דף ביאור
מסכת בבא בתרא דף קי״א עמוד ב׳
דף זה מרכז את הביאור על יחידת המקור: פירושי המפרשים כלשונם, המקורות שהטקסט מצטט, החכמים הנזכרים בו וקישורים ישירים חזרה לטקסט.
לטקסט המלא במקורמסכת בבא בתרא דף קי״א עמוד ב׳
מסכת בבא בתרא דף קי״א עמוד ב׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 15 קטעים ממוספרים, כ־280 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.
תוספות
לו משפט הבכורה השתא לא שייך למיפרך אפילו בלא הנך קראי דלעיל ואימא ה"מ בבחור שנשא אלמנה מדכתיב משפט הבכורה משמע דלא שייך משפט הבכורה אלא באיש וקרא דלעיל אתי לדרשה אחריתי:
הוא יורש אותה משמע ליה מיעוטא מדלא כתיב וירשה ומדכתיב אותה משמע מיעוט דאין היא יורשת אותו ועוד דלגמרי וירש אותה מיותר דמשארו שמעי' תרתי דכיון שהיא יורשת אותו מטעם שהיא שארו גם הוא יירשנה מטעם שארו ומיהו קשה דאמאי איצטריך כלל מיעוט דמדקפיד בסיבת הבעל ולא קפיד בסיבת האשה משמע דאינה יורשת אותו:
Tosafot on Bava Batra 111b · Sefaria · מהדורה: Vilna Edition · Public Domain
מאירי
אע"פ שביארנו שנכסי האם שוים לנכסי האב בנחלת הבן להיותו קודם בהם לבת לענין בכורה אינו כן אלא אין הבכור נוטל פי שנים בנכסי האם ולא סוף דבר בחור שנשא אלמנה שהוא בכור לאביו ולא לאמו ומאחר שאינו בכור לאמו ראוי לו שלא ליטול בכורה בנכסיה וכן לא סוף דבר אלמון שנשא בחורה שאינו בכור לאביו וראוי לומר הואיל והופקעה ממנו בכורה שמצד אב הופקעה גם מצד האם אלא אף בחור שנשא בחורה שהוא בכור לאב ולאם אינו נוטל בכורה בנכסיה משפט הבכורה בנכסי האיש ולא בנכסי האשה:
נשאלה שאלה לפני קדמונינו שבנרבונה בבכור ופשוט שמתה אמם אחר שנתאלמנה ולא תבעה כתבתה ורצה הפשוט להפקיע בכורתו מכתבת האם והשיבו שאם מנהג המקום להגבותה כתבה בלא שבועה הן שליש הן מקצת הן כלה הרי כתבה זו כגבויה ואין הבכור נוטל בה פי שנים והוא הדין אם כתב לה פטור שבועה ונאמנות במקום שנהגו שהנאמנות מועיל אצל היתומים או אם ייחד לה קרקע או הביאה מטלטלי ואיתנהו בעיניהו שבכל אלו גובה בלא שבועה כמו שיתבאר במקומו אבל אם אין כאן אחת מאלו הואיל ולא נשבעה ומתה הרי הכתבה בחזקת יורשי הבעל ונוטל בה פי שנים שאין הלכה כבית שמאי שאמרו שטר העומד לגבות כגבוי דמי אע"פ שלא נשבעה אלא הואיל ולא נשבעה ואין אדם מוריש שבועה לבניו הרי היא בחזקת יורשי הבעל ואין לפקפק ולומר הואיל ושטר העומד לגבות לאו כגבוי דמי אפילו נשבעה נדון כן שהרי בשטר העומד לגבות אין בו חלוק בין יש בו חיוב שבועה לאין בו חיוב שבועה ובכלם אמרו לאו כגבוי דמי ואין זה כלום שכל שאין צריכה שבועה אע"פ שאינו כגבוי הואיל ובידה לגבות ואין דבר מעכב מחמתה יכולה להוריש זכות שיש לה לבניה והירושה מכחה היא באה ואין בכור נוטל בה פי שנים:
מתוך דברינו למדת שהבכור לאביו אע"פ שאינו בכור לאמו הרי הוא בכור ליטול פי שנים שלא נתלית בכורתו בפטר רחם אפילו בא אחר הנפלים ר"ל בני שמנה ואפילו יצא ראשו של נפל או כלו חי או בן תשעה שיצא ראשו מת הבא אחריו בכור לנחלה כמו שיתבאר במקומו:
Meiri on Bava Batra 111b · Sefaria · מהדורה: Meiri on Shas · unknown
מהרש"א — חידושי הלכות
בפרשב"ם בד"ה מספקא קראי כו' והקרוב אליו שהוא מאוחר אתה עושה מוקדם עכ"ל בגליון אע"ג דלרבא נמי הקרוב אליו קאי אדלעיל ל"ק ליה אלא לאביי דצריך לאוקמא שארו אדלבתריה והקרוב אליו אדלעיל ומפסיק באמצע הציווי ושדי נמי למ"ד דלשארו על הקרוב עכ"ל הגליון והוא דחוק ול"נ דהקרוב אליו קאי שפיר אשארו דסמיך ליה לרבא דאשתו נקראת קרובה כדדרשינן כי אם לשארו הקרוב גו' אין שארו אלא אשתו ורשב"ם שפירש נמי בברייתא והאי דכתיב הקרוב אליו מסקנא דההוא קרא הוא דכתיב ואם אין אחין כו' היינו לאביי אבל לרבא לא קאי אדלעיל ודו"ק:
תוס' בד"ה לו משפט הבכורה השתא לא שייך למפרך אפילו בלא הנך קראי כו' עכ"ל דהכי משמע להו דלרבא לא קאי דרשה דאביי ודרב נחמן ב"י מדקאמר אלא אמר רבא כו' אבל לרב נחמן ב"י קאי דרשה דאביי ולא קאמר אלא אמר רב נחמן ב"י ובגליון הקשה ר"א כיון דמאונו ולא אונה ממעטינן אלמון שנשא בתולה ומהשתא מאשר ימצא לו נמעט אפי' בחור שנשא בתולה ונראה דלעולם הוה מוקמינן ליה בבחור שנשא אלמנה דלא שמעינן ליה מאלמון שנשא בתולה דה"א היכא דהוי אונו אע"ג דלא הוה אונה ה"א נוטל פי שנים דמגו דשקיל דידיה שקיל דידה עכ"ל גליון וק"ל:
בד"ה הוא יורש כו' דמדקפיד בסבת הבעל ולא קפיד כו' עכ"ל דמאן דיליף ליה ירושת הבעל משארו ודאי דאיכא הסבה בירושת הבעל כמו בבן ואיכא לאוקמא לא תסוב אתרוייהו כמ"ש לעיל דתרוייהו משמע מיניה אבל הסבת האשה ודאי דלא משמע בהני קראי דהסבה ודו"ק:
Chidushei Halachot on Bava Batra 111b · Sefaria · מהדורה: Vilna Edition · Public Domain
שיטה מקובצת
לו משפט הבכורה השתא לא שייך למפרך אפילו בלא הנך קראי נמי כו' ככתוב בתוספות. ומשום הכי כתוב בכל הספרים אלא אמר רבא. תוספי הרא"ש ז"ל.
הוא יורש אותה ולא בעי למדרש דתרווייהו ירשי הדדי משום דאותה משמע מיעוט מדלא כתיב וירשה כו'. מיהו קשה דאמאי איצטריך כלל מיעוט דמדקפיד בסבת הבעל כו' ככתוב בתוספות. ונראה לי דמשום דאיכא למימר שאם תמות האשה יירשנה בנה שנקרא על שבט בעלה הקפידה תורה ומשום חשש שמא ימות הבעל בלא זרע משום אותו חשש לא הקפידה תורה אלא דוקא באשה שבנה ובעלה יורשים אותה והנחלה מוסבת על ידי שניהם. תוספי הרא"ש ז"ל.
אמר אביי תריץ הכי ונתתם את נחלתו לקרוב אליו שארו וירש אותה נמצא שסירס הכתוב וחלקו לשני עניינים בענין האחד הוא ונתתם את נחלתו לקרוב אליו שהוא ענין הפסוק כפשטיה דקרא דכתיב ואם אין אחים לאביו ונתתם את נחלתו והוסיף עוד ענין אחר שהיא שארו וירש אותה ועל זה תמה רבא ואמר סכינא חריפא למפסק קראי שהרי הפסוק שהוא ענין אחד חלקו לשני עניינים ועוד שחסר אות ממנה שהוא ה"א דהקרוב ועוד שסמך את נחלתו להקרוב אליו ואף על פי שמפסיק ביניהם לשארו וסמך עוד לשארו לוירש אותה ואף על פי שהפסיק ביניהן הקרוב אליו וזהו הסירוס בלשון חכמים כדאמרינן התם לענין מגילה קראה סירוגין ומתנמנם לא יצא שהוא קורא פסוק ומניח פסוק וקורא הפסוק שלאחריו וחוזר וקורא הפסוק שהניח וקורא אחריו הפסוק שאחרי אחריו. אלא אמר רבא הכי קאמר ונתתם את נחלת שארו לו וקסבר גורעין ומוסיפים ודורשין גורעין וא"ו דנחלתו ומוסיפים על אותה למ"ד דלשארו וקורים אותה לו ודורשין אותה הכי ונתתם את נחלת שארו לו נמצא הפסוק שאין בו פיסוק לשני עניינים אלא כולו ענין אחד הוא שהיא ירושת הבעל לאשתו וגם האותיות לא חסר מהם כלום גם לא פסק הפסוק וסמך המוקדם למאוחר וסמך התיבה שדלג לתיבה לאחרי אחריה שנמצא דלג שתי פעמים כמו שעשה אביי ואף על פי שגם רבא הרי עקר לו שהיה מוקדם לשארו ודרשו לאחר שארו שנמצא שדלג "לו" וסמך שארו לנחלה וסמך "לו" שדלג לתיבה המאוחרת כיון שלא נעשה לו מלה בפני עצמה אלא לאחר שגרע וא"ו דנחלתו והוסיף אותו על למ"ד דלשארו אין בכך כלום שהרי לא היתה מלה בפני עצמה כדי שיקרא סרוס וגם לא חלק הכתוב לשני עניינים שיקרא פיסוק. הרא"ם ז"ל.
וכן נמצא בגליון וזה לשונו סכינא חריפא למפסק קראי אף על גב דלרבא נמי הקרוב אליו קאי אדלעיל לא קשה אלא לאביי דצריך לאוקמי שארו אדבתריה והקרוב אליו אדלעיל ומפסיק באמצע הציווי ושדי נמי למ"ד דלשארו על הקרוב. עד כאן.
תא שמע ואלעזר בן אהרן מת ויקברו אותו כו' עד אשר נתן לו בהר אפרים ומנין היה לו לפנחס כו'. פירוש מנין היה לו לפנחס בהר אפרים שהרי פנחס כהן היה והכהנים לא נתנו להם ערים אלא משבט יהודה ושמעון ובנימין וכן צריך לפרש ביאיר מנין היה לו ליאיר בערי הגלעד מה שלא היה לשגוב אביו שהרי שגוב אביו משבט יהודה היה ובן חצרון היה שנאמר ואחר בא חצרון אל בת מכיר אבי גלעד ותלד לו את שגוב ושגוב הוליד את יאיר נמצא יאיר משבט יהודה וגלעד היה ממטה מנשה. הראב"ד ז"ל.
Shita Mekubetzet on Bava Batra 111b · Sefaria · מהדורה: Vilna Ed · Public Domain
רש"י
אין פירוש שמור לדף זה — לא נמצא נוסח בדפוסים האמינים שבידינו.
מה תמצאו כאן
יחידת טקסט מלאה של מסכת בבא בתרא, דף קי״א, עמוד ב׳, בהיקף של כ־280 מילים ב־15 קטעים. מספור הקטעים מאפשר לחזור לשורה מדויקת, והפירושים מובאים כלשונם מן המקור הנדפס.
המשך הרצף
מקורות מקבילים
שיעורים וכלי לימוד
מפת קטע אחר קטע של כל 15 הקטעים בדף: מילות הפתיחה, המהלכים הנמצאים בטקסט עצמו וקישור חזרה לאותו קטע במקור.
- קטע 122 מילים
נפתחת ב״אֲמַר לֵיהּ לְשַׁמָּעֵיהּ: גּוּד, לֵית דֵּין צָבֵי…״
- קטע 214 מילים
נפתחת ב״וְאֵימָא: הָנֵי מִילֵּי בָּחוּר שֶׁנָּשָׂא אַלְמָנָה, אֲבָל…״
- קטע 313 מילים
נפתחת ב״אָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק, אָמַר קְרָא:…״
- קטע 420 מילים
נפתחת ב״הָהוּא מִבַּעְיָא לֵיהּ לַבָּא אַחַר נְפָלִים, דְּלֶהֱוֵי…״
- קטע 514 מילים
נפתחת ב״אִם כֵּן, לֵימָא קְרָא: ״כִּי הוּא רֵאשִׁית…״
- קטע 615 מילים
נפתחת ב״וְאַכַּתִּי, אֵימָא הָנֵי מִילֵּי אַלְמוֹן שֶׁנָּשָׂא בְּתוּלָה,…״
- קטע 716 מילים
נפתחת ב״אֶלָּא אָמַר רָבָא, אָמַר קְרָא: ״לוֹ מִשְׁפַּט…״
- קטע 833 מילים
נפתחת ב״וְהָאִישׁ אֶת אִשְׁתּוֹ וְכוּ׳. מְנָהָנֵי מִילֵּי? דְּתָנוּ…״
- קטע 917 מילים
נפתחת ב״וְהָא קְרָאֵי לָאו הָכִי כְּתִיבִי! אָמַר אַבָּיֵי,…״
- קטע 1022 מילים
נפתחת ב״אָמַר רָבָא: סַכִּינָא חֲרִיפָא מַפְסְקָא קְרָאֵי?! אֶלָּא…״
- קטע 1117 מילים
נפתחת ב״וְהַאי תַּנָּא מַיְיתֵי לַהּ מֵהָכָא – דְּתַנְיָא:…״
- קטע 1223 מילים
נפתחת ב״רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר: אֵינוֹ צָרִיךְ, הֲרֵי הוּא…״
- קטע 1316 מילים
נפתחת ב״וְאוֹמֵר: ״וְלֹא תִסֹּב נַחֲלָה לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל מִמַּטֶּה…״
- קטע 1425 מילים
נפתחת ב״וְאוֹמֵר: ״וְאֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן מֵת, וַיִּקְבְּרוּ אֹתוֹ…״
- קטע 1513 מילים
נפתחת ב״וְאוֹמֵר: ״וּשְׂגוּב הוֹלִיד אֶת יָאִיר, וַיְהִי לוֹ…״
חכמים הנזכרים בדף
- רבי ישמעאל · דור שני לתנאים
סתם רבי ישמעאל האמור במקור התנאי הוא רבי ישמעאל בן אלישע.
מקור: מסכת בבא בתרא דף קי״א עמוד ב׳ · קטע 12 — “רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר: אֵינוֹ צָרִיךְ, הֲרֵי הוּא אוֹמֵר: ״וְכׇל…”
- רבי עקיבא בן יוסף · תנאים · תנאים — עשרת הרוגי מלכות
ביום הכפורים היה רבי עקיבא מתדיין לפני טורנוסרופוס קיסר שחיק עצמות, והגיע עונת קריאת שמע, והיו מסרקים את בשרו במסרקות של ברזל…
מקור: מסכת בבא בתרא דף קי״א עמוד ב׳ · קטע 11 — “…אֶת אִשְׁתּוֹ; דִּבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָא.”
- אביי [הכהן] · אמוראים · דור רביעי לאמוראים
דור רביעי לאמוראים ונקרא שמו נחמני על שם סבו.
מקור: מסכת בבא בתרא דף קי״א עמוד ב׳ · קטע 1 — “…וְטַעְמָא מַאי? אָמַר אַבָּיֵי, אָמַר קְרָא: ״בְּכֹל אֲשֶׁר יִמָּצֵא…”
לשון המקור
אֲמַר לֵיהּ לְשַׁמָּעֵיהּ: גּוּד, לֵית דֵּין צָבֵי לְמֵילַף. וְטַעְמָא מַאי? אָמַר אַבָּיֵי, אָמַר קְרָא: ״בְּכֹל אֲשֶׁר יִמָּצֵא לוֹ״; ״לוֹ״ – וְלֹא לָהּ.
וְאֵימָא: הָנֵי מִילֵּי בָּחוּר שֶׁנָּשָׂא אַלְמָנָה, אֲבָל בָּחוּר שֶׁנָּשָׂא בְּתוּלָה – הָכִי נָמֵי דְּשָׁקֵיל!
אָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק, אָמַר קְרָא: ״רֵאשִׁית אֹנוֹ״; ״אוֹנוֹ״ – וְלֹא אוֹנָהּ.
הָהוּא מִבַּעְיָא לֵיהּ לַבָּא אַחַר נְפָלִים, דְּלֶהֱוֵי בְּכוֹר לְנַחֲלָה – מִי שֶׁלִּבּוֹ דָּוֶוה עָלָיו, יָצָא זֶה שֶׁאֵין לִבּוֹ דָּוֶוה עָלָיו!
אִם כֵּן, לֵימָא קְרָא: ״כִּי הוּא רֵאשִׁית אוֹן״ – מַאי ״אוֹנוֹ״? שְׁמַע מִינַּהּ תַּרְתֵּי.
וְאַכַּתִּי, אֵימָא הָנֵי מִילֵּי אַלְמוֹן שֶׁנָּשָׂא בְּתוּלָה, אֲבָל בָּחוּר שֶׁנָּשָׂא בְּתוּלָה – הָכִי נָמֵי דְּשָׁקֵיל!
אֶלָּא אָמַר רָבָא, אָמַר קְרָא: ״לוֹ מִשְׁפַּט הַבְּכֹרָה״ – מִשְׁפַּט הַבְּכוֹרָה לָאִישׁ, וְלֹא מִשְׁפַּט הַבְּכוֹרָה לָאִשָּׁה.
וְהָאִישׁ אֶת אִשְׁתּוֹ וְכוּ׳. מְנָהָנֵי מִילֵּי? דְּתָנוּ רַבָּנַן: ״שְׁאֵרוֹ״ – זוֹ אִשְׁתּוֹ, מְלַמֵּד שֶׁהַבַּעַל יוֹרֵשׁ אֶת אִשְׁתּוֹ. יָכוֹל אַף הִיא תִּירָשֶׁנּוּ? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״וְיָרַשׁ אוֹתָהּ״ – הוּא יוֹרֵשׁ אוֹתָהּ, וְאֵין הִיא יוֹרֶשֶׁת אוֹתוֹ.
וְהָא קְרָאֵי לָאו הָכִי כְּתִיבִי! אָמַר אַבָּיֵי, תָּרֵיץ הָכִי: ״וּנְתַתֶּם אֶת נַחֲלָתוֹ לַקָּרוֹב אֵלָיו, שְׁאֵרוֹ וְיָרַשׁ אֹתָהּ״.
אָמַר רָבָא: סַכִּינָא חֲרִיפָא מַפְסְקָא קְרָאֵי?! אֶלָּא אָמַר רָבָא, הָכִי קָאָמַר: ״וּנְתַתֶּם אֶת נַחֲלַת שְׁאֵרוֹ לוֹ״ – קָא סָבַר גּוֹרְעִין וּמוֹסִיפִין, וְדוֹרְשִׁין.
וְהַאי תַּנָּא מַיְיתֵי לַהּ מֵהָכָא – דְּתַנְיָא: ״וְיָרַשׁ אוֹתָהּ״, מְלַמֵּד שֶׁהַבַּעַל יוֹרֵשׁ אֶת אִשְׁתּוֹ; דִּבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָא.
רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר: אֵינוֹ צָרִיךְ, הֲרֵי הוּא אוֹמֵר: ״וְכׇל בַּת יֹרֶשֶׁת נַחֲלָה מִמַּטּוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, לְאֶחָד מִמִּשְׁפַּחַת וְגוֹ׳״ – בַּהֲסָבַת הַבַּעַל הַכָּתוּב מְדַבַּר.
וְאוֹמֵר: ״וְלֹא תִסֹּב נַחֲלָה לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל מִמַּטֶּה אֶל מַטֶּה״. וְאוֹמֵר: ״וְלֹא תִסֹּב נַחֲלָה מִמַּטֶּה לְמַטֶּה אַחֵר״.
וְאוֹמֵר: ״וְאֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן מֵת, וַיִּקְבְּרוּ אֹתוֹ בְּגִבְעַת פִּנְחָס בְּנוֹ״ – וְכִי מִנַּיִן לְפִנְחָס שֶׁלֹּא הָיָה לוֹ לְאֶלְעָזָר? אֶלָּא מְלַמֵּד שֶׁנָּשָׂא פִּנְחָס אִשָּׁה וּמֵתָה, וִירָשָׁהּ.
וְאוֹמֵר: ״וּשְׂגוּב הוֹלִיד אֶת יָאִיר, וַיְהִי לוֹ עֶשְׂרִים וְשָׁלֹשׁ עָרִים בְּאֶרֶץ הַגִּלְעָד״ –