מסכת נדה דף י״ג עמוד א׳

מתני' כל היד המרבה לבדוק שבודקת תמיד שמא ראתה:

בנשים משובחת שמתוך כך לא אתי לידי ספק טומאה ובעלה לא אתי לידי איסורא:

ובאנשים שבודק עצמו תדיר באמתו שמא יצא ממנו קרי:

תקצץ שמתחמם ומרגיש כשממשמש באמה ומוציא שכבת זרע לבטלה:

גמ' הרגשה שמזדעזעין אבריו כשמתחמם ורואה קרי:

אנשים משובחת דקתני קאי מרבה אבל אתקצץ דבאנשים אפילו חדא זימנא:

לענין זיבה שיצא זוב ממנו ורוצה לבדוק כדי למנות ראיותיו שתים לטומאה ושלש לקרבן. זוב דומה למי בצק של שעורים ובא מבשר המת ושכבת זרע בא מבשר החי וקשורה כלובן ביצה שאינה מוזרת:

בצרור דבר קשה אינו מחמם:

מתני' כל היד באנשים תקצץ. ואם צריך לבדוק יבדוק בצרור או בחרס כדאמר בגמ' וא"ת הא לקמן אמר דלמטה מעטרה מותר והיינו בפי האמה ושם הוא בודק עצמו וי"ל דגם למעלה לצד הגוף צריך לבדוק שמא הלך שם טפת קרי א"נ אפי' מעטרה ולמטה לא שרי אלא להשתין משום ניצוצות או משום בית הכנסת אבל כדי לבדוק עצמו לא:

[נשים דלאו בנות הרגשה נינהו לר"ת דמפרש (יבמות יב) ג' נשים משמשות במוך היינו צריכות ושאר נשים מותורות משום [דלא] מיפקדא אפריה ורביה י"ל כיון דלאו בנות איסור הרגשה נינהו אפילו הוו מרגישות לפי' ר"ת קשה לר' יוחנן בן ברוקה דתניא (שם דף ס"ה) על שניהם נאמר פרו ורבו ועוד נהי נמי דלא מפקידו אפ"ו להשחית זרע הוקשו לאיש לכל עונשין שבתורה וי"ל דהיינו טעמא שהנשים לעולם מזריעות בפנים ושם הוא דרך להזריע אבל אנשים מזריעים בחוץ ואין דרך להזריע שם. גי']:

אוחז והתניא רבי אליעזר אומר כו' ואם תאמר לימא הא דקאמר אוחז ובולע היינו למטה מעטרה דשרי וי"ל אם יניח הזרע לבא עד פי האמה שוב לא יוכל לעכבו אי נמי כיון שאוחז באמה בדוחק שלא יצא זרע יש הרהור אפי' למטה מעטרה וא"ת ומאי פריך מר' אליעזר והלא רבנן פליגי עליה ושרו וכן לקמן מאי פריך. אדרב יהודה מרבי אליעזר וי"ל דרבנן לא שרו אלא במשתין משום לעז ממזרות אבל לצורך ד"א אסרי ורב יהודה נמי היה עומד במקום גבוה דליכא ניצוצות ולא היה אוחז אלא כדי שלא יפול מי רגלים על הכותל ובהא לא שרו רבנן אי נמי לסוף הודו חכמים לדברי ר' אליעזר מדאמר בפרק כיצד מברכין (ברכות דף מ.) אין מי רגלים כלין אלא בישיבה או בעפר תיחוח או במקום גבוה והיינו כרבי אליעזר אבל אוחז באמה לא קאמר אע"ג דמסתמא כמו כן כלין ולקמן בפירקין (נדה דף טז:) שלש שנאתי וחשיב אוחז באמה ומשתין ולא הוזכר שם רבי אליעזר:

והלא ניצוצות ניתזין וא"ת וישפשף בידו כדאמרי' בפ' אמר להם הממונה (יומא ל.) דמצוה לשפשף וי"ל דכשאין אוחז איכא רוב ניצוצות ולא סגי בשפשוף אבל באוחז ליכא אלא מעט וסגי בשפשוף דאי הוה סגי בשפשוף אף כשאינו אוחז גם רבנן לא הוו שרו:

ויעמוד במקום גבוה ואפילו בקרקע קשה והא דאמר בפרק מומין אלו (בכורות דף מד:) לא ישתין לא על גבי מקום קשה ולא על גבי כלי דאמר רב הני מודרי דבבל מהדרי מיא לעין עיטם וי"ל דהתם מיירי סמוך לפרת שהיא גבוה מכל הנהרות כדאמרינן (בכורות דף נה.) כל הנהרות למטה משלש נהרות ושלש נהרות למטה מפרת ומפרת שהוא גבוה מכולם יורד לעין עיטם שהוא גבוה כדאמרי' (זבחים דף נד:) סבור למבנייה בעין עיטם דמדלי טפי אבל רחוק מפרת או אפילו לתוך שאר נהרות שרי:

אם היה נשוי מותר ובפ' כל כתבי (שבת דף קיח:) דקאמר דקרי ליה לרבי רבינו הקדוש שלא הניח ידו למטה מאבנטו היינו רבותא שהיה נשוי והיה מחמיר על עצמו:

הא דאמרינן נשים דלאו בנות הרגשה נינהו משובחת. הקשה ר"ת ז"ל למה לי האי טעמא, תיפוק לי משום דאינה מצווה אפריה ורביה. ותירץ הוא ז"ל, דהכי קאמר, שאינן בדין הרגשה, כלומר דאפילו הרגישו ושחתו זרעם אין בכך כלום, הואיל ואינן במצות פריה ורביה והקשה עליו הרמב"ן נ"ר דאע"פ שאינן מצוות בפריה ורביה מכל מקום אסורות הן בהשחתת זרע, והכל לקו על זה במבול, ואע"פ שאינן בדין סירוס (שבת קיא, א) ומותרות הן להשחית כלי הזרע, אבל אינן מותרות להשחית הזרע ועוד שאילו היו בנות הרגשה, לא סגיא דלאו משובחת, ועוד אילו היו בנות הרגשה, ודאי אסורות הן לרבות בבדיקה, משום דמגרן יצר הרע בנפשייהו, והילכך ודאי דוקא משום דלאו בנות הרגשה נינהו.

והיכי עביד הכין והא א"ר אליעזר כל האוחז באמה ומשתין מים כאלו מביא מבול לעולם. ואע"ג דפליגי רבנן עליה דר' אליעזר, הני מילי בדליכא עפר תיחוח או מקום גבוה, הא בעלמא מודו ליה.

פרק שני כל היד בס״ד מאי שנא נשים דלאו בני הרגשה נינהו פירוש דליכא למיחש בהו דמשום משמוש יבאו לידי אבוד זרע והקשה ר״ת ז״ל ותיפוק לי׳ דאלו הוו בנות הרגשה אינם מצוות על פריה ורביה ולא על אבוד זרע וכשם שאינן מצוות על העיקור ועל הסירוס לכך פי׳ הוא ז״ל דה״ק נשים שאינן בדין הרגשה כלל שאפי׳ הרגישו ושחתו זרע אין בכך כלום כיון שאינן מצוות על פריה ורביה והקשה עליו רבי׳ הגדול הרמב״ן ז״ל שאפילו לפי סברת ר״ת ז״ל שהוא סובר שאין הנשים מוזהרות על השחתת זרע מ״מ אינו כדין שתהא משובחת אלו היו בני הרגשה ויותר הוא משובח להן ולעולם שלא ירבו לבדוק שלא לצורך משישחיתו זרע כי לא תהו בראה ועוד דאלו היו בנות הרגשה קא מיגרן יצר הרע בנפשייהו וכ״ש דודאי אע״ג שאין הנשים מצוות על פריה ורביה ולא על הסירוס מ״מ אסורות הן להשחית זרע בראוי לפרות ולרבות וכלן לקו בדור המבול בזה שאם הותרו להשחית כלי הזרע לא הותרו להשחית הזרע וכמו שפרש״י ז״ל על ברייתא דג׳ נשים משמשת במוך הילכך שפיר נקט תלמוד משום דלאו בני הרגשה ממש נינהו וכמו שפרשנו.

ובולע את התרומה פי׳ כשהוא דבר דאי שדי ליה מפומי׳ מימאס.

והתניא רבי אליעזר אומר כל האוחז באמה וכו' ואע״ג דרבנן פליגי עליה ה״מ לצרך כדי שלא יראה ככרות שפכה היכא דליכא מקום גבוה ולא עפר תיחוח.

מבתר דאמר להו אסור אהדר אמר להו תקנתא פי׳ דבכי הא לא היה לו להפריז כל כך לומר להם במדה לומר מוטב שיהו בניהם ממזרים עד דאמר להו תקנתא ובתר הכי יפריז במדת אסורו להכא דליכא תקנתא אבל בעלמא אשכחן אדרבה דתני דינא והדר תני תקנתא והוא הסדר הראוי.

בולאשת שנכנסת לעיר וזה מפורש יפה במקומה בס״ד.

הכי נמי כיון דבעית לא אתי להרהורי פי׳ ואפילו לרב יצחק בר מארי דאמר התם בכתובות לנסך אין פנאי לבעול יש פנאי דיצר הרע דתשמיש תקיף טפי ה״מ לבעול כשהנשים בפניהם אבל להרהורא בעלמא לא.

איבעית אימא וכו' פי׳ כל הני אי בעית אימא הלכתא נינהו ותלמודא בעי לאשמועינן דינא לעלמא ואב״א דהכא בחד מיינהו סגי.

הפרק השני בעזרת האל ובישועתו:

כל היד וכו' זה הפרק בא להשלים עניני החלק הראשון ובפרט על איזה צד צריכה בדיקה קודם שתשמש ועל איזה צד היא בחזקת טהרה ולא תצטרך בדיקה וכיצד הוא בין ביש לה וסת בין באין לה וסת ולבאר בעניני החלק השלישי איזה דם טמא ואיזה טהור אם מצד גופה ר"ל אם הוא מן המקור אם לאו אם מצד הצבע ועל זה יחלקו עניני הפרק לארבעה חלקים הראשון בענין בדיקתה דרך כלל אם צריך שתבדוק עצמה תמיד אם לאו ונשים שאינן בנות דעת היאך ענין הבדיקה נוהג בהם ואם אירע להם שמצאו טמא אחר ביאה כיצד הוא הדין השני על איזה צד הנשים בחזקת טהרה לבעליהן השלישי בעניני החלק השלישי והוא בדם האשה לידע איזה דם היוצא ממנה טמא או טהור מצד יציאתו מן המקור או חוץ ממנו הרביעי בזה הענין בעצמו לידע איזה דם טהור או טמא ומצד הצבע זהו שרש הפרק אלא שיתגלגלו בו דברים מעניני שאר החלקים ושאר דברים על ידי גלגול כענין סוגית התלמוד על הדרך שקדם:

והמשנה הראשונה ממנו אמנם תחל בענין החלק הראשון והוא שאמר כל היד המרבה לבדוק בנשים משובחת ובאנשים תקצץ ר"ל זה שאמרנו בפרק ראשון שאע"פ שאמרנו דייה שעתה צריכה לבדוק שחרית ובין השמשות ובשעה שעוברות לשמש את ביתן מ"מ כל שהן מרבות בבדיקה תמיד מדה משבחת היא להן שאינן בנות הרגשה ר"ל שיהא יצרן מתגרה בהן מפני כך וכן שאלמלא בדיקתן לא ירגישו ביציאת הדם ודוקא לטהרות או אף בזמן שאין טהרות כל שהיא שלא בפני הבעל אבל בשעה שעוברת לשמש את ביתה ולפני הבעל לא שמא יהא לבו נוקפו כמו שהתבאר הא כל שלא בפני בעלה וכל שכן בימי הספירה הרי זו משובחת ואף באשה שיש לה וסת הא כל שאינה בודקת הרי היא בחזקת טהרה עד עונת הוסת ונשים כשרות וצנועות נוהגות לבדוק עצמן שחרית וערבית ובאנשים תקצץ מפני שמביא עצמו לידי הרהור והרי יכול לברר עצמו בלא אחיזת אמה שהרי כל שרואה קרי מרגיש הוא ואבריו מזדעזעים ובאנשים מיהא לאו דוקא מרבה אלא אפילו בכל שהוא אוחז באמה פעם אחת ולא הוזכרה יד המרבה אלא משום נשים ופי' בגמ' דוקא לענין שכבת זרע אבל לענין זיבה מותר שאין כאן הרגשה שהרי מאבר מת הוא והוא צריך לבדוק לידע מנין ראיותיו שנים לטומאה ושלש לקרבן או למנות משעת הפסקתו שבעה נקיים ואף לענין שכבת זרע אם בא לבדוק בצרור או בחרס או במטלית עבה מותר שהרי דברים קשים הם ואין מביאות אותו לידי חמום הא בכל דבר שמביאו לידי חמום תקצץ ופי' בגמ' שזה שאמרו תקצץ לאו דינא תנן אלא לטוותא תנן כלומר דרך קללה הוא נאמר ואע"ג דרב הונא קץ ידא צורך שעה היה ואין למדין הימנו וי"מ דקץ ידא דקאמר ענין אחר היה והביאוהו כאן לידע אם נאמר כן בענין זה:

זהו ביאור המשנה וכן הלכה ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:

לפי דרכך למדת שזיבת האיש וקריו אין מטמאין עד שיוצא מפי האמה וכן ידעת שכהן טמא אסור לאכול בתרומה בין טהורה בין טמאה אלא שבטהורה חייב מיתה בידי שמים ולוקה ובטמאה אע"פ שהוא בלאו אינו לוקה:

היה אוכל בתרומה והרגיש ונזדעזעו איבריו מצד שכבת זרע שנעקר אלא שלא יצא עדין אוחז באמה וסותם את פיה באצבעו עד שיבלע מה שבפיו ואע"פ שאמר ר' אליעזר האוחז באמה ומשתין כאלו מביא מבול לעולם ואף חכמים לא היו חלוקים עליו אלא דוקא בשאין שם עפר תיחוח או מקום גבוה ואם לא יאחוז ניצוצות ניתזות על רגליו ויראה כרות שפכה הא בעלמא מודו בזו אפשר שאוחז במטלית עבה שאין בה חמום או שמא אף ברכה וכיון שבעקר אין חמום אחר חמום מצוי לשעתו וכן בכל שאין חשש חמום מותר ומתוך כך היה עומד בלילה בגג בית המדרש או בית הכנסת ואינו יכול לצאת אוחז באמה ומטיל בחוץ שלא יתיזו ניצוצותיו בבית הכנסת או בית המדרש ואינו חושש לחימום שאימת לילה או הרב או הצבור או אימת המקום עליו וכן כל שהוא נשוא מותר שאין בו חשש חמום וכן מעטרה ולמעלה לצד הגוף מותר ולמטה אסור ויש גורסין בהפך וכן כל שמסייע בביצים מלמטה מותר שכל אלו אין בהם חשש חמום ומעתה הכל לפי מה שהוא אדם ויזהר בעצמו:

בולשת שנכנסת לעיר בשעת שלום חביות פתוחות אסורות בשתיה סתומות מותרות ובשעת מלחמה אלו ואלו מותרות אא"כ היו סתומות ופתחום שאין להם פנאי לנסך וכבר ביארנוה במקומה באחרון של עבודה זרה:

גמ' שיננא אחוז באמתך כו' והתניא ר"א אומר כל האוחז כו' דליכא לאוקמא הכא אחוז באמתך ע"י מטלית עבה קאמר כיון דרב יהודה שאל ממנו הך מלתא היאך ישתין שלא יבא לידי הרהור ה"ל לפרושי אחוז באמתך במטלית עבה משא"כ מתניתין דתרומה דלא נחית להך מלתא ושפיר מצינן לאוקמא דאיירי במטלית עבה וק"ל:

תוס' בד"ה אוחז והתניא ר"א אומר כו' ואם תאמר לימא כו' היינו למטה מעטרה דשרי כו' עכ"ל אע"ג דלבדוק עצמו לא שרי למטה מעטרה כמ"ש לעיל בסמוך משמע להו הכא משום תרומה שרי כמו משום נצוצות ומשום בית הכנסת וק"ל:

תוס' ד"ה אוחז והתניא וכו' עד מדאמר פרק אין עומדין וכו' ט"ס הוא וצ"ל פרק כיצד מברכין ופרש"י אין מי רגלים כלים מן הגוף אלא בישיבה לפי שכשהקלוח קרוב לפסוק הוא דואג שלא יפלו נצוצות על רגליו ומפסיק:

נָשִׁים דְּלָאו בְּנוֹת הַרְגָּשָׁה נִינְהוּ, מְשֻׁבָּחוֹת הנה בשער הכונות בדרושי הלילה בענין קריאת שמע שעל המטה כתוב וזה לשונו ודע כי כמו שיוצאין המזיקין אלו מן האדם המוציא שכבת זרע לבטלה להיותו בלא אשה כך האשה בוראה מזיקין בלא איש וזה נרמז בפסוק (תהלים צא, י) ' לֹא תְאֻנֶּה אֵלֶיךָ ' שאתה זכר הרעה שהיא פלונית אֵשֶׁת זְנוּנִים (הושע א, ב) ' וְנֶגַע לֹא יִקְרַב בְּאָהֳלֶךָ ' שהיא אשתך כמו שנאמר שׁוּבוּ לָכֶם לְאָהֳלֵיכֶם (דברים ה, כו) עד כאן לשונו עיין שם. נמצא גם הנשים מצוויים שלא להשחית הזרע שלהם להוציאו חוצה, ומה שאמר כאן ' נָשִׁים לָאו בְּנוֹת הַרְגָּשָׁה נִינְהוּ ' רצונו לומר אין מזריעים על ידי משמוש ידיהם באותו מקום כאיש אשר משמוש ידיו באבר התשמיש אפילו שאין כונתו לעורר תאוה אלא בשביל איזה צורך מביאו לידי חמום וקשוי וממילא מביאו לידי הזרעה דדבר זה ליתיה בנשים אבל אין הכי נמי גם הנשים אסורות להשחית הזרע שלהן כמו שאמר רבינו האר"י ז"ל. מיהו נראה גם באשה אם בעלה עושה משמוש ידים באותו מקום דרך שחוק והתעוררות תאוה ודאי גורם לה בזה הזרעה לבטלה ואיכא איסור של השחתת זרע כמו שאמר רבינו האר"י וגם הוא באותה שעה בא לידי קשוי ועכבת הקשוי גורם לצאת מן אמתו טיפות זרע קטנים ואף על גב דאין ראויים להוליד מהם איכא איסורא דהשחתת זרע כמפורש בדברי רבינו האר"י ז"ל והשם יכפר בעד. ובגמרא דיבמות (יבמות עו.) איתא אמר רבי הונא המסוללות זו בזו, ופירש רש״י משפשפות נקבתן זו לזו וכן המסוללת בבנה קטן דסנהדרין (סנהדרין סט:) ובגמרא דשבת (שבת סה.) איתא דשמואל לא שביק לבנתיה גניאן גבי הדדי ומסיק בגמרא משום דלא לילפן גופא נוכראה שיתאוו על ידי כך לשכב עם איש עיין שם. ואפשר דשמואל לא היה חושד את בנותיו שיתחככו זה בזה ורק היה חושש שלא יהיו ישינים בקרוב בשר. ובטור אבן העזר (סימן ך') כתב נשים המסוללות זו בזו, פירוש מתחברות זו בזו דרך תשמיש אסור וזה מעשה ארץ מצרים שהוזהרנו עליו שנאמר 'כְּמַעֲשֵׂה אֶרֶץ מִצְרַיִם אֲשֶׁר יְשַׁבְתֶּם בָּהּ לֹא תַעֲשׂוּ' (ויקרא יח, ג) ואמרו חכמינו ז"ל (בספרא) מה היו עושים? איש נושא איש ואשה נושאת אשה ואשה נסית לשני אנשים עיין שם. וכן פסק בשולחן ערוך (שם) ונראה דאיכא איסורא בזה משום השחתת זרע דכל כהאי גונא יצא הזרע שלהם חוצה אך יש בה עוד איסור לאו משום 'מַעֲשֵׂה אֶרֶץ מִצְרַיִם לֹא תַעֲשׂוּ' כי איסור השחתת הזרע אינו מפורש בתורה באיסור לאו אלא רק למדו זה מן מיתת ער ועונן (בראשית לח, ז) ודו"ק.

אֶפְשָׁר יַעֲמֹד אָדָם בְּמָקוֹם גָּבוֹהַּ וְיַשְׁתִּין, אוֹ יַשְׁתִּין בְּעָפָר תִּחוּחַ, וְאַל יַעֲשֶׂה עַצְמוֹ רָשָׁע שָׁעָה אַחַת לִפְנֵי הַמָּקוֹם. יש להקשות והלא השחתת זרע היא ברגע והוה ליה למימר 'וְאַל יַעֲשֶׂה עַצְמוֹ רָשָׁע רֶגַע אֶחָד לִפְנֵי הַמָּקוֹם'? ונראה לי בא ללמד לפי דרכו דאם חוטא ברגע אחד פוגם בכל השעה אשר בה אותו הרגע וכמו שביארנו במקום אחר שעשה הקדוש ברוך הוא חסד עם בריותיו שהניח לכל שעה כוכב ומזל כאשר הניח לימים ולשבועות ולחודשים כדי שיהיו השעות נבדלים זה מזה שכל שעה תהיה גוף בפני עצמו שאם יחטא בה פוגם באותה שעה בלבד ואינו פוגם בכל היום ההוא כולו דאם היו כל השעות נכללים ביום בכוכב ומזל אחד היה כל היום גוף אחד והשעות כולם איברים שלו לכן עשה השעות גופים מוחלקים שכל שעה היא גוף בפני עצמו והרגעים של השעה הם אברים שלה.

כְּאִלּוּ שׁוֹפֵךְ דָּמִים, שֶׁנֶּאֱמַר "הַנֵּחָמִים בָּאֵלִים תַּחַת כָּל עֵץ רַעֲנָן" (ישעיה נז, ה). עיין רש"י ז"ל. ועוד נראה לי שהיו עושין כעין נקבות באילנות ומזריעים שם כדרך שהיתה עושה אמו של אסא באשירה שעשתה לה כעין זכרות ונבעלת לה בכל יום.

רַב יְהוּדָה וּשְׁמוּאֵל הֲווּ קַיְמֵי אַאִיגְּרָא דְּבֵי כְּנִישְׁתָּא דְּשָׁף וְיָתִיב בִּנְהַרְדְּעָא רב יהודה (דברים יב, ב). יש להקשות הוה ליה למימר 'שְׁמוּאֵל וְרַב יְהוּדָה' כי שמואל היה רבו של רב יהודה? ונראה לי בס"ד דהזכירו קודם ללמדינו דרב יהודה היה עומד סמוך למחצת הגג לצד חוץ ושמואל היה עומד בפנים ועם כל זה רב יהודה לא סמך על עצמו לעשות מעשה להשתין בחוץ לרשות הרבים שהיה לפניו עד שבא אצל רבו ושאל אותי. אי נמי נראה לי דאיתא בגמרא (פסחים נ.) בריה דרבי יהושע בן לוי נתעלף והלכה נשמתו לגן עדן ואחר שהקיץ שאלו אבו מה ראית ואמר לו ראיתי עליונים למטה ותחתונים למעלה, וכתבו הגאונים ז"ל קבלה בידם היא שראה את שמואל בגן עדן יושב למטה מן רב יהודה תלמידו. ונראה לכך מסדר הש"ס הזכירו כאן קודם שמואל רבו כפי סדר מעלתו וישיבתו בגן עדן ללמדנו לא על חנם היה אומר עליו שמואל ' אֵין זֶה יְלוּד אִשָּׁה ' כי באמת הוא גדול משמואל בגן עדן.

אָמַר לֵיהּ שִׁינְנָא, אֱחֹז בְּאַמָּתְךָ וְהַשְׁתֵּן לַחוּץ. הא דקראו 'שִׁינְנָא' שהוא רצונו לומר חריף נראה לי בס"ד כי רב יהודה ידע הדין מעצמו דמותר לאחוז באמה הן משום בעיתותא דשכינתא הן משום בעיתיתא דרביה והן משום בעיתותא דאגרא אך לא רצה לעשות מעשה משום דרביה היה עומד רחוק ואינו שם עיניו עליו כדי שיהיה לו בעיתותא ממנו ונמצא לא הוה ליה אלא רק תרי בעיתותא חדא דשכינתא וחדא דאגרא, לכך התחכם לעשות דבר זה שאלה לרבו כי על ידי שאלתו ידע רבו שהוא רוצה להשתין ואז ממילא יש לו בעיתותא דרביה נמי ונשלמו השלש בעיתות כאן. ושמואל הרגיש דרב יהודה יודע הדין דמותר ולא היה נצרך לשאלה זו אלא רק בחכמה עשה כן כדי להשלים בעיתותא דרביה גם כן ולכן אמר לו ' שִׁינְנָא ' רצונו לומר חריף כלומר יודע אני שאין אתה צריך לתשובה שלי אלא עשית בחכמה כאמור.

וְאִי בָּעִית אֵימָא בִּיעַתּוּתָא דִּשְׁכִינָה. כתב הגאון חיד"א ז"ל בזה ישבו המפרשים איך מרים הנביאה והנשים אמרו שירה נגד כל ישראל (שמות טו, כ) והא קיימא לן 'קול באשה ערוה'? אמנם בהא דסוגיין ניחא דהוה אימתא דשכינה ושרי דליכא להרהורי עד כאן דבריו. ולי אנא עבדא נראה דהתם הוה כל הני תרוצי דמתרץ תלמודא דהוה אימתא דשכינה והוה אימתא דאגרא דהמים נצבו כמו נֵד והם עומדים באמצע דכתיב וְהַמַּיִם לָהֶם חוֹמָה מִימִינָם וּמִשְּׂמֹאלָם (שמות יד, כב) והוה אימתא דרביה כי משה רבינו ע"ה רבן של כל ישראל עומד עמהם שם.

אֵין זֶה יְלוּד אִשָּׁה נראה לי בס"ד דאמרו רבותינו ז"ל תאות האשה מרובה משל איש ואמרתי על זה טעם נכון דאותיות אש שבשם אש ה אין מפסיק אות אחר ביניהם מה שאין כן אותיות אש שב' א י ש ' יש אות יו"ד מפסקת ביניהם להורות כי אש התאוה שבאשה הוא גובר יותר מן האיש. וידוע מה שאמר רבינו האר"י ז"ל יש ולד לוקח מאביו חלק יותר מאמו ויש להפך ולזה אמר עליו בענין זה של תאוה ' אֵין זֶה יְלוּד אִשָּׁה ' שלקח מאביו יותר ולכן אין לו חשש כי התאוה מועטת אצלו מעיקרא בטבעו ומזגו.