מלכים ב פרק י״ז

בשנת שתים עשרה לאחז וגו' — אי אפשר לומר שמלך הושע בשנת שתים עשרה לאחז, שהרי בשנת ארבע לאחז הרג את פקח ומלך תחתיו, וכשתבדק בשנות פקח תמצא כן, וגם אי אפשר לומר שלא מלך אלא תשע שנים, שהרי מלך משנת ארבע לאחז עד שנת שש לחזקיהו שנלכדה שומרון, הרי יותר משש עשרה שנה, ומה תלמוד לומר תשע שנים, משמרד במלך אשור, כך שנויה בסדר עולם ואי אפשר לומר שבשנת שתים עשרה לאחז התחיל למרוד, שאם כן תמצא את שני מרדו חמש שנים בימי אחז, ושש שנים בימי חזקיהו הרי אחת עשרה, וכאן הוא אומר תשע, לא הוזכר שנת שתים עשרה לאחז אלא לענין מקרא של אחריו: עליו עלה שלמנאסר וגו', שבשנת שתים עשרה לאחז עלה סנחריב על הושע, והגלה לאותן שבעבר הירדן, וכך שנינו בסדר עולם, ומקרא כתוב בדברי הימים (א ה כו): ויער אלהי ישראל את רוח פול מלך אשור ויגלם לראובני ולגדי, ולא פירש באיזה זמן, וכאן פירש שבשנת שתים עשרה לאחז היה, שלש גליות גלו עשרת השבטים, בשנת עשרים לפקח, כמו שכתוב למעלה (טו כט): בא תגלת פלאסר מלך אשור ויקח את עיון ואת דן וגו' כל ארץ נפתלי ויגלם אשורה, וזה היה שנת הארבע לאחז, שהה שמנה שנים ובא עליהם, שנת שתים עשרה לאחז, והגלם לראובני ולגדי, וכשראה הושע בן אלה מרד בו ושלח מלאכים אל סוא מלך מצרים (לקמן יז ד), שהה שמונה שנים, ובא וצר על שומרון, ונלכדה לקץ שלש שנים, וגלו כולן, וזהו שנאמר (בישעיהו ח כג): כעת הראשון הקל ארצה זבולון וארצה נפתלי, הקל אף בשניה, שלא הגלה אלא שני השבטים, אבל האחרון הכביד, טיאט את הכל, כזה שמכבד את הבית ומכל מקום לפי החשבון שכתב כאן את מנין שני מרדו תשע שנים, לא מרד בו עד שנת ארבע עשרה לאחז, שהרי אחז מלך שש עשרה, שלש שנים של אחז היה המרד, ושש שנים בימי חזקיהו:

רק לא כמלכי ישראל — שביטל פרדיסאות שישבו מימי ירבעם על הדרכים, לשמור שלא יעלו ישראל לרגל, וזה בטלן לפי שגלו עגלי הזהב כבר בשתי גליות, בגלות ראשונה, ויקח את עיון ואת דן, הגלה עגל שבדן, ובשניה כשגלו ראובן וגד, נטל עגל שבבית אל, לקיים מה שנאמר (הושע י ו): גם אותו לאשור יובל. ולפי שבטלו פרדיסאות והם נמנעו מלעלות לרגל, לפיכך נחתם גזר דינם לגלות בימיו, שעד עכשיו תלו הקלקלה במלכיהם, ועתה לא היה במי לתלות, וזהו שאמר הושע בן בארי (שם ה ג): כי עתה הזנית אפרים נטמא ישראל, עתה נגלית רעתכם:

בשנת התשעית — למרדו של הושע:

ויגל את ישראל — ויגלה את ישראל, וזה שעור כל תיבה שפעל שלה בה"א, כגון ; 'פנה' 'בנה' 'גלה' 'זנה' 'רבה', כשבא לתת בראש התיבה וא"ו יו"ד, אם המלה מוסבת על הפועל, תהא היו"ד נקודה בחיר"ק, כגון (בראשית יב ז): ויבן שם מזבח ; (שמות לב טו) ויפן וירד משה ; (לקמן פסוק כג): ויגל יהודה מעל אדמתו ; (ירמיהו ג ח): ותלך ותזן גם היא ; (שמות א כ): וירב העם ויעצמו מאד. ואם הוא מדבר בלשון מפעיל, תהא היו"ד נקודה בסגו"ל, כגון (שופטים טו ד): ויפן זנב אל זנב ; (לקמן יח יא): ויגל את ישראל אשורה ; (דברי הימים ב כא יא): ויזן את יושבי ירושלים ; (איכה ב ה): וירב בבת יהודה תאניה ואניה:

ויחפאו — בדאו, פתרונו לפי ענינו:

ממגדל נוצרים — שאינו עשוי אלא להעמיד צופה לנצור, בכל בית גבוה העמידו עבודת גילולים:

עד עיר מבצר — כמו מקטן ועד גדול:

ויעד ה' — התרה בהם:

נביאי כל חוזה — נביאי כל חזון, יש חוזה שהוא שם דבר, כמו (ישעיהו כח טו): ועם שאול עשינו חוזה:

שני עגלים — בבית אל ובדן:

את הבעל — עבודה זרה ששמה בעל:

ויתמכרו — מכרו עצמן לכך:

ויסרם מעל פניו — שגלו עם הושע בן אלה:

ויגל ישראל — זה נקוד בחיר"ק, שהוא לשון גלה, ואינו לשון הגלה:

לא יראו את ה' — אף על פי שהעמים עובדי גלולים הם יראים מפניו, וקרו ליה אלהא דאלהיא, כענין שנאמר (מלאכי א יד): ושמי נורא בגוים, ואלו לא יראוני, כי אמרו אלו היתה בו יראה, לא נתן עמו לגלות:

אשר עשו השומרונים — ישראל בעודם שם:

גוי גוי אלהיו — לאומה ואומה עבודת גלולים שהיו עובדים בארצם, אף כאן עשו כן כל גויי העיר אשר הורישם סנחריב שם בערי ישראל:

סכות בנות — דמות תרנגולת עם אפרוחיה:

נרגל — דמות תרנגול:

אשימא — דמות תיש וכן קרוין בלשון כל אומה ואומה, וכן פירשו רבותינו בסנהדרין (סג ב):

נבחז — דמות כלב:

תרתק — דמות חמור:

לאדרמלך — דמות פרד:

וענמלך — דמות סוס (שם):

כמשפט הגוים אשר הגלו אותם משם — אותם עבודת כוכבים ומזלות שעובדים הגוים אשר הגלן סנחריב ואוכלוסיו משם, היו אלו עובדין כאן:

אינם יראים את ה' — יראה שלימה כמשפט ישראל, ואף על פי שנתגיירו מיראת האריות, אין יראתם את ה' יראה שלימה, כמו שמפרש והולך, שאינם עוסקים בתורה ובמצות אשר צוה ה' את בני יעקב, ואינם עושים כחקותם וכמשפטם שהיה עליהם לעשות משנתגיירו, אלא כמו שהורם הכהן שהיה מן השמרונים שהיו עובדים עבודה זרה:

ויכרת ה' אתם ברית — כשנתן להם תורה בהר סיני:

השאלות — פה אמר שמלך בשנת שתים עשרה לאחז ולמעלה (ט"ו ל') אמר שמלך בשנת עשרים ליותם שרצה לומר שנת ה' לאחז:

בשנת שתים עשרה וכו', כי מ"ש למעלה (ט"ו ל') שמלך בשנת עשרים ליותם שרצה לומר בשנת ה' לאחז, אז היה נצב מלך תחת יד מלך אשור ובסוף שתים עשרה לאחז מלך מלכות בפני עצמו כי מרד במלך אשור:

רק לא כמלכי ישראל כי אז כבר הגלו העגלים, ובטל את השומרים שהושיבו מלכי ישראל מקודם שלא יעלו לרגל כי נבטלו עבודת העגלים:

השאלות — מהו לשון וישב לו מנחה היה לו לומר ויתן לו, לא לשון השבה:

עליו עלה כי תחלה היה עבד לתגלת פלסר מלך אשור, וכשמת מלך בפני עצמו ועלה עליו שלמנסר ויהי לו עבד וישב לו מנחה שלא נתן כל ימי מרידתו השיב בעד שנים שעברו:

(ד-ו) וימצא אבל אחר כך מצא בו קשר ויעצרהו בבואו אליו, ויאסרהו בבית כלא וצר על שומרון ג' שנים ולכדה בשנה התשיעית והוא היה הגלות האחרון הכללי:

ויהי עתה ספר סבת גלות ישראל שהיה על רוב פשעיהם שהלכו מדחי אל דחי, תחלה חטאו לה' המעלה אותם מארץ מצרים, רצה לומר כי כל העכו"ם נתונים תחת הטבע ומשטרי הכוכבים והמזלות, וכשעובדים לצבא השמים על שחושבים אותם לאמצעיים בין האלהים לא יוחשב להם עון, אבל ישראל בעת הוציאם מארץ מצרים הפלה ה' מכל העמים בהשגחתו המיוחדת והוציאם מהיות תחת מערכת הכוכבים שיהיו חלקו ונחלתו תחת השגחתו הפרטית, ואין להם לירא מאלהים אחרים ומכחות הכוכבים ומשטרי שמים ומכ"ש לעבדם ולהשתחוות להם כי נתונים נתונים המה לה' בלא אמצעי, כמ"ש אשר חלק ה' אלהיך לכל העמים תחת כל השמים ואתכם לקח ה' ויוציא אתכם מכור הברזל ממצרים להיות לו לעם נחלה, והיה החטא הראשון של ישראל במה שיראו אלהים אחרים שבזה חטאו לה' מזה הצד שהוציאם מארץ מצרים להיות תחת השגחתו:

וילכו הוסיפו מרי ללכת בפועל בחקות הגוים ובחקות שעשו מלכי ישראל, שהיה מצד האמנתם בכח צבא השמים כמ"ש מאותות השמים אל תחתו כי יחתו הגוים מהמה כי חקות העמים הבל הוא, וגם כולל חקות ונמוסים הרעים של הגוים בעניני העריות וכדומה, כמ"ש בסוף פרשת עריות ולא תלכו בחקות הגוי וכו' כי כל אלה עשו ואקוץ בם:

ויחפאו הוסיפו פשע לחפאות עניני מינות באלהות כמו כת המשנים והמגשמים והמסלקים הידיעה וההשגחה, והמדברים סרה בתוארים וכדומה, ומזה באו לדחי שבנו במות בכל עריהם ומלאו הבמות בכל מקום ממגדל שמשם נוצרים כרמים ושדות עד ערי מבצר, רצה לומר בכ"מ קטון וגדול, הגם שתחילה היו הבמות לעבודת האל כבר כפרו באחדות ה' ושצריך שיהיה עבודתו במקום מיוחד מובדל ומקודש לשמו לא בכ"מ:

(י-יא) ויציבו אחר כך הוסיפו במרים ויציבו מצבות ואשרים ויקטרו שם בכל הבמות לעבודה זרה בגוים אשר הגלה שהקטירו לעבודה זרה ממש, והוסיפו יותר שעשו דברים רעים להכעיס :

ויעבדו, והוסיפו יותר שעבדו גלולים שהוא דמות חיות ובהמות המגועלים, וזה עשו רק מפני שאמר ה' לא תעשו את הדבר הזה עשו כן להכעיס, הגם שידעו בעצמם שהם גלולים ושקוצים:

ויעד ה', אחרי זה שלח נביאים רבים בימי אליהו ואלישע והעידו בם בעונשים העתידים לבא עליהם:

ולא שמעו, ויקשו את ערפם והיה זה מצד חסרון אמונה:

וימאסו אחר כך הגיעו לתכלית הרוע עד שמאסו את חקיו מצד המיאוס כמ"ש ואם בחקותי תמאסו, ואת בריתו כמ"ש להפרכם את בריתי, ואת עדותיו כמ"ש בתוכחה ואם עד אלה לא תשמעו וכו', וילכו אחרי ההבל כי במאסם את תורת ה' בחרו אמונת הבל ורעיון רוח, וכל תועבות הגוים:

ויעזבו עד עתה ספר מה שעשו יחידים ומעתה יספר כי היה הניאוץ והכפירה מן העם כולו שעזבו כל מצות ה' ויצאו מן הדת, וספר אחת לאחת נאצות העם בכלל במה שעשו העגלים בימי ירבעם שזה היה ראשית חטאת הכלל ואחר כך עשו אשירה לעבודת הירח, וישתחוו לכל צבא השמים ויעבדו את הבעל שהיא עבודת השמש, וזה היה בימי אחאב:

ויעבירו והוסיפו לעשות יתר התועבות הנחשבים במקרא לא ימצא בך מעביר בנו ובתו באש קוסם קסמים מעונן ומנחש ומכשף וכו':

ויתאנף תחלה התאנף בישראל במה שהסירם מעל פניו דהיינו מעל השגחתו רצה לומר שהסתיר פניו מהם כבלתי מביט על עניניהם רק יהודה נשאר תחת ההשגחה:

גם אבל אחר כך ראה שגם יהודה נמשך אחרי חקות ישראל ואם יניחם על אדמתם יושחת גם יהודה עמם:

וימאס, לכן ראה להעניש את ישראל בהשגחתו כדי שיראו יהודה ויקחו מוסר ולא ימשכו אחרי מעשיהם והיה זה בהדרגה, תחלה ויענם בעוני, ואחר כך ויתנם ביד שוסים כמו שהיה בימי יהואחז שאבדם מלך ארם, עד אשר השליכם לגמרי מארצם וישליכם אל ארץ אחרת רחוק מפני השגחתו:

(כא-כב) כי קרע באר הטעם שהשליך זרע ישראל לבדו ולא גם יהודה עמהם, א. כי ישראל היו המתחילים בחטא שהם קרעו א"ע מעל בית דוד, והיו נדחים מירבעם, והחטא הזה נמשך אצלם כל משך ימי מלכי ישראל, וזה שכתוב וילכו בני ישראל בכל חטאות ירבעם לא סרו ממנה, כי הגם שעבודת הבעל נשבת בימי יהוא ובניו, העגלים עמדו עד סוף ימי מלכותם כי היה להם סבה חזקה מצד שקרעו מעל בית דוד ולא יכלו לעלות לירושלים ששם מלכי בית דוד:

עד אשר רצה לומר שלא סרו ממנה עד שהסיר ה' את ישראל מעל פניו, ולכן הוכרח להגלותם כיון שראה שאין להם תקנה אחרת, מה שאין כן יהודה חטאו במקרה על ידי שראו מעשי בני ישראל, ובעת שהגלה את ישראל לא יהיה ליהודה ממי ללמוד:

ויבא ויושב בערי שמרון כי שומרון עצמו נחרבה כמ"ש (מיכה א' ו') ושמתי את שומרון לעיי השדה למטעי כרם, ויירשו את שמרון לשדות וכרמים וישבו בעריה לישוב בני אדם:

לא יראו את ה' כי הגם שכל האומות הודו בה' וקרו ליה אלהא דאלהיא, כי חושבים עבודת הצלמים והכוכבים לאמצעים בין הסבה הראשונה ובין בני אדם, הכותים לא יראו את ה' כלל, כי אמרו אם יש בו איזה כח איך לא הציל את עמו, וכל עוד שהאומות מודים בסבה ראשונה ועובדים הצלמים להיות אמצעי בינם ובין האל עדיין אין עליהם עון כל כך באשר הם תחת מערכת הכוכבים ועוד צלם האנושי עליהם, אבל כשסר מהם יראת ה' לגמרי סר מהם תבנית בני אדם ומוראו וחתתו על בעלי חיים, והיו האריות אוכלים בהם:

השאלות — למה כפל לא ידעו את משפט וישלח בם את האריות, וחזר ואמר והנם ממיתים אותם כאשר אין יודעים את משפט אלהי הארץ:

ויאמרו וכו', לא ידעו וכו', רצה לומר שהאריות משחיתים בהם מצד שני ענינים, א. מצד השגחת ה' שעל ידי שלא ידעו משפט אלהי הארץ שלח בהם את האריות בכוונה להודיעם כי יש שופט ואדון בעולמו, ב. שעתה ששלח בהם את האריות אין צריך השגחה מיוחדת כי עתה האריות ממיתים אותם בעצמם כאשר אין יודעים את משפט אלהי הארץ וסר צילם וצלם אנושי מעליהם, ונחשבים כבהמה בעיניהם:

השאלות — איך אמר שהכהן היה מורה איך ייראו את ה' ויהיו עושים גוי גוי אלהיו, שזה דבר הסותר את עצמו שאם כן לא הורה אותם איך יראו את ה'? וא"ת שרצה לומר שהיה מורה והם לא שמעו לקולו איך אמר בפסוק כ"ט ויהיו יראים את ה' שהוא סותר למ"ש תחלה ולמ"ש אחרי זה ויעשו כהני במות, ושלש לאמר את ה' היו יראים ואת אלהיהם הם עובדים, שזה דבר הסותר את עצמו, וחזר ואמר עד היום וכו' אינם יראים את ה' שסותר למ"ש תחלה שהיו יראים, ושוב בפסוק י"א ויהיו הגוים יראים את ה'? ולמה האריך באמצע המאמר ממה שצוה ה' לבני ישראל (כם"ש ספסוק ל"ד עד פסוק ם"א) והוא מדבר עתה מן הכותים, וכל הענין כפול ופירושו נעלם:

ויבא אחד מהכהנים היה כהן לעבודה זרה רק שישראל שעבדו עבודה זרה היו מאמינים במציאות ה' ושהוא אל עליון רק חשבו את הפסל והעגלים לאמצעים, והגם שבבחינת ישראל עברו חק נתקו מוסרות כי הם נצטוו על השיתוף, ושלא יעבדו בלתי לה' לבדו, כי הם אינם נתונים תחת שום שר מזל וכוכב, אבל בבחינת הכותים היה זה מספיק שיקראו שהם יראים את ה', וכמ"ש (מלאכי א') כי ממזרח שמש עד מבואו גדול שמי בגוים דקרו ליה אלהא דאלהיא, ובענין זה הורה אותם איך יראו את ה', ומפרש ויהיו עושים גוי גוי אלהיו ויניחו אותם בבית הבמות שהיו שם מכבר בימי ישראל, באופן שאנשי בבל עשו את סוכות בנות וכו':

ויהיו יראים את ה' שהגם שעשו עבודה זרה שלהם, היו יראים את ה' גם כן ולא לבד שכן עשו הם עצמם אבל שכן הנהיגו גם כן בעבודתם הכללית שנעשה על ידי כהניהם שעשו להם מקצות העם כהני במות וכן היו עושים הכהנים להם בבית הבמות העבודה על אופן זה מהשיתוף, בענין (לג) שאת ה' היו יראים ואת אלהיהם היו עובדים, כמשפט הגוים רצה לומר ונדמו בזה להגוים שהגלה מארץ ישראל דהיינו לעשרת השבטים שהיו עובדים גם כן באופן זה ששתפו שם שמים ודבר אחר:

עד היום רצה לומר והגוים האלה שהם עשרת השבטים הם עושים עד היום הזה כמשפטים הראשונים, אבל יש הבדל בין העשרת השבטים ובין הכותים, כי העשרת השבטים שעבדו באופן זה מהשיתוף אינם יראים את ה' ואינם עושים כחקותם וכו', שהגם שהגוים הכותים היה זה אצלם יראת ה', כי לא נצטוו על השיתוף ועבודה זו רצויה לפניהם, כי אין להם תורה אלהית אחרת לא כן בני יעקב שהם כשעשו כן, אינם יראים את ה' שהזהיר אותם על זה והם מצווים שלא לעשות כן ואינם עושים כחקותם וכמשפטם, וכתורה וכמצוה אשר צוה ה' את בני יעקב מצד ששם שמו ישראל ששם זה מורה כי שרית עם אלהים ושהוא נעלה מכל שר ומזל, ואחרי שתורת ומצות ישראל מזהיר אותם על עבודת השיתוף, הנה לא עשו כתורת ה' ולא יראו את ה' גם כן:

ויכרת ה' אתם ברית ויצום לאמר, הזהירם על עבודות אחרות מצד ג' טעמים, א. לא תיראו אלהים אחרים וכו':

כי אם ה' אשר העלה אתכם מארץ מצרים בכח גדול, שמצד יציאתם ממצרים בכח נעלה מן הטבע הפלם מכל העמים אשר על פני האדמה, ואינם נתונים עוד תחת שום ממשלת מזל, כמ"ש ה' בדד ינחנו ואין עמו אל נכר, וראוי שייחדו עבודתם ויראתם רק לו לבדו, וזה שכתוב אותו תיראו ולו תשתחוו :

ואת, ב — מצד התורה שנתן להם שהשומר חוקיה ומצותיה יוצא מתחת יד הוראת המערכת והוא מושגח מה' לבדו, וזה שכתוב ואת החקים ואת המשפטים וכו' ובזה ולא תיראו אלהים אחרים :

והברית, ג — מצד הברית שכרת ה' עמהם ונכלל בזה ברית שבת ומילה שכרת ה' עמהם שיהיו תחת השגחתו כי הוא אוהבם ובעל בריתם, וזה שכתוב והברית אשר כרתי אתכם לא תשכחו ועל ידי זה ולא תיראו אלהים אחרים :

כי אם את ה' אלהיכם תיראו כי אתם תחת השגחתו והנהגתו לבד לא תחת זולתו והוא יציל אתכם בהשגחתו המופלאת:

ולא שמעו רק שעושים כמשפטם הראשון ולכן הניחם בגלות המר ויתנם ביד אויביהם:

ויהיו אמנם הגוים האלה רצה לומר הכותים שהם לא הוזהרו על זאת והם נתונים תחת המערכת ומשטרי השמים, הם לא נצטוו על השיתוף והם כשעשו כן נקראים יראים את ה' במה שאת פסיליהם הם עובדים, גם בניהם ובני בניהם הם עושים עד היום הזה כאשר עשו אבותם וה' לא קצף עליהם ולא הענישם כי די להם בעבודה וביראה כזאת ולכן אחר שלא כחשו בהסבה הראשונה הגם שעבדו אלהים אחרים לא אכלו האריות בהם, הגם שישראל נענשו על זה וגלו מארצם, כי ישראל יצאו ממצרים ונתן להם תורה וכרת עמהם הברית: