Talmud Builders
    Login
    Hebrew Bible

    II Chronicles Chapter 2

    Use Tab and Enter to move between links. Arrow keys move inside the chapter and verse lists. Alt plus arrow keys jump to the previous or next chapter.

    II Chronicles Chapter 2Verse 1 / 170%
    Compare witnesses — word by word

    החיפוש מתעלם מניקוד, טעמים וסימני פיסוק — אפשר להקליד גם ללא ניקוד.

    Text size
    100%
    Original size

    II Chronicles 2 — English translation

    Translation: THE JPS TANAKH: Gender-Sensitive Edition. Verse numbers match the Hebrew text below.

    1. 1Solomon mustered 70,000 basket carriers and 80,000 quarriers in the hills, with 3,600 supervisors.
    2. 2Solomon sent this message to King Huram of Tyre, “In view of what you did for my father David in sending him cedars to build a palace for his residence—
    3. 3see, I intend to build a House for the name of the E TERNAL my God, to whom I will dedicate it and in whose honor I will make incense offering of sweet spices, regular rows of bread, and the morning and evening burnt offerings on sabbaths, new moons, and festivals, as is Israel’s eternal duty.
    4. 4The House that I intend to build will be great, since our God is greater than all gods.
    5. 5Who indeed is capable of building such a House! Even the heavens to their uttermost reaches cannot contain [God], and who am I that I should build such a House—except as a place for making burnt offerings?
    6. 6Now send me someone skillful to work in gold, silver, bronze, and iron, and in purple, crimson, and blue yarn, and who knows how to engrave, alongside the skilled workers I have here in Judah and in Jerusalem, whom my father David provided.
    7. 7Send me cedars, cypress, and algum wood from the Lebanon, for I know that your servants are skilled at cutting the trees of Lebanon. My servants will work with yours
    8. 8to provide me with a great stock of timber; for the House that I intend to build will be singularly great.
    9. 9I have allocated for your servants, the wood-cutters who fell the trees, 20,000 kor s of crushed wheat and 20,000 kor s of barley, 20,000 bath s of wine and 20,000 bath s of oil.”
    10. 10Huram, king of Tyre, sent Solomon this written message in reply, “Because G OD loved the people of Israel, you were made king over them.”
    11. 11Huram continued, “Blessed is the E TERNAL , God of Israel, who made the heavens and the earth, who gave King David a wise son, endowed with intelligence and understanding, to build a House for the E TERNAL and a royal palace for himself.
    12. 12Now I am sending you someone skillful and intelligent, my master Huram,
    13. 13the son of a Danite woman, his father a Tyrian. He is skilled at working in gold, silver, bronze, iron, precious stones, and wood; in purple, blue, and crimson yarn and in fine linen; and at engraving and designing whatever will be required of him, alongside your skilled workers and those of my lord, your father David.
    14. 14As to the wheat, barley, oil, and wine that my lord mentioned, let him send them to his servants.
    15. 15We undertake to cut down as many trees of Lebanon as you need, and deliver them to you as rafts by sea to Jaffa; you will transport them to Jerusalem.”
    16. 16Solomon took a census of all the resident aliens in the land of Israel, besides the census taken by his father David, and they were found to be 153,600.
    17. 17He made 70,000 of them basket carriers, and 80,000 of them quarriers, with 3,600 supervisors to see that the people worked.

    License: CC-BY-NC

    1. א׳וַיִּסְפֹּ֨ר שְׁלֹמֹ֜ה שִׁבְעִ֥ים אֶ֙לֶף֙ אִ֣ישׁ סַבָּ֔ל וּשְׁמוֹנִ֥ים אֶ֛לֶף אִ֖ישׁ חֹצֵ֣ב בָּהָ֑ר וּמְנַצְּחִ֣ים עֲלֵיהֶ֔ם שְׁלֹ֥שֶׁת אֲלָפִ֖ים וְשֵׁ֥שׁ מֵאֽוֹת׃ {פ}
    2. ב׳וַיִּשְׁלַ֣ח שְׁלֹמֹ֔ה אֶל־חוּרָ֥ם מֶלֶךְ־צֹ֖ר לֵאמֹ֑ר כַּאֲשֶׁ֤ר עָשִׂ֙יתָ֙ עִם־דָּוִ֣יד אָבִ֔י וַתִּֽשְׁלַֽח־ל֣וֹ אֲרָזִ֔ים לִבְנֽוֹת־ל֥וֹ בַ֖יִת לָשֶׁ֥בֶת בּֽוֹ׃
    3. ג׳הִנֵּה֩ אֲנִ֨י בוֹנֶה־בַּ֜יִת לְשֵׁ֣ם׀ יְהֹוָ֣ה אֱלֹהָ֗י לְהַקְדִּ֣ישׁ ל֡וֹ לְהַקְטִ֣יר לְפָנָ֣יו קְטֹֽרֶת־סַמִּים֩ וּמַעֲרֶ֨כֶת תָּמִ֤יד וְעֹלוֹת֙ לַבֹּ֣קֶר וְלָעֶ֔רֶב לַשַּׁבָּתוֹת֙ וְלֶ֣חֳדָשִׁ֔ים וּֽלְמוֹעֲדֵ֖י יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֵ֑ינוּ לְעוֹלָ֖ם זֹ֥את עַל־יִשְׂרָאֵֽל׃
    4. ד׳וְהַבַּ֛יִת אֲשֶׁר־אֲנִ֥י בוֹנֶ֖ה גָּד֑וֹל כִּֽי־גָד֥וֹל אֱלֹהֵ֖ינוּ מִכׇּל־הָאֱלֹהִֽים׃
    5. ה׳וּמִ֤י יַֽעֲצׇר־כֹּ֙חַ֙ לִבְנֽוֹת־ל֣וֹ בַ֔יִת כִּ֧י הַשָּׁמַ֛יִם וּשְׁמֵ֥י הַשָּׁמַ֖יִם לֹ֣א יְכַלְכְּלֻ֑הוּ וּמִ֤י אֲנִי֙ אֲשֶׁ֣ר אֶבְנֶה־לּ֣וֹ בַ֔יִת כִּ֖י אִם־לְהַקְטִ֥יר לְפָנָֽיו׃
    6. ו׳וְעַתָּ֡ה שְֽׁלַֽח־לִ֣י אִישׁ־חָכָ֡ם לַעֲשׂוֹת֩ בַּזָּהָ֨ב וּבַכֶּ֜סֶף וּבַנְּחֹ֣שֶׁת וּבַבַּרְזֶ֗ל וּבָֽאַרְגְּוָן֙ וְכַרְמִ֣יל וּתְכֵ֔לֶת וְיֹדֵ֖עַ לְפַתֵּ֣חַ פִּתּוּחִ֑ים עִם־הַחֲכָמִ֗ים אֲשֶׁ֤ר עִמִּי֙ בִּיהוּדָ֣ה וּבִירוּשָׁלַ֔͏ִם אֲשֶׁ֥ר הֵכִ֖ין דָּוִ֥יד אָבִֽי׃
    7. ז׳וּֽשְׁלַֽח־לִי֩ עֲצֵ֨י אֲרָזִ֜ים בְּרוֹשִׁ֣ים וְאַלְגּוּמִּים֮ מֵֽהַלְּבָנוֹן֒ כִּ֚י אֲנִ֣י יָדַ֔עְתִּי אֲשֶׁ֤ר עֲבָדֶ֙יךָ֙ יֽוֹדְעִ֔ים לִכְר֖וֹת עֲצֵ֣י לְבָנ֑וֹן וְהִנֵּ֥ה עֲבָדַ֖י עִם־עֲבָדֶֽיךָ׃
    8. ח׳וּלְהָכִ֥ין לִ֛י עֵצִ֖ים לָרֹ֑ב כִּ֥י הַבַּ֛יִת אֲשֶׁר־אֲנִ֥י בוֹנֶ֖ה גָּד֥וֹל וְהַפְלֵֽא׃
    9. ט׳וְהִנֵּ֣ה לַֽחֹטְבִ֣ים לְֽכֹרְתֵ֣י הָעֵצִ֡ים נָתַ֩תִּי֩ חִטִּ֨ים׀מַכּ֜וֹת לַעֲבָדֶ֗יךָ כֹּרִים֙ עֶשְׂרִ֣ים אֶ֔לֶף וּשְׂעֹרִ֕ים כֹּרִ֖ים עֶשְׂרִ֣ים אָ֑לֶף וְיַ֗יִן בַּתִּים֙ עֶשְׂרִ֣ים אֶ֔לֶף וְשֶׁ֕מֶן בַּתִּ֖ים עֶשְׂרִ֥ים אָֽלֶף׃ {ס}
    10. י׳וַיֹּ֨אמֶר חוּרָ֤ם מֶלֶךְ־צֹר֙ בִּכְתָ֔ב וַיִּשְׁלַ֖ח אֶל־שְׁלֹמֹ֑ה בְּאַהֲבַ֤ת יְהֹוָה֙ אֶת־עַמּ֔וֹ נְתָנְךָ֥ עֲלֵיהֶ֖ם מֶֽלֶךְ׃
    11. י״אוַיֹּ֘אמֶר֮ חוּרָם֒ בָּר֤וּךְ יְהֹוָה֙ אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל אֲשֶׁ֣ר עָשָׂ֔ה אֶת־הַשָּׁמַ֖יִם וְאֶת־הָאָ֑רֶץ אֲשֶׁ֣ר נָתַן֩ לְדָוִ֨יד הַמֶּ֜לֶךְ בֵּ֣ן חָכָ֗ם יוֹדֵ֙עַ֙ שֵׂ֣כֶל וּבִינָ֔ה אֲשֶׁ֤ר יִבְנֶה־בַּ֙יִת֙ לַיהֹוָ֔ה וּבַ֖יִת לְמַלְכוּתֽוֹ׃
    12. י״בוְעַתָּ֗ה שָׁלַ֧חְתִּי אִישׁ־חָכָ֛ם יוֹדֵ֥עַ בִּינָ֖ה לְחוּרָ֥ם אָבִֽי׃
    13. י״גבֶּן־אִשָּׁ֞ה מִן־בְּנ֣וֹת דָּ֗ן וְאָבִ֣יו אִישׁ־צֹרִ֡י יוֹדֵ֡עַ לַעֲשׂ֣וֹת בַּזָּֽהָב־וּ֠בַכֶּ֠סֶף בַּנְּחֹ֨שֶׁת בַּבַּרְזֶ֜ל בָּאֲבָנִ֣ים וּבָעֵצִ֗ים בָּאַרְגָּמָ֤ן בַּתְּכֵ֙לֶת֙ וּבַבּ֣וּץ וּבַכַּרְמִ֔יל וּלְפַתֵּ֙חַ֙ כׇּל־פִּתּ֔וּחַ וְלַחְשֹׁ֖ב כׇּל־מַחֲשָׁ֑בֶת אֲשֶׁ֤ר יִנָּֽתֶן־לוֹ֙ עִם־חֲכָמֶ֔יךָ וְֽחַכְמֵ֔י אֲדֹנִ֖י דָּוִ֥יד אָבִֽיךָ׃
    14. י״דוְ֠עַתָּ֠ה הַחִטִּ֨ים וְהַשְּׂעֹרִ֜ים הַשֶּׁ֤מֶן וְהַיַּ֙יִן֙ אֲשֶׁ֣ר אָמַ֣ר אֲדֹנִ֔י יִשְׁלַ֖ח לַעֲבָדָֽיו׃
    15. ט״ווַ֠אֲנַ֠חְנוּ נִכְרֹ֨ת עֵצִ֤ים מִן־הַלְּבָנוֹן֙ כְּכׇל־צׇרְכֶּ֔ךָ וּנְבִיאֵ֥ם לְךָ֛ רַפְסֹד֖וֹת עַל־יָ֣ם יָפ֑וֹ וְאַתָּ֛ה תַּעֲלֶ֥ה אֹתָ֖ם יְרוּשָׁלָֽ͏ִם׃ {פ}
    16. ט״זוַיִּסְפֹּ֣ר שְׁלֹמֹ֗ה כׇּל־הָאֲנָשִׁ֤ים הַגֵּירִים֙ אֲשֶׁר֙ בְּאֶ֣רֶץ יִשְׂרָאֵ֔ל אַחֲרֵ֣י הַסְּפָ֔ר אֲשֶׁ֥ר סְפָרָ֖ם דָּוִ֣יד אָבִ֑יו וַיִּמָּֽצְא֗וּ מֵאָ֤ה וַחֲמִשִּׁים֙ אֶ֔לֶף וּשְׁלֹ֥שֶׁת אֲלָפִ֖ים וְשֵׁ֥שׁ מֵאֽוֹת׃
    17. י״זוַיַּ֨עַשׂ מֵהֶ֜ם שִׁבְעִ֥ים אֶ֙לֶף֙ סַבָּ֔ל וּשְׁמֹנִ֥ים אֶ֖לֶף חֹצֵ֣ב בָּהָ֑ר וּשְׁלֹ֤שֶׁת אֲלָפִים֙ וְשֵׁ֣שׁ מֵא֔וֹת מְנַצְּחִ֖ים לְהַעֲבִ֥יד אֶת־הָעָֽם׃

    Share this chapter

    Share the whole chapter, or copy its full text with verse numbers.

    Sharing is subject to the Terms of Use and the Privacy Policy.

    Rashi's commentary

    1. Verse 3

      הִנֵּה֩ אֲנִ֨י בוֹנֶה־בַּ֜יִת לְשֵׁ֣ם׀ יְהֹוָ֣ה אֱלֹהָ֗י לְהַקְדִּ֣ישׁ ל֡וֹ לְהַקְטִ֣יר לְפָנָ֣יו קְטֹֽרֶת־סַמִּים֩ וּמַעֲרֶ֨כֶת תָּמִ֤יד וְעֹלוֹת֙…

      להקדיש לו — לצורך מה:

      להקטיר לפניו קטורת — שהוא דרך כבוד וגם מכפיל כי אם להקטיר לפניו:

      לעולם זאת על ישראל — לכך אני מבקשך לשלוח אלי בנין טוב וחזק לפי שלעולם זקוק על ישראל להקריב קרבנם בבית זו אשר אני בונה:

    2. Verse 4

      וְהַבַּ֛יִת אֲשֶׁר־אֲנִ֥י בוֹנֶ֖ה גָּד֑וֹל כִּֽי־גָד֥וֹל אֱלֹהֵ֖ינוּ מִכׇּל־הָאֱלֹהִֽים׃

      והבית אשר אני בונה גדול — לפיכך צריך אני שתשלח לי מבניינך וא"ת תקטין את הבית כדי שלא תצטרך לאחרים איני יכול כי גדול אלהינו מכל האלהים ולכך איני יכול להקטינו ולהמעיטו:

    3. Verse 5

      וּמִ֤י יַֽעֲצׇר־כֹּ֙חַ֙ לִבְנֽוֹת־ל֣וֹ בַ֔יִת כִּ֧י הַשָּׁמַ֛יִם וּשְׁמֵ֥י הַשָּׁמַ֖יִם לֹ֣א יְכַלְכְּלֻ֑הוּ וּמִ֤י אֲנִי֙ אֲשֶׁ֣ר אֶבְנֶה־לּ֣וֹ…

      ומי יעצר כח לבנות לו בית — לפי שאמר והבית אשר אני בונה גדול שמא יהא משמע לך גדול כל סיפוקו ואין זה כי מי יעצור כח מי יכול לדחוק ולעצור כח עצמו כל כך לבנות לו בית הראוי לו ודוגמא למעלה (כט) כי נעצור כח להתנדב:

      כי השמים ושמי השמים לא יכלכלוהו — ולכך הוא אומר ומי אני אשר אבנה לו בית ומה שאני בונה לו לא כלום כי אם להקטיר בו לפניו:

    4. Verse 6

      וְעַתָּ֡ה שְֽׁלַֽח־לִ֣י אִישׁ־חָכָ֡ם לַעֲשׂוֹת֩ בַּזָּהָ֨ב וּבַכֶּ֜סֶף וּבַנְּחֹ֣שֶׁת וּבַבַּרְזֶ֗ל וּבָֽאַרְגְּוָן֙ וְכַרְמִ֣יל וּתְכֵ֔לֶת וְיֹדֵ֖עַ לְפַתֵּ֣חַ פִּתּוּחִ֑ים…

      ובארגון — זה ארגמן:

      וכרמיל — זו תולעת שני תדע שהרי לא נזכר כאן תולעת שני:

      ויודע לפתח פתוחים — דוגמת פתוחי חותם שיודע לחתום ולצייר באבנים גראבי"ר בל"א:

    5. Verse 9

      וְהִנֵּ֣ה לַֽחֹטְבִ֣ים לְֽכֹרְתֵ֣י הָעֵצִ֡ים נָתַ֩תִּי֩ חִטִּ֨ים׀מַכּ֜וֹת לַעֲבָדֶ֗יךָ כֹּרִים֙ עֶשְׂרִ֣ים אֶ֔לֶף וּשְׂעֹרִ֕ים כֹּרִ֖ים עֶשְׂרִ֣ים אָ֑לֶף…

      נתתי חטים מכות — בל"א (פול אויף) ויש אומרים מכות כתותין להוציא חטים מן השבולת:

      ויין בתים — לשון בת מדה בלח כור ביבש:

    6. Verse 12

      וְעַתָּ֗ה שָׁלַ֧חְתִּי אִישׁ־חָכָ֛ם יוֹדֵ֥עַ בִּינָ֖ה לְחוּרָ֥ם אָבִֽי׃

      יודע בינה לחורם אבי — אומן חכם של אבי היה גם שלי הוא:

    7. Verse 13

      בֶּן־אִשָּׁ֞ה מִן־בְּנ֣וֹת דָּ֗ן וְאָבִ֣יו אִישׁ־צֹרִ֡י יוֹדֵ֡עַ לַעֲשׂ֣וֹת בַּזָּֽהָב־וּ֠בַכֶּ֠סֶף בַּנְּחֹ֨שֶׁת בַּבַּרְזֶ֜ל בָּאֲבָנִ֣ים וּבָעֵצִ֗ים בָּאַרְגָּמָ֤ן בַּתְּכֵ֙לֶת֙…

      בן אשה — אלמנה היתה:

      מן בנות דן — משבט דן:

      ואביו איש צורי — יהודי היה יושב בצור דוגמא עובד אדום הגתי (שמואל ב ו׳:י׳-י״א) שהיה יושב בגת ולוי היה ובמלכים (א ז) כתיב ובן אשה אלמנה ממטה נפתלי ואביו איש צורי אלא אמו מדן ואביו מנפתלי ומה צריך לייחס מאיזה שבט היה אביו ואמו זהו שכתוב (ראשית ל') דנני אלהים וגם נפתולי אלהים וגו' (שם) אמרה רחל מעתה עקמתי פתולים עקמומיות עשיתי עד שאני יכולה לדמות עצמי ללאה אחותי אם לאה תתפאר בבצלאל בנה שיעשה המשכן יצטרך להשתתף במלאכתו אחד מבני דן שנא ואתו אהליאב בן אחיסמך למטה דן ואם שלמה בן אחותי יבנה ב"ה צריך להשתתף עמו מבני דן ונפתלי:

      ואביו איש צרי — ללמדך אע"פ שאמו אלמנה צריך אדם לתפוש אומנות אביו (ולהחיות אמו סא"א) (כך שמעתי מפי רבינו שלמה בר לוי ממנטויל"א בן אחותו של רבינו משה הדרשן):

    8. Verse 15

      וַ֠אֲנַ֠חְנוּ נִכְרֹ֨ת עֵצִ֤ים מִן־הַלְּבָנוֹן֙ כְּכׇל־צׇרְכֶּ֔ךָ וּנְבִיאֵ֥ם לְךָ֛ רַפְסֹד֖וֹת עַל־יָ֣ם יָפ֑וֹ וְאַתָּ֛ה תַּעֲלֶ֥ה אֹתָ֖ם יְרוּשָׁלָֽ͏ִם׃…

      רפסדות — (ובמלכים א' ה') דוברות בל"א פלייצי"ץ:

      על ים יפו — פי' על חוף הים כמו וירד יפו דיונה:

    9. Verse 16

      וַיִּסְפֹּ֣ר שְׁלֹמֹ֗ה כׇּל־הָאֲנָשִׁ֤ים הַגֵּירִים֙ אֲשֶׁר֙ בְּאֶ֣רֶץ יִשְׂרָאֵ֔ל אַחֲרֵ֣י הַסְּפָ֔ר אֲשֶׁ֥ר סְפָרָ֖ם דָּוִ֣יד אָבִ֑יו וַיִּמָּֽצְא֗וּ…

      ויספר שלמה כל האנשים הגירים — מלא בב' יודי"ן ומתחילה כשספרם דוד נקראו שם גרים ביו"ד אחת אבל שלמה ספרם בשעת מעשה כשבנה ולכך כתיב מלא ודוגמא והעליתם את עצמותי מזה חסר אתכם בפ' ויחי בשעת מעשה כשלקחן (בפ' בשלח) כתיב אתכם:

      ויספר וכו' — אחרי הספר למעלה דכתיב (לעיל כ"ב) ויאמר דוד לכנוס את הגרים:

    10. Verse 17

      וַיַּ֨עַשׂ מֵהֶ֜ם שִׁבְעִ֥ים אֶ֙לֶף֙ סַבָּ֔ל וּשְׁמֹנִ֥ים אֶ֖לֶף חֹצֵ֣ב בָּהָ֑ר וּשְׁלֹ֤שֶׁת אֲלָפִים֙ וְשֵׁ֣שׁ מֵא֔וֹת מְנַצְּחִ֖ים…

      ויעש מהם שבעים אלף וגו' — מה שחזר ומזכירן ומזכיר המספר בשביל שהפסיק הענין לכך הוצרך לומר אף עתה ולא יפסוק עד שיכלה כל הבנין ואומר מיד ויחל שלמה לבנות וגו' ואפילו בפסוק א' מנהגו שיפסיק הענין ומתחיל לדברי הראשון כמו זאת עשו קחו לכם מחתות קרח וגו' (מדבר טו), ולמחרתו כתיב (שם) ויאמר משה אל קרח אתה וכל עדתך וגו' וחוזר ואמר וקחו איש מחתתו וגו' אלא לפי שהפסיק בכמה פסוקים הוצרך שנית להכתב וכ"ש כאן:

    Edition: On Your Way. License: Public Domain. Sefaria.

    Malbim's commentary

    1. Verse 1

      וַיִּסְפֹּ֨ר שְׁלֹמֹ֜ה שִׁבְעִ֥ים אֶ֙לֶף֙ אִ֣ישׁ סַבָּ֔ל וּשְׁמוֹנִ֥ים אֶ֛לֶף אִ֖ישׁ חֹצֵ֣ב בָּהָ֑ר וּמְנַצְּחִ֣ים עֲלֵיהֶ֔ם שְׁלֹ֥שֶׁת…

      ויספר — ולכן הוסיף לספור הגרים שנוספו על מספר הגרים שספר דוד (כמו שיתבאר בפסוק טז). ובמ"ש כאן שש מאות, כתוב במלכים (ה, ל) שלש מאות, ושם בארתי הדברים עיי"ש, שגם בזה בא עזרא לפרש ספר מלכים הקודם לו:

    2. Verse 2

      וַיִּשְׁלַ֣ח שְׁלֹמֹ֔ה אֶל־חוּרָ֥ם מֶלֶךְ־צֹ֖ר לֵאמֹ֑ר כַּאֲשֶׁ֤ר עָשִׂ֙יתָ֙ עִם־דָּוִ֣יד אָבִ֔י וַתִּֽשְׁלַֽח־ל֣וֹ אֲרָזִ֔ים לִבְנֽוֹת־ל֥וֹ בַ֖יִת לָשֶׁ֥בֶת…

      וישלח שלמה — השליחות ששלח שלמה אל חירם וחירם אל שלמה נזכר גם במלכים (ה, טו - כה), ודברי השליחות שם וכן בקשת שלמה ותשובת חירם, משונה מן השליחות והשאלה דפה, כמו שבארתי שם באורך, וכבר כתבתי שם שעזרא לא כתב כאן שום דבר מן הנאמר בספר מלכים, רק סיפר דברים אחרים חדשים, שבמלכים נזכר שחירם שלח אל שלמה לנחמו ולחזק עמו הברית והאהבה, ואז שלח שלמה אל חירם ובקש שחירם ישלח לו את עבדיו שיעשו לו מלאכה לכרות ארזים מן יער הלבנון שבגבול א"י (כי הם אומנים בכריתת ארזים) ושהוא ישלם שכרם, ושחירם הבין מדברי שלמה שמבקש בלבו יותר מזה, והשיב לו כי יוסיף עמו יותר מאשר שאל וישלח לו ארזים מן הלבנון שבגבול צור, זה הספור הנזכר במלכים. ועזרא הודיע לנו שאחר שקבל שלמה התשובה מחירם שמתנדב לתת לו ארזים מחלק הלבנון אשר בגבול חירם, אז עלה על לבו לבנות בית גם למלכותו כמ"ש בסוף סימן הקודם (כי הארזים שנמצאו בא"י לא היו מספיקים לשני הבנינים, וכן אז ספר הגרים, כי האומנים שהכין דוד לא היו מספיקים רק לבנין בית ה' לבד), ואז שלח שלמה אל חירם הכתב הנזכר פה שהוא לא נזכר במלכים

      כאשר עשית עם דויד אבי (חסד) — כי גם לדוד שלח ארזים מגבול צור (ורמז לו ג"כ שגם הוא יבנה בית מארזים):

    3. Verse 3

      הִנֵּה֩ אֲנִ֨י בוֹנֶה־בַּ֜יִת לְשֵׁ֣ם׀ יְהֹוָ֣ה אֱלֹהָ֗י לְהַקְדִּ֣ישׁ ל֡וֹ לְהַקְטִ֣יר לְפָנָ֣יו קְטֹֽרֶת־סַמִּים֩ וּמַעֲרֶ֨כֶת תָּמִ֤יד וְעֹלוֹת֙…

      הנה אני בונה — ר"ל אם שלחת ארזים לכבוד מלך ב"ו כ"ש שתשלח לכבוד השם, ובאר שאינו בנין עראי אם מצד התמדת העבודה בו להקדיש ולהקטיר ומערכת, כל זה יהיה תמיד, ר"ל בכל יום ויום, ומלת תמיד מוסב גם על להקדיש ולהקטיר, וכן עולות לבקר וכו'. ואם מצד נצחיותו שעל זה אמר לעולם זאת על ישראל, שנצטוו על זה לעולם:

    4. Verse 4

      וְהַבַּ֛יִת אֲשֶׁר־אֲנִ֥י בוֹנֶ֖ה גָּד֑וֹל כִּֽי־גָד֥וֹל אֱלֹהֵ֖ינוּ מִכׇּל־הָאֱלֹהִֽים׃

      והבית — ומצד זה הבית הזה צריך להיות גדול, כפי גדולת ה' שהוא גדול מכל האלהים:

    5. Verse 5

      וּמִ֤י יַֽעֲצׇר־כֹּ֙חַ֙ לִבְנֽוֹת־ל֣וֹ בַ֔יִת כִּ֧י הַשָּׁמַ֛יִם וּשְׁמֵ֥י הַשָּׁמַ֖יִם לֹ֣א יְכַלְכְּלֻ֑הוּ וּמִ֤י אֲנִי֙ אֲשֶׁ֣ר אֶבְנֶה־לּ֣וֹ…

      ומי יעצר — שאם היה צריך בית לשבת בו היה די שיהיה הבית כבית דירה הראויה למלכות, אבל אחר שאי אפשר לבנות לו בית לשבתו, כי השמים ושמי השמים לא יכלכלוהו, והבית הוא רק לכבודו להקטיר שם לפניו, א"כ צריך שיגדל כבוד הבית כפי גדולת מי שלכבודו נבנה:

    6. Verse 6

      וְעַתָּ֡ה שְֽׁלַֽח־לִ֣י אִישׁ־חָכָ֡ם לַעֲשׂוֹת֩ בַּזָּהָ֨ב וּבַכֶּ֜סֶף וּבַנְּחֹ֣שֶׁת וּבַבַּרְזֶ֗ל וּבָֽאַרְגְּוָן֙ וְכַרְמִ֣יל וּתְכֵ֔לֶת וְיֹדֵ֖עַ לְפַתֵּ֣חַ פִּתּוּחִ֑ים…

      ועתה — עפ"ז הוסיף עוד לשאול, א] שישלח לו איש חכם לעשות בזהב ובכסף, שזה לא שאל בשאלה הראשונה הנזכר במלכים. ב] שישלח לו עצי ארזים ממדינת צור, שתחלה בקש רק אומנים לכרות ארזים בא"י. ג] בקש עצי אלגומים, שזה לא שאל תחלה:

    7. Verse 8

      וּלְהָכִ֥ין לִ֛י עֵצִ֖ים לָרֹ֑ב כִּ֥י הַבַּ֛יִת אֲשֶׁר־אֲנִ֥י בוֹנֶ֖ה גָּד֥וֹל וְהַפְלֵֽא׃

      ולהכין — עוד הוסיף שיכינו לו עצים לרוב יותר מן הצריך לבית ה', שיהיה לו גם לבנין ביתו

      כי הבית אשר אני בונה — (שהוא בית מלכות שיבנה לעצמו)

      גדול והפלא — יותר על הבית שבנה חירם לדוד, וזה מוכרח שכיון בזה על בית מלכותו דהא כבר אמר בפסוק ד' והבית אשר אני בונה גדול, ולמה כפל דבריו, וכן מבואר מתשובת חירם בפסוק י"א:

    8. Verse 9

      וְהִנֵּ֣ה לַֽחֹטְבִ֣ים לְֽכֹרְתֵ֣י הָעֵצִ֡ים נָתַ֩תִּי֩ חִטִּ֨ים׀מַכּ֜וֹת לַעֲבָדֶ֗יךָ כֹּרִים֙ עֶשְׂרִ֣ים אֶ֔לֶף וּשְׂעֹרִ֕ים כֹּרִ֖ים עֶשְׂרִ֣ים אָ֑לֶף…

      והנה לחוטבים — במלכים נזכר ששלמה נתן לחירם עשרים אלף כור חטים מכולת לביתו ועשרים כור שמן כתית, וזה היה תמיד, וזאת לא העתיק עזרא כי ידענוהו משם, רק עזרא הוסיף מה שנתן לחוטבים בשכרם שנתן להם עשרים אלף כורים חטים

      מכות — היינו חטים נדוכים במדוך לעשות מהם קמח, וגם להאומנים נתן שעורים ויין מה שלא נתן לחירם, אבל מה שנזכר במלכים זה נתן לחירם עצמו והיה נותן לו זה מדי שנה בשנה כמבואר שם, ולו נתן רק חטים ושמן לא יין ושעורים:

    9. Verse 10

      וַיֹּ֨אמֶר חוּרָ֤ם מֶלֶךְ־צֹר֙ בִּכְתָ֔ב וַיִּשְׁלַ֖ח אֶל־שְׁלֹמֹ֑ה בְּאַהֲבַ֤ת יְהֹוָה֙ אֶת־עַמּ֔וֹ נְתָנְךָ֥ עֲלֵיהֶ֖ם מֶֽלֶךְ׃

      ויאמר — א"ל, א] שמה שנתן אותו ה' למלך הוא באהבתו את עמו, ועפ"ז ברך את ה' שנתן לדוד בן חכם, כי שלמה לא הזכיר בפירוש שיבנה לו בית למלכותו רק רמזו ע"י מה שהאריך בלשונו וכפל כי הבית אשר אני בונה גדול, כנ"ל פסוק ח', כי לא רצה לומר בפירוש מבנין ביתו, באשר תחלת שאלתו היה על בית ה', וחירם באר לו שהבין מה שבלבו שרוצה לבנות גם בית למלכותו:

    10. Verse 12

      וְעַתָּ֗ה שָׁלַ֧חְתִּי אִישׁ־חָכָ֛ם יוֹדֵ֥עַ בִּינָ֖ה לְחוּרָ֥ם אָבִֽי׃

      ועתה שלחתי לך בן אשה מן בנות דן — כבר בארתי בפי' מלכים (ז, יג) שזה הנזכר בכאן אינו הנזכר במלכים שם ששלח שלמה אחריו אחר שגמר כל בנין הבית, כי הנזכר בכאן היתה אמו מבנות דן ואביו איש צורי (ר"ל מבני צור), ונשלח מן המלך בתחלת הבנין והוא היה יודע לעשות בזהב ובכסף ועשה כל מלאכת טיח הבתים ואחר שבע שנים מת (ולא זכר ממנו במלכים כי שם לא זכר מן האגרת השני ששלח שלמה שבקש זאת מחירם שישלח לו איש חכם לעשות בזהב ובכסף), ואחר שמת שלח שלמה ולקח את בנו של חירם הראשון (שבא ע"י שליחות שלמה אחריו, לא ע"י פקודת מלך צור), והוא היה בן אשה אלמנה ממטה נפתלי, כמ"ש במלכים כי חירם אביו שמת היה לו אשה ממטה נפתלי שממנה הוליד את חירם השני, והוא לא היה יודע לעשות רק בנחושת כנזכר במלכים שם:

    11. Verse 14

      וְ֠עַתָּ֠ה הַחִטִּ֨ים וְהַשְּׂעֹרִ֜ים הַשֶּׁ֤מֶן וְהַיַּ֙יִן֙ אֲשֶׁ֣ר אָמַ֣ר אֲדֹנִ֔י יִשְׁלַ֖ח לַעֲבָדָֽיו׃

      ועתה החטים והשעורים — הוא מה שהבטיח באגרת האחרון הנזכר פה לתת לכורתי העצים, כי מה שהבטיח לחירם עצמו כבר נזכר באגרת הראשון של חירם במלכים שם (פסוק כג) ואתה תעשה את חפצי לתת לחם ביתי, וששלמה נתן לו (כמש"ש פכ"ה):

    12. Verse 15

      וַ֠אֲנַ֠חְנוּ נִכְרֹ֨ת עֵצִ֤ים מִן־הַלְּבָנוֹן֙ כְּכׇל־צׇרְכֶּ֔ךָ וּנְבִיאֵ֥ם לְךָ֛ רַפְסֹד֖וֹת עַל־יָ֣ם יָפ֑וֹ וְאַתָּ֛ה תַּעֲלֶ֥ה אֹתָ֖ם יְרוּשָׁלָֽ͏ִם׃…

      רפסודות — כשמקשרים עצים הרבה יחד להוליכם על הים נקרא אסדא, כמ"ש במס' ברכות (כח ב) היה יושב בקרון או באסדא, ובלשון הכתוב (מ"א ה, כג) דוברות, על שמנהיגים אותם בים, גם נקראו רפסודות, ובירושלמי פ"ד דברכות (הלכה ה) הוא אסדא הוא רפסודות:

    13. Verse 16

      וַיִּסְפֹּ֣ר שְׁלֹמֹ֗ה כׇּל־הָאֲנָשִׁ֤ים הַגֵּירִים֙ אֲשֶׁר֙ בְּאֶ֣רֶץ יִשְׂרָאֵ֔ל אַחֲרֵ֣י הַסְּפָ֔ר אֲשֶׁ֥ר סְפָרָ֖ם דָּוִ֣יד אָבִ֑יו וַיִּמָּֽצְא֗וּ…

      ויספור — עתה בא לפרש מ"ש בתחלת הענין (שהעתיק מס' מלכים) שספר שבעים אלף סבל וכו', באר פה שזה היה אחרי הספר שספר דוד, ר"ל חוץ מן הגרים שספר דוד ויחדם אל בנין המקדש, וכבר בארתי (מ"א ט, כג) שבימי דוד היו כ"ה אלף, וזה היה חוץ משל שלמה, ויתר הדברים התבארו במלכים (ה, כט; ט, כג):

    Edition: Malbim on II Chronicles -- Wikisource. License: Public Domain. Sefaria.

    Tanakh · chapter reading guide

    II Chronicles Chapter 2

    II Chronicles Chapter 2 presents 17 verses in a searchable Hebrew text unit. This original reading guide identifies observable themes and a practical path through the chapter without adding an unverified interpretation.

    Open the full commentary page

    Text map

    Begin with the opening verses, notice repetitions and transitions, then use the verse index to return to the exact line. The verse index is especially useful for following repeated words and changes in scene or voice.

    Reading lens

    Read the passage once for its sequence of ideas, then return to the words that carry the argument or image. The source text remains the primary evidence; this note offers a structured way to enter it rather than replacing close reading.

    Continue the sequence

    Parallel sources

    Lessons and study tools

    A unit-by-unit map of all 17 verses on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact verse.

    1. Verse 118 words

      Opens “וַיִּסְפֹּ֨ר שְׁלֹמֹ֜ה שִׁבְעִ֥ים אֶ֙לֶף֙ אִ֣ישׁ סַבָּ֔ל וּשְׁמוֹנִ֥ים…”

    2. Verse 215 words

      Opens “וַיִּשְׁלַ֣ח שְׁלֹמֹ֔ה אֶל־חוּרָ֥ם מֶלֶךְ־צֹ֖ר לֵאמֹ֑ר כַּאֲשֶׁ֤ר עָשִׂ֙יתָ֙…”

    3. Verse 324 words

      Opens “הִנֵּה֩ אֲנִ֨י בוֹנֶה־בַּ֜יִת לְשֵׁ֣ם׀ יְהֹוָ֣ה אֱלֹהָ֗י לְהַקְדִּ֣ישׁ…”

    4. Verse 47 words

      Opens “וְהַבַּ֛יִת אֲשֶׁר־אֲנִ֥י בוֹנֶ֖ה גָּד֑וֹל כִּֽי־גָד֥וֹל אֱלֹהֵ֖ינוּ מִכׇּל־הָאֱלֹהִֽים׃…”

    5. Verse 518 words

      Opens “וּמִ֤י יַֽעֲצׇר־כֹּ֙חַ֙ לִבְנֽוֹת־ל֣וֹ בַ֔יִת כִּ֧י הַשָּׁמַ֛יִם וּשְׁמֵ֥י…”

    6. Verse 623 words

      Opens “וְעַתָּ֡ה שְֽׁלַֽח־לִ֣י אִישׁ־חָכָ֡ם לַעֲשׂוֹת֩ בַּזָּהָ֨ב וּבַכֶּ֜סֶף וּבַנְּחֹ֣שֶׁת…”

    7. Verse 718 words

      Opens “וּֽשְׁלַֽח־לִי֩ עֲצֵ֨י אֲרָזִ֜ים בְּרוֹשִׁ֣ים וְאַלְגּוּמִּים֮ מֵֽהַלְּבָנוֹן֒ כִּ֚י…”

    8. Verse 810 words

      Opens “וּלְהָכִ֥ין לִ֛י עֵצִ֖ים לָרֹ֑ב כִּ֥י הַבַּ֛יִת אֲשֶׁר־אֲנִ֥י…”

    9. Verse 923 words

      Opens “וְהִנֵּ֣ה לַֽחֹטְבִ֣ים לְֽכֹרְתֵ֣י הָעֵצִ֡ים נָתַ֩תִּי֩ חִטִּ֨ים׀מַכּ֜וֹת לַעֲבָדֶ֗יךָ…”

    10. Verse 1012 words

      Opens “וַיֹּ֨אמֶר חוּרָ֤ם מֶלֶךְ־צֹר֙ בִּכְתָ֔ב וַיִּשְׁלַ֖ח אֶל־שְׁלֹמֹ֑ה בְּאַהֲבַ֤ת…”

    11. Verse 1124 words

      Opens “וַיֹּ֘אמֶר֮ חוּרָם֒ בָּר֤וּךְ יְהֹוָה֙ אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל אֲשֶׁ֣ר…”

    12. Verse 127 words

      Opens “וְעַתָּ֗ה שָׁלַ֧חְתִּי אִישׁ־חָכָ֛ם יוֹדֵ֥עַ בִּינָ֖ה לְחוּרָ֥ם אָבִֽי׃…”

    13. Verse 1327 words

      Opens “בֶּן־אִשָּׁ֞ה מִן־בְּנ֣וֹת דָּ֗ן וְאָבִ֣יו אִישׁ־צֹרִ֡י יוֹדֵ֡עַ לַעֲשׂ֣וֹת…”

    14. Verse 1410 words

      Opens “וְ֠עַתָּ֠ה הַחִטִּ֨ים וְהַשְּׂעֹרִ֜ים הַשֶּׁ֤מֶן וְהַיַּ֙יִן֙ אֲשֶׁ֣ר אָמַ֣ר…”

    15. Verse 1515 words

      Opens “וַ֠אֲנַ֠חְנוּ נִכְרֹ֨ת עֵצִ֤ים מִן־הַלְּבָנוֹן֙ כְּכׇל־צׇרְכֶּ֔ךָ וּנְבִיאֵ֥ם לְךָ֛…”

    16. Verse 1621 words

      Opens “וַיִּסְפֹּ֣ר שְׁלֹמֹ֗ה כׇּל־הָאֲנָשִׁ֤ים הַגֵּירִים֙ אֲשֶׁר֙ בְּאֶ֣רֶץ יִשְׂרָאֵ֔ל…”

    17. Verse 1716 words

      Opens “וַיַּ֨עַשׂ מֵהֶ֜ם שִׁבְעִ֥ים אֶ֙לֶף֙ סַבָּ֔ל וּשְׁמֹנִ֥ים אֶ֖לֶף…”

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: II Chronicles 2

    Open in the reader