Nehemiah Chapter 5

Now the cry of the people and their wives was great The poor people were crying exceedingly.

about their brothers, the Jews about their brothers, the rich Jews.

There were some who were saying He gives a reason for his words: Why were they crying? Some of the poor people were saying, “We are many with our sons and daughters and have to buy corn. Now we will have to sell our sons and daughters in order to buy corn in order to live.” So were they crying about the rich Jews who did not wish to support them.

And there were some who were saying “Our fields, etc.” And there were some among the poor who were complaining and saying “Our fields, vineyards and houses we shall give to others as a pledge and as security to buy corn for our food.”

for the hunger since the rich do not give any of their property up to us for our support.

And there were some who were saying, “We have borrowed money” And there were some who were saying, “We have already borrowed money from others on our fields and our vineyards to pay the king’s tax, and now we have nothing for our support.”

for the king’s tax Heb — לְמִדַּת, for the king’s tax, like (Ezra 4:13): “...the king’s due (מִנְדָּה), the head tax, and the meal tax.”

And now, like the flesh of our brethren is our flesh And now, we are as esteemed and distinguished as our brethren who are rich.

like their children are our children Like their children, who are esteemed and distinguished, so are our children distinguished.

and behold, we are subjecting And now we have to subject and deliver our sons and daughters to others for the sake of our sustenance.

and some of our daughters are subjected And already there are some of our daughters who are subjected to others in slavery.

and we have no power We do not have the ability to redeem them.

and others have our fields and vineyards We have even delivered our fields and vineyards to others for our sustenance. From now on, what shall we eat? We have nothing with which to sustain ourselves.

And I thought this over to myself Heb — וַיִמָלֵךְ לִבִּי עָלַי, and my heart took counsel within myself.

and I contended I contended with the nobles and the prefects, who were the rich people.

“Are you demanding each other’s loans?” Why are you doing this? You should have supported these poor people, but you are lending them money in order to appropriate their sons and daughters, their fields, vineyards and houses.

and I gathered a large assembly around them I congregated and gathered a large assembly around them to shout at them in order to embarrass them.

And I said to them And so I said to them — We already bought our Jewish brethren who were in captivity from the heathens to whom they were sold.

with as much as we could afford with as much money as was in our hands.

and you too And you too will sell to the heathens your brethren who are subjected to you as slaves?

and they will be sold to us And the result will be that they will be sold to us by the heathens (and if so, why should you sell them, since we will be compelled to redeem them? This is found in certain editions).

and they remained silent They were silent and ashamed, and they did not know what to answer.

The thing...is not good The thing is evil in the eyes of the Holy One, blessed be He.

because of the reproach because of the reproach of the heathens who are our enemies.

I, too, and my brothers and my servants I, too, and my colleagues lent them money, and we shall abandon and relinquish to them all these loans.

have lent Heb — נֹשִׁים, like (II Kings 4:1): “...and the creditor (וְהַנֹשֶּׁה) has come to take.”

give back And you shall also do as I do, to relinquish all their debts to them.

and the hundred silver pieces and the large amount of money that they owe you with the corn and the wine, etc.

And they said, “We shall return” And they said [that they were willing] to return and to relinquish all.

to do according to this promise that they too should relinquish.

I also shook out my garment Heb — חָצְנִי, I also shook out my garment. חָצְנִי is like (Isa. 49: 22): “...and they shall bring your sons on the skirt of their garments (בְּחֹצֶן).”

my garment is escrol(l)e in Old French, I shook out, like (ibid — 52:2): “Shake yourself (הִתְנַעֲרִי) from the dust.”

So shall...shake out So shall the Holy One, blessed be He, shake out from the world and from their property those who do not relinquish their debts.

shake out and empty without property.

that he commanded me i.e., the king.

governor Heb — פֶּחָם, like פֶּחָה, ruler, after the pattern of רֵיקָם, empty, like רֵֵֵיקָה.

from the twentieth year of King Darius, for then he ascended from Babylon, as it is stated (2:1): “Now it came to pass in the month of Nissan in the twentieth year, etc.”

twelve years which equal twelve years.

my brethren and I I and my colleagues who came with me.

have not eaten the food allotted to the governor the food that was fit for the governor, which the people give the governor from the tax.

burdened the people Heb — הִכְבִּידוּ, lit. made heavy. They made the tax heavy upon the people.

and took They would take bread and wine from them for the tax after they had already given forty silver shekels, and they were accustomed to doing this every year.

also their servants [i.e., the servants] of the governors.

wall the wall of the city.

I adhered I busied myself to engage in it constantly.

and we did not buy a field But neither I nor my associates bought the fields of the Jews who were building the wall because of their poverty; they were engaged in building the wall, but I gave them money in order to build the wall.

over the work to build constantly.

one hundred and fifty men were eating at my table, in addition to the proselytes who came to us from the gentiles, for they too were eating at my table.

And what was prepared And every day they ate at my table one ox, six sheep and many birds.

prepared Heb — בְּרֻרוֹת. Its interpretation is according to the context: six prepared sheep, like the matter that is stated (I Sam. 25:18): “...five prepared (עֲשׂוּיוֹת) sheep.”

were prepared for me Heb — נַעֲשּׂוּ, an expression of preparation, like (Gen. 18:8): “...and the calf that he had prepared (עָשָּׂה).”

and as much as ten days’ supply Heb — וּבֵין עֲשֶּׂרֶת יָמִים, lit. and between ten days. And every day they drank much wine, the amount that suffices for ten days.

and for this Heb — וְעִם זֶה ; and this procedure, for which I used to make such big expenditures.

food of the tax, which is fit for the governor, I did not seek, and I did not request it of the people, for the work of the building of the wall was heavy and strong upon them.

ותהי, זעקת דלת העם היתה רבה על העשירים ומפרש שבין הזועקים היו שתי כתות, הכת האחת שצעקה על העתיד שאין להם במה להחיות את נפשם, ונפרדו לשני מיני צעקות:

יש אשר אומרים בנינו ובנותינו אנחנו רבים, היינו שנהיה מוכרחים למשכן בנינו ובנותינו ולהלוות עליהם ברבית כדי שנקח דגן ונחיה, והם אלה שלא היו להם שדות ולא היה להם במה להחיות את נפשם. [ רבים פעל משם נשך ותרבית וכן הוי המרבה לא לו [חבקוק ב'] ולא רבית במחיריהם [תהלות מ"ד] לפי פירושי]:

ויש, שהיו להם שדות וכרמים, והם אמרו שדותינו אנחנו עורבים, ר"ל הלא היה מוכרח לתת שדותינו בערובה, דהיינו במשכון, ונקחה דגן ברעב, שהגם שזרע השדה יתן לחם לזורע אבל עתה שהיא עת רעב והאדמה לא נתנה יבולה נהיה מוכרחים לערוב השדה שיהיה לנו לחם, [ובזה לא אמר אנחנו רבים, שבזה לא יצטרכו לתת רבית כי המלוה יאכל תבואת השדה ויהיה לו שכר דירה בעד המתנת המעות]:

ויש, כת שניה היו צועקים על העבר, והיו אומרים אנחנו לוינו כסף עוד בשנה העברה הגם שלא היה שנת רעב, מפני שהוצרכנו למדת המלך, לתת מס המלך [מלשון מנדה בלו והלך], [ וערבנו ] שדותינו וכרמינו בשנה שעברה, [פעל עורבים שבפסוק הקודם נמשך גם לכאן]:

ועתה, שצריך כסף לקנות לחם מפני שהוא שנת הרעב, הלא כבשר אחינו בשרנו, וראוי שנאכל ג"כ לחם, כבניהם בנינו וראו שגם הם לא יהיו עבדים, והנה אנחנו כובשים את בנינו, ר"ל הלא נהיה מוכרח למכרם לעבדים בעבור הלחם, וגם יש מבנתינו שהם נכבשות כבר לשפחות [וגם כולל במלת נכבשות שנוהגים עמהם מנהג הפקר כמו הגם לכבוש את המלכה]. ואין לאל ידינו לפדותם, מפני ששדתינו וכרמינו הם לאחרים משנה העברה:

ויחר, א] חרה לו על צעקת ענים מהכת הראשונה שצעקו על מניעת הצדקה, ב] ואת הדברים האלה שהיא צעקת כת השניה שהיא צעקת עשק ואון:

וימלך לבי עלי, לבי לבש רוח מלכות וממשלה בל אשא פני החורים והסגנים, [גם יל"פ שלא רב מתוך כעסו כי לבו שהוא כח הממשלה אשר בנפש [כמ"ש בפי' משלי], מלך עלי ועצרתי כעסי, ובכ"ז רבתי עמהם שלא ע"י התפעליות הכעס רק על ידי התעוררות הצדק והיושר], משא איש באחיו אתם נושים, איך תהיה איש לאחיו לנושה והכתיב אם כסף תלוה את עמי לא תהיה לו כנושה לא תשימון עליו נשך, והזכיר להם בזה את דברי התורה שצותה שם על הנגישה, ועל הרבית ועל השבת המשכון, ואתן עליהם שעל ידי ריבי עמהם נקהלו אנשים רבים:

אנחנו קנינו, הלא אנחנו פדינו בפדיון שבוים לקנות מידם את אחינו הנמכרים לגוים, כדי בנו. הלא יש די בינינו אנשים שפדינו אותם מיד עבדות וא"כ איך גם אתם תמכרו אחיכם לגוים ונצטרך גם כן לפדותם ונמכרו לנו מן הגוים, הלא זאת יהיה פרי מעשיכם?.

ואמר לא טוב, חוץ ממה שאינו על פי התורה והיושר, הוא ג"כ לא טוב גם לפניכם, הלא ביראת אלהינו תלכו מחרפת הגוים אויבינו שגם אם אינכם יראי ה' ואינכם חרדים ממצות התורה, צריכים אתם בהכרח להתראות כאילו אתם הולכים ומתנהגים ביראת ה' כדי שלא תשאו חרפה מן הגוים, שיאמרו עליכם שאין לכם אמונה ודת, ושאתם מנאצי ה' שבזה יחרפו אתכם:

וגם, ולא תאמרו שאני מוכיח אתכם מפני שלא יהיה לי הפסד מזה שאין אני נושה בם, עז"א שגם אני ואחי ונערי נושים בהם, ובכ"ז נעזבה נא את המשא הזה, ואמחול להם החוב, וע"כ.

השיבו נא להם גם אתם, כהיום, ר"ל באשר היום שנת רעב והם עוסקים בבנין החומה, וע"כ רשו ורעבו, ומאת הכסף, ר"ל ותמחלו גם את ההלואה אף שתעלה למאה כסף:

ואקרא את הכהנים, שהשביע אותם על ידי הכהנים שהיא חמורה יותר, כמ"ש והשביע הכהן את האשה בשבועת האלה:

גם חצני נערתי, שנער כנף בגדו, הכיס של בגדו [שמ"ש והביאו בניך בחוצן, יל"פ בכיסו שעל צד המליצה יאמר שישאו אותם כנושא זהב וכסף בכיסו], ככה ינער, וככה יהיה נעור, ר"ל כמו שנערתי אני את חצני כן ינער אותו ה' מביתו, ר"ל שיחרב ביתו ויכלה כל יגיעו, וכמו שעתה נשאר הכיס נעור כן ישאר נעור שלא ישוב להצליח עוד לעולם אף על פי הטבע. ויהללו ויעשו, ר"ל שעשאוה בשמחה וכמקיים מצוה, שמברך תחלה ברכת המצות, ופה קיימו מצות צדקה והשבת העבוט [וכבר חקרו רבים וכן שלמים אם יש לברך כשמקיים מצות כאלה]:

גם, ר"ל שלא לבד שהטיב לעניים לא הכביד גם על העשירים ולכן שמעו לקולו. פחם, המ"ם סימן הרבים פחה שלהם:

והפחות הראשונים הכבידו על העם, בהוצאות [והפחות] אשר לפני הוסיפו עוד ויקחו מהם מס, ומפרש הפחות הראשוני' שלא לקחו מס הכבידו בלחם ויין. ואשר לפני לקחו מהם, מפרש, אחר כסף, ר"ל שפחה אחר, לקח כסף שקלים ארבעים למס, או פי' שאח"כ לקחו הפחות כסף:

וגם שהחזקתי ועזרתי לבנות החומה ועי"כ שדה לא קנינו כי כל נערי קבוצים שם על המלאכה ולא היה מי שיעבוד עבודת השדה, וא"כ לא היה לי שום הכנסה:

והיהודים, וההוצאה היתה מרובה ע"י אוכלי שולחני עד שהיה נעשה ליום שור אחד וכו' ובין עשרת הימים שנחמיה היה מעשר את ימיו, שכל יום עשירי היה מתענה ולא היה שותה יין, רק בין עשרת הימים שלא היה מתענה להרבה בכל יין, ר"ל כל מיני יינות וכולם בריבוי, ובכ"ז הגם שהיה לו הוצאה רבה בלא הכנסה לא בקשתי לחם הפחה:

זכרה וכו' על העם, כמו אל העם, ויל"פ שר"ל ג"כ שה' יזכור לו זכות זה לא בעבורו רק כדי שזכות הזה יזכור ה' על העם הזה, שזכות הצדיקים מגין על העם: