Nehemiah Chapter 4

was repaired Heb — עָלְתָה אָרוּכָה, [lit. attained a cure,] that the wall was built.

repaired A [word having the] meaning of bandaging and healing.

that the people who were exposed had commenced to be closed in that the people of the city, who had heretofore been exposed without a wall, were now closed in by the building of the wall.

and to wreak destruction therein to wreak upon the building of the wall ruin and destruction. It is like (Isa. 32:5): “...and to speak destructively (תּוֹעָה) about the Lord.”

over them over the builders.

because of them because of the enemies.

And Judea said So were the people of Judea saying and complaining.

The porter’s strength has failed Those who bear and load the stones and the wood for the building of the wall have failed in their strength, for they have no more strength to build because of the enemies.

and there is much earth There is still much mud and clay to place into the wall, meaning that we still have much work, but we cannot build because of fear of the enemies.

And our adversaries said Nehemiah proceeds to tell this.

They will not know, and they will not see So were our adversaries saying about us: “They will not know, and the Israelites will not recognize us until we come suddenly into their midst and kill them, and with this plot we will stop and curtail the building.”

Now it came to pass when the Jews came And now, the adversaries who had conspired together to wage war against us gathered with the Jews who were among them in their lands, and those Jews who had joined them came before the army, as is customary for soldiers to do, to speak to us, and in this manner the Jews conspired against the enemies. Now it came to pass when the Jews who dwelt beside them came, etc.

that they said to us ten times Those Jews warned us as many as ten times to wage war against our enemies because they were coming to war. And this is what they said to us, “From all the places, etc.” From all those places where you will be scattered while building the wall, here and there, be careful to assemble until you return upon us together to wage war against us.

So I stationed from below...the wall When I heard their words, I stationed [mighty men] from below that place around Jerusalem, from behind the wall of the city and on the bare rocks.

according to families of the people, of the mighty men among them with their weapons, to fight against our enemies when they would come.

And I stationed from below, etc — and I stationed the people, etc. This verse follows the pattern of (Exod. 4:9): “...and the water that you will take from the river will be...will become blood on the dry land;” (Ps. 92:10): “For behold, Your enemies, O Lord, for behold, Your enemies shall perish;” (Jud. 5:12): “Praise! Praise! Deborah. Praise! Praise! Utter a song;” (Ps. 115:1): “Not to us, O Lord, not to us.”

And I saw, and I arose And when I saw the enemies coming, I arose to speak to the nobles and to the prefects to spur them to fight against our enemy.

for your brethren Heb — עַל אֲחֵיכֶם, for the sake of your brethren.

that it had become known to us that they were coming to fight against us.

and we all returned We all returned from the place where we had gathered to meet the enemies, each one to his work in the building of the wall.

And it was from that day on And from that day on, half the mighty men worked at the building of the wall, and the remaining half of the mighty men were armed with weapons to guard their brethren who were doing the work.

spears Heb — וְהָרְמָחִים. The “vav” is superfluous, like the “vav” of (Gen. 36: 24): “And these are the sons of Zibeon: Aiah (וְאַיָה) and Anah.”

and the rulers were close behind the entire tribe of Judah to be cautious in the battle.

The builders of the wall, etc — Those who were building the wall and those who were loading and carrying the loads were working with one hand, and carrying weapons with the other.

the sword Heb — הַשָּׁלַח, an implement of war, like (Job 33:18): “...from perishing by the sword (מֵעֲבֹר בַּשָּׁלַח). And so did Menahem associate it (Machbereth Menahem p. 174).

And the builders How were they building? They were all girded, each one with his sword on his waist, and thus did they build.

beside me He was always beside me.

much Heb — הַרְבֵּה, a great [amount of work].

will fight for us [as translated,] will fight for us.

Let each man and his youth each of the builders and a youth with him.

lodge in the midst of Jerusalem And the night was for their watch, and [during] the day they were doing work. The result was that they did not sleep at all.

we did not take off our clothes We were always zealous in guarding.

man took it even to the water This refers back to “not” above, like (I Sam. 2:3): “...let not arrogance come out of your mouth.” None of us would take off his clothes to lie down or to wash them with water, and this is a double expression, [repeating,] we did not undress.

took it off Heb — שִּׁלְחוֹ, taking off, like (Lev. 6: 4): “He shall then take off his garments,” which is translated by Targum as וְיִשְּׁלַח.

כי עלתה ארוכה, שם ארוכה הונח על חיבור העצם הנשבר לשנים (ירמיה ל' י"ז) הושאל על שבירת החומה. הפרוצים, מקומות הפרוצים בחומה החלו להסתם:

ולעשות לו תועה, מבואר שהתיראו ללחום בדרך מלחמה, רק רצו להתעות את בני ירושלים ליפול עליהם פתאום והם לא ישמרו מפניהם כמ"ש בפסוק (ה'):

עליהם, להשגיח עליהם להודיע בעת יפלו על העיר:

השאלות — (ד - ו) הפסוקים האלה מוקשים מאד?:

ויאמר יהודה, אנשי יהודה אמרו שצריכים להשבית כעת בנין החומה מפני שני דברים א] שכשל כח הסבל, [ר"ל איש סבל כמו שבעים אלף איש סבל דה"ב ב'], והעפר הרבה, וכ"ז שהסבלים לא פנו את העפר לא נוכל לבנות בחומה:

ב] ויאמרו, הלא צרינו אורבים ליפול עלינו פתאום, ודברו זה לזה שנבוא פתאום עד שלא ידעו תחלה מזה כי נשמור עצתנו בסוד, וגם לא יראו בעת בואנו עד אשר נבוא אל תוכם, כי נפול עליהם ממקום סתר:

ויהי, גם זאת ספור אנשי יהודה שספרו מאין נודע להם זאת, כי כאשר בא לירושלים, היהודים היושבים אצלם הגרים בערי צרי יהודה, ויאמרו לנו עשר פעמים, אמרו לנו דבר זה לא פעם אחד (שנאמר שהוא דבר בדוי) כי אמרו זה פעמים הרבה, ולא ממקום אחד (שנאמר שרק מקצת מהצרים חושבים עלינו רעה), רק מכל המקומות, בענין שזה מוסכם מכל שכני יהודה הרעים בכלל, אשר תשובו עלינו זה דבור יהודה איש לאחיו, ור"ל א"א שתפוצו איש מעל אחיו לבנות בחומה רק צריכים אתם כולכם לשוב ולנוח מבנין החומה ולהתחבר אלינו, שנעמוד במקום אחד ערוכים למלחמה נגד הצר אחר שידענו בודאי שיפול עלינו, וגם שהיהודים שבאו לשם גלו להם המקום המיוחד שמשם יפול האויב עליהם, וע"כ צריכים הם לעמוד במקום הזה מוכן למלחמה:

השאלות — (ז - ח) למה אמר ב' פעמים ואעמיד?, מהו וארא מה ראה?:

ואעמיד, וכאשר ידע נחמיה על נכון ע"פ היהודים המרגלים המקום ששם יפלו האויבים עליהם, לכן העמיד מתחתיות המקום ההוא המיועד לביאת האויבים שמה, מאחרי לחומה העמיד שם אנשי מלחמה שישבו במארב בסתר אחרי החומה נסתרים בצחיחים [כמו צחיח סלע] תחת הסלעים, שבבוא האויבים יורו עליהם מן המארב, וגם ואעמיד את העם למשפחות, וגם העמיד באותו מקום את העם שיעמדו בגלוי נגד האויב מחולקים למשפחות מחנות מחנות, וכולם בין האורב מאחרי החומה בין עם המלחמה עמדו עם חרבותיהם ורומחיהם מוכנים למלחמה:

וארא, ונחמיה שעמד כצופה ראה שהאויב בא ומתקרב אל אותו המקום, ואקום ואמר, אז הזהיר את העם כי החרב באה, וא"ל שבל ייראו רק יזכרו את ה' וילחמו:

ויהי, ועי"כ שמעו אויבינו שנודע לנו, כי מצאו אותנו כולנו ערוכים למלחמה, ובזה הפר האלהים את עצתם וחזרו אחור ולא התחילו ללחום כלל, ואז כשראינו שעברה הסכנה ונשב כולנו אל החומה:

השאלות — (י - טו) בפסוק י"א אמר שגם העושים במלאכה החזיקו בכלי זין, ובפסוק ט"ו אמר שחצים עושים במלאכה וחצים מחזיקים ברמחים?, בפסוק י"א אמר שהבונים מחזיקים השלח ביד אחת, ובפסוק י"ב אמר שחרב הבונים אסור על מתניהם?:

