דף ביאור

מסכת סוטה דף ד׳ עמוד א׳

דף זה מרכז את הביאור על יחידת המקור: פירושי המפרשים כלשונם, המקורות שהטקסט מצטט, החכמים הנזכרים בו וקישורים ישירים חזרה לטקסט.

לטקסט המלא במקור

תלמוד בבלי · מפת הדף

מסכת סוטה דף ד׳ עמוד א׳

מסכת סוטה דף ד׳ עמוד א׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 21 קטעים ממוספרים, כ־429 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

רש"י

כדי טומאה ומהו כדי טומאה כדי ביאה ומהו כדי ביאה כדי העראה דהיינו נשיקת אבר באותו מקום וכמה שיעורה כדי הקפת דקל שיוכל האדם לילך סביבות הדקל ולקמן מפרש למה לי למיתני כולהון:

כדי מזיגת כוס למוזגו במים וסתם כוס רביעית ולקמן אמרי' כל אחד ואחד מן החכמים הללו בעצמו שיער כמה שהוא שוהה בהעראתו:

ליטל קיסם מבין שיניה:

ואף ע"פ שאין ראיה גמורה לדבר דקרא לאו הושטת יד לסל כתב ביה יש זכר ורמז מקצת דהוקשה אשה זונה לככר לחם:

וכל הני למה לי למיתני ברישא ליתני שיעור סתירה כדי טומאה כדי הקפת דקל:

דאי תנא כדי טומאה הוה אמינא בכל שיעור הצריך לבא לידי כך דהיינו טומאה וארצותה שיפתה אותה וידבר על לבה עד שתתרצה:

קמ"ל דמאי טומאה ביאה לחודה דאיכא למימר קודם הסתירה נתרצית לו:

קמ"ל כדי העראה דקי"ל בפרק הבא על יבמתו (יבמות נד.) העראה כגמר ביאה לכל העריות:

ועוד 16 קטעי פירוש על דף זה.

Rashi on Sotah 4a · Sefaria · מהדורה: Vilna Edition · Public Domain

תוספות

כמה שיעור סתירה בירושלימי כל אלין שיעורין אחר [התרת סינר]:

בן עזאי אומר האי דמקדים בן עזאי לרבי עקיבא אע"ג דרבי עקיבא היה רבו כדאמר בפרק הרואה (ברכות סב.) בן עזאי עד כאן העזת פניך ברבך משום דצלייה קודמת לגמיעה והאי דמקדים ליה באידך ברייתא משום דמסיק שיעורין דשייכי בכוס אבל תימה אמאי מקדים רבי ישמעאל למילתייהו דרבי אליעזר ורבי יהושע מיהו י"ל דסדר אכילה ושתיה סמיך:

אי הכי היינו רבי אליעזר ה"ה דהוה מצי למימר אי הכי היינו בן עזאי אלא ברייתא קמייתא נקט א"נ יתרץ בבן עזאי כדי למזוג ולשתותו:

אם כן היינו בן עזאי ה"ה דהוה מצי למימר היינו רבי יהודה בן בתירא אלא ברייתא קמייתא נקט:

דמרחק או דמקרב בחזרת דקל לא קמבעי ליה בגדול או בקטן משום דידע שיעוריה דהיינו כדי מזיגת הכוס וכן בצליית ביצה במדורה גדולה או קטנה משום דפי' כבר דהיינו כדי שתיית הכוס אבל בהקפת דקל תימה אמאי לא קמיבעי ליה:

Tosafot on Sotah 4a · Sefaria · מהדורה: Vilna Edition · Public Domain

מהרש"א — חידושי הלכות

תוספות בד"ה כמה שיעור סתירה בירושלמי כל אילין שיעורין אחר התרת סינר עכ"ל כצ"ל כ"ה בירושלמי וק"ל:

בד"ה א"ה היינו ר"א כו' א"נ יתרץ כבן עזאי כדי למזוג ולשתותו עכ"ל לפירש"י שפי' וכדי מזיגת הכוס דקתני באידך ברייתא דהוה כדי מזיגה ושתייה משום דסתם מזיגה למשתייה מיד כו' קשה לתירוץ אחרון של התוס' דהשתא נמי דקאמר א"ה היינו רבי אליעזר יתרץ דרבי אליעזר כדי למזוג ולשתותו קאמר וע"כ נראה שהתוס' פירשו דלרבי יהושע דוקא איכא למימר דכדי מזיגה היינו כדי למזוג ולשתותו דסמך עצמו אאידך ברייתא דקתני בה כדי לשתותו אבל רבי אליעזר דלא קאמר אלא כדי מזיגה ולא קאמר בשום דוכתא כדי לשתותו לית לן למימר אלא כדי מזיגה לחוד מיהו בן עזאי אע"ג דהוא נמי לא קאמר בשום דוכתא כדי מזיגה איכא למימר דכדי למזוג ולשתותו קאמר משום דכדי לשתותו דקאמר אמזיגה דקאמר רבי יהושע מוסיף הוא ודו"ק:

בד"ה א"כ היינו בן עזאי כו' אלא ברייתא קמייתא נקט עכ"ל הכי נמי הכא איכא למימר כתירוץ אחרון דלעיל דיתרץ כבן בתירה כדי לצלות ביצה ולגומעה קאמר דהוא שיעור לגמוע שלשה בצים דה"נ קאמרינן למאי דמסיק דלדבריו דרבי עקיבא קאמר ודו"ק:

בפירש"י בד"ה ואי תנא כדי העראה כו' דאי לא תנא כדי ביאה אכתי כו' עכ"ל כצ"ל מפי' ישן וק"ל:

בד"ה ברוח שהרוח דוחפתו לענף והוא חוזר כו' עכ"ל כצ"ל מפי' ישן וק"ל:

Chidushei Halachot on Sotah 4a · Sefaria · מהדורה: Vilna Edition · Public Domain

שיטה מקובצת

בעי רב אשי דמרחק או דמקרב תימה אמאי לא בעי בהקפת דקל באלימא או בקטינא. בשלמא גבי כוס סתם כוס הוי מרביעית וכן ביצה סתמו דתרנגולת בינונית אלא בדקל אמאי לא בעי באיזה דקל. ושמא (ר"ל) יש לומר סתם הקפת דקל בינוני. תוס' חיצוניות. ועתה ראיתי למורינו הר"ב פתח עינים הי"ו כאן הביא בש"ס תוספות כתב-יד כלשון הזה. ושמא פשיטא ליה דהוא דקל בינוני עיין שם. צעיר אי"ן :

Shita Mekubetzet on Sotah 4a · Sefaria · מהדורה: Vilna Ed · Public Domain

בן יהוידע

כָּל הַבָּא עַל אִשָּׁה זוֹנָה לְסוֹף מְבַקֵּשׁ כִּכַּר לֶחֶם וְאֵינוֹ מוֹצֶא נראה לי בס"ד דהוי מדה כנגד מדה דהאשה נקראת לחם כמו שאמרו רבותנו ז"ל על פסוק כִּי אִם הַלֶּחֶם אֲשֶׁר הוּא אוֹכֵל (בראשית לט, ו) ונראה הטעם שנקראת לחם דאמרו רבותינו זכרונם לברכה אין הפרנסה מצויה בתוך ביתו של אדם אלא בעבור אשתו (בבא מציעא נט.) דכתיב וּלְאַבְרָם הֵיטִיב בַּעֲבוּרָהּ (בראשית יב, טז) ובתוך הבית מצוי כל מיני מזון של הסעודה וידוע דהסעודה נקראת לחם כמו שנאמר עֲבַד לְחֶם רַב (דניאל ה, א) וכן מַדּוּעַ לֹא בָא בֶן יִשַׁי אֶל הַלָּחֶם (שמואל א' כ, כז) ועל כן שמאס באשתו של היתר אשר הלחם מתברך בעבורה שדבק באשה זונה לכן כִּכַּר לֶחֶם וְאֵינוֹ מוֹצֶא (משלי ו, כו). או יובן בס"ד הטעם כי ידוע ששם זונה יאמר על זונה שהיא נותנת אתנן להבועל אותה אך המזנה בשביל שלוקחת אתנן אינה נקראת זונה בעצם יען כי אפשר היא מזנה בשביל האתנן ולא חומדת הזנות וכמו שכתב רבינו מהר"ם אלשיך ז"ל על פסוק וּבְתִתֵּךְ אֶתְנָן וְאֶתְנַן לֹא נִתַּן לָךְ וַתְּהִי לְהֶפֶךְ לָכֵן זוֹנָה שִׁמְעִי דְּבַר הֳ' (יחזקאל טז, לד). ולזה אמר כָּל הַבָּא עַל אִשָּׁה זוֹנָה רוצה לומר שיש לה שם זונה בעצם שהיא נתנה לו אתנן, רוצה אחר כך שיתנו לו אתנן ככר לחם ואינו מוציאו, הכונה כיון שהוא לקח אתנן כדי להתפרנס באיסור ועבירה לכן מדה כנגד מדה מְבַקֵּשׁ לֶחֶם וְאֵינוֹ מוֹצֶא. ומה שאמר לְסוֹף נראה הכונה אפילו אם לא היה לו כן שמבקש לחם בגלגול זה יהיה לו כן בגלגול אחר.

כָּל הָאוֹכֵל לֶחֶם בְּלֹא נְטִילַת יָדַיִם כְּאִילּוּ בָּא עַל אִשָּׁה זוֹנָה (משלי ו, כו). נראה לי בס"ד הטעם ומה שייכות יש לזה עם זה? על פי מה שאמר רבינו האר"י ז"ל בעץ חיים בסוד נטילת ידים שהוא כדי להרחיק הקליפות מקצוות האצבעות על ידי מימי החסד וזהו הטעם שצריך להגביהם נגד ראשו ממש ובפרט אם הוא בשבת דצריך להרחיקם בתכלית הריחוק עיין שם. וכן כתב עוד רבינו ז"ל בשער טעמי המצות פרשת עקב בענין נטילת ידים שצריך לכוין ברחיצת ידיו בשם מ"ב דעל ידי שם מ"ב אתה מעלה את הידים ממקום הקליפה למקום הקודש כי כל העלאה היא על ידי שם מ"ב עד כאן דבריו עיין שם. נמצא ענין נטילת ידים קודם אכילה הוא לדחות הקליפה שלא תהא יונקת מן הקדושה והאוכל בלא נטילת ידים נמצא הוא מהנה את הקליפה ולכן אמר כְּאִילּוּ בָּא עַל אִשָּׁה זוֹנָה כי הקליפה מכונית בשם 'אשה זונה' כנודע. ובני ידידי כבוד הרב יעקב נר"ו פירש הטעם דהאשה נקראת לחם דכתיב כִּי אִם הַלֶּחֶם אֲשֶׁר הוּא אוֹכֵל (בראשית לט, ו) ואשה זונה היא לחם טמא ומזוהם ולכן הָאוֹכֵל לֶחֶם בְּלֹא נְטִילַת יָדַיִם דהוה ליה אוכל לחם טמא ומזוהם הרי זה כְּאִילּוּ בָּא עַל אִשָּׁה זוֹנָה שהיא לחם טמא.

Ben Yehoyada on Sotah 4a · Sefaria · מהדורה: Senlake edition 2019 based on Ben Yehoyada, Jerusalem, 1897 · Public Domain

לשון המקור

קטע 1

וְכַמָּה שִׁיעוּר סְתִירָה? כְּדֵי טוּמְאָה, כְּדֵי בִיאָה, כְּדֵי הַעֲרָאָה.

קטע 2

כְּדֵי הַקָּפַת דֶּקֶל, דִּבְרֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: כְּדֵי מְזִיגַת הַכּוֹס. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: כְּדֵי לִשְׁתּוֹתוֹ.

קטע 3

בֶּן עַזַּאי אוֹמֵר: כְּדֵי לִצְלוֹת בֵּיצָה. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: כְּדֵי לְגוֹמְעָהּ. רַבִּי יְהוּדָה בֶּן בְּתֵירָא אוֹמֵר: כְּדֵי לִגְמוֹעַ שָׁלֹשׁ בֵּיצִים זוֹ אַחַר זוֹ. רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן יִרְמְיָה אוֹמֵר: כְּדֵי לִקְשׁוֹר גַּרְדִּי נִימָא.

קטע 4

חָנִין בֶּן פִּנְחָס אוֹמֵר: כְּדֵי שֶׁתּוֹשִׁיט יָדָהּ לְתוֹךְ פִּיהָ לִיטּוֹל קֵיסָם. פְּלֵימוֹ אוֹמֵר: כְּדֵי שֶׁתּוֹשִׁיט יָדָהּ לַסַּל לִיטּוֹל כִּכָּר. אַף עַל פִּי שֶׁאֵין רְאָיָה לַדָּבָר, זֵכֶר לַדָּבָר: ״כִּי בְעַד אִשָּׁה זוֹנָה עַד כִּכַּר לָחֶם״.

קטע 5

וְכׇל הָנֵי לְמָה לִי?

קטע 6

צְרִיכִי, דְּאִי תְּנָא כְּדֵי טוּמְאָה, הֲוָה אָמֵינָא: כְּדֵי טוּמְאָתָהּ וְאַרְצוּתָהּ, קָא מַשְׁמַע לַן כְּדֵי בִיאָה.

קטע 7

וְאִי תְּנָא כְּדֵי בִיאָה, הֲוָה אָמֵינָא: כְּדֵי גְּמַר בִּיאָה, קָא מַשְׁמַע לַן כְּדֵי הַעֲרָאָה.

קטע 8

וְאִי אַשְׁמְעִינַן כְּדֵי הַעֲרָאָה, הֲוָה אָמֵינָא: כְּדֵי הַעֲרָאָה וְאַרְצוּתָהּ, קָא מַשְׁמַע לַן כְּדֵי טוּמְאָה. וְכַמָּה כְּדֵי [הַעֲרָאָה] — כְּדֵי הַקָּפַת דֶּקֶל.

קטע 9

וּרְמִינְהִי ״וְנִסְתְּרָה״, וְכַמָּה שִׁיעוּר סְתִירָה לֹא שָׁמַעְנוּ. כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר ״וְהִיא נִטְמָאָה״, הֱוֵי אוֹמֵר — כְּדֵי טוּמְאָה, כְּדֵי בִיאָה, כְּדֵי הַעֲרָאָה, כְּדֵי חֲזָרַת דֶּקֶל, דִּבְרֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר.

קטע 10

רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: כְּדֵי מְזִיגַת הַכּוֹס. בֶּן עַזַּאי אוֹמֵר: כְּדֵי לִשְׁתּוֹתוֹ. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: כְּדֵי לִצְלוֹת בֵּיצָה. רַבִּי יְהוּדָה בֶּן בְּתֵירָא אוֹמֵר: כְּדֵי לְגוֹמְעָהּ.

קטע 11

קָא סָלְקָא דַּעְתִּין: הַיְינוּ הַקָּפַת דֶּקֶל, הַיְינוּ חֲזָרַת דֶּקֶל. הָתָם אָמַר רַבִּי יִשְׁמָעֵאל: כְּדֵי הַקָּפַת דֶּקֶל, וּפְלִיג רַבִּי אֱלִיעֶזֶר עֲלֵיהּ. הָכָא אָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר כְּדֵי חֲזָרַת דֶּקֶל!

קטע 12

אָמַר אַבָּיֵי: הַקָּפָה בָּרֶגֶל, חֲזָרָה בָּרוּחַ.

קטע 13

בָּעֵי רַב אָשֵׁי: חֲזָרָה בָּרוּחַ כִּי הֵיכִי דְּאָזֵיל וַהֲדַר אָתֵי, אוֹ דִילְמָא כִּי הֵיכִי דְּאָזֵיל וְאָתֵי וַהֲדַר קָאֵי בְּדוּכְתֵּיהּ. תֵּיקוּ.

קטע 14

הָתָם אָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר: כְּדֵי מְזִיגַת הַכּוֹס, הָכָא: כְּדֵי חֲזָרַת דֶּקֶל! אִידֵּי וְאִידֵּי חַד שִׁיעוּרָא הוּא.

קטע 15

הָתָם אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ: כְּדֵי לִשְׁתּוֹתוֹ, הָכָא אָמַר: כְּדֵי מְזִיגַת הַכּוֹס! אֵימָא כְּדֵי לִמְזוֹג וְלִשְׁתּוֹת. וְלֵימָא: אִידֵּי וְאִידֵּי חַד שִׁיעוּרָא הוּא! אִם כֵּן, הַיְינוּ רַבִּי אֱלִיעֶזֶר.

קטע 16

הָתָם אָמַר בֶּן עַזַּאי: כְּדֵי לִצְלוֹת בֵּיצָה, הָכָא אָמַר: כְּדֵי לִשְׁתּוֹתוֹ. אִידֵּי וְאִידֵּי חַד שִׁיעוּרָא הוּא.

קטע 17

הָתָם אָמַר רַבִּי עֲקִיבָא: כְּדֵי לְגוֹמְעָהּ, הָכָא אָמַר: כְּדֵי לִצְלוֹת בֵּיצָה! אֵימָא כְּדֵי לִצְלוֹת בֵּיצָה וּלְגוֹמְעָהּ. וְלֵימָא: אִידֵּי וְאִידֵּי חַד שִׁיעוּרָא הוּא! אִם כֵּן, הַיְינוּ בֶּן עַזַּאי.

קטע 18

הָתָם אָמַר רַבִּי יְהוּדָה בֶּן בְּתֵירָא: כְּדֵי לִגְמוֹעַ שָׁלֹשׁ בֵּיצִים זוֹ אַחַר זוֹ, הָכָא אָמַר: כְּדֵי לְגוֹמְעָהּ! לִדְבָרָיו דְּרַבִּי עֲקִיבָא קָאָמַר, דְּקָאָמַר מְשַׁעֲרִין בִּצְלִיאָה וּבִגְמִיעָה: אֵימָא שִׁיעוּר גְּמִיעָה לְחוֹדַהּ כְּדֵי לִגְמֹעַ שָׁלֹשׁ בֵּיצִים זוֹ אַחַר זוֹ, דְּהַיְינוּ צְלִיאָה וּגְמִיעָה.

קטע 19

רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן יִרְמְיָה אוֹמֵר: כְּדֵי שֶׁיִּקְשׁוֹר גַּרְדִּי נִימָא. בָּעֵי רַב אָשֵׁי: דִּמְרַחַק, אוֹ דִּמְקָרַב? תֵּיקוּ.

קטע 20

חָנִין בֶּן פִּנְחָס אוֹמֵר: כְּדֵי שֶׁתּוֹשִׁיט יָדָהּ לְתוֹךְ פִּיהָ לִיטּוֹל קֵיסָם. בָּעֵי רַב אָשֵׁי: דִּמְהַדַּק אוֹ דְּלָא מְהַדַּק? תֵּיקוּ.

קטע 21

פְּלֵימוֹ אוֹמֵר: כְּדֵי שֶׁתּוֹשִׁיט יָדָהּ לַסַּל לִיטּוֹל כִּכָּר. בָּעֵי רַב אָשֵׁי: דִּמְהַדַּק אוֹ דְּלָא מְהַדַּק? בְּחַדְתָּא אוֹ בְּעַתִּיקָא? בְּחַמִּימָא אוֹ בְּקָרִירָא?

מסכת סוטה דף ד׳ עמוד א׳

מסכת סוטה דף ד׳ עמוד א׳

רש"י

תוספות

מהרש"א — חידושי הלכות

שיטה מקובצת

בן יהוידע

מה תמצאו כאן

המשך הרצף

מקורות מקבילים

שיעורים וכלי לימוד

חכמים הנזכרים בדף

לשון המקור