Talmud Builders
    Login
    Hebrew Bible

    II Chronicles Chapter 24

    Use Tab and Enter to move between links. Arrow keys move inside the chapter and verse lists. Alt plus arrow keys jump to the previous or next chapter.

    II Chronicles Chapter 24Verse 1 / 270%
    Compare witnesses — word by word

    החיפוש מתעלם מניקוד, טעמים וסימני פיסוק — אפשר להקליד גם ללא ניקוד.

    Text size
    100%
    Original size

    II Chronicles 24 — English translation

    Translation: THE JPS TANAKH: Gender-Sensitive Edition. Verse numbers match the Hebrew text below.

    1. 1Jehoash was seven years old when he became king, and he reigned in Jerusalem forty years. His mother’s name was Zibiah of Beer-sheba.
    2. 2All the days of the priest Jehoiada, Jehoash did what was pleasing to G OD .
    3. 3Jehoiada took two wives for him, by whom he had sons and daughters.
    4. 4Afterward, Joash decided to renovate the House of G OD .
    5. 5He assembled the priests and the Levites and charged them as follows: “Go out to the towns of Judah and collect money from all Israel for the annual repair of the House of your God. Do it quickly.” But the Levites did not act quickly.
    6. 6The king summoned Jehoiada the chief and said to him, “Why have you not seen to it that the Levites brought the tax imposed by Moses, the servant of G OD , and the congregation of Israel from Judah and Jerusalem to the Tent of the Pact?”
    7. 7For the children of the wicked Athaliah had violated the House of God and had even used the sacred things of the House of G OD for the Baals.
    8. 8The king ordered that a chest be made and placed on the outside of the gate of the House of G OD .
    9. 9A proclamation was issued in Judah and Jerusalem to bring the tax imposed on Israel in the wilderness by Moses, the servant of God.
    10. 10All the officers and all the people gladly brought it and threw it into the chest till it was full.
    11. 11Whenever the chest was brought to the royal officers by the Levites, and they saw that it contained much money, the royal scribe and the agent of the chief priest came and emptied out the chest and carried it back to its place. They did this day by day, and much money was collected.
    12. 12The king and Jehoiada delivered the money to those who oversaw the tasks connected with the work of the House of G OD . They hired masons and carpenters to renovate the House of G OD , as well as artisans in iron and bronze to repair the House of G OD .
    13. 13The overseers did their work; under them the work went well and they restored the House of God to its original form and repaired it.
    14. 14When they had finished, they brought the money that was left over to the king and Jehoiada; it was made into utensils for the House of G OD , service vessels: buckets and ladles, golden and silver vessels. Burnt offerings were offered up regularly in the House of G OD all the days of Jehoiada.
    15. 15Jehoiada reached a ripe old age and died; he was one hundred and thirty years old at his death.
    16. 16They buried him in the City of David together with the kings, because he had done good in Israel, and on behalf of God and God’s House.
    17. 17But after the death of Jehoiada, the officers of Judah came, bowing low to the king; and the king listened to them.
    18. 18They forsook the House of the E TERNAL God of their ancestors to serve the sacred posts and idols; and there was wrath upon Judah and Jerusalem because of this guilt of theirs.
    19. 19G OD sent prophets among them to bring them back; they admonished them but they would not pay heed.
    20. 20Then the spirit of God enveloped Zechariah son of Jehoiada the priest; he stood above the people and said to them, “Thus God said: Why do you transgress the commandments of G OD when you cannot succeed? Since you have forsaken G OD , you yourselves have been forsaken.”
    21. 21They conspired against him and pelted him with stones in the court of the House of G OD , by order of the king.
    22. 22King Joash disregarded the loyalty that his father Jehoiada had shown to him, and killed his son. As he was dying, he said, “May G OD see and requite it.”
    23. 23At the turn of the year, the army of Aram marched against him; they invaded Judah and Jerusalem, and wiped out all the officers of the people from among the people, and sent all the booty they took to the king of Damascus.
    24. 24The invading army of Aram had come with but a few men, but G OD delivered a very large army into their hands, because they had forsaken the E TERNAL God of their ancestors. They inflicted punishments on Joash.
    25. 25When they withdrew, having left him with many wounds, his courtiers plotted against him because of the murder of the sons of Jehoiada the priest, and they killed him in bed. He died and was buried in the City of David; he was not buried in the tombs of the kings.
    26. 26Those who conspired against him were: Zabad son of Shimeath the Ammonitess, and Jehozabad son of Shimrith the Moabitess.
    27. 27As to his sons, and the many pronouncements against him, and his rebuilding of the House of God, they are recorded in the story in the book of the kings. His son Amaziah succeeded him as king.

    License: CC-BY-NC

    1. א׳בֶּן־שֶׁ֤בַע שָׁנִים֙ יֹאָ֣שׁ בְּמׇלְכ֔וֹ וְאַרְבָּעִ֣ים שָׁנָ֔ה מָלַ֖ךְ בִּירוּשָׁלָ֑͏ִם וְשֵׁ֣ם אִמּ֔וֹ צִבְיָ֖ה מִבְּאֵ֥ר שָֽׁבַע׃
    2. ב׳וַיַּ֧עַשׂ יוֹאָ֛שׁ הַיָּשָׁ֖ר בְּעֵינֵ֣י יְהֹוָ֑ה כׇּל־יְמֵ֖י יְהוֹיָדָ֥ע הַכֹּהֵֽן׃ {ס}
    3. ג׳וַיִּשָּׂא־ל֥וֹ יְהוֹיָדָ֖ע נָשִׁ֣ים שְׁתָּ֑יִם וַיּ֖וֹלֶד בָּנִ֥ים וּבָנֽוֹת׃
    4. ד׳וַיְהִ֖י אַחֲרֵי־כֵ֑ן הָיָה֙ עִם־לֵ֣ב יוֹאָ֔שׁ לְחַדֵּ֖שׁ אֶת־בֵּ֥ית יְהֹוָֽה׃
    5. ה׳וַיִּקְבֹּץ֮ אֶת־הַכֹּהֲנִ֣ים וְהַלְוִיִּם֒ וַיֹּ֣אמֶר לָהֶ֡ם צְא֣וּ לְעָרֵ֪י יְהוּדָ֟ה וְקִבְצוּ֩ מִכׇּל־יִשְׂרָאֵ֨ל כֶּ֜סֶף לְחַזֵּ֣ק׀ אֶת־בֵּ֣ית אֱלֹהֵיכֶ֗ם מִדֵּ֤י שָׁנָה֙ בְּשָׁנָ֔ה וְאַתֶּ֖ם תְּמַהֲר֣וּ לַדָּבָ֑ר וְלֹ֥א מִהֲר֖וּ הַלְוִיִּֽם׃
    6. ו׳וַיִּקְרָ֣א הַמֶּ֘לֶךְ֮ לִיהוֹיָדָ֣ע הָרֹאשׁ֒ וַיֹּ֣אמֶר ל֗וֹ מַדּ֙וּעַ֙ לֹא־דָרַ֣שְׁתָּ עַל־הַלְוִיִּ֔ם לְהָבִ֞יא מִיהוּדָ֣ה וּמִירוּשָׁלַ֗͏ִם אֶת־מַשְׂאַת֙ מֹשֶׁ֣ה עֶבֶד־יְהֹוָ֔ה וְהַקָּהָ֖ל לְיִשְׂרָאֵ֑ל לְאֹ֖הֶל הָעֵדֽוּת׃
    7. ז׳כִּ֤י עֲתַלְיָ֙הוּ֙ הַמִּרְשַׁ֔עַת בָּנֶ֥יהָ פָרְצ֖וּ אֶת־בֵּ֣ית הָאֱלֹהִ֑ים וְגַם֙ כׇּל־קׇדְשֵׁ֣י בֵית־יְהֹוָ֔ה עָשׂ֖וּ לַבְּעָלִֽים׃
    8. ח׳וַיֹּ֣אמֶר הַמֶּ֔לֶךְ וַֽיַּעֲשׂ֖וּ אֲר֣וֹן אֶחָ֑ד וַֽיִּתְּנֻ֛הוּ בְּשַׁ֥עַר בֵּית־יְהֹוָ֖ה חֽוּצָה׃
    9. ט׳וַיִּתְּנוּ־ק֞וֹל בִּיהוּדָ֣ה וּבִירוּשָׁלַ֗͏ִם לְהָבִ֤יא לַֽיהֹוָה֙ מַשְׂאַ֞ת מֹשֶׁ֧ה עֶבֶד־הָאֱלֹהִ֛ים עַל־יִשְׂרָאֵ֖ל בַּמִּדְבָּֽר׃
    10. י׳וַיִּשְׂמְח֥וּ כׇל־הַשָּׂרִ֖ים וְכׇל־הָעָ֑ם וַיָּבִ֛יאוּ וַיַּשְׁלִ֥יכוּ לָאָר֖וֹן עַד־לְכַלֵּֽה׃
    11. י״אוַיְהִ֡י בְּעֵת֩ יָבִ֨יא אֶת־הָאָר֜וֹן אֶל־פְּקֻדַּ֣ת הַמֶּ֘לֶךְ֮ בְּיַ֣ד הַלְוִיִּם֒ וְכִרְאוֹתָ֞ם כִּֽי־רַ֣ב הַכֶּ֗סֶף וּבָ֨א סוֹפֵ֤ר הַמֶּ֙לֶךְ֙ וּפְקִיד֙ כֹּהֵ֣ן הָרֹ֔אשׁ וִיעָ֙רוּ֙ אֶת־הָ֣אָר֔וֹן וְיִשָּׂאֻ֖הוּ וִישִׁיבֻ֣הוּ אֶל־מְקֹמ֑וֹ כֹּ֤ה עָשׂוּ֙ לְי֣וֹם׀בְּי֔וֹם וַיַּאַסְפוּ־כֶ֖סֶף לָרֹֽב׃
    12. י״בוַיִּתְּנֵ֨הוּ הַמֶּ֜לֶךְ וִיהוֹיָדָ֗ע אֶל־עוֹשֵׂה֙ מְלֶ֙אכֶת֙ עֲבוֹדַ֣ת בֵּית־יְהֹוָ֔ה וַיִּהְי֤וּ שֹֽׂכְרִים֙ חֹצְבִ֣ים וְחָרָשִׁ֔ים לְחַדֵּ֖שׁ בֵּ֣ית יְהֹוָ֑ה וְ֠גַ֠ם לְחָרָשֵׁ֤י בַרְזֶל֙ וּנְחֹ֔שֶׁת לְחַזֵּ֖ק אֶת־בֵּ֥ית יְהֹוָֽה׃
    13. י״גוַֽיַּעֲשׂוּ֙ עֹשֵׂ֣י הַמְּלָאכָ֔ה וַתַּ֧עַל אֲרוּכָ֛ה לַמְּלָאכָ֖ה בְּיָדָ֑ם וַֽיַּעֲמִ֜ידוּ אֶת־בֵּ֧ית הָאֱלֹהִ֛ים עַל־מַתְכֻּנְתּ֖וֹ וַֽיְאַמְּצֻֽהוּ׃
    14. י״דוּֽכְכַלּוֹתָ֡ם הֵבִ֣יאוּ לִפְנֵי֩ הַמֶּ֨לֶךְ וִיהוֹיָדָ֜ע אֶת־שְׁאָ֣ר הַכֶּ֗סֶף וַיַּעֲשֵׂ֨הוּ כֵלִ֤ים לְבֵית־יְהֹוָה֙ כְּלֵ֣י שָׁרֵ֔ת וְהַעֲל֣וֹת וְכַפּ֔וֹת וּכְלֵ֥י זָהָ֖ב וָכָ֑סֶף וַ֠יִּהְי֠וּ מַעֲלִ֨ים עֹל֤וֹת בְּבֵית־יְהֹוָה֙ תָּמִ֔יד כֹּ֖ל יְמֵ֥י יְהוֹיָדָֽע׃ {פ}
    15. ט״ווַיִּזְקַ֧ן יְהוֹיָדָ֛ע וַיִּשְׂבַּ֥ע יָמִ֖ים וַיָּמֹ֑ת בֶּן־מֵאָ֧ה וּשְׁלֹשִׁ֛ים שָׁנָ֖ה בְּמוֹתֽוֹ׃
    16. ט״זוַיִּקְבְּרֻ֥הוּ בְעִיר־דָּוִ֖יד עִם־הַמְּלָכִ֑ים כִּֽי־עָשָׂ֤ה טוֹבָה֙ בְּיִשְׂרָאֵ֔ל וְעִ֥ם הָאֱלֹהִ֖ים וּבֵיתֽוֹ׃ {פ}
    17. י״זוְאַחֲרֵ֥י מוֹת֙ יְה֣וֹיָדָ֔ע בָּ֚אוּ שָׂרֵ֣י יְהוּדָ֔ה וַיִּֽשְׁתַּחֲו֖וּ לַמֶּ֑לֶךְ אָ֛ז שָׁמַ֥ע הַמֶּ֖לֶךְ אֲלֵיהֶֽם׃
    18. י״חוַיַּעַזְב֗וּ אֶת־בֵּ֤ית יְהֹוָה֙ אֱלֹהֵ֣י אֲבֽוֹתֵיהֶ֔ם וַיַּעַבְד֥וּ אֶת־הָאֲשֵׁרִ֖ים וְאֶת־הָעֲצַבִּ֑ים וַֽיְהִי־קֶ֗צֶף עַל־יְהוּדָה֙ וִיר֣וּשָׁלַ֔͏ִם בְּאַשְׁמָתָ֖ם זֹֽאת׃
    19. י״טוַיִּשְׁלַ֤ח בָּהֶם֙ נְבִאִ֔ים לַהֲשִׁיבָ֖ם אֶל־יְהֹוָ֑ה וַיָּעִ֥ידוּ בָ֖ם וְלֹ֥א הֶאֱזִֽינוּ׃ {ס}
    20. כ׳וְר֣וּחַ אֱלֹהִ֗ים לָֽבְשָׁה֙ אֶת־זְכַרְיָה֙ בֶּן־יְהוֹיָדָ֣ע הַכֹּהֵ֔ן וַֽיַּעֲמֹ֖ד מֵעַ֣ל לָעָ֑ם וַיֹּ֨אמֶר לָהֶ֜ם כֹּ֣ה׀ אָמַ֣ר הָאֱלֹהִ֗ים לָמָה֩ אַתֶּ֨ם עֹבְרִ֜ים אֶת־מִצְוֺ֤ת יְהֹוָה֙ וְלֹ֣א תַצְלִ֔יחוּ כִּֽי־עֲזַבְתֶּ֥ם אֶת־יְהֹוָ֖ה וַיַּעֲזֹ֥ב אֶתְכֶֽם׃
    21. כ״אוַיִּקְשְׁר֣וּ עָלָ֔יו וַיִּרְגְּמֻ֥הוּ אֶ֖בֶן בְּמִצְוַ֣ת הַמֶּ֑לֶךְ בַּחֲצַ֖ר בֵּ֥ית יְהֹוָֽה׃
    22. כ״בוְלֹא־זָכַ֞ר יוֹאָ֣שׁ הַמֶּ֗לֶךְ הַחֶ֙סֶד֙ אֲשֶׁ֨ר עָשָׂ֜ה יְהוֹיָדָ֤ע אָבִיו֙ עִמּ֔וֹ וַֽיַּהֲרֹ֖ג אֶת־בְּנ֑וֹ וּכְמוֹת֣וֹ אָמַ֔ר יֵ֥רֶא יְהֹוָ֖ה וְיִדְרֹֽשׁ׃ {פ}
    23. כ״גוַיְהִ֣י׀ לִתְקוּפַ֣ת הַשָּׁנָ֗ה עָלָ֣ה עָלָיו֮ חֵ֣יל אֲרָם֒ וַיָּבֹ֗אוּ אֶל־יְהוּדָה֙ וִיר֣וּשָׁלַ֔͏ִם וַיַּשְׁחִ֛יתוּ אֶת־כׇּל־שָׂרֵ֥י הָעָ֖ם מֵעָ֑ם וְכׇל־שְׁלָלָ֥ם שִׁלְּח֖וּ לְמֶ֥לֶךְ דַּרְמָֽשֶׂק׃
    24. כ״דכִּי֩ בְמִצְעַ֨ר אֲנָשִׁ֜ים בָּ֣אוּ׀ חֵ֣יל אֲרָ֗ם וַֽיהֹוָה֙ נָתַ֨ן בְּיָדָ֥ם חַ֙יִל֙ לָרֹ֣ב מְאֹ֔ד כִּ֣י עָֽזְב֔וּ אֶת־יְהֹוָ֖ה אֱלֹהֵ֣י אֲבוֹתֵיהֶ֑ם וְאֶת־יוֹאָ֖שׁ עָשׂ֥וּ שְׁפָטִֽים׃
    25. כ״הוּבְלֶכְתָּ֣ם מִמֶּ֗נּוּ כִּי־עָזְב֣וּ אֹתוֹ֮ בְּמַחֲלֻיִ֣ים רַבִּים֒ הִתְקַשְּׁר֨וּ עָלָ֜יו עֲבָדָ֗יו בִּדְמֵי֙ בְּנֵי֙ יְהֽוֹיָדָ֣ע הַכֹּהֵ֔ן וַיַּהַרְגֻ֥הוּ עַל־מִטָּת֖וֹ וַיָּמֹ֑ת וַֽיִּקְבְּרֻ֙הוּ֙ בְּעִ֣יר דָּוִ֔יד וְלֹ֥א קְבָרֻ֖הוּ בְּקִבְר֥וֹת הַמְּלָכִֽים׃
    26. כ״ווְאֵ֖לֶּה הַמִּתְקַשְּׁרִ֣ים עָלָ֑יו זָבָ֗ד בֶּן־שִׁמְעָת֙ הָעַמּוֹנִ֔ית וִיה֣וֹזָבָ֔ד בֶּן־שִׁמְרִ֖ית הַמּוֹאָבִֽית׃
    27. כ״זוּבָנָ֞יו (ורב) [יִ֧רֶב] הַמַּשָּׂ֣א עָלָ֗יו וִיסוֹד֙ בֵּ֣ית הָאֱלֹהִ֔ים הִנָּ֣ם כְּתוּבִ֔ים עַל־מִדְרַ֖שׁ סֵ֣פֶר הַמְּלָכִ֑ים וַיִּמְלֹ֛ךְ אֲמַצְיָ֥הוּ בְנ֖וֹ תַּחְתָּֽיו׃ {פ}

    Share this chapter

    Share the whole chapter, or copy its full text with verse numbers.

    Sharing is subject to the Terms of Use and the Privacy Policy.

    Rashi's commentary

    1. Verse 2

      וַיַּ֧עַשׂ יוֹאָ֛שׁ הַיָּשָׁ֖ר בְּעֵינֵ֣י יְהֹוָ֑ה כׇּל־יְמֵ֖י יְהוֹיָדָ֥ע הַכֹּהֵֽן׃ {ס}

      כל ימי יהוידע — ובמלכים (ב' י"ב) כתיב כל ימיו אשר הורהו הכהן אבל לאחר שמת אז באו שרי המלך להשתחוות לו לעשותו קדש ובמדרש מפורש לפי שנטמן בבית קדש הקדשים ולא הוזק אמרו כדי אתה להיות אלוה:

    2. Verse 3

      וַיִּשָּׂא־ל֥וֹ יְהוֹיָדָ֖ע נָשִׁ֣ים שְׁתָּ֑יִם וַיּ֖וֹלֶד בָּנִ֥ים וּבָנֽוֹת׃

      ויולד בנים ובנות — לפי שנאמר למטה (כ"ד) שהרג יואש את בני יהוידע הוצרך לומר שהיו לו בני':

    3. Verse 5

      וַיִּקְבֹּץ֮ אֶת־הַכֹּהֲנִ֣ים וְהַלְוִיִּם֒ וַיֹּ֣אמֶר לָהֶ֡ם צְא֣וּ לְעָרֵ֪י יְהוּדָ֟ה וְקִבְצוּ֩ מִכׇּל־יִשְׂרָאֵ֨ל כֶּ֜סֶף לְחַזֵּ֣ק׀ אֶת־בֵּ֣ית אֱלֹהֵיכֶ֗ם…

      וקבצו מכל ישראל — כלומר קבצו אותו כסף שהיו ישראל נותנים מדי שנה בשנה כדכתיב (שמות ל׳:י״ג) כל העובר על הפקודים ובמלכים (ב' י"ב) כל כסף הקדשים אשר יובא בית ה' כסף עובר וגו' ששלש כספי' היו כסף עובר שקלים בכל שנה שנאמר (שמות ל׳:י״ג) כל העובר על הפקודים עובר על שם העובר, כסף נפשות ערכו, על איש שהתנדב ערך נפשו כמו האומר ערכי עלי, וכל כסף אשר יעלה על לב איש נדבה לבדק הבית:

      ואתם תמהרו לדבר ולא מהרו הלוים — מפורש בטוב (במלכים ב י״ב:ו׳) שאמר המלך יקחו להם הכהנים איש מאת מכרו ויתעצלו בדבר להטריח מכריהם וכשראה המלך כן אמר להם (שם) ועתה אל תקחו כסף מאת מכריכם כי לבדק הבית תתנוהו, זהו שאמר כאן ואתם תמהרו לדבר ולא מהרו הלוים:

    4. Verse 6

      וַיִּקְרָ֣א הַמֶּ֘לֶךְ֮ לִיהוֹיָדָ֣ע הָרֹאשׁ֒ וַיֹּ֣אמֶר ל֗וֹ מַדּ֙וּעַ֙ לֹא־דָרַ֣שְׁתָּ עַל־הַלְוִיִּ֔ם לְהָבִ֞יא מִיהוּדָ֣ה וּמִירוּשָׁלַ֗͏ִם אֶת־מַשְׂאַת֙ מֹשֶׁ֣ה…

      משאת משה עבד ה' — כלומר שקלים שצוה עליהם במדבר:

      משאת — על שם כי תשא:

    5. Verse 7

      כִּ֤י עֲתַלְיָ֙הוּ֙ הַמִּרְשַׁ֔עַת בָּנֶ֥יהָ פָרְצ֖וּ אֶת־בֵּ֣ית הָאֱלֹהִ֑ים וְגַם֙ כׇּל־קׇדְשֵׁ֣י בֵית־יְהֹוָ֔ה עָשׂ֖וּ לַבְּעָלִֽים׃

      כי עתליהו המרשעת בניה פרצו — הוצרך לומר כי מחדש בנאו שלמה בנין חזק כי משבנאו שלמה עד יואש לא היו רק קכ"ה שנה וכבר הי' נפרץ שאם לא שפרצו עתליהו ובניה עדיין היה קיים שהרי מיואש עד יאשיהו יותר ממאתים שנה ולא הוצרכו לחזקו עד יאשיהו ואעפ"כ לא עשאו יואש חדש כבתחילה ומגמר הבית עד יואש קכ"ה כיצד שלמה מלך מ' שנה וד' שנה למלכותו התחיל לבנותו וז' שנה עיכב בבנינו הרי י' שנה ונשאר ל' ורחבעם מלך י"ז הרי מ"ז ואביה ג' הרי נ' ואסא מ"א הרי צ"א ויהושפט כ"ה הרי קי"ו יהורם ח' הרי קכ"ד ואחזיה א' הרי קכ"ה ומיואש עד יאשיהו כיצד אמצי' מלך כ"ט שנים עזיהו נ"ב יותם ט"ז אחז ט"ז חזקיה כ"ט מנשה נ"ה ואמון ב' הרי מאתים חסר אחת ואותן שנים יותר שחיה יואש לאחר חזקת הבית נמצא שלא הוצרכו לחזק את בדק הבית אם לא עתליהו המרשעת ובניה פרצוהו:

      כי עתליהו וגו' — לכן אין תימה אם צריך מהרה כל כך חיזוק וגם אל תתמה שלא היה כסף וזהב של הקדשות באוצרות בית ה' עד שהוצרכו ליתן קול ביהודה ובירושלים להביא משאת כי גם כל קדשי בית ה' עשו לבעלים:

    6. Verse 8

      וַיֹּ֣אמֶר הַמֶּ֔לֶךְ וַֽיַּעֲשׂ֖וּ אֲר֣וֹן אֶחָ֑ד וַֽיִּתְּנֻ֛הוּ בְּשַׁ֥עַר בֵּית־יְהֹוָ֖ה חֽוּצָה׃

      ויעשו ארון אחד — ובמלכים (ב' יב) כתיב ויקוב חור בדלתו ע"י אותו חור היו זורקין בארון ההקדשות ולא לפתוח הדלת פן יבא רמאי ויגנוב ממנו:

      ויתנהו בשער בית ה' חוצה — כדי שיוכלו לבא אליו כל נדיב לב לתת בו את תרומת ה':

    7. Verse 11

      וַיְהִ֡י בְּעֵת֩ יָבִ֨יא אֶת־הָאָר֜וֹן אֶל־פְּקֻדַּ֣ת הַמֶּ֘לֶךְ֮ בְּיַ֣ד הַלְוִיִּם֒ וְכִרְאוֹתָ֞ם כִּֽי־רַ֣ב הַכֶּ֗סֶף וּבָ֨א סוֹפֵ֤ר הַמֶּ֙לֶךְ֙…

      וכראותם כי רב הכסף — אז בא סופר המלך:

      ופקיד כהן ראש משרת הממונה תחת כהן הראש והוא סגן כהונה עם סופר המלך ובמלכים (שם) כתיב ויעל סופר המלך וכהן גדול פתרון ויעל סופר המלך ואף כהן גדול שלח פקידו הוא הסופר הכותב מה שכ"ג מצוה לו כי אין הגון וכבוד לכ"ג לילך עם עבדי המלך:

      ויערו את הארון — דוגמא ותער כדה (בראשית כ"ד):

      וישאהו — בכל יום ויום כשרואין כי רב הכסף שבו מביאין אותו לפקיד המלך בתוך העזרה מערין אותו ונושאין אותו ומחזירין אל מקומו בשער ה' חוצה:

    8. Verse 13

      וַֽיַּעֲשׂוּ֙ עֹשֵׂ֣י הַמְּלָאכָ֔ה וַתַּ֧עַל אֲרוּכָ֛ה לַמְּלָאכָ֖ה בְּיָדָ֑ם וַֽיַּעֲמִ֜ידוּ אֶת־בֵּ֧ית הָאֱלֹהִ֛ים עַל־מַתְכֻּנְתּ֖וֹ וַֽיְאַמְּצֻֽהוּ׃

      ותעל ארוכה למלאכה — דוגמא היחיו האבנים דעזרא וגם לעיל (ד"ה א') יואב יחיה את שאר העיר:

      על מתכונתו — על מכונו:

    9. Verse 14

      וּֽכְכַלּוֹתָ֡ם הֵבִ֣יאוּ לִפְנֵי֩ הַמֶּ֨לֶךְ וִיהוֹיָדָ֜ע אֶת־שְׁאָ֣ר הַכֶּ֗סֶף וַיַּעֲשֵׂ֨הוּ כֵלִ֤ים לְבֵית־יְהֹוָה֙ כְּלֵ֣י שָׁרֵ֔ת וְהַעֲל֣וֹת וְכַפּ֔וֹת…

      כלי שרת והעלות — שטושיל בל' אשכנז הוא שכותשין את הבשמים במכתשת דוגמא (משלי כז) אם תכתוש אויל במכתש כן אמר לי ר' יצחק בר שמואל מנרבונ"א, ויש אומרים והעלות אלו הנסרים שחותכין עליהם בשר ודוגמא בביצה אין מטלטלין את העלי לקצב עליו בשר:

      וכפות וכלי זהב וכסף — ובמלכים (ב' יב) כתיב אך לא יעשה בית ה' ספות כסף, הא כיצד מפורש בכתובו' בפרק קמא בעא מיניה רב הונא מרב כלי שרת מהו שיעשו מקדשי בדק הבית וכו':

    10. Verse 20

      וְר֣וּחַ אֱלֹהִ֗ים לָֽבְשָׁה֙ אֶת־זְכַרְיָה֙ בֶּן־יְהוֹיָדָ֣ע הַכֹּהֵ֔ן וַֽיַּעֲמֹ֖ד מֵעַ֣ל לָעָ֑ם וַיֹּ֨אמֶר לָהֶ֜ם כֹּ֣ה׀ אָמַ֣ר הָאֱלֹהִ֗ים…

      מעל לעם — גבוה מכל העם כדי להשמיע קולו, ובאיכה רבתי דורש סמך על עצמו שהיה שר גבוה מכל העם נביא וכהן וביום הכפורים וחתן המלך ולא נתיירא מלומר נבואה ועל זה נאמר (איכה ב׳:כ׳) אם יהרג במקדש ה' כהן ונביא:

    11. Verse 22

      וְלֹא־זָכַ֞ר יוֹאָ֣שׁ הַמֶּ֗לֶךְ הַחֶ֙סֶד֙ אֲשֶׁ֨ר עָשָׂ֜ה יְהוֹיָדָ֤ע אָבִיו֙ עִמּ֔וֹ וַֽיַּהֲרֹ֖ג אֶת־בְּנ֑וֹ וּכְמוֹת֣וֹ אָמַ֔ר יֵ֥רֶא…

      ובמותו אמר ירא ה' וידרוש — כי לא הרגוני אלא שאמרתי שליחותו של מקום ומאחר שנהרגתי עליו מן הדין והגון וכדי הוא שידרוש דמי וכן היה כי מיד נדרש דמו כי לתקופת השנה וגו':

    12. Verse 23

      וַיְהִ֣י׀ לִתְקוּפַ֣ת הַשָּׁנָ֗ה עָלָ֣ה עָלָיו֮ חֵ֣יל אֲרָם֒ וַיָּבֹ֗אוּ אֶל־יְהוּדָה֙ וִיר֣וּשָׁלַ֔͏ִם וַיַּשְׁחִ֛יתוּ אֶת־כׇּל־שָׂרֵ֥י הָעָ֖ם מֵעָ֑ם…

      ויהי לתקופת השנה — לפי שבני יהוד' חטאו יותר משאר שבטים כמו שאמר לעיל ויעזבו את בית ה' אלהי אבותיהם:

      וישחיתו את כל שרי העם — מוסב למעלה ואחרי מות יהוידע באו שרי יהודה וישתחוו למלך והחטיאו את יואש אחריהם על זה נפרע להם גמולם שבאו חיל ארם והשחיתו את כל שרי העם:

      מעם — מהיות עם:

    13. Verse 25

      וּבְלֶכְתָּ֣ם מִמֶּ֗נּוּ כִּי־עָזְב֣וּ אֹתוֹ֮ בְּמַחֲלֻיִ֣ים רַבִּים֒ הִתְקַשְּׁר֨וּ עָלָ֜יו עֲבָדָ֗יו בִּדְמֵי֙ בְּנֵי֙ יְהֽוֹיָדָ֣ע הַכֹּהֵ֔ן וַיַּהַרְגֻ֥הוּ…

      בדמי בני יהוידע — בשביל דמי זכריה שהיה בן יהוידע כי היה לו לזכור טובה וחסד שגמל עמו יהוידע ובשביל אותו עון נתקשרו עליו עבדיו והרגוהו על מטתו מדדו לו מדה כנגד מדה על שנהרג זכריה שקט ושליו ובוטח שאין לו לדאג כי בן יהוידע הוא ולכבודו ינהגו בו כבוד ושפכו דמיו לארץ וע"כ נהרג גם הוא בשלום והשקט על מטתו:

    14. Verse 26

      וְאֵ֖לֶּה הַמִּתְקַשְּׁרִ֣ים עָלָ֑יו זָבָ֗ד בֶּן־שִׁמְעָת֙ הָעַמּוֹנִ֔ית וִיה֣וֹזָבָ֔ד בֶּן־שִׁמְרִ֖ית הַמּוֹאָבִֽית׃

      המואבית — מה לי מי היו וממי יצאו אם מבני ישראל או ממואבים אלא יבאו כפויי טובה שכפו טובתו של אברהם אבינו ללוט אביהם שנלחם עם המלכים כששמע שנשבה לוט והם שכרו את בלעם לקלל בניו ויפרעו מיואש שכפה טובתו של יהוידע והרג את זכריה בנו כן מפורש במכילת':

    Edition: On Your Way. License: Public Domain. Sefaria.

    Malbim's commentary

    1. Verse 1

      בֶּן־שֶׁ֤בַע שָׁנִים֙ יֹאָ֣שׁ בְּמׇלְכ֔וֹ וְאַרְבָּעִ֣ים שָׁנָ֔ה מָלַ֖ךְ בִּירוּשָׁלָ֑͏ִם וְשֵׁ֣ם אִמּ֔וֹ צִבְיָ֖ה מִבְּאֵ֥ר שָֽׁבַע׃

      בן שבע — מלכים שם כ"ד, ושם כתוב כל ימיו, ופי' עזרא שרק כל ימי חיי יהוידע שאח"כ חטא כמ"ש בפי"ח:

    2. Verse 3

      וַיִּשָּׂא־ל֥וֹ יְהוֹיָדָ֖ע נָשִׁ֣ים שְׁתָּ֑יִם וַיּ֖וֹלֶד בָּנִ֥ים וּבָנֽוֹת׃

      וישא — כבר הק' איך נשא ב' נשים והוא כ"ג, ויל"פ שנשא זו אח"ז, ומודיע שאע"פ שהיה בן תשעים שנה נשא שתי נערות בתולות (דכ"ג אסור לקחת בוגרת), והם מתו בחייו והוא הוליד עוד בנים ובנות, כמ"ש (תהלים צב, טו) עוד ינובון בשיבה:

    3. Verse 4

      וַיְהִ֖י אַחֲרֵי־כֵ֑ן הָיָה֙ עִם־לֵ֣ב יוֹאָ֔שׁ לְחַדֵּ֖שׁ אֶת־בֵּ֥ית יְהֹוָֽה׃

      ויהי — ספור זה נזכר במלכים בפנים אחרות, וכבר בארתי שם שהם שני ספורים מחולקים, שם יספר שתקן שכהנים יקחו לעצמם כל הנדרים והנדבות ועליהם יוטל לתקן את בדק הבית הרגיל, והם לא תקנו את בדק הבית, ופה יספר ענין אחר שיואש רצה לחדש את בית ה', היינו להעמידו ביופיו כמו שהיה בעת הבנין, ועל זה לא יספיקו הנדרים ונדבות, ולתכלית זה:

    4. Verse 5

      וַיִּקְבֹּץ֮ אֶת־הַכֹּהֲנִ֣ים וְהַלְוִיִּם֒ וַיֹּ֣אמֶר לָהֶ֡ם צְא֣וּ לְעָרֵ֪י יְהוּדָ֟ה וְקִבְצוּ֩ מִכׇּל־יִשְׂרָאֵ֨ל כֶּ֜סֶף לְחַזֵּ֣ק׀ אֶת־בֵּ֣ית אֱלֹהֵיכֶ֗ם…

      ויקבץ — צוה שהכהנים והלוים יצאו לערי יהודה ויקבצו כסף לזה, ושכן יעשו שנה בשנה, והלוים לא מהרו לעשות פקודתו:

    5. Verse 6

      וַיִּקְרָ֣א הַמֶּ֘לֶךְ֮ לִיהוֹיָדָ֣ע הָרֹאשׁ֒ וַיֹּ֣אמֶר ל֗וֹ מַדּ֙וּעַ֙ לֹא־דָרַ֣שְׁתָּ עַל־הַלְוִיִּ֔ם לְהָבִ֞יא מִיהוּדָ֣ה וּמִירוּשָׁלַ֗͏ִם אֶת־מַשְׂאַת֙ מֹשֶׁ֣ה…

      ויקרא — וע"ז קרא ליהוידע מדוע לא דרש על הלוים ע"ז, וגם רצה שיביאו מחצית השקל של שנים העוברות שמלכה עתליה, באשר עתליה ובניה לקחו כסף זה לבעלים, והקהל מחוייבים לתת מעות אחרים תמורתם:

    6. Verse 8

      וַיֹּ֣אמֶר הַמֶּ֔לֶךְ וַֽיַּעֲשׂ֖וּ אֲר֣וֹן אֶחָ֑ד וַֽיִּתְּנֻ֛הוּ בְּשַׁ֥עַר בֵּית־יְהֹוָ֖ה חֽוּצָה׃

      ויאמר המלך — שם נזכר שעשו ארון ויקב חור בדלתו ונתנו אותו אצל המזבח, כי שם מדבר מן הארון שנתנו לשם נדרים ונדבות החדשים, שאחר שהכהנים לא חזקו בדק הבית צוה שיתנום בארון ומזה יקנו עולות והמותר יהיה לבדק הבית, ופה מדבר מתקלין עתיקין, כמ"ש שנתנו קול להביא משאת משה משנים שעברו, שזה הולך כולו לבדק הבית וארון זה נתנו מבחוץ:

    7. Verse 11

      וַיְהִ֡י בְּעֵת֩ יָבִ֨יא אֶת־הָאָר֜וֹן אֶל־פְּקֻדַּ֣ת הַמֶּ֘לֶךְ֮ בְּיַ֣ד הַלְוִיִּם֒ וְכִרְאוֹתָ֞ם כִּֽי־רַ֣ב הַכֶּ֗סֶף וּבָ֨א סוֹפֵ֤ר הַמֶּ֙לֶךְ֙…

      ויהי — גם זה ענין אחר ממ"ש במלכים, ששם מדבר מתקלין חדתין ואמר שבראותם כי רב הכסף בארון מנו הכסף ונתנוהו ע"י עושי המלאכה, וזה היה רק ג' פעמים בשנה בעת שראו שנותר מתרומת הלשכות, ופה מדבר מתקלין עתיקין וזה לקחו מן הארון יום ביום, כי היה כולו לבדק הבית, והיה זמנו יום יום כדין:

    8. Verse 12

      וַיִּתְּנֵ֨הוּ הַמֶּ֜לֶךְ וִיהוֹיָדָ֗ע אֶל־עוֹשֵׂה֙ מְלֶ֙אכֶת֙ עֲבוֹדַ֣ת בֵּית־יְהֹוָ֔ה וַיִּהְי֤וּ שֹֽׂכְרִים֙ חֹצְבִ֣ים וְחָרָשִׁ֔ים לְחַדֵּ֖שׁ בֵּ֣ית יְהֹוָ֑ה…

      ויתנהו — במלכים שם נזכר שנתנו הכסף לחזק בדק הבית, ופה נזכר שנתנו לחדש בית ה', שהוא להעמידו בחדושו ותפארתו, כנ"ל פסוק ד', ועז"א שהעמידו בית האלהים על מתכונתו, היינו שחדשוהו ביופיו ותפארתו:

    9. Verse 14

      וּֽכְכַלּוֹתָ֡ם הֵבִ֣יאוּ לִפְנֵי֩ הַמֶּ֨לֶךְ וִיהוֹיָדָ֜ע אֶת־שְׁאָ֣ר הַכֶּ֗סֶף וַיַּעֲשֵׂ֨הוּ כֵלִ֤ים לְבֵית־יְהֹוָה֙ כְּלֵ֣י שָׁרֵ֔ת וְהַעֲל֣וֹת וְכַפּ֔וֹת…

      וככלותם — לפמ"ש אין סתירה בין הכתובים, ששם אומר שלא עשו כלי שרת מן הכסף המובא בית ה' וכאן אמר שעשו כלי שרת, כי שם מדבר מתרומת הלשכה שאין לעשות ממנו כלי שרת כמ"ש הרמב"ם, וכאן מדבר מכסף שהביאו משנים שעברו שהיו מיוחדים מראש לבדק הבית:

    10. Verse 16

      וַיִּקְבְּרֻ֥הוּ בְעִיר־דָּוִ֖יד עִם־הַמְּלָכִ֑ים כִּֽי־עָשָׂ֤ה טוֹבָה֙ בְּיִשְׂרָאֵ֔ל וְעִ֥ם הָאֱלֹהִ֖ים וּבֵיתֽוֹ׃ {פ}

      כי עשה טובה בישראל — שפדה אותם מיד עתליה המרשעת והקים מלכות ב"ד

      ועם אלהים וביתו — שהעמיד בית ה' על מכונו:

    11. Verse 17

      וְאַחֲרֵ֥י מוֹת֙ יְה֣וֹיָדָ֔ע בָּ֚אוּ שָׂרֵ֣י יְהוּדָ֔ה וַיִּֽשְׁתַּחֲו֖וּ לַמֶּ֑לֶךְ אָ֛ז שָׁמַ֥ע הַמֶּ֖לֶךְ אֲלֵיהֶֽם׃

      וישתחוו למלך — פי' חז"ל שהשתחוו לו לשם אלהות, שא"ל שאחר שעמד בבית קדש הקדשים ימים רבים יש בו אלהות, ובעוד יהוידע חי לא שמע אליהם ואז שמע אליהם:

    12. Verse 18

      וַיַּעַזְב֗וּ אֶת־בֵּ֤ית יְהֹוָה֙ אֱלֹהֵ֣י אֲבֽוֹתֵיהֶ֔ם וַיַּעַבְד֥וּ אֶת־הָאֲשֵׁרִ֖ים וְאֶת־הָעֲצַבִּ֑ים וַֽיְהִי־קֶ֗צֶף עַל־יְהוּדָה֙ וִיר֣וּשָׁלַ֔͏ִם בְּאַשְׁמָתָ֖ם זֹֽאת׃

      ויעזבו — אחר שעשו אותו לאלהות עשו לו עצבים דמות דיוקנו ואשרים שנטעו לשמו ועזבו בית ה'

      ויהי קצף וכו' באשמתם זאת — הגם שלא עבדו ע"ז אחרת, זה היה עבודה זרה ממש:

    13. Verse 20

      וְר֣וּחַ אֱלֹהִ֗ים לָֽבְשָׁה֙ אֶת־זְכַרְיָה֙ בֶּן־יְהוֹיָדָ֣ע הַכֹּהֵ֔ן וַֽיַּעֲמֹ֖ד מֵעַ֣ל לָעָ֑ם וַיֹּ֨אמֶר לָהֶ֜ם כֹּ֣ה׀ אָמַ֣ר הָאֱלֹהִ֗ים…

      ורוח — הציע דברים להגדיל חטאם בהריגת זכריה שהיה גדול מאד, א] שהיה אז מלובש ברוח אלהים ובנבואה והיה שליח ה'. ב] שעמד מעל לעם, במדריגה העליונה, כי היה כהן גדול, וכמ"ש אם יהרג במקדש ה' כהן ונביא. ג] שלא נבא עליהם רע, רק אזהרה ותוכחת מוסר אמר להם למה אתם עוברים, רצה לומר לאיזה תכלית, אם תחשבו שעי"כ תצליחו הלא בהפך לא תצליחו כי ה' יעזוב אתכם עי"ז:

    14. Verse 21

      וַיִּקְשְׁר֣וּ עָלָ֔יו וַיִּרְגְּמֻ֥הוּ אֶ֖בֶן בְּמִצְוַ֣ת הַמֶּ֑לֶךְ בַּחֲצַ֖ר בֵּ֥ית יְהֹוָֽה׃

      ד] ויקשרו עליו — שלא הרגוהו דרך משפט על ידי הזקנים, רק דרך קשר. ולא ממשפטי המלוכה, כי רגמוהו אבן במצות המלך, והמלך לא היה לו רשות להרוג רק בסייף. ה] שהיה בחצר בית ה' ומקום קדוש:

    15. Verse 22

      וְלֹא־זָכַ֞ר יוֹאָ֣שׁ הַמֶּ֗לֶךְ הַחֶ֙סֶד֙ אֲשֶׁ֨ר עָשָׂ֜ה יְהוֹיָדָ֤ע אָבִיו֙ עִמּ֔וֹ וַֽיַּהֲרֹ֖ג אֶת־בְּנ֑וֹ וּכְמוֹת֣וֹ אָמַ֔ר יֵ֥רֶא…

      ולא — ו] שלא זכר החסד, ושלם רעה תחת טובה. ז] שבמותו מסר דין לשמים:

    16. Verse 23

      וַיְהִ֣י׀ לִתְקוּפַ֣ת הַשָּׁנָ֗ה עָלָ֣ה עָלָיו֮ חֵ֣יל אֲרָם֒ וַיָּבֹ֗אוּ אֶל־יְהוּדָה֙ וִיר֣וּשָׁלַ֔͏ִם וַיַּשְׁחִ֛יתוּ אֶת־כׇּל־שָׂרֵ֥י הָעָ֖ם מֵעָ֑ם…

      ויהי — ולא נתאחר ענשם, כי תכף לתקופת השנה עלה עליו חיל ארם, ומבואר במלכים (שם) כי קודם לזה רצה חזאל מלך ארם לעלות עליו ונתן כל אוצרותיו שיעלה מעליו, וע"ז הוכיחו זכריה שע"י עזבם את ה' לא יצליחו, ועזרא סיפר שלתקופת השנה עלה חיל ארם מעצמם בלא מלכם וישחיתו את כל שרי העם:

    17. Verse 24

      כִּי֩ בְמִצְעַ֨ר אֲנָשִׁ֜ים בָּ֣אוּ׀ חֵ֣יל אֲרָ֗ם וַֽיהֹוָה֙ נָתַ֨ן בְּיָדָ֥ם חַ֙יִל֙ לָרֹ֣ב מְאֹ֔ד כִּ֣י עָֽזְב֔וּ…

      כי — ר"ל שהיה גלוי ומבואר שהיה עונש השגחיי, כי באו במצער אנשים, רק ה' נתן בידם חיל לרוב מאוד על כי עזבוהו, ע"ד (דברים לב, ל) כי צורם מכרם

      ואת יואש עשו שפטים — ענוים קשים, וחז"ל פירשו שענוהו, שמלת שפטים בא על התועבה הזאת, וזה עונש על שעשה א"ע אלוה:

    18. Verse 25

      וּבְלֶכְתָּ֣ם מִמֶּ֗נּוּ כִּי־עָזְב֣וּ אֹתוֹ֮ בְּמַחֲלֻיִ֣ים רַבִּים֒ הִתְקַשְּׁר֨וּ עָלָ֜יו עֲבָדָ֗יו בִּדְמֵי֙ בְּנֵי֙ יְהֽוֹיָדָ֣ע הַכֹּהֵ֔ן וַיַּהַרְגֻ֥הוּ…

      ובלכתם, במלכים אומר שהרגוהו בית מלוא, היינו ששם שכב על מטתו חולה ושם הרגוהו, והיה לעונש בדמי בני יהוידע:

    19. Verse 27

      וּבָנָ֞יו (ורב) [יִ֧רֶב] הַמַּשָּׂ֣א עָלָ֗יו וִיסוֹד֙ בֵּ֣ית הָאֱלֹהִ֔ים הִנָּ֣ם כְּתוּבִ֔ים עַל־מִדְרַ֖שׁ סֵ֣פֶר הַמְּלָכִ֑ים וַיִּמְלֹ֛ךְ…

      ובניו — לפי הכתוב פירוש ובניו, וכן ורב המשא שנאמר עליו, היינו נבואת הנביאים

      ויסוד בית האלהים — איך חדש תחלה את בית האלהים, כ"ז כתוב על ס' מדרש המלכים. ולפי הקרי, כן היה שם בניו, א' נקרא בשם ירב המשא עליו, ואחד נקרא בשם יסוד בית האלהים, והספור של בניו, כתובים במדרש המלכים:

    Edition: Malbim on II Chronicles -- Wikisource. License: Public Domain. Sefaria.

    Tanakh · chapter reading guide

    II Chronicles Chapter 24

    II Chronicles Chapter 24 presents 27 verses in a searchable Hebrew text unit. This original reading guide identifies observable themes and a practical path through the chapter without adding an unverified interpretation.

    Open the full commentary page

    Text map

    Begin with the opening verses, notice repetitions and transitions, then use the verse index to return to the exact line. The verse index is especially useful for following repeated words and changes in scene or voice.

    Reading lens

    Read the passage once for its sequence of ideas, then return to the words that carry the argument or image. The source text remains the primary evidence; this note offers a structured way to enter it rather than replacing close reading.

    Continue the sequence

    Parallel sources

    Lessons and study tools

    A unit-by-unit map of all 27 verses on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact verse.

    1. Verse 113 words

      Opens “בֶּן־שֶׁ֤בַע שָׁנִים֙ יֹאָ֣שׁ בְּמׇלְכ֔וֹ וְאַרְבָּעִ֣ים שָׁנָ֔ה מָלַ֖ךְ…”

    2. Verse 29 words

      Opens “וַיַּ֧עַשׂ יוֹאָ֛שׁ הַיָּשָׁ֖ר בְּעֵינֵ֣י יְהֹוָ֑ה כׇּל־יְמֵ֖י יְהוֹיָדָ֥ע…”

    3. Verse 37 words

      Opens “וַיִּשָּׂא־ל֥וֹ יְהוֹיָדָ֖ע נָשִׁ֣ים שְׁתָּ֑יִם וַיּ֖וֹלֶד בָּנִ֥ים וּבָנֽוֹת׃…”

    4. Verse 48 words

      Opens “וַיְהִ֖י אַחֲרֵי־כֵ֑ן הָיָה֙ עִם־לֵ֣ב יוֹאָ֔שׁ לְחַדֵּ֖שׁ אֶת־בֵּ֥ית…”

    5. Verse 523 words

      Opens “וַיִּקְבֹּץ֮ אֶת־הַכֹּהֲנִ֣ים וְהַלְוִיִּם֒ וַיֹּ֣אמֶר לָהֶ֡ם צְא֣וּ לְעָרֵ֪י…”

    6. Verse 619 words

      Opens “וַיִּקְרָ֣א הַמֶּ֘לֶךְ֮ לִיהוֹיָדָ֣ע הָרֹאשׁ֒ וַיֹּ֣אמֶר ל֗וֹ מַדּ֙וּעַ֙…”

    7. Verse 712 words

      Opens “כִּ֤י עֲתַלְיָ֙הוּ֙ הַמִּרְשַׁ֔עַת בָּנֶ֥יהָ פָרְצ֖וּ אֶת־בֵּ֣ית הָאֱלֹהִ֑ים…”

    8. Verse 89 words

      Opens “וַיֹּ֣אמֶר הַמֶּ֔לֶךְ וַֽיַּעֲשׂ֖וּ אֲר֣וֹן אֶחָ֑ד וַֽיִּתְּנֻ֛הוּ בְּשַׁ֥עַר…”

    9. Verse 910 words

      Opens “וַיִּתְּנוּ־ק֞וֹל בִּיהוּדָ֣ה וּבִירוּשָׁלַ֗͏ִם לְהָבִ֤יא לַֽיהֹוָה֙ מַשְׂאַ֞ת מֹשֶׁ֧ה…”

    10. Verse 107 words

      Opens “וַיִּשְׂמְח֥וּ כׇל־הַשָּׂרִ֖ים וְכׇל־הָעָ֑ם וַיָּבִ֛יאוּ וַיַּשְׁלִ֥יכוּ לָאָר֖וֹן עַד־לְכַלֵּֽה׃…”

    11. Verse 1127 words

      Opens “וַיְהִ֡י בְּעֵת֩ יָבִ֨יא אֶת־הָאָר֜וֹן אֶל־פְּקֻדַּ֣ת הַמֶּ֘לֶךְ֮ בְּיַ֣ד…”

    12. Verse 1221 words

      Opens “וַיִּתְּנֵ֨הוּ הַמֶּ֜לֶךְ וִיהוֹיָדָ֗ע אֶל־עוֹשֵׂה֙ מְלֶ֙אכֶת֙ עֲבוֹדַ֣ת בֵּית־יְהֹוָ֔ה…”

    13. Verse 1312 words

      Opens “וַֽיַּעֲשׂוּ֙ עֹשֵׂ֣י הַמְּלָאכָ֔ה וַתַּ֧עַל אֲרוּכָ֛ה לַמְּלָאכָ֖ה בְּיָדָ֑ם…”

    14. Verse 1426 words

      Opens “וּֽכְכַלּוֹתָ֡ם הֵבִ֣יאוּ לִפְנֵי֩ הַמֶּ֨לֶךְ וִיהוֹיָדָ֜ע אֶת־שְׁאָ֣ר הַכֶּ֗סֶף…”

    15. Verse 159 words

      Opens “וַיִּזְקַ֧ן יְהוֹיָדָ֛ע וַיִּשְׂבַּ֥ע יָמִ֖ים וַיָּמֹ֑ת בֶּן־מֵאָ֧ה וּשְׁלֹשִׁ֛ים…”

    16. Verse 1610 words

      Opens “וַיִּקְבְּרֻ֥הוּ בְעִיר־דָּוִ֖יד עִם־הַמְּלָכִ֑ים כִּֽי־עָשָׂ֤ה טוֹבָה֙ בְּיִשְׂרָאֵ֔ל וְעִ֥ם…”

    17. Verse 1712 words

      Opens “וְאַחֲרֵ֥י מוֹת֙ יְה֣וֹיָדָ֔ע בָּ֚אוּ שָׂרֵ֣י יְהוּדָ֔ה וַיִּֽשְׁתַּחֲו֖וּ…”

    18. Verse 1813 words

      Opens “וַיַּעַזְב֗וּ אֶת־בֵּ֤ית יְהֹוָה֙ אֱלֹהֵ֣י אֲבֽוֹתֵיהֶ֔ם וַיַּעַבְד֥וּ אֶת־הָאֲשֵׁרִ֖ים…”

    19. Verse 1910 words

      Opens “וַיִּשְׁלַ֤ח בָּהֶם֙ נְבִאִ֔ים לַהֲשִׁיבָ֖ם אֶל־יְהֹוָ֑ה וַיָּעִ֥ידוּ בָ֖ם…”

    20. Verse 2025 words

      Opens “וְר֣וּחַ אֱלֹהִ֗ים לָֽבְשָׁה֙ אֶת־זְכַרְיָה֙ בֶּן־יְהוֹיָדָ֣ע הַכֹּהֵ֔ן וַֽיַּעֲמֹ֖ד…”

    21. Verse 219 words

      Opens “וַיִּקְשְׁר֣וּ עָלָ֔יו וַיִּרְגְּמֻ֥הוּ אֶ֖בֶן בְּמִצְוַ֣ת הַמֶּ֑לֶךְ בַּחֲצַ֖ר…”

    22. Verse 2217 words

      Opens “וְלֹא־זָכַ֞ר יוֹאָ֣שׁ הַמֶּ֗לֶךְ הַחֶ֙סֶד֙ אֲשֶׁ֨ר עָשָׂ֜ה יְהוֹיָדָ֤ע…”

    23. Verse 2318 words

      Opens “וַיְהִ֣י׀ לִתְקוּפַ֣ת הַשָּׁנָ֗ה עָלָ֣ה עָלָיו֮ חֵ֣יל אֲרָם֒…”

    24. Verse 2420 words

      Opens “כִּי֩ בְמִצְעַ֨ר אֲנָשִׁ֜ים בָּ֣אוּ׀ חֵ֣יל אֲרָ֗ם וַֽיהֹוָה֙…”

    25. Verse 2523 words

      Opens “וּבְלֶכְתָּ֣ם מִמֶּ֗נּוּ כִּי־עָזְב֣וּ אֹתוֹ֮ בְּמַחֲלֻיִ֣ים רַבִּים֒ הִתְקַשְּׁר֨וּ…”

    26. Verse 269 words

      Opens “וְאֵ֖לֶּה הַמִּתְקַשְּׁרִ֣ים עָלָ֑יו זָבָ֗ד בֶּן־שִׁמְעָת֙ הָעַמּוֹנִ֔ית וִיה֣וֹזָבָ֔ד…”

    27. Verse 2718 words

      Opens “וּבָנָ֞יו (ורב) [יִ֧רֶב] הַמַּשָּׂ֣א עָלָ֗יו וִיסוֹד֙ בֵּ֣ית…”

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: II Chronicles 24

    Open in the reader