ויהי מן היום ההוא, נראה שתחלה התיראו עדיין פן ישוב האויב עליהם, וע"כ לא נפוצו עדיין איש איש אל מקומו [שכל משפחה היו בונים מקום אחר סביב], רק נשארו כולם במקום הזה ששם הסכנה יותר, אחר שהאויב ראה שהמקום זה נוח ליפול עליהם, וכולם בנו במקום אחד, ואז לא נתחלקו שחצי העם יעשו במלאכה וחצים יחזיקו בכלי זיין, רק כולם החזיקו כלי זיין ביד אחת ועושים מלאכה ביד אחרת [כמ"ש בפסוק י"א י"ב], רק נערי נחמיה ומשרתיו שהיו גבורי חיל הם התחלקו, שחצי נערי עשים במלאכה וחצים מחזיקים, ר"ל מחזיקים בשלח, ומפרש למה התיחדו לזה נערי נחמיה לבד שהחצי לא עשו מלאכה, מפני שהיה להם הרמחים המגנים והקשתות והשריונים, שאלה שעשו מלחמה ברמחים היו להם מגנים, ואלה שלחמו בקשתות היה להם שריונים, ולא היה אפשר לעשות מלאכה, כי החזיקו הרומח ביד אחד והמגן ביד האחרת, וכן בעלי חצים לבשו שריונות וא"א לעשות מלאכה כשהוא לבוש שריון קשקשים, כי הם היו גבורי חיל ומלומדי קרב במגן ושריון כדרך אנשי מלחמה. והשרים אחרי כל בית יהודה, שגם השרים וכל בית יהודה היו שם כולם אחרי, ר"ל כולם מקובצים אצל נחמיה ולא התפזרו לעבודתם, והם שלא היו מלומדי קרב ולא היה להם מגן ושריון, ולא קשתות כי לא היו רובי קשת שזה צריך לימוד, לכן הם נהגו באופן אחר שכולם עשו מלאכה ביד אחת והחזיקו השלח ביד האחרת לדקור את האויב אם יקרב אליו, וז"ש.

הבונים, ר"ל בין הבונים בחומה, ובין הנשאים בסבל, היו שוים בזה, ומפרש הנשאים בסבל עמשים, שיש הבדל בין משא ובין מעמס, שהמעמס הוא משא שאחר מניח עליו, והנושא הוא גם כשישא המשא בעצמו [כמ"ש ישעיה ס' מ"ו], ר"ל שלא שמו בעצמם המשא על הכתף רק הניחו המשא אחד על כתף חברו שזה נקרא עומס, ומפרש הטעם מפני כי באחת ידו עשה במלאכה ואחת מחזקת השלח, וא"א לישא המשא על כתפו ביד אחת, והוצרך כ"א לעמוס על כתף חברו:

והבונים, שא"א לבנות ביד אחת בעת שאוחז שלח ביד האחרת, היה כל איש חרבו אסורים על מתניו ובונים, שהבונה יוכל לשלוף חרבו בקל בעת ביאת האויב מן הנושא סבל, שהמשא תעכבהו מזה, ולכן אחזו השלח בידם, ויש הבדל בין שלח ובין חרב, שהשלח הוא החרב החד משני צדדיו שדוקרים בה, ואין מניחים אותה בתער רק יאחזה בידו כרומח. והתוקע בשופר אצלי, להיות נכון ליתן אותות מלחמה בעת הצורך:

ואמר, זה היה בתחלה, אבל אח"כ כשראו שהאויב שב למקומו ואינו חוזר עליהם סר הפחד הגדול, ואז התחילו ללכת איש אל מקומו שהוא בונה שם בחלקו שקבל על עצמו לבנות בחומה, אז אמר אליהם אחר שהמלאכה הרבה ורחבה, ועי"כ צריך שכ"א יעשה במקום אחר שאם יהיו כולם במקום אחד לא תגמר המלאכה, ועי"כ אנחנו נפרדים על החומה, איש איש למקום עבודתו, ונהיה מעתה רחוקים איש מאחיו, וע"כ אני מצוכם, א] שבמקום שתשמעו את קול השופר שמה תקבצו אלינו, וזאת שנית, שמעתה.

ואנחנו, לא יעשו כולם במלאכה, רק חצים — וחצים יהיו מחזיקים ברמחים, לסבב בכל העיר לשמירה, אחר שהעם מפוזר ומפורד לא לתועלת יהיה מה שהעושים במלאכה יחזיקו כלי זיינם, שבל"ז לא יוכלו מעט אנשים במקום אחד להלחם, רק יעשו מלאכה כדרכם, והחצי השנית יעמדו צפופים על המשמר ברמחים. לעמוד נגד האויב:

והיו לנו, בלילה [היה לנו] משמר, וביום [היה לנו] מלאכה:

אין אנחנו, הוכפל מלת אין להמשיך למטה אין אנחנו פושטים [בלילה], [אין] איש שלחו המימה, לא שלח איש [את בגדו אל] המים שלא שלחו ביד כובס לכבסו במים: