מלכים ב פרק י״ח

בשנת שלש — למרדו של הושע:

ויקרא לו נחשתן — לשון בזיון, כלומר מה צורך בזה, אינו אלא נחש נחושת:

ישכיל — יצליח:

קצץ — את הדלתות שהיה של זהב:

ואת האומנות — תרגם יונתן: וית סקופיא, איסקופות:

את תרתן ואת רב סריס — למדנו בסדר עולם, שלא באו שלשתם יחד, אלא רבשקה לבדו, כמו שכתב בספר ישעיהו (לו ב), ותרתן ורב סריס באו בשליחות שנייה, כשבאה לו שמועה על תרהקה מלך כוש, וישמע וישלח מלאכים אל חזקיהו וגו' (שם לז ט):

בתעלת — פוסקיר"ה בלע"ז, בריכה שעושין לביברי דגים:

שדה כובס — שדה שהכובסין שוטחין בו בגדים, וכן תרגם יונתן: חקל משטח קצריא:

המזכיר — איזה משפט בא לפני המלך ראשון, שיפסקנו ראשון:

אמרת אך דבר שפתים וגו' — אמרת עד הנה אעבוד למלך אשור, אך דבר שפתים היה, כל זמן שלא יצא ממקומו לבוא עליך, לא הוצרכת לעצה וגבורה, אבל עכשיו שיצא ובא, עצה וגבורה אתה צריך למלחמה הזאת, עתה אמור על מי בטחת:

ובא בכפו — כשאדם נסמך על משענת קנה רצוץ שנשבר בידו, באין ראשי הקרומיות ונוקבין את כפו:

הלא הוא אשר הסיר חזקיהו וגו' — יש ללמוד מכאן, דרבשקה ישראל מומר היה (ראה סנהדרין סא), שהיה מודה שהקב"ה אלוה, אלא שרצונו לעבוד עבודה זרה:

התערב נא — התפאר עליו, בוא בערבון, על מנת אם תוכל ליתן לך רוכבים על אלפים סוסים:

התערב — גיי"ר בלע"ז:

ואיך תשיב את פני פחת אחד עבדי אדוני — שהרי כל הקטן שבהם, שר על אלפים איש, ואתה אינך משיג לאלפים איש, למדנו מכאן על ראשי גייסות מאה ושמונים וחמשה אלף שנפלו עם סנחריב, הקטן שבהם, שר על אלפים איש שעמו:

המבלעדי ה' — וכי שלא ברשות באתי, כבר נתנבא ישעיה (ז יז) בימי אחז אביך יביא ה' עליך ועל עמך וגו' את מלך אשור:

והשחיתה — את זו הוסיף משלו:

כי שומעים אנחנו — אנו בני פלטין, ומכירין בלשון ארמית ובשאר לשונות, ואל תדבר אלינו יהודית, שכל העם מכירין בו, ואין אנו רוצים שישמעו:

לאכול את צואתם — ברעב המצור:

חוריהם — רעי היוצא דרך חור פי הטבעת ורבותינו פירשו (מגילה כה ב): לכנותם לשון נאה צואתם:

מימי שניהם — צואה לחה, שיני דכרכשא דקיימא אתלת שיני או לשון גלל, שבא על ידי לעיסת השינים:

עשו אתי ברכה — שאילת שלום, כמו (בראשית מז ז): ויברך יעקב את פרעה:

אל ארץ כארצכם — כן דרכי, להעביר את האומות ממדינה למדינה, היה לו לומר אל ארץ טובה משלכם, שהרי לפתותם בא, אלא שידע שיכירו שדבריו שקר:

ארץ דגן ותירוש — זו אפריקי (ירושלמי שביעית ו א):

הנע ועוה — אותם מלך אשור, החריבם והגלם:

כי הצילו את שומרון — והשומרונים היו עובדים את אלהי ארם שהיו שכיניהם:

קרועי בגדים — על ששמעו גידופי השם:

וכתת נחש הנחשת פי' התוספות בחולין (ז' ע"א) שאסא ויהושפט לא בערום שטעו שמפני שנעשה על פי הדבור אסור לבערו, נראה פי' כי יש פלוגתא בחולין דף מ"א אם אדם אוסר דבר שאינו שלו במעשה זוטא ובע"ז דף נ"ד אמר עולא אר"י אף על פי שאמרו המשתחוה לבהמת חברו לא אסרה עשה בה מעשה אסרה, ולמד לה ממה שגנז חזקיה הכלי שרת ששמש בהם אחז לעבודה זרה, שמזה מוכח שאדם אוסר דבר שאינו שלו במעשה, ושם דף נ"ג ע"ב, עמ"ש רב ישראל שזקף לבנה וכו' מכדי כתיב ואשריהם תשרפון באש והא אין אדם אוסר דבר שאינו שלו, הק' הר"ן בשם הרמב"ן דלמא לזה אסר רחמנא משום דעבד בה מעשה ותירץ דרב פליג אדעולא וס"ל דאין אדם אוסר דבר שאינו שלו במעשה, ואם כן הראשונים היו ס"ל כדעת רב, וחזקיה לשיטתו שגנז כלים של אחז שס"ל דבמעשה אוסר דבר שאינו שלו, לכן כתת נחש הנחושת, ועל זה אמר ויקרא לו נחשתן היינו שנעשה כמו נחושת שלהם שיכולים לאסרו, אחר שעשו בו מעשה:

ואחריו לא היה כמוהו במדת הבטחון, שמ"ש ביאשיהו (לקמן כ"ג כ"ה) שכמוהו לא היה לפניו, הוא במדת התשובה:

והיה ה' עמו, כמו שדבק בה' כן היה ה' עמו ועל ידי כן השכיל בכל דרכיו על ידי עזר אלוה ותחת שבימי אחז גבר עליו מלך ישראל והוצרך להיות עבד לאשור כדי שיושיעהו מידו, ופלשתים פשטו בארץ יהודה, היה הכל בהפך, הוא מרד במלך אשור:

(ח-יב) והכה את פלשתים ממגדל נוצרים ששם יעמדו שומרי השדות עד עיר מבצר הגדולים: ובכ"ז לא עלה מלך אשור עליו רק עלה על שומרון שהם היו תחת ידו, ויגל אותם, וזה היה על ידי שלא שמעו בקול ה', וליהודה לא עשה דבר עד שנת י"ד לחזקיה, שאז בא עת מפלת אשור שיפול בירושלים:

ובארבע עשרה שנה, מבואר בד"ה שאחרי שנתן לו הכסף והזהב הכין חזקיה שלח ומגנים לרוב, והכין את עצמו למלחמה, וזה נודע למלך אשור ולכן עלה עליו שנית, ולכן רצה להגלות את העם כי החזיק אותו כמורד והנה הכתובים האלה קאפיטיל י"ח י"ט כ' הוכפלו ככתבם וכלשונם בספר ישעיה סי' ל"ו ל"ז ל"ח ל"ט ושם בארתי הכתובים האלה על מכונם, וגם בארתי קצת השנוים שבאו בשני הספרים, וכבר יצא הפירוש הזה לאור זה ימים רבים, וכאשר ספר מלכים נכתב על ידי ירמיה, אם כן ישעיה קדים לירמיה, וירמיה העתיק דבריו מחזון ישעיה, על כן פירוש הכתובים האלה קנה מקומו בישעיה, תדרשהו משם, ותמצא מרגוע לנפשך, כי אין להכפיל הדברים: