Talmud Builders
    Login
    Hebrew Bible

    II Kings Chapter 9

    Use Tab and Enter to move between links. Arrow keys move inside the chapter and verse lists. Alt plus arrow keys jump to the previous or next chapter.

    II Kings Chapter 9Verse 1 / 370%
    Compare witnesses — word by word

    החיפוש מתעלם מניקוד, טעמים וסימני פיסוק — אפשר להקליד גם ללא ניקוד.

    Text size
    100%
    Original size

    II Kings 9 — English translation

    Translation: THE JPS TANAKH: Gender-Sensitive Edition. Verse numbers match the Hebrew text below.

    1. 1Then the prophet Elisha summoned one of the disciples of the prophets and said to him, “Tie up your skirts, and take along this flask of oil, and go to Ramoth-gilead.
    2. 2When you arrive there, go and see Jehu son of Jehoshaphat son of Nimshi; get him to leave his comrades, and take him into an inner room.
    3. 3Then take the flask of oil and pour some on his head, and say, ‘Thus said G OD : I anoint you king over Israel.’ Then open the door and flee without delay.”
    4. 4The young man, the servant of the prophet, went to Ramoth-gilead.
    5. 5When he arrived, the army commanders were sitting together. He said, “Commander, I have a message for you.” “For which one of us?” Jehu asked. He answered, “For you, commander.”
    6. 6So [Jehu] arose and went inside; and [the disciple] poured the oil on his head, and said to him, “Thus said the E TERNAL , the God of Israel: I anoint you king over the people of G OD , over Israel.
    7. 7You shall strike down the House of Ahab your master; thus will I avenge on Jezebel the blood of My servants the prophets, and the blood of the other servants of G OD .
    8. 8The whole House of Ahab shall perish, and I will cut off every male belonging to Ahab, bond and free in Israel.
    9. 9I will make the House of Ahab like the House of Jeroboam son of Nebat, and like the House of Baasha son of Ahijah.
    10. 10The dogs shall devour Jezebel in the field of Jezreel, with none to bury her.” Then he opened the door and fled.
    11. 11Jehu went out to the other officers of his master, and they asked him, “Is all well? What did that madman come to you for?” He said to them, “You know the man and his ranting!”
    12. 12“You’re lying,” they said. “Tell us [the truth].” Then he replied, “Thus and thus he said: Thus said G OD : I anoint you king over Israel!”
    13. 13Quickly each man took his cloak and placed it under him, on the top step. They sounded the horn and proclaimed, “Jehu is king!”
    14. 14Thus Jehu son of Jehoshaphat son of Nimshi conspired against Joram. Joram and all Israel had been defending Ramoth-gilead against King Hazael of Aram,
    15. 15but King Joram had gone back to Jezreel to recover from the wounds that the Arameans had inflicted on him in his battle with King Hazael of Aram. Jehu said, “If such is your wish, allow no one to slip out of the town to go and report this in Jezreel.”
    16. 16Then Jehu mounted his chariot and drove to Jezreel; for Joram was lying ill there, and King Ahaziah of Judah had gone down to visit Joram.
    17. 17The lookout was stationed on the tower in Jezreel, and he saw the troop of Jehu as he approached. He called out, “I see a troop!” Joram said, “Dispatch a horseman to meet them and let him ask: Is all well?”
    18. 18The horseman went to meet him, and he said, “The king inquires: Is all well?” Jehu replied, “What concern of yours is it whether all is well? Fall in behind me.” The lookout reported: “The messenger has reached them, but has not turned back.”
    19. 19So he sent out a second horseman. He came to them and said, “Thus says the king: Is all well?” Jehu answered, “What concern of yours is it whether all is well? Fall in behind me.”
    20. 20And the lookout reported, “The messenger has reached them, but has not turned back. And it looks like the driving of Jehu son of Nimshi, who drives wildly.”
    21. 21Joram ordered, “Hitch up [the chariot]!” They hitched up his chariot; and King Joram of Israel and King Ahaziah of Judah went out, each in his own chariot, to meet Jehu. They met him at the field of Naboth the Jezreelite.
    22. 22When Joram saw Jehu, he asked, “Is all well, Jehu?” But Jehu replied, “How can all be well as long as your mother Jezebel carries on her countless whoredoms and sorceries?”
    23. 23Thereupon Joram turned his horses around and fled, crying out to Ahaziah, “Treason, Ahaziah!”
    24. 24But Jehu drew his bow and hit Joram between the shoulders, so that the arrow pierced his heart; and he collapsed in his chariot.
    25. 25Jehu thereupon ordered his officer Bidkar, “Pick him up and throw him into the field of Naboth the Jezreelite. Remember how you and I were riding side by side behind his father Ahab, when G OD made this pronouncement about him:
    26. 26‘I swear, I have taken note of the blood of Naboth and the blood of his sons yesterday—declares G OD . And I will requite you in this plot—declares G OD .’ So pick him up and throw him unto the plot in accordance with the word of G OD .”
    27. 27On seeing this, King Ahaziah of Judah fled along the road to Beth-haggan. Jehu pursued him and said, “Shoot him down too!” [And they shot him] in his chariot at the ascent of Gur, which is near Ibleam. He fled to Megiddo and died there.
    28. 28His servants conveyed him in a chariot to Jerusalem, and they buried him in his grave with his ancestors, in the City of David.
    29. 29(Ahaziah had become king over Judah in the eleventh year of Joram son of Ahab.)
    30. 30Jehu went on to Jezreel. When Jezebel heard of it, she painted her eyes with kohl and dressed her hair, and she looked out of the window.
    31. 31As Jehu entered the gate, she called out, “Is all well, Zimri, murderer of your master?”
    32. 32He looked up toward the window and said, “Who is on my side, who?” And two or three eunuchs leaned out toward him.
    33. 33“Throw her down,” he said. They threw her down; and her blood spattered on the wall and on the horses, and they trampled her.
    34. 34Then he went inside and ate and drank. And he said, “Attend to that cursed woman and bury her, for she was a king’s daughter.”
    35. 35So they went to bury her; but all they found of her were the skull, the feet, and the hands.
    36. 36They came back and reported to him; and he said, “It is just as G OD spoke through Elijah the Tishbite—God’s servant: The dogs shall devour the flesh of Jezebel in the field of Jezreel;
    37. 37and the carcass of Jezebel shall be like dung on the ground, in the field of Jezreel, so that none will be able to say: ‘This was Jezebel.’”

    License: CC-BY-NC

    1. א׳וֶֽאֱלִישָׁע֙ הַנָּבִ֔יא קָרָ֕א לְאַחַ֖ד מִבְּנֵ֣י הַנְּבִיאִ֑ים וַיֹּ֨אמֶר ל֜וֹ חֲגֹ֣ר מׇתְנֶ֗יךָ וְ֠קַ֠ח פַּ֣ךְ הַשֶּׁ֤מֶן הַזֶּה֙ בְּיָדֶ֔ךָ וְלֵ֖ךְ רָמֹ֥ת גִּלְעָֽד׃
    2. ב׳וּבָ֖אתָ־שָּׁ֑מָּה וּרְאֵה־שָׁ֠ם יֵה֨וּא בֶן־יְהוֹשָׁפָ֜ט בֶּן־נִמְשִׁ֗י וּבָ֙אתָ֙ וַהֲקֵֽמֹתוֹ֙ מִתּ֣וֹךְ אֶחָ֔יו וְהֵבֵיאתָ֥ אֹת֖וֹ חֶ֥דֶר בְּחָֽדֶר׃
    3. ג׳וְלָקַחְתָּ֤ פַךְ־הַשֶּׁ֙מֶן֙ וְיָצַקְתָּ֣ עַל־רֹאשׁ֔וֹ וְאָֽמַרְתָּ֙ כֹּה־אָמַ֣ר יְהֹוָ֔ה מְשַׁחְתִּ֥יךָ לְמֶ֖לֶךְ אֶל־יִשְׂרָאֵ֑ל וּפָתַחְתָּ֥ הַדֶּ֛לֶת וְנַ֖סְתָּה וְלֹ֥א תְחַכֶּֽה׃
    4. ד׳וַיֵּ֧לֶךְ הַנַּ֛עַר הַנַּ֥עַר הַנָּבִ֖יא רָמֹ֥ת גִּלְעָֽד׃
    5. ה׳וַיָּבֹ֗א וְהִנֵּ֨ה שָׂרֵ֤י הַחַ֙יִל֙ יֹֽשְׁבִ֔ים וַיֹּ֕אמֶר דָּבָ֥ר לִ֛י אֵלֶ֖יךָ הַשָּׂ֑ר וַיֹּ֤אמֶר יֵהוּא֙ אֶל־מִ֣י מִכֻּלָּ֔נוּ וַיֹּ֖אמֶר אֵלֶ֥יךָ הַשָּֽׂר׃
    6. ו׳וַיָּ֙קׇם֙ וַיָּבֹ֣א הַבַּ֔יְתָה וַיִּצֹ֥ק הַשֶּׁ֖מֶן אֶל־רֹאשׁ֑וֹ וַיֹּ֣אמֶר ל֗וֹ כֹּֽה־אָמַ֤ר יְהֹוָה֙ אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל מְשַׁחְתִּ֧יךָ לְמֶ֛לֶךְ אֶל־עַ֥ם יְהֹוָ֖ה אֶל־יִשְׂרָאֵֽל׃
    7. ז׳וְהִ֨כִּיתָ֔ה אֶת־בֵּ֥ית אַחְאָ֖ב אֲדֹנֶ֑יךָ וְנִקַּמְתִּ֞י דְּמֵ֣י׀ עֲבָדַ֣י הַנְּבִיאִ֗ים וּדְמֵ֛י כׇּל־עַבְדֵ֥י יְהֹוָ֖ה מִיַּ֥ד אִיזָֽבֶל׃
    8. ח׳וְאָבַ֖ד כׇּל־בֵּ֣ית אַחְאָ֑ב וְהִכְרַתִּ֤י לְאַחְאָב֙ מַשְׁתִּ֣ין בְּקִ֔יר וְעָצ֥וּר וְעָז֖וּב בְּיִשְׂרָאֵֽל׃
    9. ט׳וְנָֽתַתִּי֙ אֶת־בֵּ֣ית אַחְאָ֔ב כְּבֵ֖ית יָרׇבְעָ֣ם בֶּן־נְבָ֑ט וּכְבֵ֖ית בַּעְשָׁ֥א בֶן־אֲחִיָּֽה׃
    10. י׳וְאֶת־אִיזֶ֜בֶל יֹאכְל֧וּ הַכְּלָבִ֛ים בְּחֵ֥לֶק יִזְרְעֶ֖אל וְאֵ֣ין קֹבֵ֑ר וַיִּפְתַּ֥ח הַדֶּ֖לֶת וַיָּנֹֽס׃
    11. י״אוְיֵה֗וּא יָצָא֙ אֶל־עַבְדֵ֣י אֲדֹנָ֔יו וַיֹּ֤אמֶר לוֹ֙ הֲשָׁל֔וֹם מַדּ֛וּעַ בָּֽא־הַמְשֻׁגָּ֥ע הַזֶּ֖ה אֵלֶ֑יךָ וַיֹּ֣אמֶר אֲלֵיהֶ֔ם אַתֶּ֛ם יְדַעְתֶּ֥ם אֶת־הָאִ֖ישׁ וְאֶת־שִׂיחֽוֹ׃
    12. י״בוַיֹּאמְר֣וּ שֶׁ֔קֶר הַגֶּד־נָ֖א לָ֑נוּ וַיֹּ֗אמֶר כָּזֹ֤את וְכָזֹאת֙ אָמַ֤ר אֵלַי֙ לֵאמֹ֔ר כֹּ֚ה אָמַ֣ר יְהֹוָ֔ה מְשַׁחְתִּ֥יךָ לְמֶ֖לֶךְ אֶל־יִשְׂרָאֵֽל׃
    13. י״גוַֽיְמַהֲר֗וּ וַיִּקְחוּ֙ אִ֣ישׁ בִּגְד֔וֹ וַיָּשִׂ֥ימוּ תַחְתָּ֖יו אֶל־גֶּ֣רֶם הַֽמַּעֲל֑וֹת וַֽיִּתְקְעוּ֙ בַּשּׁוֹפָ֔ר וַיֹּאמְר֖וּ מָלַ֥ךְ יֵהֽוּא׃
    14. י״דוַיִּתְקַשֵּׁ֗ר יֵה֛וּא בֶּן־יְהוֹשָׁפָ֥ט בֶּן־נִמְשִׁ֖י אֶל־יוֹרָ֑ם וְיוֹרָם֩ הָיָ֨ה שֹׁמֵ֜ר בְּרָמֹ֣ת גִּלְעָ֗ד ה֚וּא וְכׇל־יִשְׂרָאֵ֔ל מִפְּנֵ֖י חֲזָאֵ֥ל מֶלֶךְ־אֲרָֽם׃
    15. ט״ווַיָּ֩שׇׁב֩ יְהוֹרָ֨ם הַמֶּ֜לֶךְ לְהִתְרַפֵּ֣א בְיִזְרְעֶ֗אל מִן־הַמַּכִּים֙ אֲשֶׁ֣ר יַכֻּ֣הוּ אֲרַמִּ֔ים בְּהִלָּ֣חֲמ֔וֹ אֶת־חֲזָאֵ֖ל מֶ֣לֶךְ אֲרָ֑ם וַיֹּ֤אמֶר יֵהוּא֙ אִם־יֵ֣שׁ נַפְשְׁכֶ֔ם אַל־יֵצֵ֤א פָלִיט֙ מִן־הָעִ֔יר לָלֶ֖כֶת (לגיד) [לְהַגִּ֥יד] בְּיִזְרְעֶֽאל׃
    16. ט״זוַיִּרְכַּ֤ב יֵהוּא֙ וַיֵּ֣לֶךְ יִזְרְעֶ֔אלָה כִּ֥י יוֹרָ֖ם שֹׁכֵ֣ב שָׁ֑מָּה וַֽאֲחַזְיָה֙ מֶ֣לֶךְ יְהוּדָ֔ה יָרַ֖ד לִרְא֥וֹת אֶת־יוֹרָֽם׃
    17. י״זוְהַצֹּפֶה֩ עֹמֵ֨ד עַֽל־הַמִּגְדָּ֜ל בְּיִזְרְעֶ֗אל וַיַּ֞רְא אֶת־שִׁפְעַ֤ת יֵהוּא֙ בְּבֹא֔וֹ וַיֹּ֕אמֶר שִׁפְעַ֖ת אֲנִ֣י רֹאֶ֑ה וַיֹּ֣אמֶר יְהוֹרָ֗ם קַ֥ח רַכָּ֛ב וּֽשְׁלַ֥ח לִקְרָאתָ֖ם וְיֹאמַ֥ר הֲשָׁלֽוֹם׃
    18. י״חוַיֵּ֩לֶךְ֩ רֹכֵ֨ב הַסּ֜וּס לִקְרָאת֗וֹ וַיֹּ֙אמֶר֙ כֹּֽה־אָמַ֤ר הַמֶּ֙לֶךְ֙ הֲשָׁל֔וֹם וַיֹּ֧אמֶר יֵה֛וּא מַה־לְּךָ֥ וּלְשָׁל֖וֹם סֹ֣ב אֶֽל־אַחֲרָ֑י וַיַּגֵּ֤ד הַצֹּפֶה֙ לֵאמֹ֔ר בָּא־הַמַּלְאָ֥ךְ עַד־הֵ֖ם וְלֹא־שָֽׁב׃
    19. י״טוַיִּשְׁלַ֗ח רֹכֵ֣ב סוּס֮ שֵׁנִי֒ וַיָּבֹ֣א אֲלֵהֶ֔ם וַיֹּ֛אמֶר כֹּה־אָמַ֥ר הַמֶּ֖לֶךְ שָׁל֑וֹם וַיֹּ֧אמֶר יֵה֛וּא מַה־לְּךָ֥ וּלְשָׁל֖וֹם סֹ֥ב אֶֽל־אַחֲרָֽי׃
    20. כ׳וַיַּגֵּ֤ד הַצֹּפֶה֙ לֵאמֹ֔ר בָּ֥א עַד־אֲלֵיהֶ֖ם וְלֹא־שָׁ֑ב וְהַמִּנְהָ֗ג כְּמִנְהַג֙ יֵה֣וּא בֶן־נִמְשִׁ֔י כִּ֥י בְשִׁגָּע֖וֹן יִנְהָֽג׃
    21. כ״אוַיֹּ֤אמֶר יְהוֹרָם֙ אֱסֹ֔ר וַיֶּאְסֹ֖ר רִכְבּ֑וֹ וַיֵּצֵ֣א יְהוֹרָ֣ם מֶֽלֶךְ־יִ֠שְׂרָאֵ֠ל וַאֲחַזְיָ֨הוּ מֶלֶךְ־יְהוּדָ֜ה אִ֣ישׁ בְּרִכְבּ֗וֹ וַיֵּֽצְאוּ֙ לִקְרַ֣את יֵה֔וּא וַיִּ֨מְצָאֻ֔הוּ בְּחֶלְקַ֖ת נָב֥וֹת הַיִּזְרְעֵאלִֽי׃
    22. כ״בוַיְהִ֗י כִּרְא֤וֹת יְהוֹרָם֙ אֶת־יֵה֔וּא וַיֹּ֖אמֶר הֲשָׁל֣וֹם יֵה֑וּא וַיֹּ֙אמֶר֙ מָ֣ה הַשָּׁל֔וֹם עַד־זְנוּנֵ֞י אִיזֶ֧בֶל אִמְּךָ֛ וּכְשָׁפֶ֖יהָ הָרַבִּֽים׃
    23. כ״גוַיַּהֲפֹ֧ךְ יְהוֹרָ֛ם יָדָ֖יו וַיָּנֹ֑ס וַיֹּ֥אמֶר אֶל־אֲחַזְיָ֖הוּ מִרְמָ֥ה אֲחַזְיָֽה׃
    24. כ״דוְיֵה֞וּא מִלֵּ֧א יָד֣וֹ בַקֶּ֗שֶׁת וַיַּ֤ךְ אֶת־יְהוֹרָם֙ בֵּ֣ין זְרֹעָ֔יו וַיֵּצֵ֥א הַחֵ֖צִי מִלִּבּ֑וֹ וַיִּכְרַ֖ע בְּרִכְבּֽוֹ׃
    25. כ״הוַיֹּ֗אמֶר אֶל־בִּדְקַר֙ שָׁלִשֹׁ֔ה שָׂ֚א הַשְׁלִכֵ֔הוּ בְּחֶלְקַ֕ת שְׂדֵ֖ה נָב֣וֹת הַיִּזְרְעֵאלִ֑י כִּֽי־זְכֹ֞ר אֲנִ֣י וָאַ֗תָּה אֵ֣ת רֹכְבִ֤ים צְמָדִים֙ אַֽחֲרֵי֙ אַחְאָ֣ב אָבִ֔יו וַֽיהֹוָה֙ נָשָׂ֣א עָלָ֔יו אֶת־הַמַּשָּׂ֖א הַזֶּֽה׃
    26. כ״ואִם־לֹ֡א אֶת־דְּמֵ֣י נָבוֹת֩ וְאֶת־דְּמֵ֨י בָנָ֜יו רָאִ֤יתִֽי אֶ֙מֶשׁ֙ נְאֻם־יְהֹוָ֔ה וְשִׁלַּמְתִּ֥י לְךָ֛ בַּחֶלְקָ֥ה הַזֹּ֖את נְאֻם־יְהֹוָ֑ה וְעַתָּ֗ה שָׂ֧א הַשְׁלִכֵ֛הוּ בַּחֶלְקָ֖ה כִּדְבַ֥ר יְהֹוָֽה׃
    27. כ״זוַאֲחַזְיָ֤ה מֶֽלֶךְ־יְהוּדָה֙ רָאָ֔ה וַיָּ֕נׇס דֶּ֖רֶךְ בֵּ֣ית הַגָּ֑ן וַיִּרְדֹּ֨ף אַחֲרָ֜יו יֵה֗וּא וַ֠יֹּ֠אמֶר גַּם־אֹת֞וֹ הַכֻּ֣הוּ אֶל־הַמֶּרְכָּבָ֗ה בְּמַֽעֲלֵה־גוּר֙ אֲשֶׁ֣ר אֶֽת־יִבְלְעָ֔ם וַיָּ֥נׇס מְגִדּ֖וֹ וַיָּ֥מׇת שָֽׁם׃
    28. כ״חוַיַּרְכִּ֧בוּ אֹת֛וֹ עֲבָדָ֖יו יְרוּשָׁלָ֑͏ְמָה וַיִּקְבְּר֨וּ אֹת֧וֹ בִקְבֻרָת֛וֹ עִם־אֲבֹתָ֖יו בְּעִ֥יר דָּוִֽד׃ {פ}
    29. כ״טוּבִשְׁנַת֙ אַחַ֣ת עֶשְׂרֵ֣ה שָׁנָ֔ה לְיוֹרָ֖ם בֶּן־אַחְאָ֑ב מָלַ֥ךְ אֲחַזְיָ֖ה עַל־יְהוּדָֽה׃
    30. ל׳וַיָּב֥וֹא יֵה֖וּא יִזְרְעֶ֑אלָה וְאִיזֶ֣בֶל שָֽׁמְעָ֗ה וַתָּ֨שֶׂם בַּפּ֤וּךְ עֵינֶ֙יהָ֙ וַתֵּ֣יטֶב אֶת־רֹאשָׁ֔הּ וַתַּשְׁקֵ֖ף בְּעַ֥ד הַחַלּֽוֹן׃
    31. ל״אוְיֵה֖וּא בָּ֣א בַשָּׁ֑עַר וַתֹּ֣אמֶר הֲשָׁל֔וֹם זִמְרִ֖י הֹרֵ֥ג אֲדֹנָֽיו׃
    32. ל״בוַיִּשָּׂ֤א פָנָיו֙ אֶל־הַ֣חַלּ֔וֹן וַיֹּ֕אמֶר מִ֥י אִתִּ֖י מִ֑י וַיַּשְׁקִ֣יפוּ אֵלָ֔יו שְׁנַ֥יִם שְׁלֹשָׁ֖ה סָרִיסִֽים׃
    33. ל״גוַיֹּ֥אמֶר (שמטהו) [שִׁמְט֖וּהָ] וַֽיִּשְׁמְט֑וּהָ וַיִּ֨ז מִדָּמָ֧הּ אֶל־הַקִּ֛יר וְאֶל־הַסּוּסִ֖ים וַֽיִּרְמְסֶֽנָּה׃
    34. ל״דוַיָּבֹ֖א וַיֹּ֣אכַל וַיֵּ֑שְׁתְּ וַיֹּ֗אמֶר פִּקְדוּ־נָ֞א אֶת־הָאֲרוּרָ֤ה הַזֹּאת֙ וְקִבְר֔וּהָ כִּ֥י בַת־מֶ֖לֶךְ הִֽיא׃
    35. ל״הוַיֵּלְכ֖וּ לְקׇבְרָ֑הּ וְלֹא־מָ֣צְאוּ בָ֗הּ כִּ֧י אִם־הַגֻּלְגֹּ֛לֶת וְהָרַגְלַ֖יִם וְכַפּ֥וֹת הַיָּדָֽיִם׃
    36. ל״ווַיָּשֻׁבוּ֮ וַיַּגִּ֣ידוּ לוֹ֒ וַיֹּ֙אמֶר֙ דְּבַר־יְהֹוָ֣ה ה֔וּא אֲשֶׁ֣ר דִּבֶּ֗ר בְּיַד־עַבְדּ֛וֹ אֵלִיָּ֥הוּ הַתִּשְׁבִּ֖י לֵאמֹ֑ר בְּחֵ֣לֶק יִזְרְעֶ֔אל יֹאכְל֥וּ הַכְּלָבִ֖ים אֶת־בְּשַׂ֥ר אִיזָֽבֶל׃
    37. ל״ז(והית) [וְֽהָיְתָ֞ה] נִבְלַ֣ת אִיזֶ֗בֶל כְּדֹ֛מֶן עַל־פְּנֵ֥י הַשָּׂדֶ֖ה בְּחֵ֣לֶק יִזְרְעֶ֑אל אֲשֶׁ֥ר לֹא־יֹאמְר֖וּ זֹ֥את אִיזָֽבֶל׃ {ס}

    Share this chapter

    Share the whole chapter, or copy its full text with verse numbers.

    Sharing is subject to the Terms of Use and the Privacy Policy.

    Rashi's commentary

    1. Verse 1

      וֶֽאֱלִישָׁע֙ הַנָּבִ֔יא קָרָ֕א לְאַחַ֖ד מִבְּנֵ֣י הַנְּבִיאִ֑ים וַיֹּ֨אמֶר ל֜וֹ חֲגֹ֣ר מׇתְנֶ֗יךָ וְ֠קַ֠ח פַּ֣ךְ הַשֶּׁ֤מֶן הַזֶּה֙…

      ואלישע הנביא קרא וגו' — באותו הפרק שהיה יהורם חולה ביזרעאל:

      לאחד מבני הנביאים — יונה בן אמתי היה:

      חגור מתניך — כל חגורת מתנים לשון זירוז גבורה הוא, לפי שהוא שלוח לדבר הסכנה (צריך זירוז):

    2. Verse 4

      וַיֵּ֧לֶךְ הַנַּ֛עַר הַנַּ֥עַר הַנָּבִ֖יא רָמֹ֥ת גִּלְעָֽד׃

      הנער הנביא — נערו של אלישע הנביא, כך תרגם יונתן: ואזל עולימא תלמידא דנביא:

    3. Verse 11

      וְיֵה֗וּא יָצָא֙ אֶל־עַבְדֵ֣י אֲדֹנָ֔יו וַיֹּ֤אמֶר לוֹ֙ הֲשָׁל֔וֹם מַדּ֛וּעַ בָּֽא־הַמְשֻׁגָּ֥ע הַזֶּ֖ה אֵלֶ֑יךָ וַיֹּ֣אמֶר אֲלֵיהֶ֔ם אַתֶּ֛ם…

      אתם ידעתם את האיש — אתם מכירים את האיש, שהוא משוגע:

    4. Verse 12

      וַיֹּאמְר֣וּ שֶׁ֔קֶר הַגֶּד־נָ֖א לָ֑נוּ וַיֹּ֗אמֶר כָּזֹ֤את וְכָזֹאת֙ אָמַ֤ר אֵלַי֙ לֵאמֹ֔ר כֹּ֚ה אָמַ֣ר יְהֹוָ֔ה מְשַׁחְתִּ֥יךָ…

      ויאמרו שקר — אתה אומר, מעלים אתה מה שאמר לך:

    5. Verse 13

      וַֽיְמַהֲר֗וּ וַיִּקְחוּ֙ אִ֣ישׁ בִּגְד֔וֹ וַיָּשִׂ֥ימוּ תַחְתָּ֖יו אֶל־גֶּ֣רֶם הַֽמַּעֲל֑וֹת וַֽיִּתְקְעוּ֙ בַּשּׁוֹפָ֔ר וַיֹּאמְר֖וּ מָלַ֥ךְ יֵהֽוּא׃

      אל גרם המעלות — (תרגום:) על דרג שעיא, כמין מעלות עשויות למול שעות היום, לדעת על כל שעה ושעה, כשהצל יורד שעה אחת. גרם, אורלי"ו בלע"ז, לשון פגם, וה'גרמה' שבהלכות שחיטה, מן הלשון הזה הוא, ששורט והולך ויורד, ונראה כמין גבשושית למעלה:

    6. Verse 15

      וַיָּ֩שׇׁב֩ יְהוֹרָ֨ם הַמֶּ֜לֶךְ לְהִתְרַפֵּ֣א בְיִזְרְעֶ֗אל מִן־הַמַּכִּים֙ אֲשֶׁ֣ר יַכֻּ֣הוּ אֲרַמִּ֔ים בְּהִלָּ֣חֲמ֔וֹ אֶת־חֲזָאֵ֖ל מֶ֣לֶךְ אֲרָ֑ם וַיֹּ֤אמֶר…

      אם יש נפשכם — שאמלוך:

      מן העיר — מן רמות גלעד:

      לגיד — כמו להגיד:

    7. Verse 17

      וְהַצֹּפֶה֩ עֹמֵ֨ד עַֽל־הַמִּגְדָּ֜ל בְּיִזְרְעֶ֗אל וַיַּ֞רְא אֶת־שִׁפְעַ֤ת יֵהוּא֙ בְּבֹא֔וֹ וַיֹּ֕אמֶר שִׁפְעַ֖ת אֲנִ֣י רֹאֶ֑ה וַיֹּ֣אמֶר יְהוֹרָ֗ם…

      שפעת — גדוד:

    8. Verse 25

      וַיֹּ֗אמֶר אֶל־בִּדְקַר֙ שָׁלִשֹׁ֔ה שָׂ֚א הַשְׁלִכֵ֔הוּ בְּחֶלְקַ֕ת שְׂדֵ֖ה נָב֣וֹת הַיִּזְרְעֵאלִ֑י כִּֽי־זְכֹ֞ר אֲנִ֣י וָאַ֗תָּה אֵ֣ת רֹכְבִ֤ים…

      את רוכבים צמדים — את אשר אני ואתה היינו רוכבים צמדים (ספרים אחרים מצומדים), אחר אחאב, ביום שהרג את נבות:

      וה' נשא עליו — ביד אליהו הנביא המשא הזה, ואנחנו שמענו:

    9. Verse 27

      וַאֲחַזְיָ֤ה מֶֽלֶךְ־יְהוּדָה֙ רָאָ֔ה וַיָּ֕נׇס דֶּ֖רֶךְ בֵּ֣ית הַגָּ֑ן וַיִּרְדֹּ֨ף אַחֲרָ֜יו יֵה֗וּא וַ֠יֹּ֠אמֶר גַּם־אֹת֞וֹ הַכֻּ֣הוּ אֶל־הַמֶּרְכָּבָ֗ה…

      הכהו אל המרכבה וגו' — ובדברי הימים (ב כב ט) הוא אומר: ויבקש את אחזיה וילכדוהו והוא מתחבא בשומרון ויביאוהו אל יהוא, יש לישב המקראות, וינס דרך הגן, מיזרעאל לשומרון, וירדוף אחריו יהוא. אך יש גמגום בדבר, שהרי לא היתה ממשלת יהוא בשומרון עד יום המחרת, כמו שמפורש בענין (לקמן יא): ויכתוב יהוא ספרים וישלח שומרון וגו'. רבותינו פירשו באגדת חלק (סנהדרין קב ב) והוא מתחבא בשומרון, שהיה קודר אזכרות וכותב עבודת כוכבים תחתיהם ולפי דבריהם יש לומר, שאין החבאה זו מפני יהוא, אלא כך פירושו, ויבקש את אחזיהו וילכדוהו כשהיה נס דרך הגן, והוא היה מרשיע לעשות מתחילה, שהיה בא לשומרון והתחבא מפני שרי יהודה, לעשות התועבה הזאת, לפי שיושבי שומרון עובדי עבודת כוכבים ומזלות היו, ויביאוהו אל יהוא, אנשי יהוא שרדפו אחריו, ויאמר הכהו אל המרכבה:

      במעלה גור — ששם הביאוהו אליו:

      וינס מגדו — מוכה בנכליות:

    10. Verse 29

      וּבִשְׁנַת֙ אַחַ֣ת עֶשְׂרֵ֣ה שָׁנָ֔ה לְיוֹרָ֖ם בֶּן־אַחְאָ֑ב מָלַ֥ךְ אֲחַזְיָ֖ה עַל־יְהוּדָֽה׃

      ובשנת אחת עשרה שנה ליורם בן אחאב מלך אחזיה — למעלה הוא אומר בשנת שתים עשרה, ועל כרחך יהורם אביו לא מת אלא בשנת שתים עשרה ליורם, שהרי בשנת חמש ליורם מלך, ושמונה שנים מלך, ומהו שאמר כאן בשנת אחת עשרה, אומר אני, שמלך בחיי אביו שנה, לפי שהיה נגוף בתחלואים רעים, כמו שנאמר בדברי הימים (ב כא יח): ואחרי כל זאת נגפו ה' לחלי לאין מרפא, ויהי לימים מימים יצאו מעיו עם חליו וגו', וימליכו יושבי ירושלים את אחזיהו. כאן הוא אומר בן עשרים ושתים שנה אחזיהו במלכו, ובדברי הימים (ב כב ב) בן ארבעים ושתים שנה היה במלכו, וכל ימי יהורם אביו ארבעים שנה היו ולא יותר, שנאמר בו שלושים ושתים שנה במלכו, ושמונה שנה מלך, והיאך אפשר לבן להיות גדול מאביו שתי שנים, אלא עשרים שנה לפני שנולד, שהם שתי שנים קודם שנולד אביו, נגזרה גזרה זו, מיום שנשא אסא את בת עמרי ליהושפט בנו נגזרה גזירה על בית דוד, שתכלה עם בית אחאב, וכן הוא אומר (שם פסוק ז): ומאלהים היתה תבוסת אחזיהו לבא אל יורם וגו'. כך שנויה בסדר עולם, ובתוספתא דסוטה (יב ג) אך בכל המקרא לא מצינו שנשא יהושפט את בת עמרי, אך מצאתי בדברי הימים (ב יח א) ויתחתן לאחאב, ושמא זו היא אחותו שנשא, ובשנת שלושים ואחת לאסא נשאה, שנאמר (מלכים א טז כג): בשנת שלושים ואחת לאסא מלך עמרי. ושנינו בסדר עולם, שמלך מלכות שלימה, שהרי שש שנים קודם לכן מלך על חצי העם, וכשנשא אסא את בתו ליהושפט, נתעלה עמרי והרגו את תבני, צא וחשוב משנת שלושים ואחת לאסא עד מות אחזיהו, ותמצאם ארבעים ושתים:

    11. Verse 30

      וַיָּב֥וֹא יֵה֖וּא יִזְרְעֶ֑אלָה וְאִיזֶ֣בֶל שָֽׁמְעָ֗ה וַתָּ֨שֶׂם בַּפּ֤וּךְ עֵינֶ֙יהָ֙ וַתֵּ֣יטֶב אֶת־רֹאשָׁ֔הּ וַתַּשְׁקֵ֖ף בְּעַ֥ד הַחַלּֽוֹן׃

      ותיטב את ראשה — (תרגום:) ותקנת ית רישה, כדי שתהא לחן בעיני יהוא, וישאנה:

    12. Verse 31

      וְיֵה֖וּא בָּ֣א בַשָּׁ֑עַר וַתֹּ֣אמֶר הֲשָׁל֔וֹם זִמְרִ֖י הֹרֵ֥ג אֲדֹנָֽיו׃

      ותאמר השלום — תרצה להיות עמו בשלום:

      זמרי הרג אדניו — אם הרגת את אדוניך אין זה דבר חדש, שהרי זמרי גם הוא הרג את אלה בן בעשא:

    13. Verse 32

      וַיִּשָּׂ֤א פָנָיו֙ אֶל־הַ֣חַלּ֔וֹן וַיֹּ֕אמֶר מִ֥י אִתִּ֖י מִ֑י וַיַּשְׁקִ֣יפוּ אֵלָ֔יו שְׁנַ֥יִם שְׁלֹשָׁ֖ה סָרִיסִֽים׃

      מי אתי — מי בכם לעזרתי:

    14. Verse 33

      וַיֹּ֥אמֶר (שמטהו) [שִׁמְט֖וּהָ] וַֽיִּשְׁמְט֑וּהָ וַיִּ֨ז מִדָּמָ֧הּ אֶל־הַקִּ֛יר וְאֶל־הַסּוּסִ֖ים וַֽיִּרְמְסֶֽנָּה׃

      שמטוה — מן החלון ארצה:

    15. Verse 35

      וַיֵּלְכ֖וּ לְקׇבְרָ֑הּ וְלֹא־מָ֣צְאוּ בָ֗הּ כִּ֧י אִם־הַגֻּלְגֹּ֛לֶת וְהָרַגְלַ֖יִם וְכַפּ֥וֹת הַיָּדָֽיִם׃

      הגלגולת והרגלים — אמרו רבותינו (פרקי דרבי אליעזר פרק יז): שהיתה מרקדת לפני חתנים בידיה וברגליה ומכשכשת בראשה:

    16. Verse 37

      (והית) [וְֽהָיְתָ֞ה] נִבְלַ֣ת אִיזֶ֗בֶל כְּדֹ֛מֶן עַל־פְּנֵ֥י הַשָּׂדֶ֖ה בְּחֵ֣לֶק יִזְרְעֶ֑אל אֲשֶׁ֥ר לֹא־יֹאמְר֖וּ זֹ֥את אִיזָֽבֶל׃ {ס}

      כדומן — תרגומו: כזבל:

    Edition: On Your Way -- new. License: Public Domain. Sefaria.

    Malbim's commentary

    1. Verse 1

      וֶֽאֱלִישָׁע֙ הַנָּבִ֔יא קָרָ֕א לְאַחַ֖ד מִבְּנֵ֣י הַנְּבִיאִ֑ים וַיֹּ֨אמֶר ל֜וֹ חֲגֹ֣ר מׇתְנֶ֗יךָ וְ֠קַ֠ח פַּ֣ךְ הַשֶּׁ֤מֶן הַזֶּה֙…

      ואלישע, הנה ה' אמר לאליהו לך ומשחת את חזאל למלך על ארם ואת יהוא למלך על ישראל ואת אלישע בן שפט תמשח לנביא תחתיך, ואת אלישע משח לפני הסתלקותו, ויען שהגזרה שנגזרה על אחאב האריך ה' אפו להביאה בימי בנו, ציוה אל אלישע שיעשה זה כנ"ל (י"ט ט"ו), על זה אמר ויהי נא פי שנים ברוחך אלי, שימסר שני הדברים האלה אליו, שהגם שהוא פורעניות רצה לנקום נקמת דמי הנביאים ועבדי ה', ואחר שספר בסימן הקודם שמשח את חזאל על ארם, ספר ששלח אחד מבני הנביאים והוא יונה בן אמתי לקבלת חכמינו זכרונם לברכה, למשוח את יהוא, וגם כי היה הזמן הזה נכון לזה באשר כל ישראל היו שומרים ברמות גלעד והמלך חולה ביזרעאל באין עוזר וסומך לא מן העם ולא מעצמו כי חולה הוא, ואם יתועדו השרים עם יהוא בקשר המרד בנקל יקימו מזימות לבבם, ולכן צוה שיחגור מתניו לרוץ מהרה:

    2. Verse 2

      וּבָ֖אתָ־שָּׁ֑מָּה וּרְאֵה־שָׁ֠ם יֵה֨וּא בֶן־יְהוֹשָׁפָ֜ט בֶּן־נִמְשִׁ֗י וּבָ֙אתָ֙ וַהֲקֵֽמֹתוֹ֙ מִתּ֣וֹךְ אֶחָ֔יו וְהֵבֵיאתָ֥ אֹת֖וֹ חֶ֥דֶר בְּחָֽדֶר׃

      ובאת שמה רצה לומר אם תלך במרוצה תמצא שם יהוא בן נמשי עם שאר השרים, גם יל"פ שיען שהנביא לא הכיר את יהוא צוהו שבבואו יראה את יהוא בעיר, כדי שיכירו, ואחר כך יבא בעת שישב בין אחיו ויקים אותו מתוכם, ואז תביא אותו חדר בחדר בל יודע להעם שעל ידי כן יודע למלך, וצוה שימשחהו בשמן אפרסמון (מעין המשיחה בשמן המשחה שלא נתיחדה רק למלכי בית דוד) והיה זה לקיימו ולפרסמו למלך מפני המחלוקת, וצוה שינוס תיכף ולא ימתין שם:

    3. Verse 4

      וַיֵּ֧לֶךְ הַנַּ֛עַר הַנַּ֥עַר הַנָּבִ֖יא רָמֹ֥ת גִּלְעָֽד׃

      השאלות — למה כפל הנער הנער הנביא:

      וילך הנער הנער הנביא רצה לומר כי אלישע לא אמר לו רק שיאמר משחתיך למלך על ישראל והוא הוסיף דברים, מצד שהיה נביא בעצמו וידע מנבואת אליהו וגם השיג יתר הדברים בנבואה וזה שכתוב שהלך מצד שהוא הנער הנביא שהוא נביא בעצמו:

    4. Verse 5

      וַיָּבֹ֗א וְהִנֵּ֨ה שָׂרֵ֤י הַחַ֙יִל֙ יֹֽשְׁבִ֔ים וַיֹּ֕אמֶר דָּבָ֥ר לִ֛י אֵלֶ֖יךָ הַשָּׂ֑ר וַיֹּ֤אמֶר יֵהוּא֙ אֶל־מִ֣י מִכֻּלָּ֔נוּ…

      אל מי מכלנו רצה לומר כי מ"ש דבר לי אליך י"ל שלא היה מקפיד על יהוא ביחוד רק רצה לדבר אל אחד מהם יהיה מי שיהיה ושפגש במקרה אל יהוא, והשיב אליך השר דוקא אליך ביחוד:

    5. Verse 6

      וַיָּ֙קׇם֙ וַיָּבֹ֣א הַבַּ֔יְתָה וַיִּצֹ֥ק הַשֶּׁ֖מֶן אֶל־רֹאשׁ֑וֹ וַיֹּ֣אמֶר ל֗וֹ כֹּֽה־אָמַ֤ר יְהֹוָה֙ אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל מְשַׁחְתִּ֧יךָ לְמֶ֛לֶךְ…

      השאלות — למה הוסיף שם אלהי ישראל ומלות על עם ה' שלא אמר אלישע? וכן יתר הדברים שדבר מעצמו:

      כה אמר ה' אלהי ישראל, הוסיף שם אלהי ישראל שלא א"ל אלישע וכן הוסיף על עם ה' רצה לומר שתמשח על עם ה' יראי ה' ושומרי מצותיו, והמושח אותך הוא אלהי ישראל שנקרא כן בשעה שהם צדיקים ומקיימים תורתו, רצה לומר שתפר עבודת הבעל ותעבדו את ה' עם עמו ויראיו:

    6. Verse 7

      וְהִ֨כִּיתָ֔ה אֶת־בֵּ֥ית אַחְאָ֖ב אֲדֹנֶ֑יךָ וְנִקַּמְתִּ֞י דְּמֵ֣י׀ עֲבָדַ֣י הַנְּבִיאִ֗ים וּדְמֵ֛י כׇּל־עַבְדֵ֥י יְהֹוָ֖ה מִיַּ֥ד אִיזָֽבֶל׃

      והכית ובזה צוה לו, א — שיכה בית אחאב שהם עובדי הבעל ושינקום מאיזבל דמי עבדי ה':

    7. Verse 8

      וְאָבַ֖ד כׇּל־בֵּ֣ית אַחְאָ֑ב וְהִכְרַתִּ֤י לְאַחְאָב֙ מַשְׁתִּ֣ין בְּקִ֔יר וְעָצ֥וּר וְעָז֖וּב בְּיִשְׂרָאֵֽל׃

      ונגד מ"ש והכית את בית אחאב מפרש בפרט שיאבד כל בית אחאב, ב. והכרתי רצה לומר שישמיד את בניו ומיודעיו:

    8. Verse 9

      וְנָֽתַתִּי֙ אֶת־בֵּ֣ית אַחְאָ֔ב כְּבֵ֖ית יָרׇבְעָ֣ם בֶּן־נְבָ֑ט וּכְבֵ֖ית בַּעְשָׁ֥א בֶן־אֲחִיָּֽה׃

      ג. ונתתי שלא יקום ממנו יורש עצר כמו שנשמד בית ירבעם ובעשא:

    9. Verse 12

      וַיֹּאמְר֣וּ שֶׁ֔קֶר הַגֶּד־נָ֖א לָ֑נוּ וַיֹּ֗אמֶר כָּזֹ֤את וְכָזֹאת֙ אָמַ֤ר אֵלַי֙ לֵאמֹ֔ר כֹּ֚ה אָמַ֣ר יְהֹוָ֔ה מְשַׁחְתִּ֥יךָ…

      השאלות — מהו כזאת וכזאת? מה הוסיף בדבריו:

      כזאת וכזאת רצה לומר שחוץ מזה ספר מה שצוה להכות כל בית אחאב, ועל זה אמר כזאת וכזאת, ועקר מה שא"ל שמשחו למלך אל ישראל:

    10. Verse 13

      וַֽיְמַהֲר֗וּ וַיִּקְחוּ֙ אִ֣ישׁ בִּגְד֔וֹ וַיָּשִׂ֥ימוּ תַחְתָּ֖יו אֶל־גֶּ֣רֶם הַֽמַּעֲל֑וֹת וַֽיִּתְקְעוּ֙ בַּשּׁוֹפָ֔ר וַיֹּאמְר֖וּ מָלַ֥ךְ יֵהֽוּא׃

      וימהרו והנה היה מהשגחת ה' שכולם שמעו לדבר הנביא והמליכו אותו, הגם שקראו אותו תחלה בשם משוגע היה הערת אלהים בלבם להסכים על הדבר:

    11. Verse 14

      וַיִּתְקַשֵּׁ֗ר יֵה֛וּא בֶּן־יְהוֹשָׁפָ֥ט בֶּן־נִמְשִׁ֖י אֶל־יוֹרָ֑ם וְיוֹרָם֩ הָיָ֨ה שֹׁמֵ֜ר בְּרָמֹ֣ת גִּלְעָ֗ד ה֚וּא וְכׇל־יִשְׂרָאֵ֔ל מִפְּנֵ֖י חֲזָאֵ֥ל…

      (יד-טו) השאלות — למה ספר שנית שיורם מתרפא ביזרעאל שכבר אמר זה בס"ס הקודם? ואמר שלשית בפט"ז כי יורם שוכב שמה, שכ"ז דברי מותר? וכן מ"ש שאחזיה ירד לראות את יורם כבר אמר בס"ס הקודם: (יד-טו) ויתקשר, רצה לומר והזמן היה מוכשר מאד לזה כי כל ישראל היו מקובצים ברמות גלעד מפני חזאל וטרודים במלחמה, והמלך היה חולה ולא היה נמצא בין החיל רק מתרפא ביזרעאל נפרד מכל בני חילו, ולכן בקש יהוא שלא יצא פליט מן העיר שאם יודע להמלך יברח משם ובתוך כך ישיג עזרה מבני חילו, ובהיות יהוא בטוח שלא יודע להמלך ושישיגהו ביזרעאל:

    12. Verse 16

      וַיִּרְכַּ֤ב יֵהוּא֙ וַיֵּ֣לֶךְ יִזְרְעֶ֔אלָה כִּ֥י יוֹרָ֖ם שֹׁכֵ֣ב שָׁ֑מָּה וַֽאֲחַזְיָה֙ מֶ֣לֶךְ יְהוּדָ֔ה יָרַ֖ד לִרְא֥וֹת אֶת־יוֹרָֽם׃

      (טז-כא) השאלות — למה בראשון אמר וילך לקראתו ובשני אמר ויבא אליהם? בראשון אמר בא עד הם ובשני אמר בא עד אליהם:

      רכב לשם ומפרש כי ידע ששם ימצא את יורם וגם את אחזיה ושם יהרגם בקל בהיותם נפרדים מן העם:

    13. Verse 19

      וַיִּשְׁלַ֗ח רֹכֵ֣ב סוּס֮ שֵׁנִי֒ וַיָּבֹ֣א אֲלֵהֶ֔ם וַיֹּ֛אמֶר כֹּה־אָמַ֥ר הַמֶּ֖לֶךְ שָׁל֑וֹם וַיֹּ֧אמֶר יֵה֛וּא מַה־לְּךָ֥ וּלְשָׁל֖וֹם…

      ויבא אליהם הראשון הלך לקראתם מרחוק ירא מגשת, והשני שידע שאין סכנה לו כי לא עשו רע להראשון בא אליהם, ולכן בראשון אמר בא עד הם ובשני אמר בא עד אליהם :

    14. Verse 21

      וַיֹּ֤אמֶר יְהוֹרָם֙ אֱסֹ֔ר וַיֶּאְסֹ֖ר רִכְבּ֑וֹ וַיֵּצֵ֣א יְהוֹרָ֣ם מֶֽלֶךְ־יִ֠שְׂרָאֵ֠ל וַאֲחַזְיָ֨הוּ מֶלֶךְ־יְהוּדָ֜ה אִ֣ישׁ בְּרִכְבּ֗וֹ וַיֵּֽצְאוּ֙ לִקְרַ֣את…

      ויצא יהורם וכו' ויצאו לקראת יהוא רצה לומר שיצאו כדי שלא יהיו בעיר כי כבר נפל ספק בלבם והתיראו מלהיות בעיר, ולכן כתיב ויצאו ויצאו שבצד אחד יצאו לקראת יהוא לראות מרחוק מה ענינו, ומצד אחר יצאו שלא יהיו בעיר ושאם יראו שהוא קשר יברחו משם על סוס ורכב:

    15. Verse 22

      וַיְהִ֗י כִּרְא֤וֹת יְהוֹרָם֙ אֶת־יֵה֔וּא וַיֹּ֖אמֶר הֲשָׁל֣וֹם יֵה֑וּא וַיֹּ֙אמֶר֙ מָ֣ה הַשָּׁל֔וֹם עַד־זְנוּנֵ֞י אִיזֶ֧בֶל אִמְּךָ֛ וּכְשָׁפֶ֖יהָ…

      ויהי כראות רצה לומר תיכף כשראהו מרחוק, כי נשמר מלהתקרב אליו כנזכר וכפי המבואר יורם התקרב יותר עד שיעור שראה את יהוא ושמע קולו מרחוק, ואחזיה עמד רחוק מיהורם וכשהפך יורם צעק אל אחזיה שינוס כי יש מרמה וקשר:

    16. Verse 24

      וְיֵה֞וּא מִלֵּ֧א יָד֣וֹ בַקֶּ֗שֶׁת וַיַּ֤ךְ אֶת־יְהוֹרָם֙ בֵּ֣ין זְרֹעָ֔יו וַיֵּצֵ֥א הַחֵ֖צִי מִלִּבּ֑וֹ וַיִּכְרַ֖ע בְּרִכְבּֽוֹ׃

      ויהוא קדם והכריעו בקשתו, וזה היה רחוק ממקום יהוא שהיה בחלקת נבות:

    17. Verse 25

      וַיֹּ֗אמֶר אֶל־בִּדְקַר֙ שָׁלִשֹׁ֔ה שָׂ֚א הַשְׁלִכֵ֔הוּ בְּחֶלְקַ֕ת שְׂדֵ֖ה נָב֣וֹת הַיִּזְרְעֵאלִ֑י כִּֽי־זְכֹ֞ר אֲנִ֣י וָאַ֗תָּה אֵ֣ת רֹכְבִ֤ים…

      השאלות — למה אמר ב"פ שא השליכהו בחלקה:

      שא השלכהו כי מקום שהומת שם היה רחוק מחלקת נבות, וצוה שהשליש ישאהו וישליכהו שם, ובאר לו כי עליו הוטל זה, כי הם שניהם רכבו צמדים אחר אחאב בעת שנבא עליו אליהו את המשא הזה, והיה זה בהשגחה שהם שניהם שהם עדים על הנבואה הזאת ימלאו דבר ה' וידם תבצענה, ולכן אני הייתי ההורג אותו, ועליך מוטל לישא את פגרו אל החלקה הזאת באופן שהחץ שירה עליו הלך מחלקת נביא ששם עמד יהוא, ובדקר יביא פגרו שנפל מרחוק אל החלקה הזאת להיות מאכל לכלבים שמה:

    18. Verse 26

      אִם־לֹ֡א אֶת־דְּמֵ֣י נָבוֹת֩ וְאֶת־דְּמֵ֨י בָנָ֜יו רָאִ֤יתִֽי אֶ֙מֶשׁ֙ נְאֻם־יְהֹוָ֔ה וְשִׁלַּמְתִּ֥י לְךָ֛ בַּחֶלְקָ֥ה הַזֹּ֖את נְאֻם־יְהֹוָ֑ה וְעַתָּ֗ה…

      אם לא זה היה המשא, מלת אם לא הוא לשון שבועה (כמו, אם לא בתים רבים לשמה יהיו), שהיה גז"ד בשבועה שתתקיים בהכרח, וה' נשבע לשלם לו בחלקה הזאת, במקום הרשע שמה המשפט ולכן שא השליכהו בחלקה כדבר ה' :

    19. Verse 27

      וַאֲחַזְיָ֤ה מֶֽלֶךְ־יְהוּדָה֙ רָאָ֔ה וַיָּ֕נׇס דֶּ֖רֶךְ בֵּ֣ית הַגָּ֑ן וַיִּרְדֹּ֨ף אַחֲרָ֜יו יֵה֗וּא וַ֠יֹּ֠אמֶר גַּם־אֹת֞וֹ הַכֻּ֣הוּ אֶל־הַמֶּרְכָּבָ֗ה…

      השאלות — וימת שם זה סותר להנאמר בדברי הימים שמת בשומרון:

      וינס מגדו וימת שם ובדברי הימים אומר שלכדוהו והוא מתחבא בשומרון ויביאהו אל יהוא וימיתהו, ומבואר בדברי הימים שמת אחר שמתו אחי אחזיה שזה היה בעת שבא יהוא לשומרון, וי"ל שהיה מתחבא בשומרון ואחר שבא יהוא לשומרון יצא לברוח למגידו וילכדהו במגידו ויביאהו אל יהוא וימיתהו, ושני המעשים אמת והשלים עזרא מה שקצר בספר מלכים:

    20. Verse 29

      וּבִשְׁנַת֙ אַחַ֣ת עֶשְׂרֵ֣ה שָׁנָ֔ה לְיוֹרָ֖ם בֶּן־אַחְאָ֑ב מָלַ֥ךְ אֲחַזְיָ֖ה עַל־יְהוּדָֽה׃

      השאלות — סותר להנאמר למעלה (ח' כ"ה) בשנת שתים עשרה:

      ובשנת אחת עשרה ולמעלה (ח' כ"ה) אמר בשנת שתים עשרה, כי יורם אביו חלה שנה אחת והמלך בחיי אביו וזה בשנת י"א ליורם, ואחר מות אביו המלך שנית וזה בשנת י"ב ליורם, וספר זה פה להודיע שמלכותו לא היה ברצון כולם כמ"ש בדברי הימים וימליכו יושבי ירושלים את אחזיה כי שאר בני יהודה לא היה דעתם נוחה ממנו, רק שהמלך בחיי אביו ובחרו אותו ברצון אביו, וע"כ לא באו חילו (שעמדו ברמות גלעד) לריב ריב מלכם ולהצילו:

    21. Verse 30

      וַיָּב֥וֹא יֵה֖וּא יִזְרְעֶ֑אלָה וְאִיזֶ֣בֶל שָֽׁמְעָ֗ה וַתָּ֨שֶׂם בַּפּ֤וּךְ עֵינֶ֙יהָ֙ וַתֵּ֣יטֶב אֶת־רֹאשָׁ֔הּ וַתַּשְׁקֵ֖ף בְּעַ֥ד הַחַלּֽוֹן׃

      ותשם בפוך היא חשבה שתמצא חן בין שרי החיל, ושימצא מי מהם שיחזיק בידה נגד העבד המורד באדוניו, ולכן אמרה זמרי הרג אדוניו להזכיר כי זמרי נהרג ולא אבו ישראל להמליך את המורד והורג אדוניו:

    22. Verse 35

      וַיֵּלְכ֖וּ לְקׇבְרָ֑הּ וְלֹא־מָ֣צְאוּ בָ֗הּ כִּ֧י אִם־הַגֻּלְגֹּ֛לֶת וְהָרַגְלַ֖יִם וְכַפּ֥וֹת הַיָּדָֽיִם׃

      ולא מצאו בה כי אם הגלגולת הנה היעוד היה שיאכלו אותה הכלבים בחלק יזרעאל, דהיינו בחלקת השדה ששם הומת נבות, והיא הומתה בעיר רחוק מן החלקה, והכלבים לקחו את גויתה ונשאוה לחלקת נבות ושם אכלוה, ולא מצאו במקום שהומתה רק הגלגולת וכפות ידים ורגלים, והשיעור שמטמא באהל הוא רוב בנינו או רוב מנינו (כמ"ש בפ"ב דאהלות) ורוב בנין דהיינו השדרה והשוקים והירכים נלקח משם, רוב מנין העצמות שהם כפות הידים והרגלים והגלגולת שהם קכ"ח עצמות נשארו ונקברו, ועל זה אמר:

    23. Verse 36

      וַיָּשֻׁבוּ֮ וַיַּגִּ֣ידוּ לוֹ֒ וַיֹּ֙אמֶר֙ דְּבַר־יְהֹוָ֣ה ה֔וּא אֲשֶׁ֣ר דִּבֶּ֗ר בְּיַד־עַבְדּ֛וֹ אֵלִיָּ֥הוּ הַתִּשְׁבִּ֖י לֵאמֹ֑ר בְּחֵ֣לֶק יִזְרְעֶ֔אל…

      דבר ה' הוא שמה שלקחוה הכלבים לחלקת נבות מפני שה' דבר בחלק יזרעאל יאכלו הכלבים :

    24. Verse 37

      (והית) [וְֽהָיְתָ֞ה] נִבְלַ֣ת אִיזֶ֗בֶל כְּדֹ֛מֶן עַל־פְּנֵ֥י הַשָּׂדֶ֖ה בְּחֵ֣לֶק יִזְרְעֶ֑אל אֲשֶׁ֥ר לֹא־יֹאמְר֖וּ זֹ֥את אִיזָֽבֶל׃ {ס}

      והיתה רצה לומר ומה שלקחו את הגוף והשאירו הגלגולת וכפות הידים, מפני שאמר שתהיה נבלת איזבל כדומן שמשליכים אותו אל פני השדה, וכן גררוה לשדה נבות, אשר לא יאמרו זאת איזבל ולכן נכרת הראש ופרצוף פנים בל יוכר כלל שהיא איזבל:

    Edition: On Your Way. License: Public Domain. Sefaria.

    Tanakh · chapter reading guide

    II Kings Chapter 9

    II Kings Chapter 9 presents 37 verses in a searchable Hebrew text unit. This original reading guide identifies observable themes and a practical path through the chapter without adding an unverified interpretation.

    Open the full commentary page

    Text map

    Begin with the opening verses, notice repetitions and transitions, then use the verse index to return to the exact line. The verse index is especially useful for following repeated words and changes in scene or voice.

    Reading lens

    Read the passage once for its sequence of ideas, then return to the words that carry the argument or image. The source text remains the primary evidence; this note offers a structured way to enter it rather than replacing close reading.

    Continue the sequence

    Parallel sources

    Lessons and study tools

    A unit-by-unit map of all 37 verses on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact verse.

    1. Verse 118 words

      Opens “וֶֽאֱלִישָׁע֙ הַנָּבִ֔יא קָרָ֕א לְאַחַ֖ד מִבְּנֵ֣י הַנְּבִיאִ֑ים וַיֹּ֨אמֶר…”

    2. Verse 213 words

      Opens “וּבָ֖אתָ־שָּׁ֑מָּה וּרְאֵה־שָׁ֠ם יֵה֨וּא בֶן־יְהוֹשָׁפָ֜ט בֶּן־נִמְשִׁ֗י וּבָ֙אתָ֙ וַהֲקֵֽמֹתוֹ֙…”

    3. Verse 315 words

      Opens “וְלָקַחְתָּ֤ פַךְ־הַשֶּׁ֙מֶן֙ וְיָצַקְתָּ֣ עַל־רֹאשׁ֔וֹ וְאָֽמַרְתָּ֙ כֹּה־אָמַ֣ר יְהֹוָ֔ה…”

    4. Verse 46 words

      Opens “וַיֵּ֧לֶךְ הַנַּ֛עַר הַנַּ֥עַר הַנָּבִ֖יא רָמֹ֥ת גִּלְעָֽד׃…”

    5. Verse 517 words

      Opens “וַיָּבֹ֗א וְהִנֵּ֨ה שָׂרֵ֤י הַחַ֙יִל֙ יֹֽשְׁבִ֔ים וַיֹּ֕אמֶר דָּבָ֥ר…”

    6. Verse 617 words

      Opens “וַיָּ֙קׇם֙ וַיָּבֹ֣א הַבַּ֔יְתָה וַיִּצֹ֥ק הַשֶּׁ֖מֶן אֶל־רֹאשׁ֑וֹ וַיֹּ֣אמֶר…”

    7. Verse 713 words

      Opens “וְהִ֨כִּיתָ֔ה אֶת־בֵּ֥ית אַחְאָ֖ב אֲדֹנֶ֑יךָ וְנִקַּמְתִּ֞י דְּמֵ֣י׀ עֲבָדַ֣י…”

    8. Verse 810 words

      Opens “וְאָבַ֖ד כׇּל־בֵּ֣ית אַחְאָ֑ב וְהִכְרַתִּ֤י לְאַחְאָב֙ מַשְׁתִּ֣ין בְּקִ֔יר…”

    9. Verse 99 words

      Opens “וְנָֽתַתִּי֙ אֶת־בֵּ֣ית אַחְאָ֔ב כְּבֵ֖ית יָרׇבְעָ֣ם בֶּן־נְבָ֑ט וּכְבֵ֖ית…”

    10. Verse 1010 words

      Opens “וְאֶת־אִיזֶ֜בֶל יֹאכְל֧וּ הַכְּלָבִ֛ים בְּחֵ֥לֶק יִזְרְעֶ֖אל וְאֵ֣ין קֹבֵ֑ר…”

    11. Verse 1117 words

      Opens “וְיֵה֗וּא יָצָא֙ אֶל־עַבְדֵ֣י אֲדֹנָ֔יו וַיֹּ֤אמֶר לוֹ֙ הֲשָׁל֔וֹם…”

    12. Verse 1216 words

      Opens “וַיֹּאמְר֣וּ שֶׁ֔קֶר הַגֶּד־נָ֖א לָ֑נוּ וַיֹּ֗אמֶר כָּזֹ֤את וְכָזֹאת֙…”

    13. Verse 1313 words

      Opens “וַֽיְמַהֲר֗וּ וַיִּקְחוּ֙ אִ֣ישׁ בִּגְד֔וֹ וַיָּשִׂ֥ימוּ תַחְתָּ֖יו אֶל־גֶּ֣רֶם…”

    14. Verse 1415 words

      Opens “וַיִּתְקַשֵּׁ֗ר יֵה֛וּא בֶּן־יְהוֹשָׁפָ֥ט בֶּן־נִמְשִׁ֖י אֶל־יוֹרָ֑ם וְיוֹרָם֩ הָיָ֨ה…”

    15. Verse 1524 words

      Opens “וַיָּ֩שׇׁב֩ יְהוֹרָ֨ם הַמֶּ֜לֶךְ לְהִתְרַפֵּ֣א בְיִזְרְעֶ֗אל מִן־הַמַּכִּים֙ אֲשֶׁ֣ר…”

    16. Verse 1614 words

      Opens “וַיִּרְכַּ֤ב יֵהוּא֙ וַיֵּ֣לֶךְ יִזְרְעֶ֔אלָה כִּ֥י יוֹרָ֖ם שֹׁכֵ֣ב…”

    17. Verse 1720 words

      Opens “וְהַצֹּפֶה֩ עֹמֵ֨ד עַֽל־הַמִּגְדָּ֜ל בְּיִזְרְעֶ֗אל וַיַּ֞רְא אֶת־שִׁפְעַ֤ת יֵהוּא֙…”

    18. Verse 1820 words

      Opens “וַיֵּ֩לֶךְ֩ רֹכֵ֨ב הַסּ֜וּס לִקְרָאת֗וֹ וַיֹּ֙אמֶר֙ כֹּֽה־אָמַ֤ר הַמֶּ֙לֶךְ֙…”

    19. Verse 1916 words

      Opens “וַיִּשְׁלַ֗ח רֹכֵ֣ב סוּס֮ שֵׁנִי֒ וַיָּבֹ֣א אֲלֵהֶ֔ם וַיֹּ֛אמֶר…”

    20. Verse 2013 words

      Opens “וַיַּגֵּ֤ד הַצֹּפֶה֙ לֵאמֹ֔ר בָּ֥א עַד־אֲלֵיהֶ֖ם וְלֹא־שָׁ֑ב וְהַמִּנְהָ֗ג…”

    21. Verse 2119 words

      Opens “וַיֹּ֤אמֶר יְהוֹרָם֙ אֱסֹ֔ר וַיֶּאְסֹ֖ר רִכְבּ֑וֹ וַיֵּצֵ֣א יְהוֹרָ֣ם…”

    22. Verse 2215 words

      Opens “וַיְהִ֗י כִּרְא֤וֹת יְהוֹרָם֙ אֶת־יֵה֔וּא וַיֹּ֖אמֶר הֲשָׁל֣וֹם יֵה֑וּא…”

    23. Verse 238 words

      Opens “וַיַּהֲפֹ֧ךְ יְהוֹרָ֛ם יָדָ֖יו וַיָּנֹ֑ס וַיֹּ֥אמֶר אֶל־אֲחַזְיָ֖הוּ מִרְמָ֥ה…”

    24. Verse 2413 words

      Opens “וְיֵה֞וּא מִלֵּ֧א יָד֣וֹ בַקֶּ֗שֶׁת וַיַּ֤ךְ אֶת־יְהוֹרָם֙ בֵּ֣ין…”

    25. Verse 2523 words

      Opens “וַיֹּ֗אמֶר אֶל־בִּדְקַר֙ שָׁלִשֹׁ֔ה שָׂ֚א הַשְׁלִכֵ֔הוּ בְּחֶלְקַ֕ת שְׂדֵ֖ה…”

    26. Verse 2619 words

      Opens “אִם־לֹ֡א אֶת־דְּמֵ֣י נָבוֹת֩ וְאֶת־דְּמֵ֨י בָנָ֜יו רָאִ֤יתִֽי אֶ֙מֶשׁ֙…”

    27. Verse 2721 words

      Opens “וַאֲחַזְיָ֤ה מֶֽלֶךְ־יְהוּדָה֙ רָאָ֔ה וַיָּ֕נׇס דֶּ֖רֶךְ בֵּ֣ית הַגָּ֑ן…”

    28. Verse 2811 words

      Opens “וַיַּרְכִּ֧בוּ אֹת֛וֹ עֲבָדָ֖יו יְרוּשָׁלָ֑͏ְמָה וַיִּקְבְּר֨וּ אֹת֧וֹ בִקְבֻרָת֛וֹ…”

    29. Verse 299 words

      Opens “וּבִשְׁנַת֙ אַחַ֣ת עֶשְׂרֵ֣ה שָׁנָ֔ה לְיוֹרָ֖ם בֶּן־אַחְאָ֑ב מָלַ֥ךְ…”

    30. Verse 3013 words

      Opens “וַיָּב֥וֹא יֵה֖וּא יִזְרְעֶ֑אלָה וְאִיזֶ֣בֶל שָֽׁמְעָ֗ה וַתָּ֨שֶׂם בַּפּ֤וּךְ…”

    31. Verse 318 words

      Opens “וְיֵה֖וּא בָּ֣א בַשָּׁ֑עַר וַתֹּ֣אמֶר הֲשָׁל֔וֹם זִמְרִ֖י הֹרֵ֥ג…”

    32. Verse 3212 words

      Opens “וַיִּשָּׂ֤א פָנָיו֙ אֶל־הַ֣חַלּ֔וֹן וַיֹּ֕אמֶר מִ֥י אִתִּ֖י מִ֑י…”

    33. Verse 339 words

      Opens “וַיֹּ֥אמֶר (שמטהו) [שִׁמְט֖וּהָ] וַֽיִּשְׁמְט֑וּהָ וַיִּ֨ז מִדָּמָ֧הּ אֶל־הַקִּ֛יר…”

    34. Verse 3411 words

      Opens “וַיָּבֹ֖א וַיֹּ֣אכַל וַיֵּ֑שְׁתְּ וַיֹּ֗אמֶר פִּקְדוּ־נָ֞א אֶת־הָאֲרוּרָ֤ה הַזֹּאת֙…”

    35. Verse 359 words

      Opens “וַיֵּלְכ֖וּ לְקׇבְרָ֑הּ וְלֹא־מָ֣צְאוּ בָ֗הּ כִּ֧י אִם־הַגֻּלְגֹּ֛לֶת וְהָרַגְלַ֖יִם…”

    36. Verse 3618 words

      Opens “וַיָּשֻׁבוּ֮ וַיַּגִּ֣ידוּ לוֹ֒ וַיֹּ֙אמֶר֙ דְּבַר־יְהֹוָ֣ה ה֔וּא אֲשֶׁ֣ר…”

    37. Verse 3714 words

      Opens “(והית) [וְֽהָיְתָ֞ה] נִבְלַ֣ת אִיזֶ֗בֶל כְּדֹ֛מֶן עַל־פְּנֵ֥י הַשָּׂדֶ֖ה…”

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: II Kings 9

    Open in the reader