מקרא

דברים פרק ה׳

דברים פרק ה׳פסוק א׳ / ל׳0%

השוואת נוסחים — מילה מול מילה

גודל האות

100%

גודל מקורי

א׳וַיִּקְרָ֣א מֹשֶׁה֮ אֶל־כׇּל־יִשְׂרָאֵל֒ וַיֹּ֣אמֶר אֲלֵהֶ֗ם שְׁמַ֤ע יִשְׂרָאֵל֙ אֶת־הַחֻקִּ֣ים וְאֶת־הַמִּשְׁפָּטִ֔ים אֲשֶׁ֧ר אָנֹכִ֛י דֹּבֵ֥ר בְּאׇזְנֵיכֶ֖ם הַיּ֑וֹם וּלְמַדְתֶּ֣ם אֹתָ֔ם וּשְׁמַרְתֶּ֖ם לַעֲשֹׂתָֽם׃
ב׳יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֵ֗ינוּ כָּרַ֥ת עִמָּ֛נוּ בְּרִ֖ית בְּחֹרֵֽב׃
ג׳לֹ֣א אֶת־אֲבֹתֵ֔ינוּ כָּרַ֥ת יְהֹוָ֖ה אֶת־הַבְּרִ֣ית הַזֹּ֑את כִּ֣י אִתָּ֔נוּ אֲנַ֨חְנוּ אֵ֥לֶּה פֹ֛ה הַיּ֖וֹם כֻּלָּ֥נוּ חַיִּֽים׃
ד׳פָּנִ֣ים׀ בְּפָנִ֗ים דִּבֶּ֨ר יְהֹוָ֧ה עִמָּכֶ֛ם בָּהָ֖ר מִתּ֥וֹךְ הָאֵֽשׁ׃
ה׳אָ֠נֹכִ֠י עֹמֵ֨ד בֵּין־יְהֹוָ֤ה וּבֵֽינֵיכֶם֙ בָּעֵ֣ת הַהִ֔וא לְהַגִּ֥יד לָכֶ֖ם אֶת־דְּבַ֣ר יְהֹוָ֑ה כִּ֤י יְרֵאתֶם֙ מִפְּנֵ֣י הָאֵ֔שׁ וְלֹֽא־עֲלִיתֶ֥ם בָּהָ֖ר לֵאמֹֽר׃ {ס}
ו׳אָֽנֹכִ֖י֙ יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֑֔יךָ אֲשֶׁ֧ר הוֹצֵאתִ֛יךָ מֵאֶ֥רֶץ מִצְרַ֖יִם מִבֵּ֣֥ית עֲבָדִ֑͏ֽים׃
ז׳לֹ֣א־יִהְיֶ֥͏ֽה־לְךָ֛֩ אֱלֹהִ֥֨ים אֲחֵרִ֖֜ים עַל־פָּנָֽ͏ַ֗י׃
ח׳לֹֽ֣א־תַעֲשֶֽׂ֨ה־לְךָ֥֣ פֶ֣֙סֶל֙׀כׇּל־תְּמוּנָ֔֡ה אֲשֶׁ֤֣ר בַּשָּׁמַ֣֙יִם֙׀מִמַּ֔֡עַל וַאֲשֶׁ֥ר֩ בָּאָ֖֨רֶץ מִתָּ֑͏ַ֜חַת וַאֲשֶׁ֥ר בַּמַּ֖֣יִם׀ מִתַּ֥֣חַת לָאָֽ֗רֶץ׃
ט׳לֹא־תִשְׁתַּחֲוֶ֥֣ה לָהֶ֖ם֮ וְלֹ֣א תׇעׇבְדֵ֑ם֒ כִּ֣י אָנֹכִ֞י יְהֹוָ֤ה אֱלֹהֶ֙יךָ֙ אֵ֣ל קַנָּ֔א פֹּ֠קֵ֠ד עֲוֺ֨ן אָב֧וֹת עַל־בָּנִ֛ים וְעַל־שִׁלֵּשִׁ֥ים וְעַל־רִבֵּעִ֖ים לְשֹׂנְאָֽ֑י׃
י׳וְעֹ֥֤שֶׂה חֶ֖֙סֶד֙ לַֽאֲלָפִ֑֔ים לְאֹהֲבַ֖י וּלְשֹׁמְרֵ֥י (מצותו) [מִצְוֺתָֽי]׃ {ס}
י״אלֹ֥א תִשָּׂ֛א אֶת־שֵֽׁם־יְהֹוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ לַשָּׁ֑וְא כִּ֣י לֹ֤א יְנַקֶּה֙ יְהֹוָ֔ה אֵ֛ת אֲשֶׁר־יִשָּׂ֥א אֶת־שְׁמ֖וֹ לַשָּֽׁוְא׃ {ס}
י״בשָׁמ֛֣וֹר אֶת־י֥וֹם֩ הַשַּׁבָּ֖֨ת לְקַדְּשׁ֑֜וֹ כַּאֲשֶׁ֥ר צִוְּךָ֖֣׀ יְהֹוָ֥֣ה אֱלֹהֶֽ֗יךָ׃
י״גשֵׁ֤֣שֶׁת יָמִ֣ים֙ תַּֽעֲבֹ֔ד֮ וְעָשִׂ֖֣יתָ כׇּֿל־מְלַאכְתֶּֽךָ֒׃
י״דוְי֨וֹם֙ הַשְּׁבִיעִ֔֜י שַׁבָּ֖֣ת׀ לַיהֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֑֗יךָ לֹ֣א תַעֲשֶׂ֣ה כׇל־מְלָאכָ֡ה אַתָּ֣ה וּבִנְךָֽ־וּבִתֶּ֣ךָ וְעַבְדְּךָֽ־וַ֠אֲמָתֶ֠ךָ וְשׁוֹרְךָ֨ וַחֲמֹֽרְךָ֜ וְכׇל־בְּהֶמְתֶּ֗ךָ וְגֵֽרְךָ֙ אֲשֶׁ֣ר בִּשְׁעָרֶ֔יךָ לְמַ֗עַן יָנ֛וּחַ עַבְדְּךָ֥ וַאֲמָתְךָ֖ כָּמֽ֑וֹךָ׃
ט״ווְזָכַרְתָּ֗֞ כִּ֣י־עֶ֤֥בֶד הָיִ֣֙יתָ֙׀ בְּאֶ֣רֶץ מִצְרַ֔֗יִם וַיֹּצִ֨אֲךָ֜֩ יְהֹוָ֤֨ה אֱלֹהֶ֤֙יךָ֙ מִשָּׁ֔ם֙ בְּיָ֥֤ד חֲזָקָ֖ה֙ וּבִזְרֹ֣עַ נְטוּיָ֑֔ה עַל־כֵּ֗ן צִוְּךָ֙ יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ לַעֲשׂ֖וֹת אֶת־י֥וֹם הַשַּׁבָּֽת׃ {ס}
ט״זכַּבֵּ֤ד אֶת־אָבִ֙יךָ֙ וְאֶת־אִמֶּ֔ךָ כַּאֲשֶׁ֥ר צִוְּךָ֖ יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֑יךָ לְמַ֣עַן׀ יַאֲרִיכֻ֣ן יָמֶ֗יךָ וּלְמַ֙עַן֙ יִ֣יטַב לָ֔ךְ עַ֚ל הָֽאֲדָמָ֔ה אֲשֶׁר־יְהֹוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ נֹתֵ֥ן לָֽךְ׃ {ס}
י״זלֹ֥֖א תִּֿרְצָ֖͏ֽח׃ {ס} וְלֹ֣֖א תִּֿנְאָ֑͏ֽף׃ {ס} וְלֹ֣֖א תִּֿגְנֹֽ֔ב׃ {ס} וְלֹֽא־תַעֲנֶ֥ה בְרֵֽעֲךָ֖ עֵ֥ד שָֽׁוְא׃ {ס}
י״חוְלֹ֥א תַחְמֹ֖ד אֵ֣שֶׁת רֵעֶ֑ךָ {ס} וְלֹ֨א תִתְאַוֶּ֜ה בֵּ֣ית רֵעֶ֗ךָ שָׂדֵ֜הוּ וְעַבְדּ֤וֹ וַאֲמָתוֹ֙ שׁוֹר֣וֹ וַחֲמֹר֔וֹ וְכֹ֖ל אֲשֶׁ֥ר לְרֵעֶֽךָ׃ {ס}
י״טאֶֽת־הַדְּבָרִ֣ים הָאֵ֡לֶּה דִּבֶּר֩ יְהֹוָ֨ה אֶל־כׇּל־קְהַלְכֶ֜ם בָּהָ֗ר מִתּ֤וֹךְ הָאֵשׁ֙ הֶֽעָנָ֣ן וְהָֽעֲרָפֶ֔ל ק֥וֹל גָּד֖וֹל וְלֹ֣א יָסָ֑ף וַֽיִּכְתְּבֵ֗ם עַל־שְׁנֵי֙ לֻחֹ֣ת אֲבָנִ֔ים וַֽיִּתְּנֵ֖ם אֵלָֽי׃
כ׳וַיְהִ֗י כְּשׇׁמְעֲכֶ֤ם אֶת־הַקּוֹל֙ מִתּ֣וֹךְ הַחֹ֔שֶׁךְ וְהָהָ֖ר בֹּעֵ֣ר בָּאֵ֑שׁ וַתִּקְרְב֣וּן אֵלַ֔י כׇּל־רָאשֵׁ֥י שִׁבְטֵיכֶ֖ם וְזִקְנֵיכֶֽם׃
כ״אוַתֹּאמְר֗וּ הֵ֣ן הֶרְאָ֜נוּ יְהֹוָ֤ה אֱלֹהֵ֙ינוּ֙ אֶת־כְּבֹד֣וֹ וְאֶת־גׇּדְל֔וֹ וְאֶת־קֹל֥וֹ שָׁמַ֖עְנוּ מִתּ֣וֹךְ הָאֵ֑שׁ הַיּ֤וֹם הַזֶּה֙ רָאִ֔ינוּ כִּֽי־יְדַבֵּ֧ר אֱלֹהִ֛ים אֶת־הָֽאָדָ֖ם וָחָֽי׃
כ״בוְעַתָּה֙ לָ֣מָּה נָמ֔וּת כִּ֣י תֹֽאכְלֵ֔נוּ הָאֵ֥שׁ הַגְּדֹלָ֖ה הַזֹּ֑את אִם־יֹסְפִ֣ים׀ אֲנַ֗חְנוּ לִ֠שְׁמֹ֠עַ אֶת־ק֨וֹל יְהֹוָ֧ה אֱלֹהֵ֛ינוּ ע֖וֹד וָמָֽתְנוּ׃
כ״גכִּ֣י מִ֣י כׇל־בָּשָׂ֡ר אֲשֶׁ֣ר שָׁמַ֣ע קוֹל֩ אֱלֹהִ֨ים חַיִּ֜ים מְדַבֵּ֧ר מִתּוֹךְ־הָאֵ֛שׁ כָּמֹ֖נוּ וַיֶּֽחִי׃
כ״דקְרַ֤ב אַתָּה֙ וּֽשְׁמָ֔ע אֵ֛ת כׇּל־אֲשֶׁ֥ר יֹאמַ֖ר יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֵ֑ינוּ וְאַ֣תְּ׀ תְּדַבֵּ֣ר אֵלֵ֗ינוּ אֵת֩ כׇּל־אֲשֶׁ֨ר יְדַבֵּ֜ר יְהֹוָ֧ה אֱלֹהֵ֛ינוּ אֵלֶ֖יךָ וְשָׁמַ֥עְנוּ וְעָשִֽׂינוּ׃
כ״הוַיִּשְׁמַ֤ע יְהֹוָה֙ אֶת־ק֣וֹל דִּבְרֵיכֶ֔ם בְּדַבֶּרְכֶ֖ם אֵלָ֑י וַיֹּ֨אמֶר יְהֹוָ֜ה אֵלַ֗י שָׁ֠מַ֠עְתִּי אֶת־ק֨וֹל דִּבְרֵ֜י הָעָ֤ם הַזֶּה֙ אֲשֶׁ֣ר דִּבְּר֣וּ אֵלֶ֔יךָ הֵיטִ֖יבוּ כׇּל־אֲשֶׁ֥ר דִּבֵּֽרוּ׃
כ״ומִֽי־יִתֵּ֡ן וְהָיָה֩ לְבָבָ֨ם זֶ֜ה לָהֶ֗ם לְיִרְאָ֥ה אֹתִ֛י וְלִשְׁמֹ֥ר אֶת־כׇּל־מִצְוֺתַ֖י כׇּל־הַיָּמִ֑ים לְמַ֨עַן יִיטַ֥ב לָהֶ֛ם וְלִבְנֵיהֶ֖ם לְעֹלָֽם׃
כ״זלֵ֖ךְ אֱמֹ֣ר לָהֶ֑ם שׁ֥וּבוּ לָכֶ֖ם לְאׇהֳלֵיכֶֽם׃
כ״חוְאַתָּ֗ה פֹּה֮ עֲמֹ֣ד עִמָּדִי֒ וַאֲדַבְּרָ֣ה אֵלֶ֗יךָ אֵ֧ת כׇּל־הַמִּצְוָ֛ה וְהַחֻקִּ֥ים וְהַמִּשְׁפָּטִ֖ים אֲשֶׁ֣ר תְּלַמְּדֵ֑ם וְעָשׂ֣וּ בָאָ֔רֶץ אֲשֶׁ֧ר אָנֹכִ֛י נֹתֵ֥ן לָהֶ֖ם לְרִשְׁתָּֽהּ׃
כ״טוּשְׁמַרְתֶּ֣ם לַעֲשׂ֔וֹת כַּאֲשֶׁ֥ר צִוָּ֛ה יְהֹוָ֥ה אֱלֹהֵיכֶ֖ם אֶתְכֶ֑ם לֹ֥א תָסֻ֖רוּ יָמִ֥ין וּשְׂמֹֽאל׃
ל׳בְּכׇל־הַדֶּ֗רֶךְ אֲשֶׁ֨ר צִוָּ֜ה יְהֹוָ֧ה אֱלֹהֵיכֶ֛ם אֶתְכֶ֖ם תֵּלֵ֑כוּ לְמַ֤עַן תִּֽחְיוּן֙ וְט֣וֹב לָכֶ֔ם וְהַאֲרַכְתֶּ֣ם יָמִ֔ים בָּאָ֖רֶץ אֲשֶׁ֥ר תִּֽירָשֽׁוּן׃

