מלכים ב פרק י״א

בחדר המטות — בעליית בית קדשי הקדשים, כמה שהוא אומר (לקמן פסוק ג): ויהי אתה בית ה' מתחבא וגו'. עליו אמר דוד (תהלים כז ה): כי יצפנני בסכה יסתירני בסתר אהלו. וקורא אותה חדר המטות, על שם (שיר השירים א יג): בין שדי ילין, וזהו שיסד רבי אליעזר: נפץ חדר המטות, חורבן ביתך יכפר עליהם:

לכרי — שרי המאות לגבורים, ושרי מאות לרצים ולשון כרי שלא אמר לכרים, שם דבר של קבוצת הגבורים, ברני"ר בלע"ז:

ויכרות להם ברית — שיהיו בעזרתו, להמליך את בן המלך:

השלשית מכם באי השבת — המשמרות היו מתחדשות ובאות בשבת, משמרות כהונה ולויה, אחת נכנסת ואחת יוצאת, וצוה את המשמר הנכנס להתחלק לשלשה חלקים, השלישית בבית המלך, לשמור שלא יעמוד איש על המלך להרגו והשלישית בשער סור. הוא שער המזרחי שבעזרה שער הסירה:

והשלשית בשער אחר הרצים — אף הוא משערי העזרה ויונתן תרגם: בתרעא דבתרוהי תרעא רהטיא. ושער הרצים, דרך שם באין מבית המלך לבית המקדש, כמה שנאמר בסוף הענין, ואותו שער העזרה שנאמר אחריו שער הרצים, קראו בדברי הימים (ב כג ד): שער הספים:

ושמרתם את משמרת הבית מסח — שמירה זו צום על החלק הראשון שאמר עליו ושמרו את משמרת בית המלך:

מסח — שמרוהו מאד, שלא תסיחו דעתכם, לשון נואש (שמואל א כז א), שלא יהא יאוש בדבר, ומ"ם של מסח, מן היסוד:

ושתי הידות בכם — שאמרתי שיהא בשער סור ובשער הרצים, ועמהם כל יוצאי השבת, כל אנשי משמר היוצא:

ושמרו את משמרת בית ה' אל המלך — שלא יבואהו נזק מתוך בית ה', ולא הוצרך לכל זאת אלא שבת ראשונה, עד שהומתה עתליה, וברחו עוזריה מן העיר:

והבא אל השדרות — איש נכרי שיבא לתוך המחוז הקרוי שדרות, והוא מקום מבוא המלך מביתו לבית ה' ולא ידעתי מהו לשון שדרות. ויונתן תרגם: סודריא:

את הנזר ואת העדות — ספר התורה, כמו שכתוב (דברים יז יט): והיתה עמו וקרא בו כל ימי חייו. ורבותינו אמרו (עבודה זרה מד א): הנזר הוא העדות, שכל הראוי למלכות הולמתו, ושאינו ראוי למלכות אינה הולמתו:

העמוד — הוא מעמד המלך בבית ה':

קשר קשר — מרד מרד יש כאן:

הוציאו אותה — מבית המקדש לשדרות, והביאו אותה דרך בית השדרות לבית המלך, ואל תניחוה לצאת דרך מוצא העזרה אל העיר, פן תמצא עוזרים ומתחברים אליה:

והבא אחריה — בעזרתה:

המת בחרב — להמית בחרב:

וישמו לה ידים — מקום, אשטנצ"א בלע"ז:

בין ה' ובין המלך ובין העם — שיהו המלך והעם אחרי ה', ואחר כך בין המלך ובין העם, שיהו עבדים למלך:

פקודות — ממונים לשמור במקום משמרתם כהלכתן, כי עתליהו בטלה את סדר משמרות הבית:

ויבאו דרך שער הרצים — אל בית המלך:

אתו ואת מניקתו, ובדברי הימים כתב ותתן אתו ואת מניקתו בחדר המטות, וכפי מה שפרש"י שם שהמיתה אותם על ידי דבר וסם המות, ויואש שהיה יונק חלב רצו לתת סם המות למניקתו כדי שיתקלקל החלב, והחדר ששכבו שם בני המלך החולים על מטות דוי, נקרא חדר המטות, ומשם גנבה אותו ואת מניקתו זה סיפר כאן, ובדברי הימים מספר כי המקום שהסתירה אותו שם בביהמ"ק קראו אותו גם כן חדר המטות ע"ש המאורע וע"ש בין שדי ילין כדרשת חכמינו זכרונם לברכה, וזש"ש ותתן אותו בחדר המטות:

שרי המאות לכרי ולרצים, יל"פ שרי המאות של הכרי והרצים, וכרי הוא מענין כרתי ופלתי שהם הגבורים, ויש לפרש שלקח שרי המאות, וכן לקח הכרי והרצים, ובדברי הימים נזכר אחר כך האדירים והמושלים, וירא אותם את בן המלך ובדברי הימים נזכר שהם סבבו ביהודה ויקבצו את הלוים מכל ערי ישראל וראשי האבות לירושלים ושם כרתו ברית עם המלך וכו':

(ה-ז) השאלות — בדברי הימים נאמר שוערי הספים, בית המלך, שער היסוד, והמפרשים רצו להשוות שהשנוים האלה ואמרו ששער הרצים הוא שוערי הספים ושער סור הוא שער היסוד, והדברים פליאים, וגם מדוע לא הודיע מה עשו יוצאי השבת: (ה-ז) השלישית מכם וכו' בדברי הימים כתוב השלישית מכם באי השבת לכהנים וללוים לשוערי הספים, והשלישית בבית המלך והשלישית בשער היסוד, וכל העם בחצרות בית ה', ואל יבא בית ה' כי אם הכהנים והמשרתים ללוים וכו' ונדחקו המפרשים להשוות המקראות ולפי הפשט, פי' הכתוב בכאן שהשלישית מכם הם יהיו באי השבת והם ישמרו משמרת בית המלך מבפנים, ועוד שתי שלישים יתחלקו בשמירת הבית מבחוץ, ויהיה שליש אחד בשער סור, ושליש אחד בשער אחר הרצים, ועתה מפרש השליש הראשון שהם באי השבת, ושמרתם את משמרת הבית, רצה לומר בית המלך, מסח שלא יסיחו דעתם רגע ושתי הידות השנים (שהם אלה שעמדו בשער סור ובשער אחר הרצים) יהיו כל יצאי השבת, והם ישמרו את משמרת בית ה' מבחוץ (ויש לפרש ושמרו את משמרת שישמרו את המשמרת, רצה לומר שומרים סביב שומרים) ויהיו גם כן לצורך המלך, והנה לא פורש כאן בפרטות איך נחלקו השומרים מבפנים מבאי השבת רק אמר סתם ושומרי משמרת בית המלך, ובדברי הימים פי' עזרא הסופר ששמירת באי השבת נחלק לשלשה, אחד לשוערי הספים, ואחד בבית המלך ואחד בשער היסוד, וכן וכל העם בחצרות בית ה' היינו יתר העם שהם שתי הידות יוצאי השבת יהיו בחצרות בית ה' שומרים מבחוץ, כמו שחשב בספר מלכים:

והקפתם ובדברי הימים אומר והקיפו הלוים את המלך סביב איש וכליו בידו והבא אל הבית יומת והיו את המלך בבואו ובצאתו, וכבר בארתי ששם דבר על השומרים מבפנים, וכאן דבר על השומרים בכלל, ופי' את השומרים שמבחוץ, כאן פי' והקפתם על המלך היינו השומרים בחוץ ושם אומר והקיפו את המלך היינו השומרים בפנים שהקיפו אותו ממש, כאן אמר שהבא אל השדרות יומת דהיינו במקום שמתחיל הסדר מבחוץ, ושם אמר שהשומרים הפנימים השגיחו שנית שהבא אל הבית יומת, באופן שלא יכנס שום אדם חוץ לגבולו, ולכן אמר כאן שיהיו עם המלך בצאתו ובבואו ושם אמר שיהיו עמו בבואו ובצאתו ששם מדבר משומרים הפנימים שהם קבלוהו בבואו ולוהו בצאתו וכשיצא לוהו השומרים החיצונים בצאתו וכן בחזרה בבואו ולכן אמר כאן בצאתו ובבואו:

את החנית ואת השלטים אשר למלך דוד ושלמה עשה שלטי זהב כנזכר למעלה (א' י') ויחסם אל דוד כי נעשה מן הזהב שהניח דוד, ובדברי הימים אמר ואת המגנים ולא נזכרו כאן, כי לקחם שישק והיו מגני נחושת תחתיהם הנזכר למעלה (א' י"ד):

למזבח ולבית רצה לומר קצתם שמרו למזבח שהם השומרים הפנימים מבאי השבת, וקצתם שמרו הבית שהם שומרים החיצונים ממוצאי השבת, ושניהם עמדו מכתף הימנית עד כתף השמאלית, משמרת לפנים ממשמרת (יב) את הנזר ואת העדות פרש"י שהוא ספר תורה, ובאמת כפי הדין היה צריך שיכתוב לעצמו ספר תורה אחר שמלך, רק לפי שעה נתנו עליו, ובפרט שיש לחקור אם יוצא אחר כך בספר תורה שצוה לכתוב כשהיה קטן, וימשחהו ובדברי הימים כתוב וימשחהו יהוידע ובניו, כי משיחת המלך צריך שיהיה ע"פ נביא וזכריה בן יהוידע היה נביא, וכבר פי' חכמינו זכרונם לברכה בהוריות וכריתות שהגם שמלך בן מלך אין צריך משיחה, כאן משחוהו מפני מחלוקת עתליה (יג) קול הרצין העם, פי' קול הרצים וקול העם, ובדברי הימים קול העם הרצים והמהללים את המלך, ויש לפרש כאן גם כן קול הרצים, וקול העם המהללים:

אל מבית לשדרות אל מקום שהוא בפנים של סדרי המערכה של השומרים החיצונים שהיו סביב הבית, כדי שלא תומת בבית ה':

בין ה' וכו' רצה לומר כרת ברית שהמלך והעם יעבדו את ה', וזה הברית בין ה' ובין המלך והעם, ואחר כך כרת ברית בין המלך ובין העם שיהיו נאמנים למלכם, בענין שהברית השני תלוי בראשון, וכן היה אחר כך שכאשר עזב את ה' קשרו עליו קשר והרגוהו:

ויבאו כל עם הארץ, וכן עשו בפועל שהקדימו תחלה לקיים דברי הברית הראשון במה שבטלו בית הבעל והרגו את כהן הבעל, והכהן שם פקודות על בית ה', ומפרש בדברי הימים שהיו הפקודות שיקרבו התמידים כהלכתם, ולשמור את הבית כמצות הכתוב כמ"ש בריש מסכת תמיד:

ויקח אחר כך קיימו הברית השניה בין המלך ובין העם, ומ"ש את הכרי ואת הרצים פי' בדברי הימים את האדירים ואת המושלים:

ואת עתליהו המיתו בחרב בית המלך, כבר נזכר שהמיתו אותה וי"ל שתחלה עשו אותה גוסס ואחר כך גמרו מיתתה כדין, וימיתוה בחרב של בית המלך, כדין המתחייב למלך שמיתתו בסייף: