ירמיה פרק מ״ו

מגן — של עור הוא והוא שלוק וכשיוצ' למלחמה מושחו בשמן:

צנה — של עץ דמות תריסין שלנו:

מרקו הרמחים — כמו ומורק ושוטף (ויקרא ז) פורביר בלע"ז:

המה חתים — מצרים:

ולא הפנו — עוד לעמוד במלחמה לא היה להם פנאי:

כיאור יעלה — שהיה רגיל להעלות גייסות סביביו כמו נהר לשטף סביביו:

יתגעשו מימיו — דמטרפין מוהי:

כיאור יעלה — היה רגיל לעלות:

אובידה — כמו אאבד:

והתהוללו — לשון סכלות:

ורותה — לשון שובע, ל"א לשון שכרון כמו שכר דמתרגמינן מרוי:

בארץ צפון — שהלך פרעה על נבוכדנצר בכרכמיש וגם נפל ונהרגו גבוריו והוא ברח מן המלחמה:

גבור בגבור כשלו — כשהיו בורחים היו נכשלים ונתקלים זה בזה:

לבא נבוכדראצר — זו מכה שניי' שהחריב נבוכדנצר את מצרים בשנת עשרים ושבע למלכו (יחזקאל כ״ט:י״ד) כמו ששנינו בסדר עולם:

התיצב והכן לך — כנגד המלחמה, והכן ואתקין:

נסחף — נשטפו והחליקו גבוריך כמו מטר סוחף (משלי כ״ח:ג׳) נסתחפה שדהו בלשון משנה ומנחם חברו לשון כליון וכן חבר מטר סוחף ודונש פתר מטר סוחף כמו מטר סועף כמו מסעף פארה במערצה (ישעיהו י׳:ל״ג):

הרבה כושל — הקב"ה שהדפו והרבה לו מכשול:

גם נפל — נתקבצו איש אל רעהו לאמר נקומה ונשובה אל עמנו ממקום שיצאנו משם להלחם:

חרב היונה — חרבא דסנאה דהיא כחמר מרויא, היונה לשון יין ל"א לשון אונאה:

קראו שם — במלחמה הכריזו משל של חרפה:

פרעה מלך מצרים שאון — שהיה מגביה קול שאונו תשואות להתהלל בחיילותיו:

העביר המועד — שייעד היום מלחמה קבוע לצאת ולהלחם ולא יצא ועבר יום זמן המועד:

כי כתבור בהרים — כי כאשר דבר אמת הוא שתבור קבוע בהרים והר הכרמל על הים כן באמת יבא הדבר הזה על מצרים:

כלי גולה — אדם יוצא לדרך מתקן לו חמת ומקדה של חרס לשתות בה:

ונצתה — לשון ציה:

עגלה יפהפיה — מלכותא יאייא:

קרץ — עממין קטולין קרץ לשון חתוך וכן מחומר קרצתי (איוב לג):

מצפון — מבבל:

שכיריה — שריה כמו בתער השכירה (ישעיה ז):

מרבק — קופל"א בלעז:

הפנו — פנו עורף לבקש לנוס:

קולה כנחש ילך — הרי הנחש בא ללמד על מצרים ונמצא למד למדנו מכאן שכשאמר הקב"ה לנחש על גחונך תלך (בראשית ג) וקיטע את רגליו והלך קולו בסוף העולם כך שנוייה בל"ב מדות דרבי אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי:

כי בחיל ילכו — אליה:

כרתו יערה — כח יש בהן לכרות כל יערה:

כי לא יחקר — מספר צבאם:

אל אמון — על אמון, על השר אמון יש שהוא לשון גדולה כמו התטבי מנא אמון (נחום ג׳:ח׳):

מנא — אלכסנדרי' רבת' לאשיניוריא"ה דלישנדר"א בלע"ז:

ואחרי כן — מקץ ארבעים שנה כמו שאמר יחזקאל (כ״ט:י״ג):

ואתה אל תירא — צדיקים שבתוך מצרים שגלו שם על כרחם:

למשפט — בדין חסוך מעט מעט:

ונקה — לשון טיאוט והשמד וכן תירגמו יונתן לשון כלייה:

אשר היה, הנבואות שמכאן עד סי' נ"ב, נבא על הגוים שכבש נבוכדנצר:

למצרים, נבואה שבסימן זה נבא על מצרים שהוכו מנבוכדנצר שתי פעמים, ועד פסוק י"ג נבא ע"מ שהכה את חיל פרעה נכו על נהר פרת בשנה הרביעית ליהויקים:

ערכו, יצייר במליצתו שמצרים לא יתחיל עוד לצאת למלחמה כלל, כמ"ש (מ"ב כ"ד ז') ולא הוסיף עוד מלך מצרים לצאת מארצו כי לקח מלך בבל מנחל מצרים עד נהר פרת, ואומר אליו שיערכו מגן וצנה ויגשו למלחמה, ומוסיף או עכ"פ אסרו הסוסים והפרשים יעלו עליהם לרכוב, והתיצבו בכובעים כאילו מתחילים לצאת, הגם שלא יגשו למלחמה עצמה, או עכ"פ מרקו הרמחים ולבשו הסריונות כמי שעושה תחילת ההכנה:

מדוע ראיתי המה חתים שי"ל מורך לב, ויותר מזה כי נסוגים אחור, כמראה המורך בפועל, ויותר מזה שגם גבוריהם יוכתו באמת, ונסו וגם לא הפנו לראות אם יש רודף מרוב הפחד, מדוע היה זה?, משיב יען מגור מסביב נאום ה' ה' הביא עליהם מגור ופחד:

אל, אבל לחנם מנוס נסו, כי גם הקל ברגליו אל ינוס, והגבור לא ימלט ע"י גבורתו כי צפונה על יד נהר פרת כשלו, שתחת שהיה להם לברוח לצד דרום שהוא צד מצרים יברחו לצד צפון אל יד הנהר, שבא האויב מאחוריהם ולחצם אל יד הנהר ושם נפלו כולם, כי הנהר סגר בעדם את הדרך:

מי זה אשר כיאור יעלה, שכמו שהיאור נילוס בעת יעלה יכסה את כל הארץ בריבוי מימיו כן כסה את עין הארץ בריבוי מחנותיו, וכנהרות יתגעשו מימיו, וכמו שהנהר המושך מימיו חדים ושוטפים כל אשר בדרכם כן היו אנשים גבורים שוטפים את כל הממלכות:

מצרים, משיב מצרים הוא הרגיל לעלות כיאור, והמאמרים מקבילים כיאור יעלה ויאמר אעלה אכסה ארץ כנילוס שמכסה ארץ במים, וכנהרות יתגעשו מימיו ( ויאמר ) אובידה עיר ויושבי בה כנהר השוטף ומאבד הכל:

עלו ואני מצוה לכם שתעלו על הסוסים והרכב יתהוללו והגבורים יצאו, ועמהם יצאו עוזריהם כוש ופוט וכו', אבל והיום ההוא לה' יום נקמה, וע"כ נתן בלבם שיצאו למלחמה לקראת נבוכדנצר ואכלה חרב ושבעה מבשרם, ורותה מדמם, כי זבח גדול לה' מצייר כאילו ה' הכין זבח אל נהר פרת (שהיה דרכם לזבוח אל הנהר) והקדיש קרואיו עם כשדים לאכול ולשבוע:

עלי גלעד, אחר מפלת פרעה רצה עדיין להתחזק בממשלתו שהיה לו בארץ סוריא עד עבר הירדן שגלעד היה ראש לממלכה זאת, וע"ז ימליץ שרצה לקחת צרי למכתו מגלעד ששם גדל הצרי, אבל לשוא הרבית רפואות ע"י סמים, אחר שתעלה אין לך, שכלה הליחות השרשי והבריאות, ר"ל א"א שתתחזק על ידי עמים אחרים אחר שנפלו מבחר גבוריך, כי שמעו גוים קלונך ולא יתחזקו להיות בעוזריך, וחוץ מן השמועה גם צוחתך בעצמך מלאה הארץ, כי גבור בגבור כשלו שהיה מהומה בין גבוריו והרגו זה את זה:

הדבר, עתה ינבא על מה שהוכו שנית ע"י נבוכדנצר שבא אל ארץ מצרים להכותה:

הגידו, תחלה יגידו במצרים שנבוכדנצר בא עליו, ואח"כ יכריזו במגדול ובנוף שהם ערי מבצר שיתיצבו במבצריהם ושם יכינו כלי נשק, וההכרזה תהיה שיעמדו במקומם ללחום על עריהם, לא שיצאו לקראת האויב כי כבר אכלה חרב סביביך :

מדוע, שואל אבל מדוע נשטפו הגבורים ולא עמדו במלחמה בערי מבצר? משיב לא עמד, מפני שה' הדפו :

ה' הרבה כושל, וע"י המכשול נפל איש אל רעהו שנעשה ביניהם מלחמה פנימיית ואחד הכשיל את חבירו, ועי"כ נתפזרו העמים עוזריהם, ויאמרו איש אל רעהו קומה ונשובה אל עמנו מפני חרב היונה היא חרב של נבוכדנצר:

קראו שם, תחלה קראו ופרסמו שפרעה בא בשאון גדול ועם רב, ואח"כ קראו כי העביר המועד, שקבע מועד אחר שבו בזמן יבא, וה' אומר שלא יבא כלל:

חי אני כי כתבור בהרים, שהר תבור הגם שיושב בין ההרים, והר הכרמל הוא סמוך לים, (כמ"ש במס' שבת דף ל"ד) כדי שיניח חמה בראש הכרמל וירד לים ויטבול, זה שיעור בין השמשות ובכ"ז א"א שיבא תבור בין ההרים שאצלו ושיבא הכרמל בים, כי ה' קבעו שלא ימוש ממקומו, כן פרעה הגם שהוא קרוב למקום המלחמה לא ימוש ממקומו ולא יבא:

כלי גולה עשי לך, אולם לענין זה תמוש ממקומך שתצא ללכת לגולה כי נוף לשמה תהיה :

עגלה יפה פיה, מצרים היו מכבדים ומעריצים את השור שיחסו לו אלהות, והוא עמד בנוף, וכשחרב נוף המיתו הכשדים את יראתם, ובזה ממשיל מצרים לעגלה יפיפיה שהוא העגל שעבדו לו, שהיו בוחרים שיהיה יפה מאד, ובא לו הקרץ והשחיטה מצפון מעם כשדים:

גם שכיריה, ועפ"ז ממשיל גם המלכים שהיו לוחמים מלחמותיהם בשכר והיו עוזרים מצרים כעגלי מרבק, שהיו ג"כ כעגלים שעמדו להתפטם שם מטוב ארץ מצרים, ואחר מפלת העגלה שהיא מצרים גם המה הפנו ללכת לארצם ונסו ולא עמדו, כי בא גם עליהם יום אידם וגם עת פקודתם בעבור עונותיהם:

קולה, ציור הנחש הוא שהיו לו רגלים ונקצצו ע"י חטאו, ובזה מצייר את מצרים שקצצו את רגליהם לבל יוכלו ללכת ממקומם חוץ לארצם, כי בחיל ילכו האויבים והחיל באו לה בקרדומות לקצץ רגליהם, ועם ציור הקרדומות יתפוס המליץ ציור אחר מה שעושים עם הקרדום שבו חוטבים העצים, ועז"א כחוטבי עצים, ועפ"ז יצייר ארץ מצרים כיער, שבאים בקרדומות לכרתו, ואומר כי כרתו יערה נאום ה', ר"ל שחוטבי עצים האלה והקרדומות הם כרתו את יערה כי לא יחקר והוא עצום מאד, כי רבו, והגם שלא יחקר בכ"ז כרתוהו כו', כי החוטבי עצים שבאו רבו מארבה ואין להם מספר, והיה בידם לחטוב את היער כולו:

הבישה בת מצרים, ואח"ז נשאר לה בושה גדולה כי נתנה ביד עם צפון להיות עבדים לעם צפון:

אמר ה', הנני פוקד אל אמון מנא, שהיה שם מושב הע"ז אמון, ועל פרעה שנלקח ארצו, ועל מדינת מצרים ויתר אלהיה ויתר מלכיה ואחר כך יפקוד שנית על פרעה, שנלחם שנית ונובכדנצר הרג אותו, וז"ש ונתתים ביד מבקשי נפשם להרגם, ואחרי כן תשכן כימי קדם כמ"ש ביחזקאל שזה היה אחר ארבעים שנה שאז כלתה מלכות בבל:

ואתה אל תירא עבדי יעקב אחר שאמר שמצרים תשכון כימי קדם וזה היה כשמלך כורש, אומר שגם יעקב לא יירא ואל תחת ישראל הגדולים כי הנני מושיעך וכו', וכבר התבארו פסוקים אלה למעלה סי' למ"ד:

בכתבו את הדברים האלה על ספר למעלה (סי' ל"ו ב') ספר שה' צוה לירמיה לכתוב על ספר את הדברים אשר דבר אליו על ישראל ועל כל הגוים, וגם לחז"ל שהדברים שעל ישראל הם מגלות קינות, הדברים שעל הגוים הם הנבואות המסודרות פה מן סי' מ"ו עד סי' נ"ב שהיו מסודרות לפני ירמיה בספר מיוחד כמ"ש למעלה (כ"ה י"ג) והביאותי וכו' את כל הכתוב בספר הזה אשר נבא ירמיה על כל הגוים, שכוון לנבואות דפה, וע"כ טרם שסדר הספר הזה יודיע מ"ש לו ה' אל ברוך הכותב: