דברים פרק כ״ח

שגר אלפיך — ולדות בקרך שהבהמה משגרת ממעיה:

ועשתרות צאנך — כתרגומו ורבותינו אמרו למה נקרא שמם עשתרות, שמעשירות את בעליהן ומחזיקות אותם כעשתרות הללו שהן סלעים חזקים:

ברוך טנאך — פירותיך דבר אחר טנאך דבר לח שאתה מסנן בסלים:

ומשארתך — דבר יבש שנשאר בכלי ואינו זב:

ברוך אתה בבאך וברוך אתה בצאתך — שתהא יציאתך מן העולם בלא חטא כביאתך לעולם:

ובשבעה דרכים ינוסו לפניך — כן דרך הנבהלים לברוח, מתפזרין לכל צד:

המארה — חסרון כמו (ויקרא יג, נב) צרעת ממארת:

המהומה — שגוש קול בהלות:

בשחפת — שבשרו נשחף ונפוח:

ובקדחת — לשון (דברים לב, כב) כי אש קדחה באפי והיא אש של חולים מלויי"ד בלע"ז (פיעבערהימצע) שהיא חמה מאד:

ובדלקת — חמה יותר מקדחת, ומיני חלאים הם:

ובחרחר — חולי המחממו תוך הגוף וצמא תמיד למים ובלע"ז אישרדימינ"ט לשון (איוב ל, ל) ועצמי חרה מני חרב (ירמי' ו, כט) נחר מפוח מאש:

ובחרב — יביא עליך גיסות:

שדפון וירקון — מכות תבואה שבשדות:

שדפון — רוח קדים אשלי"דה בלע"ז (זאננפערבראננט):

ירקון — יובש ופני התבואה מכסיפין ונהפכין לירקון קמ"א בלע"ז:

עד אבדך — תרגום עד דתיבד, כלומר עד אבוד אותך שתכלה מאליך:

והיו שמיך אשר על ראשך נחשת — קללות הללו משה מפי עצמו אמרן, ושבהר סיני מפי הקדוש ברוך הוא אמרן כמשמען, ושם נאמר (ויקרא כו, יד) ואם לא תשמעו לי, (ויקרא כו, כא) ואם תלכו עמי קרי, וכן הוא אומר (פסוק טו) בקול ה' אלהיך (פסוק כא) ידבק ה' בך, (פסוק כב) יככה ה' הקל משה בקללותיו לאמרן בלשון יחיד. וגם כן בקללה זו הקל, שבראשונות הוא אומר (ויקרא כו, יט) את שמיכם כברזל ואת ארצכם כנחושה, שלא יהיו השמים מזיעין כדרך שאין הברזל מזיע, ומתוך כך יהא חורב בעולם והארץ תהא מזיעה כדרך שהנחשת מזיע, והיא מרקבת פירותיה, וכאן הוא אומר שמיך נחשת וארצך ברזל, שיהיו שמים מזיעין אף על פי שלא יריקו מטר, מכל מקום לא יהיה חורב של אבדן בעולם, והארץ לא תהא מזיעה כדרך שאין הברזל מזיע, ואין הפרות מרקיבין. ומכל מקום קללה היא, בין שהיא כנחשת בין שהיא כברזל, לא תוציא פרות, וכן השמים לא יריקו מטר:

מטר ארצך אבק ועפר — זיקא דבתר מטרא, מטר יורד ולא כל צרכו ואין בו כדי להרביץ את העפר, והרוח באה ומעלה את האבק ומכסה את עשב הזרעים שהן לחים מן המים, ונדבק בהם ונעשה טיט ומתיבש, ומרקיבין:

לזעוה — לאימה ולזיע, שיזועו כל שומעי מכותיך ממך, ויאמרו אוי לנו, שלא יבוא עלינו כדרך שבא על אלו:

בשחין מצרים — רע היה מאד, לח מבחוץ ויבש מבפנים, כדאיתא בבכורות (מא, א):

גרב — שחין לח:

חרס — שחין יבש כחרס:

ובתמהון לבב — אוטם הלב אשטורדישו"ן בלע"ז [תדהמה]:

עשוק — בכל מעשיך יהיה ערעור:

ישגלנה — לשון שגל, פלגש, והכתוב כנהו לשבח, ישכבנה, ותקון סופרים הוא זה:

תחללנו — בשנה הרביעית לאכול פריו:

וכלות אליהם — מצפות אליהם שישובו ואינם שבים כל תוחלת שאינה באה, קרויה כליון עינים:

לשמה — אשטורדישו"ן [תדהמה] כל הרואה אותך ישום עליך:

למשל — כשתבא מכה רעה על אדם, יאמרו זו דומה למכת פלוני:

ולשנינה — לשון (לעיל ו, ז) ושננתם, ידברו בך, וכן תרגומו ולשועי, לשון ספור, ואשתעי:

יחסלנו — יכלנו, ועל שם כך נקרא חסיל, שמכלה את הכל:

כי ישל — ישיר פירותיו, לשון (לעיל יט, ה) ונשל הברזל:

יירש הצלצל — יעשנו הארבה רש מן הפרי:

יירש — יעני:

צלצל — מין ארבה ואי אפשר לפרש יירש לשון ירשה, שאם כן היה לו לכתוב יירש, ולא לשון הורשה וגירושין, שאם כן היה לכתוב יוריש:

מרב כל — בעוד שהיה לך כל טוב:

כאשר ידאה הנשר — פתאום, ודרך מצלחת, ויקלו סוסיו:

לא תשמע לשונו — לא תכיר לשונו, וכן (ברא' מא) תשמע חלום לפתר אותו וכן (שם מב) כי שומע יוסף אינטינדר"י בלע"ז [להבין]:

עד רדת חמתיך — לשון רדוי וכבוש:

ואכלת פרי בטנך בשר בניך וגו' במצור — מחמת שיהיו צרין על העיר ויהיה שם מצוק, עקת רעבון:

הרך בך והענג — הוא הרך הוא הענוג, לשון פנוק ומהתענג ומרך מוכיח עליהם ששניהם אחד, אף על פי שהוא מפנק ודעתו קצה בדבר מאוס, ימתק לו לרעבונו בשר בניו ובנותיו עד כי תרע עינו בבניו הנותרים מתת לאחד מהם מבשר בניו אחיהם אשר יאכל. דבר אחר הרך בך הרחמני ורך הלבב, מרב רעבנותם, יתאכזרו ולא יתנו מבשר בניהם השחוטים לבניהם הנותרים:

תרע עינה באיש חיקה ובבנה ובבתה — הגדולים:

ובשליתה — בניה הקטנים בכלן תהא עינה צרה כשתאכל את האחד מלתן לאשר אצלה מן הבשר:

והפלא ה' את מכתך — מפלאות ומבדלות משאר מכות:

ונאמנות — ליסרך לקים שליחותן:

אשר יגרת מפניהם — מפני המכות, כשהיו ישראל רואים מכות משנות הבאות על מצרים, היו יראים מהם שלא יבואו גם עליהם, תדע, שכן כתיב (שמות טו, כו) אם שמע וגו' כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך, אין מיראין את האדם אלא בדבר שהוא יגור ממנו:

יעלם — לשון עליה:

ונשארתם במתי מעט תחת וגו' — מועטין חלף מרבין:

כן ישיש ה' — את אויביכם עליכם להאביד וגו' [אבל הקדוש ברוך הוא בעצמו אינו שש, מיכן שאין הקדוש ברוך הוא שמח במפלתן של רשעים, שלא נאמר יָשׂוּשׂ אלא יָשׂישׂ, אחרים משיש אבל הוא אינו שש. אבל בטובתן של צדיקים הוא בעצמו שש, שנאמר כאשר שש ה' עליכם]:

ונסחתם — לשון עקירה וכן (משלי טו, כה) בית גאים יסח ה':

ועבדת שם אלהים אחרים — כתרגומו, לא עבודת אלהות ממש, אלא מעלים מס וגולגליות לכומרי עבודה זרה:

לא תרגיע — לא תנוח, כמו (ישעיה כח, יב) וזאת המרגעה:

לב רגז — לב חרד, כתרגומו דחל, כמו (שם יד, ט) שאול מתחת רגזה לך, (שמות טו, יד) שמעו עמים ירגזון, (שמואל ב' כב, ח) מוסדות השמים ירגזו:

וכליון עינים — מצפה לישועה ולא תבא:

חייך תלאים לך — על הספק, כל ספק קרוי תלוי, שמא אמות היום בחרב הבאה עלינו ורבותינו דרשו זה הלוקח תבואה מן השוק:

ולא תאמין בחייך — זה הסומך על הפלטר:

בבקר תאמר מי יתן ערב — ויהיה הערב של אמש

ובערב תאמר מי יתן בקר — של שחרית, שהצרות מתחזקות תמיד, וכל שעה מרבה קללתה משלפניה:

באניות — בספינות, בשביה:

והתמכרתם שם לאיביך — אתם מבקשים להיות נמכרים להם לעבדים ולשפחות:

ואין קנה — כי יגזרו עליך הרג וכליון:

והתמכרתם — בלע"ז איפורוונדרי"ץ וו"ש [ותמכרו עצמכם] ולא יתכן לפרש והתמכרתם לשון ונמכרתם על ידי מוכרים אחרים, מפני שנאמר אחריו ואין קונה:

לכרת את בני ישראל — שיקבלו עליהם את התורה באלה ובשבועה:

מלבד הברית — קללות שבתורת כהנים שנאמרו בסיני:

והיה אם שמוע תשמע — כפל השמיעה להורות שישמע על דעת לחזור ולשמוע עד שתקטן בעיניו המדרגה שהגיע אליה וישתוקק לעלות ממדרגה למדרגה ע"ד שאמרו חייב אדם לומר מתי יגיעו מעשי למעשי אברהם יצחק ויעקב. וכמ"ש ויגבה לבו בדרכי ה':

בקול ה' כבר כתבנו שהשמיעה בקול ה' כולל ד' דברים וכיון כאן לכלם. א) להבין חפץ ה' במצותיו. ב) גם המצות שקשה על האדם לקיימם בשביל הטורח או חסרון כיס ישתדל לעשותם. ג) להכין ההכנות לעבודת ה'. ד) לשמוע אל נביא אמת שמצוה לשאול בנביאי אמת ולהיות בביתם. כמ"ש נביא אקים לך וגו' אליו תשמעון:

לשמור — זו מצות ל"ת ולעשות כל מצותיו לקיים כל מצות עשה ואמר לשמור ולעשות כל מצותיו ולא כל מצותיו לשמור ולעשות אותם. בכדי להסמיך מצותיו למצות עשה. שהעובד מאהבה יקיים גם מצות עשה רק בשביל מצות ה' כנ"ל. ולא יעלה במחשבתך אם כל היום תהגה רק ביראת ה' ולא יספיק לך לעסוק בעניני עצמך רק בהכרחיות בבית ובשדה ולא תוכל לחשוב בטובת האומה בכלל. וא"כ איך יהיו עניניך נגד הגוים אשר סביבותיכם הם יחשבו עליך רעה ואתה לא תדע ולזה אמר:

ונתנך ה' אלהיך עליון על כל גויי הארץ — והעליון אף אם הוא חלש אין לו לירא ממי שתחתיו אף אם יהיה גבור:

ובאו עליך כל הברכות האלה — המה הברכות הנאמר להלן. ברוך אתה וגו' עד ברוך אתה בצאתך, והשיגוך כי תשמע בקול ה' (כי הנאמר כאן הוא מלשון אף) אף שתהיה עסוק כל הימים לשמוע את קול ה'. עכ"ז יקוים בך הברכות ע"י שהם ירדפוך וישיגוך:

ברוך אתה בבואך — מן ברוך אתה בעיר וגו' עד בצאתך המה ברכות לאיש עובד אדמתו. ברוך אתה בבואך הוא לאיש עובד אדמתו אשר בבוקר ילך לשדהו ולכרמו ולבקר צאנו וישוב לעת ערב ולפעמים גם הנשים יהיו בשדה והטף וכל אשר להם היה בבית כל היום גלמוד הבטיחם שכשישוב לביתו ימצא הכל שלום שלא יקרה דבר רע. ויוכלל גם על עת שהלכו ליראות פני ה' בשילה או בירושלים שהבטיח ה' שלא יחמוד איש את ארצך וגם יוכלל על ימי חזקיה שהיו עוזבים בתיהם והולכים לישיבות ללמוד. שכישובו ויבואו לביתם יהיו ברוכים, ולפי שהברכה הזאת היא נחוצה וחביבה לפיכך הקדימה לברכת היציאה, וברוך אתה בצאתך שכשיצא מן הבית לשדה יהיה ברוך, שלא יהיה אחד מב"ב חולה או שאר מקרה רע. שלא יהיה לך צער עת שבתך חוץ לבית. וכן כשעולים לרגל שכל אשר יעזבו בבית יהיה על צד הברכה באין צער. בכאן סיים סעיף הא' שנתקיים מימי יהושע עד שמלך שאול ורק לעתים רחוקות באו עליהם עונשי ה' שהם איזה סעיפים מסעיפי הקללות שהקללות ג"כ נתחלקו לסעיפים הרבה וכל סעיף נתקיים בעת ידוע:

יתן ה' את אויביך הקמים עליך וגו' — כאן מתחיל סעיף הב' מהברכות שהתחילו מימי שאול המלך ונתקיימו בתקפם בימי שלמה כי ע"י שקודם מלכות שאול נתרחקו בני ישראל מדרכי ה' עד שכל שכניהם מסביב התחיל לתגר בהם מלחמה ושאול התחיל להלחם בם. וה' נתן את אויביהם נגפים לפניהם כמ"ש גבי שאול ובכל אשר יפנה ירשיע שפי' ירשיע את אחרים. אח"כ בימי דוד כדכתיב ובכל אשר יפנה יצליח. וביותר בימי שלמה שהיו יראים מבני ישראל:

יצו ה' אתך את הברכה באסמיך ובכל משלח ידך — שמימי שאול התחילו בני ישראל לעסוק באומנות ובסחורה. שקודם כתיב (ש"א יג ט) וחרש לא ימצא בכל ארץ ישראל, וכשם שמנעו הפלשתים את ישראל מחרושת הברזל ג"כ מנעם מאומנות אחרות לבל יתעשרו ויובילו סחורה מארצם לארצות אחרות, ואח"כ כתיב (שמואל ב א כד) המלבישכם שני עם עדנים המעלה עדי זהב על לבושכן שבימיו החלו לעסוק באומנות ולסחור בארץ והעשירו הרבה וכן בימי דוד וביותר בימי שלמה ששלח אניות למרחקים ויתן את הכסף כאבנים בירושלים (מלכים א י כז) ולפי שע"י המסחר יוכלו להנפץ על פני כל הארץ. ועז"א וברכך בארץ אשר ה' אלהיך נותן לך. שמכלל הן אתה שומע לאו שאם יתישבו בארצות אחרות לא תחול עליהם הברכה ובהפך תחול עליהם קללה כמו שקרה לאלימלך בשדה מואב:

יקימך וגו' וראו כל עמי הארץ וגו' נתקיים ביותר בימי שלמה — עד כאן סעיף הב' שנמשך עד ימי אחז:

והותרך ה' לטובה וגו' בכאן מתחיל סעיף הג' מהברכות שהתחילו בימי חזקיה כאשר בחטאם גלו עשרת השבטים. וע"י שהרבו לפשוע בימי אחז אביו היה גם שבט יהודה ברעה גדולה, וחזקיה השיב אותם לדרכי ה' ונתעשר הוא וכל ישראל בעושר רב בכסף וזהב צאן ובקר ותבואות כמבואר בד"ה (סימן לב) באריכות ונמשך עד סוף מלכות יאשיהו. ובימי בניו התחיל הגלות. והתחיל הברכות בוהיה אם שמוע תשמע וסיים בכי תשמע אל מצות ה' אלהיך וגו' לחזק את הדבר כי רק אם יקיימו כל המצות ולא יסורו ימין ושמאל אז יחולו עליהם הברכות:

הפרשה הבאה נבאר עפ"י מ"ש שהיו ב"י עד עתה במדרגת בנים — ועתה נהיו לעם ה'. ומדרך האב שכשישלח את בנו מלפניו יתן לו מתנות כפי גודל אהבתו אליו וכן חשבו ישראל להשיג מתנות מה' כידו הטובה והמלאה. ועתה כששמעו הקללות ממשה רבע"ה היה הדבר לפלא בעיניהם. ואף שלא התלוננו כדרך העובדים מאהבה שלא יתלוננו. אבל השתוקקו לדעת חפץ ה'. לזה קראם משה והסביר להם שלא יתפלאו, לפי שהם תועים בשני דברים. א) שזה שהיו עד עתה כבנים למקום לא בשביל מעשיהם הטובים. כי אם משל לרופא שבקר חולה אחד בן מכיריו ואוהביו. וראה שמחלתו כבדה מאד עד שאינו מרגיש מה שהרופא בא אליו לרפאותו ומדבר אליו ואינו שומע ואינו מבין. וראה שאם יתנהג עמו כמו עם שאר חלאים לא יתרפא. לכן בשביל אהבת אבותיו לקת אותו לביתו וכלכלו בכלכלה זכה וברה והשקהו סמי רפואה פעם בעצמו ופעמים ע"י נאמן ביתו בפניו עד ששב החולה לבריאתו בשלמות היתכן כי יבקש החולה הנ"ל מתנות בשביל שהחזיקו כבנו. כן עשה ה' עמכם בהיותכם במצרים חולי הנפש במאד שלא הרגשתם כלום ממעשי ה' אף ששמעתם מאבותיכם אודותיו וראיתם בעיניכם האותות והמופתים אשר עשה במצרים. רק בשביל שאהב את אבותיכם לקח אתכם אליו ונשא אתכם כעל כנפי נשרים והקיפכם בענני כבוד והאכילכם את המן ומי באר השקה אתכם ונתן לכם סמי רפואה להנפש שהם התורה והמצות היתכן שתחפצו שיתן לכם עוד מתנות. והטעות הב' שאף שאינו נכון לבקש מתנות. בכ"ז נתן לכם מעצמו את הארץ אשר נשבע לאבותיכם. אבל דעו כי נתן לכם את הארץ ע"ד רופא הנ"ל. בראותו כי האיש אם יהיה נודד ללחם תשוב אליו מחלתו. לכן נתן לו נחלת שדה וכרם למען לא במסכנות יאכל לחם ויהיה בריא. ככה נתן לכם ה' את הארץ כדי שתשבו בארצכם ולא תתערבו בין העמים הקדמונים ולא תפלו עוד במחלת הנפש. אכן גם ע"י הארץ תוכלו ליפול בחולי הנפש כי אחרי שהארץ טובה מאד ורם לבבך ושכחת את ה' אלהיך ע"ד הכתוב (דברים ח יא) לזה הקדים להזהירך ולהודיעך כשתפול עוד בחולי הנפש לא יתנהג עמך כאשר התנהג עמך במצרים, והוליכך במדבר לרפאותך מחולי הנפש ע"י שהתנהג עמך בכל הטובות כנ"ל. כי במצרים לא היה לך נר מצוה ואור תורה. לא כן עתה שיש בידך תורה ומצות שיורוך הדרך הטוב. לכן אם בזדון לבך תפול בחולי הנפש יהיה הדבר בהפך שיגלוך בין העמים ותחיה שם במצור ובמצוק לכן תזכור את דברי הברית ותהיה בריא בעיני נפשך ותעשה דבריך בדעת ובהשכל: