בוני התלמוד

    דף ביאור

    מסכת נדה דף מ״ה עמוד ב׳

    דף זה מרכז את הביאור על יחידת המקור: פירושי המפרשים כלשונם, המקורות שהטקסט מצטט, החכמים הנזכרים בו וקישורים ישירים חזרה לטקסט.

    לטקסט המלא במקור
    תלמוד בבלי · מפת הדף

    מסכת נדה דף מ״ה עמוד ב׳

    מסכת נדה דף מ״ה עמוד ב׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 21 קטעים ממוספרים, כ־513 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

    רש"י

    לכשיגדיל יבעול והך ביאה הוי קנין גמור ואם בא לגרשה אינה צריכה חליצה דכתיב (דברים כ״ה:ה׳) ולקחה לו לאשה כיון שלקחה נעשית כאשתו לכל דבר:

    מתני' נבדקין אם ידעה לשם מי נדרה ולשם מי הקדישה:

    קודם הזמן הזה כגון בתינוקת קודם שיבא ראש השנה של שתים עשרה ובתינוק קודם ראש השנה של שלש עשרה:

    אין נדריהן נדר דקטנים הן:

    אחר הזמן הזה בתינוקת מבת שתים עשרה ויום אחד ולמעלה בתינוק מי"ג שנה ויום אחד ולמעלה:

    אפילו אמרו אין אנו יודעין כו' גדולים הם ובכלל שוטה נמי לא מחזקינן להו דסופו לבא לכלל דעת ואין שוטה אלא המקרע כסותו והלן בבית הקברות והיוצא יחידי בלילה. אבל תוך הזמן הזה אם יודע לשם מי נדר הוי נדר ואם לאו לא הוי נדר דקטן הוא. ובגמרא מפרש כולה מילתא:

    גמ' למה לי ממילא ידענא דמכאן ואילך לא בעי בדיקה:

    סד"א בודקין לעולם והאי דקתני בת אחת עשרה נבדקין למעוטי קודם זמן הזה דלא בדקינן ליה דאפילו ידע קטן הוא קמ"ל דלמעוטי אחר זמן נמי אתא:

    ועוד 15 קטעי פירוש על דף זה.

    Rashi on Niddah 45b · Sefaria

    תוספות

    קודם הזמן הזה למה לי סד"א כו' וא"ת ובת י"א שנה למה ליה למימר דאילו חריפא לא בדקינן לה דהיינו קודם הזמן ויש לומר דזו אף זו קתני דלא מיבעיא דלא אמרי אלא אפילו אמרי לא מהני:

    אלו דברי רבי נראה דהלכה כרבי דלקמן בפירקין אמרי' כל י"ב שנה ממאנת ומכאן ואילך אינה ממאנת ובפ' נערה שנתפתתה (כתובות ד' נא.) אמר דהלכה כרבי לגבי רשב"א לבד מלגבי מילתא דהתם וביש נוחלין (ב"ב דף קכד:) נמי פסיק הלכה כרבי מחבירו:

    שהתינוק מצוי בבית רבו ואפילו אין לו רב רגיל לצאת ולבא ומתפקח יותר:

    אילימא לנדרים ובלא הביא ב' שערות ואפ"ה נדרו נדר אם ידע למי נדר כיון שהוא שנה לפני גדלות דמסתמא יביא ב' שערות כשיהיה בן י"ג ויום אחד כדאמר רבא לקמן חזקה הביאה שערות:

    אלא לענין עונשין וכגון שהביא ב' שערות תוך הזמן מי חשיב גדול כמו לאחר זמן לענין חליצה וקדושין ונדרים לקיים נדרו אפי' אינו יודע למי נדר כיון שהביא ב' שערות ומיבעיא ליה אי הוי שומא אי לאו:

    Tosafot on Niddah 45b · Sefaria

    רשב"א

    אלא לעונשים פירוש וכשהביא שתי שערות וקא מיבעיא ליה אם הביא סימנין תוך זמן אי חשבינן ליה כגדולה או לאו דאי לא הביאה שתי שערות לאו בר עונשין הוא, וה"ה דהוה מצי למימר אין לנדרים וכשהביא שתי שערות, אלא דעדיפא מינה קאמר דיש בכלל עונשים הבאת סימנין כדאמרינן בנדרים, דאי גדול הוא גדול הוא לכל מילי. הא דאותביה למאן דאמר תוך הפרק כלאחר הפרק ואסיקנא לה בתיובתא איכא למידק דהא לקמן בפרק בא סימן (נדה מח, ב) איפליגו ר' יהודה ור' שמעון אי תוך הפרק כלאחר הפרק או כלפני הפרק וקסבר רבי יהודה בתוך הפרק כלאחר הפרק אם כן היכי אסיקנא בתיובתא ימא תנאי ואיכא למימר דמאן דאסקה בתיובתאלא הוה שמיע ליה ההיא פלוגתא דבפרק בא סימן וטובא איכא בתלמודא תיבותא ותנאי. אבל ר"ת ז"ל פי' התם דלכולי עלמא תוך זמן כלפני זמן דלא כרבי יוחנן ור' יהושע בן לוי וכמתניתין ומתניתא דהכא ועד שיהא בן י"ג ויום אחד אינו גדול והתם בתוך הפרק דהיינו תוך אותו יום של אחר שלש עשרה שנה קא מפלגי דמר קסבר תוך אותו יום כלאחר היום ומר סבר תוך אותו יום כלפני היום די"ג שנה ויום א' שלם בעינן אבל רש"י ז"ל פי' שם תוך הפרק ולאחר הפרק תוך זמן ולאחר זמן.

    Rashba on Niddah 45b · Sefaria

    ריטב"א

    תו לא נבדוק פרש״י ז״ל וליחזקה בקטנה. פי׳ דליכא למימר בגדולה כדאמר בעלמא היכא דאמ׳ ל׳ יום בשנה חשוב שנה דהכא ודאי גדלות גמורה בעינן ועד שיגמרו כל שניו ליכא איש ואשה.

    בינה יתירה פי׳ שממהרת להבין דאי לא אמרינן נשים דעתן קלה.

    תוך זמן וכו׳ או כלאחר זמן פ׳ כשהביא שערות.

    אלא לעונשין פי׳ לכל עונשין שבתור׳ ואף נדרים בכלל שיהא נדון כגדול ולוקה על בל יחל שלו והיינו דאקשינן ממתני׳ דנדרים.

    Ritva on Niddah 45b · Sefaria

    מאירי

    המשנה החמישית והכונה בה בענין החלק הרביעי והוא שאמר בת אחת עשרה שנה ויום אחד וכו' פירוש כבר ידעת שהאשה נעשת גדולה כשהשלימה שתים עשרה ויום אחד והביאה שתי שערות והאיש נעשה גדול כשהשלים שלשה עשרה ויום אחד והביא שתי שערות וקודם זמן זה הרי הן קטן וקטנה אפילו הביאו שתי שערות שכל שערות שבתוך הזמן אינן אלא שומא וכן אם השלימו זמן זה ולא הביאו שתי שערות עדיין הם קטנים עד שיתברר שהיא אילונית או שהוא סריס על הדרך שיתברר למטה ודברים אלו כלן לענין עונשים אבל לענין נדרים התורה אמרה ואיש כי יפליא לומר שאף מופלא סמוך לאיש נדרו נדר והקדשו הקדש על צדדין ידועין ונתחלק ענין זה לשלשה חלקים ואמצעי שבהן נקרא עונת נדרים לדעתנו והיא אותה שנה שבהשלמתה ובהתחלת האחרת הם נעשין גדולים וזו היא שנת שלש עשרה לתינוק ושנת שתים עשרה לתינוקת ועל שנה זו הוא אומר במשנה זו שכל אותה שנה ר"ל שתים עשרה לתינוקת ושלש עשרה לתינוק נדריהן נבדקין וכל שיודעין להפלות ר"ל שיודעין לשם מי נדרו נדריהם נדר והקדשם הקדש ואם לא ידעו אין נדריהם כלום וזהו מופלא סמוך לאיש כלומר שיודעין למי נדרו אלא שאינו איש גמור עדיין ואעפ"כ נדרו נדר ואמר על שנה זו שבודקין בכל השנה ר"ל שאפילו בדקנו בתחלתה כל שלשים יום ולא ידעו ואח"כ נדרו אין אומרין כבר נבדקו ואינן יודעין שמא למדו וידעו וכן בהפך אפילו נמצאו יודעין בתחלת השנה וידעו ונתקיים נדרם ואח"כ נדרו אין מקיימין אותן אלא אחר בדיקה ויש חולקין בזו אלא שגדולי המחברים כתבוה כדברינו ונראה לי הטעם מפני שמא כשבדקנום וידעו מקרה הוא שהיה ושנה זו אין הבאת שתי שערות מעלה או מוריד בה כלל אלא כל שיודעין אף בלא הביאו שערות כן וכל שאין יודעין אף בהביאו שתי שערות אינן כלום ויש מצריכין הבאת שתי שערות עם הידיעה ואין דבריהם נראין קודם הזמן הזה אפילו ראינו בהם חריפות שנראה ממנו שהם יודעים להפלות או אפילו אמרו לפנינו לשם מי נדרו אינו כלום ואפילו הביאו שתי שערות לאחר זמן זה והוא כשהשלימו שתים עשרה ויום אחד לתינוקת ושלש עשרה ויום אחד לתינוק אפילו אינם יודעים להפלות ר"ל שלא ידעו למי נדרו נדריהן נדר והקדשם הקדש וכתבו בה גדולי המחברים אפילו לא הביאו שתי שערות ולא עוד אלא שהן קורין שנה זו עונת נדרים ומופלא סמוך לאיש פירושו לדעתם שהשלימו זמנם אלא שלא הביאו שתי שערות ובזו מיהא אין הדברים שהרי אין כאן מופלא וי"מ דוקא בהבאת שתי שערות ואחר שהוא איש גמור אין צורך למופלא הא כל שלא הביאו שתי שערות עדיין הן נבדקים וכן נראה מפירושי גדולי הרבנים בסוגיית הגמרא ואף גדולי המחברים כתבוה כן בפירושי המשנה ולא חששו לסתירת דבריהם או שלא הרגישו ואף שם פירשו עונת נדרים שנת שתים עשרה לתינוקת ושנת שלש עשרה לתינוק כמו שכתבנו לשיטתנו וכן עקר:

    זהו ביאור המשנה וכלה על הצד שביארנוה הלכה פסוקה היא ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:

    בסוגיא זו שאלו על שנה זו שהוא זמן האמצעי והוא כל שנת שתים עשרה לתינוקת וכל שנת שלש עשרה לתינוק מה דינה לענין עונשין ופירשו בה גדולי הרבנים אם אכלו חלב ודם וכגון שהביאו שתי שערות שאלו לא הביאו שתי שערות אף לאחר הזמן אינו בר עונשין אלא שהביאו שתי שערות והעלו בה שאינם בני עונשין כלל בתוך זמן כלפני זמן וודאי שומא נינהו כמו שיתבאר למטה וי"מ אותה לענין הנדרים עצמן וביודע להפלות כלומר אחר שנדרם נדר אם עבר עליו אם לוקה בו משום בל יחל ומתוך כך מפרשין אותה אף בלא שתי שערות ועקר הדברים שלענין עונש אע"פ שנדרם נדר לא נסתפק בו אלא בהבאת שתי שערות וכל לענין עונש נדרים ושאר דברים שוים בה ודרך סתם שאל בשערות של תוך הפרק אם עושין אותו גדול אם לאו והעלו בה שאינו גדול לענין עונש לא ללקות על נדרו ולא לדבר אחר עד שיהא גדול לגמרי בהשלמת זמן ובהבאת שתי שערות הא מ"מ כל שנדרו נדר אם הקדיש הוא ואכלו אחרים אותם האחרים לוקים שמופלא סמוך לאיש נדרו נדר מן התורה כמו שיתבאר למטה:

    ולענין ביאור סוגיא נחלקו בה בסוגיא זו רב ור' חנינא לדעת אחת ור' יוחנן ור' יהושע לדעת אחרת שלדעת רב ור' חנינא תוך זמן כלפני זמן שלא ליענש עליו כמו שביארנו במשנתנו ולדעת ר' יוחנן ור' יהושע הרי היא כלאחר זמן ליענש עליו בהבאת שתי שערות אם בשאר עבירות ואף בשאין יודעין בטיב עבירות שהרי שאר עבירות אין תלויות בהפלאה אם בנדרים ביודע להפלות שהרי אין נדרם נדר אלא בכך אלא שי"מ אותה אף באין יודע להפלות מפני שלדעתם נעשין הם גדולים לכל דבר ואע"פ שגדולי קדמונינו כתבוה כן אין נראה לי שהרי בפירוש אמרו אי לענין נדרים לאו כלפני זמן ולאו כלאחר זמן הוא אלא לענין עונשין אלמא כל שאין יודע להפלות אין נדרו נדר כלל ואם נדר אין כאן עונש נדר מהיכן והביאו דרך סימן וזאת לפנים כלומר שר' חנינא שהוא לשון נקבה ר"ל לשון חנינה במלת וזאת ורב ששתי אותיות שלו מובלעות במלת בישראל הם אומרים לפני הפרק הרמוז במלת לפנים והקשה לר' יוחנן ממה שאמרו במשנתנו אחר הזמן הזה אע"פ שאמרו אין אנו יודעים לשם מי נדרנו נדרם נדר וקא סלקא דעתין דמשנה יתירא קא דייק שמאחר ששנה בת שתים עשרה ויום אחד נדריה קיימין לא הוצרך לאמרה אלא שראה ללמד ולדקדק ממנה דוקא אחר הזמן הזה הא תוך זמן כלפני זמן ואם אינו ענין לענין נדרים דהא בנדרים לאו כלפני זמן ולאו כלאחר זמן הוא ענין לעונשין הא של שאר עבירות הן ליענש במלקות על נדרו אם יודע להפלות ובהבאת שתי שערות לשטתנו ואותביה רבא דאדרבא נדיק מרישא וכו' ולדבריו קא מקשי דהא רבא סבירא ליה תוך זמן הפרק כלפני הפרק אלא דלדבריו קאמר ומ"מ השיבו דלאו ממשנה יתירא קא דייק דהא מצריך צריכא כדאיתא בסוגייא דלעיל אלא מגופה דמתניתין דהאי אחר זמן דקאמר היכי דמי אי בלא איתי שתי שערות קטן הוא ואחר שאין יודע להפלות אמאי נדרו נדר אלא דאייתי שתי שערות וטעמא דלאחר זמן הוא דלא בעינן הפלאה משום דהואיל והשלים שניו והביא סימניו גדול הוא תוך זמן אע"ג דאיתי שתי שערות בעינן הפלאה דהא לאו גדול הוא ובעינן איש גמור בלא הפלאה או מופלא סמוך לאיש וממילא שמעינן דתוך הפרק אף בהבאת שתי שערות לאו גדול הוא ומאחר שאינו גדול אינו בר עונשין ועוד הקשו ממה שאמרו כי יפליא איש מה תלמוד לרבות בן שלש עשרה שאע"פ שאין יודע להפלות נדרו נדר ר"ל אחר שהשלים שניו והיכי דמי אי דלא איתי שתי שערות קטן הוא והוה ליה בתוך זמן למיבעי מיהא הפלאה אלא דאיתי ומאחר שהוא גדול בכל ענין לא בעינן הפלאה הא תוך זמן אע"ג דאייתי שתי שערות בעינן הפלאה דלאו גדול הוא ואיתותב ר' יוחנן ונשארנו על מה שפסקנו תוך הפרק כלפני הפרק:

    ומ"מ נשאר לנו בה דבר אחר לענין פסק והוא שהקשו רבים דהא ר' שמעון ור' יהודה נחלקו בה בפרק סימן וקא סבר ר' יהודה תוך הפרק כלאחר הפרק ור' שמעון ור' יהודה הלכה כר' יהודה ואנו סוברין שתוך הפרק ולאחר הפרק הוא הוא ענין תוך זמן ולאחר זמן וכן פירשוה שם גדולי הרבנים עד שתירצו בה שאין למדין מן הכללות ומ"מ אחרוני הרבנים תירצו שתוך זמן הוא כל שנת שתים עשרה לנקבה וכל שנת שלש עשרה לזכר ואף ר' יהודה סובר בה תוך זמן כלפני זמן ותוך הפרק הוא אותו יום שלאחר שתים עשרה לנקבה ושלאחר שלש עשרה לזכר שהוא יום ההשלמה ועליו אמר ר' יהודה שהוא כלאחר הפרק שמקצת היום ככולו ואפשר שבזו הלכה כדבריו:

    זהו ביאור השמועה כהוגן והרבה מפרשים גדרו דרכיה בדברים שאין להם ענין כלל ואל תחוש להם ואח"כ היו סוברים להביאה בכלל מחלקת תנאים ממה שאמרו בן תשע שנים ויום אחד שהביא שתי שערות שומא ר"ל אע"פ שביאתו ביאה וזו אין בה מחלוקת אבל מבן תשע שנים ויום אחד עד שלש עשרה ויום אחד שומא לתנא קמא ולר' יוסי בר' יהודה סימן ובן שלש עשרה ויום אחד דברי הכל סימן וקאמר הא גופא קשיא אמרת מבן תשע עד שלש עשרה שומא הא שנת שלש עשרה עצמה סימן הא תוך הפרק כלפני הפרק ותירץ בה דכלי עלמא תוך הפרק כלפני הפרק אלא דהא בתינוק והא בתינוקת אי נמי הא ר' שמעון בן אלעזר שמחליף שיעור זמן תינוק לתינוקת ושל תינוקת לתינוק ולגופא דשמעתא מיהא פירש ר' כרוספדאי לדעת ר' יוסי דוקא בעודן בו וביאור הדברים שאע"פ שר' יוסי אומר דמבן תשע ויום אחד ולמעלה סימן לאו למימרא שיהא גדול בכך שהרי לא נחלקו אלא בתוך הפרק אלא אין מחלקתם אלא בשאותן השערות עודן בו משנעשה גדול חכמים סוברים שאין שערות סימן אלא אותן שבאו לאחר שנעשה גדול הא אותן שהביא קודם לכן שומא נינהו ואפילו עודן בו אינו נעשה גדול בהן ולר' יוסי בר' יהודה אפילו נולדו קודם זמן גדלות הואיל ונולדו משנראו לביאה נעשה בהם גדול לכשישלים שנותיו ועודן בו ויראה כן לדעתו בתינוקת מבת שלש ויום אחד ולמעלה אלא שמ"מ הלכה כחכמים ואין שערות סימן אלא אותן שנולדו משהגיעו לכלל שנותיהם אבל כל שנולדו קודם שהגיעו לכלל שנותיהם אפילו עודן בו כשהשלימו שנותיהם אינן כלום ומ"מ יתברר למטה שדברים אלו דוקא כשנבדקו תוך זמן ונראו שערות אלו בהם שהם שומא אבל מן הסתם ר"ל שלא נבדקו תוך זמן ואחר שהגיעו לכלל שנותיהם נבדקו ונמצאו שם שתי שערות מחזיקין אותן בסימנין ואין חוששין להו שמא תוך זמן אפילו היתה צורתם מוכחת עליהן בכך:

    Meiri on Niddah 45b · Sefaria

    מהרש"א — חידושי הלכות

    בד"ה קודם הזמן הזה ל"ל כו' ויש לומר דזו אף זו קתני כו' עכ"ל ונראה דאסיפא לא קשיא להו כיון דתנא לאחר זמן ל"ל למתני בת י"ב שנה ויום אחד נדריה קיימין דההיא דלאחר זמן כו' איירי בשערות כדמסיק לקמן אבל הך די"ב שנים כו' מצי איירי בלא שערות ונדריה קיימין משום מופלא דמסתמא בת י"ב שנה ויום אחד יודעת לשם מי נודרת ודו"ק:

    גמ' אלא לאו דאייתי שתי שערות וטעמא דלאחר זמן כו' הא תוך זמן כלפני זמן כו' ליכא לאקשויי דאימא דאיירי בלא בדקו וכיון שהגיעה לכלל שנותיה אוקמה אחזקה שהביאה שערות אבל היכא דאיכא שערות אפילו בתוך הזמן הויא כלאחר זמן וכמ"ש התוספות ללשון שני דרבא לקמן די"ל כיון דבלאחר זמן נמי אינו אלא משום שהביאה שערות הוה ליה למתני רבותא טפי אפילו בתוך זמנו דבשערות הוי סימן ואי לאשמועינן דבלאחר זמן אוקמה אחזקה אף בלא בדקוה הך רבותא לא שמעינן לה ממתניתין דאינה מפורשת במתניתין מה שאין כן לרבא דהך רבותא מפורשת בדבריו ודו"ק:

    Chidushei Halachot on Niddah 45b · Sefaria

    מהר"ם

    בגמ' ולא היא רב המנונא מגופה דמתניתין קדייק האי לאחר זמן ה"ד כו'. מקשין העולם מפני מה לא קדייק מרישא דמתניתין דקתני בת שתים עשרח שנה ויום אחד נדריה קיימין וכן בזכר ה"ד אי דלא אייתי שתי שערות קטן הוא כו' כדדייק מסיפא דמתניתין דקתני לאחר זמן הזה כו' אבל נראה לי פשוט דלא קשה מידי דמרישא ליכא למידק כלל דאיכא למימר דאיירי דלא הביא שתי שערות ואף עפ"כ נדריו קיימין וא"צ בדיקה משום דאמרינן מסתמא יודע להפלות ולכך הוא דוקא לאחר י"ב ויום אחד לנקבה ואחר י"ג ויום אחד לזכר אבל בתוך הזמן דהיינו שנת י"ב גופו לתינוקת ושנת י"ג לתינוק צריכין בדיקה ולא אמרינן דמסתמא יודעים להפלות אבל בסיפא דקתני לאחר הזמן הזה אף ע"פ שאמרו אין אנו יודעים לשם מי נדרנו כו' נדריהם נדר ע"כ צ"ל דאיירי בהביאו שתי שערות דאל"כ מפני מה הוי נדריהן נדר כיון דאמרי בפי' שאין יודעין להפלות וקטנים הן אלא ודאי בהביאו ב' שערות איירי דבני עונשין הן וטעמא דלאחר זמן כו' הא תוך הזמן כלפני הזמן וע"פ דרך זה יתורץ ג"כ מה שמקשין במתניתין בת י"ב שנה נדריה קיימין ל"ל מאי אמרת סד"א בודקין לעולם כדמשני בגמרא לעיל זה אינו דל"ל בדיקה לאחר י"ב הא קתני בסיפא לאחר הזמן אע"פ שאמרו אין יודעים כו' נדריהן קיימין ומתרצין דלא זו אף זו קתני כמו שכתבו התוס׳ אבבא דקודם הזמן הזה כו' אבל לפי מה שכתבתי אין אנו צריכין לדוחק זה אע׳"ג דקתני בסיפא לאחר הזמן הזה אע"פ שאמרו וכו' צריך למתני בת י"ב שנה ויום אחד נדריה נבדקים דסד"א בודקין לעולם כדמשני לעיל בגמ׳ משום דאיירי בלא הביא ב׳ שערות ולכך ה"א דלעולם צריכה בדיקה אי יודעת להפלות או לא והא דקתני בסיפא לאחר הזמן הזה אע"פ שאמרו אין אנו יודעים כו׳ נדריהם קיימים היינו בהביאו שתי שערות דהוו גדולים לכל הדברים ולכך נדריהם נדר אע׳׳פ שאין יודעים להפלות ולכך צריך למתני בת י"ב שנה ויום א' נדריה קיימין לאשמועינן דאע"ג דלא הביאה ב׳ שערות אין צריכה בדיקה דמסתמא תלינן דידעה להפלות כיון שהגיעה לי"ב שנה אבל בסיפא כשאמרו בפי' שאין יודעין להפלות אז צ"ל ע"כ דאיירי שהביאו שתי שערות ובזה יתיישב הכל כהוגן והיינו טעמם של התוס' שלא הקשו אלא מדקתני מקודם הזמן הזה כו' בת י"א שנה ל"ל ולא הקשו דמדקתני לאחר הזמן הזה וכו' בת י"ב שנה ויום א׳ נדריה קיימין למה לי משום דלא קשה מידי כמו שכתבתי וק"ל:

    Maharam on Niddah 45b · Sefaria

    בן יהוידע

    מְלַמֵּד שֶׁנָּתַן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בִּינָה יְתֵרָה בָּאִשָּׁה יוֹתֵר מִבָּאִישׁ (בראשית ב, כב). אף על גב דאמרו רבותינו ז"ל (שבת לג:) 'נשים דעתן קלה' היינו אחר חטא חוה אבל קודם החטא היה לה בינה יתירה כדי שלא תאמר לכך נתפתתי מן הנחש מפני שדעתי קלה ואם היה לי בינה יתירה הייתי גוברת עליו ולא היה יכול לי לכך נתן לה בתחלה בינה יתירה יותר מן האיש. או יובן בס"ד ידוע פרצוף הבינה שלם ביה ספירות וארבעה תחתונות נקראים תבונה וששה עליונות נקראים בינה והאשה יש לה אחיזה בתבונה ולא בבינה וכיון דמספר תבונה יתר על מספר בינה לכך אמר שנתן הקדוש ברוך הוא בינה יתירה באשה כלומר שם תבונה שהיא בינה יתירה במספר על שם בינה.

    מְלַמֵּד שֶׁקְּלָעָהּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְחַוָּה, וְהֵבִיאָהּ אֵצֶל אָדָם הָרִאשׁוֹן (בראשית ב, כב). פירוש כשגזר שיהיה לה שער ארוך גזר גם כן שיהיה קלוע והטעם נראה לי בס"ד כי השערות רומזים לכוחות הדינין והקליעה שלהם רומזת לעקידת הדינין וכפייתם זה בזה.

    Ben Yehoyada on Niddah 45b · Sefaria

    מה תמצאו כאן

    יחידת טקסט מלאה של מסכת נדה, דף מ״ה, עמוד ב׳, בהיקף של כ־513 מילים ב־21 קטעים. מספור הקטעים מאפשר לחזור לשורה מדויקת, והפירושים מובאים כלשונם מן המקור הנדפס.

    מפת קטע אחר קטע של כל 21 הקטעים בדף: מילות הפתיחה, המהלכים הנמצאים בטקסט עצמו וקישור חזרה לאותו קטע במקור.

    1. קטע 14 מילים

      נפתחת ב״לִכְשֶׁיַּגְדִּיל יִבְעוֹל וְיִתֵּן גֵּט.…״

    2. קטע 223 מילים

      נפתחת ב״מַתְנִי' בַּת אַחַת עֶשְׂרֵה שָׁנָה וְיוֹם אֶחָד…״

    3. קטע 322 מילים

      נפתחת ב״בֶּן שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה שָׁנָה וְיוֹם אֶחָד —…״

    4. קטע 443 מילים

      נפתחת ב״קוֹדֶם לַזְּמַן הַזֶּה, אַף עַל פִּי שֶׁאָמְרוּ:…״

    5. קטע 529 מילים

      נפתחת ב״גְּמָ' וְכֵיוָן דִּתְנָא ״בַּת אַחַת עֶשְׂרֵה שָׁנָה…״

    6. קטע 640 מילים

      נפתחת ב״וְכֵיוָן דְּתָנֵי בַּת ״שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה שָׁנָה וְיוֹם…״

    7. קטע 725 מילים

      נפתחת ב״וְלִתְנֵי הָנֵי תַּרְתֵּי בָּבֵי: ״בַּת שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה…״

    8. קטע 828 מילים

      נפתחת ב״אִיצְטְרִיךְ, סָלְקָא דַעְתָּךְ אָמֵינָא: סְתָמָא — בִּשְׁתֵּים…״

    9. קטע 927 מילים

      נפתחת ב״קוֹדֶם הַזְּמַן הַזֶּה וְאַחַר הַזְּמַן הַזֶּה, לְמָה…״

    10. קטע 1022 מילים

      נפתחת ב״תָּנוּ רַבָּנַן: אֵלּוּ דִּבְרֵי רַבִּי. רַבִּי שִׁמְעוֹן…״

    11. קטע 1122 מילים

      נפתחת ב״אָמַר רַב חִסְדָּא: מַאי טַעְמָא דְּרַבִּי? דִּכְתִיב…״

    12. קטע 1245 מילים

      נפתחת ב״וְאִידַּךְ, הַהוּא מִבָּעֵי לֵיהּ לְכִדְרֵישׁ לָקִישׁ, דְּאָמַר…״

    13. קטע 1321 מילים

      נפתחת ב״וְרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר מַאי טַעְמֵיהּ? אָמַר…״

    14. קטע 1410 מילים

      נפתחת ב״אִיבַּעְיָא לְהוּ: תּוֹךְ זְמַן — כְּלִפְנֵי זְמַן,…״

    15. קטע 1513 מילים

      נפתחת ב״לְמַאי הִלְכְתָא? אִי לִנְדָרִים — לָאו כְּלִפְנֵי…״

    16. קטע 1624 מילים

      נפתחת ב״אֶלָּא, לָעֳונָשִׁין מַאי? רַב וְרַבִּי חֲנִינָא דְּאָמְרִי…״

    17. קטע 179 מילים

      נפתחת ב״אָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק, וְסִימָנָיךְ ״וְזֹאת…״

    18. קטע 1830 מילים

      נפתחת ב״מֵתִיב רַב הַמְנוּנָא: אַחַר זְמַן הַזֶּה, אַף…״

    19. קטע 1934 מילים

      נפתחת ב״אֲמַר לֵיהּ רָבָא: אֵימָא רֵישָׁא — קוֹדֶם…״

    20. קטע 2016 מילים

      נפתחת ב״וְלָא הִיא, רָבָא קָטָעֵי. הוּא סָבַר רַב…״

    21. קטע 2126 מילים

      נפתחת ב״וְלָא הִיא, רַב הַמְנוּנָא מִגּוּפָא דְּמַתְנִיתִין קָא…״

    חכמים הנזכרים בדף

    לשון המקור

    לִכְשֶׁיַּגְדִּיל יִבְעוֹל וְיִתֵּן גֵּט.

    מַתְנִי' בַּת אַחַת עֶשְׂרֵה שָׁנָה וְיוֹם אֶחָד — נְדָרֶיהָ נִבְדָּקִין. בַּת שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה שָׁנָה וְיוֹם אֶחָד — נְדָרֶיהָ קַיָּימִין, וּבוֹדְקִין כׇּל שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה.

    בֶּן שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה שָׁנָה וְיוֹם אֶחָד — נְדָרָיו נִבְדָּקִין, בֶּן שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה וְיוֹם אֶחָד — נְדָרָיו קַיָּימִין, וּבוֹדְקִין כׇּל שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה.

    קוֹדֶם לַזְּמַן הַזֶּה, אַף עַל פִּי שֶׁאָמְרוּ: ״יוֹדְעִין אָנוּ לְשֵׁם מִי נָדַרְנוּ״, ״לְשֵׁם מִי הִקְדַּשְׁנוּ״ — אֵין נִדְרֵיהֶם נֶדֶר וְאֵין הֶקְדֵּשָׁן הֶקְדֵּשׁ. לְאַחַר הַזְּמַן הַזֶּה, אַף עַל פִּי שֶׁאָמְרוּ: ״אֵין אָנוּ יוֹדְעִין לְשֵׁם מִי נָדַרְנוּ״, ״לְשֵׁם מִי הִקְדַּשְׁנוּ״ — נִדְרָן נֶדֶר וְהֶקְדֵּשָׁן הֶקְדֵּשׁ.

    גְּמָ' וְכֵיוָן דִּתְנָא ״בַּת אַחַת עֶשְׂרֵה שָׁנָה וְיוֹם אֶחָד נְדָרֶיהָ נִבְדָּקִין״, ״בַּת שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה שָׁנָה וְיוֹם אֶחָד נְדָרֶיהָ קַיָּימִין״ לְמָה לִי? סָלְקָא דַעְתָּךְ אָמֵינָא: בּוֹדְקִין לְעוֹלָם, קָא מַשְׁמַע לַן.

    וְכֵיוָן דְּתָנֵי בַּת ״שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה שָׁנָה וְיוֹם אֶחָד נְדָרֶיהָ קַיָּימִין״, ״בּוֹדְקִין כׇּל שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה״ לְמָה לִי? סָלְקָא דַעְתָּךְ אָמֵינָא: הוֹאִיל וְאָמַר מָר ״שְׁלֹשִׁים יוֹם בַּשָּׁנָה חֲשׁוּבִים שָׁנָה״, הֵיכָא דִּבְדַקְנָא שְׁלֹשִׁים וְלֹא יָדְעָה לְהַפְלוֹת, אֵימָא: תּוּ לָא לִיבְדּוֹק, קָא מַשְׁמַע לַן.

    וְלִתְנֵי הָנֵי תַּרְתֵּי בָּבֵי: ״בַּת שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה שָׁנָה וְיוֹם אֶחָד נְדָרֶיהָ קַיָּימִין, וּבוֹדְקִין כׇּל שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה״. ״בַּת אַחַת עֶשְׂרֵה וְיוֹם אֶחָד נְדָרֶיהָ נִבְדָּקִין״ לְמָה לִי?

    אִיצְטְרִיךְ, סָלְקָא דַעְתָּךְ אָמֵינָא: סְתָמָא — בִּשְׁתֵּים עֶשְׂרֵה בָּעֲיָא בְּדִיקָה, בְּאַחַת עֶשְׂרֵה לָא בָּעֲיָא בְּדִיקָה, וְהֵיכָא דְּחָזֵינַן לַהּ דַּחֲרִיפָא טְפֵי — (מִיבַּדְקָה) [לִיבְדְּקַהּ] בְּאַחַת עֶשְׂרֵה, קָא מַשְׁמַע לַן.

    קוֹדֶם הַזְּמַן הַזֶּה וְאַחַר הַזְּמַן הַזֶּה, לְמָה לִי? סָלְקָא דַעְתָּךְ אָמֵינָא: הָנֵי מִילֵּי הֵיכָא דְּלָא קָאָמְרִי אִינְהוּ, אֲבָל הֵיכָא דְּקָאָמְרִי אִינְהוּ — נִסְמוֹךְ עֲלַיְיהוּ, קָא מַשְׁמַע לַן.

    תָּנוּ רַבָּנַן: אֵלּוּ דִּבְרֵי רַבִּי. רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר: דְּבָרִים הָאֲמוּרִים בְּתִינוֹקֶת — בְּתִינוֹק אֲמוּרִים, דְּבָרִים הָאֲמוּרִים בְּתִינוֹק — בְּתִינוֹקֶת אֲמוּרִים.

    אָמַר רַב חִסְדָּא: מַאי טַעְמָא דְּרַבִּי? דִּכְתִיב ״וַיִּבֶן ה׳ [אֱלֹהִים] אֶת הַצֵּלָע״, מְלַמֵּד שֶׁנָּתַן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בִּינָה יְתֵירָה בָּאִשָּׁה יוֹתֵר מִבָּאִישׁ.

    וְאִידַּךְ, הַהוּא מִבָּעֵי לֵיהּ לְכִדְרֵישׁ לָקִישׁ, דְּאָמַר רֵישׁ לָקִישׁ מִשּׁוּם רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן מְנַסְיָא: ״וַיִּבֶן ה׳ [אֱלֹהִים] אֶת הַצֵּלָע אֲשֶׁר לָקַח מִן הָאָדָם לְאִשָּׁה וַיְבִאֶהָ אֶל הָאָדָם״ — מְלַמֵּד שֶׁקִּלְּעָהּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְחַוָּה וֶהֱבִיאָהּ אֵצֶל אָדָם הָרִאשׁוֹן, שֶׁכֵּן בִּכְרַכֵּי הַיָּם קוֹרִין לְקַלָּעִיתָא — בַּנָּיְיתָא.

    וְרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר מַאי טַעְמֵיהּ? אָמַר רַב שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק: מִתּוֹךְ שֶׁהַתִּינוֹק מָצוּי בְּבֵית רַבּוֹ, נִכְנֶסֶת בּוֹ עַרְמוּמִית תְּחִלָּה.

    אִיבַּעְיָא לְהוּ: תּוֹךְ זְמַן — כְּלִפְנֵי זְמַן, אוֹ כִּלְאַחַר זְמַן?

    לְמַאי הִלְכְתָא? אִי לִנְדָרִים — לָאו כְּלִפְנֵי זְמַן דָּמְיָא, וְלָאו כִּלְאַחַר זְמַן דָּמְיָא.

    אֶלָּא, לָעֳונָשִׁין מַאי? רַב וְרַבִּי חֲנִינָא דְּאָמְרִי תַרְוַויְיהוּ: תּוֹךְ זְמַן כְּלִפְנֵי זְמַן, רַבִּי יוֹחָנָן וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי דְּאָמְרִי תַרְוַויְיהוּ: תּוֹךְ זְמַן כִּלְאַחַר זְמַן.

    אָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק, וְסִימָנָיךְ ״וְזֹאת לְפָנִים בְּיִשְׂרָאֵל״.

    מֵתִיב רַב הַמְנוּנָא: אַחַר זְמַן הַזֶּה, אַף עַל פִּי שֶׁאָמְרוּ ״אֵין אָנוּ יוֹדְעִים לְשֵׁם מִי נָדַרְנוּ״, ״לְשֵׁם מִי הִקְדַּשְׁנוּ״ — נִדְרֵיהֶם נֶדֶר וְהֶקְדֵּשָׁן הֶקְדֵּשׁ. הָא תּוֹךְ זְמַן — כְּלִפְנֵי זְמַן!

    אֲמַר לֵיהּ רָבָא: אֵימָא רֵישָׁא — קוֹדֶם הַזְּמַן הַזֶּה, אַף עַל פִּי שֶׁאָמְרוּ ״יוֹדְעִים אָנוּ לְשֵׁם מִי נָדַרְנוּ״, ״לְשֵׁם מִי הִקְדַּשְׁנוּ״ — אֵין נִדְרֵיהֶם נֶדֶר וְאֵין הֶקְדֵּשָׁן הֶקְדֵּשׁ. הָא תּוֹךְ זְמַן — כִּלְאַחַר זְמַן!

    וְלָא הִיא, רָבָא קָטָעֵי. הוּא סָבַר רַב הַמְנוּנָא מִמִּשְׁנָה יְתֵירָה קָדָיֵיק, וְאַדְּדָיֵיק מִסֵּיפָא — לֵידוּק מֵרֵישָׁא.

    וְלָא הִיא, רַב הַמְנוּנָא מִגּוּפָא דְּמַתְנִיתִין קָא דָיֵיק: הָא ״לְאַחַר זְמַן״ הֵיכִי דָּמֵי? אִי דְּלָא אַיְיתִי שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת — קָטָן הוּא, אֶלָּא לָאו דְּאַיְיתִי שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת,