מסכת בבא בתרא דף ק״ל עמוד א׳

הלכה כר' יוחנן בן ברוקה נראה דדוקא בן בין הבנים ובת בין הבנות כפירוש רבינו שמואל:

האי מלא יוכל לבכר נפקא פירוש מדקאמר רחמנא דחלק בכורה אין יכול לשנות מכלל דחלק פשיטות יכול לשנות ולמה לי קרא דביום הנחילו את בניו והוה מצי למימר ולטעמיך לרבנן נמי יקשה אמאי אינו יכול לשנות חלק פשיטות הא כיון דכתיב לא יוכל לבכר מכלל דחלק פשיטות יכול:

אי בעית אימא כולה רבי יוחנן בן ברוקה היא והכי קיימא לן, דלא שבקי מאי דקאמר רבי ישמעאל בנו בהדיא משום דיוקא דלישנא דמדקאמר לא נחלקו מכלל דתנא קמא סבר נחלקו. ועוד רבי ישמעאל דבנו הוא קיים ליה טפי במה דקאמר אבוה. וכי פסקי רב יהודה ורבא כרבי יוחנן, בהא הוא דפסקי, אבל בבת במקום בנים ואח במקום בת לא אמר כלום. ומכאן יש להכריע בפירוש משנתינו דהמחלק נכסיו על פיו, שהעיקר הלשון שכתבתי דרבנן דרבי יוחנן בן ברוקה היא, ולא אמר ולא כלום אכולהו קאי ולא אבכור בלחוד, דאי לא כן לא מצינו מחלוקתן במשנתנו, ועל כרחינו ישנה למחלוקתן במשנתנו, תדע מדאמרינן לעיל (בבא בתרא קכב, ב) גמרא אחד הבן ואחד הבת בנחלה אמר רב אשי הכי קאמר אחד בן בין הבנים ואחד בת בין הבנות אם אמר יירש כל נכסי(ו) דבריו קיימין, ואקשינן כמאן כרבי יוחנן בן ברוקה, והא קתני לה לקמן רבי יוחנן בן ברוקה אומר אם אמר על מי שראוי ליורשו דבריו קיימין, וכי תימא סתם לן תנא כרבי יוחנן בן ברוקה סתם ואחר כך מחלוקת היא ואין הלכה כסתם. ויש לי לומר לפי הפירוש השני, דמגופה דמתניתין שמעינן לה, מדקאמר רבי יוחנן בן ברוקה אומר אם אמר על מי שראוי ליורשו דבריו קיימין מכלל דרבנן פליגי עליה. ועוד דמדקתני בברייתא דרבי ישמעאל לא נחלקו אבא וחכמים, שמעינן דמאי דקתני במתניתין רבי יוחנן בן ברוקה, הכי קאמר, רבי יוחנן בן ברוקה אבל לא בעלי מחלוקתו.

הא דאמקשינן הא מלא יוכל לבכר נפקא. כלומר, בבכור לא יוכל מכלל דבפשוט יוכל. ואם תאמר אם כן קושיא לרבנן. וי"ל דאין הכי נמי דהוה ליה לאקשויי ולטעמיך לרבנן מאי איכא למימר, רבנן מ(ל)וקמי ליה למאי דאמרינן לעיל (בבא בתרא קיג, ב) ביום אתה מפיל נחלת ואי אתה מפיל נחלת בלילה.

גאוני ספרד כללו דינין אלו שכתבנו בהעברת נחלה על איזה צד אדם יכול להעבירה ועל איזה צד אינו יכול להעבירה בארבעה דרכים ואלו הן השער הראשון הוא שהעביר את הירושה ממי שראוי לה למי שאין ראוי לה ודין זה שאם אמר בלשון מתנה דבריך קיימים בלשון ירושה לא אמר כלום אא"כ צירף בה לשון מהנה השני שהעבירה מראוי לראוי ואין המועבר בכור ודין זה שאף בלשון ירושה דבריו קיימין ובלבד שלא בלשון עקירה השלישי מראוי לראוי והמועבר בכור אם שהשוהו עם האחרים אם שמיעט חלק בכורתו ודין זה שבלשון מתנה דבריו קיימין ובלשון ירושה לא אמר כלום ואע"פ שיש בזו חולקים כבר הכרענוהו ממה שנאמר לא יוכל לבכר ואפילו היו אחים מרובים הואיל ובטלה צואתו לענין בכור בטלה לענין האחרים שהרי כל אותם שריבה חלקם צריכים הם למעטה להוסיף בחלק הבכור והואיל ובטל מכללה בטלה כלה הא אם הוריש לבכור שני חלקיו ורבה ומיעט לאחרים דבריו קיימין הרביעי שהעבירה מן הראוי הן לראוי הן לשאינו ראוי אלא שלא לאלתר אלא לזמן כגון שאמר לראוי לירשו נכסי לך ואחריך לפלני הן שיהא האחריך ראוי לירש הן שלא יהא ראוי לירש ודינה שאין העברתו כלום שהירושה אין לה הפסק ומה שאמר לאחר מיתת פלני יירש פלני הרי הוא כמתנה בנכסי אחרים:

בפרשב"ם בד"ה וכ"ת דפליג כו' וזו אין צריך לומר זו קתני כו' עכ"ל מה שהכריחו לפרש לפום סברא דהשתא דר"י פליג אפילו באחר במקום בת דת"ק זו ואצ"ל זו קתני ולא ניחא ליה נמי השתא כדסלקא דעתיה מעיקרא דלא מתוקמא הך סיפא אליבא דההוא דלעיל דקתני גבי ריבה לאחד כו' כפרשב"ם במתני' היינו משום דא"כ השתא ה"ל תלתא תנאי במלתא ויש מקשים עוד בזה לפום הך סברא דנאמר זו ואצ"ל זו קתני מי הכריח תלמודא למימר איבעית אימא כולה ר"י ב"ב היא וחסורי בו' הא איכא למימר בפשיטות בלאו חסורי מחסרא דת"ק קתני זו ואצ"ל זו ור"י ב"ב פליג עליה ארישא בבן בין הבנים ובת בין הבנות אבל בסיפא באחר במקום בת כו' מודה ליה לת"ק וי"ל דכיון דר"י ב"ב לא פליג רק ארישא לא ה"ל למיתני במלתיה דת"ק בזו ואצ"ל זו אלא בלא זו אף זו דליפלוג ר"י ב"ב אסיפא דסמיך ליה ודו"ק:

תוס' בד"ה שיכול ל"ג והלא דין הוא עכ"ל כתב מהרש"ל משום דלישנא והלא דין הוא משמע דמשום דדין הוא כו' צריך קרא דלא יוכל לבכר וזהו ליתא דהא אפילו בו' משום דהורע כחו כמו שפירשו התוספות לקמן כו' עכ"ל ע"ש והוא דחוק שנאמר שהתוס' קצרו וסתמו דבריהם הכא לסמוך אקושייתם ותירוצם דלקמן ואין זה אלא כדברי נביאות לומר בדברי התוספות לשנות גירסת הרישא מהסיפא והנ"ל כוונתם דהאי לישנא והלא דין הוא לא נאמר בשום דוכתא רק בלשון קושיא דל"ל קרא והלא דין הוא כו' משא"כ הכא דאינו אלא תירוצא יש לגרוס שיכול ודין הוא כו' ובתוס' בפרק קמא דחולין כתבו כך וק"ל:

איבעית אימא כולה רבי יוחנן בן ברוקה היא והכי קיימא לן דלא שבקינן מאי דקאמר רבי ישמעאל בנו בהדיא משום דיוקא דלישניה דמדקאמר לא נחלקו מכלל דתנא קמא סבר נחלקו. ועוד דרבי ישמעאל דבנו הוא טפי קים ליה במאי דקאמר אבוה וכי פסק רב יהודה ורבא כרבי יוחנן בהא הוא דפסקו אבל בבת במקום בנים ואח במקום בת לא אמר כלום. ומכאן יש להכריע פירוש משנתינו דהמחלק נכסיו על פיו שהוא עיקר כפירוש הראשון שכתבתי כרבנן דרבי יוחנן בן ברוקה הוא ולא אמר כלום אכולהו קאי ולא אבכור בלחוד קאי דאם לא כן לא מצינו מחלוקתן במשנתנו ועל כרחך ישנה למחלוקתן במשנתנו. תדע מדאמרינן לעיל בגמרא אחד הבן ואחד הבת בנחלה אמר רב אשי הכי קאמר אחד בן בין הבנים ואחד בת בין הבנות אם אמר יירש כל נכסי דבריו קיימין. ואקשינן כמאן כרבי יוחנן בן ברוקה והא קתני לה לקמן רבי יוחנן בן ברוקה אומר אם אמר על מי שראוי ליורשו דבריו קיימין. וכי תימא סתם לן תנא כרבי יוחנן בן ברוקה סתם ואחר כך מחלוקת היא ואין הלכה כסתם. ויש לי לומר לפי הפירוש השני דמגופה דמתניתין שמעינן לה מדקאמר רבי יוחנן בן ברוקה אומר אם אמר על מי שראוי ליורשו דבריו קיימין מכלל דרבנן פליגי עליה. ועוד דמדקתני בברייתא דרבי ישמעאל לא נחלקו אבא וחכמים שמעינן דמאי דקתני במתניתין רבי יוחנן בן ברוקה אומר הכי קאמר רבי יוחנן בן ברוקה אבל לא בעלי מחלוקתו. הרשב"א ז"ל.

וזה לשון הרא"ם ז"ל ואוקימנא כולה מתניתין כרבי יוחנן בן ברוקה והכי קאמר שרבי יוחנן בן ברוקה אומר כו'. ואי קשיא לך הא דתנן המחלק נכסיו על פיו ריבה לאחד ומיעט לאחד והשוה להם את הבכור דבריו קיימין דקתני בה ואם אמר משום ירושה לא אמר כלום והא התם בן בין הבנים הוא וקתני לא אמר כלום. התם דאיכא בכור ומשום דהשוה להם את הבכור הוא דלא אמר כלום כדכתיב לא יוכל לבכר והכא דליכא בכור משום הכי דבריו קיימין והא דתנן איש פלוני לא ירש עם אחיו לא אמר כלום לא תימא רבנן היא ולא רבי יוחנן בן ברוקה דעד כאן לא קאמר רבי יוחנן בן ברוקה אם אמר על מי שראוי ליורשו דבריו קיימין הני מילי היכא דאמר איש פלוני בני יירשני דממילא איסתלקו להו שאר אחין מן הנחלה אי נמי בני פלוני יירש כך וכך ופלוני בני יירש כך וכך אבל היכא דאמר פלוני בני לא ירש עם אחין אף על גב דממילא שמעינן דשאר בנים ירתי לה כיון דלא אמר בהדיא פלוני ופלוני בני ירשוני אפילו רבי יוחנן בן ברוקה מודה דלא אמר כלום. וטעמא דמילתא דכיון דלא אמר בהדיא פלוני ופלוני ירשוני אשתכח דעדיין לא העביר הירושה ממקומה שהרי לא הקנה אותה כלל לאחד מהם כדי שיסתלק מן האחר וכיון שלא העביר אותה ממקומה ממילא נפלה הירושה לההוא בן בכלל הבנים ומשום הכי לא איכפת לן במאי דקאמר פלוני בני לא יירש עם אחיו דכיון דהא נפלה ליה ממילא וזכה ביה בחולקיה הוה ליה הא דקאמר לא יירש עם אחיו כאלו אמר לא יטול ממון שלי דלא מהני מידי. למדנו עכשיו בדין העברת נחלה ארבעה שערים.

השער האחד אם העביר ירושתו ממי שהוא ראוי לה למי שאינו ראוי לה דינו שאם אמר בלשון מתנה דבריו קיימין ואם אמר בלשון ירושה לא אמר כלום. דעד כאן לא פליגי רבי יוחנן בן ברוקה ורבנן אלא בבן בין הבנים אבל בת בין הבנים אי נמי אחר במקום בת דכולי עלמא לא פליגי שאם אמר בלשון ירושה לא אמר כלום.

השער השני אם היו שניהם ראוין כגון שהיו לו שני בנים והעביר הנחלה מזה לזה ואותו שהעביר ממנו הירושה אינו בכור דינו כיון שלא העביר הירושה אלא למי שהוא גם הוא ראוי לה לא שנא אמר בלשון מתנה לא שנא אמר בלשון ירושה דבריו קיימין ואין בדבר הפרש בין שהיה זה שהעביר אליו הירושה בכור או פשוט דינו כאלו אחר הוא שכיון שאחיו שהעביר ממנו הירושה אינו בכור דבריו קיימין דכתיב והיה ביום הנחילו את בניו התורה נתנה רשות לאב להנחיל לכל מי שירצה ובזה הוא שנחלק רבי יוחנן בן ברוקה ורבנן. והלכה כרבי יוחנן בן ברוקה דאמר דבריו קיימין ואף על פי שאמר בלשון ירושה.

השער השלישי אם היו שני בנים אלו אחד בכור אחד פשוט והעביר הירושה מהבכור לפשוט או ריבה לפשוט ומיעט לבכור דינו כיון שמהבכור הוא שהעביר הירושה או שמיעט לו מחלקו הראוי לו כלום אם אמר בלשון מתנה דבריו קיימין ואם אמר בלשון ירושה לא אמר כלום דבהא אפילו רבי יוחנן בן ברוקה מודה לא יוכל לבכר. וכן הדין אם היו שם אחין מרובין ואחד מהן בכור והעביר הירושה מכולן לאחד מן הפשוטין בלשון ירושה או שריבה לאחד ומיעט לאחד דינו אחד הוא שכשם שלא אמר כלום לענין בכור כך לא אמר כלום לענין שאר הפשוטים וחוזרים וחולקים הירושה כעיקר דין הירושה ואין משגיחין לאותה צוואה כל עיקר שכיון שלא אמר כלום לענין בכור בטלה צוואתו מכללה גם לענין פשוטים שהרי אותם שריבה להם צריכים הן למלאות לבכור פי שנים הראוי לו מאותו הריבוי שריבה להן אביהם ונמצא שבטלה הצוואה שצוה להם אביהם שהרי נפחת להם ממה שצוה להם וכיון שבטלה מכללה חזרה ירושתן לעיקר הדין שיטול בכור פי שנים והשאר חולקים בשוה והיינו דתנן המחלק נכסיו על פיו ריבה לאחד ומיעט כו' עד ואם אמר משום ירושה לא אמר כלום.

השער הרביעי אם לא העביר הירושה מהראוי לה אלא לאחר מיתתו כגון שאמר ירש פלוני כל נכסי לאחר מיתת פלוני בני דינו כיון שלא העביר הירושה ממנו שהרי לאחר מיתתו הוא שאמר יירש פלוני בני כל נכסי בין שהיתה העברה זו בלשון ירושה בין שהיתה בלשון מתנה העברה זו אינה כלום שהרי זכה בנו בירושתו וירושה אין לה הפסק ואין בדבר הפרש בין שהיה זה האחרון נכרי שאינו ראוי לירושה או שהיה גם הוא ראוי לירושתו כגון היה לו בן אחר זולתו זה הראשון דינו כאלו אחר הוא שכיון שהראשון לא הוציאו מן הירושה בחייו לאחר מיתתו נמי אמרינן ירושה אין לה הפסק ואינו יורש חלקו מירושת אביו אלא בנו אבל אחיו שהוא זה האחרון אינו יורש אלא חלקו עם אחיו בנכסי אביו בלבד ומפיק לה להא מלתא מדשלח ליה רב אחא בר עולא לדברי רבי יוחנן בן ברוקה נכסי לך ואחריך לפלוני וראשון ראוי ליורשו אין לשני במקום ראשון כלום שאין זה לשון מתנה אלא לשון ירושה וירושה אין לה הפסק. הנה אף על פי שבלשון מתנה נתן לו לראשון כיון שהוא ראוי ליורשו אמרינן אין לשון זה אלא לשון ירושה וירושה אין לה הפסק וכל שכן היכא דשבקיה למילתא סתם ולא קאמר ליה מידי לראשון לא בלשון מתנה ולא בלשון ירושה דכיון דשבקיה למילתא סתם ולא אפקה מן הירושה הא נפלי ליה ירושה ממילא וירושה אין לה הפסק. והאי דקאמר לאחר מיתת פלוני בני יירש פלוני בני כל נכסי הוה ליה כמאן דאמר לאחר מיתת פלוני יירש פלוני כל נכסיו שאין משגיחין בדבריו לפי שאין לאדם רשות לצוות ולהנחיל לכל מי שירצה אלא בנכסי עצמו ולא בנכסים אחרים וזה הבן הראשון כיון שהרי זכה בחלקו בירושת אביו נעשה אותו חלק לאחר מיתת אביו נכסי עצמו ולא נכסי אביו. עד כאן לשון הרא"ם ז"ל.

אמר רב יהודה אמר שמואל הלכה כרבי יוחנן בן ברוקה פירוש ואליבא דרבי ישמעאל בריה דהוה קים ליה במילי דאבוה. ועוד נראה לי כן מדאמרינן אמר רבה מאי טעמיה דרבי יוחנן בן ברוקה אמר קרא והיה ביום הנחילו את בניו כו' והך דרשא לא סגיא אלא לבן בין הבנים הילכך נקטינן דבן בין הבנים אפילו בלשון ירושה דבריו קיימין אבל אחר במקום בנים מודה ביה רבי יוחנן. וכן נמי מודה רבי יוחנן שאינו יכול לרבות חלק האחין בלשון ירושה למעט חלק בכורה מדכתיב לא יוכל לבכר ואם עשה כן נהי דלא אמר כלום לגבי בכור לגבי האחין דבריו קיימין ומקמצין מחלקן ונותנים לו כמו שכתבתי למעלה. וכל הני מילי בלשון ירושה אבל לשון מתנה בכולן דבריו קיימין. הר"ן ז"ל. והרא"ם ז"ל חולק בזה כמו שכתבתי למעלה סברתו ז"ל.

מלא יוכל לבכר נפקא ואם תאמר לרבנן אמאי כתיב לא יוכל לבכר דמשמע דוקא חלק בכורה הא חלק פשיטות יכול לשנות בשלמא לרבי יוחנן בן ברוקה אצטריך דאי לאו קרא הוה אמינא שניהם יכול לשנות ואתא קרא לחלק אלא לרבנן לא יבכר למאי אתא. וכי תימא הא דחלק פשיטות גופיה דאינו יכול לשנות לרבנן לא שמעינן אלא מחלק בכורה דאמר רחמנא לא יבכר. לא היא מדאמרינן בגמרא מאי טעמיה דרבי יוחנן בן ברוקה אמר קרא והיה ביום הנחילו משמע הא לאו ביום הנחילו הוה אמרינן מסברא דאין יכול לשנות. וכי תימא היינו משום דהוה ילפינן מלא יוכל לבכר לא היא מדפריך אביי בתר הכי דמלא יוכל לבכר נפקא משמע הא אי לאו דלא יוכל לבכר ניחא ליה דאצטריך קרא דביום הנחילו לומר שהתורה נתנה רשות להנחיל לכל מי שירצה הא לאו קרא הוה אמינא מסברא דאינו יכול לשנות. וכי תימא דאצטריך לא יוכל לבכר לכדדרשינן בקדושין דלא יוכל לבכר בן השנואה אף על פי ששנואה בנישואיה דאם כן לרבי יוחנן בן ברוקה נמי אצטריך להכי אלא מאי אית לך למימר אי משום ההיא דקידושין הוה ליה למכתב לא יוכל לשנות מאי לבכר שמע מינה דאתי למעוטי חלק פשיטות ואכתי לרבנן למאי אתא. ויש לומר דאי לאו לא יוכל לבכר הוה אמינא אף על גב דחלק פשיטות אמרינן מסברא דאינו יכול לשנות חלק בכורה דהורע כחו דאינו נוטל בראוי הוה אמינא מסברא דיכול לשנות אי לאו לא יבכר ואביי דפריך דמלא יוכל לבכר נפקא לא הוה מסיק אדעתיה האי טעמא דהורע כחו בראוי ולפי סברתו הוה מצי למפרך לרבנן לא יוכל למאי אתא. אי נמי אי לאו לא יוכל לבכר לרבנן הוה דרשינן מביום הנחילו התורה נתנה רשות להנחיל לכל מי שירצה ואמרה תורה לא יוכל לבכר לגלות על חלק פשיטות נמי דאינו לשנות וביום הנחילו דרשינן לדרשא אחריני כדלעיל. תוספי הרא"ש ז"ל. וזה לשון הראב"ד ז"ל: אמר ליה אביי מלא יוכל לבכר נפקא. פירוש חלק הבכורה הוא דלא יוכל הא חלק פשוט יוכל. ושני ליה אי מההוא הוה אמינא קל וחומר הוא כדאיתא במתניתא. ורבנן מוקמי להאי ביום הנחילו את בניו ביום אתה מפיל נחלות כו' כדאיתא בגמרא בהאי פירקא. עד כאן לשונו.