מסכת נדה דף כ״א עמוד ב׳

הרי זו ספק לידה וספק זיבה ספק אם זיבה היא וחייבת בקרבן זיבה ספק אם לידה היא וחייבת בקרבן לידה ספק אינה לא לידה ולא זיבה ואין עליה קרבן כיצד אם ילדה בשלישי ולד גמור הרי כאן לידה ולא זיבה ואפי' ראתה דם עם לידתה להשלים ג' ראיות דקושי סמוך ללידה רחמנא טהרה לקמן בפ' בנות כותים (נדה דף לו:) כי יזוב זוב דמה דמה מחמת עצמה ולא מחמת ולד ואם לא היה ולד וראתה דם עם לידתה הרי כאן זיבה גמורה דהשתא לאו קושי סמוך ללידה הוא דאין כאן לידה ואם לא היה ולד ולא ראתה דם אין כאן לא לידה ולא זיבה דשני ימים הוא דחזאי הלכך מביאה קרבן אחד לאכול בקדשים דשמא יולדת או זבה היא ואינו נאכל חטאת העוף שלה דשמא אינה לא יולדת ולא זבה דאפשר לפתיחת הקבר בלא דם ובשלישי לא חזאי וולד נמי לא הואי והאי קרבן מליקת חולין היא ונבלה:

שאי אפשר הלכך מה נפשך אם ולד הוא הרי כאן לידה ואם אינו ולד הרי כאן זיבה דבשלישי חזאי:

ועדיפא חמירא:

אם תוכה מאדים הבשר מאדים ואפי' אין שם דם ממש:

כסומכוס דאמר תוכה כעמה ועדיפא מדסומכוס דאיהו בעי דם ממש:

טמאה לידה ויש לה ימי טוהר ותשב לזכר ולנקבה ימי טומאה דנקבה וימי טוהר דזכר:

לבנה דהוא מין בשר:

זוגא דמן חדייב שני תלמידי חכמים מאותו מקום:

ואינו נאכל דאימא לא ראתה ולא ילדה וב' קרבנות אין צריכה להביא משום דאימא ראתה וילדה דא"כ קושי סמוך ללידה הוא וטהורה כיון דלא שפתה מעת לעת דיש קושי לנפלים וכן צ"ל לרבי יהושע דסבר יש קושי לנפלים דאי אין קושי היה לה להביא שני קרבנות של זיבה דהוי ודאי נאכל ושל לידה דהוי ספק אינו נאכל דלזיבה וללידה לא סגי בקרבן חד מידי דהוי אחלב ודם כדאמרינן בפ"ב דכריתות (דף ט:) ולקמן בפ' יוצא דופן (נדה דף מ.):

באפשר לפתיחת הקבר בלא דם קמיפלגי להך לישנא תימה דג' מקומות דקאמר ר' יוחנן לעיל (נדה דף יח.) דהלכו חכמים אחר הרוב למעוטי מאי:

בתוכה מאדים ואע"ג דלא האדים מבחוץ ונראה דאם האדים מבחוץ עדיף טפי אפילו לא האדים מבפנים כמו דם אגור דבפנים אינו מועיל אלא לסומכוס ומבחוץ אפילו לרבנן:

זוזא פירש בערוך שם חכם:

אם יש בה עצם טמאה לידה והא דתנן הך קודם הא דדם אגור דמיירי נמי בנדה ולא בלידה משום דתני כל דברייתא ברישא:

והאמר רבי שמעון בן יוחי וא"ת וליסייעיה ממתני' דבעי עמה דם וי"ל היינו משום דקסבר דאינו דם נדות:

הא דם נדה טמאה אפילו בשפופרת וא"ת מנליה הא אימא הא דדם נדה טמאה משום דפלי פלויי וקרינן ביה בבשרה כדמשני אביי לפירש"י וי"ל דנראה לו למקשה דרבנן פליגי אמאי דקאמר ר' אליעזר בהדיא בבשרה ולא בשפיר ולא בחתיכה ואתו רבנן למימר דלא מטעם בבשרה טהור אלא משום דאינו דם נדות הא אם היה דם נדות טמאה אפילו בשפופרת דאי דם נדות טהור בשפופרת אם כן לא הוו פליגי רבנן אמאי דקאמר רבי אליעזר בהדיא:

האמר ר' יוחנן משום ר' שמעון בן יוחאי המפלת חתיכה קורעה אם יש בה דם אגור טמאה. ללישנא קמא דר' יוחנן דאמר בשל ארבעת מיני דמים ד"ה טמאה ושל שאר מיני דמים דברי הכל טהורה, האי חתיכה מיירי בחתיכה ירוקה ולבנה, והילכך אם אין דם אגור בתוכה טהורה, ומיהו בדם אגור בתוכה טמאה, דכי מטהרו לה, היינו כשאין בו דם אגור, משום דחתיכה עצמה אינה טמאה, הא בשיש בה דם אגור טמאה משום דם שיש בה, אבל ללישנא בתרא דר' יוחנן מיירי בכולהו חתיכות, בין באדומה ושחורה בין בירוקה ולבנה, דמחמת עצמן אינה טמאה, דאין דם עשוי לקרוש ולעשות חתיכה, הילכך אם יש בתוכה דם אגור טמאה ואם לאו טהורה.

והאמר ר' יוחנן משום ר' שמעון בן יוחאי המפלת חתיכה וכו' איכא למידק אדמותיב ליה מדר' יוחנן ליסייעיה ממתניתין, דקתני המפלת חתיכה אם יש עמה דם טמאה ואם לאו טהורה, ואע"ג דיש דם בתוכה כדדייקינן מינה לעיל בסמוך עמה אין בתוכה לא ש לומרדמתניתין ליכא לסייעי', דדילמא עמה והוא הדין בתוכה, והא דאמר לעיל עמה אין בתוכה לא, מימרא דגמרא הוא ואיכא לדחויי, אבל מהא דר' יוחנן איכא עליה תיובתא מפורשת. ואי נמי א"ל, דאפילו לכשתמצא לומר דמתניתין דוקא עמה אבל בתוכה לא, אכתי לא הוה סייעתי', דדילמא התם לאו משום דבעי בבשרה, אלא משום דס"ל לתנא דאין זו דם נדה אלא דם חתיכה, חכמים דבריתא, דאמרין הכין בהדיא אין זו אלא דם חתיכה.

תנא קמא נמי טהורי מטהר אלא דפלאי פלויי איכא בינייהו ה"ה דהוה מצי למימר להיא אלא שפופרת איכא בינייהו, אלא אגב אורחיה אשמעינן מאי דנפק נמי מבינייהו, דודאי לת"ק, כיון דסבירא ליה דהוי דם נדה ולא מטהר לה אלא משום דאינו נוגע בבשרה, הלכך על כרחיך לדידיה היכא דפלאי פלויי טמאה, דבבשרה קרי' ביה, ולמאי דסבירי להו לחכמים נמי דאין זה דם נדה, אפילו פלאי פלויי נמי טהורה.

הא ד אמר אביי בשפופרת כולי עלמא לא פליגי כי פליגי בחתיכה מר סבר דרכה של אשה לראות דם בחתיכה ומר סבר אין דרכה של אשה לראות דם בחתיכה. פירש רש"י ז"ל דאביי נמי בדפלאי פלויי הוא דמוקי לה והכי קאמר, דמר דהוא ר' אליעזר סבר דרכה של אשה לראות דם בחתיכה, והיכא דפלאי פלויי טמאה דהא איכא דם בבשרה, אלא מיהו היכא דשיעה טהורה דרחמנא מיעטיה מבשרה, ומר דהוא חכמים סבר אין דרכה של אשה לראות דם נדה בחתיכה, אלא דם חתיכה הוא, והילכך בין שיעה בין פלאי פלויי טהורה דאין זה דם נדה, ומיהו דם נדה בין בשפופרת בין בחתיכה דשיעה טהורה, דכולי עלמא בבשרה בעינן וליכא. וקשה לי דאם איתא, למה ליה לאביי למסתם לישני' כולי האי ולאורוכי ביה למסתמיה, דלפי פירושו ז"ל היינו לישנא קמא, אלא דהכא חדית לן אביי דלא דייקינן מדחכמים הא דם נדה ודאי טמאה אלא בין כך ובין כך טהורה, וכל עצמן לא באו כאן אלא לאשמועינן דאין דרכה של דם נדה לקרוש ולעשות חתיכה, וא"כ לא היה צריך אביי למימרא, אלא לא תימא הא דם נדה ודאי טמאה אלא הא קמ"ל דאין דרכה של אשה לראות דם בחתיכה ועוד דאם איתא לא הוה להו למינקט פלוגתייהו בדשיעא דהא בדשיעא כולי עלמא טהורי מטהרי ליה אלא בדפלי פלויי דהיא עיקר פלוגתייהו הוי ליה למינקט וליתני המפלת חתיכה מלאה דם אם יש בה בקעים הרי זו טמאה ואם לאו טהורה וחכמים אומרים אין זו דם נדה אלא דם חתיכה דבשלמא ללישנא קמא א"ל דנקט לה מיהא משום דיוקיה דהא דם נדה טמאה ולאשמועינן דבשפופרת טמאה אלא השתא לא לגופיה איצטריכא ולא לדיוקא איצטריכא דאדרבה טפי הוה עדיף ומשתמע מיניה דאין דרכה של אשה לראות דם בחתיכה אי נקט לה בדפלי פלויי בהדיא. ונראה היה לי לומר דלאו בפלאי פלויי פליגי לאוקימתא דאביי אלא בדשיעא ממש ובהא פליגי מר סבר דרכה של אשה לראות דם נדה בחתיכה ואפ"ה איצטריך לטהורי בדשיעא משום דמעטיה רחמנא בבשרה ולא בשפיר ולא בחתיכה, וחכמים סברי דחתיכה לא חיצא, ואלו רואה דם בחתיכה לא מעטיה רחמנא מבשרה, דהא נמי בבשרה קרינא ביה, דמין במינו אינו חוצץ, אלא היינו טעמא דטהורה משום דאין זה דם נדה אלא דם חתיכה, הא דם נדה טמאה, ונפקא מינה היכא דהכניסה ידה בפנים והוציאה דם מן המקור שאין בשר חוצץ דמין במינו הוא. אלא דאכתי לא ניחא לי, דלא ה"ל לאביי למימר אלא הכין, לא תימא הוא הדין בשפופרת אלא אימא הא דם נדה ודאי טמאה, ודוקא בחתיכה דליכא חציצה. והרמב"ן נ"ר ג"כ הקשה לפרש"י ז"ל, דלישנא דדרכה של אשה לראות דם בחתיכה לא משמע הכין, אלא מאן דאית ליה דרכה של אשה לראות דם בחתיכה היינו דמטמאה בדאית בה דם אגור, כאילו החתיכה עצמה דם נדה, וכדאמרינן לעיל בדר' יוחנן, ואין קושיתו של רבינו מחוורת בעיני, דהרבה יש לשונות בגמרא שהלשון אחד לשני ענינים מתחלפים. ופירש הוא ז"ל דהכי קאמר, מר סבר דהיינו חכמים, דרכה של אשה לראות דם בחתיכה, והילכך במלאה דוקא טהורה, דאינו דם נדה אלא דם חתיכה, הא בדם אגור טמאה, והיינו דר' יוחנן ממש, ומר, דהיינו ר' אליעזר, סבר אין דרכה של אשה לראות דם בחתיכה, והילכך טהורה כאילו ראתה בשפופרת, ואע"ג דאקדמינהו לחכמים, לא קשיא דמשום דאמרינן לעיל דסבירא ליה לר' יוחנן דדרכה של אשה לראות דם בחתיכה, משום הכי נסיב ליה למאן דאית ליה כי האי סברא בקדמיתא. ואינו מחוור בעיני עדיין כל הצורך, משום דמלאה, אגור משמע דאי לא מלאה מאי הוי ליה למתני אע"פ שיש בתוכה דם כלישנא דברייתא, דסמכינן, ואי חדית לן אביי השתא דמלאה לאו באגור קאמר הוי לי למימר בהדיא אביי אמר בשפופרת כולי עלמא לא פליגי כי פליגי בדליכא לדם אגור ובהא פליגי מר סבר דרכה של אשה וכו' ועוד. דאם איתא לדאביי דבהא פליגי, אמאי נקט פלוגתייהו במלאה דם לינקוט באגור, ועוד צריכה היא לפנים, מה שכתבתי נראה יותר.

קשתה שנים ושלישי הפילה פי׳ בימי זיבה ואינה יודעת מה הפילה הרי זו ספק לידה ספק זיבה דאיכא עליה תרי ספיקי דשמא הפילה ולד והיא יולדת ואפי׳ בלידה יבישתא וזבה ליכא אפי׳ ראתה דם דקושי הסמוך ללידה רחמ׳ טהרי ושמא אין כאן ולד כלל וראתה דם והויא זיבה דזיבה בקושי טמאה היא כל היכא דליכא ולד ושמא לא הפילה ולא ראתה דם ואין כאן לא לידה ולא זבה גדולה דהויא בת קרבן ולפיכך מביאה קרבן ממה נפשך עולה בתנאי נדבה חטאת הרי היא בא על הספק כדאיתא בכריתות. וקרבן יולדת עניה וקרבן זבה חד הוא ואינו נאכל דדילמא אין כאן לא לידה ולא זיבה ואכיל כהן נבילה ומליקה וה״ה דיכול למתני ראתה דם ולשלישי הפילה וכו׳ ונקט קשתה אגב אורחיה דזיבה בקושי בקושי זיבה כל היכא דליכא לידה ומכאן היה נראה דלרבנן דפליגי עליה דר׳ יהודה ספקא הוי דהא אוקמי׳ בתנאי ורבנן דהתם כת״ק דהכא ומי׳ אין זו ראיה ברורה דדילמא שאני התם שאין ולד בפנינו ואין רושם דם ניכר בה.

כרבנן ועדיפא מרבנן לא דק בלישנא דכיון דלרבנן טהורה ולדידיה טמאה לא שייך למתני עדיפא אלא דנקטינן אגב אידך דאמרינן ואדיפא מדסומכות דהוי דוקא.

או דילמא האי בבשרה מלמד שטמאה בפנים כבחוץ פי׳ דלההיא דרשא בלחוד אתא דההיא ודאי הלכה לד״ה ומשנה מפורשת והא ודאי כל היכא דאמרת דבשפופרת טהורה הא דתנן מטמאה בפנים כבחוץ פנים דוקא וחוץ לאו דוקא שהרי יש בכלל חוץ פנים וכדברי רש״י ז״ל כל היכא שהיה דם בחוץ כבר היה בפנים ונטמאת קודם יציאה לחוץ ואין לנו שום טומאה מחמת חוץ ומאי דקתני מטמאה בפנים כבחוץ אעלמא קאי כלו׳ כבחוץ דקרי וזיבה הא אלו היינו אומדי׳ דבשפופרת טמאה הי׳ לנו טומאת חוץ בלא פנים ואפי׳ חוץ דקתני התם דוקא הוא ויש בכלל שאלתנו הא דקתני בחוץ אם הוא דוקא או לאו דוקא ודוק.

אם יש בה דם אדום טמאה פי׳ דאע״ג דשיעה אלמא בבשרה ואפי׳ בשפופרת ודחי׳ הכי השתא התם דרכה של אשה לראות דם בחתיכה פי׳ לראות דם גמור בתוך חתיכה וכיון דאורחא בכך לא חשיבה חציצה והרי היא כאלו היתה החתיכה עצמה דם ובבשרה קרי׳ ניהו.

וה״מ היכא דשיעא אבל פלאי פלויי וכו' איכא למידק כיון דאיהו לא צריך לומר אלא בשפופרת תנאי היא ל״ל לאפושי פלוגתא בכדי ולומ׳ דפליגי נמי בדפלי פלויי וי״ל דלאו אפושי פלוגתא הוא דכיון דלת״ק דם נדה הוא זה ע״כ טמאה בדפלאי פלויי.

אמר אביי בשפופרת כ״ע לא פליגי דטהורה כי פליגי בחתיכה וכו' פרש״י ז״ל דאביי נמי מוקי לה בדפלאי פלויי וה״ק דמ״ס היינו ת״ק דרכה של אשה לראות דם נדה בחתיכה והאי דם נדה הוא וכיון דפלאי פלויי בבשרה קרינן ביה לד״ה ומ״ס דהיינו רבנן אין זה דם נדה כלל שאין דרכה של אשה לראות דם נדה בתוך חתיכה הלכך אע״ג דפלאי פלויי טהורה והקשה עליו הרמב״ן ז״ל דא״כ אין דרכה של אשה לראות דם בחתיכה האמור כאן אינו מתפרש כאותו האמור למעלה דאלו לעיל מיירי בדם ברור של נדה דאמרי׳ דדרכה של אשה לראות בתוך חתיכה דשיעה ולומר דלא הוי חציצה ואלו השתא אמרי׳ האי לישנא לענין שהדם שבתוך החתיכה היא דם נדה ורבי׳ נר״ו תירץ שזו אינה קושיא שהרב׳ לשונות בתלמוד שעניינם מתחלף ורבי׳ הקשה על פרש״י ז״ל דלמה לי׳ לאביי לארוכי כולי האי בטעמא דפליגי בדפלאי פלויי דהא לא אתא אביי אלא לאפוקי ממאי דאמ׳ בשפופרת תנאי היא ולמימר כי מה שאמרו חכמים אין זה דם נדה לא באו לומר דאלו היה דם נדה היה טמאה אפילו בשפופרת וכדקס״ד אלא לומר שהדם שבתוך החתיכה אינו דם נדה שאין דרך דם נדה לראות בתוך החתיכה וא״כ לא היה צ״ל אביי אלא לא תימא הא דם נדה ודאי טמא בשפופרת אלא הא קמ״ל שאין דרכה של אשה לראות דם בחתיכה ולא ירדתי לסוף קושיא זו דהא כלפי דאמר תלמודא מעיק׳ דת״ק ורבנן בתרתי פליגי בא אביי ואמר דבשפופרת לא פליגי אלא באידך בלחוד ולפי שהתלמוד מעיקרא לא פריש יפה טעם מחלקותם בדפלאי פלויי מפני שלא בא לו אלא אגב גררא וכדפרשית לעיל דכלה חדא פלוגתא היא עכשו כשאמר אביי דלא פליגי אלא באידך בלחוד הוצרך לפרש טעם מחלקותם דת״ק סבר דם הוא לפי שדרכה של אשה וכו׳ ורבנן סברי וכו׳ ומעתה אין כאן שום אריכות לשון ועוד הקשו עליו ז״ל דאם איתיה דפליגי בדפלאי פלויי היכי נקט תנא פלוגתייהו בדשיעא והא הכי ה״ל למתני המפלת חתיכה מלאה דם אם ישבה בקעים טמאה ואם לאו טהורה וחכמים אומ׳ אין זה דם נדה אלא דם חתיכה דבשלמא ללישנא קמא איכא למימר דנקטה משום דוקיא דהא דם נדה טמאה ואשמועינן דשפופרת טמאה אלא השתא לא לגופא אצטריך ולא לדיוקא דידה דאדרבה טפי הוה משמע דאין דרכה של אשה לראות דם בחתיכה אי נקט לה בדפלאי פלויי בהדיא וגם קושיא זו אינה נוחה בעיני דהא מהאי טעמא דליהוי כיון דלישנא קמא הוה ניחה להו דפליגי בדפלאי פלויי נמי ואביי לית ליה אלא לאפוקי דלא תהוי שפופרת תנאי לית ליה למסתר אידך טעמא כלל ולאקומא ברשיעה ולמפלג אלישנא קמא בתרתי שלא לצורך אלא דלימא דבחדא בלחוד פליגי והכי אורחא בתלמודא דלא למסתר אוקמת׳ אלא במאי דצריך בלחוד וניחא ליה לאביי לומר דחתיכא שיעה דינא כשפופרת וכדקס״ד לעיל כדאותבי מדרשב״י וכי קתני שמלאה דם היינו דפלאי פלויי מדלא קתני אם יש בה דם אגור כדקתני רשב״י כנ״ל לפרש״י ז״ל ורבינו הגדול הרמב״ן ז״ל פי׳ דאביי השתא נייד מכוליה לישנא קמא וס״ל דכי היכי דבשפופרת לא פליגי הכא נמי לא פליגי דפלאי פלויי אלא פלוגתייהו ברשיעה ובדם שאינו אגור ואע״ג דקתני מלאה דם היינו שבלוע הרבה דם בתוכה וה״פ מר דהיינו רבנן סברי דרכה של אשה לראות דם בחתיכה כשהוא אגור ולא הוי חציצה אבל זה שאינו אגור אינו דם נדה כלל הא אילו היה אגור טמאה וכדרשב״י ומ״ס דהיינו ר״א אפי׳ היה אגור טהורה דבבשרה בעינן ואין דרכה של אשה לראות דם בחתיכה והוי כשפופרת ואע״ג דאקדי׳ לפרושי טעמא דרבנן לא קשיא דמשום דאמ׳ לעיל דס״ל לרשב״י דדרכה של אשה לראות דם בחתיכה מש״ה נקיט בקדמיתא למאן דאית ליה האי סברא ורבי׳ נד״ו הקשה על פי׳ זה דמסתמא כיון דקתני מלאה דם היינו אגור דאי לא ה״ל למתני אעפ״י שיש בתוכה דם כלישנא דבריתא דסומכוס ואי ס״ל לאביי דמלאה דם אינו אגור ה״ל לפרושי בהדיא ולומר בדם אגור פליגי ואינה קושיא כל כך וא״ת ואדפירכי׳ לר׳ זירא לעיל מההיא דרשב״י דסייעיה ממתני׳ דקתני אם יש עמה דם דמשמע עמה אין בתוכה לא דהכי דייקינן לעיל בבריתא דסומכוס וי״ל דלא ניחא לן בההיא דיוקא כולי האי עד דלהוי סייעתא דדילמא אפי׳ דם שבתוכה עמה קרינן ליה ועוד דדילמא התם לאו משום דבעינן בבשרה אלא משום דס״ל לתנא דמתני׳ דכל שהוא בתוכה אינו דם נדה וכסברא דרבנן דאידך ברייתא.

המפלת חתכה וקרעוה ונמצא בה עצם טמאה לידה כמו שכתבנו במשנה ויושבת לזכר ולנקבה אלא שאין נותנין לה ימי טוהר שמא הרחיקה לידתה כמו שיתבאר בפרק זה ואין בזו חלוק בין לבנה לשאר המראות שמאחר שאף בשאר המראות אין אתה דן אותה בדם אף בזו אתה דן אותה בולד אף בשאר המראות וכל שכן בלבנה ומ"מ גדולי הדורות פסקוה דוקא בלבנה ואין נראה לי וכן הפילה יד ורגל אע"פ שאין בהן חתוך אצבעות שלא הזקיקו חתוך אלא שעל ידי החיתוך מביאה קרבן ונאכל וכן כתבוה גדולי המפרשים אלא שיש פוסקין שכל שאין בה חתוך אצבעות חזקה מגוף אטום באתה וכן הכריעו בה גדולי הדור ושמא תאמר לשיטתנו היאך נדון חתיכה כולד הואיל ואין במינו מתקיים ושאין בו מצורת אדם כלום והלא בגוף אטום ובושטו אטום אינו ולד תדע שמגדולי הראשונים דוחין זו מפני זו ופוסקין אף בחתיכה שיש בה עצם שאינו ולד אלא שלשיטתנו חתיכה זו ולד היה מתחלה ונמוח או שמא מגוף שלם בא אבל גוף אטום וושט אטום מתחלת ברייתו נולד כך:

הרואה דם בשפופרת והיא שהכניסה שפופרת לפנים אם הוציא ראש השפופרת לחוץ עד שיצא הדם דרך השפופרת שלא בראית פני כותלי הרחם הואיל ויצא מ"מ טמאה אבל אם לא יצא הדם מן השפופרת אלא שעדיין הוא בתוכו כנגד בית החיצון שאלו היה כן באשה עצמה אע"פ שלא יצא לחוץ טמאה בנדה וזבה מדכתוב דם יהיה זובה בבשרה ובזב ובעל קרי אינו טמא עד שיצא לחוץ שאלוה כאן אם בנדה ובתוך השפופרת טמאה אם לאו וגדולי הדורות פוסקין בה שטהורה הואיל ואף באשה עצמה אי אתה מטמאה אלא מדכתוב בבשרה אף אתה אמור בבשרה ולא בשפופרת ואף גדולי הרבנים מפרשים בשפופרת כלי עלמא לא פליגא דטהורה היא ויראה לי לפסוק שטמאה ולפרש בשפופרת דכלי עלמא לא פליגי דטמאה וכדקתני בסופא דשמעתא רבנן סברי כיון דמוכחא מילתא דמינה קא אתי לא בעינן בבשרה וטעמא דמסתבר היא:

וחתיכה שיש דם בתוכה הואיל וסבירא לן אי אפשר לפתיחת הקבר בלא דם ואין אנו צריכין לבא בטומאתה מצד חתכה עצמה אין הפרש בין חתכה דשיעא לדאית בה נקעים נקעים שטפי דמים יכולים לצאת ממנה ליגע בבשרה דרך יציאתה שלא נאמרו הדברים אלא לדעת שאפשר לפתיחת הקבר בלא דם ובאין בטומאתה מצד חתכה עצמה בשיש דם בתוכה ואין הלכה כן כמו שביארנו ואף המפלת שפיר ושליא טמאה כמו שיתבאר:

תוס' בד"ה זוזא פירש בערוך שם חכם עכ"ל וכן צריך להיות בגמ' זוזא ורש"י פי' זוגא מלשון זוג כמו כל כי האי זוגא חלופי [ר"י] כו' ובמ' מפנין דקאי מאדים בזוזי ועיין בערוך בערך זוזא:

בד"ה הא דם נדה טמאה כו' ויש לומר דנראה לו למקשה דרבנן פליגי אמאי דקאמר ר"א בהדיא כו' עכ"ל והא דהוצרך תלמודא למימר דפליגי נמי בפלי פלויי ולא סגי ליה למימר דפליגי בשפופרת לחוד דאין זה נדה משמע דלאקולי את"ק אתו וא"כ ע"כ דפליגי נמי בפלי פלויי ודו"ק:

בגמ' והאמר רבי יוחנן וכו' אם יש בה דם אגור וכו' הא דפריך מרבי יוחנן ולא פריך מברייתא דסומכוס ור' אחא משום דהתם איכא למימר דטעמייהו דס"ל דכיון דיש בתוכה דם מוכיחים הדברים דכל החתיכה היא דם אלא שנקרש ולכך לא שייך התם הפסקה בבשרה קרינן ביה אבל רבי יוחנן דתלי טעמא בדם אגור משמע דמשום דם לחודיה מטמא לה וק"ל:

גמ' סומכוס אומר משום ר"מ לקמן כה ע"א: