דף ביאור

מסכת סנהדרין דף ק״ג עמוד ב׳

דף זה מרכז את הביאור על יחידת המקור: פירושי המפרשים כלשונם, המקורות שהטקסט מצטט, החכמים הנזכרים בו וקישורים ישירים חזרה לטקסט.

לטקסט המלא במקור

תלמוד בבלי · מפת הדף

מסכת סנהדרין דף ק״ג עמוד ב׳

מסכת סנהדרין דף ק״ג עמוד ב׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 18 קטעים ממוספרים, כ־645 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

רש"י

כי בי חשק לא שייך אלא ברבונא דעלמא כלומר אותו שחפץ בי וביראתי אפלטהו:

ע' שברשעים תלויה שאינה כתובה בשיטת אותיות התיבה אלא תלויה היא למעלה ונראה ככתוב רשים:

כיון שנעשה אדם רש מלמטה שיש לו שונאין ואין רוח הבריות נוחה הימנו:

נעשה רש מלמעלה בידוע ששונאין אותו מלמעלה להכי כתוב רשים שני מיני רשות:

ולא נכתביה לעי"ן כלל:

משום כבודו של דוד שאין הדבר נוהג בצדיקים ודוד היו לו שונאים הרבה:

ונחמיה בן חכליה שהיו לו שונאים הרבה מנכרים שמבקשין להרגו על שהיה בונה בית המקדש כדכתיב בעזרא (נחמיה ד׳:י״א) ואחת מחזקת השלח וגו' ל"א היו לו קנאים מישראל דכתיב (שם ז) רבים ביהודה בעלי שבועה לו כי הוא חתן לשכניה בן ארח שהיו מבזין אותו. בקדושין (דף ע.) מפרש להאי קרא ולהכי איכתבא לומר שברשעים אמרינן ולא בצדיקים:

היה שונה חמשים וחמשה פנים בתורת כהנים ספר ויקרא היה מחדש בו כל שנה ושנה ודורשו מפלפולו:

ועוד 31 קטעי פירוש על דף זה.

Rashi on Sanhedrin 103b · Sefaria · מהדורה: Vilna Edition · CC-BY-SA

גליון הש"ס

גמרא אבשלום אין לו חלק לעוה"ב עי' סוטה דף י ע"ב תוספות ד"ה דקרב:

שם ר"י ור"א חד אמר עי' מדרש רבה ויקרא סוף פ' מצורע:

Gilyon HaShas on Sanhedrin 103b · Sefaria · מהדורה: Vilna Edition · Public Domain

בן יהוידע

מְנַשֶּׁה הָיָה שׁוֹנֶה חֲמִשִּׁים וַחֲמִשָּׁה פָּנִים בְּתוֹרַת כֹּהֲנִים כְּנֶגֶד שְׁנֵי מַלְכוּתוֹ. נראה לי בס"ד לכן נקרא מְנַשֶּׁה אותיות 'שם נ"ה' וזכה לכך כמנין שם אהי־ה ושם בוכ"ו [34+21=55] שהוא אותיות דאחר שם אהי־ה שמספרם נ"ה דהתורה נתנה לנו מעולם הבריאה שהוא סוד בינה ששם היא שם אהי־ה ולכן התורה נקראת כַּלָּה וכמו שאמרו דורשי רשומות הֲלָכָה אותיות הַכַּלָּה כי כַּלָּה גימטריא נ"ה [55] מספר אהי־ה ובוכ"ו, ולכל זה זכה קודם החטא ואחר שחטא נמצאת הכלה שהיא התורה גזולה בידו ולכן אות כ"ף של כַּלָּה נעשה אותיות 'גָּזִּי' [20] בסוד גָּזִּי נִזְרֵךְ וְהַשְׁלִיכִי (ירמיה ז, כט) וכיון דנעשה אותיות 'גָּזִּי' נמצא אותיות כַּלָּה נעשו אותיות 'גְזֵילׇה' שהתורה שנקראת כלה גזולה היא בידו עתה. אך 'אַחְאָב זָכָה לְחֲמִשָּׁה וּשְׁמוֹנִים' כמנין גַּבְּלָן [85] כי ידוע דהחכם נקרא גַּבְּלָן כאשר פירשו במאמר והגבלן ישתומם (סנהדרין צז.) דגבלן הוא החכם ופרשתי הטעם דנקרא גַּבְּלָן כי עושה גדרים וסייגים בתורה וכל זה קודם שסרח, אך אחר שסרח ששלט בו יצר הרע נהפך לו מספר גַּבְּלָן למספר לֵב אֶבֶן [85] דהחשבון שוה וידוע שיצר הרע נקרא לֵב אֶבֶן דכתיב וַהֲסִרֹתִי אֶת לֵב הָאֶבֶן מִבְּשַׂרְכֶם והיינו דאות ג' של גַּבְּלָן יהיה אותיות א"ב ונמצא שם גַּבְּלָן נעשה 'לֵב אֶבֶן'. אבל 'יָרָבְעָם זָכָה לְמֵאָה וּשְׁלֹשָׁה פָּנִים' כמנין חסד אל כי התורה נקראת חסד א־ל [103] שנתנה בסוד החסד דכתיב מִימִינוֹ אֵשׁ דָּת לָמוֹ (דברים לג, ב) וכתיב תּוֹרַת חֶסֶד עַל לְשׁוֹנָהּ (משלי לא, כו) וגם הוא מספר מנחה [103] דכתיב וַיַּרְא מְנֻחָה כִּי טוֹב (בראשית מט, טו) שדרשו זה על התורה ואחר שסרח נהפך מספר ק"ג למספר 'אבק' [103] כי אות ג' נעשה א"ב והוא מספר 'דַּם נִדָּה' [103] כי עבד עבודה זרה שנמשלה לדם נדה דכתיב תִּזְרֵם כְּמוֹ דָוָה (ישעיה ל, כב).

אָחָז וַאֲחַזְיָה וְכָל מַלְכֵי יִשְׂרָאֵל שֶׁכָּתוּב בָּהֶן "וַיַּעַשׂ הָרַע בְּעֵינֵי ה'" לֹא חַיִּין וְלֹא נִידּוֹנִין (מלכים ב כא, טז). נראה לי הכונה דאחר מיתתן לא הכניסום לגן עדן לישב עם הצדיקים שהיושבים כולם נקראים חיין ולא נידונין בגיהנם אלא מתגלגלים בכל דור ודור ונתקנים על ידי גלגול והם נחלקים לחלקים רבים וקמא קמא שנתקן הולך לגן עדן. ומה שאמר 'שֶׁלֹּא מָנוּ אֶת אָחָז מִפְּנֵי שֶׁמּוּטָּל בֵּין שְׁנֵי צַדִּיקִים' נראה לי בס"ד רמז הכתוב בֹּא יָבוֹא בְרִנָּה נֹשֵׂא אֲלֻמֹּתָיו (תהלים קכו, ו) 'יָבֹא' ראשי תיבות אָחָז בֶּן יוֹתָם 'בֹּא בְרִנָּה' שיהיה לו חלק לעולם הבא כי עולם הבא היא סוד בינה שנקראת 'רנה' יען כי הוא 'נֹשֵׂא אֲלֻמֹּתָיו' שתי אלומות מצד אביו ומצד בנו חזקיהו שיש לו שתי אלומות של זכות. גם אָחָז [16] גימטריא וַי [16] כי הרשיע והיה וי לעצמו ובזכות אביו ובנו נתקן על ידי גלגול ובטל ה'וַי' ולכן נפרדו אותיות וַי דאות יו"ד היא בראש שם אביו יוֹתָם ואות וא"ו בסוף שם בנו חִזְקִיָּהוּ כי נפרדו אותיות וַי בזכותם. גם אותיות יוֹתָם הוא 'תַּם וַי' רמז דאחז שהוא מספר 'וַי' תם ונשלם בזכות אביו יותם. גם חִזְקִיָּהוּ אותיות 'חזק הוי' דאחז שהוא מספר וי נתחזק ע"ו חזקיהו המלך ע"ה. ובשער הגלגולים (הקדמה ל"ו) כתב וזה לשונו שמעתי ממורי ז"ל דראשי תיבות אֲשֶׁר חֵלֶב זְבָחֵימוֹ (דברים לב, לח) הם 'אָחָז' והוא סוד גלגול אחז בן יותם ואיני יודע כונת הענין למה נרמז כאן עד כאן לשונו. ואנא עבדא אוסיף לרמוז בזה בס"ד 'חֵלֶב זְבָחֵימוֹ' בלתי יו"ד עולה ק"ג כמנין עֶבֶד הֳ' [102] שסופו נתקן ונעשה עבד ה' ואם תחשוב זבחימו ביו"ד [113] ככתוב יעלה מספר עֶבֶד הָאֵ־ל [112] עם הכולל והכל אחד. והנה במדרש פרשת לך לך (מדרש רבה מב, ג) איתא למה נקרא שמו אחז? שאחז בתי כנסיות ובתי מדרשות וכך אמר אחז אם אין גדיים אין תישים אם אין תישים אין צאן אם אין צאן אין רועה אם אין רועה אין עולם, כך היה סבור בדעתו לומר אם אין קטנים אין תלמידים אם אין תלמידים אין חכמים אם אין חכמים אין זקנים אם אין זקנים אין נביאים אם אין נביאים אין הקדוש ברוך הוא משרה שכינתו עליהם הדא הוא דכתיב צוֹר תְּעוּדָה חֲתוֹם תּוֹרָה בְּלִמֻּדָי (ישעיה ח, טז) עיין שם. ונראה כיון שחטא בדבר זה שאחז בתי מדרשות שלא ירביצו שם תורה על כן תיקון שלו צריך שיתגלגל ברב אחד המרביץ תורה בישראל באיזה דור שיהיה כדי לתקן עון זה ולזה תמצא סופי תיבות 'אֲשֶׁר חֵלֶב' הוא רַב ואות וא"ו של 'זְבָחֵימוֹ' רמז לשש בשש והבן. גם עוד אותיות 'אֲשֶׁר חֵלֶב זְבָחֵימוֹ' יהיה בהם צירוף תיבות אלו שהם 'אחז משוחרי בבל' לרמוז שיתוקן על ידי שוחרי התורה הבלולה במקרא ומשנה וגמרא.

"וְגַם דָּם נָקִי שָׁפַךְ מְנַשֶּׁה הַרְבֵּה" שֶׁהָרַג אֶת יְשַׁעְיָה (מלכים ב כא, טז). ידוע כי ישעיה היה זקנו אבי אמו לכן אמר 'דָּם נָקִי' רצונו לומר דם קין כמו דקין שפך דם אחיו שהוא קרובו כן זה שפך דם זקינו. גם נָקִי [160] גימטריא זקן [157] עם הכולל ג' אותיות. ואמר 'פֶּה לָפֶה' כי ישעיה נבלע בארז ונסרו במקום פיו ונח נפשיה בעבור שאמר בְּתוֹךְ עַם טְמֵא שְׂפָתַיִם אָנֹכִי יוֹשֵׁב (ישעיה ו, ה) וזהו שנאמר 'פֶּה לָפֶה' רצונו לומר פה שדבר בו גרם לו שיהרג במקום פה.

אָמוֹן בָּא עַל אִמּוֹ, דִּכְתִיב "כִּי הוּא אָמוֹן הִרְבָּה אַשְׁמָה" (דברי הימים ב לג, כג). דריש אַשְׁמָה אותיות מֵאִשָּׁה מצד אמו שהיתה אשה או 'אש מה' והיינו מה [45] גימטריא אדם [45] וזהו 'אש אדם'. גם אַשְׁמָה 'אם שה' כי שה לשון המשכה רצונו לומר משך אמו אצלו לשכב עמה.

שֶׁחָקַק שֵׁם עֲבוֹדָה זָרָה עַל אַמָּתוֹ נראה דריש תיבת 'עָלָיו' (דברי הימים ב לג, כג) 'על יו' זו האמה שהיא סוד וא"ו והעטרה היא סוד יו"ד כנודע.

מִפְּנֵי מָה לֹא מָנוּ אֶת מִיכָה מִפְּנֵי שֶׁפִּתּוֹ מְצוּיָה לְעוֹבְרֵי דְרָכִים (זכריה י, יא). הא דאהניה ליה מצוה זו להכריע עבירות חמורות של עבודה זרה דהוי מומר לכל התורה כולה היינו דמזדמן בזה שיחיה נפשות עוברים ושבים שהם צדיקים והיו צריכין למות מחמת רעבון ונעשה גרמא לחיותם וחיו שנים ועשו מצות מרובות.

גְּדוֹלָה לְגִימָה שֶׁהִרְחִיקָה שְׁתֵּי מִשְׁפָּחוֹת מִיִּשְׂרָאֵל (דברים כג, ה) הא דקרי לה לְגִימָה ולא קרי לה אֲכִילָה, נראה לי בס"ד לְגִימָה אותיות הַגִּימֶל כי הצדקה רמוזה באות הגימל שהוא רצונו לומר גמול דלים כנזכר בגמרא (שבת קד.). ואומרו 'מַרְחֶקֶת אֶת הַקְּרוֹבִים' רצונו לומר דרגא דשקר דאותיותיו קרובים 'וּמְקָרֶבֶת אֶת הָרְחוֹקִים' דרגא דאמת דאותיותיו רחוקים א' בראש מ'ם באמצע תי"ו בסוף.

Ben Yehoyada on Sanhedrin 103b · Sefaria · מהדורה: Senlake edition 2019 based on Ben Yehoyada, Jerusalem, 1897 · Public Domain

תוספות

אין פירוש שמור לדף זה — לא נמצא נוסח בדפוסים האמינים שבידינו.

לשון המקור

קטע 1

״כִּי בִי חָשַׁק וַאֲפַלְּטֵהוּ אֲשַׂגְּבֵהוּ כִּי יָדַע שְׁמִי. יִקְרָאֵנִי וְאֶעֱנֵהוּ עִמּוֹ אָנֹכִי בְצָרָה אֲחַלְּצֵהוּ וַאֲכַבְּדֵהוּ. אוֹרֶךְ יָמִים אַשְׂבִּיעֵהוּ וְאַרְאֵהוּ בִּישׁוּעָתִי״.

קטע 2

אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ: מַאי דִּכְתִיב ״וְיִמָּנַע מֵרְשָׁעִים אוֹרָם וּזְרוֹעַ רָמָה תִּשָּׁבֵר״? מִפְּנֵי מָה עַיִן שֶׁל רְשָׁעִים תְּלוּיָה? כֵּיוָן שֶׁנַּעֲשֶׂה אָדָם רָשׁ מִלְּמַטָּה, נַעֲשֶׂה רָשׁ מִלְּמַעְלָה.

קטע 3

וְלָא נִכְתְּבַיהּ כְּלָל? רַבִּי יוֹחָנָן וְרַבִּי אֶלְעָזָר: חַד אָמַר, מִפְּנֵי כְּבוֹדוֹ שֶׁל דָּוִד; וְחַד אָמַר, מִשּׁוּם כְּבוֹדוֹ שֶׁל נְחֶמְיָה בֶּן חֲכַלְיָה.

קטע 4

תָּנוּ רַבָּנַן: מְנַשֶּׁה הָיָה שׁוֹנֶה חֲמִשִּׁים וַחֲמִשָּׁה פָּנִים בְּתוֹרַת כֹּהֲנִים, כְּנֶגֶד שְׁנֵי מַלְכוּתוֹ. אַחְאָב – שְׁמֹנִים וַחֲמִשָּׁה, יָרׇבְעָם – מֵאָה וּשְׁלֹשָׁה.

קטע 5

תַּנְיָא: הָיָה רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר, אַבְשָׁלוֹם אֵין לוֹ חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא, שֶׁנֶּאֱמַר ״וַיַּכּוּ אֶת אַבְשָׁלוֹם וַיְמִיתֻהוּ״. ״וַיַּכּוּהוּ״ – בְּעוֹלָם הַזֶּה, ״וַיְמִיתֻהוּ״ – לָעוֹלָם הַבָּא. תַּנְיָא: רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר מִשּׁוּם רַבִּי מֵאִיר, אָחָז וַאֲחַזְיָה וְכׇל מַלְכֵי יִשְׂרָאֵל שֶׁכָּתוּב בָּהֶן ״וַיַּעַשׂ הָרָע בְּעֵינֵי ה׳״ – לֹא חַיִּין וְלֹא נִידּוֹנִין.

קטע 6

״וְגַם דָּם נָקִי שָׁפַךְ מְנַשֶּׁה הַרְבֵּה מְאֹד עַד אֲשֶׁר מִלֵּא אֶת יְרוּשָׁלִַים פֶּה לָפֶה לְבַד מֵחַטָּאתוֹ אֲשֶׁר הֶחֱטִיא אֶת יְהוּדָה לַעֲשׂוֹת הָרַע בְּעֵינֵי ה׳״. הָכָא תַּרְגִּימוּ: שֶׁהָרַג יְשַׁעְיָה. בְּמַעְרְבָא אָמְרִי: שֶׁעָשָׂה צֶלֶם מַשּׂאוֹי אֶלֶף בְּנֵי אָדָם, וּבְכׇל יוֹם וָיוֹם הוֹרֵג (אֶת) כּוּלָּם. כְּמַאן אָזְלָא הָא דְּאָמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָה: שְׁקוּלָה נְשָׁמָה שֶׁל צַדִּיק אֶחָד כְּנֶגֶד כׇּל הָעוֹלָם כּוּלּוֹ? כְּמַאן דְּאָמַר יְשַׁעְיָה הָרַג.

קטע 7

כְּתִיב ״פֶּסֶל״, וּכְתִיב ״פְּסִילִים״. אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: בַּתְּחִלָּה עָשָׂה לוֹ פַּרְצוּף אֶחָד, וּלְבַסּוֹף עָשָׂה לוֹ אַרְבָּעָה פַּרְצוּפִים, כְּדֵי שֶׁתִּרְאֶה שְׁכִינָה וְתִכְעוֹס.

קטע 8

אָחָז הֶעֱמִידוֹ בַּעֲלִיָּיה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְאֵת הַמִּזְבְּחוֹת אֲשֶׁר עַל הַגָּג עֲלִיַּת אָחָז וְגוֹ׳״. מְנַשֶּׁה הֶעֱמִידוֹ בַּהֵיכָל, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיָּשֶׂם אֶת פֶּסֶל הָאֲשֵׁרָה אֲשֶׁר עָשָׂה בַּבַּיִת אֲשֶׁר אָמַר ה׳ אֶל דָּוִד וְאֶל שְׁלֹמֹה [בְנוֹ] בַּבַּיִת הַזֶּה וּבִירוּשָׁלִַים אֲשֶׁר בָּחַרְתִּי מִכֹּל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל אָשִׂים אֶת שְׁמִי לְעוֹלָם״. אָמוֹן הִכְנִיסוֹ לְבֵית קׇדְשֵׁי הַקֳּדָשִׁים, שֶׁנֶּאֱמַר: ״כִּי קָצַר הַמַּצָּע מֵהִשְׂתָּרֵעַ וְהַמַּסֵּכָה צָרָה כְּהִתְכַּנֵּס״.

קטע 9

מַאי ״כִּי קָצַר הַמַּצָּע מֵהִשְׂתָּרֵעַ״? אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי אָמַר רַבִּי יוֹנָתָן: [כִּי] קָצַר הַמַּצָּע זֶה מִלְּהִשְׂתָּרֵר עָלָיו שְׁנֵי רֵעִים כְּאֶחָד. מַאי ״וְהַמַּסֵּכָה צָרָה וְגוֹ׳״? אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי: רַבִּי יוֹנָתָן כִּי הֲוָה מָטֵי לְהַאי קְרָא הֲוָה קָא בָכֵי, מִי שֶׁכָּתַב בּוֹ ״כֹּנֵס כַּנֵּד מֵי הַיָּם״ תֵּעָשֶׂה לוֹ מַסֵּכָה צָרָה?

קטע 10

[אָחָז בִּטֵּל אֶת הָעֲבוֹדָה], וְחָתַם אֶת הַתּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״צוֹר תְּעוּדָה חֲתוֹם תּוֹרָה בְּלִמּוּדָי״. מְנַשֶּׁה קָדַר אֶת הָאַזְכָּרוֹת, וְהָרַס אֶת הַמִּזְבֵּחַ. אָמוֹן שָׂרַף אֶת הַתּוֹרָה, וְהֶעֱלָה שְׂמָמִית עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ. אָחָז הִתִּיר אֶת הָעֶרְוָה. מְנַשֶּׁה בָּא עַל אֲחוֹתוֹ.

קטע 11

אָמוֹן בָּא עַל אִמּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״כִּי הוּא אָמוֹן הִרְבָּה אַשְׁמָה״. רַבִּי יוֹחָנָן וְרַבִּי אֶלְעָזָר, חַד אָמַר: שֶׁשָּׂרַף אֶת הַתּוֹרָה, וְחַד אָמַר: שֶׁבָּא עַל אִמּוֹ. אָמְרָה לוֹ אִמּוֹ: כְּלוּם יֵשׁ לְךָ הֲנָאָה מִמָּקוֹם שֶׁיָּצָאתָ מִמֶּנּוּ? אָמַר לָהּ: כְּלוּם אֲנִי עוֹשֶׂה אֶלָּא לְהַכְעִיס אֶת בּוֹרְאִי.

קטע 12

כִּי אֲתָא יְהוֹיָקִים אָמַר: קַמָּאֵי לָא יָדְעִי לְאַרְגּוֹזֵי, כְּלוּם אָנוּ צְרִיכִין אֶלָּא לְאוֹרוֹ? יֵשׁ לָנוּ זְהַב פַּרְוַיִים שֶׁאָנוּ מִשְׁתַּמְּשִׁין בּוֹ, יִטּוֹל אוֹרוֹ. אָמְרוּ לוֹ: וַהֲלֹא כֶּסֶף וְזָהָב שֶׁלּוֹ הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר: ״לִי הַכֶּסֶף וְלִי הַזָּהָב נְאֻם ה׳ צְבָאוֹת״? אָמַר לָהֶם: כְּבָר נְתָנוֹ לָנוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״הַשָּׁמַיִם שָׁמַיִם לַה׳ וְהָאָרֶץ נָתַן לִבְנֵי אָדָם״.

קטע 13

אֲמַר לֵיהּ רָבָא לְרַבָּה בַּר מָרִי: מִפְּנֵי מָה לֹא מָנוּ אֶת יְהוֹיָקִים? מִשּׁוּם דִּכְתִיב בֵּיהּ: ״וְיֶתֶר דִּבְרֵי יְהוֹיָקִים וְתֹעֲבֹתָיו אֲשֶׁר עָשָׂה וְהַנִּמְצָא עָלָיו״. מַאי ״וְהַנִּמְצָא עָלָיו״? רַבִּי יוֹחָנָן וְרַבִּי אֶלְעָזָר – חַד אָמַר: שֶׁחָקַק שֵׁם עֲבוֹדָה זָרָה עַל אַמָּתוֹ, וְחַד אָמַר: שֶׁחָקַק שֵׁם שָׁמַיִם עַל אַמָּתוֹ.

קטע 14

אֲמַר לֵיהּ: בִּמְלָכִים לֹא שָׁמַעְתִּי, בְּהֶדְיוֹטוֹת שָׁמַעְתִּי. מִפְּנֵי מָה לֹא מָנוּ אֶת מִיכָה? מִפְּנֵי שֶׁפִּתּוֹ מְצוּיָה לְעוֹבְרֵי דְּרָכִים, שֶׁנֶּאֱמַר: ״כׇּל הָעוֹבֵר וְשָׁב אֶל הַלְוִיִּם״.

קטע 15

״וְעָבַר בַּיָּם צָרָה וְהִכָּה בַיָּם גַּלִּים״. אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: זֶה פִּסְלוֹ שֶׁל מִיכָה. תַּנְיָא, רַבִּי נָתָן אוֹמֵר: מִגָּרֵב לְשִׁילֹה שְׁלֹשָׁה מִילִין, וְהָיָה עֲשַׁן הַמַּעֲרָכָה וַעֲשַׁן פֶּסֶל מִיכָה מִתְעָרְבִין זֶה בָּזֶה.

קטע 16

בִּקְּשׁוּ מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת לְדוֹחְפוֹ. אָמַר לָהֶן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: הַנִּיחוּ לוֹ, שֶׁפִּתּוֹ מְצוּיָה לְעוֹבְרֵי דְּרָכִים. וְעַל דָּבָר זֶה נֶעְנְשׁוּ אַנְשֵׁי פִּלֶגֶשׁ בַּגִּבְעָה. אָמַר לָהֶן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: בִּכְבוֹדִי לֹא מְחִיתֶם, עַל כְּבוֹדוֹ שֶׁל בָּשָׂר וָדָם מְחִיתֶם!

קטע 17

אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מִשּׁוּם רַבִּי יוֹסֵי בֶּן קִסְמָא: גְּדוֹלָה לְגִימָה, שֶׁהִרְחִיקָה שְׁתֵּי מִשְׁפָּחוֹת מִיִּשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר: ״עַל דְּבַר אֲשֶׁר לֹא קִדְּמוּ אֶתְכֶם בַּלֶּחֶם וּבַמַּיִם״. וְרַבִּי יוֹחָנָן דִּידֵיהּ אָמַר: מְרַחֶקֶת אֶת הַקְּרוֹבִים, וּמְקָרֶבֶת אֶת הָרְחוֹקִים, וּמַעֲלֶמֶת עֵינַיִם מִן הָרְשָׁעִים, וּמַשְׁרָה שְׁכִינָה עַל נְבִיאֵי הַבַּעַל, וְשִׁגְגָתוֹ עוֹלָה זָדוֹן.

קטע 18

מְרַחֶקֶת אֶת הַקְּרוֹבִים –

מסכת סנהדרין דף ק״ג עמוד ב׳

מסכת סנהדרין דף ק״ג עמוד ב׳

רש"י

גליון הש"ס

בן יהוידע

תוספות

מה תמצאו כאן

המשך הרצף

מקורות מקבילים

שיעורים וכלי לימוד

חכמים הנזכרים בדף

לשון המקור