דברים פרק י״א

וידעתם היום — תנו לב לדעת ולהבין ולקבל תוכחתי:

כי לא את בניכם — אני מדבר עכשיו שיוכלו לומר אנו לא ידענו ולא ראינו בכל זה:

בקרב כל ישראל — כל מקום שהיה אחד מהם בורח, הארץ נבקעת מתחתיו ובולעתו, אלו דברי רבי יהודה אמר לו רבי נחמיה, והלא כבר נאמר (במדבר טז, לב) ותפתח הארץ את פיה, ולא פיותיה. אמר לו, ומה אני מקים בקרב כל ישראל. אמר לו שנעשית הארץ מדרון כמשפך, וכל מקום שהיה אחד מהם [בורח], היה מתגלגל ובא עד מקום הבקיעה:

ואת כל היקום אשר ברגליהם — זה ממונו של אדם שמעמידו על רגליו:

כי עיניכם הראת — מוסב על מקרא האמור למעלה, (פסוק ב) כי לא את בניכם אשר לא ידעו וגו' כי אם עמכם אשר עיניכם הרואות וגו':

לא כארץ מצרים הוא — אלא טובה המנה ונאמרה הבטחה זו לישראל ביציאתם ממצרים, שהיו אומרים שמא לא נבוא אל ארץ טובה ויפה כזו. יכול בגנותה הכתוב מדבר, וכך אמר להם, לא כארץ מצרים היא, אלא רעה המנה, תלמוד לומר (במדבר יג, כב) וחברון שבע שנים נבנתה וגו', אדם אחד בנאן, וחם בנה צוען למצרים בנו, וחברון לכנען. דרך ארץ אדם בונה את הנאה ואחר כך בונה את הכעור שפסלתו של ראשון, הוא נותן בשני. ובכל מקום, החביב קודם. הא למדת שחברון יפה מצוען, ומצרים משבחת מכל הארצות, שנאמר (בראשית יג, י) כגן ה' כארץ מצרים, וצוען שבח מצרים היא, שהיתה מקום מלכות, שכן הוא אומר (ישעיה ל, ד) כי היו בצוען שריו. וחברון פסלתה של ארץ ישראל, לכך הקצוה לקבורת מתים, ואף על פי כן היא יפה מצוען. ובמסכת כתבות (קיב, א) דרשו בענין אחר, אפשר אדם בונה בית לבנו הקטן ואחר כך לבנו הגדול, אלא שמבנה על אחד משבעה בצוען:

אשר יצאתם משם — אפלו ארץ רעמסס [וארץ גושן] אשר ישבתם בה והיא במיטב ארץ מצרים שנאמר (בראשית מז, יא) במיטב הארץ וגו', אף היא אינה כארץ ישראל:

והשקית ברגלך — ארץ מצרים היתה צריכה להביא מים מנילוס ברגלך ולהשקותה וצריך אתה לנדד משינתך ולעמול, והנמוך שותה ולא הגבוה, ואתה מעלה המים מן הנמוך לגבוה אבל זו (פסוק יא) למטר השמים תשתה מים. אתה ישן על מטתך, והקדוש ברוך הוא משקה נמוך וגבוה, גלוי ושאינו גלוי, כאחת:

כגן הירק — שאין די לו בגשמים ומשקין אותו ברגל ובכתף:

ארץ הרים ובקעת — משבח ההר מן המישור, שהמישור, בבית כור אתה זורע כור, אבל ההר בבית כור ממנו חמשת כורין, ארבע מארבע שפועיו, ואחד בראשו:

ובקעת — הן מישור:

אשר ה' אלהיך דרש אתה — והלא אף כל הארצות הוא דורש, שנאמר (איוב לח, כו) להמטיר על ארץ לא איש, אלא כביכול אינו דורש אלא אותה, ועל ידי אותה דרישה שדורשה דורש את כל הארצות עמה:

תמיד עיני ה' אלהיך בה — לראות מה היא צריכה ולחדש לה גזרות, עתים לטובה עתים לרעה וכו', כדאיתא בראש השנה (יז, ב):

מרשית השנה — מראש השנה נדון מה יהא בסופה:

והיה אם שמע — והיה, מוסב על האמור למעלה, (פסוק יא) למטר השמים תשתה מים:

והיה אם שמע תשמעו — אם שמע בישן תשמעו בחדש וכן (דברים ח, יט) והיה אם שכח תשכח, אם התחלת לשכח, סופך שתשכח כלה, שכן כתיב במגלה אם תעזבני יום, יומים אעזבך [ במגילת חסידים ] (ספרי מח):

מצוה אתכם היום — שיהיו עליכם חדשים, כאלו שמעתם בו ביום:

לאהבה את ה' — שלא תאמר הרי אני לומד בשביל שאהיה עשיר, בשביל שאקרא רב, בשביל שאקבל שכר אלא כל מה שתעשו עשו מאהבה וסוף הכבוד לבא:

ולעבדו בכל לבבכם — עבודה שהיא בלב וזו היא תפלה, שהתפלה קרויה עבודה, שנאמר (דניאל ו, יז) אלהך די אנת פלח לה בתדירא, וכי יש פלחן בבבל, אלא על שהיה מתפלל, שנאמר (שם ו, יא) וכוין פתיחן לה וגו'. וכן בדוד הוא אומר (תהלים קמא, ב) תכון תפלתי קטרת לפניך:

בכל לבבכם ובכל נפשכם — והלא כבר הזהיר על כך (דברים ו, ה) בכל לבבך ובכל נפשך, אלא, אזהרה ליחיד אזהרה לצבור:

ונתתי מטר ארצכם — עשיתם מה שעליכם, אף אני אעשה מה שעלי:

בעתו — בלילות שלא יטריחו אתכם דבר אחר בעתו, בלילי שבתות שהכל מצויין בבתיהם:

יורה — היא רביעה הנופלת לאחר הזריעה שמרוה את הארץ ואת הזרעים:

ומלקוש — רביעה היורדת סמוך לקציר למלאות התבואה בקשיה ולשון מלקוש, דבר המאוחר. כדמתרגמינן (בראשית ל, מב) והיה העטופים ללבן, לקישיא. דבר אחר לכך נקראת מלקוש שיורדת על המלילות ועל הקשין:

ואספת דגנך — אתה תאספנו אל הבית ולא אויביך כענין שנאמר (ישעי' סב, ח. ט) אם אתן את דגנך וגו' כי מאספיו יאכלהו, ולא כענין שנאמר (שופטים ו, ג) והיה אם זרע ישראל וגו':

ונתתי עשב בשדך — שלא תצטרך להוליכה למדבריות דבר אחר שתהיה גוזז תבואתך כל ימות הגשמים ומשליך לפני בהמתך ואתה מונע ידך ממנה שלשים יום קודם לקציר ואינה פוחתת מדגנה:

ואכלת ושבעת — הרי זו ברכה אחרת, שתהא ברכה מצויה בפת בתוך המעים:

השמרו לכם — כיון שתהיו אוכלים ושבעים, השמרו לכם שלא תבעטו, שאין אדם מורד בהקדוש ברוך הוא אלא מתוך שביעה, שנאמר (דברים ח, יב יד) פן תאכל ושבעת ובקרך וצאנך ירבין, מה הוא אומר אחריו, ורם לבבך ושכחת:

וסרתם — לפרוש מן התורה ומתוך כך ועבדתם אלהים אחרים שכיון שאדם פורש מן התורה הולך ומדבק בעבודה זרה. וכן דוד אמר (שמואל א' כו, יט) כי גרשוני היום מהסתפח בנחלת ה' לאמר לך עבד וגו', ומי אמר לו כן, אלא כיון שאני מגרש מלעסוק בתורה, הריני קרוב לעבוד אלהים אחרים:

אלהים אחרים — שהם אחרים לעובדיהם, צועק אליו ואינו עונהו, נמצא עשוי לו כנכרי:

את יבולה — אף מה שאתה מוביל לה, כענין שנאמר (חגי א, ו) זרעתם הרבה והבא מעט:

ואבדתם מהרה — על כל שאר היסורין אגלה אתכם מן האדמה, שגרמה לכם לחטוא משל למלך ששלח בנו לבית המשתה והיה יושב ומפקידו [ומפקדו] אל תאכל יותר מצרכך שתבא נקי לביתך, ולא השגיח הבן ההוא. אכל ושתה יותר מצרכו והקיא וטנף את כל בני המסבה. נטלוהו בידיו וברגליו וזרקוהו אחורי פלטרין [פלטין]:

מהרה — איני נותן לכם ארכא ואם תאמרו והלא נתנה ארכא לדור המבול, שנאמר (בראשית ו, ג) והיו ימיו מאה ועשרים שנה, דור המבול לא היה להם ממי ללמוד ואתם יש לכם ממי ללמוד:

ושמתם את דברי — אף לאחר שתגלו היו מצינים במצות, הניחו תפלין, עשו מזוזות כדי שלא יהיו לכם חדשים כשתחזרו וכן הוא אומר (ירמיה לא, כ) הציבי לך צינים:

לדבר בם — משעה שהבן יודע לדבר, למדהו תורה צוה לנו משה (דברים לג, ד), שיהא זה למוד דבורו מכאן אמרו, כשהתינוק מתחיל לדבר, אביו מסיח עמו בלשון הקדש ומלמדו תורה, ואם לא עשה כן הרי הוא כאלו קוברו, שנאמר ולמדתם אתם את בניכם לדבר בם וגו' למען ירבו ימיכם וימי בניכם:

למען ירבו ימיכם וימי בניכם — אם עשיתם כן ירבו, ואם לאו לא ירבו, שדברי תורה נדרשין מכלל לאו הן, ומכלל הן לאו:

לתת להם — לתת לכם אין כתיב כאן, אלא לתת להם, מכאן נמצינו למדים תחית המתים מן התורה:

שמר תשמרון — אזהרת שמירות הרבה להזהר בתלמודו שלא ישתכח:

ללכת בכל דרכיו — הוא רחום ואתה תהא רחום, הוא גומל חסדים ואתה גמול חסדים:

ולדבקה בו — אפשר לומר כן, והלא אש אוכלה הוא, אלא הדבק בתלמידים ובחכמים ומעלה אני עליך כאלו נדבקת בו:

והוריש ה' — עשיתם מה שעליכם אף אני אעשה מה שעלי:

ועצמים מכם — אתם גבורים, והם גבורים מכם, שאם לא שישראל גבורים, מה השבח שמשבח את האמוריים לומר ועצמים מכם, אלא אתם גבורים משאר אמות והם גבורים מכם:

לא יתיצב איש וגו' — אין לי אלא איש, אמה ומשפחה ואשה בכשפיה מנין, תלמוד לומר לא יתיצב מכל מקום אם כן מה תלמוד לומר איש, אפלו כעוג מלך הבשן:

פחדכם ומוראכם — והלא פחד הוא מורא, אלא פחדכם על הקרובים ומוראכם על הרחוקים פחד לשון בעיתת פתאום. מורא לשון דאגה מימים רבים:

כאשר דבר לכם — והיכן דבר (שמות כג, כז) את אימתי אשלח לפניך וגו':

ראה אנכי נתן לפניכם היום ברכה וקללה — האמורות בהר גרזים ובהר עיבל:

את הברכה — על מנת אשר תשמעו:

מן הדרך אשר אנכי מצוה אתכם היום ללכת וגו' — הא למדת שכל העובד עבודה זרה הרי הוא סר מכל הדרך שנצטוו ישראל מכאן אמרו כל המודה בעבודה זרה ככופר בכל התורה כלה:

ונתתה את הברכה — כתרגומו ית מברכיא, את המברכים:

על הר גרזים — כלפי הר גרזים, הופכין פניהם ופתחו בברכה, ברוך האיש אשר לא יעשה פסל ומסכה וגו' כל הארורים שבפרשה אמרו תחלה בלשון ברוך, ואחר כך הפכו פניהם כלפי הר עיבל ופתחו בקללה:

הלא המה — נתן בהם סימן:

אחרי — אחרי העברת הירדן הרבה והלאה למרחוק וזהו לשון אחרי. כל מקום שנאמר אחרי, מפלג הוא:

דרך מבוא השמש — להלן מן הירדן לצד מערב וטעם המקרא מוכיח שהם שני דברים, שננקדו בשני טעמים, אחרי, נקוד בפשטא, ודרך, נקוד במשפל והוא דגש, ואם היה אחרי דרך, דבור אחד, היה נקוד אחרי, במשרת, בשופר הפוך, ודרך, בפשטא ורפה:

מול הגלגל — רחוק מן הגלגל:

אלוני מרה — שכם הוא, שנאמר (בראשית יב, ו) עד מקום שכם עד אלון מרה:

כי אתם עברים את הירדן וגו' — נסים של ירדן יהיו סימן בידכם שתבואו ותירשו את הארץ:

ואהבת את ה' אלהיך, שתעבדנו מאהבה ושמרת משמרתו וחקותיו מאהבה ובזה יצויר אהבה במקום יראה:

וידעתם היום, הוסיף לאמר שהעבודה שאתם עובדים היום לה' לשמור מצותיו יש לה יתרון על כל הדורות שיעמדו בעתיד, שהדורות העתידים יקבלו את התורה מצד האמונה לבד וע"י הקבלה מהאבות שהם ראו נסי ה' ונפלאותיו והם יספרו לבניהם לדור אחרון והבנים יאמינו לקבלת האבות שלא ינחילו האבות לבנים דבר שקר, וכמ"ש אלהים באזנינו שמענו אבותינו ספרו לנו, ובכ"ז לא נקרא זה ידיעה רק אמונה, כי ידיעה לא תפול רק על דבר שראה בעיניו או כמו המושכלות הראשונות, לא על המקובלות, אבל אתם וידעתם היום אתם קבלתם המצות מצד הידיעה, כי לא את בניכם אשר לא ידעו ר"ל שא"א שיהיה לכם ידיעה ברורה באשר לא ראו בעיניהם כל הנסים שחשב פה ויאמינו כ"ז רק בקבלה אבל אתם עיניכם הרואות את כל מעשה ה' הגדול אשר עשה וא"כ ידעתם כ"ז מצד הידיעה:

ושמרתם, וצריכים אתם לשמור את כל המצוה מצד שבזה תלוי ירושת הארץ שלא נתן להם רק ע"מ שישמרו את התורה כמ"ש חז"ל דכתיב ויתן להם ארצות גוים וכו' בעבור ישמרו חוקיו, וזה צריך אם עתה למען תחזקו ובאתם וירשתם את הארץ, וגם אחר שתירשו את הארץ צריכים אתם לשמור כל המצוה למען תאריכו ימים על האדמה כמו שיפרש אח"ז פן יפתה לבבבם וסרתם ועבדתם אלהים אחרים וכו' ואבדתם מהרה מעל הארץ הטובה:

כי, עתה בא לפרש מ"ש ולמען תאריכו ימים על האדמה ולברר שגם אחר שתירשו את הארץ לא תאריכו ימים עליה כשלא תשמרו מצות ה', ואמר כי הארץ אשר אתה בא שמה לרשתה לא כארץ מצרים הוא, ר"ל כי יפלא מדוע הוציאם מארץ מצרים להכניסם לא"י ומדוע לא נתן להם את ארץ מצרים שהיתה ג"כ ארץ טובה והמצריים נתחייבו עונש על שעבדום וענו אותם והיה מן היושר שישמיד את מצרים ויתן לישראל את ארצם, ע"ז משיב שלכן יצאתם מארץ מצרים מפני שמצרים שותה מים מן הנילוס שעולה ומשקה את הארץ פעם א' בשנה, ואינה צריכה למטר השמים שהמטר הוא השגחיי ויורד בהשגחת ה' הפרטיית וארץ שחיותה מן המטר כלם צריכים בכל עת ועת לרחמי שמים שיתן להם מטר בעתו, אבל מצרים ששותה מן הנהר אין יושביה מצפים לרחמי שמים שכיון שהשקה הנהר את הארץ פעם א' תתן הארץ את יבולה בטבע, וז"ש שהארץ אשר אתה בא שמה לרשתה לא כארץ מצרים היא אשר הטעם שיצאתם משם ולא נתן לכם את א"מ הוא מפני אשר תזרע את זרעך והשקית ברגלך כגן הירק וא"צ למטר שהוא השגחיי:

והארץ, אבל א"י היא ארץ הרים ובקעות וא"א שתשתה מים מן יאור העולה ומשקה שזה רק בארץ מישור, ובהכרח למטר השמים תשתה מים והמטר הוא השגחיי ותלוי ברצון ה' וא"כ היא:

ארץ אשר ה' אלהיך דורש אותה היא תחת ההשגחה ולא שדורש אותה פעם א' בשנה רק תמיד עיני ה' אלהיך בה כי גידול פירותיה תלויה בהשגחה פרטית מתמדת, וההשגחה נמשכת אחר המעשה אם טוב ואם רע, וא"כ ממילא:

והיה אם שמוע תשמעו אל מצותי ונתתי מטר ארצכם בעתו בין היורה ובין המלקוש, ועי"כ ואספת דגנך וגם יהיה מזון לבהמתך, וגם ואכלת ושבעת, שבעת הקללה כתיב אתה תאכל ולא תשבע:

השמרו, ולהפך אם תעבדו אלהים אחרים לא לבד שלא יוריד לכם מטר השגחיי, כי בהשגחתו יעצור את השמים שלא ירד אף המטר שראוי להיות כפי הטבע ובזה ואבדתם מהרה מעל הארץ הטובה, בזה סיים מ"ש בפסוק ט' ולמען תאריכון ימים על האדמה, שע"י שא"י נתונה תחת ההשגחה אם לא תשמרו את המצות לא תאריכו ימים על האדמה:

ושמתם, ע"כ אם תרצו להאריך ימים על האדמה צריכים אתם לשמור את המצות כדי שתחול עליכם ברכת ההשגחה וע"כ צריכים אתם להתעסק בדברי אלה בין במחשבה בין בדבור בין במעשה, ונגד המחשבה אמר ושמתם את דברי אלה על לבבכם, ונגד המעשה אמר וקשרתם אותם לאות על ידכם:

ולמדתם, ונגד הדבור אמר ולמדתם אותם את בניכם לדבר בם בכל המעמדות שתהיו בין בשבתך בביתך וכו'. וכתבתם על מזוזות כמ"ש בפ' שמע בואתחנן:

למען, ועי"כ ירבו ימיכם על האדמה וזה סיום מ"ש ולמען תאריכו ימים על האדמה:

כי אם שמור תשמרון, אחר שהודיע להם עד הנה כי ירושת הארץ ושיתקיימו עליהם לארך ימים תלוי בשמירת התורה והמצות, וגם הודיע להם שיש שתי מדרגות בעבודת ה' זו גבוהה מזו, שהוא העובד מיראה וגבוה עליה העובד מאהבה, הודיע להם עתה שגם בירושת הארץ ובקיומם עליה יש הבדל בין העובד מיראה ובין העובד מאהבה, שהגם שיירשו את הארץ גם אם יעבדו מיראת ה' לבד, בכ"ז אם יעבדו מאהבה ישיגו בזה טובות יותר גדולות, שכבר בארתי (בפ' מסעי) כשזכר שם גבולי א"י שהגבולים שזכר שם הם רק הגבולים לכבוש יהושע, אבל כבר הבטיחם (בפ' משפטים) ושתי את גבולך מים סוף ועד ים פלשתים וממדבר עד הנהר, שזה הבטיחם בעת שיעבדו מאהבה שאז יתרחב גבול א"י יותר מגבולים הנז' בפ' מסעי ובכבוש יהושע, וכן הבטיחם שאז יתן להם גם ארץ אדום ומואב ובני עמון שהם קיני קנזי וקדמוני שהבטיח לאברהם, שעתיד ליתן להם כל אלה בימות המשיח כמו שבארתי בפרטות בגבולי הארץ שנזכרו ביחזקאל לפי פרושי שם, והיה מוכן לפניהם גם קודם לכן אם היו זוכים ע"פ מעשיהם כמ"ש חז"ל, וז"ש כי אם שמור תשמרון את כל המצוה הזאת וכו' לאהבה את ה' אלהיכם ר"ל אם תעשו כל אלה מאהבה, אז:

והוריש, חוץ ממה שיוריש את כל הגוים האלה מלפניכם שהם שבעה עממין שכ"ז בגבולי יהושע חוץ מזה וירשתם גוים גדולים ועצומים מכם שהם העמים השוכנים בגבולים שנזכר בפ' משפטים ובתחומי הארץ שחזה יחזקאל שיירשו לעת"ל:

כל, וחוץ מזה גם כל המקום אשר תדרך כף רגלכם אף בח"ל לכם יהיה, רק שבזה יש תנאי אם מן המדבר והלבנון וכו' עד הים האחרון שהם תחומי יהושע יהיה גבולכם, שאין לכם רשות לכבוש בח"ל עד שתכבשו כל א"י כפי התחומים שנזכר בפ' מסעי וכמו שפי' בספרי שהוא תנאי שא"ל רשות לכבוש ח"ל קודם א"י, ולכן ארם נהרים וארם צובה שכבש דוד אין מצות נוהגות שם מפני שאז לא נכבש עדיין כל א"י כמ"ש הרמב"ם (פ"א מה' תרומות):

לא, ועוד יהיה לכם יתרון שלא יתיצב איש בפניכם, כי בכבוש יהושע הוצרכו למלחמה וגם אח"כ הניח ה' רבים מן הגוים לנסות בם את ישראל כמ"ש שופטים ג' באורך, אבל אם תעבדו מאהבה לא יתיצב איש בפניכם, ויהיה פחדכם על פני כל הארץ, ובדרך הדרוש הפחד והמורא שתפחדו מה' זה יתן פחד על כל הארץ שיפחדו וייראו מכם:

ראה אנכי, אחר שהקדים להם כל מה שדבר עד הנה, שבכל דבריו הודיעם כי בשכר מה שיקיימו את המצות יירשו את הארץ ויאריכו ימים עליה וימצאו גם יתר הצלחות הזמניות, ואם לא ישמרו את המצות לא יתקיימו בארץ ויגלו ממנה וישארו מתי מספר בגוים, ובכל מה שיעד והבטיח לא הזכיר דבר משכר העוה"ב הצפון לנפשות, הפך מכל הדתות שהיו נהוגות לעובדי כו"ם שהאריכו לשון להבטיח שכר אחר המות, משיב ע"ז כמ"ש בכוזרי, שההבטחה על שכר אחר המות לא תתישב בלב העובד כי שכר זה אינו נראה לעינים ויוכל כל איש להסתפק בו כי הוא דבר נעלם, לא כן שכר עוה"ז שהבטיח בתורה שזה דבר הנראה לכל ואינו יעוד עתידי רק תיכף עם שמירת המצוה, ועז"א ראה נתתי לפניכם היום ר"ל הגמול והעונש שהזכרתי לכם הוא דבר שתראה בעיניכם והוא דבר שאני נותן לפניכם, דבר גלוי, ולא לאחר זמן רק היום. והנה הודיע כי לא כאשר ידומה שהעולם מתנהג ע"פ הטבע והמערכת שתהלוכות הטבע אין להם שום קשר עם חוקי השכר והעונש שאיזה קשר יש לחוג שמים המתהלך במערכת עם מה שישמור האדם מצות ה' או יסור ממצותיו, וכמ"ש (איוב כ״ב:י״ד-ט״ו) וחוג שמים יתהלך הארח עולם תשמור [אדם] אשר דרכו מתי און על פי מה שפרשתי שם, מודיע שלא כן הוא, כי ה' השפיע רוח חיים בשפע הנשפע אל המערכת שיהיה תלוי ועומד לפי מעשה בני אדם יושבי שפל לטוב או לרע כמ"ש אם שמוע תשמעו אל מצותי ונתתי מטר ארצכם בעתו וכו' פן יפתה לבבכם וכו' ועצר את השמים ולא יהיה מטר, עד שהעולם הגדול נערך לעומת האדם שהוא העולם הקטן כשני כלי זמר הנערכים בסדר מיוחד ובערך מיוחד שהנבל הגדול ישמיע קול זמירות קול שמחה או קול עצב לעומת זמירות הנבל הקטן כמ"ש בזה במק"א עד שהברכה והקללה שתהיה בעולם הגדול הוא תלוי לפי הברכה והקללה אשר יצאו מן האדם שהוא העולם הקטן, שעז"א שאני נותן לפניכם ברכה וקללה, שהברכה והקללה שיהיה בעולם הגדול יהיה נמשך לפי מעשיכם ותלוי בידכם, ומפרש:

את הברכה אשר תשמעו, א"כ זה עצמו מה שתשמעו אל מצות ה' הוא הברכה, ולא תחשבו שהשכר והעונש שבעה"ז הוא דבר שחוץ מהמעשה, וכמו האדון שיעד לעבדו שכר אם ישמע למצותו ועונש אם ימרה דברו שזה תלוי ברצון האדון ואינו רצוף בטבע המעשה עצמו, לא כן הוא כי דומה למ"ש הרופא להחולה שאם ישמור הסדר שניתן לו ברפואה יהיה בריא אולם ובהפך ימות שזה מקושר עם טבע המעשה עצמה, ועז"א את הברכה אשר תשמעו, אולם הודיעם שה' יתן להם ברכה עוד טרם יעשו מעשה כמו שהביאם אל הארץ וכבש לפניהם ז' עממין עוד בטרם קיימו המצות התלויות בארץ כי נתן להם הברכה כדי שיהיה להם ארץ חפץ שיוכלו לקיים בה תורת ה' ומצותיו וז"ש את הברכה אשר תשמעו בעתיד:

והקללה, אמנם הקללה לא תבא רק על העבר אם לא תשמעו וסרתם מן הדרך שאז תהפך הברכה לקללה:

והיה, אולם אמר להם שחוץ מה שה' הכין בטבע ההנהגה ההשגחיית שתהיה הברכה והקללה נמשכת בעולם לפי מעשה בני אדם, חוץ מזה תקבלו אתם עליכם הברכה והקללה בפה ובפועל בהר גרזים ובהר עיבל, וזה יהיה כי יביאך ה' אל הארץ אשר אתה בא שמה לרשתה, שא"א שתירש את הארץ רק בשתשמור המצות, וא"כ צריך אתה לקבל עליך כ"ז תכף בבואך אל הארץ, בשיעלו ששה שבטים על הר גרזים וששה על הר עיבל ושם יאמרו הברכות והקללות בקול רם וכל העם יענו אמן, וזה מן הטעם:

כי אתם עוברים לבא לרשת את הארץ וכדי שירשתם אותה וישבתם בה צריכים אתם לשמור לעשות את כל החוקים וכו' ומטעם זה תצטרך לפרש שם את הברכה והקללה בקול רם לדעת שעל תנאי זה אתה מחזיק בארץ, ופה קצר בדבר כי עקר הצווי יבא בפ' תבוא:

ראה — אמר בלשון יחיד:

לפניכם — לשון רבים כמו בעשרת הדברות נאמר בלשון יחיד ובפרשת קדשים אמר בלשון רבים לא תכחשו וכיוצא. מפני שבהר סיני היו כולם באגודה אחת כאיש אחד אמר בל' יחיד וכן כאן אמר לשון יחיד אל כלל ישראל וכן לפניכם פי' לכל אחד ואחד נתן את הבחירה שלא יהיה אחרי רבים לרעות ופן יאמר הבחירה ניתן לרבים לכן אמר לפניכם לכל אחד ואחד:

נתן — במתנה שהקב״ה מסלק ממנו ואמרו (ברכות ל״ג ע״ב מגילה כ״ה ע״א נידה י״ו ע״ב) הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים. ושמא תאמרו הבחירה ניתן לאדם בימי בחרותו אבל לא אחר שהורגל במעלליו הקשים לכן אמר היום בכל יום ויום הרשות נתונה והבחירה בידו לילך בדרך טובים. ואמר ברכה וקללה. ולא אמר טוב ורע. כי נמצא צדיק ורע לו רשע וטוב לו. לכן אמר ברכה וקללה. כי הברכה לא תגיע תיכף רק התכלית הוא טוב כמו שמצאנו יעקב בירך את אפרים וידגו לרב בקרב הארץ ולא נתרבו תיכף. ולכן בחלוקת הארץ אמרו בני יוסף אל יהושע מדוע נתתה לי נחלה גורל א' וחבל א' ואני עם רב עד אשר עד כה ברכני ה'. ובכל הפקודים לא מצאנו שהיו מספר פקודיו יותר מכל השבטים. ועוד הלא אמר לרב תרבה נחלתו. ורז״ל תרצו משום טפלא (ב״ב קי״ח ע״א) ופי' רש״י דחוק אמנם נראה כי ברכת יעקב היה וידגו לרוב בקרב הארץ על זמן כניסתן לארץ. ובזמן שבעה שנים שכבשו. נתרבו כדגי הים לרוב. לכן אמר עד אשר עד כה ברכני ה'. ביאורו עד אשר נכבשה הארץ. ולפי זה לא נמצאו בפקודיו יותר משארי השבטים כאשר נפקדו במדבר ובערבות מואב כי לא חל ברכת יעקב עד שבאו לארץ וכיון שנכנסו לארץ מכח הברכה נתרבו כדגי הים שאין מספר לתולדותם ומפני זה השיבם יהושע עלה לך היערה ובראת לך. ופירשו רז״ל משום טפלא או משום עין הרע כי מי שמע כזאת בפעם אחת יוולדו להם בנים ובנות עד כי חדל לספור. וכן כל הברכות לא נתקיימו מיד. לכן אמר בל' ברכה:

את הברכה — אצל הברכה אמר אשר תשמעו אל מצות ה' וגו'. ואצל הקללה אמר אם לא תשמעו. וכוונתו שישמעו דוקא לכן אמר אשר תשמעו משמע חובה:

והקללה אם לא תשמעו — לשון אפשר אם יהיה ח״ו שלא ישמעו. ובספרי דרש כן והביא פסוק אם בחקתי תלכו והוא ט״ס וצ״ל אם לא תשמעו:

את הברכה והקללה — רז״ל דרשו (ב״ב פ״ח ב') ואמר ר' לוי בא וראה שלא כמדת הקב״ה מדת ב״ו הקב״ה בירך את ישראל בעשרים ושתי' מאם בחקותי ועד קוממיות וקללן בשמונה מואם לא תשמעו עד ואת חקתי געלה נפשם. ומשה רבינו ברכם בשמונה מוהיה אם שמוע עד לעבדם וקללן בעשרים ושתים מוהיה אם לא תשמע עד ואין קנה. לכן רמז להם כאן כאשר ישמעו את מצותיו יתן להם ברכת ה' המרובה בעשרים ושתים אותיות מא' ועד תי״ו וזהו את הברכה. וכאשר לא ישמעו יביא עליהם קללות המרובה בעשרים ושתים מוהיה עד ואין קנה מוי״ו עד ה״א וזהו והקללה אם לא וגו'. וסרתם מן הדרך וגו' ללכת אחרי אלהים אחרים. ביאורו כיון שתסורו מעט מן הדרך סופכם שתלכו אחרי אלהים אחרים. כש״ה וסרתם ועבדתם אלהי' אחרים. ובנביא שקר אמר כי דבר סרה וגו' להדיחך מן הדרך ואמרו רז״ל דוקא בע״ז שאפי' אמר לקיים מקצת ולעקור מקצת אבל בשאר מצות עד שיעקור כולו (סנהדרין צ' ע״א) ולמדו ג״ש נאמר כאן מן הדרך. ונאמר בראש הפרשה וסרתם מן הדרך וגו' ללכת אחרי אלהי' מה להלן ע״ז אף כאן בנביא שקר ע״ז:

מן הדרך — אפי' מקצת הדרך אבל בשאר עבירות לא יומת הנביא עד שיעקור כולו:

אשר אנכי מצוה אתכם היום ללכת אחרי אלהים אחרים — אמרו בספרי מכאן כל המודה בע״ז כאלו כופר בכל התורה כולה מפני שאמר אשר אנכי מצוה וגו' וסמיך ללכת אחרי אלהים אחרי' שהכופר בע״ז כאלו מודה בכל התור' כלה וכן כל המודה כו'. ואמר אשר לא ידעתם. בתחלה יעבדו אלילים אשר ידעו ואח״כ יתגבר היצה״ר עליהן עד שיעבדו אלילים אשר לא ידעון:

והיה כי יביאך ה' אלהיך — אמרו בספרי אין והיה אלא מיד. ביום ראשון שעברו את הירדן הלכו ששים מיל להר גריזים ונשאו עמהם את האבנים וכיון שבאו שמה אמרו את הברכו' ואת הקללו' ובנו את המזבח וסדו אותו בסיד וכתבו כל התורה בשבעי' לשון וקפלו את האבנו' והקריבו עולות ושלמים ואכלו וברכו ברכת המזון ובגמרא (סוטה ל״ו ע״א) נמצא ט״ס וברכו וקללו. כי הברכות והקללו' היו קודם המזבח והקרבת הקרבנות. ונ״ל וברכו פי' ברכת המזון. לכן אמרו וברכו כי יהושע תיקן להם ברכת הארץ באותו היום. וקפלו את האבנים ונטלו ובאו ולנו במקומם וכן הוא אומר בפ' כי תבוא והיה ביום אשר תעברו את הירדן וגו' ונתתה את הברכה על הר גרזים ואת הקללה על הר עיבל. פי' שהלוים עמדו למטה בין ההרים האלו וששה שבטים עמדו על הר גריזים. וששה שבטים עמדו על הר עיבל וכשרצו הלוים לאמר את הברכות הפכו פניהם כלפי הר גרזים. ועל הקללות הפכו פניהם כלפי הר עיבל:

ונתתה את הברכה על הר גרזים — אמרו בספרי וכי מה בא הכתוב ללמדך שהברכה על הר גרזים והקללה על הר עיבל והלא כבר נאמר ואלה יעמדו לברך את העם על הר גרזים ואלה יעמדו על הקללה בהר עיבל אלא להקדים ברכה לקללה. יכול יהא כל הברכות קודמות לקללות ת״ל את הברכה והקללה. ברכה אחת קודמת לקללה אחת ואין כל הברכות קודמות לכל הקללות ולהקיש ברכות לקללות מה קללה בלוים אף ברכה בלוים ומה קללה בקול רם אף ברכה בקול רם. ומה קללות בלשון הקודש אף ברכות בלשון הקדש ומה קללה אלו ואלו עונין אמן אף ברכות אלו ואלו עונין אמן ולמה נקרא לשון הקדש לפי שהקב״ה דיבר בו עם ישראל באותו הלשון כמ״ש רז״ל (סוטה ל״ג ע״א) ונתן להם את התורה. נאמר כאן וענו הלוים וגו' ולהלן נאמר והאלהים יעננו בקול מה להלן בלשון הקדש אף כאן בלשון הקדש:

הלא המה בעבר הירדן וגו' — אמר כאן ששה סימנים ועיד סימן שביעי. הר גרזים והר עיבל. והמה כנגד שבעה הבלים שאמרו בתיקונים שבעה הבלים דקיימין לעלמא וממנו כל הברכות יוצאות וכמ״ש בחלום פרעה שבע פרות טובות ושבע פרות רעות:

בארץ הכנעני הישב בערבה וגו' — רז״ל אמרו (סוטה ל״ג ע״ב) זו הר גרזים שהכותים יושבים בה נאמר כאן אלוני מרה ונאמר באברהם ויעבור אברם בארץ עד מקום שכם עד אלון מורה. מה אלון מורה האמור להלן שכם אף אלוני האמור כאן הוא שכם ואצלו הוא הר גרזים:

אחרי דרך מבוא השמש — במקום שהחמה שוקעת. ראב״י אומר לא בא הכתוב אלא להראות להם את הדרך:

הישב — בישוב ולא בשדות וכרמי':

בערבה — ולא בהרים וגבעות כי ערבה הוא מישור:

כי אתם עברים וגו' — ע״מ כן אתם עוברים לבוא לרשת וכן אמר להם [יהושע ג' יו״ד] בזאת תדעון וגו' והורש יוריש מפניכם ומה אמר להם אם תירשו את הארץ טוב ואם לאו המים שוטפים אותו ואתכם:

וירשתם אתה וישבתם בה — בזכות שתירשו תשבו בה ובמה ירשתם אותו בחזקה מכאן למדו (קידושין כ״ו ע״א) וישבתם בה שקונין בחזקה:

ושמרתם לעשו' — ושמרתם זו משנה. לעשות. זו עשיה שתלמדו ע״מ לעשות. והלומד שלא ע״מ לעשות מוטב שתהפך שליחו על פניו. וא״ת שתעשה בלתי לימוד אמרו ולא עם הארץ חסיד (שבת ס״ג ע״א) ואם ראית עם הארץ חסיד אל תדור בשכונתו:

את כל החקים — זה מדרשות. ואת המשפטים. זו דינים. מפני שהמדרש הוא חוק נגד השכל כמ״ש בגמרא פשיטא למה לי קרא ותירצו שיכול ללמוד בק״ו להיפך ובא הקרא להורות שהוא נגד השכל ומשפט הוא דבר הנלמד בק״ו והם דינים שמשפטן להיות כן וכן כל הי״ג מדות:

ושמרתם לעשות — בין שהוא במשפט השכל בין שהוא נגד השכל: