מסכת מכות דף י״ב עמוד ב׳

רבי יהודה לענין מעשר אמרה למילתיה:

הלך אחר פתחה כולה בפנים ופתוחה לחוץ כלחוץ כולה בחוץ ופתוחה לפנים כלפנים:

באילן הלך אחר נופו ומתניתין דהכא. וברייתא רבי יהודה ומתני' דאילן שהוא עומד בפנים כו' רבנן ושינויא קמא ליתא:

אימור דשמעת ליה כו' כלומר היכי בעית לאוקמא להא דתניא בירושלים הלך אחר הנוף כו' כר' יהודה הניחא אי תנא בה חדא בירושלים הלך אחר הנוף ולא תנא בה בערי מקלט הלך אחר הנוף מצית מוקמת לה כרבי יהודה אבל השתא מאן ציית לך אימור דשמעת ליה לרבי יהודה גבי מעשר באילן הלך אחר הנוף משום דאיכא למימר לחומרא בין עיקרו בפנים ונופו בחוץ בין עיקרו בחוץ ונופו בפנים דגבי מעשר איכא בין בפנים בין בחוץ חדא לחומרא וחדא לקולא חומר בפנים מבחוץ שבחוץ יכול לפדותו ובפנים אינו יכול לפדותו דקלטי ליה מחיצות וחומר בחוץ מבפנים שאינו נאכל בחוץ בלא פדייה ובפנים אוכלו בלא פדייה ואיכא למימר כי אמר רבי יהודה הלך אחר הנוף לחומרא אמרה כדמפרש ואזיל:

עיקרו בחוץ ונופו בפנים כו' הלך אחר הנוף לענין פדייה:

עיקרו בפנים ונופו לחוץ הלך אחר הנוף לענין אכילה דמישדי עיקרו בתר נופו ואסור לאוכלו בעיקרו אא"כ פדאו מקודם שנכנס:

אלא בערי מקלט על כרחך עיקרו בפנים ונופו לחוץ לא משכחת לה אלא לקולא:

אמר רבא בעיקרו כולי עלמא לא פליגי כו' לעולם כדקא משנינן הא רבי יהודה והא רבנן דלרבנן לא שדינן לא נוף בתר עיקרו ולא עיקרו בתר נוף לא במעשר ולא בערי מקלט כדקתני קמייתא מכנגד החומה ולפנים כלפנים ורבי יהודה פליג ואמר שדי עיקרו בתר נופו ודקאמרת דלמא לחומרא קאמר אנן נמי לחומרא אמרינן לה לענין מעשר כדאמרן ולענין מקלט היכא דעיקרו בחוץ ונופו בפנים דחומרא הוא שדי עיקרו בתר נופו ואם רוצח בעיקרו לא מצי קטיל ליה והיכא דעיקרו בפנים ונופו בחוץ דקאמר בה רבי יהודה הלך אחר הנוף לאו למישדי עיקרו בתר נופו ולמימר דכי היכי בנופו מצי קטיל ליה בעיקרו נמי מצי קטיל קאמר דבעיקרו שבפנים כולי עלמא לא פליגי דלא מצי קטיל והיכא דקאי רוצח בנופו שבחוץ ויכול גואל הדם לעמוד חוץ לתחום ולהורגו בחצים ובצרורות כולי עלמא לא פליגי דמצי קטיל דלכולי עלמא נוף בתר עיקר לא שדינן כי פליגי דקאמר ר' יהודה הלך אחר הנוף למהוי עיקרו דרגא לנופו שיכנס גואל הדם בתוך התחום ויעלה דרך העיקר ויהרגנו בנופו קאמר וכי הך קולא אית ליה לר' יהודה דהא לאו עיקר שדי בתר נוף אלא כל חד כדקאי:

אימור דשמעת ליה לרבי יהודה לחומרא וצריך עיון מנא ליה דלא אמרינן גם להקל וי"ל דמסברא אית ליה דלא פליגי רבי יהודה ורבנן כולי האי כי אם בחומרא בעלמא:

גבי מעשר לחומרא עיקרו בחוץ ונופו בפנים כי היכי דבנופו לא מצי פריק כו'. פי' לא אזלינן בתר נוף לקולא לומר דכי היכי דבנופו דבפנים מצי אכיל בלא פדייה הכי נמי בעיקרו מבחוץ מצי אכיל ליה בלא פדייה אלא לחומרא דוקא לומר דלא מצי פריק ליה בעיקרו ומשמע דפשיטא ליה דבנוף גופיה מצי אכיל דנהי דשדינן עיקר בתר נוף לחומרא מ"מ נוף לא שדינן בתר עיקרו גם לחומרא:

מר סבר עיקרו הוי דרגא כו' קצת קשה מנא ליה לאפלוגי רבנן ארבי יהודה בהא ויש לומר דמשמע מתוך הברייתא דפליגי לרבי יהודה בתרתי בין במעשר בין בערי מקלט מדנקט ערי מקלט גבי ירושלים:

רב אשי אמר מאי אחר הנוף פי' רב אשי בא למידק הא דפרכינן אלא עיקרו בפנים ונופו לחוץ הכא נמי דבעיקרו מצי קטיל וקאמר דאף אחר הנוף קתני מתני' דגם אחר הנוף אזלינן היכי דהוי חומרא כמו דעיקרו בחוץ ונופו בפנים דשדינן עיקרו בתר נופו ואף בעיקר לא מצי קטיל וה"ה דאזלינן בתר עיקר למישדייה נופו בתר עיקרו לחומרא כגון בעיקרו בפנים ונופו לחוץ דאף בנופו לא קטלינן דאזלינן בתר עיקרו וקשה דא"כ כי היכי דקתני הולך אחר הנוף דהיינו אף אחר הנוף ה"ה דהוה מצי למתני הכל הולך אחר העיקר ועוד קשה דהא לעיל גבי מעשר כי קאמר דאזלינן בתר הנוף לחומרא משמע דמכל מקום פשיטא ליה דדין נוף עצמו לא היה בטל כלל דלא שדינן ליה בתר עיקרו כדפרישית לעיל ולכך ניחא פירוש הר"ם דודאי דין נוף עצמו לא היה בטל לעולם גם לחומרא כדפירשתי והכי קאמר אף לאחר הנוף שדינן ליה עיקר לחומרא כמו עיקרו בחוץ ונופו בפנים כי היכי דנופו לא מצי קטיל בעיקר נמי לא מצי קטיל והוא הדין דעיקר אזיל בתר נפשיה שיש לעיקר דין עצמו כגון דעיקרו בפנים ונופו בחוץ אע"ג דבנופו מצי קטיל כדפירש דלעולם יש לו לנוף דין עצמו גם להקל מכל מקום דעיקר מבפנים לא מצי קטיל דלא שדינן העיקר בתר הנוף לקולא רק לחומרא אבל הקונטרס פירש אף אחר הנוף משום דבכולי הש"ס שדינן לנוף בתר העיקר אצטריך למימר הכא גבי מקלט דזימנין דשדינן עיקר בתר הנוף לחומרא לפי זה ניחא קצת הא דנקט אחר הנוף טפי מאחר העיקר מיהו גם זה קשיא דהא לענין מעשר לא שדינן לעולם בתר עיקרו כדפ"ל לכך ניחא לפי' הר"ם:

פלכו קולטו קשה דהא אמרינן כבר גולה מפלך [לפלך] ועוד הא קאמר בן לו' גולה מעיר לעיר ויש לומר דאם גולה מעיר לעיר יהיה רשאי לילך בכל העיר ובתחומיה ואם יגלה לפלכו פלכו קולטו בו שלא יצא משכונה לשכונה:

ודחינן אימור דשמעת ליה לר' יהודה דאזיל בתר הנוף לחומרא כו' כדמפרש ופשוטה היא:

אמר רבא אי קאי בעיקרו ועיקרו לפנים מן התחום דברי הכל לא מצי קטיל ליה דקלטיה עיקרו קאי בגופו והוא חוץ לתחום ויכול להורגו בדבר הנזרק דברי הכל מצי קטיל ליה כי פליגי במהוי עיקרו דרגא לנופו לעלות משם להרגו ר' יהודה סבר [הוי] עיקרו דרגא לנופו דאחר הנוף אזלינן ורבנן סברי לא.

רב אשי אמר מאי אחר הנוף דקתני הכל אנה נוטה (אף) [ואף] אחר הנוף מעלות היו שכר ללוים מפני ששוכנין בהן:

אמר רבא בעיקר בפנים וכו’ פי’ רבא אתי לקיומה תירוצא דרב כהנא דלעולם כדשני רב כהנא דמתניתן ומתניתא בתירוצא ר׳ יהודה ומיהו הא דפליג למיזל בתר נופו בערי מקלט לאו כדקס"ד דבעי רב כהנא לומר דאפילו עיקרו בפני׳ ונופו בחוץ דקטיל ליה בפנים כבחוץ דבהא ודאי מודה ר׳ יהודה דלא אזלינן בתר נופו דבחוץ למיקטליה אפילו בעיקרו בפנים דהא גואי קאי ובאנפא אחרינא הוא דפליג בהדי רבנן אי עבדינן עיקרא דרגא בנופו וכדמפרש ואזיל. אמר רבא עיקרו בפנים ונופו בחוץ קאי מעיקרו כ"ע לא פליגי דלא מצי קטיל ליה בפנים דהא גואי קאי ואפילו ר׳ יהודה מודה בה דלא דיינינן עיקרו אחר נופו לקולא קאי בנופו דבחוץ ויכול גואל הדם להורגו בחצים ובצרורות כולי עלמא לא פליג ואפילו רבנן מודו דמצי קטיל ליה פי׳ דכיון דבחוץ קאי אין זה קולא דאע"ג דס"ל לרבנן דנימא זיל בתר נופו מ"מ לא ס"ל דנישדי נופו בתר עיקרו דלא אמרינן לקולא אלא שלא יהא נגרר אחר הנוף שבחוץ לקולא אבל לומר שאין הנוף שבחוץ נגרר אחר הנוף שבפעים אין זה קולא אלא דינא הוא ומיהו דוקא בחצים ובצרורות אבל לא בחבוריו שמא יבא להגרר להרגו גם בפנים. כי פליגי למהוי עיקרו דבפנים דרגא לנופו דאי לא מצי מטי ליה להורגו בנופו אפילו ע"י חצים וצרורות עד דסליק מעיקרו. מה דהיינו ר׳ יהודה סבר נמי אזלינן בתר נופו דבחוץ ושרינן ליה למיעב׳ מעיקרו דרגא למיקטליה מהתם כיון דנופו בחוץ ומיהו אף ר׳ יהודה לא שרי אלא בחצים וצרורות וכן נראה מפירש רש"י ז"ל וכן עיקר:

רב אשי אמר מאי אחר הנוף אף אחר הנוף פי׳ רב אשי נמי לקיומי תירוצא דרב כהנא אתי דלעולם לא שני לן בין מעשר לערי מקלט והא ר׳ יהודה והא רבנן ומיהו הא דאמר ר"י במתניתן הלך אחר הנוף לאו אחר דוקא לעולם אלא אף אחר הנוף קאמר ולחומרא. וה"ק דלא מיבעיא אם עיקרו בפנים ונופו בחוץ דלא קטלינן ליה בחוץ דשדינן נופו אחר עיקרו אלא אפי׳ היכא דנופו בפנים ועיקרו בחוץ אזלינן לחומרא ולא קטיל ליה אפילו בחוץ דשדינן עיקרו בתר נופו. אבל רבנן פליגי וס"ל לכל חד וחד כדקאי קאי ולא שדינן לחד מנייהו בתר חבריה ומה שהוא בפנים. והלכתא כר׳ יהודה דסתם מתניתין כותיה. יש שיטות אחרות בשמועה זו אבל זו היא הנכונה והקצרה בעיני והיא כשיטת רש"י ז"ל ועליה הסכימו רוב התוספות ועיקר:

ת"ר ושמתי לך בחייך פי׳ עם משה ממש מדבר ופירש"י ז"ל שהבטיח הקב"ה למשה שיזכ׳ למצו׳ זו בחייו שיבדי׳ שלש עדים. ונותר על שיודיעוהו שאף בחייו נהגו בזה במדבר בין לויים כמותו בין ישראל כדמפרש ואזיל:

מקום ממקומך פי׳ הסמוך אליך דקמיה כלומר באשר לך מקום כלומר שיגלו במדבר במחנה לויה וגם שיהיו ערי מקלט ערי לויה:

אשר ינוס שמה פי׳ מלמ׳ שהיו ישראל מגלין במדבר פי׳ דהא משום דא ודאי יאמר ליה בחייך ובמקומך מן הסתם ולכך היו גם ערי מקלט מערי הלויים לפי שהיה במדבר המקלט במחנה שלהם:

מכאן אמרו בן לוי שהרג גולה מפלך לפלך ואם גלה לפלכו פלכו קולטו. יש לפרש מכאן אמרו שיש מקלט גם הלויים ההורג דקא מצי אמר משה ושמתי לך ופי׳ בתרא דלעיל וכיון דכן וערי המקלט הוא דירתם יצטרכו לגלות מפלך לפלך אבל רש"י ז"ל פי׳ במס׳ זבחים דמכאן אמרו משום סיפא דפלכו קולטו נקט לה דכיון דאמרינן דבמדבר היו גולין למחנה לויה בין ישראל בין לוי ההורג והוא היה מקום של לוים א"כ נאמר מכאן דאע"ג דלכתחלה גולין מפלך לפלך מיהו אם גלה בן לוי לפלכו פעם אחרת וחזר והרג שם פלכו קולטו משכונה לשכונה כי היכי דעבדינן בישראל והיינו דאמרינן אמר רב אחא בריה דרב איקא מאי קרא דעבדינן הכי אפילו בישראל שהיה בעיר מקלטו והרג שם נפש אחרת בשוגג שהיה גולה משכונה לשכונה דכתיב כי בעיר מקלטו ישב עיר שקלטתו כבר והאי קרא ודאי לא מוכח דמיירי ללוי ואע"ג דמתני׳ דידן בלוי איירינן מייתינן לה מטעמא דפרישית דאנן אמרינן בן לוי פלכו קולטו כמו דישראל דעלמא ולהכי מייתינן ראיה לישראל דעלמא. כן נ"ל לפרש שיטה זו ויש אומרים דמאי דאמרי׳ דבן לוי פלכו קולטו בדיעב׳ אף בהריגה וגלות ראשונה דקאמרינן דדיינינן ליה כישראל בגלות שנייה. וגם הוא נכון. ומיהו לתרווייהו פירושי מאי דקאמר מאי קרא דישראל מייתי ראיה לבן לוי כדפרישית:

והא דתנן רוצח שגלה לעיר מקלט ורצו אנשי עיר לכבדו יש משניות שגורסין כיוצא בו רוצח שגלה לעיר מקלט ומחקי לה רבנן ז"ל דמאי שייכותא דהא בהדי דלעיל דליתני כיוצא בו ונראה שיש למחוק ולקיים הגירסא דמשום דקתני דבן לוי גולה מעיר לעיר ואעפ"י שהכל מפלכו וטעמא כדי שיהא נכנע יותר בעצמו בגלותם לכך שנינו כיוצא בו לענין ההכנעה:

זהו ביאור המשנה ואין הלכה כן אלא הולכין אחר שניהם לקולא לגולה שאם היה עקרו חוץ לתחום ונופו נוטה תוך התחום משהגיע לעקרו נקלט והולכין אחר הנוף ואם היה עקרו בתוך התהום ונופו נוטה לחוץ משהגיע לנוף נקלט והולכין אחר העקר ואין רשאי להרגו אף על ידי חצים וצרורות ואין צריך לומר שאי אפשר להיות עקרו מדרגה לנופו ר"ל שיהא רשאי לעלות בעקרו ומשם לנופו ולהרגו לשם וכן ליוצא כל שאחד מהם בפנים ר"ל או הנוף או העקר אין זה נקרא יוצא חוץ לתחום וגואל נהרג עליו שהכל נדון אחר אותו שבפנים:

ודברים שנכנסו תחת משנה זו בגמרא אלו הן כבר ידעת שמעשר שני אינו נאכל חוץ לירושלים אלא על ידי פדייה וכן ידעת שמשנכנס לירושלים אינו נפדה למדת שבירושלים יש בו איסור פדייה ובחוצה לה יש בו איסור אכילה אילן שעקרו בירושלים ונופו חוץ לחומה דנין בנופו להחמיר אין אוכלין תחת נופו מעשר שני שדנין אותו כחוץ ומשנכנס מעשר שני לשם נאסר בפדיון שדנין אותו כפנים והולכין אחר העקר וכן אם היה נופו בפנים ועקרו בחוץ דנין להחמיר שלא לאכול ושלא לפדות הא כל שהוא בפנים מ"מ בין בעקרו בין תחת נופו אוכל ואינו פודה:

בתים שכנגד החומה אם היו פתחיהן לפנים מן החומה וכל חללן חוץ מן החומה כל שכנגד החומה ולפנים כגון תחת הפתח נדון כלפנים לכל דבר ושמכנגד החומה ולחוץ דנין בו להחמיר לענין אכילה דנין בו כבחוץ ולענין פדייה דנין בו כלפנים והולכין אחר הפתח היה פתחן לחוץ וחללן לפנים כל שבחוץ כגון תחת הפתח נדון כחוץ לכל דבר ומה שבפנים דנין בו להחמיר שלא לאכול ושלא לפדות:

המשנה השתים עשרה וענינה גם כן בזה החלק אלא שנתערבו בה דברים בעניני הרוצח שאינם מחלק מיוחד מענין כבודו וחזרה לשררה הקדומה לו והוא שאמר הרג באותה העיר גולה משכונה לשכונה בן לוי גולה מעיר לעיר רוצח שגלה לעיר מקלט ורצו אנשי העיר לכבדו אומר להם רוצח אני ואם אמרו אעפ"כ יקבל מהם שנאמר וזה דבר הרוצח מעלות היו שכר ללויים דברי ר' יהודה ר' מאיר אומר לא היו מעלות להם שכר חוזר לשררה שהיה בה דברי ר' מאיר ר' יהודה אומר לא היה חוזר לשררה שהיה בה אמר הר"ם מחלקתם הוא בארבעים ושתים עיר אבל שש ערי מקלט אין בהם מחלקת שישבו בהם בלא שכר והלכה כר' יהודה בשני המאמרים ושררה מעלה גדולה:

אמר המאירי הרג באותה העיר ר"ל בשגגה גולה בה משכונה לשכונה ודבר זה י"א שאינו יוצא מאותה שכונה שגלה בה וי"א שכל העיר הוא יכול לצאת חוץ מאותה שכונה שהרג בה ובן לוי שהרג במדינתו ר"ל באחת מערי הלויים גולה לעיר אחרת מערי הלויים שהרי כלן קולטות כמו שביארנו ואם הרג למקום אחר וברח למקומו יתבאר בגמרא שאף הוא קולטו:

רוצח שגלה לעיר מקלט ורצו בני העיר לכבדו יאמר להם רוצח אני כלומר שצריך להודיע ולפרסם שהוא נכנע ועצב למה שבאה תקלה על ידו ואם אמרו לו אעפ"כ יקבל מהם שנאמר וזה דבר הרוצח:

במשנה כיוצא בו רוצח שגלה כו' לשון המשנה הוא בסוף מסכת שביעית המחזיר חוב בשביעית יאמר לו משמט אני א"ל אעפ"כ כו' כיוצא בו רוצח שגלה כו' א"ל רוצח אני א"ל אעפ"כ כו' כצ"ל:

בפרש"י בד"ה באילן הלך כו' ומתני' דהכא וברייתא כרב יהודה כו' ושינויא קמא ליתא עכ"ל דאי שינויא קמא קאי ושפיר אתיא מתני' דהכא אפי' כרבנן כדאמר בנופו מיתדר ליה כו' א"כ מאי פריך אימור דשמעת ליה לרב יהודה כו' והיינו משום דע"כ כיון דקתני ירושלים וערי מקלט גבי הדדי דהולכין בהו אחר הנוף משמע דחד טעמא אית להו ומש"ה פריך שפיר אימור דשמעת ליה לר"י כו' וק"ל:

תוס' בד"ה אימור כו' דלא פליגי ר"י ורבנן כו' בד"ה גבי מעשר כו' דלא מצי פריק ליה מעיקרו ומשמע כו' עכ"ל כצ"ל:

בד"ה מ"ס כו' דפליגי לר"י בתרתי כו' מדנקט ערי מקלט גבי ירושלים עכ"ל כצ"ל ור"ל מדתני להו גבי הדדי משמע דכמו דבמעשר פליגי בתרתי דהיינו בין בעיקרו בחוץ ונופו בפנים ובין בעיקרו מבפנים ונופו בחוץ הכא נמי בערי מקלט פליגי בתרתי בין בעיקרו בחוץ ונופו בפנים ובין בעיקרו בפנים ונופו בחוץ וע"כ דלא פליגי בעיקרו בפנים ונופו בחוץ אלא במיהוי עיקרו דרגא כו' וק"ל:

בד"ה רב אשי כו' רב אשי בא לתרץ הא כו' ונופו לחוץ דאף בנופו לא קטלינן כו' כדפ"ל לכך ניחא פי' הר"ם עכ"ל כצ"ל:

בד"ה פלכו קולטו כו' מפלך לפלך ועוד האמר בן לוי גולה מעיר לעיר י"ל דאם גולה מעיר לעיר יהיה כו' ובתחומיו ואם יגלה כו' שלא יצא משכונה לשכונה עכ"ל כצ"ל: