מסכת בבא בתרא דף קל״ו עמוד א׳

אקנייה וקנינא מיניה לא צריך פי' בקונטרס אחד בראש השטר ואחד בסוף השטר כדאמר דצריך שיחזור מענינו של שטר בשיטה אחרונה וקשה דהא אין למדין משיטה אחרונה והא א"כ למדין דמשום הכי לא מצריכין לכתוב מהיום:

אתמר אמר רב יהודה אמר שמואל הלכה כותבין ונותנין ובמיפה את כחו. והכין אסיקנא לקמן בפרק מי שמת (בבא בתרא קנב, ב).

אבל הכא הכי קאמר גופא קני מהיום ופירא לאחר מיתה ואם תאמר בגט אשה נמי הכי קאמר גופא מהיום ומעשה ידיה לאחר מיתה. בירושלמי (ה"ט) בעו לה ואמרו לא מצינו אשה לאחד ומעשה ידיה לאחר, ומיהו בעיא היא בגיטין חוץ ממעשה ידיך מהו ולא איפשיטא. ושם כתבתיה (גטין פה, א ד"ה גמ' בעא מינה).

היינו טעמא דר' יוסי דאמר זמנו של שטר מוכיח עליו שמעתי מפי מורי הרב ז"ל, דדוקא כשצוה האב לכתוב בו זמן, הא כתבוהו העדים מדעת עצמן לא. ומיהו עכשיו שנהגו כל כותבי שטרות לכתוב בהן זמן מיום כתיבתן וזה לא מיחה בידם הרי הוא כאלו צוה להם לכתוב, דיודע הוא שכותבין, ולולי שגמר ליתן מהיום מוחה היה להם בפירוש.

בעא מיניה רבא מרב נחמן בהקנאה מהו כתב הראב"ד ז"ל, דמשמע דאליבא דרבי יהודה בעי לה, דאילו לרבי יוסי אפילו בלא הקנאה אינו צריך, דהא זמנו של שטר מוכיח עליו, אל(י)מא סוגייא דשמעתא כרבי יהודה. ובמסכת גיטין בפרק המגרש (גיטין פה, ב) נמי גרסינן אתקין רב בגיטא מיומא דנן ולעלם, ואמרינן מיומא דנן ולעלם לאפוקי מדרבי יוסי דאמר זמנו של שטר מוכיח עליו, אלמא הלכה כרבי יהודה. ואם כן (דקשי') [תקשי] דרב אדרב, דכאן פוסק כרבי יוסי. ותרץ דהתם לגבי גיטין אתקין לכתחלה לרוחא דמילתא, דאי קאי [בי דינא] דסבירא ליה כרבי יהודה לא לפסליה. ואי משום סוגיא דהכא, לא דחינן הלכה פסוקה משום סוגיא. ואי נמי בשטר שאין בה זמן קא מיירי דליכא מוכיח. ויש מי שאומר דרב הדר ביה מהא וראה דברי רבי יהודה והיינו דאתקין בגיטין כותיה. וליתא, דהא אקשינן בגיטין בפרק מי שאחזו (גיטין עב, א) מהא דרבה דרב כרב הונא, דאלמא לא הדר ביה, אלא הא דאתקין בגיטין לכתחלה אתקין לרווחא דמלתא, כדאמרינן, והכי קאמר, מיומא דנן לאפוקי מדרבי יוסי דלא נסמוך עליו, וכדאמרינן נמי התם, ולעולם לאפוקי מדבעא מיניה רבא מדרב נחמן היום אי את אשתי ולמחר [את אשתי] מהו, דאמר ליה כיון דפסקא פסקא. וקיימא לן הכי. [הא דאמר רב פפי אקנייה וקנינא מיניה לא צריך קנינא מיניה ואקנייה צריך, קשיא לי, אי סבירא ליה סתמא מעכשו משמע קנינא מיניה ואקנייה אמאי צריך, ואי לאו מעכשו משמע אקנייה וקנינא מיניה אמאי קנה, כיון דאינה להקנאה אלא] לאחר זמן, ההיא שעתא הא הדר סודרא למריה, וכדאמרינן בנדרים פרק השותפין (נדרים מח, ב). וניחא לי, דקנין סתם ודאי הוו כמעכשו וקני, אבל במפרש לאחר זמן לא, דהא קאמר בהדיא לאחר זמן, וקא סבר רב פפי דלא הוי כמהיום ולאחר מיתה אלא כ[מ]פרש הריני מקנה לך לאחר מיתה בסודר זה, דלא קני. ומיהו אסיקנא דאפילו הכי כל שקנו מידו הרי הוא כמהיום ולאחר מיתה, דמשעת קנין נתן הגוף ומשייר הפירות כל ימי חייו.

המשנה התשיעית ויתחיל בה בביאור החלק הששי ואמר על זה הכותב נכסיו לבנו צריך שיכתוב לו מהיום ולאחר מיתה דברי ר' יהודה ר' יוסי אומר אינו צריך אמר המאירי הכותב נכסיו לבנו צריך שיכתוב לו מהיום ולאחר מיתה פירוש אע"פ שבשכיב מרע כתבנו שאין צריך בה מהיום שכיב מרע הוא מפני שתקנו בו שיהו דבריו שבעל פה ככתובים וכמסורין כלומר כאלו נכתב השטר ונמסרו הנכסים בידו מעכשו שיקנה אותם לכשימות המצוה וכשמת לו המצוה נתגלה הדבר למפרע שמחייו נמסרו ובאו הנכסים לידו והילכך בין שיש שם כתיבה בין שאין שם כתיבה אין צריך בה מהיום שהרי כמסורים בידו מהיום הם ומהיום אין מועילה בהם ולא מוריד אבל מתנת בריא אם לא כתב בה מהיום נמצא שלא הקנהו כלום עד לאחר מיתה ואחר מיתה כבר פקע רשותו ובא לרשות היורשים ומתוך כך צריך שיכתוב בה מהיום ולאחר מיתה שנמצא שהגוף קנה מחיים דברי ר' יהודה ויש מפרשים אותה דוקא בדאמר קני גופה מהיום ופירא לאחר מיתה ואין נראה כן כמו שכתבנו בראשון של מציעא בסוף סוגיא של משנה השמינית ר' יוסי אומר אינו צריך שמאחר שיש זמן בשטר זמנו מוכיח שמהיום הקנה שאלו לא הקנה לו הגוף מהיום למה כתב זמן בשטר והרי זמן זה לא הועילו כלום שאם יקנה אותם אח"כ לאחר ודאי יקנה האחרון אחר שלא יקנה זה הגוף מהיום הא ודאי לא כתב זמן אלא להודיע שמהיום מקנהו הגוף ואינו יכול להקנותו עוד לאחר והלכה כר' יוסי שהרי בגמ' פסק רב הלכה כר' יוסי ואע"פ שבמסכת גיטין פרק המגרש אמרו שהוא בעצמו התקין בנסח הגט מן יומא דנן לאפוקי מדר' יוסי ממונא מאיסורא לא ילפינן וכן הסכימו רוב גאונים ומ"מ מקצתן חששו לה ופסקו כר' יהודה:

זהו ביאור המשנה ופסק שלה ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:

במסכת גיטין התבאר ששכיב מרע שאמר לאשתו הרי זה גיטיך אם מתי או הרי זה גיטיך מחולי זה או הרי זה גיטיך לאחר מיתה אינו כלום שאין גט לאחר מיתה אמר מהיום אם מתי מגורשת לכשימות אמר מהיום ולאחר מיתה הרי זה ספק מגורשת ואם מת חולצת ולא מתיבמת שהדבר ספק אם זה שאמר ולאחר מיתה הוא תנאי כעין שכתבנו באם מתי או חזרה כלומר שחזר ממה שאמר מעכשו ולא גמר בדעתו אלא לאחר מיתה שמא תשאל מה ענין שלשון זה ר"ל מהיום ולאחר מיתה נסתפק לנו בגט אם תנאי אם חזרה ולענין כותב נכסיו לבנו מהיום ולאחר מיתה אין אנו מסתפקין בו לענין חזרה כלום טעם הדבר מפני שהאשה אין בה פירות עד שנאמר שהגוף הקנה לה מעכשו והפרי לאחר מיתה א"כ כל שהוא משייר אינו משייר אלא בגוף ואין זה כריתות אבל מתנה הואיל ויש בה פירות כל שהוא משייר אינו משייר אלא בפירות וזהו שאמרו בתלמוד המערב במתנה כתב בה מהיום מתנה ברורה היא לאיזה דבר כתב לו לאחר מיתה לשייר בה אכילת פירות בגיטין כתב לה מהיום כרות הוא לאיזה דבר כתב לה לאחר מיתה לשייר בו את הגוף:

שטר שכתוב בו קנין ר"ל שקנו ממנו במתנה זו לאחר מיתה אף לר' יהודה ולדעת הפוסקים כמותו אין צריך בה מהיום הואיל ויש שם זמן וקנין שאף ר' יהודה לא נחלק עליו אלא בשטר שאין בו קנין אלא זכרון דברים שהיה בפניו בזמן פלוני שאמר לנו פלוני כתבו שטר לפלני שנתתי לו שדה פלני לאחר מיתה וכיוצא בזו שלדעת ר' יהודה אין הזמן בא בכאן אלא דרך זכרון אימתי נמסר להם עדות זו אבל כל שיש שם זמן וקנין אין צרך בהם למהיום כלל אף לדעת ר' יהודה או לדעת הגאונים שפסקו כמותו ולא סוף דבר שכתבו העדים תחלה ואקנייה ואח"כ וקנינא מיניה שהוא הלשון הברור שמספרין אז תחלה שהקנה לו ואח"כ מעידים שהם קנו ממנו כדרך שכותבין בשטרות יודעים אנו וכו' וקנו ממני ובסוף השטר כותבין וקנינא מיניה אלא אפילו כתבו תחלה וקנינא מיניה ואח"כ ואקנייה שהוא לשון שאינו ברור מ"מ קנין הוא:

הרבה מפרשים כתבו בסוגיא זו דברים שאינם מהם שכתבו שאף לדעת הפוסקים כר' יהודה כל שאין בה מהיום קנה לאחר מיתה ואין צרך למהיום אלא שלא יוכל לחזור ומהם שכתבו שאף בקנין צריך מהיום ואף בכל מיני הקנאה שבעולם כגון שאמר לו לך חזק וקני לאחר מיתה ולא אמרו לדעתם בהקנאה היאך אלא בסתם ר"ל שלא כתב בה לא מהיום ולא לאחר מיתה ואף חכמי הדורות שלפנינו נסכמים בזו והוא תמה גדול:

המשנה העשירית והכונה בה ככונת משנה שלפניה ואמר על זה הכותב נכסיו לבנו לאחר מיתתו האב אינו יכול למכור מפני שכתובין לבן הבן אינו יכול למכור מפני שהם ברשות האב מכר האב מכורים עד שימות האב מכר הבן אין ללוקח כלום עד שימות האב האב תולש ומאכיל לכל מי שירצה הניח תלושין הרי הם של יורשים אמר המאירי הכותב כל נכסיו לבנו לאחר מותו ר"ל מהיום ולאחר מיתה האב אינו יכול למכור מכירה מוחלטת שהרי גוף הנכסים קנוי לבן מהיום כמו שביארנו למעלה ואין לאב בהם אלא קנין פירות והבן אינו יכול למכור גם כן מעכשו להעמידם ביד הלוקח מעכשו שהרי הן ברשות האב ויש לו בה קנין פירות כל ימי חייו מעתה מכרן האב הרי הם מכורין למה שיש לו בו והוא שעומדין ביד הלוקח עד שימות האב ואע"פ שמכירה מוחלטת מכר והלוקח ירד בה על דעת גוף ופירות לעמד בידו לעולם ונמצאת מכירה בטעות מ"מ המכר מכר למה שיש לו בו ונזקק עמו לדין על מה שאין לו בו ומכרו שכל המוכר דבר אע"פ שנמצא שמכר יותר ממה שלא היה בידו למכור מ"מ המכר מכר לענין מה שיש לו בה והאחר נזקק לו לדין על מה שמכר לו יותר ממה שלא היה לו בה ומ"מ כשימות האב הבן בא ומוציא מידם ואפילו מת הבן בחיי האב ולא הניח יורש שנמצא אביו יורש מן הדין ואח"כ מת האב והיורשין תובעין מצד האח שהלקוחות יכולות לומר כבר נעשה האב יורש משזכה בהם זכינו בהם אף אנו שהרי הוא מכרם לנו במוחלט וכבר הוחלטו בידו קודם לכן ומ"מ אם לא מכרם מכירה מוחלטת אלא מה שיש לו בהם ואח"כ מת הבן בחיי האב בלא יורש ונעשה האב יורש וזוכה בגוף הנכסים מכח נחלה משונה של בן ואח"כ מת האב הרי יורשיו מוציאים מידם ואין הלוקחים יכולים לומר כל זכות שתבא לידו מכר שאין אומרים מה מכר לו ראשון לשני כל זכות שתבא לידו אלא במכר דבר שאינו שלו שנמצא שלא הקנהו כלום אבל זה כבר חל המכר על מה שמכר וזכות זו דבר אחר הוא ואינו ממין מה שמכר ואף מקצת גאונים הסכימו שאפילו פירט ואמר הריני מוכר כל זכות שתבא בה לידי או כל מה שאני עתיד לקנות בו או אפילו פירט ואמר שאם חס ושלום יפטר בנו בחייו בלא יורש ויבא הגוף לידו שהוא מוכר הכל אין זה כלום שזהו מה שאירש מאבא שאין בין מה שאירש מאבא למה שאירש מבני אלא שזו נחלה מתוקה וזו נחלה מבוהלת ויש חולקים בזו ולהם ראיה רמוזה בתלמוד המערב שבפרק הכותב בשמועת מכרה היא ומת הוא אלא שאין בה הכרח:

מכר הבן אין ללוקח כלום עד שימות האב ומ"מ כשימות האב קנה לוקח ואין כאן טענה ממה שאירש מאבא הואיל והיה הגוף קנוי לו מעכשו הא בחיי האב מיהא אין הלוקח יורד בה כלל והאב תולש ומאכיל למי שירצה אלא שהלקוחות מוחין בידו שלא לקלקל בגוף הקרקע ואם מת האב והניח שם פירות תלושין הרי הם של יורשיו ואין הלקוחות זוכים בהם ויראה מכאן שהמחוברים זכה בהם הבן לאחר מיתת האב או הלוקחים ממנו והקשו עליה בגמ' ממה שאמרו שמין את המחובר ללוקח ר"ל ללוקח מן האב ואין הבן נוטלם אלא בדמיהם על פי השומא ופירשוה כאן בבנו כאן באחר שאם לא מכר האב מה שיש לו בה ר"ל קנין הפירות ומת האב הרי הבן זוכה בכל הפירות המחוברים ואין שאר היורשים נוטלין בהם כלום שדעתו של אב קרובה אצל בנו ומאחר שהגוף שלו מוחל לו הפירות המחוברים בה ואע"פ שדעתו מתרחקת בכך אצל שאר הבנים דרכו של אב לוותר החבל לבעל הדלי אבל כשמכר האב את זכותו והבן מוציא מיד הלוקח לא זכה בפירות המחוברים ויראה לי בשאין צריכים לקרקע וכך ראיתיה רמוזה בפירוש גאוני ספרד ואף הלוקח אינו יכול ליטלם הואיל ומחוברות הם אלא שמין אותם ר"ל כמה שוה הקרקע בפירות אלו וכמה נפחת שוויה בהעדר הפירות ממנה ונותן הבן ללוקח דמי תוספת שווי זה ומכאן למדו גאוני ספרד בפירושיהם במי שגרש את אשתו ויש לו בקרקע שלה פירות שאם הם תלושים הרי הם של בעל ואם הם מחברים שמין לו בהם על הדרך שביארנו שאין הבעל מוחל לאשתו אחר שהוא מגרשה ומ"מ אנו כתבנוה בדרך אחרת במסכת כתבות פרק נכסים:

זהו ביאור המשנה ופסק שלה ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הם:

בד"ה ואלו היתה קבלה כו' לא היו מניחין הלכה ומפרשינן מנהג ועוד לא אמרו כי הלכה כו' עכ"ל זו בעצמה היא קושיא ראשונה ודוחק לפרש כאן ב' קושיות ויש להגיה ומפרשי' מנהג שלא אמרו כי הלכה כו' והכל קושיא אחת וק"ל:

איתמר מכר הבן בחיי האב ומת הבן בחיי האב רבי יוחנן אמר לא קנה לוקח כדאזיל ומפרש טעמא דקסבר קנין פירות כקנין הגוף דמי הילכך עיקר קנין שדה זו לאב כיון שיש לו קנין הגוף ועדיף מקנין הבן לפי שהשדה ביד האב והוא מוחזק בה ואוכל פירות ולא אלים קנין הבן כדי שיוכל למכור מיהו אם הבן קיים כשמת האב גמר ליה קניינא דבן כיון שבא השדה לרשות הבן ואיגלאי מילתא למפרע שקנה ומכרו קיים אף על פי שמכר בחיי האב והיכא דמת הבן בחיי האב והניח בן ודאי יורש הנכסים אפילו לרבי יוחנן מדאיפלגו במכר הבן בחיי האב ולא איפליגו במת הבן בחיי האב אם הוא מוריש הנכסים לבניה ואפילו למאן דאמר לירתה ולא לירתי ירתה התם הוא משום דקסבר אומר אחריך לאו כאומר מעכשיו דמי אבל היכא שכתב לו מהיום ולאחר מיתה ודאי אף על פי שמת הבן בחיי האב מוריש לבניו אותו זכות שיש לו בנכסים. והיכא דמכר הבן בחיי האב ומת הבן בחיי האב והניח בן אפילו לרבי יוחנן קנה לוקח לפי שהבן כרעיה דאבוה וזוכה במקומו וכיון שנתקיימה המתנה ונגמרה הרי הוא חלה למפרע משעת כתיבה והמכר קיים. ורבינו יצחק ז"ל פירש שאפילו הניח בן לא קנה לוקח והביא ראיה מהא דאמרינן בסוף מי שמת בן שמכר בנכסי אביו ומת בנו מוציא מיד הלקוחות וקא מפרש לה רבינו זצ"ל כגון שכתב לו אביו את נכסיו מהיום ולאחר מיתה וסבירי להו לבני מערבא כרבי יוחנן דאמר לא קנה לוקח. ויש לתמוה על זה אם כן הוא היכי קאמר עלה התם מאי קושיא מצי אמר ליה מכח אבוה דאבך קאתינא ואם מכח אבי אביו הוא בא יירשו אחי אביו על כרחין אי אפשר לו לבא אלא מכח מתנה שקבל אביו והוא זוכה בה מכח זכות אביו ולא מכח אבי אביו שהרי לו כתבה. ותו הא קאמר עלה תדע דכתיב תחת אבותיך יהיו כו' ואם אומר אתה שהבן זוכה במתנה מכח הנותן אפילו במתנת בריא היה לך למימר הכי. אלא ההיא דהתם באנפא אחרינא מפרשינן לה כמו שדעתנו לכתבה במקומה בסייעתא דשמיא.

איתביה רבי יוחנן לרבי שמעון בן לקיש נכסי לך ואחריך יירש פלוני כו'. מת שני בחיי ראשון יחזרו נכסים ליורשי ראשון. דליורשי שני לא יהבינן להו שהרי לא נתן בהם כלום לשני אלא בחייו דהא קאמר אחריך שלישי וליורש שלישי לא יהבינן להו שלא נתן לשלישי בהם כלום אלא אחר השני וכיון שלא הגיעו ליד שני אין השלישי זוכה בהם אחר הראשון ואם איתא ליורשי נותן מיבעי ליה אי אמרת בשלמא קנין הפירות כקנין הגוף דמי כיון שהנותן סילק עצמו מהם ואי אפשר ליורשי שני ושלישי לזכות בהם כמו שפירשנו יחזרו ליורשי ראשון אלא אי אמרת קנין פירות לאו כקנין הגוף דמי כיון שעיקר מתנתו אצל ראשון קנין פירות הוא דהא קאמר אחריך לשני ואחריך לשלישי ולא הקנה לראשון בגוף כלום על כרחך נשתייר קנין הגוף ביד הנותן כל זמן שלא נתקיימה מתנתו אצל שלישי ואין לנו לומר שנתכוון הנותן לסלק עצמו מן הגוף כל זמן שלא השליט אחד בקנין הגוף וקנין הגוף השלישי אפשר לו להתבטל ואינו אלא על תנאי אם ימות הראשון בחיי שני והשני בחיי שלישי ועוד אפילו נתכוון לסלק עצמו לא מהניא מחשבת סלוקו כלום שאין כאן מי שקנה את הגוף שלא הקנה לראשון ולשני אלא פירות שאין קנינם כקנין הגוף ונמצא שנשתייר קנין הגוף בידו כל זמן שאי אפשר ליורשי שלישי לזכות בו הילכך יחזרו ליורשי נותן מיבעי ליה. תרגמה רב הושעיא בבבל אחריך שאני פירוש דכיון שאמר נכסי לך ואחריך ולא קאמר (נכסי לך) נכסי לך למתנה גמורה נתפס לו שיהא לו גם כח מכר ויעשה בהם כל חפציו אלא שאם מת ולא מכרם יהא לשני מה ששייר ולא יפלו נכסים לפני יורשיו הילכך כשאין המתנה מתקיימת אצל שני ושלישי דין הוא שיחזרו ליורשי ראשון שהרי הראשון את גוף הנכסים קנה ואפילו לענין שיהא מכרו מכר נמצא שלא נשתייר קנין הגוף ביד הנותן. וגבי כותב כל נכסיו לבנו לאחר מותו דתנן האב אינו יכול למכור מפני שכתובים לבן אפילו לרבי יוחנן דאמר קנין פירות כקנין הגוף דמי לא דמיא דהתם ודאי לא שייר בנכסים אלא למדת ימיו אבל הכא כיון דקאמר נכסי לך יש במשמע לשון זה שהם שלו לגמרי ושלא יהא לשני אלא מה ששייר ולא משום דאמר אחריך לפלוני דמשמע מה שישתייר אחריך אם לא מכרת אלא משום דנכסי לך מתנה גמורה משמע והוא הדין אם אמר נכסי לפלוני ואם מת פלוני לפלוני. וכן מצאתי כתוב בתוספתא דתניא התם האומר שדה פלוני לפלוני ואם מת פלוני כו' הראשון מוכר קרקע ואוכל דברי רבי רבי שמעון בן אלעזר אומר אין לראשון אלא אכילת פירות בלבד פירוש דסבירא ליה לרבי שמעון בן אלעזר (דלראשון קנוי קנין הגוף) ולפיכך אם מכר מכרו קיים ואפילו הכי אין לו למכור לכתחלה כדאמרינן בשמעתין לרבי שמעון בן גמליאל. ותו אמרינן לקמן ההיא איתתא דהוה לה דקלא בארעיה דרב ביבי בר אביי כו' אקניתיה ליה כל שני חייך אזל אקנייה לבנו קטן ומסקינן עלה לא אמר רבי שמעון בן גמליאל אלא לאחר אבל לעצמו לא אלמא אי לאו האי טעמא דלעצמו לא אמר רבי שמעון בן גמליאל הוה אמרינן דאין לה אלא מה ששייר רב ביבי ומכרו מכור אף על פי שלא אמרה בלשון אחריך אלא דאמרה דקל זה לך כל ימי חייך שאלו פירשה ואחריך תחזיר לי לא היה לו למכור לכתחלה כדאמרינן נכסי לך ואחריך לפלוני (כו' רשב"ג אומר אין לראשון אלא אכילת פירות) דכיון שלא נתנה לו אלא לכל ימי חייו לאו למתנה גמורה נתכוון ואפילו למאן דאמר קנין פירות כקנין הגוף דמי. ויש לדחוק בההיא דרב ביבי ולפרשה כגון דאמרה דקל זה נתון לך ואחריך יחזור (לך) ליורשך והא דאקנייה רב ביבי לבנו קטן כדי לסלק נזק דריסת אחרים משדהו אבל אם אמרה דקל זה נתון לך בחייך פירות הוא דקא מקנה ליה ואינו יכול למכור כיון שלא הצמית לו לשון מתנה.

והתניא יחזרו ליורשי נותן לריש לקיש קא מקשינן דמשני אחריך שאני ומסתמא לא מסתבר דפליגי מתניתא בהך סברא אי אמרינן אחריך שאני אי לא בשלמא לרבי יוחנן דמפרש טעמא דהא דקתני יחזרו ליורשי ראשון משום דקנין פירות כקנין הגוף דמי וכדפרישית דאמרן נכסי לך דאידך דקתני יחזרו ליורשי נותן איכא למימר דקסבר קנין פירות לאו כקנין הגוף דמי דהא אשכחן בעלמא פלוגתא דתנאי בקנין פירות אי כקנין הגוף דמי אי לא גבי המוכר עבדו ופסק עמו על מנת שישמשנו שלשים יום בפרק החובל. ופרקינן אלא אחריך תנאי היא אלא גרסינן בנוסחא דייקא פירוש ולאו כדקאמרינן מעיקרא אחריך שאני לכולי עלמא דהכי משמע לשון אחריך שאני מדלא אמר האי תנא סבר אחריך שאני דתניא נכסי לך ואחריך לפלוני וירד הראשון ומכר ואכל כו' ופליגי רבי שמעון בן גמליאל ורבי אי אמרינן אחריך שאני או לא ודכולי עלמא קנין פירות לאו כקנין הגוף דמי ולרבי יוחנן נמי דאמר קנין פירות כקנין הגוף דמי על כרחך הא דאמר רבי שמעון בן גמליאל אין לשני אלא מה ששייר ראשון משום דאמרינן אחריך שאני דאי לאו הכי מאי שנא מהא דתנן האב אינו יכול למכור מפני שכתובין לבן ואף על פי שיש שם לאב קנין פירות וכקנין הגוף דמי לרבי יוחנן ועכשיו אנו צריכין לפרש כיון דרבי יוחנן נמי הוה מפרש טעמא דרבי שמעון בן גמליאל משום דאמרינן אחריך שאני דהכי משמע לשון נכסי לך וכמו שפירשנו מאי הוה מקשינן ליה לריש לקיש מהא דתניא יחזרו ליורשי ראשון והא כיון דעל כרחין אחריך שאני ואם מכר הראשון מכרו קיים הרי יש לו זכות בגוף אפילו למאן דאמר בעלמא קנין פירות לאו כקנין הגוף דמי. ואין לומר דלא הוה שמיעא ליה לרבי יוחנן הא דאמר רבי שמעון בן גמליאל אלא מה ששייר ראשון דהא לרבי יוחנן הלכה כרבי שמעון בן גמליאל. דיש לומר דקסבר רבי יוחנן דהא דתניא יחזרו ליורשי ראשון אפילו לרבי אתיא אף על גב דלית ליה לרבי אחריך שאני ומשום דקנין פירות כקנין הגוף דמי והא דתניא יחזרו ליורשי נותן לא הוה שמיעא דאי שמיעא ליה היכי הוה מצי לאקשויי מאידך ברייתא מאי אולמא דהך מהך דהא ודאי הך דקתני יחזרו ליורשי נותן משום דקנין פירות לאו כקנין הגוף דמי. מיהו בהדיא אמר רב נחמן בר יצחק לקמן דרבי ורבי שמעון בן גמליאל בהא פליגי דמר סבר קנין פירות כקנין הגוף דמי ומר סבר כו' ופירשו הגאונים ז"ל דבשטת רבי יוחנן אמרה. ונראה לי לפי דברי הגאונים ז"ל דקסבר רבי יוחנן דהא דקאמר רבי שמעון בן גמליאל אין לשני אלא מה ששייר ראשון. דהיינו משום שאמר נכסי לך לא יתכן אלא משום דקסבר דקנין פירות כקנין הגוף דמי הילכך דאמר נכסי לך איכא למימר דהכי קאמר נכסי לך במתנה גמורה ומה שתשייר לפלוני ומוקמינן ליה ארעא בחזקתו כיון שהוא כגוף הנכסים מעתה דקנין פירות כקנין הגוף דמי. אבל ודאי אין לומר דמשום דקסבר קנין פירות כקנין הגוף דמי דאין לשני אלא מה ששייר ראשון ובלא טעם הזכרת לשון נכסי לך דאם כן מאי שנא מהא דתנן האב אינו יכול למכור. ורבי סבר קנין פירות לאו כקנין הגוף דמי הילכך מספיקא לא מחתינן ליה לגוף הנכסים לדין שנתכוון לתת לו מתנה שלא יהא לשני אלא מה ששייר ראשון. אי נמי כיון דעיקר מתנתו אצל ראשון לפירות דהא קאמר אחריך לפלוני דקנין פירות לאו כקנין הגוף דמי האיך נדון לשון מתנתו לומר שהשליטו על הנכסים שאם מכר יהא מכרו קיימן והיינו דאמר רב נחמן בר יצחק לקמן עד כאן לא פליגי רבי ורבי שמעון בן גמליאל אלא דמר סבר קנין פירות כקנין הגוף דמי. והא דמסקינן עלה אלא מיפק כולי עלמא לא פליגי דנפיק בה מכרה או אכלה באנו למחלוקת רבי ורבי שמעון בן גמליאל אף על גב דנפיק בה ראשון דהיינו פירות דיהיב ליה באתרוג זה אפילו הכי קסבר רבי שאין כאן קנין הגוף אף על גב דליכא קנין הגוף קרינא ביה לכם כיון שאינו משועבד לשני כמה שהוא ברשות הראשון ולא דמי לאתרוג של שני שותפין שהן שותפים בו יחד ולשאול נמי לא דמי שהרי במתנה נתנו לו ולא בשאלה. וכן כתב רבינו שמואל ז"ל. ורב נחמן בר יצחק לאו למימרא דקסבר ליה כרבי יוחנן דבהא פליגי אלא אחד מטעמי מחלקותם לקח לו ולא בא אלא לומר דלענין מיפק דכולי עלמא לא פליגי דנפק. וכן פירש רבינו נסים זצ"ל. ואפשר דכרבי יוחנן סבירא ליה מיהו לית הלכתא כוותיה דאם כן דטעמא דרבי שמעון בן גמליאל משום דקסבר קנין פירות כקנין הגוף דמי אשתכח דלית הלכתא כרבי שמעון בן גמליאל דהא קיימא לן כריש לקיש דאמר קנין פירות לאו כקנין הגוף דמי. ולא היא דודאי הלכתא כרבי שמעון בן גמליאל כדקאמר רבה במעשה דסבתא מסתבר טעמייהו דבני מערבא דאי קדמה סבתא וזבנה זבינה זביני וטעמא דרבי שמעון בן גמליאל כדריש לקיש דאמר אחריך שאני ואף על גב דקנין פירות לאו כקנין הגוף. ויש לפרש דהא דאמר רב נחמן בר יצחק עד כאן לא פליגי אלא דמר סבר קנין פירות כו' לריש לקיש אמר הכי והכי קאמר מר סבר קנין פירות במקום זה כקנין הגוף כיון דאמר נכסי לך ואחריך לפלוני כדאמרינן לעיל אחריך שאני. וכן פירש רבינו שמואל ז"ל ולשון במתנה (ולאו) אברייתא דקתני ירד הראשון ומכר ואכל קאי דהא לא שייך למימר עלה דרבי שמעון בן גמליאל סבר קנין פירות (במקום זה) כקנין הגוף כי מה בכך אי כקנין הגוף דמי מדוע אין לשני אלא מה ששייר ראשון דהא תנן האב אינו יכול למכור ואפילו למאן דאמר קנין פירות כקנין הגוף דמי אלא קאי אהא דתניא יחזרו ליורשי ראשון ותניא אידך יחזרו ליורשי נותן דאוקימנא חדא כרבי שמעון בן גמליאל וחדא כרבי והא דקתני יחזרו ליורשי ראשון קסבר דקנין פירות במקום זה כקנין הגוף ולפיכך יחזרו ליורשי ראשון. ורב נממן בר רב חסדא דאמר באנו למחלוקת רבי שמעון בן גמליאל ורבי אי אמרינן דאית ליה לראשון קנין הגוף באתרוג לצאת בו אהנהו מתניתא קאי ומדמי שהדין תלוי בדינא דקנין פירות כו'. ונראה לי דהא דאמר רב נחמן בר יצחק דוקא לריש לקיש אתיא דאלו לרבי יוחנן בין לרבי בין לרבי שמעון בן גמליאל סבירי להו קנין פירות כקנין הגוף דמי אלא דרבי שמעון בן גמליאל סבר כיון דאמר נכסי לך ואחריך לפלוני אין לשני אלא מה ששייר ראשון ורבי מדמה לה להא דתנן האב אינו יכול למכור ואף על גב דקנין פירות כקנין הגוף והא דתניא יחזרו ליורשי נותן כמאן דאמר בעלמא קנין פירות לאו כקנין הגוף דמי דפלוגתא דתנאי היא בפרק החובל והא דתלינא להו למתניתא לעיל בפלוגתא דרבי שמעון בן גמליאל ורבי לרבי שמעון בן לקיש דוקא אוקימנא לה בהכי והכי והיינו דאמרינן דמיפק דכולי עלמא לא פליגי דנפיק אכלם או מכרם באנו למחלוקת רבי ורבי שמעון בן גמליאל ועל כרחן כיון דנפיק בה הרי נתכוון להקנות לו קנין הגוף דאי לאו הכי לא קרינא ביה לכם וכסברת רב נחמן בר רב חסדא דהוה תלי דין לצאת ידי חובתו בקנין הגוף ואפילו הכי מכרה או אכלה משלם הראשון דמים אליבא דרבי אי מדמינן לה דמתניתין דתנן האב אינו יכול למכור ואפילו למאן דאמר קנין פירות כקנין הגוף דמי דאפילו תימא כקנין הגוף קסבר למתניתין מדמינן לה אלא הכי קאמר רב נחמן בר יצחק כיון דסבירא ליה בעלמא קנין פירות לאו כקנין הגוף אף במקום זה סבירא ליה לרבי הכי דמאי שנא כיון דלית ליה אחריך שאני הילכך יחזרו ליורשי נותן. מיהו לרבי שמעון בן גמליאל על כרחין במקום זה קנין פירות כקנין הגוף כיון דאין לשני אלא מה ששייר ראשון שכך יש לדון בלשון יחזרו ליורשי ראשון. ומה שפירש הגאון ז"ל דטעמיה דרבי שמעון בן גמליאל משום דאומר אחריך לאו כאומר מעכשיו דמי וזה הראשון קנה מעכשיו לא עמד על נכון דבריו ז"ל דהא אמר רבה אי קדמה סבתא וזבנה זבינה זביני ואף על גב דאומר אחריך לאו כאומר מעכשיו דמי דאי סבירא ליה לרבה כאומר מעכשיו דמי מאי דאקשו ליה אביי לרבה דאמר גבו קרקע יש לו מהא דאמר רבא גופיה דאי קדמה סבתא וזבנה זבינה זביני. שיור שיטה מקובצת להגאון המוסמך רבינו בצלאל אשכנזי זלה"ה למסכתא ב"ב

גמרא גופא קני מהיום עי' רשב"א גיטין עב ע"ב ד"ה גרסי' בירושלמי: