Talmud Builders
    Login
    Hebrew Bible

    II Kings Chapter 21

    Use Tab and Enter to move between links. Arrow keys move inside the chapter and verse lists. Alt plus arrow keys jump to the previous or next chapter.

    II Kings Chapter 21Verse 1 / 260%
    Compare witnesses — word by word

    החיפוש מתעלם מניקוד, טעמים וסימני פיסוק — אפשר להקליד גם ללא ניקוד.

    Text size
    100%
    Original size

    II Kings 21 — English translation

    Translation: THE JPS TANAKH: Gender-Sensitive Edition. Verse numbers match the Hebrew text below.

    1. 1Manasseh was twelve years old when he became king, and he reigned fifty-five years in Jerusalem; his mother’s name was Hephzibah.
    2. 2He did what was displeasing to G OD , following the abhorrent practices of the nations that G OD had dispossessed before the Israelites.
    3. 3He rebuilt the shrines that his father Hezekiah had destroyed; he erected altars for Baal and made a sacred post, as King Ahab of Israel had done. He bowed down to all the host of heaven and worshiped them,
    4. 4and he built altars for them in the House of G OD , of which G OD had said, “I will establish My name in Jerusalem.”
    5. 5He built altars for all the host of heaven in the two courts of the House of G OD .
    6. 6He consigned his son to the fire; he practiced soothsaying and divination, and consulted ghosts and familiar spirits; he did much that was displeasing to G OD —and provoked anger.
    7. 7The sculptured image of Asherah that he made he placed in the House concerning which G OD had said to David and to his son Solomon, “In this House and in Jerusalem, which I chose out of all the tribes of Israel, I will establish My name forever.
    8. 8And I will not again cause the feet of Israel to wander from the land that I gave to their ancestors, if they will but faithfully observe all that I have commanded them—all the Teachings with which My servant Moses charged them.”
    9. 9But they did not obey, and Manasseh led them astray to do greater evil than the nations that G OD had destroyed before the Israelites.
    10. 10Therefore G OD spoke through the prophets—God’s servants:
    11. 11“Because King Manasseh of Judah has done these abhorrent things—he has outdone in wickedness all that the Amorites did before his time—and because he led Judah to sin with his fetishes,
    12. 12assuredly, thus said the E TERNAL , the God of Israel: I am going to bring such a disaster on Jerusalem and Judah that both ears of everyone who hears about it will tingle.
    13. 13I will apply to Jerusalem the measuring line of Samaria and the weights of the House of Ahab; I will wipe Jerusalem clean as one wipes a dish and turns it upside down.
    14. 14And I will cast off the remnant of My own people and deliver them into the hands of their enemies. They shall be plunder and prey to all their enemies
    15. 15because they have done what is displeasing to Me and have been provoking My anger from the day that their ancestors came out of Egypt to this day.”
    16. 16Moreover, Manasseh put so many innocent persons to death that he filled Jerusalem [with blood] from end to end—besides the sin he committed in causing Judah to do what was displeasing to G OD .
    17. 17The other events of Manasseh’s reign, and all his actions, and the sins he committed, are recorded in the Annals of the Kings of Judah.
    18. 18Manasseh rested with his ancestors and was buried in the garden of his palace, in the garden of Uzza; and his son Amon succeeded him as king.
    19. 19Amon was twenty-two years old when he became king, and he reigned two years in Jerusalem; his mother’s name was Meshullemeth daughter of Haruz of Jotbah.
    20. 20He did what was displeasing to G OD , as his father Manasseh had done.
    21. 21He walked in all the ways of his father, worshiping the fetishes that his father had worshiped and bowing down to them.
    22. 22He forsook the E TERNAL , the God of his ancestors, and did not follow the way of G OD .
    23. 23Amon’s courtiers conspired against him; and they killed the king in his palace.
    24. 24But the people of the land put to death all who had conspired against King Amon, and the people of the land made his son Josiah king in his stead.
    25. 25The other events of Amon’s reign [and] his actions are recorded in the Annals of the Kings of Judah.
    26. 26He was buried in his tomb in the garden of Uzza; and his son Josiah succeeded him as king.

    License: CC-BY-NC

    1. א׳בֶּן־שְׁתֵּ֨ים עֶשְׂרֵ֤ה שָׁנָה֙ מְנַשֶּׁ֣ה בְמׇלְכ֔וֹ וַחֲמִשִּׁ֤ים וְחָמֵשׁ֙ שָׁנָ֔ה מָלַ֖ךְ בִּירוּשָׁלָ֑͏ִם וְשֵׁ֥ם אִמּ֖וֹ חֶפְצִי־בָֽהּ׃
    2. ב׳וַיַּ֥עַשׂ הָרַ֖ע בְּעֵינֵ֣י יְהֹוָ֑ה כְּתֽוֹעֲבֹת֙ הַגּוֹיִ֔ם אֲשֶׁר֙ הוֹרִ֣ישׁ יְהֹוָ֔ה מִפְּנֵ֖י בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃
    3. ג׳וַיָּ֗שׇׁב וַיִּ֙בֶן֙ אֶת־הַבָּמ֔וֹת אֲשֶׁ֥ר אִבַּ֖ד חִזְקִיָּ֣הוּ אָבִ֑יו וַיָּ֨קֶם מִזְבְּחֹ֜ת לַבַּ֗עַל וַיַּ֤עַשׂ אֲשֵׁרָה֙ כַּאֲשֶׁ֣ר עָשָׂ֗ה אַחְאָב֙ מֶ֣לֶךְ יִשְׂרָאֵ֔ל וַיִּשְׁתַּ֙חוּ֙ לְכׇל־צְבָ֣א הַשָּׁמַ֔יִם וַֽיַּעֲבֹ֖ד אֹתָֽם׃
    4. ד׳וּבָנָ֥ה מִזְבְּחֹ֖ת בְּבֵ֣ית יְהֹוָ֑ה אֲשֶׁר֙ אָמַ֣ר יְהֹוָ֔ה בִּירוּשָׁלַ֖͏ִם אָשִׂ֥ים אֶת־שְׁמִֽי׃
    5. ה׳וַיִּ֥בֶן מִזְבְּח֖וֹת לְכׇל־צְבָ֣א הַשָּׁמָ֑יִם בִּשְׁתֵּ֖י חַצְר֥וֹת בֵּית־יְהֹוָֽה׃
    6. ו׳וְהֶעֱבִ֤יר אֶת־בְּנוֹ֙ בָּאֵ֔שׁ וְעוֹנֵ֣ן וְנִחֵ֔שׁ וְעָ֥שָׂה א֖וֹב וְיִדְּעֹנִ֑ים הִרְבָּ֗ה לַעֲשׂ֥וֹת הָרַ֛ע בְּעֵינֵ֥י יְהֹוָ֖ה לְהַכְעִֽיס׃
    7. ז׳וַיָּ֕שֶׂם אֶת־פֶּ֥סֶל הָאֲשֵׁרָ֖ה אֲשֶׁ֣ר עָשָׂ֑ה בַּבַּ֗יִת אֲשֶׁ֨ר אָמַ֤ר יְהֹוָה֙ אֶל־דָּוִד֙ וְאֶל־שְׁלֹמֹ֣ה בְנ֔וֹ בַּבַּ֨יִת הַזֶּ֜ה וּבִירוּשָׁלַ֗͏ִם אֲשֶׁ֤ר בָּחַ֙רְתִּי֙ מִכֹּל֙ שִׁבְטֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל אָשִׂ֥ים אֶת־שְׁמִ֖י לְעוֹלָֽם׃
    8. ח׳וְלֹ֣א אֹסִ֗יף לְהָנִיד֙ רֶ֣גֶל יִשְׂרָאֵ֔ל מִן־הָ֣אֲדָמָ֔ה אֲשֶׁ֥ר נָתַ֖תִּי לַאֲבוֹתָ֑ם רַ֣ק׀ אִם־יִשְׁמְר֣וּ לַעֲשׂ֗וֹת כְּכֹל֙ אֲשֶׁ֣ר צִוִּיתִ֔ים וּלְכׇ֨ל־הַתּוֹרָ֔ה אֲשֶׁר־צִוָּ֥ה אֹתָ֖ם עַבְדִּ֥י מֹשֶֽׁה׃
    9. ט׳וְלֹ֖א שָׁמֵ֑עוּ וַיַּתְעֵ֤ם מְנַשֶּׁה֙ לַעֲשׂ֣וֹת אֶת־הָרָ֔ע מִ֨ן־הַגּוֹיִ֔ם אֲשֶׁר֙ הִשְׁמִ֣יד יְהֹוָ֔ה מִפְּנֵ֖י בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃
    10. י׳וַיְדַבֵּ֧ר יְהֹוָ֛ה בְּיַד־עֲבָדָ֥יו הַנְּבִיאִ֖ים לֵאמֹֽר׃
    11. י״איַ֩עַן֩ אֲשֶׁ֨ר עָשָׂ֜ה מְנַשֶּׁ֤ה מֶֽלֶךְ־יְהוּדָה֙ הַתֹּעֵב֣וֹת הָאֵ֔לֶּה הֵרַ֕ע מִכֹּ֛ל אֲשֶׁר־עָשׂ֥וּ הָאֱמֹרִ֖י אֲשֶׁ֣ר לְפָנָ֑יו וַיַּחֲטִ֥א גַֽם־אֶת־יְהוּדָ֖ה בְּגִלּוּלָֽיו׃ {ס}
    12. י״בלָכֵ֗ן כֹּֽה־אָמַ֤ר יְהֹוָה֙ אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל הִנְנִי֙ מֵבִ֣יא רָעָ֔ה עַל־יְרֽוּשָׁלַ֖͏ִם וִֽיהוּדָ֑ה אֲשֶׁר֙ כׇּל־[שֹׁ֣מְעָ֔הּ] (שמעיו) תִּצַּ֖לְנָה שְׁתֵּ֥י אׇזְנָֽיו׃
    13. י״גוְנָטִ֣יתִי עַל־יְרוּשָׁלַ֗͏ִם אֵ֚ת קָ֣ו שֹׁמְר֔וֹן וְאֶת־מִשְׁקֹ֖לֶת בֵּ֣ית אַחְאָ֑ב וּמָחִ֨יתִי אֶת־יְרוּשָׁלַ֜͏ִם כַּאֲשֶׁר־יִמְחֶ֤ה אֶת־הַצַּלַּ֙חַת֙ מָחָ֔ה וְהָפַ֖ךְ עַל־פָּנֶֽיהָ׃
    14. י״דוְנָטַשְׁתִּ֗י אֵ֚ת שְׁאֵרִ֣ית נַחֲלָתִ֔י וּנְתַתִּ֖ים בְּיַ֣ד אֹיְבֵיהֶ֑ם וְהָי֥וּ לְבַ֛ז וְלִמְשִׁסָּ֖ה לְכׇל־אֹיְבֵיהֶֽם׃
    15. ט״ויַ֗עַן אֲשֶׁ֨ר עָשׂ֤וּ אֶת־הָרַע֙ בְּעֵינַ֔י וַיִּהְי֥וּ מַכְעִסִ֖ים אֹתִ֑י מִן־הַיּ֗וֹם אֲשֶׁ֨ר יָצְא֤וּ אֲבוֹתָם֙ מִמִּצְרַ֔יִם וְעַ֖ד הַיּ֥וֹם הַזֶּֽה׃
    16. ט״זוְגַם֩ דָּ֨ם נָקִ֜י שָׁפַ֤ךְ מְנַשֶּׁה֙ הַרְבֵּ֣ה מְאֹ֔ד עַ֛ד אֲשֶׁר־מִלֵּ֥א אֶת־יְרוּשָׁלַ֖͏ִם פֶּ֣ה לָפֶ֑ה לְבַ֤ד מֵֽחַטָּאתוֹ֙ אֲשֶׁ֣ר הֶחֱטִ֣יא אֶת־יְהוּדָ֔ה לַעֲשׂ֥וֹת הָרַ֖ע בְּעֵינֵ֥י יְהֹוָֽה׃
    17. י״זוְיֶ֨תֶר דִּבְרֵ֤י מְנַשֶּׁה֙ וְכׇל־אֲשֶׁ֣ר עָשָׂ֔ה וְחַטָּאת֖וֹ אֲשֶׁ֣ר חָטָ֑א הֲלֹא־הֵ֣ם כְּתוּבִ֗ים עַל־סֵ֛פֶר דִּבְרֵ֥י הַיָּמִ֖ים לְמַלְכֵ֥י יְהוּדָֽה׃
    18. י״חוַיִּשְׁכַּ֤ב מְנַשֶּׁה֙ עִם־אֲבֹתָ֔יו וַיִּקָּבֵ֥ר בְּגַן־בֵּית֖וֹ בְּגַן־עֻזָּ֑א וַיִּמְלֹ֛ךְ אָמ֥וֹן בְּנ֖וֹ תַּחְתָּֽיו׃ {פ}
    19. י״טבֶּן־עֶשְׂרִ֨ים וּשְׁתַּ֤יִם שָׁנָה֙ אָמ֣וֹן בְּמׇלְכ֔וֹ וּשְׁתַּ֣יִם שָׁנִ֔ים מָלַ֖ךְ בִּירוּשָׁלָ֑͏ִם וְשֵׁ֣ם אִמּ֔וֹ מְשֻׁלֶּ֥מֶת בַּת־חָר֖וּץ מִן־יׇטְבָֽה׃
    20. כ׳וַיַּ֥עַשׂ הָרַ֖ע בְּעֵינֵ֣י יְהֹוָ֑ה כַּאֲשֶׁ֥ר עָשָׂ֖ה מְנַשֶּׁ֥ה אָבִֽיו׃
    21. כ״אוַיֵּ֕לֶךְ בְּכׇל־הַדֶּ֖רֶךְ אֲשֶׁר־הָלַ֣ךְ אָבִ֑יו וַֽיַּעֲבֹ֗ד אֶת־הַגִּלֻּלִים֙ אֲשֶׁ֣ר עָבַ֣ד אָבִ֔יו וַיִּשְׁתַּ֖חוּ לָהֶֽם׃
    22. כ״בוַיַּעֲזֹ֕ב אֶת־יְהֹוָ֖ה אֱלֹהֵ֣י אֲבֹתָ֑יו וְלֹ֥א הָלַ֖ךְ בְּדֶ֥רֶךְ יְהֹוָֽה׃
    23. כ״גוַיִּקְשְׁר֥וּ עַבְדֵי־אָמ֖וֹן עָלָ֑יו וַיָּמִ֥יתוּ אֶת־הַמֶּ֖לֶךְ בְּבֵיתֽוֹ׃
    24. כ״דוַיַּךְ֙ עַם־הָאָ֔רֶץ אֵ֥ת כׇּל־הַקֹּשְׁרִ֖ים עַל־הַמֶּ֣לֶךְ אָמ֑וֹן וַיַּמְלִ֧יכוּ עַם־הָאָ֛רֶץ אֶת־יֹאשִׁיָּ֥הוּ בְנ֖וֹ תַּחְתָּֽיו׃
    25. כ״הוְיֶ֛תֶר דִּבְרֵ֥י אָמ֖וֹן אֲשֶׁ֣ר עָשָׂ֑ה הֲלֹא־הֵ֣ם כְּתוּבִ֗ים עַל־סֵ֛פֶר דִּבְרֵ֥י הַיָּמִ֖ים לְמַלְכֵ֥י יְהוּדָֽה׃
    26. כ״ווַיִּקְבֹּ֥ר אֹת֛וֹ בִּקְבֻרָת֖וֹ בְּגַן־עֻזָּ֑א וַיִּמְלֹ֛ךְ יֹאשִׁיָּ֥הוּ בְנ֖וֹ תַּחְתָּֽיו׃ {פ}

    Share this chapter

    Share the whole chapter, or copy its full text with verse numbers.

    Sharing is subject to the Terms of Use and the Privacy Policy.

    Rashi's commentary

    1. Verse 10

      וַיְדַבֵּ֧ר יְהֹוָ֛ה בְּיַד־עֲבָדָ֥יו הַנְּבִיאִ֖ים לֵאמֹֽר׃

      ביד עבדיו הנביאים — נחום וחבקוק, ולפי שהיה מנשה רשע, לא נקראו על שמו לפרש שבימיו היו:

    2. Verse 12

      לָכֵ֗ן כֹּֽה־אָמַ֤ר יְהֹוָה֙ אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל הִנְנִי֙ מֵבִ֣יא רָעָ֔ה עַל־יְרֽוּשָׁלַ֖͏ִם וִֽיהוּדָ֑ה אֲשֶׁר֙ כׇּל־[שֹׁ֣מְעָ֔הּ] (שמעיו) תִּצַּ֖לְנָה…

      תצלנה — לשון מצלתים, טינטני"ר בלע"ז:

    3. Verse 13

      וְנָטִ֣יתִי עַל־יְרוּשָׁלַ֗͏ִם אֵ֚ת קָ֣ו שֹׁמְר֔וֹן וְאֶת־מִשְׁקֹ֖לֶת בֵּ֣ית אַחְאָ֑ב וּמָחִ֨יתִי אֶת־יְרוּשָׁלַ֜͏ִם כַּאֲשֶׁר־יִמְחֶ֤ה אֶת־הַצַּלַּ֙חַת֙ מָחָ֔ה וְהָפַ֖ךְ…

      משקולת — הוא חוט שהבונים חומה קושרין בו עופרת לכוין בו את החומה:

      ימחה את הצלחת — יקנח את הקערה:

    Edition: On Your Way -- new. License: Public Domain. Sefaria.

    Malbim's commentary

    1. Verse 2

      וַיַּ֥עַשׂ הָרַ֖ע בְּעֵינֵ֣י יְהֹוָ֑ה כְּתֽוֹעֲבֹת֙ הַגּוֹיִ֔ם אֲשֶׁר֙ הוֹרִ֣ישׁ יְהֹוָ֔ה מִפְּנֵ֖י בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃

      ויעש הרע חושב ממדרגה למדרגה תחלה עשה הרע בעצמו, ואחר כך, (ג) וישב ויבן את הבמות הבמות היו רובם לשמים והיה בהם חטא שאסור להקריב חוץ למקדש, וחזקיה הסיר הבמות והוא בנה אותם וזה היה להחטיא את הרבים, (וגם כלל בזה הבמות שהיו לעבודה זרה, ולכן אמר פה הבמות אשר אבד שזה על הבמות שהיו לשמים, ובדברי הימים אמר הבמות אשר נתץ חזקיה, שרצה לומר הבמות שהיו לעבודה זרה שהיו צריכים נתיצה), מוסיף בחטאי עצמו שהקים מזבחות לבעל ויעש אשרה שהבעל היה מיוחד לשמש והאשרה לירח ושניהם עשה אחאב, (ובכאן אמר ויקם מזבחות לבעל ויעש אשרה ובדברי הימים אמר לבעלים בלשון רבים וכן אמר ויעש אשרות, כי בכאן אמר כאשר עשה אחאב ואחאב עשה לבעל א', ובדברי הימים ספר שאחר כך הוסיף גם לבעלים רבים נוסף על מעשה אחאב לכן לא אמר שם כאשר עשה אחאב) והוסיף על אחאב שהשתחוה ליתר צבא השמים ויעבד אותם, העבודה מוסף על השתחויה שהשתחויה תהיה גם לשם כבוד בשחושב שהוא אמצעי בין ה' וכמו שמכבדים שרי המלך, אבל העבודה מורה שחושב שהיא אלהית:

    2. Verse 4

      וּבָנָ֥ה מִזְבְּחֹ֖ת בְּבֵ֣ית יְהֹוָ֑ה אֲשֶׁר֙ אָמַ֣ר יְהֹוָ֔ה בִּירוּשָׁלַ֖͏ִם אָשִׂ֥ים אֶת־שְׁמִֽי׃

      (ד-ה) ובנה וכו' ויבן וכו' הוסיף שבנה מזבחות בבית ה' חוץ ממזבח המיוחד ע"פ התורה וזה בנה להקריב לה' לומר שגם בעבודת ה' יש עבודות נפרדות, וזה כפירה באחדות ה', ותכלית ענינו שעל ידי כן בנה גם מזבחות לצבא השמים בחצרות בית ה', והיו מזבחות לה' בבית, ולצבא השמים בחצרות, כאילו הם מנהיגים חיצונית העולם, וה' כמלך המנהיג בפנים, והיה בזה שיתוף שם שמים ודבר אחר, ולכן כתוב בראשון ובנה בעבר גמור ובשני כתב ויבן בעבר המהופך לעתיד (שכלל אצלי שהעבר בוי"ו המחבר מורה על המשך הפעולה וקרוב עם ההוה), כי זה לא היה תכלית מעשהו רק מה שגמר ויבן מזבחות לצבא השמים, ומ"ש אשר אמר ה' בירושלים אשים את שמי, הוא טעם למעשהו שיען שירושלים נבחרה לשכינת ה' והנהגתו, בא בכפירתו לשום לו שותפים ועוזרים לו בהנהגה החיצונה המרומז בחצרות הבית נוסף על הנהגתו בפנים הבית:

    3. Verse 6

      וְהֶעֱבִ֤יר אֶת־בְּנוֹ֙ בָּאֵ֔שׁ וְעוֹנֵ֣ן וְנִחֵ֔שׁ וְעָ֥שָׂה א֖וֹב וְיִדְּעֹנִ֑ים הִרְבָּ֗ה לַעֲשׂ֥וֹת הָרַ֛ע בְּעֵינֵ֥י יְהֹוָ֖ה לְהַכְעִֽיס׃

      והעביר אחר כך התחיל תועבות הכנענים החמורים שהוא עבודת המולך ונחש ועשה אוב וידעוני והכתוב העיד שהיה תכלית מעשהו להכעיס את ה' לא לתיאבון או בשגגה, ובדברי הימים כתוב והוא העביר את בניו באש בגיא בן הנום, י"ל כיון שעשה להכעיס תחלה העביר בן אחד דמעביר כל זרעו פטור, וזה יספר במלכים ובדברי הימים מספר שאחר כך העביר יתר בניו, (כי אמון נולד אחר שעשה תשובה, כי אמון היה בן כ"ב במלכו) וכדי שלא יפטר על ידי כן מן העונש, העביר הבן השני בעצמו שלא על ידי הכומרים, שמ"ש ומזרעך לא תתן להעביר למולך ודרשו מזרעך ולא כל זרעו, מיירי בנותן לידי הכומרים כי העביר ולא מסר פטור, ואם כן אם העביר בן אחד כפי חק המולך שמסרו לכומרים והשני העביר בעצמו שלא על ידי הכומרים חייב על הראשון אף לדעת הכסף משנה שס"ל (שלא כדעת התוס') שאם העביר בן הראשון ואחר כך העביר כל זרעו פטור ממיתה, זה דוקא אם העביר כפי חק המולך, שצריך שימסרנו לכומרים ויחזור ויטול מהם, ועל זה אמר שם הוא העביר את בניו רצה לומר הוא בעצמו שלא באמצעות הכומרים, ולכן אמר שם בגיא בן הנם, שמכ"מ היה בגיא בן הנם במקום התופת:

    4. Verse 7

      וַיָּ֕שֶׂם אֶת־פֶּ֥סֶל הָאֲשֵׁרָ֖ה אֲשֶׁ֣ר עָשָׂ֑ה בַּבַּ֗יִת אֲשֶׁ֨ר אָמַ֤ר יְהֹוָה֙ אֶל־דָּוִד֙ וְאֶל־שְׁלֹמֹ֣ה בְנ֔וֹ בַּבַּ֨יִת הַזֶּ֜ה…

      וישם זה היה התועבה היותר גדולה שהעמיד פסל האשרה בתוך הבית, עד שהשוה את עבודת נכר לעבודת ה' (וכמ"ש כי קצר המצע מהשתרע מהשתרר עליו שני רעים שהשוום כרעים יחד), ובדברי הימים אמר את פסל הסמל כי אחר כך הוסיף ברשעו ועשה סמל, שהוא פסל של ד' צורות וכמו שאמרו חכמינו זכרונם לברכה סנהדרין ק"ג ורבה דברים פ"ב, להיות מכוין כנגד ד' חיות הנושאות את הכסא את זה לעומת זה, וכמ"ש (דברים ד׳:כ״ה) ועשיתם פסל תמונת כל סמל, וחושב ד' מינים תבנית בהמה תבנית צפור תבנית דג תבנית רמש, שהם החי והמעופף והשוחה והחי במים ויבשה (חוץ מתבנית זכר שהוא כלל אל כל המינים), וזה היה סמל הקנאה (שכתוב ביחזקאל ח׳:ה׳) שהיה מצפון לשער המזבח בפנים, וברבה ויקרא (פט"ז) כנגע נראה לי בבית על צלם של מנשה שהיה מכוון כנגד ד' מראות נגעים, בבית אשר אמר ה' אל דוד וזה מגדיל חטאו בד' דברים, א. אחר שה' קבע מקום זה למשכן שם קדשו לעולם, ב. שבחר במקום זה מכל שבטי ישראל, כאילו כל הנעשה בבית הזה מהעבודה היא נעשה מכללות ישראל שכולם משתתפים שם, ושם הקשר שי"ל עם עם סגולתו:

    5. Verse 8

      וְלֹ֣א אֹסִ֗יף לְהָנִיד֙ רֶ֣גֶל יִשְׂרָאֵ֔ל מִן־הָ֣אֲדָמָ֔ה אֲשֶׁ֥ר נָתַ֖תִּי לַאֲבוֹתָ֑ם רַ֣ק׀ אִם־יִשְׁמְר֣וּ לַעֲשׂ֗וֹת כְּכֹל֙ אֲשֶׁ֣ר…

      ולא, ג — שתלה בזה תנאי שעל ידי המקדש לא אוסיף להניד רגל ישראל מן האדמה וכמ"ש ושמתי מקום לעמי ישראל ונטעתיו ושכן תחתיו ולא ירגז עוד ולא יוסיפו בני עולה לענותו וכמש"פ שם, וכמ"ש (ברכות ד' ז') ושם איתא כתיב (בשמואל) לענותו וכתיב (בדברי הימים) לכלותו מתחלה לענותו ולבסוף לכלותו, רצה לומר בדברי הימים מדבר אחר חטא שלמה, ולכן כאן אמר ולא אוסיף להניד ובדברי הימים אמר ולא אוסיף להסיר שהוא ההסרה לגמרי כי אחר החטא לא הבטיח על העינוי והנדוד רק על הכליון וההסרה לגמרי, ד. אמנם היה בזה תנאי שרק אם ישמרו לעשות ככל אשר צויתים, רצה לומר ציווי הנביאים ותורה שבעל פה ולכל התורה רצה לומר תורת הכתב שצוה משה:

    6. Verse 9

      וְלֹ֖א שָׁמֵ֑עוּ וַיַּתְעֵ֤ם מְנַשֶּׁה֙ לַעֲשׂ֣וֹת אֶת־הָרָ֔ע מִ֨ן־הַגּוֹיִ֔ם אֲשֶׁר֙ הִשְׁמִ֣יד יְהֹוָ֔ה מִפְּנֵ֖י בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃

      ולא שמעו ויתעם מנשה רצה לומר על ידי שלא שמעו לדברי התורה על ידי כן היה יכול מנשה להטעותם, שאם היו שומעים לתורת משה היו מורדים בו ולא היו מניחים אותו להעמיד צלם בהיכל שזה היה חטא הרבים לא חטא המלך לבדו, כי המקדש שייך אל הכלל כמ"ש אשר בחרתי מכל שבטי ישראל רצה לומר שכולם משתתפים בו, ובזה היו ב' דברים, א. שהתעם לעשות הרע, ב. מן הגוים אשר השמיד שהרעו יותר מן הכנענים:

    7. Verse 11

      יַ֩עַן֩ אֲשֶׁ֨ר עָשָׂ֜ה מְנַשֶּׁ֤ה מֶֽלֶךְ־יְהוּדָה֙ הַתֹּעֵב֣וֹת הָאֵ֔לֶּה הֵרַ֕ע מִכֹּ֛ל אֲשֶׁר־עָשׂ֥וּ הָאֱמֹרִ֖י אֲשֶׁ֣ר לְפָנָ֑יו וַיַּחֲטִ֥א…

      יען כלל ב' דברים, א — התועבות שעשה שהיו גרועים ממעשה האמורי, ב. שהחטיא גם את יהודה, רצה לומר כי גם אחז הפליג ברשע אבל היה ביניהם הבדלים, שאחז עצמו לא הרע כל כך, וכמ"ש (סנהדרין ק"ג) שאחז חתם התורה ומנשה קדר האזכרות, כי אחז לא עשה להכעיס רק רצה לפרק עול, אבל מנשה עשה להכעיס, וע"כ אמרו (שם דף ק"ד) שאחז היה לו בושת פנים מישעיה ומנשה הרג לישעיה, כי היה מומר להכעיס ואחז היה רק לתיאבון, ב. שאחז לא הטה את כלל ישראל שלא היו כולם הולכים אחר מעשיו וע"כ אמרו שאחז העמידו בעליה, כי לא היה לו כח להעמיד צלם בהיכל כי העם לא נמשכו אחריו, אבל מנשה החטיא את יהודה בגלוליו:

    8. Verse 13

      וְנָטִ֣יתִי עַל־יְרוּשָׁלַ֗͏ִם אֵ֚ת קָ֣ו שֹׁמְר֔וֹן וְאֶת־מִשְׁקֹ֖לֶת בֵּ֣ית אַחְאָ֑ב וּמָחִ֨יתִי אֶת־יְרוּשָׁלַ֜͏ִם כַּאֲשֶׁר־יִמְחֶ֤ה אֶת־הַצַּלַּ֙חַת֙ מָחָ֔ה וְהָפַ֖ךְ…

      ונטיתי את קו שומרון הקו מודדים בה את החומה ארכה ורחבה והמשקולת מכונים אותה בגובהה, ומצייר כי על שומרון נטה קו תהו להחריבה מתחת ועל בית אחאב נטה משקולת להשמידו בגבהה, רצה לומר שאין לו חלק לעוה"ב (על מה שכתוב בישעיהו כ״ח:י״ז על ושמתי משפט לקו וצדקה למשקלת), ומחיתי כמו שממחין ומקנחין את הצלחת להסיר כל הנדבק בו ואחר כך הופכים על פניו בל יתנו שם עוד ד"א, כן יסיר כל העם הנמצא בירושלים וילכו בגולה ואחר כך יחריבנה עד שלא יהיה באפשר עוד לדור שם מחדש:

    9. Verse 14

      וְנָטַשְׁתִּ֗י אֵ֚ת שְׁאֵרִ֣ית נַחֲלָתִ֔י וּנְתַתִּ֖ים בְּיַ֣ד אֹיְבֵיהֶ֑ם וְהָי֥וּ לְבַ֛ז וְלִמְשִׁסָּ֖ה לְכׇל־אֹיְבֵיהֶֽם׃

      ונטשתי ואחר כך יטשם מעל אדמתם אל ארץ אחרת, ושם יתנם ביד אויביהם, ויהיו בידם לבז ולמשסה כמו שהיה בעם הנשאר בדלת הארץ לכורמים וליוגבים שהלכו למצרים ושם נפלו שדוד:

    10. Verse 15

      יַ֗עַן אֲשֶׁ֨ר עָשׂ֤וּ אֶת־הָרַע֙ בְּעֵינַ֔י וַיִּהְי֥וּ מַכְעִסִ֖ים אֹתִ֑י מִן־הַיּ֗וֹם אֲשֶׁ֨ר יָצְא֤וּ אֲבוֹתָם֙ מִמִּצְרַ֔יִם וְעַ֖ד…

      יען מפרש, כי הגם שמנשה עשה תשובה כנזכר בדברי הימים לא שב ה' מחרון אפו, משני טעמים, א. שהעם לא עזבו תועבותיהם רק מנשה א"ל לעבוד את ה' אבל הם לא שבו מדרכם, וזה שכתוב יען אשר עשו את הרע בעיני ולא עוד אלא שגלגל עליהם כל עונות אבותם (כמ"ש על ביום פקדי ופקדתי עליהם חטאתם כיון שאוחזים מעשה אבותיהם בידיהם פוקד עון אבות על בנים כמ"ש בברכות דף ז'), וזה שכתוב ויהיו מכעיסים אותי מן היום אשר יצאו אבותם ממצרים וכו':

    11. Verse 16

      וְגַם֩ דָּ֨ם נָקִ֜י שָׁפַ֤ךְ מְנַשֶּׁה֙ הַרְבֵּ֣ה מְאֹ֔ד עַ֛ד אֲשֶׁר־מִלֵּ֥א אֶת־יְרוּשָׁלַ֖͏ִם פֶּ֣ה לָפֶ֑ה לְבַ֤ד מֵֽחַטָּאתוֹ֙…

      וגם, ב — שהגם שמנשה שב מע"א לא שב על הרצח אשר עשה ועל יתר תועבותיו, וזה שכתוב וגם דם נקי שפך מנשה, שמלבד מחטאתו אשר החטיא את יהודה הוא עצמו נשאר בידו חטא שפיכת דמים, וע"כ לא זכר בכאן שעשה תשובה כמו שהזכיר בדברי הימים וכמ"ש (לקמן כ"ג) אך לא שב ה' מחרון אפו הגדול וכו' אשר הכעיסו מנשה, ובסי' כ"ד אך ע"פ ה' היתה ביהודה וכו' בחטאת מנשה וגם דם הנקי אשר שפך וכן בירמיה ט"ו:

    12. Verse 22

      וַיַּעֲזֹ֕ב אֶת־יְהֹוָ֖ה אֱלֹהֵ֣י אֲבֹתָ֑יו וְלֹ֥א הָלַ֖ךְ בְּדֶ֥רֶךְ יְהֹוָֽה׃

      ויעזב כי מנשה שב אחר כך בתשובה ויכנע מאלהי אבותיו אבל אמון לא שב כלל:

    Edition: On Your Way. License: Public Domain. Sefaria.

    Tanakh · chapter reading guide

    II Kings Chapter 21

    II Kings Chapter 21 presents 26 verses in a searchable Hebrew text unit. This original reading guide identifies observable themes and a practical path through the chapter without adding an unverified interpretation.

    Open the full commentary page

    Text map

    Begin with the opening verses, notice repetitions and transitions, then use the verse index to return to the exact line. The verse index is especially useful for following repeated words and changes in scene or voice.

    Reading lens

    Read the passage once for its sequence of ideas, then return to the words that carry the argument or image. The source text remains the primary evidence; this note offers a structured way to enter it rather than replacing close reading.

    Continue the sequence

    Parallel sources

    Lessons and study tools

    A unit-by-unit map of all 26 verses on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact verse.

    1. Verse 113 words

      Opens “בֶּן־שְׁתֵּ֨ים עֶשְׂרֵ֤ה שָׁנָה֙ מְנַשֶּׁ֣ה בְמׇלְכ֔וֹ וַחֲמִשִּׁ֤ים וְחָמֵשׁ֙…”

    2. Verse 212 words

      Opens “וַיַּ֥עַשׂ הָרַ֖ע בְּעֵינֵ֣י יְהֹוָ֑ה כְּתֽוֹעֲבֹת֙ הַגּוֹיִ֔ם אֲשֶׁר֙…”

    3. Verse 322 words

      Opens “וַיָּ֗שׇׁב וַיִּ֙בֶן֙ אֶת־הַבָּמ֔וֹת אֲשֶׁ֥ר אִבַּ֖ד חִזְקִיָּ֣הוּ אָבִ֑יו…”

    4. Verse 410 words

      Opens “וּבָנָ֥ה מִזְבְּחֹ֖ת בְּבֵ֣ית יְהֹוָ֑ה אֲשֶׁר֙ אָמַ֣ר יְהֹוָ֔ה…”

    5. Verse 57 words

      Opens “וַיִּ֥בֶן מִזְבְּח֖וֹת לְכׇל־צְבָ֣א הַשָּׁמָ֑יִם בִּשְׁתֵּ֖י חַצְר֥וֹת בֵּית־יְהֹוָֽה׃…”

    6. Verse 614 words

      Opens “וְהֶעֱבִ֤יר אֶת־בְּנוֹ֙ בָּאֵ֔שׁ וְעוֹנֵ֣ן וְנִחֵ֔שׁ וְעָ֥שָׂה א֖וֹב…”

    7. Verse 723 words

      Opens “וַיָּ֕שֶׂם אֶת־פֶּ֥סֶל הָאֲשֵׁרָ֖ה אֲשֶׁ֣ר עָשָׂ֑ה בַּבַּ֗יִת אֲשֶׁ֨ר…”

    8. Verse 820 words

      Opens “וְלֹ֣א אֹסִ֗יף לְהָנִיד֙ רֶ֣גֶל יִשְׂרָאֵ֔ל מִן־הָ֣אֲדָמָ֔ה אֲשֶׁ֥ר…”

    9. Verse 913 words

      Opens “וְלֹ֖א שָׁמֵ֑עוּ וַיַּתְעֵ֤ם מְנַשֶּׁה֙ לַעֲשׂ֣וֹת אֶת־הָרָ֔ע מִ֨ן־הַגּוֹיִ֔ם…”

    10. Verse 105 words

      Opens “וַיְדַבֵּ֧ר יְהֹוָ֛ה בְּיַד־עֲבָדָ֥יו הַנְּבִיאִ֖ים לֵאמֹֽר׃…”

    11. Verse 1117 words

      Opens “יַ֩עַן֩ אֲשֶׁ֨ר עָשָׂ֜ה מְנַשֶּׁ֤ה מֶֽלֶךְ־יְהוּדָה֙ הַתֹּעֵב֣וֹת הָאֵ֔לֶּה…”

    12. Verse 1216 words

      Opens “לָכֵ֗ן כֹּֽה־אָמַ֤ר יְהֹוָה֙ אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל הִנְנִי֙ מֵבִ֣יא…”

    13. Verse 1315 words

      Opens “וְנָטִ֣יתִי עַל־יְרוּשָׁלַ֗͏ִם אֵ֚ת קָ֣ו שֹׁמְר֔וֹן וְאֶת־מִשְׁקֹ֖לֶת בֵּ֣ית…”

    14. Verse 1411 words

      Opens “וְנָטַשְׁתִּ֗י אֵ֚ת שְׁאֵרִ֣ית נַחֲלָתִ֔י וּנְתַתִּ֖ים בְּיַ֣ד אֹיְבֵיהֶ֑ם…”

    15. Verse 1516 words

      Opens “יַ֗עַן אֲשֶׁ֨ר עָשׂ֤וּ אֶת־הָרַע֙ בְּעֵינַ֔י וַיִּהְי֥וּ מַכְעִסִ֖ים…”

    16. Verse 1621 words

      Opens “וְגַם֩ דָּ֨ם נָקִ֜י שָׁפַ֤ךְ מְנַשֶּׁה֙ הַרְבֵּ֣ה מְאֹ֔ד…”

    17. Verse 1715 words

      Opens “וְיֶ֨תֶר דִּבְרֵ֤י מְנַשֶּׁה֙ וְכׇל־אֲשֶׁ֣ר עָשָׂ֔ה וְחַטָּאת֖וֹ אֲשֶׁ֣ר…”

    18. Verse 1811 words

      Opens “וַיִּשְׁכַּ֤ב מְנַשֶּׁה֙ עִם־אֲבֹתָ֔יו וַיִּקָּבֵ֥ר בְּגַן־בֵּית֖וֹ בְּגַן־עֻזָּ֑א וַיִּמְלֹ֛ךְ…”

    19. Verse 1914 words

      Opens “בֶּן־עֶשְׂרִ֨ים וּשְׁתַּ֤יִם שָׁנָה֙ אָמ֣וֹן בְּמׇלְכ֔וֹ וּשְׁתַּ֣יִם שָׁנִ֔ים…”

    20. Verse 208 words

      Opens “וַיַּ֥עַשׂ הָרַ֖ע בְּעֵינֵ֣י יְהֹוָ֑ה כַּאֲשֶׁ֥ר עָשָׂ֖ה מְנַשֶּׁ֥ה…”

    21. Verse 2111 words

      Opens “וַיֵּ֕לֶךְ בְּכׇל־הַדֶּ֖רֶךְ אֲשֶׁר־הָלַ֣ךְ אָבִ֑יו וַֽיַּעֲבֹ֗ד אֶת־הַגִּלֻּלִים֙ אֲשֶׁ֣ר…”

    22. Verse 228 words

      Opens “וַיַּעֲזֹ֕ב אֶת־יְהֹוָ֖ה אֱלֹהֵ֣י אֲבֹתָ֑יו וְלֹ֥א הָלַ֖ךְ בְּדֶ֥רֶךְ…”

    23. Verse 236 words

      Opens “וַיִּקְשְׁר֥וּ עַבְדֵי־אָמ֖וֹן עָלָ֑יו וַיָּמִ֥יתוּ אֶת־הַמֶּ֖לֶךְ בְּבֵיתֽוֹ׃…”

    24. Verse 2411 words

      Opens “וַיַּךְ֙ עַם־הָאָ֔רֶץ אֵ֥ת כׇּל־הַקֹּשְׁרִ֖ים עַל־הַמֶּ֣לֶךְ אָמ֑וֹן וַיַּמְלִ֧יכוּ…”

    25. Verse 2512 words

      Opens “וְיֶ֛תֶר דִּבְרֵ֥י אָמ֖וֹן אֲשֶׁ֣ר עָשָׂ֑ה הֲלֹא־הֵ֣ם כְּתוּבִ֗ים…”

    26. Verse 269 words

      Opens “וַיִּקְבֹּ֥ר אֹת֛וֹ בִּקְבֻרָת֖וֹ בְּגַן־עֻזָּ֑א וַיִּמְלֹ֛ךְ יֹאשִׁיָּ֥הוּ בְנ֖וֹ…”

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: II Kings 21

    Open in the reader