דף ביאור
מסכת סנהדרין דף נ״ג עמוד ב׳
דף זה מרכז את הביאור על יחידת המקור: פירושי המפרשים כלשונם, המקורות שהטקסט מצטט, החכמים הנזכרים בו וקישורים ישירים חזרה לטקסט.
לטקסט המלא במקורמסכת סנהדרין דף נ״ג עמוד ב׳
מסכת סנהדרין דף נ״ג עמוד ב׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 16 קטעים ממוספרים, כ־336 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.
רש"י
איסור מצוה שניות מדברי סופרים תנא גופיה קתני לה במשנה הכי:
ואמאי קרי לה וכו' פירוש אמוראים נינהו:
ר' יהודה מחליף שהיה שונה ומפרש איסור מצוה אלמנה לכהן גדול דכתיב (ויקרא כ״ז:ל״ד) בסוף ספר ויקרא כשהשלים כל מצות כהונה אלה המצות איסור קדושה שניות מדברי סופרים כגון אם אמו ואם אביו ואמאי קרי ליה איסור קדושה שא"ל חכמים קדש עצמך במותר לך להתרחק אף מזו המותר כדי שלא תכשל באיסורא אבל חליצה בעיא:
חייבי לאוין דקתני אלמנה:
כחייבי כריתות משוי להו דלא תפסי בהו קדושי:
וחייבי כריתות לאו בני חליצה ויבום נינהו וכן חייבי לאוין לרבי עקיבא מה חייבי כריתות אינן בתורת קדושין ואין בהן חליצה ויבום אף אלו הואיל ואינן בתורת קדושין אין בהן חליצה ויבום:
לדבריו דתנא קמא דמחייב אלמנה בחליצה קאמר רבי יהודה לדבריך דמחייבת ליה בחליצה אין לך לקרותה איסור קדושה אלא איסור מצוה:
תני כדתנן אייתי מתניתא בידיה דתני בה דר' יהודה אומר אף בראויה לאביו קאמר דאינו חייב אלא משום אם בלבד וכדתנן במתני':
ועוד 8 קטעי פירוש על דף זה.
Rashi on Sanhedrin 53b · Sefaria · מהדורה: Vilna Edition · CC-BY-SA
תוספות
וחייבי כריתות לאו בני חליצה ויבום נינהו תימה מנ"ל לדמויי חייבי לאוין לחייבי כריתות לכל מילי דאע"ג דדמו לענין ממזרות וקידושין לענין חליצה ויבום נימא יבא עשה וידחה ל"ת:
לדבריו דת"ק קא"ל וליה לא ס"ל המ"ל דסבר כדתניא בסוף החולץ (יבמות דף מט.) דאמר כרבי עקיבא איזהו ממזר כל שאר בשר שהוא בלא יבא אבל מחייבי לאוין גרידא לא:
השתא י"ל אמו שאינה אשת אביו לא צריך להאי ק"ו דבלא"ה פריך שפיר משום דקשו קראי אהדדי כדפ"ה אבל אין עונשין מן הדין לא שייך כאן ולא דמי לאחותו בת אביו ובת אמו דפ"ק דמכות (דף ה:) דהתם כתיב בת אביך או בת אמך דמשמע דלישנא דקרא מיירי בבת אביו שלא בת אמו ובת אמו שלא בת אביו אבל הכא כתיב אשת אביך סתם וכן ערות אמך דמשמע שפיר אמו שהיא אשת אביו הויא שפיר בכלל זה וזה ועוד כתיב התם מולדת בית או מולדת חוץ דמתרגמינן דילידא מן אביך מן אחת אוחרי או מן אמך מן גבר אוחרן ואע"ג דדרשינן ליה בפ"ב דיבמות (דף כג.) בין שאומר לו לאביך קיים בין שאומר לו הוצא מכל מקום אין מקרא יוצא מידי פשוטו:
Tosafot on Sanhedrin 53b · Sefaria · מהדורה: Vilna Edition · CC-BY-SA
רבנו חננאל
כגון אלמנה לכהן גדול גרושה וחלוצה לכהן הדיוט דרבנן סברי כיון דתפסי בהו קידושי אשת אב קרינן ביה ור' יהודה סבר לה כרבי עקיבא דאמר אין קדושין תופסין בחייבי לאוין ולאו אשת אב היא. הלכך אינו חייב עליה אלא משום אם בלבד מאי טעמא דרבי יהודה דמחייב אחת דאמר אביי אמר קרא ערות אביך וערות אמך לא תגלה אמך היא אחר שהזכיר ערות אביו שהיא ערות אשת אביך ואע"פ שחזר ופרט בפירוש ערות אשת אביו כיון שהזכיר האב והאם וחזר ופירש ש"מ כי לא חזר ואמר אמך היא ללמדך כי משום אמו אתה מחייבו ואי אתה מחייבו משום אשת אביו. ואקשינן אלא מעתה ערות אשת אביך לא תגלה ערות אביך היא משום אשת האב אתה מחייבו ולא משום אמו. הנה למעלה אמרת משום אמו אתה מחייבו ולא משום אשת אביו כלו' זו אמו היא שאינה אשת אביו כגון שבא עליה שלא באישות וזו ערות אשת אביך אוקימתא באשת אביו שאינה אמו. אמו שהיא אשת אביו מיעטוה הני קראי קשיא לאביי אליבא דר' יהודה ותו לרבנן דמחייבי ליה תרתי משום אשת אב ומשום אמו הכתיב אמך היא. ושנינן אמך היא לרבנן מיבעי להו לכדרב שישא בריה דרב אידי ונדחה הא דאביי. ופי' רב אחא אמר קרא ערותה משום ערוה אחת אתה מחייבו ולא משום שתי ערוות ונדחה גם זה. ופירש רבא קסבר רבי יהודה ערות אביו זו אשת אביך מדמייתי לה בג"ש כדמפרש בברייתא ומשמע בין אשת אביו שהיא אמו ובין אשת אביו שאינה אמו. אמו שאינה אשת אביו מניין ת"ל וערות אמך לא תגלה אמך היא משום אמו אתה מחייבו ואי אתה מחייבו משום אשת אב:
Rabbeinu Chananel on Sanhedrin 53b · Sefaria · מהדורה: Vilna Edition · Public Domain
מאירי
מי שמת ונפלה אשתו לפני יבם והיא אצלו מחייבי כרת כגון אחות אשתו וכיוצא בה הרי היא פטורה מן החליצה ומן היבום והיא אצלו ערוה אפילו מתה אשתו אח"כ הואיל והיתה לה ערוה בשעה שנזקקה לו היתה אצלו מחייבי לאוין או מחייבי עשה או אפילו משניות שמדברי סופרים חולצת ולא מתיבמת ושמא תאמר יבא עשה של יבום וידחה לא תעשה וכל שכן שנייה שמדברי סופרים הרי בביאה ראשונה נתקיימה מצות יבום ונמצאו כל שאר הביאות באיסור אבל אם היתה מותרת ליבם אע"פ שהיתה אסורה על הבעל בלאו הואיל וקדושיו תפסו לו בה מתיבמת חוץ ממחזיר גרושתו אחר שנשאת ומת כמו שיתבאר במקומו:
Meiri on Sanhedrin 53b · Sefaria · מהדורה: Meiri on Shas · unknown
מהרש"א — חידושי הלכות
בפירש"י בד"ה אלא אמו שהיא כו' עכ"ל לגמרי מיעטה דקראי אהדדי לא נימא דסתרי ואי איכא כו' אינך מוזהר עליה והשתא י"ל כו' שהיא אמו לא ליחייבו תמיהא לי אמאי לא אקשי ליה לר"י גופיה דהא משום אם מודה להו דחייב ול"נ דהשתא כו' עכ"ל כצ"ל. וכן מצאתי בדפוס חדש שבלובלין ואין כאן טעות רק הקדמת המאוחר ור"ל לפי מה דגרסינן והשתא י"ל אמו כו' דמתרץ תלמודא קראי אהדדי דלגמרי מעטה ופריך דאין סברא למעטה לגמרי דק"ו הוא ואהא הקשה רש"י דה"ל לתלמודא להקשות בפשיטות טפי אדרבי יהודה דהוא מודה דמשום אם מיהת חייב וקראי דמתרצי דלא סתרי אהדדי לגמרי מיעטה וע"כ כתב ולי נראה דהשתא אמו כו' לישנא יתירא הוא אינו מלשון התלמוד וה"ג קאי הכא וממעט כו' ופריך בפשיטות לר' יהודה דקשו קראי אהדדי ומהרש"ל הגיה בפירש"י בע"א ואינה מבוררת לן ואין להאריך ודו"ק:
בד"ה אלא אמר רבא כו' משום איסור אשת אב ומשום איסור אם הלכך כו' דקרא ערות אביך נמי משום אשת אב ומשום איסור אם הוא דחייביה כו' עכ"ל כן הוא בנוסחות ישנות שבפירש"י וחדשים מקרוב באו הגיהו ולא משום איסור אם ויש מחקו ומשום איסור אם אבל הנ"ל לקיים כל נוסחאות ישנות שבפירש"י ור"ל דערות אביך מג"ש משמע ליה אשת אביך ומשמע ליה איסורא בין אשת אביו שהיא אמו בין כו' דחייב עליה משום איסור אשת אב ומשום איסור אם דאיסור אשת אב כתיב בהאי קרא ערות אביך וגו' איסור אם נמי כתיב בהאי קרא וערות אמך לא תגלה ולא כתיב ברישא דקרא ערות אביך מיעוטא דהיא למעט איסור אם באשת אב הלכך כי כתיב באידך סיפא דקרא ערות אביך היא ע"כ לאו למדרש מיניה איסור אב ולא משום אם דהא רישא דקרא נמי משום אב ומשום אם חייביה וא"כ ערות אביך היא דסיפא דקרא דחייבים משום איסור אב אינו חוזר לגופיה דאיסור דאשת אב כבר הוזכר ברישא דקרא ערות אביך ולא ה"ל למכתב רק מיעוטא לאיסור אם באשת אב וע"כ אתא למעוטי איסור אשת איש אבל אמך היא שפיר חוזר לגופיה לחייב באשת אב והיא אמו משום איסור אם ולא משום אשת אב דאע"ג דלא נתמעטה מרישא דקרא איסור אם ואשת אב מ"מ לא הזכיר מפורש איסור אם ברישא דקרא והוה שפיר חוזר לגופיה אמך היא לחייב משום אם ובא היא למעט איסור אשת אב באמו כן נ"ל ליישב כל נוסחות ישנות שבפירוש רש"י ודו"ק:
Chidushei Halachot on Sanhedrin 53b · Sefaria · מהדורה: Vilna Edition · Public Domain
מה תמצאו כאן
יחידת טקסט מלאה של מסכת סנהדרין, דף נ״ג, עמוד ב׳, בהיקף של כ־336 מילים ב־16 קטעים. מספור הקטעים מאפשר לחזור לשורה מדויקת, והפירושים מובאים כלשונם מן המקור הנדפס.
המשך הרצף
מקורות מקבילים
שיעורים וכלי לימוד
מפת קטע אחר קטע של כל 16 הקטעים בדף: מילות הפתיחה, המהלכים הנמצאים בטקסט עצמו וקישור חזרה לאותו קטע במקור.
- קטע 115 מילים
נפתחת ב״אִיסּוּר מִצְוָה – שְׁנִיּוֹת מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים. וְאַמַּאי…״
- קטע 219 מילים
נפתחת ב״אִיסּוּר קְדוּשָּׁה – אַלְמָנָה לְכֹהֵן גָּדוֹל, גְּרוּשָׁה…״
- קטע 35 מילים
נפתחת ב״וְתַנְיָא עֲלַהּ: רַבִּי יְהוּדָה מַחְלִיף.…״
- קטע 430 מילים
נפתחת ב״חַלּוֹפֵי הוּא דְּמַחְלֵיף, הָא חֲלִיצָה בָּעֲיָא. וְאִי…״
- קטע 58 מילים
נפתחת ב״לִדְבָרָיו דְּתַנָּא קַמָּא קָאָמַר, וְלֵיהּ לָא סְבִירָא…״
- קטע 615 מילים
נפתחת ב״כִּי אֲתָא רַבִּי יִצְחָק, תָּנֵי כְּדִתְנַן: רַבִּי…״
- קטע 718 מילים
נפתחת ב״וְטַעְמָא מַאי? אָמַר אַבָּיֵי: דְּאָמַר קְרָא ״אִמְּךָ…״
- קטע 820 מילים
נפתחת ב״אֶלָּא מֵעַתָּה, ״עֶרְוַת אֵשֶׁת אָבִיךָ לֹא תְגַלֵּה…״
- קטע 934 מילים
נפתחת ב״אֶלָּא אִמּוֹ שֶׁהִיא אֵשֶׁת אָבִיו, קָאֵי הָכָא…״
- קטע 1026 מילים
נפתחת ב״וְתוּ, לְרַבָּנַן נָמֵי, הָכְתִיב ״אִמְּךָ הִיא״? אֶלָּא,…״
- קטע 1121 מילים
נפתחת ב״אֶלָּא אָמַר רַב אַחָא בְּרֵיהּ דְּרַב אִיקָא:…״
- קטע 1226 מילים
נפתחת ב״אֶלָּא מֵעַתָּה: ״עֶרְוַת כַּלָּתְךָ לֹא תְגַלֵּה אֵשֶׁת…״
- קטע 1322 מילים
נפתחת ב״וְהָתְנַן: הַבָּא עַל כַּלָּתוֹ חַיָּיב עָלֶיהָ מִשּׁוּם…״
- קטע 1427 מילים
נפתחת ב״אֶלָּא, כֵּיוָן דְּחַד גּוּפָא הוּא, אַף עַל…״
- קטע 1516 מילים
נפתחת ב״אֶלָּא אָמַר רָבָא: קָסָבַר רַבִּי יְהוּדָה ״עֶרְוַת…״
- קטע 1634 מילים
נפתחת ב״וּמַשְׁמַע, בֵּין אֵשֶׁת אָבִיו שֶׁהִיא אִמּוֹ בֵּין…״
חכמים הנזכרים בדף
- רב אחא בריה דרב איקא · אמוראים · דור חמישי לאמוראים
מקור: מסכת סנהדרין דף נ״ג עמוד ב׳ · קטע 11 — “אֶלָּא אָמַר רַב אַחָא בְּרֵיהּ דְּרַב אִיקָא: אָמַר קְרָא…”
- רב אחא · אמוראים · דור רביעי לאמוראים
מהעיר לוד היה דיין בעירו.
מקור: מסכת סנהדרין דף נ״ג עמוד ב׳ · קטע 11 — “אֶלָּא אָמַר רַב אַחָא בְּרֵיהּ דְּרַב אִיקָא: אָמַר קְרָא…”
- אביי [הכהן] · אמוראים · דור רביעי לאמוראים
דור רביעי לאמוראים ונקרא שמו נחמני על שם סבו.
מקור: מסכת סנהדרין דף נ״ג עמוד ב׳ · קטע 7 — “וְטַעְמָא מַאי? אָמַר אַבָּיֵי: דְּאָמַר קְרָא ״אִמְּךָ הִיא״. מִשּׁוּם…”
לשון המקור
אִיסּוּר מִצְוָה – שְׁנִיּוֹת מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים. וְאַמַּאי קָרוּ לְהוּ אִיסּוּר מִצְוָה? שֶׁמִּצְוָה לִשְׁמוֹעַ דִּבְרֵי חֲכָמִים.
אִיסּוּר קְדוּשָּׁה – אַלְמָנָה לְכֹהֵן גָּדוֹל, גְּרוּשָׁה וַחֲלוּצָה לְכֹהֵן הֶדְיוֹט. וְאַמַּאי קָרוּ לְהוּ אִיסּוּר קְדוּשָּׁה? דִּכְתִיב: ״קְדֹשִׁים יִהְיוּ לֵאלֹהֵיהֶם״.
וְתַנְיָא עֲלַהּ: רַבִּי יְהוּדָה מַחְלִיף.
חַלּוֹפֵי הוּא דְּמַחְלֵיף, הָא חֲלִיצָה בָּעֲיָא. וְאִי סָלְקָא דַּעְתָּךְ רַבִּי יְהוּדָה כְּרַבִּי עֲקִיבָא סְבִירָא לֵיהּ, מִכְּדִי חַיָּיבֵי לָאוִין לְרַבִּי עֲקִיבָא כְּחַיָּיבֵי כָרֵיתוֹת דְּמֵי, וְחַיָּיבֵי כָרֵיתוֹת לָאו בְּנֵי חֲלִיצָה וְיִבּוּם נִינְהוּ!
לִדְבָרָיו דְּתַנָּא קַמָּא קָאָמַר, וְלֵיהּ לָא סְבִירָא לֵיהּ.
כִּי אֲתָא רַבִּי יִצְחָק, תָּנֵי כְּדִתְנַן: רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אֵינוֹ חַיָּיב אֶלָּא מִשּׁוּם הָאֵם בִּלְבַד.
וְטַעְמָא מַאי? אָמַר אַבָּיֵי: דְּאָמַר קְרָא ״אִמְּךָ הִיא״. מִשּׁוּם אִמּוֹ אַתָּה מְחַיְּיבוֹ, וְאִי אַתָּה מְחַיְּיבוֹ מִשּׁוּם אֵשֶׁת אָב.
אֶלָּא מֵעַתָּה, ״עֶרְוַת אֵשֶׁת אָבִיךָ לֹא תְגַלֵּה עֶרְוַת אָבִיךָ הִיא״, מִשּׁוּם אֵשֶׁת אָב אַתָּה מְחַיְּיבוֹ, וְאִי אַתָּה מְחַיְּיבוֹ מִשּׁוּם אִמּוֹ?
אֶלָּא אִמּוֹ שֶׁהִיא אֵשֶׁת אָבִיו, קָאֵי הָכָא וּמְמַעֵט לַהּ, קָאֵי הָכָא וּמְמַעֵט לַהּ. הַשְׁתָּא, אִמּוֹ שֶׁאֵינָהּ אֵשֶׁת אָבִיו – מִיחַיַּיב, אֵשֶׁת אָבִיו שֶׁאֵינָהּ אִמּוֹ – מִיחַיַּיב, אִמּוֹ שֶׁהִיא אֵשֶׁת אָבִיו – לָא מִיחַיַּיב כְּלָל?
וְתוּ, לְרַבָּנַן נָמֵי, הָכְתִיב ״אִמְּךָ הִיא״? אֶלָּא, הָהוּא מִיבְּעֵי לֵיהּ לְכִדְרַב שִׁישָׁא בְּרֵיהּ דְּרַב אִידִי. לְרַבִּי יְהוּדָה נָמֵי, הָהוּא מִיבְּעֵי לֵיהּ לְכִדְרַב שִׁישָׁא בְּרֵיהּ דְּרַב אִידִי.
אֶלָּא אָמַר רַב אַחָא בְּרֵיהּ דְּרַב אִיקָא: אָמַר קְרָא ״עֶרְוָתָהּ״, מִשּׁוּם עֶרְוָה אַחַת אַתָּה מְחַיְּיבוֹ, וְאִי אַתָּה מְחַיְּיבוֹ מִשּׁוּם שְׁתֵּי עֲרָיוֹת.
אֶלָּא מֵעַתָּה: ״עֶרְוַת כַּלָּתְךָ לֹא תְגַלֵּה אֵשֶׁת בִּנְךָ הִיא לֹא תְגַלֶּה עֶרְוָתָהּ״ – הָכִי נָמֵי מִשּׁוּם עֶרְוָה אַחַת אַתָּה מְחַיְּיבוֹ וְאִי אַתָּה מְחַיְּיבוֹ מִשּׁוּם שְׁתֵּי עֲרָיוֹת?
וְהָתְנַן: הַבָּא עַל כַּלָּתוֹ חַיָּיב עָלֶיהָ מִשּׁוּם כַּלָּתוֹ וּמִשּׁוּם אֵשֶׁת אִישׁ, בֵּין בְּחַיֵּי בְנוֹ בֵּין לְאַחַר מִיתַת בְּנוֹ, וְלָא פְּלִיג רַבִּי יְהוּדָה.
אֶלָּא, כֵּיוָן דְּחַד גּוּפָא הוּא, אַף עַל גַּב דִּתְרֵי אִיסּוּרֵי נִינְהוּ, כְּתִיב ״עֶרְוָתָהּ״. הָכָא נָמֵי, כֵּיוָן דְּחַד גּוּפָא הוּא, אַף עַל גַּב דִּתְרֵי אִיסּוּרֵי נִינְהוּ, כְּתִיב ״עֶרְוָתָהּ״.
אֶלָּא אָמַר רָבָא: קָסָבַר רַבִּי יְהוּדָה ״עֶרְוַת אָבִיךָ״ – זוֹ אֵשֶׁת אָבִיךָ, וּמַיְיתֵי לַהּ בִּגְזֵירָה שָׁוָה.
וּמַשְׁמַע, בֵּין אֵשֶׁת אָבִיו שֶׁהִיא אִמּוֹ בֵּין אֵשֶׁת אָבִיו שֶׁאֵינָהּ אִמּוֹ. אִמּוֹ שֶׁאֵינָהּ אֵשֶׁת אָבִיו מִנַּיִין? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״עֶרְוַת אִמְּךָ לֹא תְגַלֵּה אִמְּךָ הִיא״. מִשּׁוּם אִמּוֹ אַתָּה מְחַיְּיבוֹ, וְאִי אַתָּה מְחַיְּיבוֹ מִשּׁוּם אֵשֶׁת אָבִיו.