דף ביאור
מסכת נדה דף נ״ה עמוד א׳פרק 7 דם הנדה
דף זה מרכז את הביאור על יחידת המקור: פירושי המפרשים כלשונם, המקורות שהטקסט מצטט, החכמים הנזכרים בו וקישורים ישירים חזרה לטקסט.
לטקסט המלא במקורמסכת נדה דף נ״ה עמוד א׳
מסכת נדה דף נ״ה עמוד א׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה - 17 קטעים ממוספרים, כ־365 מילים - יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.
לשון המקור
אִי מָה הִיא מְטַמְּאָה בְּאֶבֶן מְסָמָא, אַף מַדְוֶהָ נָמֵי מְטַמְּאָה בְּאֶבֶן מְסָמָא?
אָמַר רַב אָשֵׁי: אָמַר קְרָא ״וְהַנּוֹשֵׂא אוֹתָם״ — ״אוֹתָם״ מִיעוּטָא הוּא.
וּבְשַׂר הַמֵּת, מְנָלַן? אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ: אָמַר קְרָא ״לְכֹל טֻמְאָתוֹ״ — לְכׇל טְמָאוֹת הַפּוֹרְשׁוֹת מִמֶּנּוּ.
רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: ״אוֹ בְעֶצֶם אָדָם אוֹ בְקָבֶר״ — אָדָם דּוּמְיָא דְּעֶצֶם: מָה עֶצֶם יָבֵשׁ, אַף כָּאן יָבֵשׁ.
מַאי בֵּינַיְיהוּ? אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ דְּאִפְּרִיךְ אִפְּרוֹכֵי.
מֵיתִיבִי: בְּשַׂר הַמֵּת שֶׁהוּפְרַךְ טָהוֹר! הָתָם דְּאַקְמַח וְהָוֵי עַפְרָא.
מֵיתִיבִי: כֹּל שֶׁבַּמֵּת מְטַמֵּא, חוּץ מִן הַשִּׁינַּיִם, וְהַשֵּׂעָר, וְהַצִּפּוֹרֶן, וּבִשְׁעַת חִבּוּרָן — הַכֹּל טָמֵא!
אָמַר רַב אַדָּא בַּר אַהֲבָה: דּוּמְיָא דְּעֶצֶם, מָה עֶצֶם שֶׁנִּבְרָא עִמּוֹ, אַף כֹּל שֶׁנִּבְרָא עִמּוֹ. וְהָאִיכָּא שֵׂעָר וְצִפּוֹרֶן, שֶׁנִּבְרְאוּ עִמּוֹ וּטְהוֹרִין!
אֶלָּא אָמַר רַב אַדָּא בַּר אַהֲבָה: דּוּמְיָא דְּעֶצֶם, מָה עֶצֶם שֶׁנִּבְרָא עִמּוֹ וְאֵין גִּזְעוֹ מַחְלִיף, אַף כֹּל שֶׁנִּבְרָא עִמּוֹ וְאֵין גִּזְעוֹ מַחְלִיף. יָצְאוּ הַשִּׁינַּיִם — שֶׁלֹּא נִבְרְאוּ עִמּוֹ, יָצְאוּ שֵׂעָר וְצִפּוֹרֶן — שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁנִּבְרְאוּ עִמּוֹ, גִּזְעוֹ מַחְלִיף.
וַהֲרֵי עוֹר, דְּגִזְעוֹ מַחְלִיף, וּתְנַן: הַגְּלוּדָה — רַבִּי מֵאִיר מַכְשִׁיר וַחֲכָמִים פּוֹסְלִין. וַאֲפִילּוּ רַבָּנַן לָא קָפָסְלִי אֶלָּא דְּאַדְּהָכֵי וְהָכֵי שָׁלֵיט בַּהּ אַוֵּירָא וּמִתָה, וּלְעוֹלָם גִּזְעוֹ מַחְלִיף. וּתְנֵינַן: אֵלּוּ שֶׁעוֹרוֹתֵיהֶם כִּבְשָׂרָן — עוֹר הָאָדָם!
הָא אִיתְּמַר עֲלַהּ, אָמַר עוּלָּא: דְּבַר תּוֹרָה — עוֹר אָדָם טָהוֹר, וּמַאי טַעְמָא אָמְרוּ טָמֵא? גְּזֵרָה שֶׁמָּא יַעֲשֶׂה אָדָם עוֹרוֹת אָבִיו וְאִמּוֹ שְׁטִיחִין לַחֲמוֹר.
וְאִיכָּא דְאָמְרִי: הֲרֵי עוֹר, דְּאֵין גִּזְעוֹ מַחְלִיף, וּתְנַן: וַחֲכָמִים פּוֹסְלִין, וַאֲפִילּוּ רַבִּי מֵאִיר לָא קָא מַכְשַׁר אֶלָּא דְּקָרִיר בִּשְׂרָא וְחָיֵיא, וּלְעוֹלָם אֵין גִּזְעוֹ מַחְלִיף. וְאָמַר עוּלָּא: דְּבַר תּוֹרָה עוֹר אָדָם טָהוֹר!
כִּי אִיתְּמַר דְּעוּלָּא אַסֵּיפָא אִיתְּמַר, ״וְכוּלָּן שֶׁעִבְּדָן אוֹ שֶׁהִילֵּךְ בָּהֶן כְּדֵי עֲבוֹדָה טְהוֹרִין, חוּץ מֵעוֹר אָדָם״, וְאָמַר עוּלָּא: דְּבַר תּוֹרָה עוֹר אָדָם כִּי עִבְּדּוֹ טָהוֹר, וּמָה טַעַם אָמְרוּ טָמֵא? גְּזֵרָה שֶׁמָּא יַעֲשֶׂה אָדָם עוֹר אָבִיו וְאִמּוֹ שְׁטִיחִין.
וַהֲרֵי בָּשָׂר, דְּגִזְעוֹ מַחְלִיף, וְטָמֵא! אָמַר מָר בַּר רַב אָשֵׁי: בָּשָׂר נַעֲשֶׂה מְקוֹמוֹ צַלֶּקֶת.
אֲבָל הַזּוֹב. זוֹב מְנָלַן? דְּתַנְיָא: ״זוֹבוֹ טָמֵא״ — לִימֵּד עַל הַזּוֹב שֶׁהוּא טָמֵא.
וַהֲלֹא דִין הוּא: לַאֲחֵרִים גּוֹרֵם טוּמְאָה, לְעַצְמוֹ לֹא כׇּל שֶׁכֵּן? שָׂעִיר הַמִּשְׁתַּלֵּחַ יוֹכִיחַ, שֶׁגּוֹרֵם טוּמְאָה לַאֲחֵרִים, וְהוּא עַצְמוֹ טָהוֹר. אַף אַתָּה אַל תִּתְמַהּ עַל זֶה, שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁגּוֹרֵם טוּמְאָה לַאֲחֵרִים — הוּא עַצְמוֹ טָהוֹר. תַּלְמוּד לוֹמַר ״זוֹבוֹ טָמֵא״ — לִימֵּד עַל הַזּוֹב שֶׁהוּא טָמֵא.
וְאֵימָא: הָנֵי מִילֵּי בְּמַגָּע, אֲבָל בְּמַשָּׂא לָא, מִידֵּי דְּהָוֵה אַשֶּׁרֶץ! אָמַר רַב בִּיבִי בַּר אַבָּיֵי: בְּמַגָּע לָא אִיצְטְרִיךְ קְרָא, דְּלָא גָּרַע מִשִּׁכְבַת זֶרַע,