ירמיה פרק כ׳

המהפכת — שם מקום האסורים וי"ת לכיפתא ארוולו"ר בלעז:

מגור — יראה:

לא פשחור קרא ה' שמך וגו' — לא נקרא שמך פשחור אלא בשביל דבר זה כלומר פשח שחור כמו אילן שנפשח וכן ויפשחני (איכה ג) וכן אמר לו לא פשחור קרא שמך שלשון פשחור משמע אדם גדול ובן חורין פש חור אלא לכך נקרא שמך פשחור פשח שחור, ד"א פש סחור רבים סביבותיך להרוג וללשון זה מגור הוא ל' אסיפה כמו מגורי אל חרב (יחזקאל כ״א:י״ז):

חוסן — ממון:

פתיתני — ללכת בשליחותך:

חזקתני — הכבדת עלי ידך החזקה ללכת על כרחי:

ותוכל — ונצחת:

כולה — כל העם לועג לי:

מדי אדבר — בכל עת שאדבר אליהם אני צריך לזעוק ולהרים קול ואיני קורא אליהם טובה כי אם נבואות חמס ושוד:

כי יהיה דבר ה' לי — לפיכך דברו לי חרפה שהם מחרפים אותי:

ולקלס — ולדבור כמו וקלסה:

ואמרתי לא אזכרנו — ואם אמר לי לבי שלא לילך בשליחותו עוד:

והיה בלבי — הנבואה כאש בוערת ועל כרחי אני צריך לילך:

עצור בעצמותי — וכנוס בעצמותי האש:

כלכל — לסבול האש:

כי שמעתי — אני אמרתי שלא אזכרנו לפי ששמעתי דבת רבים אלו שמתלחשים עלי:

מגור — ל' אסיפה וכן ת"י:

הגידו — עליו עדות שקר:

ונגידנו — ונעידנו ומנחם פי' הגידו ונגידנו כמו (דברים יד) לא תתגודדו וכן חבר לחלק יגיד רעים (איוב י״ז:ה׳) ל' השחתה כמו גודו אילנא (דניאל ג) ודונש פתר אותו לשון הגדה ממש וכה פתרונו הגידו עליו דברי שקר ונגידנו למלך ויש לנו כמו נגידנו דברים רבים במקרא אשר לא יכין פתרונו כי אם עד אשר יחלקון לשתי תיבות או לשלש כמו ולא יכלו דברו לשלום (בראשית לו) בני יצאוני (לעיל י):

שומרי צלעי — מצפים שברי:

אולי יפותה — לשמוע לנו ולטעות אחרינו:

כי לא השכילו — לא הצליחו בעצתם:

ארור היום אשר ילדתי בו — פוא"י אינייניר"ט בלעז היא שעת הריון ועל ידי אונס שמש חלקיהו אביו מטתו ביום שהיה בורח מפני מנשה שהיה הורג את הנביאים ושמש מטתו וברח:

שמח — מ"ם דגושה שהוא ל' תשמח אחרים ששמח את אביו בבשורתו:

כערים אשר הפך — סדום ועמורה:

ולא נחם — משגזר עליהם חורבן לא חשב מחשבה אחרת לבטל גזרתו:

אשר לא מותתני מלאך המות מרחם והרי זה מן המקראות קצרי דבור:

הרת עולם — הריון של עולמית:

עמל ויגון — חורבן בית המקדש:

לא פשחור, ששם זה מורה על התפשטות והחירות, כי אם מגור מסביב שהוא ההפך שמתאסף אל עצמו מפני הפחד והמצור:

נותנך למגור שישמעו מה שנעשה לך ויגורו ויפחדו, ונפלו בחרב בעת המלחמה, ואת כל יהודה אתן בעת שכבשום, והגלם ושם בבבל יכם בחרב, או ר"ל הגלה מקצתם, והכה מקצתם:

ונתתי את כל חוסן הם הדברים החזקים שבעיר כמו המבצרים, ויגיעה כספם וזהבם ותבואותיהם, ויקרה דברים היקרים כמו אבנים טובות ומרגליות, ואת כל אוצרות שאצרו המלכים, אתן מפרש נגד כל חוסן אמר אתן ביד אויביהם שיכבשו המבצרים, ונגד יגיעה ויקרה אמר ובזזום שיבוזו אנשי החיל איש לו, ונגד האוצרות אמר ולקחום כי יוקחו לאוצר מלך בבל:

ושם תקבר ר"ל לא תשוב לא בחיים ולא אחרי המות:

פתיתני ה', ר"ל הנה לא רציתי להיות נביא, א — מפני שיראתי שאהיה לצחוק וללעג מצד כי נער אנכי, וע"ז פתיתני כמ"ש אל תאמר נער אנכי ואפת, ב. מפני שיראתי שאם לא אהיה לצחוק יחרה אפם עלי ויהרגוני, וע"ז חזקתני כמ"ש אל תירא מפניהם ותוכל ועתה כל אשר יגורתי בא לי, אם מה שיראתי שאהיה לשחוק הייתי לשחוק כל היום, ולא אצל קצת מן העם רק כולה לועג לי, ואם מה שיראתי שיעשו לי רעה מדי אדבר אזעק איני אצלם כאיש משוגע ופתי שיצחקו עליו ולא ישימו לב לדבריו, כי בכל עת שאדבר דבר נבואה י"ל לזעוק בין על חמס בממון, בין על שוד בגוף, כי היה דבר ה' לי לחרפה מה שאני מדבר בשם ה' הם חושבים שאני עצמי מדבר זאת וע"כ יחרפוני על דברי שאני אומר להם:

ואמרתי, ועי"ז גמרתי בלבי שלא אנבא עוד, לא אזכרנו ר"ל שאשכח מזכרוני מה שאמר לי עד עתה, ולא אדבר עוד בשמו לעתיד לא אלך בשליחות מאתו, אבל (נגד לא אזכרנו) והיה בלבי כאש בערת, (ונגד לא אדבר עוד בשמו) ונלאיתי כלכל ולא אוכל שלא אלך בשליחותו ולא אנבא:

כי שמעתי, וחוץ ממה שחרפוני ורדפוני ע"י דברי נבואתי רצו להוציא עלי דבה בעלילות שקר, ולא איש יחידי רק דבת רבים, וגם ( דבת ) מגור מסביב הוא פשחור שקראו בשם מגור מסביב, ב. שהעמידו נגדי עדי שקר להעיד שקר בפני וכ"א אומר לחברו הגידו אתם את הדבה ואנחנו נגידנו ר"ל נהיה עדים להגיד זאת בפניו לפני השופטים, ג. שגם כל אנוש שלומי הם שומרי צלעי מצפים שאהיה צולע מעט ועי"כ אפול, אומרים זה לזה, נדבר עמו שלום להתעותו שיאמין לנו, אולי יפותה לקבל עצתנו, ועי"כ נוכלה לו ונקח את נקמתנו ממנו, אבל וה' אותי, ה' הוא האות והנס שלי, והוא מצוייר על דגלי כגבור עריץ הלוחם בעדי להצילני, ע"כ רודפי יכשלו ולא יוכלו לעשות לי רעה, אבל בושו הם צריכים לבוש מאד כי כלמת עולם הלא לא תשכח שעשו נבלה כזאת להוציא דבה ולהעיד שקר:

וה' צבאות אחר שאתה בוחן מי הצדיק בדינו, ואתה רואה גם מחשבת הלב, וידעת צדקתי ושכל הדבה שהוציאו עלי שקר שלא הרהרתי אף במחשבה במה שהם חושדים אותי, א"כ אבקש אראה נקמתך מהם, כי אינה נקמתי לכבודי רק לכבודך כי אליך גליתי את ריבי, שריבי גליתי אליך אחר שהוא בעבור כבודך:

שירו, ועכ"פ שירו על ההצלה שהצילני מידם ולא יכלו להפיק זממם עלי:

ארור, ביום שנתעברה אמו של ירמיה בירמיהו הרג מנשה את כל נביאי ה' והיה יום ארור, וז"ש ארור היום אשר ילדתי בו ר"ל שהוא ארור מכבר, ויום שנולד ירמיה היה תשעה באב שהיה עתיד הבית להחרב בו, ועז"א שיום הלידה אל יהי ברוך בעתיד:

ארור האיש, וכן האיש אשר בשר את אבי היה ג"כ ארור, כי מנשה הרג אותו על שבשר את אבי ושמח שמחהו ולכן הרגו:

והיה, האיש הזה היה דומה כערים אשר הפך ה' וכן נאבד הוא וכל אשר לו ע"י מנשה, ושמע קול זעקה בבקר אז לקחו לבית האסורים ודן אותו, ותרועה בעת צהרים הריעו בשופר שיצא כרוז להמיתו, והטעם שהרג אותו מנשה היה על אשר לא מותתני מרחם על שידע עברוני ולא הודיע למלך למען ימיתני מרחם ע"י כוס שהיה נותן לאמי שתפיל הולד, כי מנשה לא רצה שישאר זרע לנביאי ה':

למה זה, זה מסיים ירמיה, א"כ אם כבר נחתו בי חצי רוע המערכה מעת נוצרתי בבטן, למה יצאתי מרחם, להיות מעותד אל המון התלאות: