Talmud Builders
    Login
    Hebrew Bible

    II Kings Chapter 17

    Use Tab and Enter to move between links. Arrow keys move inside the chapter and verse lists. Alt plus arrow keys jump to the previous or next chapter.

    II Kings Chapter 17Verse 1 / 410%
    Compare witnesses — word by word

    החיפוש מתעלם מניקוד, טעמים וסימני פיסוק — אפשר להקליד גם ללא ניקוד.

    Text size
    100%
    Original size

    II Kings 17 — English translation

    Translation: THE JPS TANAKH: Gender-Sensitive Edition. Verse numbers match the Hebrew text below.

    1. 1In the twelfth year of King Ahaz of Judah, Hoshea son of Elah became king over Israel in Samaria—for nine years.
    2. 2He did what was displeasing to G OD , though not as much as the kings of Israel who preceded him.
    3. 3King Shalmaneser marched against him, and Hoshea became his vassal and paid him tribute.
    4. 4But the king of Assyria caught Hoshea in an act of treachery: he had sent envoys to King So of Egypt, and he had not paid the tribute to the king of Assyria, as in previous years. And the king of Assyria arrested him and put him in prison.
    5. 5Then the king of Assyria marched against the whole land; he came to Samaria and besieged it for three years.
    6. 6In the ninth year of Hoshea, the king of Assyria captured Samaria. He deported the Israelites to Assyria and settled them in Halah, at the [River] Habor, at the River Gozan, and in the towns of Media.
    7. 7This happened because the Israelites sinned against the E TERNAL their God, who had freed them from the land of Egypt, from the hand of Pharaoh king of Egypt. They worshiped other gods
    8. 8and followed the customs of the nations that G OD had dispossessed before the Israelites and the customs that the kings of Israel had practiced.
    9. 9The Israelites committed against the E TERNAL their God acts that were not right: They built for themselves shrines in all their settlements, from watchtowers to fortified cities;
    10. 10they set up pillars and sacred posts for themselves on every lofty hill and under every leafy tree;
    11. 11and they offered sacrifices there, at all the shrines, like the nations whom G OD had driven into exile before them. They committed wicked acts to provoke G OD ’s anger,
    12. 12and they worshiped fetishes concerning which G OD had said to them, “You must not do this thing.”
    13. 13G OD warned Israel and Judah by every prophet [and] every seer, saying: “Turn back from your wicked ways, and observe My commandments and My laws, according to all the Teaching that I commanded your ancestors and that I transmitted to you through My servants the prophets.”
    14. 14But they did not obey; they stiffened their necks, like their ancestors who did not have faith in the E TERNAL their God;
    15. 15they spurned God’s laws and the covenant that had been made with their ancestors, and the warnings they had been given. They went after delusion and were deluded; [they imitated] the nations that were about them, which G OD had forbidden them to emulate.
    16. 16They rejected all the commandments of the E TERNAL their God; they made molten idols for themselves—two calves—and they made a sacred post and they bowed down to all the host of heaven, and they worshiped Baal.
    17. 17They consigned their sons and daughters to the fire; they practiced augury and divination, and gave themselves over to what was displeasing to G OD —and provoked anger.
    18. 18G OD was incensed at Israel and banished them from the divine presence; none was left but the tribe of Judah alone.
    19. 19Nor did Judah keep the commandments of the E TERNAL their God; they followed the customs that Israel had practiced.
    20. 20So G OD spurned all the offspring of Israel, and afflicted them and delivered them into the hands of plunderers, and finally cast them out from the divine presence.
    21. 21For Israel broke away from the House of David, and they made Jeroboam son of Nebat king. Jeroboam caused Israel to stray from G OD and to commit great sin,
    22. 22and the Israelites persisted in all the sins that Jeroboam had committed; they did not depart from them.
    23. 23In the end, G OD removed Israel from the divine presence, as they had been warned through all God’s servants the prophets. So the Israelites were deported from their land to Assyria, as is still the case.
    24. 24The king of Assyria brought [people] from Babylon, Cuthah, Avva, Hamath, and Sepharvaim, and he settled them in the towns of Samaria in place of the Israelites; they took possession of Samaria and dwelt in its towns.
    25. 25When they first settled there, they did not worship G OD ; so G OD sent lions against them that killed some of them.
    26. 26They said to the king of Assyria: “The nations that you deported and resettled in the towns of Samaria do not know the rules of the God of the land; therefore [that God] has let lions loose against them that are killing them—for they do not know the rules of the God of the land.”
    27. 27The king of Assyria gave an order: “Send there one of the priests whom you have deported; let him go and dwell there, and let him teach them the practices of the God of the land.”
    28. 28So one of the priests whom they had exiled from Samaria came and settled in Bethel; he taught them how to worship G OD .
    29. 29However, each nation continued to make its own gods and to set them up in the cult places that had been made by the people of Samaria; each nation [set them up] in the towns in which it lived.
    30. 30Inhabitants from Babylon made Succoth-benoth, and inhabitants from Cuth made Nergal, and inhabitants from Hamath made Ashima,
    31. 31and the Avvites made Nibhaz and Tartak; and the Sepharvites burned their children [as offerings] to Adrammelech and Anamelech, the gods of Sepharvaim.
    32. 32They worshiped G OD , but they also appointed from their own ranks priests of the shrines, who officiated for them in the cult places.
    33. 33They worshiped G OD , while serving their own gods according to the practices of the nations from which they had been deported.
    34. 34To this day, they follow their former practices. They do not worship G OD [properly]. They do not follow the laws and practices, the Teaching and Instruction that G OD enjoined upon the descendants of Jacob—who was given the name Israel—
    35. 35having made a covenant with them and commanding them: “You shall worship no other gods; you shall not bow down to them nor serve them nor sacrifice to them.
    36. 36You must worship only the E TERNAL your God, who brought you out of the land of Egypt with great might and with an outstretched arm: to whom alone shall you bow down and to whom alone shall you sacrifice.
    37. 37You shall observe faithfully, all your days, the laws and the practices; the Teaching and Instruction that I wrote down for you; do not worship other gods.
    38. 38Do not forget the covenant that I made with you; do not worship other gods.
    39. 39Worship only the E TERNAL your God, and you will be saved from the hands of all your enemies.”
    40. 40But they did not obey; they continued their former practices.
    41. 41Those nations worshiped G OD , but they also served their idols. To this day their children and their children’s children do as their ancestors did.

    License: CC-BY-NC

    1. א׳בִּשְׁנַת֙ שְׁתֵּ֣ים עֶשְׂרֵ֔ה לְאָחָ֖ז מֶ֣לֶךְ יְהוּדָ֑ה מָ֠לַ֠ךְ הוֹשֵׁ֨עַ בֶּן־אֵלָ֧ה בְשֹׁמְר֛וֹן עַל־יִשְׂרָאֵ֖ל תֵּ֥שַׁע שָׁנִֽים׃
    2. ב׳וַיַּ֥עַשׂ הָרַ֖ע בְּעֵינֵ֣י יְהֹוָ֑ה רַ֗ק לֹ֚א כְּמַלְכֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל אֲשֶׁ֥ר הָי֖וּ לְפָנָֽיו׃
    3. ג׳עָלָ֣יו עָלָ֔ה שַׁלְמַנְאֶ֖סֶר מֶ֣לֶךְ אַשּׁ֑וּר וַֽיְהִי־ל֤וֹ הוֹשֵׁ֙עַ֙ עֶ֔בֶד וַיָּ֥שֶׁב ל֖וֹ מִנְחָֽה׃
    4. ד׳וַיִּמְצָא֩ מֶֽלֶךְ־אַשּׁ֨וּר בְּהוֹשֵׁ֜עַ קֶ֗שֶׁר אֲשֶׁ֨ר שָׁלַ֤ח מַלְאָכִים֙ אֶל־ס֣וֹא מֶֽלֶךְ־מִצְרַ֔יִם וְלֹא־הֶעֱלָ֥ה מִנְחָ֛ה לְמֶ֥לֶךְ אַשּׁ֖וּר כְּשָׁנָ֣ה בְשָׁנָ֑ה וַֽיַּעְצְרֵ֙הוּ֙ מֶ֣לֶךְ אַשּׁ֔וּר וַיַּאַסְרֵ֖הוּ בֵּ֥ית כֶּֽלֶא׃
    5. ה׳וַיַּ֥עַל מֶֽלֶךְ־אַשּׁ֖וּר בְּכׇל־הָאָ֑רֶץ וַיַּ֙עַל֙ שֹׁמְר֔וֹן וַיָּ֥צַר עָלֶ֖יהָ שָׁלֹ֥שׁ שָׁנִֽים׃
    6. ו׳בִּשְׁנַ֨ת הַתְּשִׁעִ֜ית לְהוֹשֵׁ֗עַ לָכַ֤ד מֶֽלֶךְ־אַשּׁוּר֙ אֶת־שֹׁ֣מְר֔וֹן וַיֶּ֥גֶל אֶת־יִשְׂרָאֵ֖ל אַשּׁ֑וּרָה וַיֹּ֨שֶׁב אוֹתָ֜ם בַּחְלַ֧ח וּבְחָב֛וֹר נְהַ֥ר גּוֹזָ֖ן וְעָרֵ֥י מָדָֽי׃ {פ}
    7. ז׳וַיְהִ֗י כִּֽי־חָטְא֤וּ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵל֙ לַיהֹוָ֣ה אֱלֹהֵיהֶ֔ם הַמַּעֲלֶ֤ה אֹתָם֙ מֵאֶ֣רֶץ מִצְרַ֔יִם מִתַּ֕חַת יַ֖ד פַּרְעֹ֣ה מֶֽלֶךְ־מִצְרָ֑יִם וַיִּֽירְא֖וּ אֱלֹהִ֥ים אֲחֵרִֽים׃
    8. ח׳וַיֵּֽלְכוּ֙ בְּחֻקּ֣וֹת הַגּוֹיִ֔ם אֲשֶׁר֙ הוֹרִ֣ישׁ יְהֹוָ֔ה מִפְּנֵ֖י בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וּמַלְכֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל אֲשֶׁ֥ר עָשֽׂוּ׃
    9. ט׳וַיְחַפְּא֣וּ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֗ל דְּבָרִים֙ אֲשֶׁ֣ר לֹא־כֵ֔ן עַל־יְהֹוָ֖ה אֱלֹהֵיהֶ֑ם וַיִּבְנ֨וּ לָהֶ֤ם בָּמוֹת֙ בְּכׇל־עָ֣רֵיהֶ֔ם מִמִּגְדַּ֥ל נוֹצְרִ֖ים עַד־עִ֥יר מִבְצָֽר׃
    10. י׳וַיַּצִּ֧בוּ לָהֶ֛ם מַצֵּב֖וֹת וַאֲשֵׁרִ֑ים עַ֚ל כׇּל־גִּבְעָ֣ה גְבֹהָ֔ה וְתַ֖חַת כׇּל־עֵ֥ץ רַעֲנָֽן׃
    11. י״אוַיְקַטְּרוּ־שָׁם֙ בְּכׇל־בָּמ֔וֹת כַּגּוֹיִ֕ם אֲשֶׁר־הֶגְלָ֥ה יְהֹוָ֖ה מִפְּנֵיהֶ֑ם וַֽיַּעֲשׂוּ֙ דְּבָרִ֣ים רָעִ֔ים לְהַכְעִ֖יס אֶת־יְהֹוָֽה׃
    12. י״בוַיַּֽעַבְד֖וּ הַגִּלֻּלִ֑ים אֲשֶׁ֨ר אָמַ֤ר יְהֹוָה֙ לָהֶ֔ם לֹ֥א תַעֲשׂ֖וּ אֶת־הַדָּבָ֥ר הַזֶּֽה׃
    13. י״גוַיָּ֣עַד יְהֹוָ֡ה בְּיִשְׂרָאֵ֣ל וּבִיהוּדָ֡ה בְּיַד֩ כׇּל־[נְבִיאֵ֨י] (נביאו) כׇל־חֹזֶ֜ה לֵאמֹ֗ר שֻׁ֜֠בוּ מִדַּרְכֵיכֶ֤ם הָֽרָעִים֙ וְשִׁמְרוּ֙ מִצְוֺתַ֣י חֻקּוֹתַ֔י כְּכׇ֨ל־הַתּוֹרָ֔ה אֲשֶׁ֥ר צִוִּ֖יתִי אֶת־אֲבֹֽתֵיכֶ֑ם וַֽאֲשֶׁר֙ שָׁלַ֣חְתִּי אֲלֵיכֶ֔ם בְּיַ֖ד עֲבָדַ֥י הַנְּבִיאִֽים׃
    14. י״דוְלֹ֖א שָׁמֵ֑עוּ וַיַּקְשׁ֤וּ אֶת־עׇרְפָּם֙ כְּעֹ֣רֶף אֲבוֹתָ֔ם אֲשֶׁר֙ לֹ֣א הֶאֱמִ֔ינוּ בַּֽיהֹוָ֖ה אֱלֹהֵיהֶֽם׃
    15. ט״ווַיִּמְאֲס֣וּ אֶת־חֻקָּ֗יו וְאֶת־בְּרִיתוֹ֙ אֲשֶׁ֣ר כָּרַ֣ת אֶת־אֲבוֹתָ֔ם וְאֵת֙ עֵֽדְוֺתָ֔יו אֲשֶׁ֥ר הֵעִ֖יד בָּ֑ם וַיֵּ֨לְכ֜וּ אַחֲרֵ֤י הַהֶ֙בֶל֙ וַיֶּהְבָּ֔לוּ וְאַחֲרֵ֤י הַגּוֹיִם֙ אֲשֶׁ֣ר סְבִֽיבֹתָ֔ם אֲשֶׁ֨ר צִוָּ֤ה יְהֹוָה֙ אֹתָ֔ם לְבִלְתִּ֖י עֲשׂ֥וֹת כָּהֶֽם׃
    16. ט״זוַיַּעַזְב֗וּ אֶת־כׇּל־מִצְוֺת֙ יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֵיהֶ֔ם וַיַּעֲשׂ֥וּ לָהֶ֛ם מַסֵּכָ֖ה (שנים) [שְׁנֵ֣י] עֲגָלִ֑ים וַיַּעֲשׂ֣וּ אֲשֵׁירָ֗ה וַיִּֽשְׁתַּחֲווּ֙ לְכׇל־צְבָ֣א הַשָּׁמַ֔יִם וַיַּעַבְד֖וּ אֶת־הַבָּֽעַל׃
    17. י״זוַֽ֠יַּעֲבִ֠ירוּ אֶת־בְּנֵיהֶ֤ם וְאֶת־בְּנֽוֹתֵיהֶם֙ בָּאֵ֔שׁ וַיִּקְסְמ֥וּ קְסָמִ֖ים וַיְנַחֵ֑שׁוּ וַיִּֽתְמַכְּר֗וּ לַעֲשׂ֥וֹת הָרַ֛ע בְּעֵינֵ֥י יְהֹוָ֖ה לְהַכְעִיסֽוֹ׃
    18. י״חוַיִּתְאַנַּ֨ף יְהֹוָ֤ה מְאֹד֙ בְּיִשְׂרָאֵ֔ל וַיְסִרֵ֖ם מֵעַ֣ל פָּנָ֑יו לֹ֣א נִשְׁאַ֔ר רַ֛ק שֵׁ֥בֶט יְהוּדָ֖ה לְבַדּֽוֹ׃
    19. י״טגַּם־יְהוּדָ֕ה לֹ֣א שָׁמַ֔ר אֶת־מִצְוֺ֖ת יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֵיהֶ֑ם וַיֵּ֣לְכ֔וּ בְּחֻקּ֥וֹת יִשְׂרָאֵ֖ל אֲשֶׁ֥ר עָשֽׂוּ׃
    20. כ׳וַיִּמְאַ֨ס יְהֹוָ֜ה בְּכׇל־זֶ֤רַע יִשְׂרָאֵל֙ וַיְעַנֵּ֔ם וַֽיִּתְּנֵ֖ם בְּיַד־שֹׁסִ֑ים עַ֛ד אֲשֶׁ֥ר הִשְׁלִיכָ֖ם מִפָּנָֽיו׃
    21. כ״אכִּֽי־קָרַ֣ע יִשְׂרָאֵ֗ל מֵעַל֙ בֵּ֣ית דָּוִ֔ד וַיַּמְלִ֖יכוּ אֶת־יָרׇבְעָ֣ם בֶּן־נְבָ֑ט (וידא) [וַיַּדַּ֨ח] יָרׇבְעָ֤ם אֶת־יִשְׂרָאֵל֙ מֵאַחֲרֵ֣י יְהֹוָ֔ה וְהֶחֱטִיאָ֖ם חֲטָאָ֥ה גְדוֹלָֽה׃
    22. כ״בוַיֵּֽלְכוּ֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל בְּכׇל־חַטֹּ֥אות יָרׇבְעָ֖ם אֲשֶׁ֣ר עָשָׂ֑ה לֹא־סָ֖רוּ מִמֶּֽנָּה׃
    23. כ״געַ֠ד אֲשֶׁר־הֵסִ֨יר יְהֹוָ֤ה אֶת־יִשְׂרָאֵל֙ מֵעַ֣ל פָּנָ֔יו כַּאֲשֶׁ֣ר דִּבֶּ֔ר בְּיַ֖ד כׇּל־עֲבָדָ֣יו הַנְּבִיאִ֑ים וַיִּ֨גֶל יִשְׂרָאֵ֜ל מֵעַ֤ל אַדְמָתוֹ֙ אַשּׁ֔וּרָה עַ֖ד הַיּ֥וֹם הַזֶּֽה׃ {פ}
    24. כ״דוַיָּבֵ֣א מֶֽלֶךְ־אַשּׁ֡וּר מִבָּבֶ֡ל וּ֠מִכּ֠וּתָה וּמֵעַוָּ֤א וּמֵֽחֲמָת֙ וּסְפַרְוַ֔יִם וַיֹּ֙שֶׁב֙ בְּעָרֵ֣י שֹֽׁמְר֔וֹן תַּ֖חַת בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וַיִּֽרְשׁוּ֙ אֶת־שֹׁ֣מְר֔וֹן וַיֵּֽשְׁב֖וּ בְּעָרֶֽיהָ׃
    25. כ״הוַיְהִ֗י בִּתְחִלַּת֙ שִׁבְתָּ֣ם שָׁ֔ם לֹ֥א יָרְא֖וּ אֶת־יְהֹוָ֑ה וַיְשַׁלַּ֨ח יְהֹוָ֤ה בָּהֶם֙ אֶת־הָ֣אֲרָי֔וֹת וַיִּֽהְי֥וּ הֹרְגִ֖ים בָּהֶֽם׃
    26. כ״ווַיֹּאמְר֗וּ לְמֶ֣לֶךְ אַשּׁוּר֮ לֵאמֹר֒ הַגּוֹיִ֗ם אֲשֶׁ֤ר הִגְלִ֙יתָ֙ וַתּ֙וֹשֶׁב֙ בְּעָרֵ֣י שֹׁמְר֔וֹן לֹ֣א יָֽדְע֔וּ אֶת־מִשְׁפַּ֖ט אֱלֹהֵ֣י הָאָ֑רֶץ וַיְשַׁלַּח־בָּ֣ם אֶת־הָאֲרָי֗וֹת וְהִנָּם֙ מְמִיתִ֣ים אוֹתָ֔ם כַּאֲשֶׁר֙ אֵינָ֣ם יֹדְעִ֔ים אֶת־מִשְׁפַּ֖ט אֱלֹהֵ֥י הָאָֽרֶץ׃
    27. כ״זוַיְצַ֨ו מֶֽלֶךְ־אַשּׁ֜וּר לֵאמֹ֗ר הֹלִ֤יכוּ שָׁ֙מָּה֙ אֶחָ֤ד מֵהַכֹּֽהֲנִים֙ אֲשֶׁ֣ר הִגְלִיתֶ֣ם מִשָּׁ֔ם וְיֵלְכ֖וּ וְיֵ֣שְׁבוּ שָׁ֑ם וְיֹרֵ֕ם אֶת־מִשְׁפַּ֖ט אֱלֹהֵ֥י הָאָֽרֶץ׃
    28. כ״חוַיָּבֹ֞א אֶחָ֣ד מֵהַכֹּהֲנִ֗ים אֲשֶׁ֤ר הִגְלוּ֙ מִשֹּׁ֣מְר֔וֹן וַיֵּ֖שֶׁב בְּבֵֽית־אֵ֑ל וַֽיְהִי֙ מוֹרֶ֣ה אֹתָ֔ם אֵ֖יךְ יִֽירְא֥וּ אֶת־יְהֹוָֽה׃
    29. כ״טוַיִּהְי֣וּ עֹשִׂ֔ים גּ֥וֹי גּ֖וֹי אֱלֹהָ֑יו וַיַּנִּ֣יחוּ׀ בְּבֵ֣ית הַבָּמ֗וֹת אֲשֶׁ֤ר עָשׂוּ֙ הַשֹּׁ֣מְרֹנִ֔ים גּ֥וֹי גּוֹי֙ בְּעָ֣רֵיהֶ֔ם אֲשֶׁ֛ר הֵ֥ם יֹשְׁבִ֖ים שָֽׁם׃
    30. ל׳וְאַנְשֵׁ֣י בָבֶ֗ל עָשׂוּ֙ אֶת־סֻכּ֣וֹת בְּנ֔וֹת וְאַ֨נְשֵׁי־כ֔וּת עָשׂ֖וּ אֶת־נֵֽרְגַ֑ל וְאַנְשֵׁ֥י חֲמָ֖ת עָשׂ֥וּ אֶת־אֲשִׁימָֽא׃
    31. ל״אוְהָעַוִּ֛ים עָשׂ֥וּ נִבְחַ֖ז וְאֶת־תַּרְתָּ֑ק וְהַסְפַרְוִ֗ים שֹׂרְפִ֤ים אֶת־בְּנֵיהֶם֙ בָּאֵ֔שׁ לְאַדְרַמֶּ֥לֶךְ וַֽעֲנַמֶּ֖לֶךְ (אלה) [אֱלֹהֵ֥י] (ספרים) [סְפַרְוָֽיִם]׃
    32. ל״בוַיִּהְי֥וּ יְרֵאִ֖ים אֶת־יְהֹוָ֑ה וַיַּעֲשׂ֨וּ לָהֶ֤ם מִקְצוֹתָם֙ כֹּהֲנֵ֣י בָמ֔וֹת וַיִּהְי֛וּ עֹשִׂ֥ים לָהֶ֖ם בְּבֵ֥ית הַבָּמֽוֹת׃
    33. ל״גאֶת־יְהֹוָ֖ה הָי֣וּ יְרֵאִ֑ים וְאֶת־אֱלֹֽהֵיהֶם֙ הָי֣וּ עֹֽבְדִ֔ים כְּמִשְׁפַּט֙ הַגּוֹיִ֔ם אֲשֶׁר־הִגְל֥וּ אֹתָ֖ם מִשָּֽׁם׃
    34. ל״דעַ֣ד הַיּ֤וֹם הַזֶּה֙ הֵ֣ם עֹשִׂ֔ים כַּמִּשְׁפָּטִ֖ים הָרִֽאשֹׁנִ֑ים אֵינָ֤ם יְרֵאִים֙ אֶת־יְהֹוָ֔ה וְאֵינָ֣ם עֹשִׂ֗ים כְּחֻקֹּתָם֙ וּכְמִשְׁפָּטָ֔ם וְכַתּוֹרָ֣ה וְכַמִּצְוָ֗ה אֲשֶׁ֨ר צִוָּ֤ה יְהֹוָה֙ אֶת־בְּנֵ֣י יַעֲקֹ֔ב אֲשֶׁר־שָׂ֥ם שְׁמ֖וֹ יִשְׂרָאֵֽל׃
    35. ל״הוַיִּכְרֹ֨ת יְהֹוָ֤ה אִתָּם֙ בְּרִ֔ית וַיְצַוֵּ֣ם לֵאמֹ֔ר לֹ֥א תִֽירְא֖וּ אֱלֹהִ֣ים אֲחֵרִ֑ים וְלֹא־תִשְׁתַּחֲו֣וּ לָהֶ֔ם וְלֹ֣א תַעַבְד֔וּם וְלֹ֥א תִזְבְּח֖וּ לָהֶֽם׃
    36. ל״וכִּ֣י אִֽם־אֶת־יְהֹוָ֗ה אֲשֶׁר֩ הֶעֱלָ֨ה אֶתְכֶ֜ם מֵאֶ֧רֶץ מִצְרַ֛יִם בְּכֹ֧חַ גָּד֛וֹל וּבִזְר֥וֹעַ נְטוּיָ֖ה אֹת֣וֹ תִירָ֑אוּ וְל֥וֹ תִֽשְׁתַּחֲו֖וּ וְל֥וֹ תִזְבָּֽחוּ׃
    37. ל״זוְאֶת־הַחֻקִּ֨ים וְאֶת־הַמִּשְׁפָּטִ֜ים וְהַתּוֹרָ֤ה וְהַמִּצְוָה֙ אֲשֶׁ֣ר כָּתַ֣ב לָכֶ֔ם תִּשְׁמְר֥וּן לַעֲשׂ֖וֹת כׇּל־הַיָּמִ֑ים וְלֹ֥א תִֽירְא֖וּ אֱלֹהִ֥ים אֲחֵרִֽים׃
    38. ל״חוְהַבְּרִ֛ית אֲשֶׁר־כָּרַ֥תִּי אִתְּכֶ֖ם לֹ֣א תִשְׁכָּ֑חוּ וְלֹ֥א תִֽירְא֖וּ אֱלֹהִ֥ים אֲחֵרִֽים׃
    39. ל״טכִּ֛י אִֽם־אֶת־יְהֹוָ֥ה אֱלֹהֵיכֶ֖ם תִּירָ֑אוּ וְהוּא֙ יַצִּ֣יל אֶתְכֶ֔ם מִיַּ֖ד כׇּל־אֹיְבֵיכֶֽם׃
    40. מ׳וְלֹ֖א שָׁמֵ֑עוּ כִּ֛י אִֽם־כְּמִשְׁפָּטָ֥ם הָֽרִאשׁ֖וֹן הֵ֥ם עֹשִֽׂים׃
    41. מ״אוַיִּהְי֣וּ׀ הַגּוֹיִ֣ם הָאֵ֗לֶּה יְרֵאִים֙ אֶת־יְהֹוָ֔ה וְאֶת־פְּסִֽילֵיהֶ֖ם הָי֣וּ עֹֽבְדִ֑ים גַּם־בְּנֵיהֶ֣ם׀ וּבְנֵ֣י בְנֵיהֶ֗ם כַּאֲשֶׁ֨ר עָשׂ֤וּ אֲבֹתָם֙ הֵ֣ם עֹשִׂ֔ים עַ֖ד הַיּ֥וֹם הַזֶּֽה׃ {פ}

    Share this chapter

    Share the whole chapter, or copy its full text with verse numbers.

    Sharing is subject to the Terms of Use and the Privacy Policy.

    Rashi's commentary

    1. Verse 1

      בִּשְׁנַת֙ שְׁתֵּ֣ים עֶשְׂרֵ֔ה לְאָחָ֖ז מֶ֣לֶךְ יְהוּדָ֑ה מָ֠לַ֠ךְ הוֹשֵׁ֨עַ בֶּן־אֵלָ֧ה בְשֹׁמְר֛וֹן עַל־יִשְׂרָאֵ֖ל תֵּ֥שַׁע שָׁנִֽים׃

      בשנת שתים עשרה לאחז וגו' — אי אפשר לומר שמלך הושע בשנת שתים עשרה לאחז, שהרי בשנת ארבע לאחז הרג את פקח ומלך תחתיו, וכשתבדק בשנות פקח תמצא כן, וגם אי אפשר לומר שלא מלך אלא תשע שנים, שהרי מלך משנת ארבע לאחז עד שנת שש לחזקיהו שנלכדה שומרון, הרי יותר משש עשרה שנה, ומה תלמוד לומר תשע שנים, משמרד במלך אשור, כך שנויה בסדר עולם ואי אפשר לומר שבשנת שתים עשרה לאחז התחיל למרוד, שאם כן תמצא את שני מרדו חמש שנים בימי אחז, ושש שנים בימי חזקיהו הרי אחת עשרה, וכאן הוא אומר תשע, לא הוזכר שנת שתים עשרה לאחז אלא לענין מקרא של אחריו: עליו עלה שלמנאסר וגו', שבשנת שתים עשרה לאחז עלה סנחריב על הושע, והגלה לאותן שבעבר הירדן, וכך שנינו בסדר עולם, ומקרא כתוב בדברי הימים (א ה כו): ויער אלהי ישראל את רוח פול מלך אשור ויגלם לראובני ולגדי, ולא פירש באיזה זמן, וכאן פירש שבשנת שתים עשרה לאחז היה, שלש גליות גלו עשרת השבטים, בשנת עשרים לפקח, כמו שכתוב למעלה (טו כט): בא תגלת פלאסר מלך אשור ויקח את עיון ואת דן וגו' כל ארץ נפתלי ויגלם אשורה, וזה היה שנת הארבע לאחז, שהה שמנה שנים ובא עליהם, שנת שתים עשרה לאחז, והגלם לראובני ולגדי, וכשראה הושע בן אלה מרד בו ושלח מלאכים אל סוא מלך מצרים (לקמן יז ד), שהה שמונה שנים, ובא וצר על שומרון, ונלכדה לקץ שלש שנים, וגלו כולן, וזהו שנאמר (בישעיהו ח כג): כעת הראשון הקל ארצה זבולון וארצה נפתלי, הקל אף בשניה, שלא הגלה אלא שני השבטים, אבל האחרון הכביד, טיאט את הכל, כזה שמכבד את הבית ומכל מקום לפי החשבון שכתב כאן את מנין שני מרדו תשע שנים, לא מרד בו עד שנת ארבע עשרה לאחז, שהרי אחז מלך שש עשרה, שלש שנים של אחז היה המרד, ושש שנים בימי חזקיהו:

    2. Verse 2

      וַיַּ֥עַשׂ הָרַ֖ע בְּעֵינֵ֣י יְהֹוָ֑ה רַ֗ק לֹ֚א כְּמַלְכֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל אֲשֶׁ֥ר הָי֖וּ לְפָנָֽיו׃

      רק לא כמלכי ישראל — שביטל פרדיסאות שישבו מימי ירבעם על הדרכים, לשמור שלא יעלו ישראל לרגל, וזה בטלן לפי שגלו עגלי הזהב כבר בשתי גליות, בגלות ראשונה, ויקח את עיון ואת דן, הגלה עגל שבדן, ובשניה כשגלו ראובן וגד, נטל עגל שבבית אל, לקיים מה שנאמר (הושע י ו): גם אותו לאשור יובל. ולפי שבטלו פרדיסאות והם נמנעו מלעלות לרגל, לפיכך נחתם גזר דינם לגלות בימיו, שעד עכשיו תלו הקלקלה במלכיהם, ועתה לא היה במי לתלות, וזהו שאמר הושע בן בארי (שם ה ג): כי עתה הזנית אפרים נטמא ישראל, עתה נגלית רעתכם:

    3. Verse 6

      בִּשְׁנַ֨ת הַתְּשִׁעִ֜ית לְהוֹשֵׁ֗עַ לָכַ֤ד מֶֽלֶךְ־אַשּׁוּר֙ אֶת־שֹׁ֣מְר֔וֹן וַיֶּ֥גֶל אֶת־יִשְׂרָאֵ֖ל אַשּׁ֑וּרָה וַיֹּ֨שֶׁב אוֹתָ֜ם בַּחְלַ֧ח וּבְחָב֛וֹר נְהַ֥ר…

      בשנת התשעית — למרדו של הושע:

      ויגל את ישראל — ויגלה את ישראל, וזה שעור כל תיבה שפעל שלה בה"א, כגון ; 'פנה' 'בנה' 'גלה' 'זנה' 'רבה', כשבא לתת בראש התיבה וא"ו יו"ד, אם המלה מוסבת על הפועל, תהא היו"ד נקודה בחיר"ק, כגון (בראשית יב ז): ויבן שם מזבח ; (שמות לב טו) ויפן וירד משה ; (לקמן פסוק כג): ויגל יהודה מעל אדמתו ; (ירמיהו ג ח): ותלך ותזן גם היא ; (שמות א כ): וירב העם ויעצמו מאד. ואם הוא מדבר בלשון מפעיל, תהא היו"ד נקודה בסגו"ל, כגון (שופטים טו ד): ויפן זנב אל זנב ; (לקמן יח יא): ויגל את ישראל אשורה ; (דברי הימים ב כא יא): ויזן את יושבי ירושלים ; (איכה ב ה): וירב בבת יהודה תאניה ואניה:

    4. Verse 9

      וַיְחַפְּא֣וּ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֗ל דְּבָרִים֙ אֲשֶׁ֣ר לֹא־כֵ֔ן עַל־יְהֹוָ֖ה אֱלֹהֵיהֶ֑ם וַיִּבְנ֨וּ לָהֶ֤ם בָּמוֹת֙ בְּכׇל־עָ֣רֵיהֶ֔ם מִמִּגְדַּ֥ל נוֹצְרִ֖ים עַד־עִ֥יר…

      ויחפאו — בדאו, פתרונו לפי ענינו:

      ממגדל נוצרים — שאינו עשוי אלא להעמיד צופה לנצור, בכל בית גבוה העמידו עבודת גילולים:

      עד עיר מבצר — כמו מקטן ועד גדול:

    5. Verse 13

      וַיָּ֣עַד יְהֹוָ֡ה בְּיִשְׂרָאֵ֣ל וּבִיהוּדָ֡ה בְּיַד֩ כׇּל־[נְבִיאֵ֨י] (נביאו) כׇל־חֹזֶ֜ה לֵאמֹ֗ר שֻׁ֜֠בוּ מִדַּרְכֵיכֶ֤ם הָֽרָעִים֙ וְשִׁמְרוּ֙ מִצְוֺתַ֣י…

      ויעד ה' — התרה בהם:

      נביאי כל חוזה — נביאי כל חזון, יש חוזה שהוא שם דבר, כמו (ישעיהו כח טו): ועם שאול עשינו חוזה:

    6. Verse 16

      וַיַּעַזְב֗וּ אֶת־כׇּל־מִצְוֺת֙ יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֵיהֶ֔ם וַיַּעֲשׂ֥וּ לָהֶ֛ם מַסֵּכָ֖ה (שנים) [שְׁנֵ֣י] עֲגָלִ֑ים וַיַּעֲשׂ֣וּ אֲשֵׁירָ֗ה וַיִּֽשְׁתַּחֲווּ֙ לְכׇל־צְבָ֣א…

      שני עגלים — בבית אל ובדן:

      את הבעל — עבודה זרה ששמה בעל:

    7. Verse 17

      וַֽ֠יַּעֲבִ֠ירוּ אֶת־בְּנֵיהֶ֤ם וְאֶת־בְּנֽוֹתֵיהֶם֙ בָּאֵ֔שׁ וַיִּקְסְמ֥וּ קְסָמִ֖ים וַיְנַחֵ֑שׁוּ וַיִּֽתְמַכְּר֗וּ לַעֲשׂ֥וֹת הָרַ֛ע בְּעֵינֵ֥י יְהֹוָ֖ה לְהַכְעִיסֽוֹ׃

      ויתמכרו — מכרו עצמן לכך:

    8. Verse 18

      וַיִּתְאַנַּ֨ף יְהֹוָ֤ה מְאֹד֙ בְּיִשְׂרָאֵ֔ל וַיְסִרֵ֖ם מֵעַ֣ל פָּנָ֑יו לֹ֣א נִשְׁאַ֔ר רַ֛ק שֵׁ֥בֶט יְהוּדָ֖ה לְבַדּֽוֹ׃

      ויסרם מעל פניו — שגלו עם הושע בן אלה:

    9. Verse 23

      עַ֠ד אֲשֶׁר־הֵסִ֨יר יְהֹוָ֤ה אֶת־יִשְׂרָאֵל֙ מֵעַ֣ל פָּנָ֔יו כַּאֲשֶׁ֣ר דִּבֶּ֔ר בְּיַ֖ד כׇּל־עֲבָדָ֣יו הַנְּבִיאִ֑ים וַיִּ֨גֶל יִשְׂרָאֵ֜ל מֵעַ֤ל…

      ויגל ישראל — זה נקוד בחיר"ק, שהוא לשון גלה, ואינו לשון הגלה:

    10. Verse 25

      וַיְהִ֗י בִּתְחִלַּת֙ שִׁבְתָּ֣ם שָׁ֔ם לֹ֥א יָרְא֖וּ אֶת־יְהֹוָ֑ה וַיְשַׁלַּ֨ח יְהֹוָ֤ה בָּהֶם֙ אֶת־הָ֣אֲרָי֔וֹת וַיִּֽהְי֥וּ הֹרְגִ֖ים בָּהֶֽם׃

      לא יראו את ה' — אף על פי שהעמים עובדי גלולים הם יראים מפניו, וקרו ליה אלהא דאלהיא, כענין שנאמר (מלאכי א יד): ושמי נורא בגוים, ואלו לא יראוני, כי אמרו אלו היתה בו יראה, לא נתן עמו לגלות:

    11. Verse 29

      וַיִּהְי֣וּ עֹשִׂ֔ים גּ֥וֹי גּ֖וֹי אֱלֹהָ֑יו וַיַּנִּ֣יחוּ׀ בְּבֵ֣ית הַבָּמ֗וֹת אֲשֶׁ֤ר עָשׂוּ֙ הַשֹּׁ֣מְרֹנִ֔ים גּ֥וֹי גּוֹי֙ בְּעָ֣רֵיהֶ֔ם…

      אשר עשו השומרונים — ישראל בעודם שם:

      גוי גוי אלהיו — לאומה ואומה עבודת גלולים שהיו עובדים בארצם, אף כאן עשו כן כל גויי העיר אשר הורישם סנחריב שם בערי ישראל:

    12. Verse 30

      וְאַנְשֵׁ֣י בָבֶ֗ל עָשׂוּ֙ אֶת־סֻכּ֣וֹת בְּנ֔וֹת וְאַ֨נְשֵׁי־כ֔וּת עָשׂ֖וּ אֶת־נֵֽרְגַ֑ל וְאַנְשֵׁ֥י חֲמָ֖ת עָשׂ֥וּ אֶת־אֲשִׁימָֽא׃

      סכות בנות — דמות תרנגולת עם אפרוחיה:

      נרגל — דמות תרנגול:

      אשימא — דמות תיש וכן קרוין בלשון כל אומה ואומה, וכן פירשו רבותינו בסנהדרין (סג ב):

    13. Verse 31

      וְהָעַוִּ֛ים עָשׂ֥וּ נִבְחַ֖ז וְאֶת־תַּרְתָּ֑ק וְהַסְפַרְוִ֗ים שֹׂרְפִ֤ים אֶת־בְּנֵיהֶם֙ בָּאֵ֔שׁ לְאַדְרַמֶּ֥לֶךְ וַֽעֲנַמֶּ֖לֶךְ (אלה) [אֱלֹהֵ֥י] (ספרים) [סְפַרְוָֽיִם]׃

      נבחז — דמות כלב:

      תרתק — דמות חמור:

      לאדרמלך — דמות פרד:

      וענמלך — דמות סוס (שם):

    14. Verse 33

      אֶת־יְהֹוָ֖ה הָי֣וּ יְרֵאִ֑ים וְאֶת־אֱלֹֽהֵיהֶם֙ הָי֣וּ עֹֽבְדִ֔ים כְּמִשְׁפַּט֙ הַגּוֹיִ֔ם אֲשֶׁר־הִגְל֥וּ אֹתָ֖ם מִשָּֽׁם׃

      כמשפט הגוים אשר הגלו אותם משם — אותם עבודת כוכבים ומזלות שעובדים הגוים אשר הגלן סנחריב ואוכלוסיו משם, היו אלו עובדין כאן:

    15. Verse 34

      עַ֣ד הַיּ֤וֹם הַזֶּה֙ הֵ֣ם עֹשִׂ֔ים כַּמִּשְׁפָּטִ֖ים הָרִֽאשֹׁנִ֑ים אֵינָ֤ם יְרֵאִים֙ אֶת־יְהֹוָ֔ה וְאֵינָ֣ם עֹשִׂ֗ים כְּחֻקֹּתָם֙ וּכְמִשְׁפָּטָ֔ם…

      אינם יראים את ה' — יראה שלימה כמשפט ישראל, ואף על פי שנתגיירו מיראת האריות, אין יראתם את ה' יראה שלימה, כמו שמפרש והולך, שאינם עוסקים בתורה ובמצות אשר צוה ה' את בני יעקב, ואינם עושים כחקותם וכמשפטם שהיה עליהם לעשות משנתגיירו, אלא כמו שהורם הכהן שהיה מן השמרונים שהיו עובדים עבודה זרה:

    16. Verse 35

      וַיִּכְרֹ֨ת יְהֹוָ֤ה אִתָּם֙ בְּרִ֔ית וַיְצַוֵּ֣ם לֵאמֹ֔ר לֹ֥א תִֽירְא֖וּ אֱלֹהִ֣ים אֲחֵרִ֑ים וְלֹא־תִשְׁתַּחֲו֣וּ לָהֶ֔ם וְלֹ֣א תַעַבְד֔וּם…

      ויכרת ה' אתם ברית — כשנתן להם תורה בהר סיני:

    Edition: On Your Way -- new. License: Public Domain. Sefaria.

    Malbim's commentary

    1. Verse 1

      בִּשְׁנַת֙ שְׁתֵּ֣ים עֶשְׂרֵ֔ה לְאָחָ֖ז מֶ֣לֶךְ יְהוּדָ֑ה מָ֠לַ֠ךְ הוֹשֵׁ֨עַ בֶּן־אֵלָ֧ה בְשֹׁמְר֛וֹן עַל־יִשְׂרָאֵ֖ל תֵּ֥שַׁע שָׁנִֽים׃

      השאלות — פה אמר שמלך בשנת שתים עשרה לאחז ולמעלה (ט"ו ל') אמר שמלך בשנת עשרים ליותם שרצה לומר שנת ה' לאחז:

      בשנת שתים עשרה וכו', כי מ"ש למעלה (ט"ו ל') שמלך בשנת עשרים ליותם שרצה לומר בשנת ה' לאחז, אז היה נצב מלך תחת יד מלך אשור ובסוף שתים עשרה לאחז מלך מלכות בפני עצמו כי מרד במלך אשור:

    2. Verse 2

      וַיַּ֥עַשׂ הָרַ֖ע בְּעֵינֵ֣י יְהֹוָ֑ה רַ֗ק לֹ֚א כְּמַלְכֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל אֲשֶׁ֥ר הָי֖וּ לְפָנָֽיו׃

      רק לא כמלכי ישראל כי אז כבר הגלו העגלים, ובטל את השומרים שהושיבו מלכי ישראל מקודם שלא יעלו לרגל כי נבטלו עבודת העגלים:

    3. Verse 3

      עָלָ֣יו עָלָ֔ה שַׁלְמַנְאֶ֖סֶר מֶ֣לֶךְ אַשּׁ֑וּר וַֽיְהִי־ל֤וֹ הוֹשֵׁ֙עַ֙ עֶ֔בֶד וַיָּ֥שֶׁב ל֖וֹ מִנְחָֽה׃

      השאלות — מהו לשון וישב לו מנחה היה לו לומר ויתן לו, לא לשון השבה:

      עליו עלה כי תחלה היה עבד לתגלת פלסר מלך אשור, וכשמת מלך בפני עצמו ועלה עליו שלמנסר ויהי לו עבד וישב לו מנחה שלא נתן כל ימי מרידתו השיב בעד שנים שעברו:

    4. Verse 4

      וַיִּמְצָא֩ מֶֽלֶךְ־אַשּׁ֨וּר בְּהוֹשֵׁ֜עַ קֶ֗שֶׁר אֲשֶׁ֨ר שָׁלַ֤ח מַלְאָכִים֙ אֶל־ס֣וֹא מֶֽלֶךְ־מִצְרַ֔יִם וְלֹא־הֶעֱלָ֥ה מִנְחָ֛ה לְמֶ֥לֶךְ אַשּׁ֖וּר כְּשָׁנָ֣ה…

      (ד-ו) וימצא אבל אחר כך מצא בו קשר ויעצרהו בבואו אליו, ויאסרהו בבית כלא וצר על שומרון ג' שנים ולכדה בשנה התשיעית והוא היה הגלות האחרון הכללי:

    5. Verse 7

      וַיְהִ֗י כִּֽי־חָטְא֤וּ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵל֙ לַיהֹוָ֣ה אֱלֹהֵיהֶ֔ם הַמַּעֲלֶ֤ה אֹתָם֙ מֵאֶ֣רֶץ מִצְרַ֔יִם מִתַּ֕חַת יַ֖ד פַּרְעֹ֣ה מֶֽלֶךְ־מִצְרָ֑יִם וַיִּֽירְא֖וּ…

      ויהי עתה ספר סבת גלות ישראל שהיה על רוב פשעיהם שהלכו מדחי אל דחי, תחלה חטאו לה' המעלה אותם מארץ מצרים, רצה לומר כי כל העכו"ם נתונים תחת הטבע ומשטרי הכוכבים והמזלות, וכשעובדים לצבא השמים על שחושבים אותם לאמצעיים בין האלהים לא יוחשב להם עון, אבל ישראל בעת הוציאם מארץ מצרים הפלה ה' מכל העמים בהשגחתו המיוחדת והוציאם מהיות תחת מערכת הכוכבים שיהיו חלקו ונחלתו תחת השגחתו הפרטית, ואין להם לירא מאלהים אחרים ומכחות הכוכבים ומשטרי שמים ומכ"ש לעבדם ולהשתחוות להם כי נתונים נתונים המה לה' בלא אמצעי, כמ"ש אשר חלק ה' אלהיך לכל העמים תחת כל השמים ואתכם לקח ה' ויוציא אתכם מכור הברזל ממצרים להיות לו לעם נחלה, והיה החטא הראשון של ישראל במה שיראו אלהים אחרים שבזה חטאו לה' מזה הצד שהוציאם מארץ מצרים להיות תחת השגחתו:

    6. Verse 8

      וַיֵּֽלְכוּ֙ בְּחֻקּ֣וֹת הַגּוֹיִ֔ם אֲשֶׁר֙ הוֹרִ֣ישׁ יְהֹוָ֔ה מִפְּנֵ֖י בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וּמַלְכֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל אֲשֶׁ֥ר עָשֽׂוּ׃

      וילכו הוסיפו מרי ללכת בפועל בחקות הגוים ובחקות שעשו מלכי ישראל, שהיה מצד האמנתם בכח צבא השמים כמ"ש מאותות השמים אל תחתו כי יחתו הגוים מהמה כי חקות העמים הבל הוא, וגם כולל חקות ונמוסים הרעים של הגוים בעניני העריות וכדומה, כמ"ש בסוף פרשת עריות ולא תלכו בחקות הגוי וכו' כי כל אלה עשו ואקוץ בם:

    7. Verse 9

      וַיְחַפְּא֣וּ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֗ל דְּבָרִים֙ אֲשֶׁ֣ר לֹא־כֵ֔ן עַל־יְהֹוָ֖ה אֱלֹהֵיהֶ֑ם וַיִּבְנ֨וּ לָהֶ֤ם בָּמוֹת֙ בְּכׇל־עָ֣רֵיהֶ֔ם מִמִּגְדַּ֥ל נוֹצְרִ֖ים עַד־עִ֥יר…

      ויחפאו הוסיפו פשע לחפאות עניני מינות באלהות כמו כת המשנים והמגשמים והמסלקים הידיעה וההשגחה, והמדברים סרה בתוארים וכדומה, ומזה באו לדחי שבנו במות בכל עריהם ומלאו הבמות בכל מקום ממגדל שמשם נוצרים כרמים ושדות עד ערי מבצר, רצה לומר בכ"מ קטון וגדול, הגם שתחילה היו הבמות לעבודת האל כבר כפרו באחדות ה' ושצריך שיהיה עבודתו במקום מיוחד מובדל ומקודש לשמו לא בכ"מ:

    8. Verse 10

      וַיַּצִּ֧בוּ לָהֶ֛ם מַצֵּב֖וֹת וַאֲשֵׁרִ֑ים עַ֚ל כׇּל־גִּבְעָ֣ה גְבֹהָ֔ה וְתַ֖חַת כׇּל־עֵ֥ץ רַעֲנָֽן׃

      (י-יא) ויציבו אחר כך הוסיפו במרים ויציבו מצבות ואשרים ויקטרו שם בכל הבמות לעבודה זרה בגוים אשר הגלה שהקטירו לעבודה זרה ממש, והוסיפו יותר שעשו דברים רעים להכעיס :

    9. Verse 12

      וַיַּֽעַבְד֖וּ הַגִּלֻּלִ֑ים אֲשֶׁ֨ר אָמַ֤ר יְהֹוָה֙ לָהֶ֔ם לֹ֥א תַעֲשׂ֖וּ אֶת־הַדָּבָ֥ר הַזֶּֽה׃

      ויעבדו, והוסיפו יותר שעבדו גלולים שהוא דמות חיות ובהמות המגועלים, וזה עשו רק מפני שאמר ה' לא תעשו את הדבר הזה עשו כן להכעיס, הגם שידעו בעצמם שהם גלולים ושקוצים:

    10. Verse 13

      וַיָּ֣עַד יְהֹוָ֡ה בְּיִשְׂרָאֵ֣ל וּבִיהוּדָ֡ה בְּיַד֩ כׇּל־[נְבִיאֵ֨י] (נביאו) כׇל־חֹזֶ֜ה לֵאמֹ֗ר שֻׁ֜֠בוּ מִדַּרְכֵיכֶ֤ם הָֽרָעִים֙ וְשִׁמְרוּ֙ מִצְוֺתַ֣י…

      ויעד ה', אחרי זה שלח נביאים רבים בימי אליהו ואלישע והעידו בם בעונשים העתידים לבא עליהם:

    11. Verse 14

      וְלֹ֖א שָׁמֵ֑עוּ וַיַּקְשׁ֤וּ אֶת־עׇרְפָּם֙ כְּעֹ֣רֶף אֲבוֹתָ֔ם אֲשֶׁר֙ לֹ֣א הֶאֱמִ֔ינוּ בַּֽיהֹוָ֖ה אֱלֹהֵיהֶֽם׃

      ולא שמעו, ויקשו את ערפם והיה זה מצד חסרון אמונה:

    12. Verse 15

      וַיִּמְאֲס֣וּ אֶת־חֻקָּ֗יו וְאֶת־בְּרִיתוֹ֙ אֲשֶׁ֣ר כָּרַ֣ת אֶת־אֲבוֹתָ֔ם וְאֵת֙ עֵֽדְוֺתָ֔יו אֲשֶׁ֥ר הֵעִ֖יד בָּ֑ם וַיֵּ֨לְכ֜וּ אַחֲרֵ֤י הַהֶ֙בֶל֙…

      וימאסו אחר כך הגיעו לתכלית הרוע עד שמאסו את חקיו מצד המיאוס כמ"ש ואם בחקותי תמאסו, ואת בריתו כמ"ש להפרכם את בריתי, ואת עדותיו כמ"ש בתוכחה ואם עד אלה לא תשמעו וכו', וילכו אחרי ההבל כי במאסם את תורת ה' בחרו אמונת הבל ורעיון רוח, וכל תועבות הגוים:

    13. Verse 16

      וַיַּעַזְב֗וּ אֶת־כׇּל־מִצְוֺת֙ יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֵיהֶ֔ם וַיַּעֲשׂ֥וּ לָהֶ֛ם מַסֵּכָ֖ה (שנים) [שְׁנֵ֣י] עֲגָלִ֑ים וַיַּעֲשׂ֣וּ אֲשֵׁירָ֗ה וַיִּֽשְׁתַּחֲווּ֙ לְכׇל־צְבָ֣א…

      ויעזבו עד עתה ספר מה שעשו יחידים ומעתה יספר כי היה הניאוץ והכפירה מן העם כולו שעזבו כל מצות ה' ויצאו מן הדת, וספר אחת לאחת נאצות העם בכלל במה שעשו העגלים בימי ירבעם שזה היה ראשית חטאת הכלל ואחר כך עשו אשירה לעבודת הירח, וישתחוו לכל צבא השמים ויעבדו את הבעל שהיא עבודת השמש, וזה היה בימי אחאב:

    14. Verse 17

      וַֽ֠יַּעֲבִ֠ירוּ אֶת־בְּנֵיהֶ֤ם וְאֶת־בְּנֽוֹתֵיהֶם֙ בָּאֵ֔שׁ וַיִּקְסְמ֥וּ קְסָמִ֖ים וַיְנַחֵ֑שׁוּ וַיִּֽתְמַכְּר֗וּ לַעֲשׂ֥וֹת הָרַ֛ע בְּעֵינֵ֥י יְהֹוָ֖ה לְהַכְעִיסֽוֹ׃

      ויעבירו והוסיפו לעשות יתר התועבות הנחשבים במקרא לא ימצא בך מעביר בנו ובתו באש קוסם קסמים מעונן ומנחש ומכשף וכו':

    15. Verse 18

      וַיִּתְאַנַּ֨ף יְהֹוָ֤ה מְאֹד֙ בְּיִשְׂרָאֵ֔ל וַיְסִרֵ֖ם מֵעַ֣ל פָּנָ֑יו לֹ֣א נִשְׁאַ֔ר רַ֛ק שֵׁ֥בֶט יְהוּדָ֖ה לְבַדּֽוֹ׃

      ויתאנף תחלה התאנף בישראל במה שהסירם מעל פניו דהיינו מעל השגחתו רצה לומר שהסתיר פניו מהם כבלתי מביט על עניניהם רק יהודה נשאר תחת ההשגחה:

    16. Verse 19

      גַּם־יְהוּדָ֕ה לֹ֣א שָׁמַ֔ר אֶת־מִצְוֺ֖ת יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֵיהֶ֑ם וַיֵּ֣לְכ֔וּ בְּחֻקּ֥וֹת יִשְׂרָאֵ֖ל אֲשֶׁ֥ר עָשֽׂוּ׃

      גם אבל אחר כך ראה שגם יהודה נמשך אחרי חקות ישראל ואם יניחם על אדמתם יושחת גם יהודה עמם:

    17. Verse 20

      וַיִּמְאַ֨ס יְהֹוָ֜ה בְּכׇל־זֶ֤רַע יִשְׂרָאֵל֙ וַיְעַנֵּ֔ם וַֽיִּתְּנֵ֖ם בְּיַד־שֹׁסִ֑ים עַ֛ד אֲשֶׁ֥ר הִשְׁלִיכָ֖ם מִפָּנָֽיו׃

      וימאס, לכן ראה להעניש את ישראל בהשגחתו כדי שיראו יהודה ויקחו מוסר ולא ימשכו אחרי מעשיהם והיה זה בהדרגה, תחלה ויענם בעוני, ואחר כך ויתנם ביד שוסים כמו שהיה בימי יהואחז שאבדם מלך ארם, עד אשר השליכם לגמרי מארצם וישליכם אל ארץ אחרת רחוק מפני השגחתו:

    18. Verse 21

      כִּֽי־קָרַ֣ע יִשְׂרָאֵ֗ל מֵעַל֙ בֵּ֣ית דָּוִ֔ד וַיַּמְלִ֖יכוּ אֶת־יָרׇבְעָ֣ם בֶּן־נְבָ֑ט (וידא) [וַיַּדַּ֨ח] יָרׇבְעָ֤ם אֶת־יִשְׂרָאֵל֙ מֵאַחֲרֵ֣י יְהֹוָ֔ה…

      (כא-כב) כי קרע באר הטעם שהשליך זרע ישראל לבדו ולא גם יהודה עמהם, א. כי ישראל היו המתחילים בחטא שהם קרעו א"ע מעל בית דוד, והיו נדחים מירבעם, והחטא הזה נמשך אצלם כל משך ימי מלכי ישראל, וזה שכתוב וילכו בני ישראל בכל חטאות ירבעם לא סרו ממנה, כי הגם שעבודת הבעל נשבת בימי יהוא ובניו, העגלים עמדו עד סוף ימי מלכותם כי היה להם סבה חזקה מצד שקרעו מעל בית דוד ולא יכלו לעלות לירושלים ששם מלכי בית דוד:

    19. Verse 23

      עַ֠ד אֲשֶׁר־הֵסִ֨יר יְהֹוָ֤ה אֶת־יִשְׂרָאֵל֙ מֵעַ֣ל פָּנָ֔יו כַּאֲשֶׁ֣ר דִּבֶּ֔ר בְּיַ֖ד כׇּל־עֲבָדָ֣יו הַנְּבִיאִ֑ים וַיִּ֨גֶל יִשְׂרָאֵ֜ל מֵעַ֤ל…

      עד אשר רצה לומר שלא סרו ממנה עד שהסיר ה' את ישראל מעל פניו, ולכן הוכרח להגלותם כיון שראה שאין להם תקנה אחרת, מה שאין כן יהודה חטאו במקרה על ידי שראו מעשי בני ישראל, ובעת שהגלה את ישראל לא יהיה ליהודה ממי ללמוד:

    20. Verse 24

      וַיָּבֵ֣א מֶֽלֶךְ־אַשּׁ֡וּר מִבָּבֶ֡ל וּ֠מִכּ֠וּתָה וּמֵעַוָּ֤א וּמֵֽחֲמָת֙ וּסְפַרְוַ֔יִם וַיֹּ֙שֶׁב֙ בְּעָרֵ֣י שֹֽׁמְר֔וֹן תַּ֖חַת בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וַיִּֽרְשׁוּ֙…

      ויבא ויושב בערי שמרון כי שומרון עצמו נחרבה כמ"ש (מיכה א' ו') ושמתי את שומרון לעיי השדה למטעי כרם, ויירשו את שמרון לשדות וכרמים וישבו בעריה לישוב בני אדם:

    21. Verse 25

      וַיְהִ֗י בִּתְחִלַּת֙ שִׁבְתָּ֣ם שָׁ֔ם לֹ֥א יָרְא֖וּ אֶת־יְהֹוָ֑ה וַיְשַׁלַּ֨ח יְהֹוָ֤ה בָּהֶם֙ אֶת־הָ֣אֲרָי֔וֹת וַיִּֽהְי֥וּ הֹרְגִ֖ים בָּהֶֽם׃

      לא יראו את ה' כי הגם שכל האומות הודו בה' וקרו ליה אלהא דאלהיא, כי חושבים עבודת הצלמים והכוכבים לאמצעים בין הסבה הראשונה ובין בני אדם, הכותים לא יראו את ה' כלל, כי אמרו אם יש בו איזה כח איך לא הציל את עמו, וכל עוד שהאומות מודים בסבה ראשונה ועובדים הצלמים להיות אמצעי בינם ובין האל עדיין אין עליהם עון כל כך באשר הם תחת מערכת הכוכבים ועוד צלם האנושי עליהם, אבל כשסר מהם יראת ה' לגמרי סר מהם תבנית בני אדם ומוראו וחתתו על בעלי חיים, והיו האריות אוכלים בהם:

    22. Verse 26

      וַיֹּאמְר֗וּ לְמֶ֣לֶךְ אַשּׁוּר֮ לֵאמֹר֒ הַגּוֹיִ֗ם אֲשֶׁ֤ר הִגְלִ֙יתָ֙ וַתּ֙וֹשֶׁב֙ בְּעָרֵ֣י שֹׁמְר֔וֹן לֹ֣א יָֽדְע֔וּ אֶת־מִשְׁפַּ֖ט אֱלֹהֵ֣י…

      השאלות — למה כפל לא ידעו את משפט וישלח בם את האריות, וחזר ואמר והנם ממיתים אותם כאשר אין יודעים את משפט אלהי הארץ:

      ויאמרו וכו', לא ידעו וכו', רצה לומר שהאריות משחיתים בהם מצד שני ענינים, א. מצד השגחת ה' שעל ידי שלא ידעו משפט אלהי הארץ שלח בהם את האריות בכוונה להודיעם כי יש שופט ואדון בעולמו, ב. שעתה ששלח בהם את האריות אין צריך השגחה מיוחדת כי עתה האריות ממיתים אותם בעצמם כאשר אין יודעים את משפט אלהי הארץ וסר צילם וצלם אנושי מעליהם, ונחשבים כבהמה בעיניהם:

    23. Verse 28

      וַיָּבֹ֞א אֶחָ֣ד מֵהַכֹּהֲנִ֗ים אֲשֶׁ֤ר הִגְלוּ֙ מִשֹּׁ֣מְר֔וֹן וַיֵּ֖שֶׁב בְּבֵֽית־אֵ֑ל וַֽיְהִי֙ מוֹרֶ֣ה אֹתָ֔ם אֵ֖יךְ יִֽירְא֥וּ אֶת־יְהֹוָֽה׃

      השאלות — איך אמר שהכהן היה מורה איך ייראו את ה' ויהיו עושים גוי גוי אלהיו, שזה דבר הסותר את עצמו שאם כן לא הורה אותם איך יראו את ה'? וא"ת שרצה לומר שהיה מורה והם לא שמעו לקולו איך אמר בפסוק כ"ט ויהיו יראים את ה' שהוא סותר למ"ש תחלה ולמ"ש אחרי זה ויעשו כהני במות, ושלש לאמר את ה' היו יראים ואת אלהיהם הם עובדים, שזה דבר הסותר את עצמו, וחזר ואמר עד היום וכו' אינם יראים את ה' שסותר למ"ש תחלה שהיו יראים, ושוב בפסוק י"א ויהיו הגוים יראים את ה'? ולמה האריך באמצע המאמר ממה שצוה ה' לבני ישראל (כם"ש ספסוק ל"ד עד פסוק ם"א) והוא מדבר עתה מן הכותים, וכל הענין כפול ופירושו נעלם:

      ויבא אחד מהכהנים היה כהן לעבודה זרה רק שישראל שעבדו עבודה זרה היו מאמינים במציאות ה' ושהוא אל עליון רק חשבו את הפסל והעגלים לאמצעים, והגם שבבחינת ישראל עברו חק נתקו מוסרות כי הם נצטוו על השיתוף, ושלא יעבדו בלתי לה' לבדו, כי הם אינם נתונים תחת שום שר מזל וכוכב, אבל בבחינת הכותים היה זה מספיק שיקראו שהם יראים את ה', וכמ"ש (מלאכי א') כי ממזרח שמש עד מבואו גדול שמי בגוים דקרו ליה אלהא דאלהיא, ובענין זה הורה אותם איך יראו את ה', ומפרש ויהיו עושים גוי גוי אלהיו ויניחו אותם בבית הבמות שהיו שם מכבר בימי ישראל, באופן שאנשי בבל עשו את סוכות בנות וכו':

    24. Verse 32

      וַיִּהְי֥וּ יְרֵאִ֖ים אֶת־יְהֹוָ֑ה וַיַּעֲשׂ֨וּ לָהֶ֤ם מִקְצוֹתָם֙ כֹּהֲנֵ֣י בָמ֔וֹת וַיִּהְי֛וּ עֹשִׂ֥ים לָהֶ֖ם בְּבֵ֥ית הַבָּמֽוֹת׃

      ויהיו יראים את ה' שהגם שעשו עבודה זרה שלהם, היו יראים את ה' גם כן ולא לבד שכן עשו הם עצמם אבל שכן הנהיגו גם כן בעבודתם הכללית שנעשה על ידי כהניהם שעשו להם מקצות העם כהני במות וכן היו עושים הכהנים להם בבית הבמות העבודה על אופן זה מהשיתוף, בענין (לג) שאת ה' היו יראים ואת אלהיהם היו עובדים, כמשפט הגוים רצה לומר ונדמו בזה להגוים שהגלה מארץ ישראל דהיינו לעשרת השבטים שהיו עובדים גם כן באופן זה ששתפו שם שמים ודבר אחר:

    25. Verse 34

      עַ֣ד הַיּ֤וֹם הַזֶּה֙ הֵ֣ם עֹשִׂ֔ים כַּמִּשְׁפָּטִ֖ים הָרִֽאשֹׁנִ֑ים אֵינָ֤ם יְרֵאִים֙ אֶת־יְהֹוָ֔ה וְאֵינָ֣ם עֹשִׂ֗ים כְּחֻקֹּתָם֙ וּכְמִשְׁפָּטָ֔ם…

      עד היום רצה לומר והגוים האלה שהם עשרת השבטים הם עושים עד היום הזה כמשפטים הראשונים, אבל יש הבדל בין העשרת השבטים ובין הכותים, כי העשרת השבטים שעבדו באופן זה מהשיתוף אינם יראים את ה' ואינם עושים כחקותם וכו', שהגם שהגוים הכותים היה זה אצלם יראת ה', כי לא נצטוו על השיתוף ועבודה זו רצויה לפניהם, כי אין להם תורה אלהית אחרת לא כן בני יעקב שהם כשעשו כן, אינם יראים את ה' שהזהיר אותם על זה והם מצווים שלא לעשות כן ואינם עושים כחקותם וכמשפטם, וכתורה וכמצוה אשר צוה ה' את בני יעקב מצד ששם שמו ישראל ששם זה מורה כי שרית עם אלהים ושהוא נעלה מכל שר ומזל, ואחרי שתורת ומצות ישראל מזהיר אותם על עבודת השיתוף, הנה לא עשו כתורת ה' ולא יראו את ה' גם כן:

    26. Verse 35

      וַיִּכְרֹ֨ת יְהֹוָ֤ה אִתָּם֙ בְּרִ֔ית וַיְצַוֵּ֣ם לֵאמֹ֔ר לֹ֥א תִֽירְא֖וּ אֱלֹהִ֣ים אֲחֵרִ֑ים וְלֹא־תִשְׁתַּחֲו֣וּ לָהֶ֔ם וְלֹ֣א תַעַבְד֔וּם…

      ויכרת ה' אתם ברית ויצום לאמר, הזהירם על עבודות אחרות מצד ג' טעמים, א. לא תיראו אלהים אחרים וכו':

    27. Verse 36

      כִּ֣י אִֽם־אֶת־יְהֹוָ֗ה אֲשֶׁר֩ הֶעֱלָ֨ה אֶתְכֶ֜ם מֵאֶ֧רֶץ מִצְרַ֛יִם בְּכֹ֧חַ גָּד֛וֹל וּבִזְר֥וֹעַ נְטוּיָ֖ה אֹת֣וֹ תִירָ֑אוּ וְל֥וֹ…

      כי אם ה' אשר העלה אתכם מארץ מצרים בכח גדול, שמצד יציאתם ממצרים בכח נעלה מן הטבע הפלם מכל העמים אשר על פני האדמה, ואינם נתונים עוד תחת שום ממשלת מזל, כמ"ש ה' בדד ינחנו ואין עמו אל נכר, וראוי שייחדו עבודתם ויראתם רק לו לבדו, וזה שכתוב אותו תיראו ולו תשתחוו :

    28. Verse 37

      וְאֶת־הַחֻקִּ֨ים וְאֶת־הַמִּשְׁפָּטִ֜ים וְהַתּוֹרָ֤ה וְהַמִּצְוָה֙ אֲשֶׁ֣ר כָּתַ֣ב לָכֶ֔ם תִּשְׁמְר֥וּן לַעֲשׂ֖וֹת כׇּל־הַיָּמִ֑ים וְלֹ֥א תִֽירְא֖וּ אֱלֹהִ֥ים אֲחֵרִֽים׃

      ואת, ב — מצד התורה שנתן להם שהשומר חוקיה ומצותיה יוצא מתחת יד הוראת המערכת והוא מושגח מה' לבדו, וזה שכתוב ואת החקים ואת המשפטים וכו' ובזה ולא תיראו אלהים אחרים :

    29. Verse 38

      וְהַבְּרִ֛ית אֲשֶׁר־כָּרַ֥תִּי אִתְּכֶ֖ם לֹ֣א תִשְׁכָּ֑חוּ וְלֹ֥א תִֽירְא֖וּ אֱלֹהִ֥ים אֲחֵרִֽים׃

      והברית, ג — מצד הברית שכרת ה' עמהם ונכלל בזה ברית שבת ומילה שכרת ה' עמהם שיהיו תחת השגחתו כי הוא אוהבם ובעל בריתם, וזה שכתוב והברית אשר כרתי אתכם לא תשכחו ועל ידי זה ולא תיראו אלהים אחרים :

    30. Verse 39

      כִּ֛י אִֽם־אֶת־יְהֹוָ֥ה אֱלֹהֵיכֶ֖ם תִּירָ֑אוּ וְהוּא֙ יַצִּ֣יל אֶתְכֶ֔ם מִיַּ֖ד כׇּל־אֹיְבֵיכֶֽם׃

      כי אם את ה' אלהיכם תיראו כי אתם תחת השגחתו והנהגתו לבד לא תחת זולתו והוא יציל אתכם בהשגחתו המופלאת:

    31. Verse 40

      וְלֹ֖א שָׁמֵ֑עוּ כִּ֛י אִֽם־כְּמִשְׁפָּטָ֥ם הָֽרִאשׁ֖וֹן הֵ֥ם עֹשִֽׂים׃

      ולא שמעו רק שעושים כמשפטם הראשון ולכן הניחם בגלות המר ויתנם ביד אויביהם:

    32. Verse 41

      וַיִּהְי֣וּ׀ הַגּוֹיִ֣ם הָאֵ֗לֶּה יְרֵאִים֙ אֶת־יְהֹוָ֔ה וְאֶת־פְּסִֽילֵיהֶ֖ם הָי֣וּ עֹֽבְדִ֑ים גַּם־בְּנֵיהֶ֣ם׀ וּבְנֵ֣י בְנֵיהֶ֗ם כַּאֲשֶׁ֨ר עָשׂ֤וּ אֲבֹתָם֙…

      ויהיו אמנם הגוים האלה רצה לומר הכותים שהם לא הוזהרו על זאת והם נתונים תחת המערכת ומשטרי השמים, הם לא נצטוו על השיתוף והם כשעשו כן נקראים יראים את ה' במה שאת פסיליהם הם עובדים, גם בניהם ובני בניהם הם עושים עד היום הזה כאשר עשו אבותם וה' לא קצף עליהם ולא הענישם כי די להם בעבודה וביראה כזאת ולכן אחר שלא כחשו בהסבה הראשונה הגם שעבדו אלהים אחרים לא אכלו האריות בהם, הגם שישראל נענשו על זה וגלו מארצם, כי ישראל יצאו ממצרים ונתן להם תורה וכרת עמהם הברית:

    Edition: On Your Way. License: Public Domain. Sefaria.

    Tanakh · chapter reading guide

    II Kings Chapter 17

    II Kings Chapter 17 presents 41 verses in a searchable Hebrew text unit. This original reading guide identifies observable themes and a practical path through the chapter without adding an unverified interpretation.

    Open the full commentary page

    Text map

    Begin with the opening verses, notice repetitions and transitions, then use the verse index to return to the exact line. The verse index is especially useful for following repeated words and changes in scene or voice.

    Reading lens

    Read the passage once for its sequence of ideas, then return to the words that carry the argument or image. The source text remains the primary evidence; this note offers a structured way to enter it rather than replacing close reading.

    Continue the sequence

    Parallel sources

    Lessons and study tools

    A unit-by-unit map of the first 40 of 41 verses on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact verse.

    1. Verse 113 words

      Opens “בִּשְׁנַת֙ שְׁתֵּ֣ים עֶשְׂרֵ֔ה לְאָחָ֖ז מֶ֣לֶךְ יְהוּדָ֑ה מָ֠לַ֠ךְ…”

    2. Verse 211 words

      Opens “וַיַּ֥עַשׂ הָרַ֖ע בְּעֵינֵ֣י יְהֹוָ֑ה רַ֗ק לֹ֚א כְּמַלְכֵ֣י…”

    3. Verse 311 words

      Opens “עָלָ֣יו עָלָ֔ה שַׁלְמַנְאֶ֖סֶר מֶ֣לֶךְ אַשּׁ֑וּר וַֽיְהִי־ל֤וֹ הוֹשֵׁ֙עַ֙…”

    4. Verse 421 words

      Opens “וַיִּמְצָא֩ מֶֽלֶךְ־אַשּׁ֨וּר בְּהוֹשֵׁ֜עַ קֶ֗שֶׁר אֲשֶׁ֨ר שָׁלַ֤ח מַלְאָכִים֙…”

    5. Verse 59 words

      Opens “וַיַּ֥עַל מֶֽלֶךְ־אַשּׁ֖וּר בְּכׇל־הָאָ֑רֶץ וַיַּ֙עַל֙ שֹׁמְר֔וֹן וַיָּ֥צַר עָלֶ֖יהָ…”

    6. Verse 618 words

      Opens “בִּשְׁנַ֨ת הַתְּשִׁעִ֜ית לְהוֹשֵׁ֗עַ לָכַ֤ד מֶֽלֶךְ־אַשּׁוּר֙ אֶת־שֹׁ֣מְר֔וֹן וַיֶּ֥גֶל…”

    7. Verse 716 words

      Opens “וַיְהִ֗י כִּֽי־חָטְא֤וּ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵל֙ לַיהֹוָ֣ה אֱלֹהֵיהֶ֔ם הַמַּעֲלֶ֤ה אֹתָם֙…”

    8. Verse 813 words

      Opens “וַיֵּֽלְכוּ֙ בְּחֻקּ֣וֹת הַגּוֹיִ֔ם אֲשֶׁר֙ הוֹרִ֣ישׁ יְהֹוָ֔ה מִפְּנֵ֖י…”

    9. Verse 915 words

      Opens “וַיְחַפְּא֣וּ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֗ל דְּבָרִים֙ אֲשֶׁ֣ר לֹא־כֵ֔ן עַל־יְהֹוָ֖ה אֱלֹהֵיהֶ֑ם…”

    10. Verse 1010 words

      Opens “וַיַּצִּ֧בוּ לָהֶ֛ם מַצֵּב֖וֹת וַאֲשֵׁרִ֑ים עַ֚ל כׇּל־גִּבְעָ֣ה גְבֹהָ֔ה…”

    11. Verse 1111 words

      Opens “וַיְקַטְּרוּ־שָׁם֙ בְּכׇל־בָּמ֔וֹת כַּגּוֹיִ֕ם אֲשֶׁר־הֶגְלָ֥ה יְהֹוָ֖ה מִפְּנֵיהֶ֑ם וַֽיַּעֲשׂוּ֙…”

    12. Verse 1210 words

      Opens “וַיַּֽעַבְד֖וּ הַגִּלֻּלִ֑ים אֲשֶׁ֨ר אָמַ֤ר יְהֹוָה֙ לָהֶ֔ם לֹ֥א…”

    13. Verse 1325 words

      Opens “וַיָּ֣עַד יְהֹוָ֡ה בְּיִשְׂרָאֵ֣ל וּבִיהוּדָ֡ה בְּיַד֩ כׇּל־[נְבִיאֵ֨י] (נביאו)…”

    14. Verse 1411 words

      Opens “וְלֹ֖א שָׁמֵ֑עוּ וַיַּקְשׁ֤וּ אֶת־עׇרְפָּם֙ כְּעֹ֣רֶף אֲבוֹתָ֔ם אֲשֶׁר֙…”

    15. Verse 1526 words

      Opens “וַיִּמְאֲס֣וּ אֶת־חֻקָּ֗יו וְאֶת־בְּרִיתוֹ֙ אֲשֶׁ֣ר כָּרַ֣ת אֶת־אֲבוֹתָ֔ם וְאֵת֙…”

    16. Verse 1617 words

      Opens “וַיַּעַזְב֗וּ אֶת־כׇּל־מִצְוֺת֙ יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֵיהֶ֔ם וַיַּעֲשׂ֥וּ לָהֶ֛ם מַסֵּכָ֖ה…”

    17. Verse 1713 words

      Opens “וַֽ֠יַּעֲבִ֠ירוּ אֶת־בְּנֵיהֶ֤ם וְאֶת־בְּנֽוֹתֵיהֶם֙ בָּאֵ֔שׁ וַיִּקְסְמ֥וּ קְסָמִ֖ים וַיְנַחֵ֑שׁוּ…”

    18. Verse 1813 words

      Opens “וַיִּתְאַנַּ֨ף יְהֹוָ֤ה מְאֹד֙ בְּיִשְׂרָאֵ֔ל וַיְסִרֵ֖ם מֵעַ֣ל פָּנָ֑יו…”

    19. Verse 1911 words

      Opens “גַּם־יְהוּדָ֕ה לֹ֣א שָׁמַ֔ר אֶת־מִצְוֺ֖ת יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֵיהֶ֑ם וַיֵּ֣לְכ֔וּ…”

    20. Verse 2011 words

      Opens “וַיִּמְאַ֨ס יְהֹוָ֜ה בְּכׇל־זֶ֤רַע יִשְׂרָאֵל֙ וַיְעַנֵּ֔ם וַֽיִּתְּנֵ֖ם בְּיַד־שֹׁסִ֑ים…”

    21. Verse 2117 words

      Opens “כִּֽי־קָרַ֣ע יִשְׂרָאֵ֗ל מֵעַל֙ בֵּ֣ית דָּוִ֔ד וַיַּמְלִ֖יכוּ אֶת־יָרׇבְעָ֣ם…”

    22. Verse 229 words

      Opens “וַיֵּֽלְכוּ֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל בְּכׇל־חַטֹּ֥אות יָרׇבְעָ֖ם אֲשֶׁ֣ר עָשָׂ֑ה…”

    23. Verse 2320 words

      Opens “עַ֠ד אֲשֶׁר־הֵסִ֨יר יְהֹוָ֤ה אֶת־יִשְׂרָאֵל֙ מֵעַ֣ל פָּנָ֔יו כַּאֲשֶׁ֣ר…”

    24. Verse 2417 words

      Opens “וַיָּבֵ֣א מֶֽלֶךְ־אַשּׁ֡וּר מִבָּבֶ֡ל וּ֠מִכּ֠וּתָה וּמֵעַוָּ֤א וּמֵֽחֲמָת֙ וּסְפַרְוַ֔יִם…”

    25. Verse 2514 words

      Opens “וַיְהִ֗י בִּתְחִלַּת֙ שִׁבְתָּ֣ם שָׁ֔ם לֹ֥א יָרְא֖וּ אֶת־יְהֹוָ֑ה…”

    26. Verse 2626 words

      Opens “וַיֹּאמְר֗וּ לְמֶ֣לֶךְ אַשּׁוּר֮ לֵאמֹר֒ הַגּוֹיִ֗ם אֲשֶׁ֤ר הִגְלִ֙יתָ֙…”

    27. Verse 2717 words

      Opens “וַיְצַ֨ו מֶֽלֶךְ־אַשּׁ֜וּר לֵאמֹ֗ר הֹלִ֤יכוּ שָׁ֙מָּה֙ אֶחָ֤ד מֵהַכֹּֽהֲנִים֙…”

    28. Verse 2814 words

      Opens “וַיָּבֹ֞א אֶחָ֣ד מֵהַכֹּהֲנִ֗ים אֲשֶׁ֤ר הִגְלוּ֙ מִשֹּׁ֣מְר֔וֹן וַיֵּ֖שֶׁב…”

    29. Verse 2918 words

      Opens “וַיִּהְי֣וּ עֹשִׂ֔ים גּ֥וֹי גּ֖וֹי אֱלֹהָ֑יו וַיַּנִּ֣יחוּ׀ בְּבֵ֣ית…”

    30. Verse 3012 words

      Opens “וְאַנְשֵׁ֣י בָבֶ֗ל עָשׂוּ֙ אֶת־סֻכּ֣וֹת בְּנ֔וֹת וְאַ֨נְשֵׁי־כ֔וּת עָשׂ֖וּ…”

    31. Verse 3114 words

      Opens “וְהָעַוִּ֛ים עָשׂ֥וּ נִבְחַ֖ז וְאֶת־תַּרְתָּ֑ק וְהַסְפַרְוִ֗ים שֹׂרְפִ֤ים אֶת־בְּנֵיהֶם֙…”

    32. Verse 3213 words

      Opens “וַיִּהְי֥וּ יְרֵאִ֖ים אֶת־יְהֹוָ֑ה וַיַּעֲשׂ֨וּ לָהֶ֤ם מִקְצוֹתָם֙ כֹּהֲנֵ֣י…”

    33. Verse 3311 words

      Opens “אֶת־יְהֹוָ֖ה הָי֣וּ יְרֵאִ֑ים וְאֶת־אֱלֹֽהֵיהֶם֙ הָי֣וּ עֹֽבְדִ֔ים כְּמִשְׁפַּט֙…”

    34. Verse 3424 words

      Opens “עַ֣ד הַיּ֤וֹם הַזֶּה֙ הֵ֣ם עֹשִׂ֔ים כַּמִּשְׁפָּטִ֖ים הָרִֽאשֹׁנִ֑ים…”

    35. Verse 3517 words

      Opens “וַיִּכְרֹ֨ת יְהֹוָ֤ה אִתָּם֙ בְּרִ֔ית וַיְצַוֵּ֣ם לֵאמֹ֔ר לֹ֥א…”

    36. Verse 3617 words

      Opens “כִּ֣י אִֽם־אֶת־יְהֹוָ֗ה אֲשֶׁר֩ הֶעֱלָ֨ה אֶתְכֶ֜ם מֵאֶ֧רֶץ מִצְרַ֛יִם…”

    37. Verse 3714 words

      Opens “וְאֶת־הַחֻקִּ֨ים וְאֶת־הַמִּשְׁפָּטִ֜ים וְהַתּוֹרָ֤ה וְהַמִּצְוָה֙ אֲשֶׁ֣ר כָּתַ֣ב לָכֶ֔ם…”

    38. Verse 389 words

      Opens “וְהַבְּרִ֛ית אֲשֶׁר־כָּרַ֥תִּי אִתְּכֶ֖ם לֹ֣א תִשְׁכָּ֑חוּ וְלֹ֥א תִֽירְא֖וּ…”

    39. Verse 399 words

      Opens “כִּ֛י אִֽם־אֶת־יְהֹוָ֥ה אֱלֹהֵיכֶ֖ם תִּירָ֑אוּ וְהוּא֙ יַצִּ֣יל אֶתְכֶ֔ם…”

    40. Verse 407 words

      Opens “וְלֹ֖א שָׁמֵ֑עוּ כִּ֛י אִֽם־כְּמִשְׁפָּטָ֥ם הָֽרִאשׁ֖וֹן הֵ֥ם עֹשִֽׂים׃…”

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: II Kings 17

    Open in the reader