שיתוף הפרק כולו

שתפו את הפרק במלואו, או העתיקו את כל המלל עם מספרי הפסוקים.

השיתוף כפוף לתנאי השימוש ולמדיניות הפרטיות של האתר.

פירוש רש״י

פסוק ג׳׳
לֹ֣א אֶת־אֲבֹתֵ֔ינוּ כָּרַ֥ת יְהֹוָ֖ה אֶת־הַבְּרִ֣ית הַזֹּ֑את כִּ֣י אִתָּ֔נוּ אֲנַ֨חְנוּ אֵ֥לֶּה פֹ֛ה הַיּ֖וֹם כֻּלָּ֥נוּ חַיִּֽים׃
לא את אבתינו — בלבד כרת ה' וגו' כי אתנו:
פסוק ד׳׳
פָּנִ֣ים׀ בְּפָנִ֗ים דִּבֶּ֨ר יְהֹוָ֧ה עִמָּכֶ֛ם בָּהָ֖ר מִתּ֥וֹךְ הָאֵֽשׁ׃
פנים בפנים — אמר ר' ברכיה, כך אמר משה אל תאמרו אני מטעה אתכם על לא דבר, כדרך שהסרסור עושה בין המוכר ללוקח, הרי המוכר עצמו מדבר עמכם:
פסוק ה׳׳
אָ֠נֹכִ֠י עֹמֵ֨ד בֵּין־יְהֹוָ֤ה וּבֵֽינֵיכֶם֙ בָּעֵ֣ת הַהִ֔וא לְהַגִּ֥יד לָכֶ֖ם אֶת־דְּבַ֣ר יְהֹוָ֑ה כִּ֤י יְרֵאתֶם֙ מִפְּנֵ֣י הָאֵ֔שׁ…
לאמר — מוסב על דבר ה' עמכם בהר מתוך האש לאמר אנכי ה' וגו' ואנכי עומד בין ה' וביניכם:
פסוק ז׳׳
לֹ֣א־יִהְיֶ֥͏ֽה־לְךָ֛֩ אֱלֹהִ֥֨ים אֲחֵרִ֖֜ים עַל־פָּנָֽ͏ַ֗י׃
על פני — בכל מקום אשר אני שם וזהו כל העולם דבר אחר כל זמן שאני קים. עשרת הדברות כבר פרשתים:
פסוק י״ב׳
שָׁמ֛֣וֹר אֶת־י֥וֹם֩ הַשַּׁבָּ֖֨ת לְקַדְּשׁ֑֜וֹ כַּאֲשֶׁ֥ר צִוְּךָ֖֣׀ יְהֹוָ֥֣ה אֱלֹהֶֽ֗יךָ׃
שמור — ובראשונות הוא אומר (שמות כ) זכור שניהם בדבור אחד ובתיבה אחת נאמרו ובשמיעה אחת נשמעו:
כאשר צוך — קודם מתן תורה במרה:
פסוק ט״ו׳
וְזָכַרְתָּ֗֞ כִּ֣י־עֶ֤֥בֶד הָיִ֣֙יתָ֙׀ בְּאֶ֣רֶץ מִצְרַ֔֗יִם וַיֹּצִ֨אֲךָ֜֩ יְהֹוָ֤֨ה אֱלֹהֶ֤֙יךָ֙ מִשָּׁ֔ם֙ בְּיָ֥֤ד חֲזָקָ֖ה֙ וּבִזְרֹ֣עַ נְטוּיָ֑֔ה עַל־כֵּ֗ן…
וזכרת כי עבד היית וגו' — על מנת כן פדאך שתהיה לו עבד ותשמר מצותיו:
פסוק ט״ז׳
כַּבֵּ֤ד אֶת־אָבִ֙יךָ֙ וְאֶת־אִמֶּ֔ךָ כַּאֲשֶׁ֥ר צִוְּךָ֖ יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֑יךָ לְמַ֣עַן׀ יַאֲרִיכֻ֣ן יָמֶ֗יךָ וּלְמַ֙עַן֙ יִ֣יטַב לָ֔ךְ עַ֚ל…
כאשר צוך — אף על כבוד אב ואם נצטוו במרה שנאמר (שמות טו, כה) שם שם לו חק ומשפט:
פסוק י״ז׳
לֹ֥֖א תִּֿרְצָ֖͏ֽח׃ {ס} וְלֹ֣֖א תִּֿנְאָ֑͏ֽף׃ {ס} וְלֹ֣֖א תִּֿגְנֹֽ֔ב׃ {ס} וְלֹֽא־תַעֲנֶ֥ה בְרֵֽעֲךָ֖ עֵ֥ד שָֽׁוְא׃ {ס}
ולא תנאף — אין לשון נאוף אלא באשת איש:
פסוק י״ח׳
וְלֹ֥א תַחְמֹ֖ד אֵ֣שֶׁת רֵעֶ֑ךָ {ס} וְלֹ֨א תִתְאַוֶּ֜ה בֵּ֣ית רֵעֶ֗ךָ שָׂדֵ֜הוּ וְעַבְדּ֤וֹ וַאֲמָתוֹ֙ שׁוֹר֣וֹ וַחֲמֹר֔וֹ…
ולא תתאוה — לא תרוג אף הוא לשון חמדה, כמו (בראשית ב, ט) נחמד למראה, דמתרגמנן דמרגג למחזי:
פסוק י״ט׳
אֶֽת־הַדְּבָרִ֣ים הָאֵ֡לֶּה דִּבֶּר֩ יְהֹוָ֨ה אֶל־כׇּל־קְהַלְכֶ֜ם בָּהָ֗ר מִתּ֤וֹךְ הָאֵשׁ֙ הֶֽעָנָ֣ן וְהָֽעֲרָפֶ֔ל ק֥וֹל גָּד֖וֹל וְלֹ֣א יָסָ֑ף…
ולא יסף — מתרגמנן ולא פסק כי קולו חזק וקים לעולם. דבר אחר, ולא יסף, לא הוסיף להראות באותו פומבי:
פסוק כ״ד׳
קְרַ֤ב אַתָּה֙ וּֽשְׁמָ֔ע אֵ֛ת כׇּל־אֲשֶׁ֥ר יֹאמַ֖ר יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֵ֑ינוּ וְאַ֣תְּ׀ תְּדַבֵּ֣ר אֵלֵ֗ינוּ אֵת֩ כׇּל־אֲשֶׁ֨ר יְדַבֵּ֜ר…
ואת תדבר אלינו — התשתם את כחי כנקבה שנצטערתי עליכם ורפיתם את ידי כי ראיתי שאינכם חרדים להתקרב אליו מאהבה וכי לא היה יפה לכם ללמוד מפי הגבורה ולא ללמוד ממני:

מהדורה: On Your Way. רישוי: Public Domain. Sefaria.

פירוש מלבי״ם

פסוק א׳׳
וַיִּקְרָ֣א מֹשֶׁה֮ אֶל־כׇּל־יִשְׂרָאֵל֒ וַיֹּ֣אמֶר אֲלֵהֶ֗ם שְׁמַ֤ע יִשְׂרָאֵל֙ אֶת־הַחֻקִּ֣ים וְאֶת־הַמִּשְׁפָּטִ֔ים אֲשֶׁ֧ר אָנֹכִ֛י דֹּבֵ֥ר בְּאׇזְנֵיכֶ֖ם הַיּ֑וֹם…
ויקרא משה, עד כאן הוא כעין הקדמה אל הספר, שהקדים לספר הסבה שבגללה נעו ישראל במדבר ארבעים שנה ונגזר על משה שלא יכנס לארץ ולא נתקבלה תפלתו ע"ז, ולכן היה מוכרח לסדר לפניהם ספר משנה תורה קודם מותו כי אחרי מותו נחתם שליחות התורה ולא בשמים היא, ואין נביא רשאי לחדש דבר מעתה, עתה יספר כי בעת החל לסדר לפניהם משנה תורה הקדים לשנות לפניהם עשרת הדברים ששמעו בסיני מפי ה', כי הם אבות ושרשים לכל המצות וכל המצות נכללו בעשרת הדברות כענפים המתפרדים מן השרש כאומר כל החוקים והמשפטים שאתן לפניכם כבר נכללו בעשרת הדברים ששמעתם מפי ה' בעצמו שהם כוללים את כולם כמ"ש ה"ר סעדיה גאון והרמב"ן והראב"ע במאמר השכל שחבר ע"ז, ואמר שמע ישראל את החקים ואת המשפטים שאדבר באזניהם בספר משנה התורה הזאת, וחייבם על השמיעה ועל הלמוד שהוא העיון בהם ועל העשיה שהוא התכלית שעז"א ושמרתם לעשותם :
פסוק ב׳׳
יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֵ֗ינוּ כָּרַ֥ת עִמָּ֛נוּ בְּרִ֖ית בְּחֹרֵֽב׃
ה' אלהינו, ר"ל על המצות האלה כרת עמנו ברית בחורב, שענין הברית הוא ששני כורתי הברית מתקשרים ע"י הברית בחיוב תמידי לעולמי עולמים, ולבל יאמרו שהברית הזה אינו נמשך לדורות מצד שני טעמים, טעם א' יאמרו שלא נכרת הברית רק לדור המדבר שהיו בשעת מתן תורה, ע"ז השיב:
פסוק ג׳׳
לֹ֣א אֶת־אֲבֹתֵ֔ינוּ כָּרַ֥ת יְהֹוָ֖ה אֶת־הַבְּרִ֣ית הַזֹּ֑את כִּ֣י אִתָּ֔נוּ אֲנַ֨חְנוּ אֵ֥לֶּה פֹ֛ה הַיּ֖וֹם כֻּלָּ֥נוּ חַיִּֽים׃
לא את אבותינו כרת ה' את הברית הזאת, כי הם מתו כלם במדבר ובמתים חפשי מן המצות וע"כ שלא כרת ברית עם האישים הפרטים שחיו אז רק עם כלל האומה עד דור דורים שהכלל יחיה לעולם, ועז"א כי אתנו אנחנו אלה פה היום באשר כלנו חיים וכמ"ש העקדה והרי"א להמשיל זה לבונה גלגל הרחים על אמת המים שאין ספק שלא כוון בבנינו אל אותם המים שעוברים עתה רק על המים בכללם שעוברים תמיד, וכן היה הברית עם כל הדורות העתידים:
פסוק ד׳׳
פָּנִ֣ים׀ בְּפָנִ֗ים דִּבֶּ֨ר יְהֹוָ֧ה עִמָּכֶ֛ם בָּהָ֖ר מִתּ֥וֹךְ הָאֵֽשׁ׃
פנים, טעם הב' שיאמרו שהברית הזה לא ימשך לדור דורים שיצויר שיקום נביא ויבטל תורת משה ויאמר שה' שלחו לתת תורה אחרת, ע"ז משיב שלא קבלנו את התורה ע"י שליח רק ה' דבר עמכם פנים אל פנים, וכל שלא יבא שנית בעצמו וידבר עם ששים רבוא פנים אל פנים שהוא מבטל תורת משה ונותן תורה אחרת אין להאמין לשום שליח, כמ"ש כי יקום בקרבך נביא וכו' ובא האות והמופת וכו':
פסוק ה׳׳
אָ֠נֹכִ֠י עֹמֵ֨ד בֵּין־יְהֹוָ֤ה וּבֵֽינֵיכֶם֙ בָּעֵ֣ת הַהִ֔וא לְהַגִּ֥יד לָכֶ֖ם אֶת־דְּבַ֣ר יְהֹוָ֑ה כִּ֤י יְרֵאתֶם֙ מִפְּנֵ֣י הָאֵ֔שׁ…
אנכי, ואף שלא דבר אליכם רק עשרת הדברים זה לא היה מצדו כי הוא רצה לתת לישראל כל התורה בעצמו, ומה שאנכי עומד בין ה' וביניכם בעת ההוא זה היה מצדכם מפני שיראתם מפני האש ולכן לא עליתם בהר לקבל כל התורה מפי ה' בעצמו כמ"ש ה' במשוך היובל המה יעלו בהר כמש"פ, ובכ"ז הלא שמעתם שמנה אותי שליח ללמד אתכם יתר דברי התורה שעז"א אנכי עומד בין ה' וביניכם בעת ההיא, ר"ל שאז מינה אותי לשליח להגיד לכם את דבר ה' וכלכם שמעתם זאת, וא"כ כל עוד שלא יתגלה שנית פנים אל פנים ותשמעו ממנו שמינה שליח אחר לתת תורה אחרת א"א שיתבטל דבר מן התורה לעולם, לאמר ר"ל פנים בפנים דבר לאמר וכה אמר אנכי ה' אלהיך וכו', ובאור עשרת הדברות בפרטות כבר כתבתי בפ' יתרו ואין לכפול הדברים:
פסוק י״ט׳
אֶֽת־הַדְּבָרִ֣ים הָאֵ֡לֶּה דִּבֶּר֩ יְהֹוָ֨ה אֶל־כׇּל־קְהַלְכֶ֜ם בָּהָ֗ר מִתּ֤וֹךְ הָאֵשׁ֙ הֶֽעָנָ֣ן וְהָֽעֲרָפֶ֔ל ק֥וֹל גָּד֖וֹל וְלֹ֣א יָסָ֑ף…
את הדברים, עתה פי' דבריו נגד מ"ש פנים בפנים דבר ה' עמכם, מפרש כי את הדברים האלה דבר ה', שכל עשרת הדברים שמעתם מאת ה' בעצמו פנים אל פנים, ולא שרק יחידים שמעו כי דבר אל כל קהלכם, ולא תאמרו שהיה רק במראה הנבואה כי הייתם עומדים אז על רגליכם משתמשים בחושכם והשגתם המראה בין בחוש הראות מתוך האש הענן והערפל, בין בחוש השמע שמעתם קול גדול, לא כקול הנדמה בעת החזון שנאמר דממה וקול אשמע שהוא מורכב מקול ודממה רק קול גדול, ולא יסף ר"ל וא"כ הברית הזאת קיום גם עתה אחר שלא יסף ה' להראה שנית ולאמר שהוא מבטל תורה זאת ונותן תורה אחרת [וכונתו שכ"ז שלא יוסיף ה' להראה שנית אל כל הקהל ולבטל דברות אלה הם קיימים לעולם]. ויכתבם וגם כתבם על לוחות אבן שיתקיימו לעולם:
פסוק כ׳׳
וַיְהִ֗י כְּשׇׁמְעֲכֶ֤ם אֶת־הַקּוֹל֙ מִתּ֣וֹךְ הַחֹ֔שֶׁךְ וְהָהָ֖ר בֹּעֵ֣ר בָּאֵ֑שׁ וַתִּקְרְב֣וּן אֵלַ֔י כׇּל־רָאשֵׁ֥י שִׁבְטֵיכֶ֖ם וְזִקְנֵיכֶֽם׃
ויהי, עתה מפרש מ"ש אנכי עומד בין ה' וביניכם כי יראתם מפני האש, שזה היה מפני שנפל עליכם פחד אם מפני הקול אם מפני האש הלוהט, ועי"כ ותקרבון אלי כל ראשי שבטיכם בענין שיצא זה מכלכם והזקנים בראש:
פסוק כ״א׳
וַתֹּאמְר֗וּ הֵ֣ן הֶרְאָ֜נוּ יְהֹוָ֤ה אֱלֹהֵ֙ינוּ֙ אֶת־כְּבֹד֣וֹ וְאֶת־גׇּדְל֔וֹ וְאֶת־קֹל֥וֹ שָׁמַ֖עְנוּ מִתּ֣וֹךְ הָאֵ֑שׁ הַיּ֤וֹם הַזֶּה֙ רָאִ֔ינוּ…
ותאמרו, ר"ל כי באשר ידוע שהשי"ת לא יעשה נסים לבטלה אם לא לצורך גדול, ומעמד זה שזכו הכל לנבואה אף שלא היו מוכנים אליה הוא נס גדול כבריאת יש מאין כמ"ש בפ' יתרו, וכן מה שלא נשרפו מן האש הגדול הבוער היה מעשה נסים, ובאמת אמרו חז"ל שעל כל דבור ודבור יצאה נשמתן רק שהקב"ה הזיל טל של תחיה, ר"ל שלפי הטבע היה ראוי שתצא נשמתם מגופה, שא"א שנפש מלובשת בבשר תשיג מראות אלהים רק שהיה בנס, והנה עד עתה היה צורך בנס הזה: [א] שיראו כי יש אלהים ושהוא יחיד בשמים ובארץ מושל ומשגיח אין עוד מלבדו כמ"ש אתה הראת לדעת כי ה' הוא האלהים אין עוד מלבדו כמש"פ שם, [ב] מפני שכל הכנענים היו מכחישים ענין הנבואה ואמרו שא"א שה' ינבא בני אדם ע"כ הוצרך לנס הזה כדי שידעו שה' מנבא בני אדם כמ"ש הנה אנכי בא אליך בעב הענן וכו' וכמש"פ שם, אבל עתה אין צורך עוד בנס הגדול הזה לא למען יראנו מציאות ה' וכבודו ויחידו שהלא כבר הראנו ה' את כבודו ואת גדלו, ולא למען ידעו שה' מנבא בני אדם כי שהלא דבריו שמענו מתוך האש. והנה על הנבואה טענו המכחישים שני טענות [א] אמרו שהנבואה בלתי אפשריית מצד ה' שאיך יצויר שבורא כל העולמים ידבר עם בשר ודם, [ב] אמרו שהוא בלתי אפשריית מצד האדם שאיך יצויר שהאדם ישמע דברי ה' ויחיה ולא תפרד נפשו מגופו כמ"ש מות נמות כי אלהים ראינו, ולבעבור זה הוצרך הנס הגדול הזה לברר אפשריית הנבואה, אמנם עתה יהיה הנס לבטלה באשר היום הזה ראינו שהנבואה אפשריית בין מצד ה' כי ידבר אלהים את האדם, בין מצד האדם דהא ראינו שיצויר שידבר את האדם וחי :
פסוק כ״ב׳
וְעַתָּה֙ לָ֣מָּה נָמ֔וּת כִּ֣י תֹֽאכְלֵ֔נוּ הָאֵ֥שׁ הַגְּדֹלָ֖ה הַזֹּ֑את אִם־יֹסְפִ֣ים׀ אֲנַ֗חְנוּ לִ֠שְׁמֹ֠עַ אֶת־ק֨וֹל יְהֹוָ֧ה אֱלֹהֵ֛ינוּ…
ועתה למה נמות, ר"ל אחר שעתה א"צ לנס הזה בודאי לא יעשה ה' נסים שלא לצורך, וכיון שלא יעשה עוד נסים בזה הלא בודאי נמות [א] מפני האש כי תאכלנו האש הגדולה הזאת [ב] מפני הדבור שאין אנו מוכנים אליו ועז"א אם יספים אנחנו לשמוע את קול ה' אלהינו עוד ומתנו :
פסוק כ״ג׳
כִּ֣י מִ֣י כׇל־בָּשָׂ֡ר אֲשֶׁ֣ר שָׁמַ֣ע קוֹל֩ אֱלֹהִ֨ים חַיִּ֜ים מְדַבֵּ֧ר מִתּוֹךְ־הָאֵ֛שׁ כָּמֹ֖נוּ וַיֶּֽחִי׃
כי, ר"ל בדרך הטבע אם לא יהיה עפ"י נס א"א שנחיה כי מי כל בשר, פי' מהרי"א מי כל בשר כמוני אשר שמע ויחי, ר"ל אחר שאנחנו מלובשים בבשר וא"א שתפרד נפשנו בעת החזון כי אין אנו מוכנים לנבואה איך אפשר שנחיה עפ"י הטבע, ונסים הלא לא יעשה שלא לצורך:
פסוק כ״ד׳
קְרַ֤ב אַתָּה֙ וּֽשְׁמָ֔ע אֵ֛ת כׇּל־אֲשֶׁ֥ר יֹאמַ֖ר יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֵ֑ינוּ וְאַ֣תְּ׀ תְּדַבֵּ֣ר אֵלֵ֗ינוּ אֵת֩ כׇּל־אֲשֶׁ֨ר יְדַבֵּ֜ר…
קרב, לכן קרב אתה שאתה קרוב ומוכן לנבואה כזו, ושמע את כל אשר יאמר, ויש הבדל בין אמירה ובין דבור שכ"מ שאומר וידבר ה' אל משה לאמר פי' וידבר, שדבר עמו בארך והודיעו ההלכות של תורה שבע"פ, ובמלת לאמר מציין תורת הכתב והלשון שבו נאמרה הפ' כמ"ש בהתו"ה ויקרא (סי' ג'), ואצל משה היה העקר האמירה של תורת הכתב שבו בלשון כתב את התורה מפי ה', ועז"א ושמע את אשר יאמר, ואל ישראל מסר גם הדבור שהוא ה' תורה שבע"פ, ועז"א ואת תדבר, [ותורת הכתב שרשו בז"א שהוא דכורא, ושרש תורה שבע"פ הוא במלכות לכן תפס לשון נקבה ואת תדבר]. ושמענו ועשינו, כי כששמעו הדבור מפי הקב"ה בעצמו היו כמלאכי השרת שכלים מופשטים מחומר וע"כ הקדימו נעשה לנשמע, כמ"ש במלאכי השרת עושי דברו לשמוע בקול דברו כי משיגים הכל מעצמם, ועתה נשוב להיות בני בשר מלובשים בחומר שתחלה נשמע ואח"כ נעשה:
פסוק כ״ה׳
וַיִּשְׁמַ֤ע יְהֹוָה֙ אֶת־ק֣וֹל דִּבְרֵיכֶ֔ם בְּדַבֶּרְכֶ֖ם אֵלָ֑י וַיֹּ֨אמֶר יְהֹוָ֜ה אֵלַ֗י שָׁ֠מַ֠עְתִּי אֶת־ק֨וֹל דִּבְרֵ֜י הָעָ֤ם הַזֶּה֙…
וישמע ה' את קול דבריכם, ר"ל ששמע וקבל את דבריכם כמ"ש היטיבו כל אשר דברו, ר"ל כי ה' ברא את האדם שיהיה לו יצה"ר המסיתו לחטא ושיהיה לו בחירה לבחור בטוב וברע, כדי שיוכל לתת לו גמול ושכר טוב אם יבחר בטוב, משא"כ כל הנבראים חוץ מן האדם אין להם בחירה וא"כ אין מגיע להם שכר ועונש כיון שהם מוכרחים במעשיהם, וזה תכלית הבריאה שימצא אדם שהוא חפשי במעשיו לטוב ולרע וכשבוחר בטוב מצד בחירתו מגיע לו שכר ולתכלית זה ברא את כל, כדי שיוכל להטיב לשומרי מצותיו, ובעת שעמדו ישראל במעמד הנבחר נעשו כמלאכי השרת והתפשטו מן חומרם וגבר הרוחני על הגשמי, וכמ"ש חז"ל שאז פקע יצה"ר מלבם, ואם היו נשארים במעמד הזה להיות כמלאכי השרת היו מוכרחים במעשיהם על הטוב ולא היה נשלם חפץ ה' שימצא אדם שי"ל יצה"ר ובחירה ושמגיע לו שכר על מעשיו, וע"כ כשבקשו שיחזרו להיות כבראשונה בני אדם מעוטפים בחומר ובעלי יצה"ר ובחירה הוטב זה בעיני ה' כי לתכלית זה ברא את האדם, ועז"א:
פסוק כ״ו׳
מִֽי־יִתֵּ֡ן וְהָיָה֩ לְבָבָ֨ם זֶ֜ה לָהֶ֗ם לְיִרְאָ֥ה אֹתִ֛י וְלִשְׁמֹ֥ר אֶת־כׇּל־מִצְוֺתַ֖י כׇּל־הַיָּמִ֑ים לְמַ֨עַן יִיטַ֥ב לָהֶ֛ם וְלִבְנֵיהֶ֖ם…
מי יתן והיה לבבם זה להם, ששם לבב הנזכר בכתבי הקדש מציין כח הממשלה אשר בנפש לעשות כחפצו (כמ"ש בפי' ספר משלי), ועתה שנעשו כמלאכי השרת אין הלבב שלהם באשר אין להם בחירה, ועתה יהיה הלב להם, ר"ל שיהיה מיוחס להם כי יהיו חפשים לעשות כפי בחירת לבבם, וידוע שהכל בידי שמים חוץ מיראת שמים, כי על יראת שמים ניתן הבחירה ביד האדם, אבל כאשר נעשו כמלאכי השרת במעמד הר סיני היה גם יראת שמים בידי הקב"ה כי היו מוכרחים ע"ז ולא שייך שיאמר ה' מי יתן והיה, אחר שהוא בידו, רק עתה שיהיה לבבם ברשותם ויראת שמים תהיה ברשותם לא ביד ה' מי יתן שלבבם זה אשר הוא להם ר"ל שהוא ברשותם, מי יתן שיהיו כן ליראה אותי ולשמור מצותי כל הימים על ידי טוב בחירתם, ובזה ייטב להם ולבניהם לעולם, משא"כ תחלה כשלא היה להם יצה"ר ובחירה לא יצויר שייטב להם היינו שיתן להם שכר, וכל חפץ הקב"ה בבריאת עולמו היה כדי שיוכל להיטיב לבריותיו:
פסוק כ״ז׳
לֵ֖ךְ אֱמֹ֣ר לָהֶ֑ם שׁ֥וּבוּ לָכֶ֖ם לְאׇהֳלֵיכֶֽם׃
לך, לכן לך אמור להם שובו לכם לאהליכם שתופסק מכם המלאכיות וההתפשטות מן החומר ותשובו להיות בני אדם, ואתה שכבר עלית למרום מופשט מן הגשם כאחד מצבא מעלה פה עמד עמדי, ותהיה השליח מאתי ללמד אותם את כל המצוה, ועשו בארץ ר"ל והם יקיימו המצות בארץ אשר אנכי נותן להם לרשתה להיות כבני אדם בארץ, יורשים אותה ועובדים עבודתם לא כצבא מרום נפרדים מן הארץ:
פסוק כ״ט׳
וּשְׁמַרְתֶּ֣ם לַעֲשׂ֔וֹת כַּאֲשֶׁ֥ר צִוָּ֛ה יְהֹוָ֥ה אֱלֹהֵיכֶ֖ם אֶתְכֶ֑ם לֹ֥א תָסֻ֖רוּ יָמִ֥ין וּשְׂמֹֽאל׃
ושמרתם, זה סיום דבריו א"כ הלא שמעתם שה' מינה אותי לשליח תורה מאתו כמ"ש אנכי עומד בין ה' וביניכם בעת ההיא וא"כ כל אשר אני מצוה הוא אשר צוה ה' אלהיכם אתכם וכאלו שמעתם הכל מפיו וע"כ אל תסורו ימין ושמאל :
פסוק ל׳׳
בְּכׇל־הַדֶּ֗רֶךְ אֲשֶׁ֨ר צִוָּ֜ה יְהֹוָ֧ה אֱלֹהֵיכֶ֛ם אֶתְכֶ֖ם תֵּלֵ֑כוּ לְמַ֤עַן תִּֽחְיוּן֙ וְט֣וֹב לָכֶ֔ם וְהַאֲרַכְתֶּ֣ם יָמִ֔ים בָּאָ֖רֶץ…
בכל הדרך, וגם בדרכי המדות שמהם צומחות הפעולות תלכו בכל הדרך אשר צוה ה' אלהיכם אתכם כמ"ש והלכת בדרכיו, וכוונת ה' בכ"ז למען תחיון וטוב לכם, שמרוב חשקו להטיב צוה אתכם המצות כדי שתקבלו שכר על עשייתם:

מהדורה: Mikraei Kodesh, Vilna, 1891. רישוי: Public Domain. Sefaria.

פירוש הגר״א — אדרת אליהו

פסוק כ״א׳
וַתֹּאמְר֗וּ הֵ֣ן הֶרְאָ֜נוּ יְהֹוָ֤ה אֱלֹהֵ֙ינוּ֙ אֶת־כְּבֹד֣וֹ וְאֶת־גׇּדְל֔וֹ וְאֶת־קֹל֥וֹ שָׁמַ֖עְנוּ מִתּ֣וֹךְ הָאֵ֑שׁ הַיּ֤וֹם הַזֶּה֙ רָאִ֔ינוּ…
היום הזה ראינו כי ידבר אלהים את האדם וחי — ואח״כ אמר כי מי כל בשר וגו' כמנו ויחי. והוא תמוה בתחילה אמרו והסכימו. היום הזה ראינו וגו' את האדם וחי. ואח״כ אמרו כי מי וגו'. אבל נראה שיש ה' מדריגות באדם אדם. בן אדם. איש. גבר. אנוש. והחשוב שבמעלות הוא אדם ע״כ אמרו היום הזה ראינו כי ידבר אלהים את האדם וחי. שבמדרגת האדם יכול להיות שידבר הקב״ה עמו וחי כמו שאנו היום במדרגת האדם שעשינו ג' ימים פרישה מכל הענינים אבל כי מי כל בשר וגו'. מי יכול להיות פרוש כל ימיו וכשהוא בשר שהוא שפל איך יכול לסבול שידבר עמו הקב״ה וחי ע״כ אמרו קרב אתה וגו' שאתה נשאר בפרישות כל ימיך כמו שאמר הקב״ה אליו ואתה פה עמד עמדי:
פסוק כ״ד׳
קְרַ֤ב אַתָּה֙ וּֽשְׁמָ֔ע אֵ֛ת כׇּל־אֲשֶׁ֥ר יֹאמַ֖ר יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֵ֑ינוּ וְאַ֣תְּ׀ תְּדַבֵּ֣ר אֵלֵ֗ינוּ אֵת֩ כׇּל־אֲשֶׁ֨ר יְדַבֵּ֜ר…
את כל אשר יאמר ה' וגו' ואת תדבר וגו' — הוא כפל במילות שונות וכן מה שנ' וידבר ה' אל משה לאמר הוא כפל אבל הפירוש כך הוא. שהדיבור הוא הדיבור כפשטי' ואמירה הוא להסביר שיבינו ומשה רבינו הבין תיכף בבא הדיבור אליו אבל ישראל לא הבינו בדיבור לבד עד שמשה הסביר לפניהם לכך אמרו וידבר ה' בדבור אל משה. לאמר. שיסביר לפניהם שיבינו לכך אמרו קרב אתה ושמע את כל אשר יאמר ה' כפי שאתה מבין מדיבור של מעלה אבל אנחנו כהיום במדריגה ואת תדבר וגו' אף שאתה תדבר לנו דיבור בעלמא. ואף שלא נבין אותם אעפ״כ ושמענו ועשינו המצות אף שלא ידענו טעם המצות ואף שכאן כתיב ושמענו ועשינו ולעיל נאמר להיפוך שהקדימו עשי' לשמיעה אבל אעפ״כ במדריג' גדולה היו שאמרו ושמענו ועשינו ושמענו הציווי והוא הדיבור. ועשינו. אף שלא שמענו הטעם והרי כאן הקדים שמיעה לעשייה שעדיין לא השמיע להם הטעם ואעפ״כ ועשינו:
פסוק כ״ה׳
וַיִּשְׁמַ֤ע יְהֹוָה֙ אֶת־ק֣וֹל דִּבְרֵיכֶ֔ם בְּדַבֶּרְכֶ֖ם אֵלָ֑י וַיֹּ֨אמֶר יְהֹוָ֜ה אֵלַ֗י שָׁ֠מַ֠עְתִּי אֶת־ק֨וֹל דִּבְרֵ֜י הָעָ֤ם הַזֶּה֙…
וישמע ה' וגו' היטיבו וגו' — דברי נחת רוח הי' לפני הקב״ה שדברו דברים האלה:

מהדורה: Aderet Eliyahu, Halberstadt, 1860. רישוי: Public Domain. Sefaria.

תנ״ך · מדריך קריאת פרק

דברים פרק 5

דברים פרק 5 מציג 30 פסוקים ביחידת טקסט עברית הניתנת לחיפוש. מדריך הקריאה מזהה נושאים הניכרים במילים עצמן ומציע דרך מעשית לעבור בפרק, בלי להוסיף פרשנות שאינה מבוססת.

לדף הביאור המלא

חיפוש מקורות חכם

אפשר להקליד הפניה או לבחור מסכת, ספר או חלק ואת היחידה המדויקת — החיפוש מוביל לדף באתר ומראה אילו חכמים מפנים אליו.

הפניה חופשית

ספרפרק (1–34)פסוק

היעד שנמצא: דברים פרק ה׳

פתיחה בקורא

מקורות הפוכים — חכמים שמפנים לדף הזה

עולאדברים ה, טז

שיתוף הפרק כולו

פירוש רש״י

פירוש מלבי״ם

פירוש הגר״א — אדרת אליהו

דברים פרק 5

מפת הטקסט

מפתח לקריאה

המשך הרצף

מקורות מקבילים

שיעורים וכלי לימוד

ערכי חכמים המצטטים דף זה

חיפוש מקורות חכם