מסכת בבא בתרא דף פ׳ עמוד א׳

הא באמה והא בברתא כלומר משנה וברייתא חד הוא ומפריח בריכה ראשונה דמתני' היינו בריכה ראשונה של כל אם ואם [והא בברתא כלומר כל אם ואם בין בנות בין אמהות] וברייתא נמי ה"ק מפריח בריכה ראשונה ושניה היינו ראשונה לבריכה שהפריח והיא שניה לאמה לבריכה הראשונה שבשבילה מפריח אלו והוא הדין שניה ושלישית ורביעית אלא דאטו כי רוכלא ליחשיב וליזל:

דבש בכוורתו אינו יוצא מידי מאכל לעולם פ"ה עד שיקצהו למאכל דבורים בפירוש ואין נראה לר"י דאין לך דבר ראוי לאכילה שיועיל בו שום דבר עד שיפסל מאכילת כלב:

אינו יוצא מידי מאכל לעולם תימה לר"י דבמס' מכשירין (פ"ו מ"ד) חשיב דבש בהדי ז' משקים ואומר ר"י דהיינו אחר שהופרש מן השעוה אבל בכוורתו שהוא עם השעוה יש עליו תורת אוכל ולא תורת משקה:

לא קשיא הא בה הא באמה פירש ר"ח ז"ל, אם מכר לו בפירוש פירות שובכו חוץ מן הבריכה הראשונה, חייב להניח בשובך אלו שתי בריכות שמניח לו זולת האמהות, ואם מכר לו שובכו סתם מניח לו בריכה אחת ראשונה בלבד. כללו של דבר, לעולם מניח לו בריכה אחת מן הפרי המכור לו. ואקשינן ומאי שנא בין זה לזה, דאמרת כי בעת שמכר לו פירות שובכו סתם מניח לו בריכה אחת, דאמרינן האימהות עם בנותיהן שהן הבריכה הראשונה מצטוות אהדדי ואזווא דשבקינן לה ולא ערקו ומולידין. פירוש זווא הזכר שהוא בר זוגה של יונה. נמצאת משנתנו במוכר פירות שובכו סתם וברייתא במוכר פירות שובכו חוץ מן הבריכה הראשונה. ברתא אאמה לא מיצטותה. ואי אמרת אי הכי אפילו מתניתין נמי, שאני התם דאי אפילו ערקא הבריכה הראשונה האימהות קיימות ומישבות השובך, אבל הברייתא דפריש חוץ מן הבריכה הראשונה, אי לא שבקת לה בריכה שנייה ערקא ואזלא, ויכול מוכר למטען עליה הב לי בריכה ראשונה דלא זכיאת לך, הילכך חייב למישבק ליה בריכה שנייה למצטוות בה. עד כאן.

פירות כוורת נוטל שלשה נחילין ומסרסן פירש ר"ח ז"ל, דרך הדבורים לבנות בכוורות חלות נקובות, ובאותן הנקבים הדבורים מולידין, וכשמתגדלין ופורחין ממלאין הדבורים אותן הנקבים דבש, ועוד אוכלות הדבש ומגדלין בהן דבורים, ופירש שמואל מסרס ששנינו במשנה כך הוא, מאכל הדבורים חרדל, וכח החרדל מקהה שני הדבורים ואינן יכולות לרעות בשדה, וחוזרות ואוכלות הדבש בנקבים, שעל החלות, וכיון שמתהפכים הנקבים מן הדבש חוזרות הדבורים ומגדלות בהן דבורים, וזהו פירוש מסרס.

ורבי יוחנן אמר נוטל שלשה נחילים במסרס פירוש, נוטל אחד ומניח אחד.

אמר רב כהנא דבש בכוורתו אינו יוצא מידי מאכל לעולם פירש ר"ש ז"ל, אף על פי שהדבורים אוכלים ממנו, אינו יוצא מידי מאכל לעולם על ידי כך עד שיקצנו בפירוש למאכל הדבורים. וקשיא לי לפירושו, שאין לך דבר שהוא מאכל אדם שיצא מתורת מאכל עד שיפסל מלאכול לכלב. ועוד דהוה ליה לרב כהנא לומר דבש בכוורתו תורת מאכל עליו, שזהו עיקר חידושו של רב כהנא לפי פירושו של הרב ז"ל, דאם הוא מאכל ואינו יוצא מתורת מאכל על ידי אכילת הדבורים זה אינו חדוש, דאדרבא אפילו אמר שיוצא מתורת מאכל על ידי הקצאה היה יותר חדוש, ותמה על עצמך היאך איפשר. ונראה לי, דאינו יוצא מידי מאכל אילו חשב עליו למשקה קאמר, והיינו דקאמר אלמא קא סבר לא בעי מחשבה, כלומר, תורת מאכל עליו ממילא ואף על פי שלא חשב עליו, שאילו בעי מחשבה הרי הוא יורד לתורת אוכל או לתורת משקה על אי זו מחשבה שיחשב עליו. ואי קשיא לך הא דקתני בברייתא בסמוך דבש בכוורתו אינו לא מאכל ולא משקה, חשב עליו לאכילה מטמא טומאת אוכלין למשקה מטמא טומאת משקין, ואמרינן עלה בשלמא לאביי ניחא וכו', אלמא כי מחשב עליו למשקין יוצא מתורת אוכל ויורד לידי טומאת משקין. הא ליתא, דברייתא זו אי כפשטיא ליתא כרב כהנא ואדרבה הויא תיובתיה, דהא בעי מחשבה, והילכך כל שצריך מחשבה יורד לתורת אוכל או לתורת משקין לכשיחשב עליו. ולתירוצא דאביי נמי לא קשיא מידי, דמוקי לה להא ברייתא באותן שתי חלות, וכגון שהוקצו מתחלתן קודם שיהיה בהם דבש למאכל דבורים, שלא ירדו מעולם לתורת מאכל, ואי נמי שאותן שתי חלות ידועות לעולם שהם שתי חלות הראשונות ומתחלת ברייתן דעת הבעלים להיותן מוקצות ממילא למאכל הדבורים, ולפיכך צריכות מחשבה, כי ממילא אינן לא אוכל ולא משקה, ואם חשב עליהן להוציאן מידי מאכל הדבורים ולהכינן לאדם, אם לאכלן מטמא טומאת אוכלין ואם למשקין מטמא טומאת משקין. כנ"ל. ואיכא מרבוואתא ז"ל דפירשו אינו יוצא מידי מאכל, כלומר, לעולם תורת אוכל בין חשב עליו בין לא חשב עליו. ולשון אינו יוצא אינו מיושב בעיני לפי פירושם.

המשנה החמישית והיא גם כן מענין מה שלפניה להודיע שיש דברים שמן הסתם אדם משייר במכירתם איזה דבר ואין דעתו למכור את הכל ואמר על זה הלוקח פירות שובך מחבירו מפריח בריכה ראשונה פירות כוורת נוטל שלשה נחילין ומסרס חלות דבש מניח שתי חלות זיתים לקוץ מניח שתי גרופיות אמר הר"ם אמרו מפריח בריכה ראשונה הטעם כדי שישובו לשובך וישבו אותו ונחיל ולדות הדבורים להכניסם בכוורת אחרת ואמרו נוטל שלשה נחילין זה אחר זה ואחר כך נוטל פעם אחרת האפרוחים ויניח אפרוחים פעם שניה כדי שיגדלו ויתחברו עם האבות כדי לישב הכוורת כך יעשה תמיד וזה פירוש מסרס נגזר מסריס כלומר כרות וחלות דבש הם הבתים שעושין הדבורים מן השעוה ויצניעו בהם הדבש ושתי גרופיות שיעור שני טפחים על הארץ:

אמר המאירי הלוקח פירות שובך כלומר שלקח בניסן שהוא תחלת הולדות שלהם כל מה שיולידו היונים בשנה זו ומשום דבר שלא בא לעולם אין כאן שזהו כמוכר שובך לפירותיו וכן כל השנויים במשנה זו וכן כתבוה גדולי המחברים ומ"מ ראוי לפרש שכך אמרו בפירוש ולא שנאמר כן מן הסתם או שמא מ"מ שניהם מתרצים במקח ואין אחד מהם חוזר בו ובא להשמיענו דין אחר והוא שהלוקח צריך להניח מן הנולדים אח"כ בריכה ראשונה עם האמהות שענין זה בשובך חדש שאין שם עדין אלא אלו הראשונים שהביאו לשם שכשהאדם בונה שובך ורוצה לישבו אדם מביא יונים בזוגות של זכר ונקבה כמה שירצה קטנים ומידדים כדי שיהו לוקחים תרבות לשם וכשגדלים מעט אדם מניח בחורים העשויים להם כמון ומיני זרעים חמים להרגילם באותם החורים וכשגדלו והורגלו בחורים ונזדווגו בכל חור וחור זכר ונקבה שכך המנהג בהם שנולדים זוגות ומתגדלים זוגות זכר ונקבה מתחילים בניסן של חמה להזדווג ולהטיל ביציהם ותכף להטלתם הם יושבים עליהם ומחממים ביציהם והאפרוחים יוצאים באייר ונקראים בריכה ראשונה ולחדש אחר חוזרות האימהות ומולידות ונקראת בריכה שניה וכן בכל חדש מחדשי הקיץ וכן הנולדים מולידים לפעמים באותו הקיץ בעצמו ולעולם אדם מניח הבריכה הראשונה עם האימהות ומוכרין מן הנולדים אחריה ואמר עכשו מפריח בריכה ראשונה כלומר שמניחה אצל האימהות להצטוות עמה ולפרוח עמה שאם לא יניח עם האימהות כלום האימהות פורחות ונמצא השובך חרב ובגמ' הקשו עליה מן הבריתא שאמרה מניח בריכה ראשונה ושניה ותירצו הא בה והא באמה כלומר שאם היו בשעת המכר אבות ובנים כלומר שכבר נולדה הבריכה הראשונה שלקח ממנו פירות של שתי זוגות אלו ולא הן עצמן מניח לאימהות בריכה ראשונה שתלד ונמצאו לה מזרעה שתי בריכות להצטוות עמהן אחת הבריכה שכבר נולדה לה והשנית זו שתלד עכשו ששתי בריכות צריכות לה לצוות ומ"מ מכיון שכבר היתה שם אחת אינו צריך להניח מן הנולדים אלא אחת אבל צריך להניח לזוג שני שכבר היה שם שתי בריכות שהבת אינה מצטוותת עם האם וכל שנוטלין את בניה פורחת והולכת והרי לא קנה להבריחה אלא להעמידה ואין העמדתה אלא בשיניח לה שתי בריכות מן הנולדים לה ואין חלוק בין משנה לבריתא כלל אלא שתיהן שוות להניח מן הנולדות שלש בריכות אחת לאם ושתים לבת והוא הדין שאם לא היתה שם בשעת המכר אלא אותם שבאו שצריך להניח להם שתי בריכות אלא שאין דרך למכור פירות שובך עד שיהו שם אימהות ובנות ולעולם אין להם צוות אלא בבניהם ואין לאם צוות אלא בשתי כיתי בנות והוא הדין אם היו שם הרבה בריכות שלא מכר אלא הנולדים שמניח לכל כת של אימהות שתי כיתי בנות:

לקח פירות כוורת מחברו ר"ל שלקח בתחלת הקיץ הדבורים הנולדים באותו הקיץ כדי למלא מהם כוורות חדשים נוטל הלוקח שלשה נחילים והוא שבתחלת הקיץ יוצאין מן הכוורת נחיל של דבורים שילדו האמהות ויושבין על ענף אילן ומביא זה כוורת חדשה וממלאה מהם וכן פעם שניה וכן פעם שלישית שהרבה פעמים יולדות בקיץ נחילים נחילים ואמר שנוטל הלוקח שלשה מהם זה אחר זה ואח"כ רשאי המוכר לסרסן שלא יתעסקו בלידה שכל שמתעסקות בלידה אין מתעסקות בדבש וסירוס זה הוא שמאכילן חרדל ומתוך שפיהם חד חוזרות ואוכלות את דובשנן וכשהן רואות שכלה דבשן הם נמנעות מן הלידה ויוצאות ורועות ומתעסקות בדבש עד שמתמלא כוורתן וכשמתמלא כוורתן אלו היה בעל הכוורת מניח את הדבש היו חוזרות להתעסק בלידתן אלא שבעל הכוורת בא ונוטלן ומניח בה מעט דבש שלא יברחו מכל וכל והוא שאמר שאחר שנטל הלוקח שלשה נחילין זה אחר זה רשאי המוכר לסרסן על הדרך שהזכרנו כדי להתעסק בדבש שהוא שלו ר"ל של מוכר שלא מכר פירות כוורת עד שלא יגיע לו ממנו דבש כלל:

ור' יוחנן פירש בה בגמ' פי' אחר והוא שאינו מסרסן כלל וכן שאין הלוקח רשאי ליטול שלשה הנחילים בבת אחת אלא נוטל שלשה במסרס והם ראשון שלישי וחמישי והמוכר נוטל השאר שכן דרך מוכרי כוורות מן הסתם ובבריתא פירשו שנוטל שלשה רצופים ואח"כ נוטל במסרס כלומר אחד ללוקח ואחד למוכר כדי לישב את הכוורת והלכה כבריתא ואין רשות למוכר לסרסן בחרדל כלל יעשו דבש או לא יעשו ומ"מ גדולי המפרשים פירשו הפסקה זו שהיא הסירוס הנזכר ולדעת ר' יוחנן נוטל אחת ומסרס עד שיתמלא כוורתו וחוזר ונוטל אחת ובא זה וחוזר ומסרס עד שישוב ויתמלא כוורתו שכבר נטל רוב דבשו וכן בשלישית ולדעת הבריתא נוטל שלשה רצופים ואח"כ נוטל אחת וזה בא ומסרס עד שיתמלא כוורתו ואח"כ חוזר ונוטל ואח"כ בא זה ומסרס וכו' והדברים נראין:

לקח ממנו חלות דבש ר"ל שלקח הדבש היוצא מן הדבורים כל אותה שנה כל שהכוורת מלא ורוצה ליטלו מניח לשם שתי חלות שכל שהם רואות שנסתלק הדבש כלו בורחות להם אבל כשרואות שנשאר שם ממנו חוזרות ובונות עליו וכן שניזונות ממנו כשמתעסקות בלידה וכן צריכות שתי חלות ליזון מהן בחורף ולשון חלות בענין זה הוא שהדבש בכוורת עשוי חלות חלות של נפת ונוטל את כלן ומשאיר מהן שנים:

לקח ממנו זיתים לקוץ מניח בכל אילן מהם שתי גרפיות ר"ל ענפים סמוך לשרש כדי שיחזור ויצמח וקוצץ השאר ויש מפרשים שתי הרכבות ר"ל פקקים וכן נראה שהרי אף בלא ענפים חוזר וצומח ופירשו בגמ' שבשאר אילנות מגביה מן הקרקע טפח וקוצץ השאר ובבתולת השקמה שלשה טפחים ובסדן השקמה שני טפחים בקנים וגפנים מן הפקק ולמעלה ר"ל שהגפנים והקנים עשויים פקקים ומניח פקק אחד סמוך לארץ וקוצץ שבכל אלו כל שמשאיר בשיעור זה גזעו מחליף וכל שאינו משאיר בשיעור זה אינו מחליף ונמצא שהפסיד אילנו ולא מכר אלא עציו בדקלים ובארזים חופר ומשרש מכל וכל שאין גזעם מחליף וכל שמכרו לעצים אין דעתו על השיור:

זהו ביאור המשנה וכולה הלכה היא על הדרכים שכתבנו בה ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:

הדבש שהוא עדין בכוורתו הרי הוא אוכל גמור לענין טומאת אוכלין ר"ל ליטמא בכל שהוא ולטמא אחרים בכביצה ואפילו לא חישב עליו לאכילה ומ"מ אם חשב עליו למשקה הרי הוא כמשקה רדה הדבש ונתרסקו החלות הרי הוא משקה להכשיר לקבל טומאה וכן להיותו בדין טומאת משקין לטמא וליטמא בכל שהן ואין מחשבת אכילה מועלת בו ויש אומרים לטמא אחרים ברביעית היה הדבש עדין זב מן הכוורת סתמו משקה אבל אם חישב עליו לאוכלין הרי זה אוכל שתי חלות שאדם משאיר בכוורת יש אומרים שאינן לא אוכל ולא משקה עד שיחשב עליהם אם לאכל ואם למשקה שהרי לדבורים הוא מוקצה ואוכלי בהמה הם ויש חולקין בה לדונה כשאר הדבש:

בפרשב"ם בד"ה במתני' כו' ואחר כך מסרס זה נוטל א' הלוקח נוטל אחד ומניח א' כו' כצ"ל:

תוס' בד"ה הא באמה כו' וברייתא נמי ה"ק כו' וה"ה שניה ושלישית כו' עכ"ל ובנ"י בלשון התוס' לא כתב וה"ה שניה דהא קתני ושניה בהדיא אבל נ"ל לפי כוונת דבריהם ליישב כל נוסחות התוס' שלפנינו וביאור דבריהם דה"ק הא באמה מתניתין איירי בבריכה ראשונה של כל אם ואם ומשום דאיכא לפרושי דוקא כל אם ואם שהיו שם כבר הוסיף בברייתא בברתא כלומר דאף בריכה ראשונה של הבנות שנולדו מפריח והיינו כל אם ואם שאף הבנות קרוין אם לגבי בריכה ראשונה שלהן ובריכה ראשונה ושניה דקתני בברייתא חדא מילתא היא כולה מוקמה לה בברתא דבת הבת היא ראשונה לבריכה שהפריח כבר והיא שניה לאמה של בריכה ראשונה כו' והשתא קאמר שפיר ה"ה שניה ושלישית כו' דהיינו שניה לבריכה ראשונה שהפריח מעיקרא והיא שלישית לאם הראשונה וכן שלישית ורביעית שלישית לבריכה ראשונה ורביעית לאמה וכן לעולם רביעית שהיא חמישית אלא דאטו כי רוכלא כו' ודו"ק:

מתניתין זתים לקוץ מניח שתי גרופיות. שהן שתי ארכובות כדי שיחליף לפי שלא מכר לו אלא עצים אבל אילן לא מכר לו הילכך צריך הוא לשייר בו בכדי שיחליף לבעל האילן שאם לא הניח כלום אינו מחליף כלום ונמצא שהפסיד בעל האילן אילנו והוא לא מכר אלא עצים בלבד אבל אילן לא מכר ולפיכך צריך להניח שתי גרופיות בכדי שיהא מחליף. הרא"ם ז"ל.

הא לה הא לאמה פירש רשב"ם ז"ל דמתניתין באמה שצריך להניח לאמה בריכה ראשונה ואין הכי נמי דלאותה בריכה צריך להניח גם כן בריכה ראשונה אלא משום דההיא בריכה שניה מחמת בריכה ראשונה אלו מניחים אותה כרי שלא תברח לא נקט מתניתין אלא בריכה ראשונה שאלו היתה אותה בריכה נשארת היה די לאמה בכך ומה דלא פירש במתניתין פירש בברייתא שאף בריכה שניה צריך להניח שאם לא כן היה בריכה ראשונה בורחת ולא ישאר צוות לאמה. ואקשינן כי היכי דאמה מצתוו בה אברתה ואזוגה דשבקינן לה דהיינו הזכר דהא ודאי לאמה בהכי סגי לה מדלא קתני במתניתין אלא מניח בריכה ראשונה בריכה נמי תצטוות באמה ובזוגה דשבקינן לה ולמה צריך להניח בריכה שניה לצוות של בריכה ראשונה. ומפרקינן דברתא אאמה לא מצטוותא. והא פירושא לא נהירא דהיכי קאמר זוגא דשבקינן לה דלגבי זכר שהוא בן זוגא של אמה לא שייך למימרא שבקינן לה דאנן לא שבקינן לה מידי אלא שאינו בכלל המכר דפירות שובך לקח ולא שובך וזוג ראשון שובך מיקרי. וכי תימא דכי קאמר אזוגא דשבקינן לה לבת קאמר אכתי לא מחוור שהכל הוא בכלל בריכה. לפיכך נראה דבשובך יש בו שתי זוגות אמה וברתה דפחות לא מיקרי שובך והוא לקח פירות שתיהן דהיינו פירות שובך וקתני במתניתין שצריך להניח בריכה אחת שתלד האם להיות לה צוות עם בריכה ראשונה שכבר היתה בשובך. ואקשי והא תניא מפריח בריכה ראשונה ושניה וקא סלקא דעתך דהכי קאמר שצריך להניח בריכה ראשונה ושניה שתלד האם לאחר מכירה כדי שיהיו לה שלש זוגות של בנות ופריק לא קשיא הא בה הא באמה פירוש דמתניתין לא איירי אלא במאי דצריך להניח לאמה ולאמה בשתי בריכות סגי לה קמייתא דמקמי מכירה ושניה דלאחר מכירה וברייתא דקתני מפריח בריכה ראשונה ושניה בבתה איירי כלומר שאף לבתה צריך להניח שתי בריכות כדשבקינן לאמה והיינו דמקשינן אמה מאי טעמא כלומר כי היכי דאמה סגי לה בצוות של שתי זוגות דהיינו בבריכה שהיתה כבר בשובך ובזוגא דשבקינן לה כלומר בבריכה ראשונה של אחר מבירוג דלבריכה קרי לה זוגא מפני שהם שנים לעולם זכר ונקבה ברתא נמי תיסגי לה בצוות של שתי זוגות דהיינו אמה וזוגא דשבקינן לה. ומפרקינן דברתא לא מצטוותה אאמה אלא אבריכה ולפיכך צריך להניח לה שתי זוגות מבנותיה. וכך נראה זה הפירוש מדברי הרי"ף ז"ל. ואפשר דהוא הדין שמניחין כן לכל זוג וזוג א"א כיון דהוו כוליה האי מצטוותי להדדי ואין צריך יותר. הר"ן ז"ל. נמצא שצריך להניח בזה השובך שיש בו שתי זוגות שלש בריכות בריכה אחת לזוג אחת שהן האמהות ושתי בריכות לזוג האחת שהן הבנים וליכא בין תנא דמתניתין לתנא דברייתא פלוגתא דתנא דמתניתין שנה מה שצריך להניח לזוג האחת שהן אמהות ולא הזכיר מה שצריך להניח לזוג השני שהם הבנים ותנא דברייתא שנה מה שצריך להניח לזוג האחת שהם בנים ולא הזכיר מה שצריך להניח לזוג השני שהם אמהות וליכא בינייהו חלוקה. הרא"ם ז"ל. וכתב הראב"ד ז"ל וזה לשונו: הלוקח פירות שובך מחברו מפריח בריכה ראשונה כדי שלא יחרב השובך ובשובך תדש קאמר שאין שם יונים כי אם אלו הראשונים עתה באו ואם יש שם אם ובת ולקח פירות האם אינו מניח שם כי אם בריכה הראשונה משום דמצטוותא אבריכה קמייתא ועל זו הבריכה שמניח לה והאי דקאמר אזוגא דשבקינן לה כי לעולם ילדו זוגות ויגדלו זוגות זכר ונקבה ושניהם נקראו בריכה אחת ואם לקח פירות הבת צריך שיניח שתי בריכוה דלא מצטוותה פחות משתי בנות עם זוגיהן. עד כאן לשונו. אבל הרשב"א ז"ל כתב וזה לשונו: לא קשיא הא באמה הא בה. פירש רבינו חננאל ז"ל אם מכר לו פירות שובכו חוץ מן הבריכה ראשונה חייב להניח בשובך אלו שתי בריכות שמניח לו זולתי האמהות ואם מכר לו שובכו סתם מניח לו בריכה אחת ראשונה בלבד כללו של דבר לעולם מניח לו בריכה אחת מן הפרי המכור לו ואקשי מאי שנא בין זה לזה דאמרת כי בעת שמכר לו פירות שובכו סתם מניח לו בריכה אחת דאמרינן האמהות עם בנותיהן שהן הבריכה הראשונה מצטוות אהדדי ואזוגא דשבקינן לה ולא ערקי ומולידין פירוש זוגא הזכר שהוא בר זוגא של יונה נמצאת משנתנו במכר פירות שובכו סתם וברייתא במוכר פירות שובכו חוץ מן הבריכה הראשונה. ברתא אאמה לא מצטוותא ואי אמרת אי הכי אפילו מתניתין נמי. שאני התם דאי אפילו ערקא הבריכה הראשונה האמהות קיימות ומתיישבות השובך אבל ברייתא דפירש חוץ מן הבריכה הראשונה אי לא שבקת לה בריכה שניה ערקא ואזלא ויכול מוכר למטען עליה הב לי בריכה ראשונה דלא זבנית לך הילכך חייב למשבק ליה בריכה שניה למצטוות בה. עד כאן לשונו. פירות כוורת הם הנחילין של דבורים שמולידין וממלאין מהן כוורות אחרות וכמו כן שלקחם לשנה נוטל שלשה נחילין ומסרס בה כדי שלא יתכחשו וימותו. במה מסרסן אמר שמואל בחרדל. אמר רבי יוסי בר חנינא לא חרדל מסרסן שאם יסתרסו לגמרי הרי הם נפסדים לבעליהם לגמרי אלא מתוך שפיהם חד חוזרות ואוכלות את דבשנן ומתוך שאין להם מה יאכלו מתעסקות לאסוף דבש למאכלן ולא יתעסקו בפריה ורביה. ורבי יוחנן אמר נוטל שלשה נחילין במסרס פירוש בהפסקות ומשם ואילך לא יטול כלום. במתניתא תנא נוטל שלשה נחילין בזה אחר זה ומשם ואילך נוטל בסירוס פירוש בהפסקות. עתה לאלו שתי לשונות האחרונות לא נתפרשה ההפסקה אם תהיה הפסקה שלא יעסקו בפריה ורביה או שיתעסקו ותהיה הפריה ההיא לבעל הדבורים ואם יתעסקו בפריה ורביה מה תועיל להם ההפסקה שלא יתכחשו וימותו ואם לא ניחוש לכחשתן מה טעם להפסקתן ולמה יטול בהם בעל הדבורים והלא מכר לו פירות כוורתו לשנה. על כן אני אומר כי ההפסקות ההם תהיה הפסקה ממש בסירוס או בחרדל או בדבר המעכבם מלפרות ולרבות והנה לשתי הלשונות האלו לא נתפרש הסירוס במשנה אלא בלשון הפסקה כאלו אומר נוטל שלשה נחילין ומפסיקן או נוטל שלשה נחילין בהפסקות למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה ואלו ההפסקות לא נדע שיעוריהן ושמא עד שיתמלא הכוורת דבש ויוציאו ממנו לעשות להם מקום להוליד שם. הראב"ד ז"ל. וזה לשון הרא"ם ז"ל: פירות כוורת נוטל שלשה נחילין. פירוש הלוקח מחברו כוורת שהם בני הדבורים נוטל שלשה נחילין כמו שאתה אומר שלש בריכות הן הנקראים אלאערא"ד ומסרס אחר כך כדי שלא יתעסקו בלידה ויתעסקו בעשיית הדבש. אמרי במערבא משמיה דרבי יוסי ברבי חנינא לא חרדל מסרסן אלא כשאוכלין את החרדל מתוך שפיהן חד מהחרדל חוזרים ואוכלים אותו הדבש שיש בכוורת וכיון שאכלו הדבש חוזרין ומתעסקין בעשיית הדבש לפי שדרכן של דבורים כשיש בכוורת דבש אין עוסקים בעשיית הדבש אלא בלידה הן עסוקין וכשכלה להם הדבש יוצאין ורועין בחוץ ובאין ועושין דבש וממלאים הכוורת מן הדבש וכשנתמלאת הכוורת מן הדבש בא בעל הכוורת ונוטל אותו ומניח להם מעט שתי חלות או יותר כדי שיאכלו אותו ולא יברחו וחוורין הדבורים ומתעסקים בלידה באותן הנקיקים שנטל מהם הדבש בעל הכוורת עד שכלה להם אותו הדבש שבאותן שתי חלות וכשכלה חוזרות ועושות דבש ועל זה שנינו הלוקח פירות כוורת מחברו שהם הבנים נוטל שלשה נחילין ומסרס כלומר מאכילן החרדל כדי שיכאב פיהן וחוזרין ואוכלין אותו הדבש שיש באותן שתי חלות שהניח להם בעל הכוורת וכשכלה להם אותו הדבש אינם מתעסקים בלידה אלא בעשיית הדבש וממלאין את הכוורת כולו דבש ונוטל אותו בעל הכוורת. רבי יוחנן אמר שלשה נחילין במסרס כלומר נוטל נחיל ומניח נחיל לבעל הכוורת עד שישלימו לו שלשה נחילין ואין לו רשות יותר על שלשה נחילין לפי שאין דרכן לעשות בשנה יותר משלשה נחילין. במתניתא תנא נוטל שלשה נחילין זה אחר זה ואחר כך נוטל אחד ומניח אחד נמצא פירוש משנתנו על האי מתניתא הכי נוטל שלשה נחילין ואחר כך מסרס כלומר ואחר כך נוטל בסירוסין. עד כאן.

והר"י ז"ל בעליות כתב וזה לשונו לא חרדל מסרסן כו'. ומתוך שביעותן בטלות מפריה ורביה וחוזרות ועושות דבש והוא הדין אם אינו מסרסן דנחילין היוצאין מן הכוורת אחר שלשה נחילין הראשונים של בעל הכוורת הם דסתם פירות כוורת לשנה שלשה נחילין בלבד שהנחילין היוצאין משם אחר כך גרועים הם וכשם שדרך בעל כוורת שהוא מסרס כדי שיתעסקו בעשיית דבש לאחר שיבאו שלשה נחילין דדי לו בהם מפירות הכוורת לשנה כך כשהוא מוכר פירות הכוורת לא נתכוון אלא למכור שלשה נחילין ולא נתכוון להפסיד הדבש שדרכן לעשות לאחר שיבאו שלשה נחילין ולא שנא שהנחילין האחרים של מוכר כדי להעמידנו על טעם הדבר מה טעם הם של לוקח לפי שדרך בעל הכוורת לסרס אחר שלשה נחילין. עד כאן.

אמר רב כהנא דבש בכוורתו אינו יוצא מידי מאכל לעולם כלומר שמטמא טומאת אוכלין שלא במחשבה ומאי לעולם בין שחשב עליו ובין שלא חשב עליו מסתמא אוכל הרא אלא אם כן חשב עליו למשקין משום דרובא לאכילה קאי. ולא מצינא לפרושי דאפילו חשב עליו למשקה לאו כלום הוא דבטלה דעתו אצל כל אדם כאלו חשב על הפה שיהא למשקה דאם כן קשיא לן הך מתניתא דמייתי לקמן דבש בכוורתו אינו לא אוכל ולא משקה חשב עליו לאכילה מטמא טומאת אוכלין למשקין מטמא טומאת משקין ואמרינן בשלמא לאביי ניחא ואי כי האי פירושא אפילו לתירוצא דאביי נמי קשה ליה דכיון דדבש בכוורתו אוכל גמור כי אקצי ליה מאוכלא נהי דבטליה מתורת אוכל משקה מי הוי ואפילו חשבו למשקה אלא לאו כפירושא קמא דאינו יוצא מידי מאכל לעולם בין שחשב עליו לאכילה בין שלא חשב מיהו אם חשב עליו למשקין טמא טומאת משקין דאיכא אינשי דשתו ליה על ידי מים ועניינים אחרים. הראב"ד ז"ל. אבל הרשב"א ז"ל כתב וזה לשונו: אמר רב כהנא דבש בכוורתו אינו יוצא מידי מאכל לעולם. פירש ר"ש ז"ל אף על פי שהדבורים אוכלין ממנו אינו יוצא מידי מאכל לעולם על ידי כך עד שיקצנו בפירוש למאכל הדבורים. וקשה לי לפירושו שאין לך דבר שהוא מאכל אדם שיצא מתורת מאכל עד שיפסל מלאכול לכלב ועוד הוה ליה לרב כהנא לומר דבש בכוורתו תורת מאכל עליו שזהו עיקר חידושו של רב כהנא לפי פירושו של הרב ז"ל דאם הוא מאכל ואינו יוצא מתורת מאכל על ידי אכילת הדבורים זה אינו חידוש דאדרבה אפילו אמר שיוצא מתורת מאכל על ידי הקצאה היה חדוש ותמה על עצמך היאך אפשר. ונראה לי דאינו יוצא מידי מאכל אפילו חשב עליו למשקה קאמר והיינו דקאמר אלמא קסבר דלא בעי מחשבה כלומר תורת מאכל עליו ממילא ואף על פי שלא חשב עליו שאלו בעי מחשבה הרי הוא יורד לתורת אוכל או לתורת משקה על ידי איזו מחשבה שיחשב עליו. ואי קשיא לך הא דקתני בברייתא דבש בכוורתו אינו לא מאכל ולא משקה חשב עליו לאכילה מטמא טומאת אוכלין ומשקה מטמא טומאת משקין ואמרינן עלה בשלמא לאביי ניחא וקשה אלמא כי מחשב עליו למשקין יוצא מתורת אוכל ויורד לידי טומאת משקין הא ליתא דברייתא זו אי כפשטא ליתא כרב כהנא ואדרבה הויא תיובתיה דהא בעי מחשבה והלכך כל שצריך מחשבה יורד לתורת אוכל או לתורת משקין לכשיחשב עליו ולתירוצא דאביי נמי לא קשיא מידי דמוקי לה להא ברייתא באותן שתי חלות וכגון שהוקצו מתחלתן קודם שיהיה בהם דבש למאכל דבורים שלא ירדו מעולם לתורת מאכל ואי נמי שאותן שתי חלות ידועות לעולם שהם שתי החלות הראשונות ומתחלת ברייתן דעת הבעלים להיותן מוקצות ממילא למאכל הדבורים ולפיכך צריכות מחשבה כי ממילא אינן לא אוכל ולא משקה ואם חשב עליהן להוציאן מידי מאכל הדבורים ולהכינם לאדם אם לאוכלין מטמא טומאת אוכלין ואם למשקין מטמא טומאת משקין כן נראה לי. ואיכא מרבוותא ז"ל דפירשו אינו יוצא מידי מאכל כלומר לעולם יש עליו תורת אוכל בין חשב עליו בין לא חשב עליו ולשון אינו יוצא אינו מיושב בעיני לפי פירושם. עד כאן לשונו.