ירמיה פרק י״ד

דברי הבצרות — שיביא עליהם רעב ומנחם חברו ל' מבצר כמו ומבצר משגב חומותיך (ישעיהו כ״ה:י״ב):

ושעריה — עריה:

וצוחת ירושלם — צעקת ירושלים כמו מראש הרים יצוחו (שם מב):

על גבים — בורות שהמים מתכנסים בהם:

שבו כליהם ריקם — שלא ירד מטר:

וחפו — ל' כסוי:

אכרים — בובייר"ש בלעז:

ילדה ועזוב — את ולדה לבקש לה מרעה:

על שפיים — יבלי מים ריבייר"ש בלעז:

ענו בנו — העידו בנו:

עשה למען שמך — עשה מה שתעשה עמנו למען שם גדול שיצא לך שאתה מושל בכל ואנחנו עמך וצאן מרעיתך ולא נאה שתתן שם נצחונך לאלילים ומדרש אגדה יש למען שמך וכו':

מקוה — תוחלת:

נדהם — רקרו"ץ בלעז מושך ידו מן המלחמה וי"א רקריאנ"ץ בלעז:

ושמך עלינו נקרא — לפיכך אין כבודך בכך:

תנחנו — פי' כמו תעזבנו:

כן אהבו לנוע — כן כמה שגזרתי עליהם גולה במצרים ובבל אהבו שם להיות גולים לעבוד אליליהם הרחוקו':

ואליל — ל' אל דבר שאינו:

נחלה מאד — ל' חולי:

סחרו — סבבו לבקש הצל':

אל ארץ ולא ידעו — אל ארץ אחרת ולא היו יודעין בה עד הנה:

אם בציון געלה נפשך — על מנת שלא לשוב עליה כי אם דעתך לשוב מדוע הכיתה באין מרפא:

למען שמך — שנקראת רחום:

כסא כבודך — בה"מ, ומדרש אגדה ישראל החקוקים בכסא כבודך:

ואם השמים יתנו רביבים — מאיליהם אם לא על פיך בתמיה כל תמיהה הכפולה הראשונה בה"א והשנייה באם כגון הבמחנים אם במבצרים (במדבר י״ג:י״ט) הטובה היא אם רעה (שם) המאוס מאסת אם בציון געלה נפשך (כאן) אף כאן היש בהבלי הגוים ואם השמים:

על דברי הבצרות, שירמיה התפלל אז על עצירת גשמים:

אבלה יהודה כלל המדינה, וגם שעריה אומללו הם הערים הבצורות, וגם צוחת ירושלים עלתה שהיא עיר הממלכה שכבר נחרבו ע"י נבוכדנצר, וחוץ מזה נוסף צרת עצירת גשמים:

ואדיריהם, העשירים שלחו את נעריהם הצעירים לבקש מים, כי לא הביאו מים למכור בכסף, וגם באו על גבים, החפירות ששם רגיל למצוא מים, אבל שבו כליהם, הצעירים לא שבו כי מתו בצמא, רק כליהם שבו ריקם בלא מים, עי"ז בושו מן הצרה, וחפו ראשם לאבלות על בניהם:

בעבור, וגם האכרים עובדי האדמה בושו וחפו ראשם בעבור שהאדמה חתה ולא נתנה יבולה, ע"י כי לא היה גשם בארץ, ועי"כ עתידים לסבול גם חרפת רעב:

כי גם אילת בשדה הגם שילדה והיא אוהבת ולדה בכ"ז עזבה את הולד כי לא היה דשא :

ופראים, הגם שיתור הרים מרעיהם ואחר כל ירק ידרשו, בכ"ז שאפו רוח כי אין גם עשב אחד:

אם אחרי שהציע ספור הצרה, מתחיל להתפלל אל ה', אומר אם עונינו ענו בנו, הגם שאנחנו מצדנו ראוים לעונש כי עונינו מעידים בנו, בכ"ז עשה למען שמך, מפרש דבריו ( אם עונינו ענו בנו ) כי רבו משובותינו, א. שמשובותינו הם רבים, ב. מצד ההשקף נגד מי היה החטא לך חטאנו, נגד מלך גדול רם ונשא, ומצד זה אנו ראוים לעונש, בכ"ז (עשה למען שמך) כי שמך הוא:

מקוה ישראל ה' שישראל מקוים תמיד אליך ואתה מושיע תמיד בעת צרה, זה הוא שמך, וא"כ הושיענו גם עתה למה תהיה כגר, ר"ל כי המניעה מהושיע עתה יצוייר או בחסרון הרצון, או בחסרון הידיעה, או חסרון היכולת נגד הרצון, אמר למה תהיה כגר בארץ שהגר לא יקפיד על הנעשה בארץ מצד שאינו מתושבי הארץ וכאורח נטה ללון, שהאורח הגם שהוא מאזרחי הארץ לא ישגיח על הנעשה בארץ מצד שאינו שוכן שם בקביעות, ור"ל שכן נדמה כאילו אין רצונך להשגיח על הארץ, או מצד שמסרת הנהגתה אל מערכת הכוכבים שהם שולטים פה בארץ ואתה כגר, או מצד שלא תעיין בהנהגתה רק לפרקים ולפי שעה:

למה, ונגד חסרון הידיעה, אומר שאתה נדמה כאיש נדהם שבטלו חושיו והרגשותיו ואינו מרגיש מאומה, ונגד חסרון היכולת, אומר למה תהיה כגבור לא יוכל להושיע מן מי שהוא תקיף ממנו, ואתה בקרבנו ה' הוא הפך האורח נטה ללון, ושמך עלינו נקרא הוא הפך מן הגר, כי לא מסרת אותנו תחת המערכת רק אנו תחת השגחתך, (ונגד חסרון הידיעה והיכולת א"צ להשיב) וא"כ אל תניחנו :

כה אמר ה' (תשובת ה') מה שאתם אומרים כי רבו משובותינו הנה כן אהבו לנוע, עודם שובבים ינועו מדרך אל דרך אחר, ולא יצוייר שתשתנה הגזרה רק או אם ישנו מעשיהם, אבל הם רגליהם לא חשכו ועדן הולכים תהו לא דרך, או יצוייר ע"י שישתנה רצון ה' עליהם לטוב אבל וה' לא רצם, ולכן יזכר עונם ועי"כ יפקד חטאתם להענישם:

ויאמר ה', יען שירמיה רוצה להתפלל שנית, אמר לו ה' אל תתפלל בעד העם הזה לטובה, ר"ל כי לפעמים יעניש ה' ע"י הסתרת פנים ואז העונש בא מעצמו וכשמתפללים על זה יתפללו לטובה, ר"ל שלא יסתיר פני השגחתו רק שיטיב עמהם, ולפעמים יהיה העונש השגחיי שיעניש ה' בעצמו, ואז מתפללים שלא ירע להם, ואז אין מועיל צום וקרבן כי נחתם הגזרה וצריך תשובה גדולה, וירמיה חשב שהעונש בא ע"י הסתרת פנים כמ"ש ושמך עלינו נקרא אל תניחנו, ר"ל שלא יניח אותם תחת יד המקרה, א"ל ה' אל יתפלל לטובה, כי העונש יהיה ע"י ה' בעצמו, ולכן כי יצומו אינני שומע אל רנתם, לא יועיל לא צום ולא קרבן, כי בחרב וברעב אנכי בעצמי מכלה אותם לא ע"י הסתרת פנים:

ואומר, ע"ז השיב ירמיה הלא עונש כזה לא יצדק רק אם הם מורדים בזדון ולהכעיס, והם מותעים ע"י נביאי השקר, שהם אומרים להם בשם ה' שלא יהיה חרב ורעב, ואם לא היו מותעים היו שומעים תוכחת נביאי האמת:

ויאמר (תשובת ה'), לא שלחתים בשליחות אל העם, ואף לא צויתים שיעשו איזה דבר, ויותר מזה כי לא דברתי אליהם כלל אף דבור בעלמא, רק חזון שקר נבואה כוזבת ע"י כח המדמה, וקסם ע"י חזיון הכוכבים או גורלות, ויותר מזה אליל דבר שאין בם ממש כמו פסילים ותרפים, ויותר מזה תרמית לבם המה מתנבאים להם שבודים דברי מרמה מלבם:

לכן כה אמר ה', ר"ל שמגיע להם עונש כפול, א — על שהם נבאים בשמי ואני לא שלחתים, שאף אם היה נבואתם לקיים דברי התורה המתנבא בשקר חייב מיתה, ב. מצד שהם אומרים חרב ורעב לא יהיה בארץ הזאת ומתעים את העם בל ישמעו לדברי נביאי האמת שאומרים בהפך ובל ישובו בתשובה, ולכן בחרב וברעב יתמו :

והעם הם ג"כ יקבלו עונש על שהאמינו לדברי נביאי השקר, והיו מושלכים מפני הרעב והחרב, לענין מה שיתמו הקדים חרב לרעב, כי מיתת הרעב קשה ממיתת החרב כמ"ש טובים היו חללי חרב מחללי רעב), ולענין מה שיושלכו בלא קבורה הקדים רעב לחרב, שר"ל שע"י שעם הרעב יהיה חרב אויב לא יניח אותם לקבור מתיהם, ושפכתי עליהם את רעתם, ר"ל שכבר נתמלא המדה ואשפוך אותה על העם, שרעתם עצמם תעניש אותם:

ואמרת אליהם, בכ"ז צוהו שיאמר אליהם שה' משתתף בצערן, וכאילו כביכול תרדנה עיניו דמעה, כי שבר גדול נשברה הוא השבר החיצון, ונלוה אליו מכה נחלה מאד בפנימותה, ומפרש השבר, כי אם יצאתי השדה, להנצל מן הרעב כמ"ש רעב בעיר פזר רגליך, והנה חללי חרב, ואם באתי העיר להנצל מן החרב והנה חללי רעב, ונוסף לזה מכה נחלה מאד בפנימית, כי גם נביא גם כהן שהם היו צריכים ללמד את העם תורה ונבואה הם סחרו אל ארץ עשו סחורה אל הארץ, כסוחר שמוכר סחורתו בעד בצע כסף, כן מכרו תורה ונבואה בעד כסף, ולא ידעו מה יהיה אחריתם, וזה מכה נחלה שעי"כ לא ירפאו השבר כי אין מי שילמדם ושישיבם בתשובה:

המאס, (תפלה שלישית), אחרי ששמע שה' משתתף בצערן ולא מאס בהם, יטעון וכי מאסת את יהודה הלא עוד אהבתך אליהם, וגם אם מאסת את יהודה האם בציון געלה נפשך, הלא עוד שכינתך בציון, וא"כ מדוע הכיתנו ואין לנו מרפא, ר"ל כי השם יקדים תמיד רפואה למכה, כדרך המקיז דם שיכין תחלה התרופות לעצור את הדם אחרי ההקזה ולהשיב נפש החולה, וזה סימן שאין כוונתו לחבל בו בההקזה רק לרפאותו, וכן המכה שבאה על ישראל אם היא השגחיית עיקר המכה למען ישובו בתשובה וירפאו, לכן יקדים ויכין את הרפואה, ע"ז שואל אם המכה היא השגחיית מדוע הכיתנו ואין לנו מרפא, למה לא הקדמת לה רפואה, ואם היא ע"י הטבע וע"י הסתרת פנים, הלא זה לא יצוייר רק אם הטבע תחייב זאת, ואיך היה בהפך, כי קוה לשלום שמצד הטבע ראוי שיהיה שלום, ולמה ואין טוב? וגם אחר המכה מצד הטבע היינו מקוים לעת מרפא ואיך והנה בעתה? וא"כ אין המכה טבעיית ומדוע לא הקדמת לה רפואה:

ידענו ה', אומר ידענו תשובה על זאת, שהוא מצד רשענו שנתמלאה הסאה, ומצד עון אבותינו שאנו אוחזים מעשה האבות בידנו כי חטאנו לך, וכשאוחזים מעשה אבותיהם בידיהם פוקד עון אבות על בנים, וע"ז משיב אל תנאץ, כי אתה צריך לעשות זאת, א. למען שמך בל יתחלל כמ"ש ומה תעשה לשמך הגדול המשותף בשמנו, ב. אל תנבל כסא כבודך כסא כבוד מרום מראשון מקום מקדשנו, (וזה נגד מ"ש אם בציון געלה נפשך), ג. אל תפר בריתך אתנו (וזה נגד המאס מאסת את יהודה) הלא כרת אתנו ברית:

היש בהבלי הגוים מגשימים, ר"ל הלא ידענו זאת כי הגשמים לא ירדו לא ע"י דברים מלאכותים ע"י הורדת כחות הרוחניות ע"י עבודת הכסילים כאשר יחשבו העכו"ם בהבליהם, ולא ע"י הטבע עצמו על ידי השמים, רק כי אתה ה' אלהינו שהמטר הוא השגחיי מאתך, ורק לך נקוה כי אתה עשית את כל אלה, ואתה עצרת את השמים עתה שלא ירד המטר, והמטר נעצר בעת יעבדו ישראל ע"א כמ"ש פן יפתה לבבכם וסרתם ועבדתם אלהים אחרים ועצר את השמים, אבל אנחנו מאמינים בך ולך נקוה שתתן מטר על הארץ: