ירמיה פרק כ״ז

בראשית ממלכת יהויקים — שלש שנים לפני שמלך נבוכדנצר נתנבא עליו שימלוך:

מוסרות — הם רצועות העול שקורין קוריגל"ש:

ושלחתם אל מלך אדום — בימי צדקיהו בשנה הרביעית למלכו שעשהו נבוכדנצר שליט על חמשה מלכים:

מלך אדום ומלך מואב ומלך בני עמון וגו' — אלו חמשה מלכים נתן נבוכדנצר תחת ידו של צדקיהו. חמש עשרה שנה היו על צוארו משנה אחת ליהויקים עד השנה הרביעית לצדקיהו ששברם הימנו חנניה בן עזור:

עבדי — שיעשה רצוני לפרע משונאי:

ואת בנו — אויל מרודך:

ואת בן בנו — בלשאצר:

עד בא עת ארצו — שיבואו דריוש המדי וכורש ויהרגו את בלשאצר:

ואל צדקיהו מלך יהודה דברתי וגו' — כל זה אמר ירמיהו אל שלוחי המלכים:

הנה כלי בית ה' — שגלו עם יכניה:

המכונות — ת"י בסיסיא כמו את הכיור ואת כנו (שמות ל״ה:ט״ז):

בגלותו — כמו בהגלותו:

חורי — כמו שרי:

עד יום פקדי אותם — בימי כורש כמו שמפורש בספר עזרא:

ביד מלאכים הבאים אל צדקיהו, מהכרח הכתוב לפי פשוטו מבואר, שאחרי מלך נבוכדנצר בשנת ד' ליהויקים המליך גם את צדקיהו להיות שני למלך יהויקים ובזה יצוייר שאז באו מלאכי גוי אל צדקיהו, שעסק ג"כ בעניני המלוכה וקראו לו מלך יהודה, והם רצו להתחבר עמו למרוד במלכות בבל וזה היה ביאת המלאכים, וצוה לירמיה שיזהירם בל ימרדו:

אנכי עשיתי את הארץ ויש לי קנין בין בגוף הארץ בין באדם ובבהמה אשר עליה, בכחי הגדול ובזרועי הנטויה, הבריאה היתה בכחי, וקיום הבריאה שגם היא כבריאה תמידית היא ע"י זרועי הנטויה תמיד לפעול ולעשות, ונתתיה לאשר ישר בעיני, שמניתי מלכים המתנשאים לכל לראש והם אדוני הארץ:

ועתה אנכי נתתי מניתי מלך אחד על כל הארצות, וגם את חית שהיה משתמש בחיות רעות במלחמה כפילים ואריות שהיו משתמשים בהם במלחמות בימי קדם:

אשר לא יעבדו אותו וכו' ואת אשר לא יתן, באמת נמצאו בעת ההיא ממלכות גדולות שלא היו תחת יד נבוכדנצר כנודע בקורות ימי קדם, רק שהממלכות הקטנות היו מוכרחות אז להחסות תחת צל ממלכה גדולה, והגוי אשר לא עבדו את נבוכדנצר היו מוכרחים לעבוד מלכות אחרת גדולה שהוא יגן עליה מחמת נבוכדנצר באופן שהיו מוכרחים לעבוד או את מלך בבל או לעבוד את (המלך) אשר לא יתן צוארו בעול מלך בבל והוא הגין עליה אבל הגוי והממלכה שלא יעבדו לא אותו שהוא את מלך בבל בעצמו ולא את (המלך) אשר לא יתן את צוארו בעול של מלך בבל, בחרב וברעב ובדבר אפקד על הגוי ההוא :

השאלות — למה יספר להמלאכים מה שדבר אל צדקיה?:

ואל צדקיהו, ר"ל וא"כ מה יועיל לכם מה שתתקשרו עם צדקיהו כי הוא לא יוכל להגן עליכם, באשר גם הוא מחויב להביא צוארו בעול מלך בבל:

ואל תשמעו, זה אזהרה לצדקיהו ושריו:

ואל הכהנים, הוא אזהרה אל הכהנים והעם, שע"י שנבאו להם נביאי השקר שיושבו הכלים החליטו שיצא חפשי מעול מלך בבל:

ואם נביאים הם, ר"ל אחר שלירמיה נאמר בנבואה שגם הכלים הנותרים יובאו לבבל א"כ א"א שיושבו הראשונים, ואם יש דבר ה' אתם בודאי נאמר להם בהפך שכלים הנותרים יובאו לבבל, וא"כ יפגעו נא בה' לבלתי בוא הכלים הנותרים, ר"ל כי נבואה שנאמר לנביא שלא בדרך שליחות רק בדרך הודעה לו לבדו בודאי הודיעו לו זה כדי שיתפלל ויבטל הגזרה (כי מה שנאמר לו בתורת שליחות אל העם הוא כדי שישובו בתשובה ואין תפלתו מועלת), וז"ש אם יש דבר ה' אתם דרך גילוי דעת א"כ יפגעו בה' כי בזה מועיל תפלה:

(יט-כב) כי כה אמר ה', אל העומדים וכו' כי כה אמר ה' על הכלים וכו', מפני שהיו שתי אמירות, א. שיתר הכלים יובאו בבלה, ב. שביום הפקודה יושבו מבבל לא"י, והאמירה הראשונה נתקיימה בכל הכלים שכולם לוקחו לבבל כמ"ש בסוף הספר, אבל האמירה השניה שאח"ז יושבו לא"י, לא נתקיימה רק בכלי שרת של זהב וכסף שלקחו לשם, שהם הושבו בימי כורש הראשון ונתנו חמשת אלפים וד' מאות כלים ביד ששבצר הנשיא, ככתוב בעזרא א', אבל העמודים והים והמכונות לא הושבו, וכן כלי נחושת שלקח משם, וע"כ כפל דבריו כי כה אמר ה' (דבור א') אל העמודים ועל הים וכו' שעליהם אמר בבלה יובאו, ועוד כה אמר ה' על הכלים הנותרים שהם כלי זהב וכסף, עליהם אמר בבלה יובאו והעליתים והשיבותים אל המקום הזה, ולכן בדבור הראשון אמר כה אמר ה' צבאות, ובשני אמר ה' צבאות אלהי ישראל, כי שיוקחו בבלה אמר מצד שהוא אלהי צבאות ומושל כחפצו, ושיושבו אח"ז אמר מצד שהוא אלהי ישראל ומשגיח עליהם באהבתו: