מסכת בבא בתרא דף צ״ח עמוד ב׳

רבי ישמעאל אומר רפת בקר היא כו' נראה דכי היכי דהכא גבי תנאי בנין אין חשוב בית אא"כ יש לו שש על שמונה ה"נ לענין חלוקת אחים או שותפין דהא דאמרת אי איכא ד' אמות לזה וד' אמות לזה חולקין מוקמינן בפ"ק דסוכה (דף ג: ע"ש וכן לעיל בבא בתרא יא.) בחצר המתחלקת לפי פתחיה:

כי קחשיב משפת כרובים ולמעלה בפירוש מקרא פרש"י דתקרה דעליית היכל היתה גבוהה משל קדשי הקדשים עשר אמות ולא עיין כאן:

מתני' המוכר מקום לחבירו לעשות לו בית וכן המקבל לעשות בית חתנות לבנו. כתוב בנמקי הרמב"ן ז"ל דהכי קאמר, המוכר סתם מקום לעשות לו בית, אינו חייב ליתן לו אלא כשיעור הזה, דקרקע בחזקת בעליה ויכול לומר אני לא מכרתי אלא כך, שסבור הייתי שבית חתנות אתה רוצה, שאם נתכוונת לקנות יותר היה לך לפרש. וכן המקבל לבנות לו בית סתם. לפי שהמקבל לבנות בית חתנות לבנו אינו חייב לעשות אלא ארבע אמות על שש. אבל אמר לו לבנות לעצמו בית קטן עושה שש על שמונה., וכן במוכר לו בפירוש לעצמו. וסופא רבי עקיבא תני לה. וקשה בעיני, היאך אפשר שהוציא רבי עקיבא הלשון כאן וכאן מסותם, ונאמר זה באומר סתם מכור לי מקום לעשות בית וזה במפרש לבנות בית לעצמו, ואיך חסר כל מה שעיקר הדין תלוי בו. ולא עוד (ו)אדרבהא מדקתני סופא בית קטן לכאורה הוה משמע בית קטן מן הראשון שאמר ברישא, אי רבי עקיבא תני לה, וכדפירש הוא ז"ל וכדבעינן למכתב, והגע עצמך שזו אינה תלמוד שיזכיר הבית הקטן בשיעורו בית סתם והבית הגדול ממנו יזכירנו בלשון בית קטן. אלא על כרחין אם כפירוש זה לא סגיא דלא תני ברישא בית חתנות או דליתני בסופא בית קטן לעצמו. ועל כן נראה לי(ה) עיקר כמו שפירש ר"ש ז"ל, דכולה רישא במפרש, והכי קאמר, המוכר לחבירו מקום לעשות לו בית או שמקבל לבנות לו בית, וזה וזה לבית חתנות, עושה ארבע אמות על שש. אבל האומר בית קטן סתם, עושה שש על שמונה. והרא"ם ז"ל פירש, דסופא אתאן לרבי ישמעאל. וגם זה נכון. אלא דלמאן דאמר בגמרא דהרוצה לעשות רפת בקר רבי עקיבא תני לה, לא ניחא, דאיצטרכינן למתני מתניתין פיסקי פיסקי, רישא רבי עקיבא, ורפת בקר היא זו ר' ישמעאל, והרוצה לעשות רפת בקר רבי עקיבא, ובית קטן רבי ישמעאל. ולא היא, דאפילו למאן דאמר דרבי עקיבא קתני לה לאו דוקא רבי עקיבא קאמר דתני לה. ואם תאמר בין למר בין למר למה מחייבין המוכר או המקבל סתם בבית יותר מארבע אמות על ארבע אמות, והלא כל שיש בו ארבע אמות על ארבע אמות נדון כבית לכל הדברים, לחלוקת השותפין ולמזוזה ולנגעים ולשוב מעורכי המלחמה ולנדרים, וכדאיתא בסוכה (ג, א) ובתוספתא (סוכה פ"ב, ה"ב). י"ל דאף על פי כן דירה סרוחה היא, ואין דעת מוכר וקונה ושוכר ומקבל לקנות לכתחלה דירה סרוחה. והיינו דקאמר לו רבי ישמעאל לרבי עקיבא שאין אדם נותן דעתו לעשות דירה סרוחה כזו ואפילו של ארבע על שש ולא עליה נתכונו זה וזה. ורבינו האיי גאון ז"ל כתב בספר המקח (שער כד), דהפרש יש בין זה למוכר בית בבתיו, דהתם לכולי עלמא כל שיש לו אפילו בית של ארבע אמות על ארבע אמות מראה לו.

המשנה הרביעית והכונה לבאר בה ענין החלק השני ואמר על זה המוכר מקום לחברו לבנות לו בית וכן המקבל מחברו לבנות לו בית חתנות לבנו או בית אלמנות לבתו בונה ארבע אמות על שש דברי ר' עקיבא ר' ישמעאל אומר רפת בקר היא זו הרוצה לעשות רפת בקר בונה ארבע אמות על שש בית קטן שש על שמנה בית גדול שמנה על עשר טרקלין עשר על עשר רומו כחצי ארכו וכחצי רחבו ראיה לדבר היכל רשב"ג אומר הכל כבנין ההיכל אמר הר"ם רפת בקר גדרות הבקר והיכל ארכו ארבעים ורחבו עשרים ורומו שלשים וזהו חצי האורך והרוחב ואמרו בתלמוד שרשב"ג אפשר שהוא מסייע סברת תנא קמא שרום הבתים צריך שיהא חצי ארכו וחצי רחבו ואפשר שהוא חולק עליו וכאלו הוא תמה תמיהת ההרחקה ואומר וכי ראויים כל הבנינים שיהיו כבנין ההיכל אינו כן רק הדבר חוזר כמנהג שנוהגים שם אבל ההיכל מדותיו מאת השם ית':

אמר המאירי המוכר מקום לחברו לבנות לו בית פירוש בית סתם או שקבל עליו בפרט בית חתנות לבנו או בית אלמנות לבתו בונה ארבע אמות על שש דברי ר' עקיבא ור' ישמעאל אומר רפת בקר היא זו ואינו כלום הרוצה לעשות רפת בקר בונה ארבע אמות על שש פרשו בגמ' שלדעת ר' עקיבא היא שנויה כלומר אף אני מודה לדבריך שרפת בקר היא זו ושהרוצה לעשות רפת בקר עושהו בתבנית זה ואם קבל עליו לעשות רפת בקר חייב לעשותו ארבע אמות על שש ומ"מ אף אדם עושה דירות אלו שהזכרנו כרפת בקר ומעתה כלן שיעורן בארבע על שש ומה שאמר אח"כ בית קטן שש על שמנה לדברי ר' ישמעאל היא שנויה ואין הלכה כמותו אלא אף בית סתם דינו בארבע על שש כל שכן אם קבל עליו בית קטן ומ"מ שאר המשנה חוזרת לדעת ר' עקיבא שהלכה כמותו והוא שאם קבל עליו לבנות בית גדול בונהו שמנה על עשר קבל עליו לעשות טרקלין בונהו עשר על עשר ופרשו בגמ' שאם קבל עליו לעשות תרבץ לאוצר עושהו שתים עשרה על שתים עשרה רומו כחצי ארכו וכחצי רחבו ר"ל כל בית ובית מאלו שהזכרנו רומו כחצי ארכו וכחצי רחבו וראיה לדבר היכל שהיה ארכו ארבעים מן הדביר ולפתח ורחבו עשרים ורומו שלשים שהוא חצי ארבעים וחצי עשרים רבן שמעון בן גמליאל אומר הכל כבנין ההיכל פירשוה בגמ' בשני פנים האחד שהוא כדעת ראשון ר"ל שרומו כחצי אורך ורחב ואינו אלא כפל לשון והוא בעצמו שנה מה שאמר ראיה לדבר היכל והשני שהוא חולק על תנא קמא ואומר דרך תמה וכי הכל בונים כבנין ההיכל כלומר שאינו צריך לגובה כל כך ומ"מ הלכה שרומו כחצי ארכו וחצי רחבו בכל שיעור ושיעור:

וצריך שתדע במשנה זו שאינה חולקת על מה שידוע שכל שיש בה ארבע אמות על ארבע אמות נקרא בית בכל מקום ואם מכר לחברו בית סתם נותן לו בית בנוי ארבע על ארבע אבל כשהוא מוכר לו מקום לבנות לו בית או שמקבל עליו לבנות לו בית מתחלה כל שמתנה עם חברו לבנות לו מתחלה או למכור לו מקום לבנות לו בית מתחלה אין כונתו על פחות שבשיעורין וחייב לעשות לו כשיעור ארבע על שש וגדולי המפרשים נוטים בה לדעת אחרת והוא שכל שאמר בית סתם הן שמכר לו בית סתם שכבר הוא בנוי הן שמכר לו מקום לבנות לו בית מתחלה הן שקבל עליו לבנות לו בית כלם שיעורם בארבע על ארבע ומשנתנו בשפרט ואמר בית חתנות או בית אלמנות שבאלו צריך ארחבה מפני הנכנסין והיוצאין וכן כשהזכיר רפת בקר וכיוצא באלו ומשנתנו לא נאמרה באו או חלוקות חלוקות אלא כלה כאחת היא וסופה פירושה של תחלתה ר"ל המוכר מקום לחברו לבנות לו בית וכן המקבל מחברו לבנות לו בית ר"ל בית חתנות או בית אלמנות שיעורן בארבע על שש ומ"מ שאר המשנה אף הם מודים בה ר"ל שאם אמר בית גדול או טרקלין או תרבץ שיעורם במה שהזכרנו בהם:

זהו ביאור המשנה ופסק שלה ומה שנכנס תחתיה כך הוא:

מדרכי התלמיד ההגון וכל מי שרוצה לעטר עצמו במדות שלא יהא נבהל להשיב שנאמר משיב דבר בטרם ישמע אולת היא לו וכלמה וכן מדרכי המוסר לכל אדם שלא יהא מכניס אורח בבית שהוא נכנס בו כאורח דרך הערה אמרו בספרים החיצונים הכל שקלתי בכף מאזנים ולא מצאתי קל מסובין וקל מסובין חתן הדר בבית חמיו וקל ממנו אורח מכניס אורח וקל ממנו משיב דבר בטרם ישמע:

בד"ה ר' ישמעאל כו' ו' על ח' ה"נ לענין חלוקת אחים כו' עכ"ל אבל במרדכי כתוב בשם ר"י דחלוקת אחים הוי ארבע על שש כבית חתנות ע"ש:

ד"ה ר' ישמעאל אומר רפת בקר הוא זה וכו' נראה דכי היכי דהכא גבי תנאי בנין וכו'. צ"ל דהתוס' מסיפא דמתניתין דקתני בית קטן ו' על ה' מייתי ראייה לא מדברי רבי ישמעאל דקאמר רפת בקר הוא זה דהא קי"ל כר"ע מחבירו וסבירא ליה דהסיפא אתי אליבא דכ"ע דאפילו לר"ע בעינן שש על שמנה דלא פליג ר"ע אלא בבית חתנות אבל בבית שבונה לעצמו צריך להיות גדול מבית של חתנות כמו שכתב הרשב"ם ה"נ לענין מחלוקת אחין או שותפין ר"ל שאין חולקין אלא א"כ יהיה לכל אחד בית של שש על שמונה ואע"ג דתנן בפ"ק דף י"א אין חולקין את החצר עד שיהא ד' אמות לזה וד' אמות לזה צ"ל דהתוס' ס"ל דיש חילוק בין בית לחצר ועוד דשם בפ"ק מסיק דד' שאמרו חוץ משל פתחים ואין חולקים עד שיהא ח' אמות לזה וח' אמות לזה ע"ש:

בא"ד דהא דאמרינן אי איכא ד"א לזה וד"א לזה חולקין מוקמינן בפרק קמא דסוכה בחצר המתחלקת לפי פתחיה. דברי התוס' הללו אי אפשר ליישבן דהכי איתא בפרק קמא דסוכה תנו רבנן בית שאין בו ארבע אמות על ארבע אמות פטור מן המזוזה וכו' ואין האחין והשותפין חולקין ופריך שם בגמרא טעמא דלית ביה ד"א הא אית ביה ד"א חולקין והתנן אין חולקין את החצר עד שיהא בו ארבע אמות לזה וארבע אמות לזה אלא אימא אין בו דין חלוקה בחצר דאמר רב הונא חצר לפי פתחיה מתחלקת ורב חסדא אמר נותן לכל פתח ופתח ארבע אמות והשאר חולקין בשוה והני מילי בית דלמבוי קאי יהבינן ליה חצר האי דלמסתר קאי לא יהבינן ליה חצר ופירש רש"י הכי קאמר אין בו דין חלוקה בחצר ומהו דין חלוקה כדר"ה ורב חסדא חצר לפי פתחיה מתחלקת חצר שהיו בתים פתוחים לה וחלקוה שני אחים זה נטל שלשה בתים קטנים וזה נטל כנגדן בית גדול אם באו לחלוק אוירא של חצר זה שנטל ג' בתים הקטנים נוטל שלשה חלקים כמנין שלשה פתחים וזה נוטל רביע וכו' ובית קטן זה הפחות מארבע אמות אין לפתחו דין חלוקה ליטול בחצר לא לרב הונא ולא לרב חסדא עכ"ל הרי לך מבואר דהא דמוקמינן שם בחצר המתחלקת לפי פתחיה לא אמתניתין דאין חולקין את החצר עד שיהא בו ארבע אמות לזה וארבע אמות לזה קאי אלא אברייתא דקתני בית שאין בו ארבע אמות על ארבע אמות וכו' ואין האחין והשותפין חולקין בו ומוקמינן לה דר"ל שאין נותנין לפתחו חלק בחצר למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה וא"כ ע"כ צ"ל שהספרים שלפנינו בתוס' דהכא מוטעים ונראה שכך צריך לגרוס דהא דתנן אין חולקין את החצר עד שיהא בו ארבע אמות לזה וכו' דמשמע אי איכא ארבע אמות לזה וארבע אמות לזה חולקין היינו דוקא חצר אבל בית לא והא דקתני בברייתא בית שאין בו ארבע אמות על ארבע אמות אין האחין והשותפין חולקין דמשמע דאי אית ביה ארבע אמות חולקין מוקמינן בפרק קמא דסוכה בחצר המתחלקת לפי פתחיה ודו"ק נראה לי אלא שעדיין יש לדקדק על התוס' דהכא דלענין חלוקת אחין ושותפין צריך גם כן שיהיה בית של שש על שמנה לזה ושש על שמנה לזה והא מדברי המקשה דפריך בפרק קמא דסוכה על ההיא ברייתא דלעיל טעמא דלית ביה ארבע אמות הא אית ביה ארבע אמות חולקין והא תנן אין חולקין את החצר עד שיהא בה ארבע אמות לזה וארבע אמות לזה אם כן משמע כדברי המקשה דמדמה בית לחצר וכי אית ביה ארבע אמות לזה וד' אמות לזה חולקין שפיר וצריך לומר דהתוס' סבירא להו דהמקשה פריך מק"ו מחצר דמדברי הברייתא משמע דאי אית ביה בכל הבית ארבע אמות על ארבע אמות חולקין ולכך פריך והא תנן אין חולקין את החצר וכו' דאפילו חצר דאינו עשוי לדירת קבע אפילו הכי בעי שיהא ארבע אמות לזה וארבע אמות לזה אבל לפי האמת דמשנה המשנה אימא אין בו דין חלוקה בחצר וכו' אין חולקין שום בנין עד שיהא בו שש על שמנה לזה ושש על שמנה לזה כדאיתא במתניתין דהכא לענין תנאי בנין כן נראה לי ליישב סברת התוס' אבל יתר כל הפוסקים סבירא להו דדין חלוקת בית הוא כדין חלוקת חצר ואם יש לכל אחד ארבע על ארבע מקרי שפיר בית כדמשמע בפרק קמא דסוכה ומחלקין בין דין תנאי בנין דהכא ובין דין חלוקה (ועיין במרדכי דפרקין ובטור ח"ה סימן רי"ד):

מתני' בית קטן שש על שמנה פירוש שאמר ליה סתם עשה לי בית ולא אמר בית סתמא וגם לא פירש לו כמה יהא מדת הבית ואז יד הבונה על העליונה לעשות לו הפחות והקטן שבבתים ואשמועינן תנא דמתניתין דלא יעשנו פחות משש זהו העולה מפירוש רשב"ם:

מתניתין המוכר מקום לחברו לעשות לו בית כו'. ראיתי מי שכתב דוקא מוכר מקום לבית אבל מוכר בית סתם נותן לו בית שיש בו ארבע אמות על ארבע אמות שנקרא בית. ואני אומר בין שאמר ליה בית בין שמכר לו מקום לבית אי לא אמר ליה בית חתנות לבנו או בית ארמלות לבתו אינו נותן לו אלא ארבע אמות על ארבע אמות והטעם שנותן לו יותר מכן משום שאין עושין בית חתנות או בית ארמלות פחות מכאן. ובית חתנות ובית ארמלות ארישא נמי קאי. ובית קטן שש על שמונה רבי ישמעאל קתני לה ועל בית חתנות קאי מכאן ואילך אפילו בסתם שלא נקרא בית גדול פחות מכאן ולא טרקלין פחות מעשרה כו'. עד כאן להראב"ד ז"ל. וזה לשון הרשב"א ז"ל: המוכר מקום לחברו לעשות לו בית וכן המקבל לעשות לו בית חתנות לבנו. כתוב בנמוקי הרמב"ן ז"ל דהכי קאמר המוכר סתם מקום לעשות לו בית אינו חייב ליתן לו אלא כשיעור הזה דקרקע בחזקת בעליה ויכול לומר אני לא אמרתי אלא כך כסבור הייתי שלבית חתנות אתה רוצה שאם נתכוונת לקנות יותר היה לך לפרש. וכן המקבל לבנות לו בית סתם לפי שהמקבל לבנות בית חתנות לבנו אינו חייב לעשות לו אלא ארבע אמות על ששה אבל אמר ליה לבנות לעצמו בית קטן עושה ששה על שמונה וכן במוכר לו בפירוש לעצמו וסיפא רבי עקיבא תני לה. וקשה בעיני היאך אפשר שהוציא רבי עקיבא הלשון כאן וכאן מסותם ונאמר זה באומר לו סתם מכור לי מקום לעשות בית וזה במפרש לבנות בית לעצמו ואיך חסר כל מה שעיקר הדין תלוי בו. ולא עוד אדרבה מדקתני סיפא בית קטן לכאורה הוה משמע בית קטן מן הראשון שאמר ברישא אי רבי עקיבא תני לה וכדפירש הוא ז"ל וכדבעינן למכתב והגע עצמך שזו אינה תלמוד שיזכיר הבית קטן בשיעורו בית סתם והבית הגדול ממנו חבירו בלשון בית קטן אלא על כרחך אם כפירוש זה לא סגיא דלא תני ברישא בית חתנות או דליתני בסיפא בית קטן לעצמו. ועל כן נראה עיקר כמו שפירש ר"ש ז"ל דכולה רישא במפרש והכי קאמר המוכר לחברו מקום לעשות לו בית או שמקבל לבנות לו בית וזה וזה לבית חתנות עושה ארבע אמות על שש אבל האומר בית קטן סתם עושה שש על שמונה. והרא"ם ז"ל פירש דסיפא אתאן לרבי ישמעאל. וגם זה נכון. אלא למאן דאמר בגמרא דהרוצה לעשות רפת בקר רבי עקיבא תני לה לא ניחא דאצטריכינן למתני מתניתין פיסקי פיסקי רישא רבי עקיבא ורפת בקר היא זו רבי ישמעאל והרוצה לעשות רפת בקר רבי עקיבא ובית קטן רבי ישמעאל. ואם תאמר בין למר בין למר למה מחייבים המוכר או המקבל סתם בבית יתר מארבע אמות על ארבע אמות והלא כל שיש בו ארבע אמות על ארבע אמות נדון כבית לכל הדברים לחלוקת השותפים ולמזוזה ולנגעים ולשוב מעורכי המלחמה ולנדרים וכדאיתא בסוכה ובתוספתא. יש לומר דאף על פי כן דירה סרוחה היא ואין דעת מוכר וקונה ושוכר ומקבל לקנות לכתחלה דירה סרוחה והיינו דקאמר לו רבי ישמעאל לרבי עקיבא שאין אדם נותן דעתו לעשות דירה סרוחה כזאת ואפילו של ארבע על שש ולא עליה נתכוונו זה וזה. ורבינו האי גאון ז"ל כתב בספר המקח דהפרש יש בין זה למוכר בית בבתיו דהתם לכולי עלמא כל שיש לו אפילו בית של ארבע אמות על ארבע אמות מראהו לו. עד כאן לשונו. וזה לשון הר"י בעליות: רישא נמי דקתני המוכר מקום לחברו לעשות לו בית היינו בית חתנות לבנו כמו שמסיים ומפרש במקבל מחברו לעשות לו בית אבל המוכר מקום לחברו לעשות לו בית סתם עושה שש על שמונה כדקתני סיפא בית קטן שש על שמונה ולא גרע בית סתם מבית קטן. ואי אמר לחברו בית שיש לי אני מוכר אף על פי שאין לו אלא ארבע על ארבע הגיעו דבארבע הוי שיעור בית אבל כשהוא מוכר מקום לחברו לעשות לו בית סתם בונה בית אינו בונה פחות משש על שמונה אבל בית חתנות הוא פחות מבית קטן ומיירי כגון שעושה אותו אצל ביתו שידור ושישתמש חתנו בבית אלא שיהא לו חדר מיוחד בתוך בית חמיו ואותו חדר שמייחד בתוך בית חמיו לחתנו הוא הנקרא בית חתנות ומתוך שמשתמש בבית חמיו די לו בחדר קטן. ואי אפשר לומר דהא דנקט בית חתנות לבנו משום דבית סתם שיעורו ארבע אמות על ארבע אמות ובית חתנות נפיש מיניה דהא קתני סיפא בית קטן שש על שמונה ולפום חד לישנא דאמרינן בגמרא סיפא רבי עקיבא קתני לה ואפילו לאידך לישנא דאמרינן דרבי ישמעאל קתני לה דוקא ברפת בקר הוא דפליגי אבל בשאר משנתינו לא נחלקו רבי עקיבא ורבי ישמעאל. וכולהו שיעורי דמתניתין בין לענין מוכר לו מקום לחברו לעשות בית בין במקבל מקום מחברו לעשות לו בית לשעור חללו של בית נאמרו חוץ ממקום הכותלים תדע דקתני טרקלין עשר על עשר רומו כחצי ארכו וכחצי רחבו ומשמע דעל האורך והרחב שהזכיר קאמר ושמע מינה חמש על עשר דקתני בשיעור חללו מיירי דודאי רומו כחצי ארכו וכחצי רוחבו היינו לאורך חללו ורוחב חללו דהא מבנין ההיכל גמר להו ואמרינן נמי בגמרא רומו כקורותיו ולימא כרוחבו כו' אלמא ברחבו היינו ברוחב חללו הלכך הא דקתני נמי כחצי אורכו וכחצי רחבו היינו אורך חללו ורוחב חללו. ולענין זו ששנינו ולא הטרקלין עד שיהא בהם כדי לזה וכדי לזה זה הכלל כל שאלו יחלק ושמו עליו חולקין משיעורא דמתניתין גמרינן שם טרקלין. עד כאן עליות. ועיין בנמוקי יוסף בשם הריטב"א.

על מה שכתוב בתוספות נראה דכי היכי דהכא גבי תנאי בנין כו' כתוב בתוספות הרא"ש ז"ל וזה לשונו: והריב"ם כתב ונראה לי דארבע אמות על ארבע אמות הוא שיעור חלוקת בית כההיא דפרק קמא דסוכה דחשיב בית לכל מילי. ואין להביא ראיה מכאן דהבונה בית מתחלתו בונה ארבע על שש אבל אדם שיש לו בית בשותפות עם חברו ניחא לו בבית קטן של ארבע על ארבע מבית גדול בשותפות עם אחר ומסתבר הכי כיון דאשכחן דאיקרי בית. עד כאן.

הַכֹּל שָׁקַלְתִּי בְּכַף מָאזְנַיִם, וְלֹא מָצָאתִי קַל מִסֻּבִּין וְקַל מִסֻּבִּין, חָתָן הַדָּר בְּבֵית חָמִיו, וְקַל מֵחָתָן, אוֹרֵחַ מַכְנִיס אוֹרֵחַ. הקשה מהרש"א ז"ל מה ענין זה לזה ולמה נקיט סובין ולא נוצה? עיין שם. ונראה לי בס"ד דסובין קודם טחינה היו מגוף החיטים וכבוד אחד להם אך אחר טחינה נפרדו מן החיטים ונעשו סובין שאז כבודם קל מאד מאד כי נזרקים ונבדלים על ידי נפה ולזה ידמה בעל שהוא כאשתו שהם נחשבים כגוף אחד אשר קודם נשואין זאת אשתו שהיא כגופו היתה דבוקה באביה ואמה וכבודה נחשב כמו כבודם ואחר נשואין דאז דבקים איש ואשתו נפרדה אשתו שהיא כגופו מן אביה ואמה ואז כבודה קל מאד וממילא גם כבודו קל. ונמצא זה הוא כמו הסובין אשר קודם טחינה היה כבודם כמו הכבוד של החיטים שהיו עמהם ואחר הטחינה קל כבודם שהם מוכנים לזריקה שיבדלום על ידי נפה ויזרקו אותם ולהכי לא נקיט נוצה כי הנוצה מתחילתה היא נבדלת מגוף העוף וניכרת בפני עצמו וקל מסובין אורח מכניס אורח כי הקלות שיש לבעל שהוא החתן עצמו אינו דומה לקלות הבת שהיא אשתו כי הבת בבית אביה אחר נישואין היא כבודה כאורח אבל בעלה הוא אורח הנכנס מחמת אורח ועל כן כבודו קל מכבוד אשתו ועם כל זה משיב דבר בטרם ישמע היא כבודו קל יותר מזה הבעל שהוא בסוג אורח הנכנס מחמת אורח.