Talmud Builders
    Login
    Hebrew Bible

    II Chronicles Chapter 31

    Use Tab and Enter to move between links. Arrow keys move inside the chapter and verse lists. Alt plus arrow keys jump to the previous or next chapter.

    II Chronicles Chapter 31Verse 1 / 210%
    Compare witnesses — word by word

    החיפוש מתעלם מניקוד, טעמים וסימני פיסוק — אפשר להקליד גם ללא ניקוד.

    Text size
    100%
    Original size

    II Chronicles 31 — English translation

    Translation: THE JPS TANAKH: Gender-Sensitive Edition. Verse numbers match the Hebrew text below.

    1. 1When all this was finished, all Israel who were present went out into the towns of Judah and smashed the pillars, cut down the sacred posts, demolished the shrines and altars throughout Judah and Benjamin, and throughout Ephraim and Manasseh, to the very last one. Then all the Israelites returned to their towns, each to their homestead.
    2. 2Hezekiah reconstituted the divisions of the priests and Levites, each of the priests and Levites according to his office, for the burnt offerings, the offerings of well-being, to minister, and to sing hymns and praises in the gates of the courts of G OD ;
    3. 3also the king’s portion, from his property, for the burnt offerings—the morning and evening burnt offering, and the burnt offerings for sabbaths, and new moons, and festivals, as prescribed in the Teaching of G OD .
    4. 4He ordered the people, the inhabitants of Jerusalem, to deliver the portions of the priests and the Levites, so that they might devote themselves to the Teaching of G OD .
    5. 5When the word spread, the Israelites brought large quantities of grain, wine, oil, honey, and all kinds of agricultural produce, and tithes of all, in large amounts.
    6. 6The people of Israel and Judah living in the towns of Judah—they too brought tithes of cattle and sheep and tithes of sacred things consecrated to the E TERNAL their God, piling them in heaps.
    7. 7In the third month the heaps began to accumulate, and were finished in the seventh month.
    8. 8When Hezekiah and the officers came and saw the heaps, they blessed G OD and the people Israel.
    9. 9Hezekiah asked the priests and Levites about the heaps.
    10. 10The chief priest Azariah, of the house of Zadok, replied to him, saying, “Ever since the gifts began to be brought to the House of G OD , people have been eating to satiety and leaving over in great amounts, for G OD has blessed the people; this huge amount is left over!”
    11. 11Hezekiah then gave orders to prepare store-chambers in the House of G OD ; and they were prepared.
    12. 12They brought in the gifts and the tithes and the sacred things faithfully. Their supervisor was Conaniah the Levite, and Shimei his brother was second in rank.
    13. 13Jehiel and Azaziah and Nahath and Asahel and Jerimoth and Jozabad and Eliel and Ismachiah and Mahath and Benaiah were commissioners under Conaniah and Shimei his brother by appointment of King Hezekiah; Azariah was supervisor of the House of God.
    14. 14Kore son of Imnah the Levite, the keeper of the East Gate, was in charge of the freewill offerings to God, of the allocation of gifts to G OD , and the most sacred things.
    15. 15Under him were Eden, Miniamin, Jeshua, Shemaiah, Amariah, and Shecaniah, in offices of trust in the priestly towns, making allocation to their brothers by divisions, to great and small alike;
    16. 16besides allocating their daily rations to those males registered by families from three years old and up, all who entered the House of G OD according to their service and their shift by division;
    17. 17and in charge of the registry of priests by clans, and of the Levites, from twenty years old and up, by shifts, in their divisions;
    18. 18and the registry of the dependents of their whole company—wives, sons, and daughters—for, relying upon them, they sanctified themselves in holiness.
    19. 19And for the Aaronite priests, in each and every one of their towns with adjoining fields, those named above were to allocate portions to every male of the priests and to every registered Levite.
    20. 20Hezekiah did this throughout Judah. He acted in a way that was good, upright, and faithful before the E TERNAL his God.
    21. 21Every work he undertook in the service of the House of God or in the Teaching and the Commandment, to worship his God, he did with all his heart; and he prospered.

    License: CC-BY-NC

    1. א׳וּכְכַלּ֣וֹת כׇּל־זֹ֗את יָצְא֨וּ כׇל־יִשְׂרָאֵ֥ל הַֽנִּמְצְאִים֮ לְעָרֵ֣י יְהוּדָה֒ וַיְשַׁבְּר֣וּ הַמַּצֵּב֣וֹת וַיְגַדְּע֣וּ הָאֲשֵׁרִ֡ים וַיְנַתְּצ֣וּ אֶת־הַ֠בָּמ֠וֹת וְאֶת־הַֽמִּזְבְּח֞וֹת מִכׇּל־יְהוּדָ֧ה וּבִנְיָמִ֛ן וּבְאֶפְרַ֥יִם וּמְנַשֶּׁ֖ה עַד־לְכַלֵּ֑ה וַיָּשׁ֜וּבוּ כׇּל־בְּנֵ֧י יִשְׂרָאֵ֛ל אִ֥ישׁ לַאֲחֻזָּת֖וֹ לְעָרֵיהֶֽם׃ {פ}
    2. ב׳וַיַּעֲמֵ֣ד יְחִזְקִיָּ֡הוּ אֶת־מַחְלְק֣וֹת הַכֹּהֲנִ֣ים וְ֠הַלְוִיִּ֠ם עַֽל־מַחְלְקוֹתָ֞ם אִ֣ישׁ׀ כְּפִ֣י עֲבֹדָת֗וֹ לַכֹּֽהֲנִים֙ וְלַלְוִיִּ֔ם לְעֹלָ֖ה וְלִשְׁלָמִ֑ים לְשָׁרֵת֙ וּלְהֹד֣וֹת וּלְהַלֵּ֔ל בְּשַׁעֲרֵ֖י מַחֲנ֥וֹת יְהֹוָֽה׃ {ס}
    3. ג׳וּמְנָת֩ הַמֶּ֨לֶךְ מִן־רְכוּשׁ֜וֹ לָעֹל֗וֹת לְעֹלוֹת֙ הַבֹּ֣קֶר וְהָעֶ֔רֶב וְהָ֣עֹל֔וֹת לַשַּׁבָּת֖וֹת וְלֶחֳדָשִׁ֣ים וְלַמֹּעֲדִ֑ים כַּכָּת֖וּב בְּתוֹרַ֥ת יְהֹוָֽה׃
    4. ד׳וַיֹּ֤אמֶר לָעָם֙ לְיוֹשְׁבֵ֣י יְרוּשָׁלַ֔͏ִם לָתֵ֕ת מְנָ֥ת הַכֹּהֲנִ֖ים וְהַלְוִיִּ֑ם לְמַ֥עַן יֶחֶזְק֖וּ בְּתוֹרַ֥ת יְהֹוָֽה׃
    5. ה׳וְכִפְרֹ֣ץ הַדָּבָ֗ר הִרְבּ֤וּ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵל֙ רֵאשִׁ֣ית דָּגָ֗ן תִּיר֤וֹשׁ וְיִצְהָר֙ וּדְבַ֔שׁ וְכֹ֖ל תְּבוּאַ֣ת שָׂדֶ֑ה וּמַעְשַׂ֥ר הַכֹּ֛ל לָרֹ֖ב הֵבִֽיאוּ׃
    6. ו׳וּבְנֵ֧י יִשְׂרָאֵ֣ל וִיהוּדָ֗ה הַיּוֹשְׁבִים֮ בְּעָרֵ֣י יְהוּדָה֒ גַּם־הֵ֗ם מַעְשַׂ֤ר בָּקָר֙ וָצֹ֔אן וּמַעְשַׂ֣ר קׇֽדָשִׁ֔ים הַמְקֻדָּשִׁ֖ים לַיהֹוָ֣ה אֱלֹהֵיהֶ֑ם הֵבִ֕יאוּ וַֽיִּתְּנ֖וּ עֲרֵמ֥וֹת עֲרֵמֽוֹת׃ {ס}
    7. ז׳בַּחֹ֙דֶשׁ֙ הַשְּׁלִשִׁ֔י הֵחֵ֥לּוּ הָעֲרֵמ֖וֹת לְיִסּ֑וֹד וּבַחֹ֥דֶשׁ הַשְּׁבִיעִ֖י כִּלּֽוּ׃ {ס}
    8. ח׳וַיָּבֹ֙אוּ֙ יְחִזְקִיָּ֣הוּ וְהַשָּׂרִ֔ים וַיִּרְא֖וּ אֶת־הָעֲרֵמ֑וֹת וַֽיְבָרְכוּ֙ אֶת־יְהֹוָ֔ה וְאֵ֖ת עַמּ֥וֹ יִשְׂרָאֵֽל׃ {פ}
    9. ט׳וַיִּדְרֹ֣שׁ יְחִזְקִיָּ֗הוּ עַל־הַכֹּ֥הֲנִ֛ים וְהַלְוִיִּ֖ם עַל־הָעֲרֵמֽוֹת׃
    10. י׳וַיֹּ֣אמֶר אֵלָ֗יו עֲזַרְיָ֧הוּ הַכֹּהֵ֛ן הָרֹ֖אשׁ לְבֵ֣ית צָד֑וֹק וַ֠יֹּ֠אמֶר מֵהָחֵ֨ל הַתְּרוּמָ֜ה לָבִ֣יא בֵית־יְהֹוָ֗ה אָכ֨וֹל וְשָׂב֤וֹעַ וְהוֹתֵר֙ עַד־לָר֔וֹב כִּ֤י יְהֹוָה֙ בֵּרַ֣ךְ אֶת־עַמּ֔וֹ וְהַנּוֹתָ֖ר אֶת־הֶהָמ֥וֹן הַזֶּֽה׃ {ס}
    11. י״אוַיֹּ֣אמֶר יְחִזְקִיָּ֗הוּ לְהָכִ֧ין לְשָׁכ֛וֹת בְּבֵ֥ית יְהֹוָ֖ה וַיָּכִֽינוּ׃
    12. י״בוַיָּבִ֨יאוּ אֶת־הַתְּרוּמָ֧ה וְהַֽמַּעֲשֵׂ֛ר וְהַקֳּדָשִׁ֖ים בֶּאֱמוּנָ֑ה וַעֲלֵיהֶ֤ם נָגִיד֙ (כונניהו) [כׇּֽנַנְיָ֣הוּ] הַלֵּוִ֔י וְשִׁמְעִ֥י אָחִ֖יהוּ מִשְׁנֶֽה׃
    13. י״גוִיחִיאֵ֡ל וַ֠עֲזַזְיָ֠הוּ וְנַ֨חַת וַעֲשָׂהאֵ֜ל וִירִימ֤וֹת וְיֽוֹזָבָד֙ וֶאֱלִיאֵ֣ל וְיִסְמַכְיָ֔הוּ וּמַ֖חַת וּבְנָיָ֑הוּ פְּקִידִ֗ים מִיַּ֤ד (כונניהו) [כׇּֽנַנְיָ֙הוּ֙] וְשִׁמְעִ֣י אָחִ֔יו בְּמִפְקַד֙ יְחִזְקִיָּ֣הוּ הַמֶּ֔לֶךְ וַעֲזַרְיָ֖הוּ נְגִ֥יד בֵּית־הָאֱלֹהִֽים׃
    14. י״דוְקוֹרֵ֨א בֶן־יִמְנָ֤ה הַלֵּוִי֙ הַשּׁוֹעֵ֣ר לַמִּזְרָ֔חָה עַ֖ל נִדְב֣וֹת הָאֱלֹהִ֑ים לָתֵת֙ תְּרוּמַ֣ת יְהֹוָ֔ה וְקׇדְשֵׁ֖י הַקֳּדָשִֽׁים׃
    15. ט״ווְעַל־יָד֡וֹ עֵ֣דֶן וּ֠מִנְיָמִ֠ן וְיֵשׁ֨וּעַ וּֽשְׁמַעְיָ֜הוּ אֲמַרְיָ֧הוּ וּשְׁכַנְיָ֛הוּ בְּעָרֵ֥י הַכֹּהֲנִ֖ים בֶּאֱמוּנָ֑ה לָתֵ֤ת לַֽאֲחֵיהֶם֙ בְּמַחְלְק֔וֹת כַּגָּד֖וֹל כַּקָּטָֽן׃
    16. ט״זמִלְּבַ֞ד הִתְיַחְשָׂ֣ם לִזְכָרִ֗ים מִבֶּ֨ן שָׁל֤וֹשׁ שָׁנִים֙ וּלְמַ֔עְלָה לְכׇל־הַבָּ֥א לְבֵית־יְהֹוָ֖ה לִדְבַר־י֣וֹם בְּיוֹמ֑וֹ לַעֲב֣וֹדָתָ֔ם בְּמִשְׁמְרוֹתָ֖ם כְּמַחְלְקוֹתֵיהֶֽם׃
    17. י״זוְאֵ֨ת הִתְיַחֵ֤שׂ הַכֹּֽהֲנִים֙ לְבֵ֣ית אֲבוֹתֵיהֶ֔ם וְהַ֨לְוִיִּ֔ם מִבֶּ֛ן עֶשְׂרִ֥ים שָׁנָ֖ה וּלְמָ֑עְלָה בְּמִשְׁמְרוֹתֵיהֶ֖ם בְּמַחְלְקוֹתֵיהֶֽם׃
    18. י״חוּלְהִתְיַחֵ֗שׂ בְּכׇל־טַפָּ֛ם נְשֵׁיהֶ֛ם וּבְנֵיהֶ֥ם וּבְנוֹתֵיהֶ֖ם לְכׇל־קָהָ֑ל כִּ֥י בֶאֱמוּנָתָ֖ם יִתְקַדְּשׁוּ־קֹֽדֶשׁ׃
    19. י״טוְלִבְנֵי֩ אַהֲרֹ֨ן הַכֹּהֲנִ֜ים בִּשְׂדֵ֨י מִגְרַ֤שׁ עָֽרֵיהֶם֙ בְּכׇל־עִ֣יר וָעִ֔יר אֲנָשִׁ֕ים אֲשֶׁ֥ר נִקְּב֖וּ בְּשֵׁמ֑וֹת לָתֵ֣ת מָנ֗וֹת לְכׇל־זָכָר֙ בַּכֹּ֣הֲנִ֔ים וּלְכׇל־הִתְיַחֵ֖שׂ בַּלְוִיִּֽם׃
    20. כ׳וַיַּ֧עַשׂ כָּזֹ֛את יְחִזְקִיָּ֖הוּ בְּכׇל־יְהוּדָ֑ה וַיַּ֨עַשׂ הַטּ֤וֹב וְהַיָּשָׁר֙ וְהָ֣אֱמֶ֔ת לִפְנֵ֖י יְהֹוָ֥ה אֱלֹהָֽיו׃
    21. כ״אוּבְכׇֽל־מַעֲשֶׂ֞ה אֲשֶׁר־הֵחֵ֣ל׀ בַּעֲבוֹדַ֣ת בֵּית־הָאֱלֹהִ֗ים וּבַתּוֹרָה֙ וּבַמִּצְוָ֔ה לִדְרֹ֖שׁ לֵאלֹהָ֑יו בְּכׇל־לְבָב֥וֹ עָשָׂ֖ה וְהִצְלִֽיחַ׃ {פ}

    Share this chapter

    Share the whole chapter, or copy its full text with verse numbers.

    Sharing is subject to the Terms of Use and the Privacy Policy.

    Rashi's commentary

    1. Verse 2

      וַיַּעֲמֵ֣ד יְחִזְקִיָּ֡הוּ אֶת־מַחְלְק֣וֹת הַכֹּהֲנִ֣ים וְ֠הַלְוִיִּ֠ם עַֽל־מַחְלְקוֹתָ֞ם אִ֣ישׁ׀ כְּפִ֣י עֲבֹדָת֗וֹ לַכֹּֽהֲנִים֙ וְלַלְוִיִּ֔ם לְעֹלָ֖ה וְלִשְׁלָמִ֑ים לְשָׁרֵת֙…

      איש כפי עבודתו — הכהנים לשרת והלוים להיות משוררים ושוערים וכל איש ואיש על עבודתו הנכונה:

    2. Verse 3

      וּמְנָת֩ הַמֶּ֨לֶךְ מִן־רְכוּשׁ֜וֹ לָעֹל֗וֹת לְעֹלוֹת֙ הַבֹּ֣קֶר וְהָעֶ֔רֶב וְהָ֣עֹל֔וֹת לַשַּׁבָּת֖וֹת וְלֶחֳדָשִׁ֣ים וְלַמֹּעֲדִ֑ים כַּכָּת֖וּב בְּתוֹרַ֥ת יְהֹוָֽה׃

      ומנת המלך מן רכושו לעלות וגו' — אשר נתן לעשות אותם (ברצון):

    3. Verse 4

      וַיֹּ֤אמֶר לָעָם֙ לְיוֹשְׁבֵ֣י יְרוּשָׁלַ֔͏ִם לָתֵ֕ת מְנָ֥ת הַכֹּהֲנִ֖ים וְהַלְוִיִּ֑ם לְמַ֥עַן יֶחֶזְק֖וּ בְּתוֹרַ֥ת יְהֹוָֽה׃

      ויאמר לעם ליושבי ירושלים וגו' — למען יחזקו בתורת ה' יותר ברצון ועוד בעוד שיהא להם פרנסת' מזומנת יכלו לעשות ולעסוק בתורת ה' לפי שלא נתנה התורה אלא לאוכלי המן ושניים להם אוכלי תרומה:

    4. Verse 5

      וְכִפְרֹ֣ץ הַדָּבָ֗ר הִרְבּ֤וּ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵל֙ רֵאשִׁ֣ית דָּגָ֗ן תִּיר֤וֹשׁ וְיִצְהָר֙ וּדְבַ֔שׁ וְכֹ֖ל תְּבוּאַ֣ת שָׂדֶ֑ה וּמַעְשַׂ֥ר הַכֹּ֛ל…

      וכפרץ הדבר — מפי המלך לתת מנת לכהנים והלוים הרבו בני ישראל ראשית דגן תירוש ויצהר ודבש, דבש תמרים:

      וכל תבואת שדה — וכל אלו לא מתבואת השדה הם אלא כך מפורש במסכת נדרים בפרק הנוד' מן הירק הנודר מן הירק מותר בדלועים מתיב רב יוסף וכפרוץ הדבר הרבו בני ישראל וגו' ואי אמרת דגן כל דמדגן משמע מאי וכפרוץ וגומר אמר אביי לאתויי פירות האילן וירק עד אמר רבא תבואה לחוד ותבואת שדה לחוד:

    5. Verse 6

      וּבְנֵ֧י יִשְׂרָאֵ֣ל וִיהוּדָ֗ה הַיּוֹשְׁבִים֮ בְּעָרֵ֣י יְהוּדָה֒ גַּם־הֵ֗ם מַעְשַׂ֤ר בָּקָר֙ וָצֹ֔אן וּמַעְשַׂ֣ר קׇֽדָשִׁ֔ים הַמְקֻדָּשִׁ֖ים לַיהֹוָ֣ה…

      ומעשר קדשים המקודשים לה' — המעשר מן המעשר שהלוים נותנים לכהנים:

      ויתנו ערמות ערמות — הוי"פין בלשון אשכנז דוגמא (שיר' ז') ערמות חטים:

    6. Verse 7

      בַּחֹ֙דֶשׁ֙ הַשְּׁלִשִׁ֔י הֵחֵ֥לּוּ הָעֲרֵמ֖וֹת לְיִסּ֑וֹד וּבַחֹ֥דֶשׁ הַשְּׁבִיעִ֖י כִּלּֽוּ׃ {ס}

      החלו הערמות ליסוד — כי תחילת דבר נקרא יסוד כמו יסוד הבית שהוא ראש לבנין ודומה לו (בעזרא ז׳:ט׳) הוא יסוד המעלה וגומר:

    7. Verse 8

      וַיָּבֹ֙אוּ֙ יְחִזְקִיָּ֣הוּ וְהַשָּׂרִ֔ים וַיִּרְא֖וּ אֶת־הָעֲרֵמ֑וֹת וַֽיְבָרְכוּ֙ אֶת־יְהֹוָ֔ה וְאֵ֖ת עַמּ֥וֹ יִשְׂרָאֵֽל׃ {פ}

      ויברכו את ה' — שנתן בלב ישראל להפריש תרומותיהם ומעשרותיהם:

    8. Verse 9

      וַיִּדְרֹ֣שׁ יְחִזְקִיָּ֗הוּ עַל־הַכֹּ֥הֲנִ֛ים וְהַלְוִיִּ֖ם עַל־הָעֲרֵמֽוֹת׃

      וידרש יחזקיהו — לפי שראה חזקיהו הערימות גדולות אמר בלבו שמא לא לקחו הכהני' והלוי' מהם ולא נגעו בהם שאם נגעו בהם איך נתרבו כל כך ותמה ודרש מהם על דבר הערימות על מה זה:

    9. Verse 10

      וַיֹּ֣אמֶר אֵלָ֗יו עֲזַרְיָ֧הוּ הַכֹּהֵ֛ן הָרֹ֖אשׁ לְבֵ֣ית צָד֑וֹק וַ֠יֹּ֠אמֶר מֵהָחֵ֨ל הַתְּרוּמָ֜ה לָבִ֣יא בֵית־יְהֹוָ֗ה אָכ֨וֹל וְשָׂב֤וֹעַ…

      ויאמר אליו עזריהו — הוא היה בימי עוזיהו:

      מהחל התרומה לביא — אכלנו אכול ולא אכילת עראי אלא אכול ושבוע והותר ומה שאתה מתמה על שאכלנו ד' חדשים ואעפ"כ ערמותיהם כל כך גדולות זה הדבר כי ברך ה' את עמו ונתן להם תבואות הרבה לפיכך הרבה התרומות והמעשרות שלנו:

      והנותר — מן אכילתנו זה:

      ההמון הזה — אשר אתה רואה ערמות ערמות:

    10. Verse 11

      וַיֹּ֣אמֶר יְחִזְקִיָּ֗הוּ לְהָכִ֧ין לְשָׁכ֛וֹת בְּבֵ֥ית יְהֹוָ֖ה וַיָּכִֽינוּ׃

      להכין לשכות בבית ה' — ולשום בהם התרומות:

    11. Verse 17

      וְאֵ֨ת הִתְיַחֵ֤שׂ הַכֹּֽהֲנִים֙ לְבֵ֣ית אֲבוֹתֵיהֶ֔ם וְהַ֨לְוִיִּ֔ם מִבֶּ֛ן עֶשְׂרִ֥ים שָׁנָ֖ה וּלְמָ֑עְלָה בְּמִשְׁמְרוֹתֵיהֶ֖ם בְּמַחְלְקוֹתֵיהֶֽם׃

      ואת התיחש הכהנים לבית אבותיהם והלוים — עם ייחוס טפם נשיהם בניהם ובנותיה' לכל אותו קהל היו מספיקין מזונותיהם מהתרומות ומעשרות הקדש, והתרומות והמעשרות כל אלו שאמרנו לאותן העומדים לשרת בעזרה וגם לבני אהרן הכהנים שלא הגיע משמרותם לשרת והם בשדה מגרש עריהם בכל עיר ועיר:

    12. Verse 19

      וְלִבְנֵי֩ אַהֲרֹ֨ן הַכֹּהֲנִ֜ים בִּשְׂדֵ֨י מִגְרַ֤שׁ עָֽרֵיהֶם֙ בְּכׇל־עִ֣יר וָעִ֔יר אֲנָשִׁ֕ים אֲשֶׁ֥ר נִקְּב֖וּ בְּשֵׁמ֑וֹת לָתֵ֣ת מָנ֗וֹת…

      אנשים אשר נקבו בשמות — למעלה (ב' ל"א) כנניהו ואחיו היו ממונים עליהם לקבל המנות התרומות והמעשרו' מאת ישראל לתת המנות לכל זכר בכהנים ולוים:

      לכל זכר בכהנים — וגם לכל נשיהם בניהם ובנותיהם ומה שאמר כאן לכל זכר משום רבותא שאפי' לזכרים קטנים היו מספיקין כדלעיל (שם) לזכרים מבן שלש ומעלה וכ"ש שהיו מספיקין לנשיהם ולבניהם ולבנותיהם:

    Edition: On Your Way. License: Public Domain. Sefaria.

    Malbim's commentary

    1. Verse 1

      וּכְכַלּ֣וֹת כׇּל־זֹ֗את יָצְא֨וּ כׇל־יִשְׂרָאֵ֥ל הַֽנִּמְצְאִים֮ לְעָרֵ֣י יְהוּדָה֒ וַיְשַׁבְּר֣וּ הַמַּצֵּב֣וֹת וַיְגַדְּע֣וּ הָאֲשֵׁרִ֡ים וַיְנַתְּצ֣וּ אֶת־הַ֠בָּמ֠וֹת וְאֶת־הַֽמִּזְבְּח֞וֹת…

      ובאפרים — מזה מבואר כמ"ש בפי' (סי' ח, ד; סי' י, א - ה; עמוס ט, א) שהושע בן אלה בטל את עבודת העגלים, וע"כ יכלו בני עמו לעשות כזאת בערי ישראל, וע"כ ערב לב חזקיה לשלוח אגרות שיבואו לירושלים, שכ"ז לא יצוייר בעוד שהמלך החזיק בעבודת העגלים:

    2. Verse 2

      וַיַּעֲמֵ֣ד יְחִזְקִיָּ֡הוּ אֶת־מַחְלְק֣וֹת הַכֹּהֲנִ֣ים וְ֠הַלְוִיִּ֠ם עַֽל־מַחְלְקוֹתָ֞ם אִ֣ישׁ׀ כְּפִ֣י עֲבֹדָת֗וֹ לַכֹּֽהֲנִים֙ וְלַלְוִיִּ֔ם לְעֹלָ֖ה וְלִשְׁלָמִ֑ים לְשָׁרֵת֙…

      לכהנים וללוים — ומפרש, לכהנים לעולה ולשלמים, וללוים לשרת. כמו שחיטה והפשטה

      להודות ולהלל — הוא השיר

      בשערי מחנות — הם השוערים שחנו בשערים לשמור:

    3. Verse 3

      וּמְנָת֩ הַמֶּ֨לֶךְ מִן־רְכוּשׁ֜וֹ לָעֹל֗וֹת לְעֹלוֹת֙ הַבֹּ֣קֶר וְהָעֶ֔רֶב וְהָ֣עֹל֔וֹת לַשַּׁבָּת֖וֹת וְלֶחֳדָשִׁ֣ים וְלַמֹּעֲדִ֑ים כַּכָּת֖וּב בְּתוֹרַ֥ת יְהֹוָֽה׃

      ומנת המלך — מנה היא מנתו המגיע לו מן העם, כמו מנת הכהנים (בפסוק שאח"ז), כי התמידים צריכים לבא מקופת הצבור, ונתן המלך המנה והפרס שקבל מן הצבור (שזה היה רכושו), להקריב מהם תמידים, ובזה היה דינו כקופת הצבור, וכמו שכן יהיה לע"ל שהנשיא יתן קרבנות הצבור מן מנתו מן הצבור, כמבואר ביחזקאל (מה, יג - טז):

    4. Verse 4

      וַיֹּ֤אמֶר לָעָם֙ לְיוֹשְׁבֵ֣י יְרוּשָׁלַ֔͏ִם לָתֵ֕ת מְנָ֥ת הַכֹּהֲנִ֖ים וְהַלְוִיִּ֑ם לְמַ֥עַן יֶחֶזְק֖וּ בְּתוֹרַ֥ת יְהֹוָֽה׃

      ויאמר — צוה שהמעשר והתרומה שהוא מנת הכהנים והלוים לא יתנו לכהנים ההולכים בטלים, רק להעוסקים בתורה, שהנתינה יהיה שעי"כ יחזקו בתורת ה':

    5. Verse 5

      וְכִפְרֹ֣ץ הַדָּבָ֗ר הִרְבּ֤וּ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵל֙ רֵאשִׁ֣ית דָּגָ֗ן תִּיר֤וֹשׁ וְיִצְהָר֙ וּדְבַ֔שׁ וְכֹ֖ל תְּבוּאַ֣ת שָׂדֶ֑ה וּמַעְשַׂ֥ר הַכֹּ֛ל…

      וכפרץ — וכאשר רבו כהנים ולוים עוסקים בתורה שהוטל על ישראל לפרנסם, הוסיפו ב"י שלא לבד שנתנו להם ראשית דגן תירוש ויצהר שחייב מן התורה, כי הביאו גם מן יתר תבואת שדה כמו קטניות, וגם מעשר הכל, שעשרו כל אשר היה להם, כמו מעשר כספים והריוח שלהם, והכל הביאו לרוב, עד שהיה מספיק לפרנסתם:

    6. Verse 6

      וּבְנֵ֧י יִשְׂרָאֵ֣ל וִיהוּדָ֗ה הַיּוֹשְׁבִים֮ בְּעָרֵ֣י יְהוּדָה֒ גַּם־הֵ֗ם מַעְשַׂ֤ר בָּקָר֙ וָצֹ֔אן וּמַעְשַׂ֣ר קׇֽדָשִׁ֔ים הַמְקֻדָּשִׁ֖ים לַיהֹוָ֣ה…

      ובני יהודה — הוסיפו עוד שגם מעשר בקר וצאן שדינו שיוקרב האימורים על המזבח והבשר נאכל לבעלים, נתנו אותם ללוים וכהנים. וגם מעשר קדשים שהדין הוא שהקדשים פטורים מן המעשר, והם הפרישו ממנו מעשר קודם ההקדש ואחר כך הקדישו, עד שעי"כ הביאו ויתנו ערמות ערמות, כי היה המעשר רב מאד יותר מכדי צורך הלוים:

    7. Verse 7

      בַּחֹ֙דֶשׁ֙ הַשְּׁלִשִׁ֔י הֵחֵ֥לּוּ הָעֲרֵמ֖וֹת לְיִסּ֑וֹד וּבַחֹ֥דֶשׁ הַשְּׁבִיעִ֖י כִּלּֽוּ׃ {ס}

      בחדש השלישי — שאז התחיל הקציר, נתנו יסוד אל הערמות מן הבכורים שהביאו, ובחדש השביעי שנגמר האסיף, כלו ע"י תרומות ומעשרות:

    8. Verse 9

      וַיִּדְרֹ֣שׁ יְחִזְקִיָּ֗הוּ עַל־הַכֹּ֥הֲנִ֛ים וְהַלְוִיִּ֖ם עַל־הָעֲרֵמֽוֹת׃

      וידרוש — על ידי הערמות דרש על הכהנים והלוים, אחר שראה שרבו ערמות התבואה היה נראה לו שלא באו הכהנים והלוים לקחת מתנותיהם כי אין עוסקים בתורה ובעבודה, ועי"כ נשאר המעשר ולא נתחלק, או מפני שלא נתנו להם די ספוקם:

    9. Verse 10

      וַיֹּ֣אמֶר אֵלָ֗יו עֲזַרְיָ֧הוּ הַכֹּהֵ֛ן הָרֹ֖אשׁ לְבֵ֣ית צָד֑וֹק וַ֠יֹּ֠אמֶר מֵהָחֵ֨ל הַתְּרוּמָ֜ה לָבִ֣יא בֵית־יְהֹוָ֗ה אָכ֨וֹל וְשָׂב֤וֹעַ…

      ויאמר אליו עזריה הכהן הראש — (אינו הכ"ג, שהכ"ג בימי חזקיה היה שמו נריה כמבואר בס"ע, רק כהן הממונה על הבית, כמ"ש למעלה שיש הבדל בין כהן הגדול ובין כהן הראש)

      מהחל התרומה — השיב לו שמה שנותר הרבה ערמות אינו מפני מיעוט הכהנים והלוים או שלא נתנו להם כדי ספוק, כי באמת אכל ושבוע והותר, רק שמעת החלו להביא התרומה לבית ה' בא ברכה, אם בתבואת העם כי ברך ה' את עמו, בין בתבואת הערמות, ושעורו וכי ברך ה' את הנותר את ההמון הזה, שבהמון הערמות האלה שנותרו בא בם ברכת ה' ולכן הם רבים ע"י ברכת ה':

    10. Verse 14

      וְקוֹרֵ֨א בֶן־יִמְנָ֤ה הַלֵּוִי֙ הַשּׁוֹעֵ֣ר לַמִּזְרָ֔חָה עַ֖ל נִדְב֣וֹת הָאֱלֹהִ֑ים לָתֵת֙ תְּרוּמַ֣ת יְהֹוָ֔ה וְקׇדְשֵׁ֖י הַקֳּדָשִֽׁים׃

      לתת — הראשונים היו ממונים לקבל הקדשים ותרומות ומעשרות בירושלים, וקורא בן ימנה היה ממונה לחלק את התרומה וק"ק בערי הכהנים והלוים, ועז"א לתת את תרומת ה' היינו לחלק:

    11. Verse 15

      וְעַל־יָד֡וֹ עֵ֣דֶן וּ֠מִנְיָמִ֠ן וְיֵשׁ֨וּעַ וּֽשְׁמַעְיָ֜הוּ אֲמַרְיָ֧הוּ וּשְׁכַנְיָ֛הוּ בְּעָרֵ֥י הַכֹּהֲנִ֖ים בֶּאֱמוּנָ֑ה לָתֵ֤ת לַֽאֲחֵיהֶם֙ בְּמַחְלְק֔וֹת כַּגָּד֖וֹל…

      ועל ידו — ר"ל ותחתיו היו עדן ומנימן, והם היו ממונים בערי הכהנים לתת לאחיהם, ר"ל לחלק להכהנים והלוים שלא באו לעבודה והם בעריהם, והם קבלו החלוקה ע"י קורא והממונים תחתיו עדן ומנימן, והיתה החלוקה שוה כגדול כקטן:

    12. Verse 16

      מִלְּבַ֞ד הִתְיַחְשָׂ֣ם לִזְכָרִ֗ים מִבֶּ֨ן שָׁל֤וֹשׁ שָׁנִים֙ וּלְמַ֔עְלָה לְכׇל־הַבָּ֥א לְבֵית־יְהֹוָ֖ה לִדְבַר־י֣וֹם בְּיוֹמ֑וֹ לַעֲב֣וֹדָתָ֔ם בְּמִשְׁמְרוֹתָ֖ם כְּמַחְלְקוֹתֵיהֶֽם׃

      מלבד — שני פסוקים האלה הוא מאמר מוסגר, שקורא והממונים אתו היו ממונים רק על ערי הכהנים לחלק לכהנים ולוים שיושבים בעריהם, אבל הכהנים שבאו לעבודה הם היו מקבלים החלוקה ע"י כנניהו הלוי ושמעי והממונים תחתיהם שחשב בפסוק י"ב י"ג, ושיעור הכתוב מלבד הבא לבית ה' לדבר יום ביומו לעבודתם, ר"ל שהבאים לבית לעבודה לא היו תחת קורא בן ימנה, כי הם לקחו במשמרותם כמחלקותם, שכל משמר העובד לקחו חלקם ע"י כנניהו שהיה ממונה בירושלים, והם לקחו החלוקה בענין אחר, אחר שעסקו בעבודה. וספר כי היו בכלל זה גם בניהם הבאים עמהם, שכהן או לוי שבא למשמרו והביא אתו בניו הזכרים מבן שלש ומעלה ללמוד אצל אביו, היו נותנים לו חלוקה גם בעד בניו אע"פ שאין ראוים לעבודה. והנה שם יחוש יאמר בין על היחוש למטה, שמזה מדבר פה מ"ש התחישם לזכרים, שהזכרים שלהם התיחשו אליהם והיו נותנים לאביהם מזון לפרנסם בירושלים. ובין על היחוס למעלה, ועז"א:

    13. Verse 17

      וְאֵ֨ת הִתְיַחֵ֤שׂ הַכֹּֽהֲנִים֙ לְבֵ֣ית אֲבוֹתֵיהֶ֔ם וְהַ֨לְוִיִּ֔ם מִבֶּ֛ן עֶשְׂרִ֥ים שָׁנָ֖ה וּלְמָ֑עְלָה בְּמִשְׁמְרוֹתֵיהֶ֖ם בְּמַחְלְקוֹתֵיהֶֽם׃

      ואת התיחש הכהנים (וכן הלוים) לבית אבותיהם — ויחוש זה היה מבן עשרים שנה, שכל מי שהיה בן עשרים היה בפני עצמו, והתיחס על בית אבותיו מאיזה בית אב הוא והיה לוקח חלוקה בפ"ע, ואם היה אתו בנים זכרים מבן שלש ומעלה היו מיחשים את בניו אליו ונתנו לו חלק גם כפי מספר נפשות בניו שעמו, וזה היה במשמרותם, כ"א לפי משמרו

      ובמחלקותיהם — לפי חלוקתו, כי אנשי משמר זכו כל אחד בזכיות מיוחדות ביום שעבד בו, בבשר ובעורות קדשים וכדומה שהיו מגיעים לאנשי המשמר, וכ"ז היה בכהנים ולוים שעבדו בבהמ"ק שקבלו חלקם ע"י הממונים הראשונים שחשב בפסוק י"ב י"ג, ומלבד כל אלה נתנו חלוקה להכהנים והלוים שלא באו לעבודה וישבו בעריהם, שע"ז היה ממונה קורא בן ימנה ואשר אתו שחשב בפסוק י"ד ט"ו:

    14. Verse 18

      וּלְהִתְיַחֵ֗שׂ בְּכׇל־טַפָּ֛ם נְשֵׁיהֶ֛ם וּבְנֵיהֶ֥ם וּבְנוֹתֵיהֶ֖ם לְכׇל־קָהָ֑ל כִּ֥י בֶאֱמוּנָתָ֖ם יִתְקַדְּשׁוּ־קֹֽדֶשׁ׃

      ולהתיחש — זה שב לפסוק ט"ו, מ"ש לתת לאחיהם במחלקות כקטן כגדול, שאלה שחלקו התו"מ בערי הכהנים והלוים שם היו כולם שוים בחלוקה, ושם היו מתיחשים בכל טפם נשיהם ובניהם לכל קהל, שכל קהל מן כהנים או לוים שישבו בעריהם היו נותנים להם חלוקה כפי מספר הנפשות הגדולים והקטנים הזכרים והנקבות, והיו מיחשים כמה בנים ובנות ונשים יש לכ"א וכמספרם קבל את החלוקה, חוץ מן העובדים, שחוץ מה שקבלו נשיהם ובנותיהם בעריהם קבלו הם ובניהם הזכרים חלוקה אחרת בירושלים

      כי באמונתם — הגם שלא עבדו במקדש התקדשו להיות קדושים לאלהיהם ע"י אמונתם וצדקתם, שהיו מאמינים בתורה ובה' והיו אנשי אמונה, והיו קדושים, ולכן לקחו מעשר ותרומה:

    15. Verse 19

      וְלִבְנֵי֩ אַהֲרֹ֨ן הַכֹּהֲנִ֜ים בִּשְׂדֵ֨י מִגְרַ֤שׁ עָֽרֵיהֶם֙ בְּכׇל־עִ֣יר וָעִ֔יר אֲנָשִׁ֕ים אֲשֶׁ֥ר נִקְּב֖וּ בְּשֵׁמ֑וֹת לָתֵ֣ת מָנ֗וֹת…

      ולבני אהרן — וחוץ מן הממונים הכוללים שהזכיר בפסוק י"ד וט"ו, היו לבני אהרן היושבים בערים ואין עובדים בביהמ"ק בכל עיר ועיר אנשים מצוינים הנקובים בשמות שהם היו מחלקים מנות הכהנים, והיו נותנים לכל זכר בכהנים, ר"ל שהכהנים לא היו צריכים להתיחס כי אין בודקים מן המזבח ולמעלה, וכל זכר בכהנים היה לוקח מנות, כי כל זכר עבד במקדש וזה היה יחוסו, אבל הלוים היו צריכים להראות כתב יחוסן, ועז"א ולכל התיחש בלוים:

    16. Verse 20

      וַיַּ֧עַשׂ כָּזֹ֛את יְחִזְקִיָּ֖הוּ בְּכׇל־יְהוּדָ֑ה וַיַּ֨עַשׂ הַטּ֤וֹב וְהַיָּשָׁר֙ וְהָ֣אֱמֶ֔ת לִפְנֵ֖י יְהֹוָ֥ה אֱלֹהָֽיו׃

      ויעש הטוב — במצות שבין אדם למקום

      והישר — בדברים שבין אדם לחברו

      והאמת — באמונות ודעות:

    17. Verse 21

      וּבְכׇֽל־מַעֲשֶׂ֞ה אֲשֶׁר־הֵחֵ֣ל׀ בַּעֲבוֹדַ֣ת בֵּית־הָאֱלֹהִ֗ים וּבַתּוֹרָה֙ וּבַמִּצְוָ֔ה לִדְרֹ֖שׁ לֵאלֹהָ֑יו בְּכׇל־לְבָב֥וֹ עָשָׂ֖ה וְהִצְלִֽיחַ׃ {פ}

      ובכל מעשה — ובכל אשר החל באיזה מצוה, בין בעבודה בין בתורה בין במצוה, היה בכל לבו בלי שום פניה, ועי"כ הצליח ועלה בידו כי היה לו סייעתא דשמיא על כל מעשיו:

    Edition: Malbim on II Chronicles -- Wikisource. License: Public Domain. Sefaria.

    Tanakh · chapter reading guide

    II Chronicles Chapter 31

    II Chronicles Chapter 31 presents 21 verses in a searchable Hebrew text unit. This original reading guide identifies observable themes and a practical path through the chapter without adding an unverified interpretation.

    Open the full commentary page

    Text map

    Begin with the opening verses, notice repetitions and transitions, then use the verse index to return to the exact line. The verse index is especially useful for following repeated words and changes in scene or voice.

    Reading lens

    Read the passage once for its sequence of ideas, then return to the words that carry the argument or image. The source text remains the primary evidence; this note offers a structured way to enter it rather than replacing close reading.

    Continue the sequence

    Parallel sources

    Lessons and study tools

    A unit-by-unit map of all 21 verses on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact verse.

    1. Verse 126 words

      Opens “וּכְכַלּ֣וֹת כׇּל־זֹ֗את יָצְא֨וּ כׇל־יִשְׂרָאֵ֥ל הַֽנִּמְצְאִים֮ לְעָרֵ֣י יְהוּדָה֒…”

    2. Verse 220 words

      Opens “וַיַּעֲמֵ֣ד יְחִזְקִיָּ֡הוּ אֶת־מַחְלְק֣וֹת הַכֹּהֲנִ֣ים וְ֠הַלְוִיִּ֠ם עַֽל־מַחְלְקוֹתָ֞ם אִ֣ישׁ׀…”

    3. Verse 314 words

      Opens “וּמְנָת֩ הַמֶּ֨לֶךְ מִן־רְכוּשׁ֜וֹ לָעֹל֗וֹת לְעֹלוֹת֙ הַבֹּ֣קֶר וְהָעֶ֔רֶב…”

    4. Verse 412 words

      Opens “וַיֹּ֤אמֶר לָעָם֙ לְיוֹשְׁבֵ֣י יְרוּשָׁלַ֔͏ִם לָתֵ֕ת מְנָ֥ת הַכֹּהֲנִ֖ים…”

    5. Verse 516 words

      Opens “וְכִפְרֹ֣ץ הַדָּבָ֗ר הִרְבּ֤וּ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵל֙ רֵאשִׁ֣ית דָּגָ֗ן תִּיר֤וֹשׁ…”

    6. Verse 620 words

      Opens “וּבְנֵ֧י יִשְׂרָאֵ֣ל וִיהוּדָ֗ה הַיּוֹשְׁבִים֮ בְּעָרֵ֣י יְהוּדָה֒ גַּם־הֵ֗ם…”

    7. Verse 79 words

      Opens “בַּחֹ֙דֶשׁ֙ הַשְּׁלִשִׁ֔י הֵחֵ֥לּוּ הָעֲרֵמ֖וֹת לְיִסּ֑וֹד וּבַחֹ֥דֶשׁ הַשְּׁבִיעִ֖י…”

    8. Verse 811 words

      Opens “וַיָּבֹ֙אוּ֙ יְחִזְקִיָּ֣הוּ וְהַשָּׂרִ֔ים וַיִּרְא֖וּ אֶת־הָעֲרֵמ֑וֹת וַֽיְבָרְכוּ֙ אֶת־יְהֹוָ֔ה…”

    9. Verse 95 words

      Opens “וַיִּדְרֹ֣שׁ יְחִזְקִיָּ֗הוּ עַל־הַכֹּ֥הֲנִ֛ים וְהַלְוִיִּ֖ם עַל־הָעֲרֵמֽוֹת׃…”

    10. Verse 1024 words

      Opens “וַיֹּ֣אמֶר אֵלָ֗יו עֲזַרְיָ֧הוּ הַכֹּהֵ֛ן הָרֹ֖אשׁ לְבֵ֣ית צָד֑וֹק…”

    11. Verse 117 words

      Opens “וַיֹּ֣אמֶר יְחִזְקִיָּ֗הוּ לְהָכִ֧ין לְשָׁכ֛וֹת בְּבֵ֥ית יְהֹוָ֖ה וַיָּכִֽינוּ׃…”

    12. Verse 1213 words

      Opens “וַיָּבִ֨יאוּ אֶת־הַתְּרוּמָ֧ה וְהַֽמַּעֲשֵׂ֛ר וְהַקֳּדָשִׁ֖ים בֶּאֱמוּנָ֑ה וַעֲלֵיהֶ֤ם נָגִיד֙…”

    13. Verse 1322 words

      Opens “וִיחִיאֵ֡ל וַ֠עֲזַזְיָ֠הוּ וְנַ֨חַת וַעֲשָׂהאֵ֜ל וִירִימ֤וֹת וְיֽוֹזָבָד֙ וֶאֱלִיאֵ֣ל…”

    14. Verse 1413 words

      Opens “וְקוֹרֵ֨א בֶן־יִמְנָ֤ה הַלֵּוִי֙ הַשּׁוֹעֵ֣ר לַמִּזְרָ֔חָה עַ֖ל נִדְב֣וֹת…”

    15. Verse 1515 words

      Opens “וְעַל־יָד֡וֹ עֵ֣דֶן וּ֠מִנְיָמִ֠ן וְיֵשׁ֨וּעַ וּֽשְׁמַעְיָ֜הוּ אֲמַרְיָ֧הוּ וּשְׁכַנְיָ֛הוּ…”

    16. Verse 1614 words

      Opens “מִלְּבַ֞ד הִתְיַחְשָׂ֣ם לִזְכָרִ֗ים מִבֶּ֨ן שָׁל֤וֹשׁ שָׁנִים֙ וּלְמַ֔עְלָה…”

    17. Verse 1712 words

      Opens “וְאֵ֨ת הִתְיַחֵ֤שׂ הַכֹּֽהֲנִים֙ לְבֵ֣ית אֲבוֹתֵיהֶ֔ם וְהַ֨לְוִיִּ֔ם מִבֶּ֛ן…”

    18. Verse 189 words

      Opens “וּלְהִתְיַחֵ֗שׂ בְּכׇל־טַפָּ֛ם נְשֵׁיהֶ֛ם וּבְנֵיהֶ֥ם וּבְנוֹתֵיהֶ֖ם לְכׇל־קָהָ֑ל כִּ֥י…”

    19. Verse 1918 words

      Opens “וְלִבְנֵי֩ אַהֲרֹ֨ן הַכֹּהֲנִ֜ים בִּשְׂדֵ֨י מִגְרַ֤שׁ עָֽרֵיהֶם֙ בְּכׇל־עִ֣יר…”

    20. Verse 2011 words

      Opens “וַיַּ֧עַשׂ כָּזֹ֛את יְחִזְקִיָּ֖הוּ בְּכׇל־יְהוּדָ֑ה וַיַּ֨עַשׂ הַטּ֤וֹב וְהַיָּשָׁר֙…”

    21. Verse 2112 words

      Opens “וּבְכׇֽל־מַעֲשֶׂ֞ה אֲשֶׁר־הֵחֵ֣ל׀ בַּעֲבוֹדַ֣ת בֵּית־הָאֱלֹהִ֗ים וּבַתּוֹרָה֙ וּבַמִּצְוָ֔ה לִדְרֹ֖שׁ…”

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: II Chronicles 31

    Open in the reader