מלכים ב פרק י״ד

ויקרא את שמה יקתאל — שהיתה לו לקיהוי שינים, כמו שכתוב בדברי הימים (ב כה יד): אחרי בוא אמציהו מהכות את אדומים, ויבא את אלהי בני שעיר ויעמידם לו לאלהים, ולפניהם ישתחוה וגו'. והוכיחו הנביא ואמר לו (שם פסוק טז): ידעתי כי יעץ אלהים להשחיתך, ומה היא העצה, שהשיאו להתגרות במלך ישראל:

אז שלח אמציה מלאכים וגו' נתראה פנים — במלחמה:

החוח אשר בלבנון — שכם בן חמור:

שלח אל הארז — יעקב:

ותעבור חית השדה — בני יעקב באו על החללים, אף כאן אתה בא להתמשל אלי ומשל בזיון הוא, שדימהו לחוח, ואת עצמו לארז:

ותעבור חית השדה אשר בלבנון ותרמוס וגו' — לפי שנתגאית, אף אתה ירמסוך גדודי חיילותי:

ואת בני התערובות — בני השרים, שהיו נתונים בבית המלך לערבון, שלא ימרדו אבותם בו וכן תרגם יונתן: בני רברביא:

ויחי אמציהו וגו' — כל חמש עשרה שנה מלך עוזיהו בנו בחייו, שכן כתוב בדברי הימים (שם פסוק כז): ומעת אשר סר אמציהו מאחר ה':

ויקשרו עליו וגו' — מששמעו מה שאמר הנביא, כי יעץ ה' להשחיתך:

וינס לכישה — שם היה כל חמש עשרה שנה:

אחרי שכב המלך עם אבותיו — אחרי מות אמציה אביו, מכאן אתה למד שמלך עוזיה בימי אביו, ומכל מקום לא נתנה אילת בידו עד לאחר מות אביו, שאם לא מלך בחיי אביו למה לו לומר אחרי שכב המלך עם אבותיו, וכשאתה מונה ימי הבית על פי שנות המלכים, אם אינך מחסר ט"ו שנים הללו שנמנית לאמציה ולעוזיהו, תמצא שעמד ארבע מאות ועשרים וחמש:

הוא השיב — מיד מלכי ארם:

יונה בן אמתי — הוא שמשח את יהוא, שאמר לו בני רבעים ישבו לך אבל רבותינו (יבמות צא א): דקדקו, (יונה ג א:) ויהי דבר ה' אל יונה שנית, ולא שלישית, לפי שתבע כבוד הבן, ולא תבע כבוד האב, והוקשה להם זה המקרא, ותרצוהו, כדבר ה' אשר דבר ביד יונה לנינוה, ונהפכה גזרת רעה לטובה, כך נהפך לישראל בימי ירבעם בן יואש, מרעה שהיו בה, אשר אבדם מלך ארם וישימם כעפר לדוש, ועכשיו נהפך להם לטובה:

מורה מאד — מיצר מאד, קונטריאי"ש בלע"ז כמו (יהושע א יח): אשר ימרה את פיך ; (דברים ט כד): ממרים הייתם; (בראשית כו לד) ותהיין מרת רוח. ויש פותרים: מורה מאד, ירוד מאד, לשון (שמות טו א): ירה בים:

רק לא כדוד אביו, רצה לומר שעשה הישר מצות אנשים מלומדה מצד שכן עשה אביו, לא מאהבת ה' כדוד, שכן גם יואש עשה רק מפני שהורהו יהוידע הכהן וסר מאת ה' במות יהוידע, ובדברי הימים אמר ויעש הישר רק לא בלבב שלם:

ככתוב בספר תורת משה והגם שחכמינו זכרונם לברכה דרשו לא יומתו אבות על בנים בעדות בנים, זה הוציאו מיתור הכתוב איש בחטאו יומתו ופשוטו כפשוטו, ולכן הביאו סוף הכתוב כי אם איש בחטאו יומת:

השאלות — למה נפל אמציה הצדיק ביד יואש:

אז שלח אמציה מלת אז מציין שהיה אז סבה לזה, ובדברי הימים מבואר שבעת הלך על אדום שכר מאה אלף מבני אפרים לעזרו, וע"פ העדת הנביא שלחם לביתם, ובקצפם על זה פשטו בערי יהודה ויכו ג' אלפים ויבוזו בזה רבה, ולכן רצה ללחום את יואש להנקם על מה שעשו בו עמו הרג רב, וגם היה אז סבה השגחיית שהכשילו ה' בזה כי בבואו משעיר הביא אתו אלהי שעיר ויעמידם לו לאלהים, וכמ"ש לו הנביא ידעתי כי יעץ אלהים להשחיתך, והשיאו להלחם עם יואש כדי שיפול בידו:

החוח משל זה היה רגיל בין בני ישראל על ענין שכם בן חמור שרצה להתחתן עם יעקב, והשבטים שנמשלו לחיות רמסוהו, וכמ"ש במדרש הזכירו משל הזה המורגל, שכמו ששכם גרם רעה לעצמו ולכל עמו, כן יגרום רע לעצמו ולבני יהודה:

ויפרוץ בחומת ירושלים פי' מהרי"א שלא היה זה כדי להשחית חומת ירושלים כי אם להתכבד, שכן היה מנהג הקסרים ברומי ועד היום הוא מנהג מלכים הגדולים שכאשר ילכו למלחמה ויקנו בה תשועה גדולה ונצחון עצום, כאשר יכנסו לעיר לא יכנסו בפתח העיר אבל יהרסו חלק מהחומה כדי שיכנסו באותה פרצה להעיד שפרצו פרץ גדול באויביהם, וכן עשה יואש לפרסם נצחונו:

ויתר דברי יהואש כבר נזכר למעלה וכבר פירשתי ששם אמר זה לרמז על מעשיו המוסריים, ופה על מעשי תקפו וגבורתו, וכן י"ל כי יהואש מת בסבת המעשה הזה קודם זמנו, אם מפני שהתגאה בנצחונו, אם מפני שהיה בדעתו להשחית זרע בית דוד, והראה ה' כי חי המנוצח ט"ו שנה אחרי מות המנצח, וכן היה באביה וירבעם לחד מ"ד שאביה מת קודם זמנו:

ויקשרו מבואר בדברי הימים שמעת שסר אמציה מאחרי ה' קשרו עליו קשר בירושלים, כי בירושלים היו כהני ה' ועבדיו תלמידי יהוידע, ובלכיש מצא עוזרים שחזקו ידיו כל שנים הללו, ומ"ש ויקחו כל עם הארץ זה היה בחיי אמציה וכמו שיתבאר אחר זה שזה היה שלש שנים אחר מלחמת יואש ואמציה, ואפשר שאז נס לכישה, ומלך הוא בלכיש ועוזיה מלך בירושלים, ואחר י"ב שנה גברו הקושרים וישלחו אחריו לכישה וימיתהו שם, והיה הקשר תחלה בהצנע והתחיל מעת סר מאחרי ה' שהוא בשובו ממלחמת אדום, ויוכל להיות שהקושרים בעצמם יעצוהו עצה הרעה הזאת להלחם עם יואש כדי שיפול בידו, ואחרי שנפל בידי יואש מלך עדיין ג' שנים בירושלים נפרץ הקשר וינס לכישה, וישב שם י"ב שנים עד שהמיתוהו:

הוא בנה אילת, היה מאדום כמ"ש מאילת ומעציון גבר וכן אמר בדברי הימים אז הלך שלמה לעציון גבר ואל אילת על שפת הים בארץ אדום, והיתה לדוד ושלמה שמשלו באדום, ובימי יהורם בן יהושפט פשע אדום ואמציה לקחה מידם והרסה, ועוזיה בנו בנה אותה וישיבה ליהודה כי עד עתה היתה חרבה ולא היתה לא לאדום ולא ליהודה ואחרי מות אמציה בנה אותה:

השאלות — אחר שעשה הרע למה הושיעם ה' להגדיל גבול ארצם והיה די מה שכבר גבר אביו, ונצח את ארם?, ומז"ש ולא דבר ה' למחות וכו', הלא זה לא יחייב להגדיל גבול ארצם:

הוא השיב כי יואש השיב רק מה שלקחו מלכי ארם וירבעם בנו השיב הכל, ומ"ש כדבר ה' כפי פשוטו התנבא יונה על תשועה זאת, ולדעת חכמינו זכרונם לברכה דימה הדבר לגזרה שנגזרה על ידי יונה ונהפכה לטובה וכן הפך לטובה מה שגזר כליה על ישראל:

כי ראה רצה לומר שלא היה זה על ידי שעשו תשובה רק שראה ה' שעל ידי ענים הם ממרים מאד, וכמתיאשים מכל תקוה מפליגים ברשעתם, וכיון שאינו מועיל בדרך העונשים וגם ראה שאם יניחם כך יאבדו כי אפס עצור וכו':

ולא דבר רצה לומר ולא היה אז רצון ה' לכלותם כי עדן לא נגזרה הגזרה בעת ההיא לכן הושיעם ביד ירבעם:

השאלות — מ"ש ליהודה בישראל אין לו פירוש:

ואשר השיב מעת שגבר יואש על אמציה נכבשה שבט יהודה תחת מלכי ישראל, הן בימי אמציה שקשרו עבדים על אדוניהם, וגם אחרי מותו שמלך עוזיה לא התגבר לפרוק עול ירבעם עד כ"ז למלכות ירבעם כמו שיתבאר בס' שאחר זה, ולכן כשכבש את ארם השיב את חמת ודמשק שיהיה שייך ליהודה (כי כן היתה תחת רשותם בימי דוד כמ"ש ותהי ארם עבדים לדוד) והיתה יהודה ודמשק וחמת שתחת ממשלתה, כבושים לישראל, וזה שכתוב ליהודה וישראל כי יהודה היתה כאפרכיא נתונה עם מלכה תחת ממשלת ישראל: