Commentary page

II Chronicles 2

This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.

Read the full text in the reader

Tanakh · chapter reading guide

II Chronicles Chapter 2

II Chronicles Chapter 2 presents 17 verses in a searchable Hebrew text unit. This original reading guide identifies observable themes and a practical path through the chapter without adding an unverified interpretation.

Rashi's commentary

Verse 3
להקדיש לו — לצורך מה:
להקטיר לפניו קטורת — שהוא דרך כבוד וגם מכפיל כי אם להקטיר לפניו:
לעולם זאת על ישראל — לכך אני מבקשך לשלוח אלי בנין טוב וחזק לפי שלעולם זקוק על ישראל להקריב קרבנם בבית זו אשר אני בונה:
Verse 4
והבית אשר אני בונה גדול — לפיכך צריך אני שתשלח לי מבניינך וא"ת תקטין את הבית כדי שלא תצטרך לאחרים איני יכול כי גדול אלהינו מכל האלהים ולכך איני יכול להקטינו ולהמעיטו:
Verse 5
ומי יעצר כח לבנות לו בית — לפי שאמר והבית אשר אני בונה גדול שמא יהא משמע לך גדול כל סיפוקו ואין זה כי מי יעצור כח מי יכול לדחוק ולעצור כח עצמו כל כך לבנות לו בית הראוי לו ודוגמא למעלה (כט) כי נעצור כח להתנדב:
כי השמים ושמי השמים לא יכלכלוהו — ולכך הוא אומר ומי אני אשר אבנה לו בית ומה שאני בונה לו לא כלום כי אם להקטיר בו לפניו:
Verse 6
ובארגון — זה ארגמן:
וכרמיל — זו תולעת שני תדע שהרי לא נזכר כאן תולעת שני:
ויודע לפתח פתוחים — דוגמת פתוחי חותם שיודע לחתום ולצייר באבנים גראבי"ר בל"א:
Verse 9
נתתי חטים מכות — בל"א (פול אויף) ויש אומרים מכות כתותין להוציא חטים מן השבולת:
ויין בתים — לשון בת מדה בלח כור ביבש:
Verse 12
יודע בינה לחורם אבי — אומן חכם של אבי היה גם שלי הוא:
Verse 13
בן אשה — אלמנה היתה:
מן בנות דן — משבט דן:
ואביו איש צורי — יהודי היה יושב בצור דוגמא עובד אדום הגתי (שמואל ב ו׳:י׳-י״א) שהיה יושב בגת ולוי היה ובמלכים (א ז) כתיב ובן אשה אלמנה ממטה נפתלי ואביו איש צורי אלא אמו מדן ואביו מנפתלי ומה צריך לייחס מאיזה שבט היה אביו ואמו זהו שכתוב (ראשית ל') דנני אלהים וגם נפתולי אלהים וגו' (שם) אמרה רחל מעתה עקמתי פתולים עקמומיות עשיתי עד שאני יכולה לדמות עצמי ללאה אחותי אם לאה תתפאר בבצלאל בנה שיעשה המשכן יצטרך להשתתף במלאכתו אחד מבני דן שנא ואתו אהליאב בן אחיסמך למטה דן ואם שלמה בן אחותי יבנה ב"ה צריך להשתתף עמו מבני דן ונפתלי:
ואביו איש צרי — ללמדך אע"פ שאמו אלמנה צריך אדם לתפוש אומנות אביו (ולהחיות אמו סא"א) (כך שמעתי מפי רבינו שלמה בר לוי ממנטויל"א בן אחותו של רבינו משה הדרשן):
Verse 15
רפסדות — (ובמלכים א' ה') דוברות בל"א פלייצי"ץ:
על ים יפו — פי' על חוף הים כמו וירד יפו דיונה:
Verse 16
ויספר שלמה כל האנשים הגירים — מלא בב' יודי"ן ומתחילה כשספרם דוד נקראו שם גרים ביו"ד אחת אבל שלמה ספרם בשעת מעשה כשבנה ולכך כתיב מלא ודוגמא והעליתם את עצמותי מזה חסר אתכם בפ' ויחי בשעת מעשה כשלקחן (בפ' בשלח) כתיב אתכם:
ויספר וכו' — אחרי הספר למעלה דכתיב (לעיל כ"ב) ויאמר דוד לכנוס את הגרים:
Verse 17
ויעש מהם שבעים אלף וגו' — מה שחזר ומזכירן ומזכיר המספר בשביל שהפסיק הענין לכך הוצרך לומר אף עתה ולא יפסוק עד שיכלה כל הבנין ואומר מיד ויחל שלמה לבנות וגו' ואפילו בפסוק א' מנהגו שיפסיק הענין ומתחיל לדברי הראשון כמו זאת עשו קחו לכם מחתות קרח וגו' (מדבר טו), ולמחרתו כתיב (שם) ויאמר משה אל קרח אתה וכל עדתך וגו' וחוזר ואמר וקחו איש מחתתו וגו' אלא לפי שהפסיק בכמה פסוקים הוצרך שנית להכתב וכ"ש כאן:

Edition: On Your Way. License: Public Domain. Sefaria.

Malbim's commentary

Verse 1
ויספר — ולכן הוסיף לספור הגרים שנוספו על מספר הגרים שספר דוד (כמו שיתבאר בפסוק טז). ובמ"ש כאן שש מאות, כתוב במלכים (ה, ל) שלש מאות, ושם בארתי הדברים עיי"ש, שגם בזה בא עזרא לפרש ספר מלכים הקודם לו:
Verse 2
וישלח שלמה — השליחות ששלח שלמה אל חירם וחירם אל שלמה נזכר גם במלכים (ה, טו - כה), ודברי השליחות שם וכן בקשת שלמה ותשובת חירם, משונה מן השליחות והשאלה דפה, כמו שבארתי שם באורך, וכבר כתבתי שם שעזרא לא כתב כאן שום דבר מן הנאמר בספר מלכים, רק סיפר דברים אחרים חדשים, שבמלכים נזכר שחירם שלח אל שלמה לנחמו ולחזק עמו הברית והאהבה, ואז שלח שלמה אל חירם ובקש שחירם ישלח לו את עבדיו שיעשו לו מלאכה לכרות ארזים מן יער הלבנון שבגבול א"י (כי הם אומנים בכריתת ארזים) ושהוא ישלם שכרם, ושחירם הבין מדברי שלמה שמבקש בלבו יותר מזה, והשיב לו כי יוסיף עמו יותר מאשר שאל וישלח לו ארזים מן הלבנון שבגבול צור, זה הספור הנזכר במלכים. ועזרא הודיע לנו שאחר שקבל שלמה התשובה מחירם שמתנדב לתת לו ארזים מחלק הלבנון אשר בגבול חירם, אז עלה על לבו לבנות בית גם למלכותו כמ"ש בסוף סימן הקודם (כי הארזים שנמצאו בא"י לא היו מספיקים לשני הבנינים, וכן אז ספר הגרים, כי האומנים שהכין דוד לא היו מספיקים רק לבנין בית ה' לבד), ואז שלח שלמה אל חירם הכתב הנזכר פה שהוא לא נזכר במלכים
כאשר עשית עם דויד אבי (חסד) — כי גם לדוד שלח ארזים מגבול צור (ורמז לו ג"כ שגם הוא יבנה בית מארזים):
Verse 3
הנה אני בונה — ר"ל אם שלחת ארזים לכבוד מלך ב"ו כ"ש שתשלח לכבוד השם, ובאר שאינו בנין עראי אם מצד התמדת העבודה בו להקדיש ולהקטיר ומערכת, כל זה יהיה תמיד, ר"ל בכל יום ויום, ומלת תמיד מוסב גם על להקדיש ולהקטיר, וכן עולות לבקר וכו'. ואם מצד נצחיותו שעל זה אמר לעולם זאת על ישראל, שנצטוו על זה לעולם:
Verse 4
והבית — ומצד זה הבית הזה צריך להיות גדול, כפי גדולת ה' שהוא גדול מכל האלהים:
Verse 5
ומי יעצר — שאם היה צריך בית לשבת בו היה די שיהיה הבית כבית דירה הראויה למלכות, אבל אחר שאי אפשר לבנות לו בית לשבתו, כי השמים ושמי השמים לא יכלכלוהו, והבית הוא רק לכבודו להקטיר שם לפניו, א"כ צריך שיגדל כבוד הבית כפי גדולת מי שלכבודו נבנה:
Verse 6
ועתה — עפ"ז הוסיף עוד לשאול, א] שישלח לו איש חכם לעשות בזהב ובכסף, שזה לא שאל בשאלה הראשונה הנזכר במלכים. ב] שישלח לו עצי ארזים ממדינת צור, שתחלה בקש רק אומנים לכרות ארזים בא"י. ג] בקש עצי אלגומים, שזה לא שאל תחלה:
Verse 8
ולהכין — עוד הוסיף שיכינו לו עצים לרוב יותר מן הצריך לבית ה', שיהיה לו גם לבנין ביתו
כי הבית אשר אני בונה — (שהוא בית מלכות שיבנה לעצמו)
גדול והפלא — יותר על הבית שבנה חירם לדוד, וזה מוכרח שכיון בזה על בית מלכותו דהא כבר אמר בפסוק ד' והבית אשר אני בונה גדול, ולמה כפל דבריו, וכן מבואר מתשובת חירם בפסוק י"א:
Verse 9
והנה לחוטבים — במלכים נזכר ששלמה נתן לחירם עשרים אלף כור חטים מכולת לביתו ועשרים כור שמן כתית, וזה היה תמיד, וזאת לא העתיק עזרא כי ידענוהו משם, רק עזרא הוסיף מה שנתן לחוטבים בשכרם שנתן להם עשרים אלף כורים חטים
מכות — היינו חטים נדוכים במדוך לעשות מהם קמח, וגם להאומנים נתן שעורים ויין מה שלא נתן לחירם, אבל מה שנזכר במלכים זה נתן לחירם עצמו והיה נותן לו זה מדי שנה בשנה כמבואר שם, ולו נתן רק חטים ושמן לא יין ושעורים:
Verse 10
ויאמר — א"ל, א] שמה שנתן אותו ה' למלך הוא באהבתו את עמו, ועפ"ז ברך את ה' שנתן לדוד בן חכם, כי שלמה לא הזכיר בפירוש שיבנה לו בית למלכותו רק רמזו ע"י מה שהאריך בלשונו וכפל כי הבית אשר אני בונה גדול, כנ"ל פסוק ח', כי לא רצה לומר בפירוש מבנין ביתו, באשר תחלת שאלתו היה על בית ה', וחירם באר לו שהבין מה שבלבו שרוצה לבנות גם בית למלכותו:
Verse 12
ועתה שלחתי לך בן אשה מן בנות דן — כבר בארתי בפי' מלכים (ז, יג) שזה הנזכר בכאן אינו הנזכר במלכים שם ששלח שלמה אחריו אחר שגמר כל בנין הבית, כי הנזכר בכאן היתה אמו מבנות דן ואביו איש צורי (ר"ל מבני צור), ונשלח מן המלך בתחלת הבנין והוא היה יודע לעשות בזהב ובכסף ועשה כל מלאכת טיח הבתים ואחר שבע שנים מת (ולא זכר ממנו במלכים כי שם לא זכר מן האגרת השני ששלח שלמה שבקש זאת מחירם שישלח לו איש חכם לעשות בזהב ובכסף), ואחר שמת שלח שלמה ולקח את בנו של חירם הראשון (שבא ע"י שליחות שלמה אחריו, לא ע"י פקודת מלך צור), והוא היה בן אשה אלמנה ממטה נפתלי, כמ"ש במלכים כי חירם אביו שמת היה לו אשה ממטה נפתלי שממנה הוליד את חירם השני, והוא לא היה יודע לעשות רק בנחושת כנזכר במלכים שם:
Verse 14
ועתה החטים והשעורים — הוא מה שהבטיח באגרת האחרון הנזכר פה לתת לכורתי העצים, כי מה שהבטיח לחירם עצמו כבר נזכר באגרת הראשון של חירם במלכים שם (פסוק כג) ואתה תעשה את חפצי לתת לחם ביתי, וששלמה נתן לו (כמש"ש פכ"ה):
Verse 15
רפסודות — כשמקשרים עצים הרבה יחד להוליכם על הים נקרא אסדא, כמ"ש במס' ברכות (כח ב) היה יושב בקרון או באסדא, ובלשון הכתוב (מ"א ה, כג) דוברות, על שמנהיגים אותם בים, גם נקראו רפסודות, ובירושלמי פ"ד דברכות (הלכה ה) הוא אסדא הוא רפסודות:
Verse 16
ויספור — עתה בא לפרש מ"ש בתחלת הענין (שהעתיק מס' מלכים) שספר שבעים אלף סבל וכו', באר פה שזה היה אחרי הספר שספר דוד, ר"ל חוץ מן הגרים שספר דוד ויחדם אל בנין המקדש, וכבר בארתי (מ"א ט, כג) שבימי דוד היו כ"ה אלף, וזה היה חוץ משל שלמה, ויתר הדברים התבארו במלכים (ה, כט; ט, כג):

Edition: Malbim on II Chronicles -- Wikisource. License: Public Domain. Sefaria.

Original text

Verse 1

וַיִּסְפֹּ֨ר שְׁלֹמֹ֜ה שִׁבְעִ֥ים אֶ֙לֶף֙ אִ֣ישׁ סַבָּ֔ל וּשְׁמוֹנִ֥ים אֶ֛לֶף אִ֖ישׁ חֹצֵ֣ב בָּהָ֑ר וּמְנַצְּחִ֣ים עֲלֵיהֶ֔ם שְׁלֹ֥שֶׁת אֲלָפִ֖ים וְשֵׁ֥שׁ מֵאֽוֹת׃ {פ}

Solomon mustered 70,000 basket carriers and 80,000 quarriers in the hills, with 3,600 supervisors.

Verse 2

וַיִּשְׁלַ֣ח שְׁלֹמֹ֔ה אֶל־חוּרָ֥ם מֶלֶךְ־צֹ֖ר לֵאמֹ֑ר כַּאֲשֶׁ֤ר עָשִׂ֙יתָ֙ עִם־דָּוִ֣יד אָבִ֔י וַתִּֽשְׁלַֽח־ל֣וֹ אֲרָזִ֔ים לִבְנֽוֹת־ל֥וֹ בַ֖יִת לָשֶׁ֥בֶת בּֽוֹ׃

Solomon sent this message to King Huram of Tyre, “In view of what you did for my father David in sending him cedars to build a palace for his residence—

Verse 3

הִנֵּה֩ אֲנִ֨י בוֹנֶה־בַּ֜יִת לְשֵׁ֣ם׀ יְהֹוָ֣ה אֱלֹהָ֗י לְהַקְדִּ֣ישׁ ל֡וֹ לְהַקְטִ֣יר לְפָנָ֣יו קְטֹֽרֶת־סַמִּים֩ וּמַעֲרֶ֨כֶת תָּמִ֤יד וְעֹלוֹת֙ לַבֹּ֣קֶר וְלָעֶ֔רֶב לַשַּׁבָּתוֹת֙ וְלֶ֣חֳדָשִׁ֔ים וּֽלְמוֹעֲדֵ֖י יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֵ֑ינוּ לְעוֹלָ֖ם זֹ֥את עַל־יִשְׂרָאֵֽל׃

see, I intend to build a House for the name of the E TERNAL my God, to whom I will dedicate it and in whose honor I will make incense offering of sweet spices, regular rows of bread, and the morning and evening burnt offerings on sabbaths, new moons, and festivals, as is Israel’s eternal duty.

Verse 4

וְהַבַּ֛יִת אֲשֶׁר־אֲנִ֥י בוֹנֶ֖ה גָּד֑וֹל כִּֽי־גָד֥וֹל אֱלֹהֵ֖ינוּ מִכׇּל־הָאֱלֹהִֽים׃

The House that I intend to build will be great, since our God is greater than all gods.

Verse 5

וּמִ֤י יַֽעֲצׇר־כֹּ֙חַ֙ לִבְנֽוֹת־ל֣וֹ בַ֔יִת כִּ֧י הַשָּׁמַ֛יִם וּשְׁמֵ֥י הַשָּׁמַ֖יִם לֹ֣א יְכַלְכְּלֻ֑הוּ וּמִ֤י אֲנִי֙ אֲשֶׁ֣ר אֶבְנֶה־לּ֣וֹ בַ֔יִת כִּ֖י אִם־לְהַקְטִ֥יר לְפָנָֽיו׃

Who indeed is capable of building such a House! Even the heavens to their uttermost reaches cannot contain [God], and who am I that I should build such a House—except as a place for making burnt offerings?

Verse 6

וְעַתָּ֡ה שְֽׁלַֽח־לִ֣י אִישׁ־חָכָ֡ם לַעֲשׂוֹת֩ בַּזָּהָ֨ב וּבַכֶּ֜סֶף וּבַנְּחֹ֣שֶׁת וּבַבַּרְזֶ֗ל וּבָֽאַרְגְּוָן֙ וְכַרְמִ֣יל וּתְכֵ֔לֶת וְיֹדֵ֖עַ לְפַתֵּ֣חַ פִּתּוּחִ֑ים עִם־הַחֲכָמִ֗ים אֲשֶׁ֤ר עִמִּי֙ בִּיהוּדָ֣ה וּבִירוּשָׁלַ֔͏ִם אֲשֶׁ֥ר הֵכִ֖ין דָּוִ֥יד אָבִֽי׃

Now send me someone skillful to work in gold, silver, bronze, and iron, and in purple, crimson, and blue yarn, and who knows how to engrave, alongside the skilled workers I have here in Judah and in Jerusalem, whom my father David provided.

Verse 7

וּֽשְׁלַֽח־לִי֩ עֲצֵ֨י אֲרָזִ֜ים בְּרוֹשִׁ֣ים וְאַלְגּוּמִּים֮ מֵֽהַלְּבָנוֹן֒ כִּ֚י אֲנִ֣י יָדַ֔עְתִּי אֲשֶׁ֤ר עֲבָדֶ֙יךָ֙ יֽוֹדְעִ֔ים לִכְר֖וֹת עֲצֵ֣י לְבָנ֑וֹן וְהִנֵּ֥ה עֲבָדַ֖י עִם־עֲבָדֶֽיךָ׃

Send me cedars, cypress, and algum wood from the Lebanon, for I know that your servants are skilled at cutting the trees of Lebanon. My servants will work with yours

Verse 8

וּלְהָכִ֥ין לִ֛י עֵצִ֖ים לָרֹ֑ב כִּ֥י הַבַּ֛יִת אֲשֶׁר־אֲנִ֥י בוֹנֶ֖ה גָּד֥וֹל וְהַפְלֵֽא׃

to provide me with a great stock of timber; for the House that I intend to build will be singularly great.

Verse 9

וְהִנֵּ֣ה לַֽחֹטְבִ֣ים לְֽכֹרְתֵ֣י הָעֵצִ֡ים נָתַ֩תִּי֩ חִטִּ֨ים׀מַכּ֜וֹת לַעֲבָדֶ֗יךָ כֹּרִים֙ עֶשְׂרִ֣ים אֶ֔לֶף וּשְׂעֹרִ֕ים כֹּרִ֖ים עֶשְׂרִ֣ים אָ֑לֶף וְיַ֗יִן בַּתִּים֙ עֶשְׂרִ֣ים אֶ֔לֶף וְשֶׁ֕מֶן בַּתִּ֖ים עֶשְׂרִ֥ים אָֽלֶף׃ {ס}

I have allocated for your servants, the wood-cutters who fell the trees, 20,000 kor s of crushed wheat and 20,000 kor s of barley, 20,000 bath s of wine and 20,000 bath s of oil.”

Verse 10

וַיֹּ֨אמֶר חוּרָ֤ם מֶלֶךְ־צֹר֙ בִּכְתָ֔ב וַיִּשְׁלַ֖ח אֶל־שְׁלֹמֹ֑ה בְּאַהֲבַ֤ת יְהֹוָה֙ אֶת־עַמּ֔וֹ נְתָנְךָ֥ עֲלֵיהֶ֖ם מֶֽלֶךְ׃

Huram, king of Tyre, sent Solomon this written message in reply, “Because G OD loved the people of Israel, you were made king over them.”

Verse 11

וַיֹּ֘אמֶר֮ חוּרָם֒ בָּר֤וּךְ יְהֹוָה֙ אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל אֲשֶׁ֣ר עָשָׂ֔ה אֶת־הַשָּׁמַ֖יִם וְאֶת־הָאָ֑רֶץ אֲשֶׁ֣ר נָתַן֩ לְדָוִ֨יד הַמֶּ֜לֶךְ בֵּ֣ן חָכָ֗ם יוֹדֵ֙עַ֙ שֵׂ֣כֶל וּבִינָ֔ה אֲשֶׁ֤ר יִבְנֶה־בַּ֙יִת֙ לַיהֹוָ֔ה וּבַ֖יִת לְמַלְכוּתֽוֹ׃

Huram continued, “Blessed is the E TERNAL , God of Israel, who made the heavens and the earth, who gave King David a wise son, endowed with intelligence and understanding, to build a House for the E TERNAL and a royal palace for himself.

Verse 12

וְעַתָּ֗ה שָׁלַ֧חְתִּי אִישׁ־חָכָ֛ם יוֹדֵ֥עַ בִּינָ֖ה לְחוּרָ֥ם אָבִֽי׃

Now I am sending you someone skillful and intelligent, my master Huram,

Verse 13

בֶּן־אִשָּׁ֞ה מִן־בְּנ֣וֹת דָּ֗ן וְאָבִ֣יו אִישׁ־צֹרִ֡י יוֹדֵ֡עַ לַעֲשׂ֣וֹת בַּזָּֽהָב־וּ֠בַכֶּ֠סֶף בַּנְּחֹ֨שֶׁת בַּבַּרְזֶ֜ל בָּאֲבָנִ֣ים וּבָעֵצִ֗ים בָּאַרְגָּמָ֤ן בַּתְּכֵ֙לֶת֙ וּבַבּ֣וּץ וּבַכַּרְמִ֔יל וּלְפַתֵּ֙חַ֙ כׇּל־פִּתּ֔וּחַ וְלַחְשֹׁ֖ב כׇּל־מַחֲשָׁ֑בֶת אֲשֶׁ֤ר יִנָּֽתֶן־לוֹ֙ עִם־חֲכָמֶ֔יךָ וְֽחַכְמֵ֔י אֲדֹנִ֖י דָּוִ֥יד אָבִֽיךָ׃

the son of a Danite woman, his father a Tyrian. He is skilled at working in gold, silver, bronze, iron, precious stones, and wood; in purple, blue, and crimson yarn and in fine linen; and at engraving and designing whatever will be required of him, alongside your skilled workers and those of my lord, your father David.

Verse 14

וְ֠עַתָּ֠ה הַחִטִּ֨ים וְהַשְּׂעֹרִ֜ים הַשֶּׁ֤מֶן וְהַיַּ֙יִן֙ אֲשֶׁ֣ר אָמַ֣ר אֲדֹנִ֔י יִשְׁלַ֖ח לַעֲבָדָֽיו׃

As to the wheat, barley, oil, and wine that my lord mentioned, let him send them to his servants.

Verse 15

וַ֠אֲנַ֠חְנוּ נִכְרֹ֨ת עֵצִ֤ים מִן־הַלְּבָנוֹן֙ כְּכׇל־צׇרְכֶּ֔ךָ וּנְבִיאֵ֥ם לְךָ֛ רַפְסֹד֖וֹת עַל־יָ֣ם יָפ֑וֹ וְאַתָּ֛ה תַּעֲלֶ֥ה אֹתָ֖ם יְרוּשָׁלָֽ͏ִם׃ {פ}

We undertake to cut down as many trees of Lebanon as you need, and deliver them to you as rafts by sea to Jaffa; you will transport them to Jerusalem.”

Verse 16

וַיִּסְפֹּ֣ר שְׁלֹמֹ֗ה כׇּל־הָאֲנָשִׁ֤ים הַגֵּירִים֙ אֲשֶׁר֙ בְּאֶ֣רֶץ יִשְׂרָאֵ֔ל אַחֲרֵ֣י הַסְּפָ֔ר אֲשֶׁ֥ר סְפָרָ֖ם דָּוִ֣יד אָבִ֑יו וַיִּמָּֽצְא֗וּ מֵאָ֤ה וַחֲמִשִּׁים֙ אֶ֔לֶף וּשְׁלֹ֥שֶׁת אֲלָפִ֖ים וְשֵׁ֥שׁ מֵאֽוֹת׃

Solomon took a census of all the resident aliens in the land of Israel, besides the census taken by his father David, and they were found to be 153,600.

Verse 17

וַיַּ֨עַשׂ מֵהֶ֜ם שִׁבְעִ֥ים אֶ֙לֶף֙ סַבָּ֔ל וּשְׁמֹנִ֥ים אֶ֖לֶף חֹצֵ֣ב בָּהָ֑ר וּשְׁלֹ֤שֶׁת אֲלָפִים֙ וְשֵׁ֣שׁ מֵא֔וֹת מְנַצְּחִ֖ים לְהַעֲבִ֥יד אֶת־הָעָֽם׃

He made 70,000 of them basket carriers, and 80,000 of them quarriers, with 3,600 supervisors to see that the people worked.

English translation: THE JPS TANAKH: Gender-Sensitive Edition · CC-BY-NC

II Chronicles 2

II Chronicles Chapter 2

Text map

Reading lens

Continue the sequence

Parallel sources

Lessons and study tools

Rashi's commentary

Malbim's commentary

Original text