יחזקאל פרק מ״ו

שער החצר הפנימית הפונה קדים וגו' — שנו רבותינו במסכת מדות שני פשפשין היו לו לשער ההיכל אחד בדרום ואחד בצפון שבדרום עליו מפורש בקבלה (לעיל מ"ד) איש לא יבא בו והיה סגור:

דרך אולם השער מחוץ — כמו שאמור למעל' ואילמיו אל החצר החיצונה דרך אולם השער של עזרה כלומר יכנס בדרך שער מזרחי שהוא משמש כניסה ויציאה ובא לו לאותו הפשפש:

ועמד על מזוזת השער — אותו שער הקטן הוא הפשפש:

את עולתו ואת שלמיו — עולת ראיה ושלמי חגיגה ומקרא זה מוסב על יום טוב, כך מצאתי בפירושים מדוייקים:

ועמד על מזוזת השער — שער הפנימית היא אשר באר הוא הפשפש כדאמר מר איפשר קרבנו של אדם קרב ואינו עומד על גביו:

ולא יסגר עד הערב — למה לא יסגר:

והשתחוו עם הארץ — כל היום וגם כל הבא ולערב יסגרוהו:

ביום השבת ששה כבשים — לא ידעתי למה שהרי אמרה תורה שני כבשים (מדבר כח) וביום השבת משמע שבת בראשית ומשמע יום טוב ואומר אני שבת זו אינה שבת בראשית אלא י"ט שטעון שבעה כבשים ושני אילים ובא ולימדך שאין מעכבין זה את זה ואם לא מצא שבעה יביא ששה ואם לא מצא שני אילים יביא אחד כמו שדרשו חכמים לענין ראש חדש:

מתת ידו — לימד שאין המנחות מעכבות זו את זו:

וביום החדש פר בן בקר תמימים — מקרא זה דרשו רבותינו במנחות פר מה למדנו לפי שנא' בתורה (שם) ובראשי חדשיכם פרים בני בקר שנים מנין שאם לא מצא שנים יביא אחד לכך נאמר פר:

וששת כבשים — מה למדנו לפי שנאמר בתורה שבעה מנין שאם לא מצא שבעה יביא ששה לכך נאמר וששת כבשים ומנין אפילו אחד תלמוד לומר ולכבשים כאשר תשיג ידו, מצאתי:

ובבוא הנשיא — ביום החודש ובשבת בראשית שאין ישראל מצווים על הראיה והוא בא להשתחוות:

דרך אולם השער יבוא ובדרכו יצא — באותו שער עצמו יצא ואינו מצווה לעשות העזרה קפנדריא אבל במועדים שנאמ' בהם (דברים ט"ז) יראה כל זכורך זקוק היא לעשו' קפנדריא כשאר העם היינו דכתיב בתוכם בבואם יבוא ובצאתם יצאו:

ובבוא עם הארץ וגו' דרך שער צפון וגו' כי נכחו וגו' יצא — מצוה עליהם שיתראו בתוך העזרה יפה יפה:

והנשיא — גם הוא כשנכנס לעזרה לבא בפשפש ההיכל הדרומי להשתחוות גם הוא מצוה עליו לעשות העזרה קפנדריא ויבא דרך שער צפון ויצא דרך שער נגב עם שאר עם הארץ ונכנס ויצא נכחו דרך שער האחר וזהו בתוכם בבואם יבוא ובצאתם יצאו כולם הנשיא עם שאר העם ולא יבא דרך שער המזרחי כדרך שהוא בא ביו' החדש וביום שבת בראשית שהשער המזרחי אין נכחו שער במערב:

וכי יעשה הנשיא נדבה — בששת ימי המעשה:

ופתח לו את השער וגו' — לא נכנס בו להיכל אלא עומד שם והכהנים יעשו את עולתו ואת שלמיו והשתחוה ויצא שנאמר כאשר עשה ביום השבת ומה אומר ביום השבת (כאן) ועמד על מזוזת השער ועשו הכהנים את עולתו וגו':

אחרי צאתו — ואינו אומ' כאן והשע' לא יסגר עד הערב כמ"ש ביום השבת שביום השבת הוא אומר והשתחוו עם הארץ פתח השער ההוא לפיכך מניחו פתוח אבל בחול אין דרכם לבא להשתחות שכל אחד עסוק במלאכתו לפיכך וסגר את השער אחרי צאתו:

וכבש בן שנתו — עולת התמיד:

ששית האיפה — ירושלמית שהיא חומש של מדברית והן ב' עשרונים הא' למנחת התמיד וא' לחביתין ואף על פי שחביתין קריבין לחצאין מביא הוא בבקר עשרון שלם וחוצהו כמו ששנינו במנחות:

לרוס את הסולת — אילפר"יסיר בלע"ז ל"א אימ"לליר בלע"ז לרוס את הסולת לכתת ולבלול בו את הסלת לשון רסיס כמו (עמוס ו׳:י״א) והכה הבית הגדול רסיסים ולשון משנה אם היה עבה או מרוסס:

שנת הדרור — שנת היובל:

ושבת — כמו ושבה:

אך נחלתו בניו להם תהיה — כמו אך לבניו תהיה נחלתו ולא תנתן לצמיתות לאחר:

ויביאני במבוא — דרך האמה שבזוית בית החליפו' שנכנסין בו לאויר עשרים שבין הלשכות שבצפון לבין תאי ההיכל:

אשר על כתף השער — שער הצפוני כתף השער אשר מן השער למערב:

הפינות צפונה — שיש להם פתחים לצד חצר החיצונה לצפון ופתחים היו להם לאויר העשרים:

בירכתים ימה — בסוף הלשכות למערב:

לבלתי הוציא — כמו להוציא שקדשי קדשים נפסלין ביוצא:

לקדש את העם — ת"י לאתערבא עם עמא:

מקצוע — אנגל"אש בלע"ז:

חצרות קטורות — שנינו במסכת מדות אין קטורו' אלא שאינן מקורות ושם מפרש מה היו משמשות:

מהקצעות — בזוית מקצעות החצר:

וטור סביב בהם — שורת נדבך חומת אבנים בולט מן החומה סמוך לארץ ובו נקבים מקום שפיתת קדרות ומתחת הטור חלל להסיק בו אור מתחתיו והקדרות מלמעלה:

ומבשלות עשוי — הוא החלל מתחת שפיתת הקדירות:

את זבח העם — חזה ושוק של שלמים שאינן נפסלין בצאתו חוץ לעזרת ישראל כמו החטאת והאשם:

כה אמר ה', יתחיל לספר הקרבנות שיקריב במאה ותשעים ימי החינוך מפסח עד שביעי לחג הסוכות, והקדים באיזה אופן יבא הנשיא לבמה"ק להקרבת הקרבנות, שער החצר הפנימית שהוא שער המזרחי של עזרת ישראל, יהיה סגור ששת ימי המעשה כמו שער המזרחי של החצר החיצונה, רק ששער החיצון יהיה סגור תמיד, ושער הפנימי יהיה סגור רק בששת ימי המעשה וביום השבת והחדש יפתח :

ובא הנשיא, וכשיבא הנשיא לעמוד על קרבנות החינוך יבא דרך אולם השער מחוץ, כי בשער הפנימי היה האולם בחוץ, ויבא מן החצר החיצונה דרך אולם השער המזרחי (כי כשיבא לשער החצר החיצונה לאכל לחם שיבא ג"כ אל אולם השער, ששם האולם הוא בפנים, לא יבא מחוץ, כי השער של חצר החיצונה יהיה סגור תמיד, רק יבא לשם מבפנים דרך שער הצפוני או הדרומי (כנ"ל מ"ד ג'), אבל אל אולם שער הפנימי יבא מן החוץ, לפני התאים, ועמד על מזוזת השער והשתחוה כי יפתחו אז את השער, וישאר פתוח, ולא יסגר עד הערב, והטעם שישאר פתחו כדי והשתחוו עם הארץ פתח השער יען שהוא בשבתות ובחדשים שאז יראו לפני ה', כמ"ש והיה מדי חדש בחדשו ומדי שבת בשבתו יבא כל בשר להשתחוות לפני אמר ה' ולכן יהיה השער פתוח כל היום:

והעולה, עתה שב לקרבנות החינוך, העולה שיקרב לחינוך ביום השבת של ק"ץ ימי החינוך, יהיו ששה כבשים חוץ מקרבנות היום:

ומנחת איפה לאיל, שכן הוקבע מנחת האיל בכל ימי החינוך, ולכבשים מנחה מתת ידו, ר"ל שלכבשים יביא ששית האיפה לכל כבש, שזה שיעור התרומה שנותנים לנשיא מן החומר, כמ"ש (מ"ה י"ג) זאת התרומה ששית האיפה מחומר החטים, ושיעור זה שנותנים לידו תרומה הוא שיעור מנחת הכבש, וכן אמר בפי' (בפ' י"ד) שמנחת הכבש היא ששית האיפה, ובפסוק ז' אמר כאשר תשיג ידו ומבואר כמו שפירשתי:

ובבא הנשיא, עתה באר דבר אחר, שבעת יבא הנשיא לפנים אל העזרה לא יטרך לסבב ולצאת דרך שער אחר כמו העם כי יצא דרך אולם השער אשר בא בו :

ובבוא, אבל בעת יבא עם הארץ להשתחוות לא יצאו דרך השער שבאו בו רק דרך השער השני שכנגדו, שאם נכנס בצפון יצא בדרום, (ומבואר מזה דרך שער מזרחי לא יהיה להם רשות ליכנס ולצאת הגם שיפתח ביום השבת, וכמ"ש בפסוק ג' והשתחוו ע"ה פתח השער, אבל ליכנס לתוכו אין להם רשות):

והנשיא בתוכם אבל בעת שיבא הנשיא בתוך העם, אז יצטרך לעשות כמו העם וליכנס דרך שער נגב או צפון ולצאת בשער שכנגדו וזה לכבוד העם, כי מ"ש שהנשיא יצא דרך השער שבא בו הוא רק אם יבא לבדו:

ובחגים היינו בחג השבועות שנקרא חג, על שמביאים שלמי חגיגה, ובמועדים, היינו בר"ה ויוה"כ של ק"ץ ימי החינוך, תהיה המנחה איפה לפר, ר"ל אז יביא פר אחד כמו בר"ח ואיפה מנחה, ואיל אחד ואיפה מנחה, ולכבשים מתת ידו, ויביא ששה כבשים כמו בר"ח וששית האיפה לכל כבש כנ"ל (פסוק ה') (וסתם מספר הקרבנות, מפני שידענו שר"ה הוא ג"כ ר"ח ולא יגרע מר"ח):

וכי יעשה, עתה באר תורת הנשיא לימי החול, שהגם שבחול יהיה שער הפנימי סגור (כנ"ל פסוק א') אם יעשה הנשיא עולה או שלמים נדבה יפתח לו השער לכבודו גם בחול, רק שאז יסגר אחרי צאתו, כי בימי החול לא יבואו העם להשתחוות כמו בשבת ור"ח:

וכבש, עתה יבאר תורת החינוך לימי החול של ק"ץ ימי החינוך, שבכל יום יקריב כבש לעולה (חוץ מכבש התמיד) ועולת החינוך לא יעשה רק בכל בקר:

ומנחה תעשה עליו וגו' ששית האיפה, שזה שיעור מנחת הכבש בימי החינוך כנ"ל, ושמן שלישית ההין, הגם שלפי החשבון היה לו לההביא ששית ההין, כי החשבון הוא הין לאיפה וששית ההין לששית האיפה, באר שיהיה לרוס את הסלת ולרככה בשמן הרבה, מנחה לה' חקת עולם תמיד, ר"ל כל מה שבארתי עד הנה הוא רק למצות מנחת החינוך, והוא רק לשעה לא לעולם, אבל חוץ מזה יביא את המנחה המיוחדת לה' אשר היא חקת עולם תמיד שיביא מנחת תמידין בבקר בבקר כהלכתו:

ועשו, ר"ל ולא יבוטל הקרבת התמיד ע"י כבש שיביא לחינוך, כי בכל זה יעשו את הכבש היינו כבש התמיד, ואת המנחה ואת השמן, כפי מצות התמיד, עשירית האיפה סולת למנחה בלולה בשמן כתית רביעית ההין, בבקר בבקר עולת תמיד, שיבא עולת תמיד כפי מצות התורה בכל בקר, וכ"ש שלא יתבטל תמיד של בין הערבים, הרי הנביא עצמו פירש דבריו שכ"ז יהיו למלואים וקרבנות חובת היום לא יתבטלו:

כי יתן הנשיא מתנה לאיש מבניו נחלתו היא, ר"ל שאין דינה כמתנה שתחזור ביובל רק כנחלה, ותהיה לבניו של בנו, ולא תחזור אל האחים ביובל, ומבאר הטעם כי אחוזתם היא בנחלה, אחר שבל"ז יירש אותה לכן אינה חוזרת ביובל, וגם למאי דקיי"ל דאחין שחלקו לקוחות הם עכ"פ נוטל כנגד חלקו וא"כ דינו כנחלה:

וכי יתן, אבל אם יתן מתנה מנחלתו לאחד מעבדיו תשוב ביובל להנשיא, כדי שאך נחלתו בניו להם תהיה ר"ל שנחלתו אך לבניו, אך להם תהיה, ולא תוסב לזרים, ויש פלוגתא במתנה אם דינה כמכר לחזור ביובל, ולמ"ד דמתנה אין חוזרת ביובל נשתנה דין הנשיא בזה כמו שיבאר הטעם:

ולא יקח, כדי שלא יקח הנשיא מנחלת העם, שאם יועיל מתנותיו ותוסב נחלתו לזרים יצטרך להונות את העם ולקחת נחלתם כדי להוריש לבניו, וכבר באר (בסי' מ"ה פ"ח) שלכן נתנו לו חלק בארץ כאחד השבטים שלא יצטרך להונות את העם ולקחת נחלתם, וע"י שלא יוכל לתת מנחלתו מתנה עולמית עי"כ מאחוזתו ינחיל את בניו למען אשר לא יפוצו עמי כמו שהיו במלים הקודמים שלקחו שדום העם, והעם נפוצו מאחוזתם מפני פחד ומגור, אבל כשיהיה לו נחלת הארץ לא יבא לידי כך:

ויבאני במבוא הנה עד עתה עמד בעזרת ישראל אצל שער הצפון כנזכר למעלה (מ"ד ד') עתה יצא מן שער הצפון, והגיע אל הדרך ההולך בכתף השער שהוא דרך העשר אמות ששם המבוא מהקדים אל המערב לפני לשכת החמשים, שמשם יבא דרך גדר החצר אל דרך העשר אמות שלפני לשכת העשרים (כנ"ל מ"ב ט' י' י"א) ושם הכניסו אל לשכת העשרים (דרך האמה אחת שנכנסו לשם מצד צפון (כנ"ל שם פסוק ד') שהם לשכות הקודש שנתקדשו בקדושת עזרה, וראה שבלשכת העשרים שבצד מערב יש מקום מוכן לבשל:

ויאמר אלי זה המקום אשר יבשלו שם הכהנים את האשם, כי היה מקום לבישול השלמים בחצרות קטרות שיתבאר בפסוק כ"א והם היו בחצר החיצונה במקצוע החצר ששם לא נתקדש בקדושת עזרה, והראהו שלבישול קדשי קדשים יש מקום מיוחד במקום מקודש כדי שלא יוציא אל החצר החיצונה לקדש את העם, הוא על צד המליצה שיוציא הקדש ממחיצתו אל העם והחול כאילו תפקע הקדושה מן הקדש אל העם והחול, כמו ולא יקדש את העם בבגדיהם:

ויוציאני, משם הוציאו אל החצר החיצונה, וראה שבכל מקצוע יש חצר מיוחד:

חצרות קטרות, ר"ל שהיו בלי תקרה מלמעלה שיצא הקיטור והעשן, ארבעים ארך הארך היה ממזרח למערב והרוחב מצפון לדרום וזה מוכרח שאם היה האורך מצפון לדרום, לא היה מקום ללשכת המאה כמו שתראה מדברי למעלה סימן מ"ב (פסוק א'):

וטור, טורי אבנים יצא סביב הכותל עשוי כשפיתת קדרות ותחתיהם מבשלות להבעיר אש לבשל:

ויאמר אלי אלה בית המבשלים לבשל שם שלמים ותודה והחזה ושוק שלוקחים הכהנים שנאכלים בכל מקום: