מסכת סוטה דף כ״ב עמוד א׳

שקרא מקרא:

ושנה משנה:

ולא שימש תלמידי חכמים ללמוד סברת הגמרא בטעמי המשנה מה הם רשע הוא שאין תורתו על בורייה ואין ללמוד הימנו שע"י הטעמים יש חילוק באיסור והיתר ובדיני ממונות לזכות ולחייב ובטהרות לטמא ולטהר כדאמר בכמה דוכתי מ"ט אמר מר הכי ומר הכי ואמר מאי בינייהו איכא בינייהו כך וכך וערום הוא שהשומע את קולו שונה משניותיו כסבור הוא שבקי בטעמיהם ונוהגין בו כבוד כתלמידי חכמים:

אתמר גרס:

ה"ז ע"ה שחשוד על המעשרות ועל הטהרות:

בור גרוע מעם הארץ:

כותי ואסור לאכול פיתו ויינו דכיון שלא שימש חכמים אינו מקפיד על דברי חכמים לדעתם ולא שנה אלא להראות עצמו כת"ח:

מגוש מכשף האוחז את העינים וגונב את הלבבות ואף זה כן:

רבי שמואל בר נחמני אמר ה"ז בור תימה כמאן ס"ל לא כאחרים ולא כר' יהודה דאחרים לא קרו בור אלא לשנה ולא קרא ור' יהודה אפי' עם הארץ לא משוי ליה דאמר בסוף פרק אלו מציאות (ב"מ דף לג:) דדרש ר' יהודה בר אילעאי שמעו דבר ה' החרדים אל דברו וגו' החרדים אל דברו אלו תלמידי חכמים אחיכם אלו בעלי מקרא שנאיכם אלו בעלי משנה מנדיכם אלו עם הארץ אלמא דבעלי משנה או בעלי מקרא לאו בכלל ע"ה נינהו:

כל שאינו קורא ק"ש שחרית וערבית דברי ר"מ תימה לר"י דאמר בפ' הניזקין (גיטין דף סא.) ובפ' ג' שאכלו (ברכות דף מז:) איזהו עם הארץ כל שאינו אוכל חולין בטהרה דברי ר"מ ופירש דהרבה ענייני עם הארץ הן ויש שאין מקבלין ממנו עדות כדאמרינן בפ' אלו עוברין (פסחים דף מט:) ששה דברים נאמרו בעם הארץ אין מקבלין מהן עדות וכו' ובפ' חומר בקודש (חגיגה דף כב.) כמאן מקבלין סהדותא מעם הארץ כר' יוסי ויש כשר לענין עדות ונחשד על הטהרות ועל המעשרות או לענין זימון או לענין שביעית א"נ לענין דברים שאינן נקחין אלא מן המומחה כדאיתא בפ' שני דמסכת ע"ז (דף לט:) בירושלמי אשה פרושה זו היא שיושבת ומלעבת בדברי תורה ותאמר אלי תבא וישכב עמה בלילה הוא א"ר אבהו כביכול היה במחשבה הוא לבדו יודע שלא עלתה על דעתה אלא בשביל להעמיד שבטים הוסיפו עליהם בתולתא ציימנית ואלמנה שובבית [מי חגלה נסבת שם ביש] ותינוק שהוא עולה לחדשיו (בתולה ציימנית מציימה אובדת בתוליה ותינוק שהוא עולה לחדשיו) ר' חלקיה בשם ר' סימון זה שהוא גדול בתורה שלא בפירקו ומבזה את הגדולים ממנו א"ר יוסי זהו שבן תשע ואבריו נראה כבן י"ב והוא בא על אחת מכל העריות האמורות בתורה והן מתות על ידו והוא פטור רבי פירש מציימה אובדת בתוליה מחמת צומות בתוליה נושרות אבל מורי אחי הרב ר"מ פי' עושה חסידה ומתפללת כדגרסינן בגמ' דידן צליינית וכאילו צמה ועושה תעניות שתהא נענת בתפלתה ואינה עושה אלא לגנב את העין שלא יבדקו אחריה ומזנה ואובדת בתוליה:

בפרש"י בד"ה ואלמנה שובבת בעלת שכנות כו' עכ"ל ובערוך בערך שב שהולכת שובב בדרכי לבה כו' עכ"ל ע"ש:

גמ' אתמר קרא ושנה ולא שמש ת"ח כו' כצ"ל:

תוס' בד"ה רשב"נ אומר כו' דאחרים לא קרו בור אלא לקרא ולא שנה כו' עכ"ל כצ"ל לפי נוסחת הגמ' שלפנינו:

גמ' דאמר ר' אבהו צ"ל אבא:

אֵיזֶהוּ עַם־הָאָרֶץ? כָּל שֶׁאֵינוֹ קוֹרֵא קְרִיאַת שְׁמַע שַׁחֲרִית וְעַרְבִית בְּבִרְכוֹתֶיהָ. נראה לי בס"ד דאינו קוראה בזמנה ולכך אינו קוראה בברכותיה וכיון דקוראה שלא בזמנה ובלא ברכות נמצא הוא קורא בתורה בלבד ואינו בא להעיד על אלקינו ואחדותו יתברך כי רק הקוראה בתורת חובה הרי היא בתורת עדות ונמצא דאין זה מעיד בכל יום בתורת עדות ולכך נקרא עם הארץ דהוא פסול לעדות ואין מקבלים ממנו עדות כלל וזה החסרון נעשה לו מדה כנגד מדה. ומאן דאמר כָּל שֶׁאֵינוֹ מַנִּיחַ תְּפִלִּין רוצה לומר דקורא קריאת שמע בלא תפילין דאמרו רבותינו זכרונם לברכה (ברכות יד:) כאלו מעיד עדות שקר בעצמו, ונמצא זה נקרא עם הארץ דנחשבת עדותו עדות שקר. וכן אֵין לוֹ צִיצִית בְּבִגְדוֹ שהוא סימן של חבר. וכן מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ בָּנִים וְאֵינוֹ מְגַדְּלָן לְתַלְמוּד תּוֹרָה אף על פי שהוא בעל תורה נקרא עם הארץ כי זה מנהגן של עמי הארץ שאין מלמדין בניהם תורה.

לֹא קָרָא וְלֹא שָׁנָה, עָלָיו הַכָּתוּב אוֹמֵר "וְזָרַעְתִּי אֶת בֵּית יִשְׂרָאֵל וְאֶת בֵּית יְהוּדָה זֶרַע אָדָם וְזֶרַע בְּהֵמָה" (ירמיה לא, כז). נראה לי בס"ד דכל איש ישראל נקרא בשם בֶּן ונקרא בשם אָדָם ולכן היה קורא הקדוש ברוך הוא ליחזקאל הנביא ע"ה בשם בֶּן אָדָם (יחזקאל ב, א) והיינו שם בֶּן זוכה בו בעבור התורה כמו שנאמר אֲסַפְּרָה אֶל חֹק הֳ' אָמַר אֵלַי בְּנִי אַתָּה (תהלים ב, ז) ופרשתי בס"ד הטעם דזה איירי בתורה שבעל פה שהיא סוד שם הוי־ה במלוי ההי־ן שעולה בן [יו־ד ה־ה ו־ו ה־ה=52] כי תורה שבכתב הוא סוד התפארת שהוא שם הוי־ה במלוי אלפין ותורה שבעל פה הוא סוד המלכות שהיא שם הוי־ה במלוי ההי־ן. ואיך שיהיה הנה תואר בֶּן זוכה בו איש ישראל על ידי עסק התורה וכמפורש בכתוב הנזכר ותואר אָדָם זוכה בו מצד היחוס שכל ישראל הם מיוחסים לזרע כשר עד אדם הראשון ותואר אָדָם הוא הניתן לאדם הראשון שם עצמיי על אשר נברא 'מן האדמה'. ולכן איש ישראל אם הוא עם הארץ אין לו תואר בֶּן אבל עדיין יש לו תואר אָדָם כי זרע ישראל הוא דכתיב בהו אָדָם אַתֶּם (יחזקאל לד, לא) וכיון שמאס בלימוד התורה ולא שנה בה כדי שיקח לו תואר בֶּן הנה לוקח תמורתו תואר בְּהֵמָה [52] כי מספר בֶּן נהפך לו למספר בְּהֵמָה חושבנא דדין כחושבנא דדין ולכן על עם הארץ נאמר זֶרַע אָדָם וְזֶרַע בְּהֵמָה (ירמיה לא, כו).

לָמַדְנוּ יִרְאַת חֵטְא מִבְּתוּלָה וְקִיבּוּל שָׂכָר מֵאַלְמָנָה הקשה הרב פתח עינים ז"ל דמשמע לולי אלו לא היינו יודעים שצריך האדם להיות ירא חטא ויש קבול שכר? אתמהא! עיין שם. ונראה לי בס"ד הכונה לולי זאת לא היינו יודעים שצריך האדם לדאוג ולהיות ירא ומפחד ומבקש גם על חטא של אחרים שלא יחטאו מסיבתו ורק ירא ויפחד ויבקש על עצמו שלא יחטא, ומבתולה זו למדנו שצריך להיות ירא ומפחד ומבקש גם בעבור אחרים! וכן בקבלת שכר ודאי יודעים אנחנו שיש קבלת שכר אך אסור לאדם לעשות מצוה בשביל קבלת שכר מיהו אם עושה יותר מכדי חיובו מותר לבקש שכר על זה וכמו שאמרו המפרשים על ברייתא דנותן סלע צדקה על מנת שיחיה בנו (ראש השנה ד.) דאיירי בנותן הסלע אחר שנתן כדי חיובו. וכאן אמר רבי יוחנן למדנו מזאת האלמנה המצאות ואופנים לעשות במצות תוספת על חיוב כדי שבזה יהיה מותר לנו לבקש שכר להדיה כהאי עובדא דאלמנה דהיה לה בית הכנסת קרובה לביתה והיתה הולכת לבית הכנסת הרחוקה משום שכר פסיעות דאם אנחנו נעשה כמוה במצוה זו ובשאר מצות נוכל לבקש שכר דהא ההליכה לבית הכנסת הרחוקה הוא תוספת על החיוב כיון דאפשר לקיים המצוה בקרובה וכהן גדול מותר לבקש שכר לכן אנחנו נלמוד אופן שנוכל לקבל ולבקש שכר בפינו כמו אופן מעשה האלמנה וכיוצא בו.

בָּרָאתָ גַּן עֵדֶן וּבָרָאתָ גֵּיהִנָּם, בָּרָאתָ רְשָׁעִים וּבָרָאתָ צַדִּיקִים קשה הוה ליה למנקט צדיקים ברישא כמו דנקטה גן עדן ברישא? ונראה לי בס"ד שנתכוונה להתחיל בטוב ולסיים בטוב לכן התחילה בגן עדן וסיימה בצדיקים. ובני ידידי כבוד הרב יעקב נר"ו תירץ דרמזה לפי דרכה שסופם של רשעים להיות צדיקים דאין בר ישראל נשאר בטומאתו אלא סופו להתקן הן על ידי גיהנם הן על ידי גלגול ויהיה צדיק עד כאן דבריו נר"ו.

יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ לֹא יִכָּשְׁלוּ בִּי בְּנֵי אָדָם הקשה מהרש"א אמאי לא היתה מתפללת על עצמה שלא תכשל בבני אדם? עיין שם. ונראה לי בס"ד דתפילה זו היתה ראויה לה מפני שהיא בתולה שעדיין לא נשאת ודרכם של בחורים לחזר אחר בתולות לראותם כדי לישא אחת מהם דאסור לאדם לישא אשה עד שיראנה (קידושין מא.), וכן איתא במשנה בסוף תענית שאומרים הבתולות בחור שא עיניך וראה וכו' (משנה תענית ד, ח). ולכן היתה מתפללת על אלו הבחורים שבאים לראות אותה ולהסתכל בה שלא יכשלו בקרי בלילה מחמת הרהור שיהיה להם מצד הראיה והסתכלות שראו והסתכלו בה אבל הבתולה אין דרכה להסתכל ולראות בבחורים בעבור שתברור לה בחור נאה כדי שתהיה צריכה להתפלל על הרהור. ועוד אם הסתכלה וראתה את הבחורים שבאים לראותה כדי להנשא, אין לה מכשול של קרי כמו שנמצא באיש ודבר זה מוכרח שבקשתה הוא על אופן זה ואין כונתה לומר שלא יכשלו בה בני אדם לאונסה ולשכב עמה דעל זה אין צריך להתפלל כי כל אשה תשמור עצמה מן הרשעים וכל שכן בתולה. ומה שכתב הרב עיון יעקב משום דהכל בידי שמים חוץ מיראת שמים (ברכות לג:), ולא שייך בזה תפלה זה אינו דהא כמה תפלות יש לנו כיוצא בזה כי בברכת השחר כל יום מתפללין הַרְחִיקֵנוּ מִיֵּצֶר מִיֵּצֶר הָרַע וְאֶל תְּבִיאֶנּוּ לִידֵי חֵטְא וְלֹא לִידֵי עֲבֵרָה, וכן מתפללים אחר ובא לציון בברוך אלקינו שבראנו לכבודו תפלות כיוצא בזה ועוד ועוד. גם לפי דבריו איך מתפללת 'אל יכשלו בני אדם אחרים' מאחר דהכל בידי שמים חוץ מיראת שמים? ומה שחשב לתקן בזה לא תיקן כלום! והנה לפי הבנת המהרש"א ז"ל תירץ בני ידידי כבוד הרב יעקב נר"ו דאמרו רבותינו זכרונם לברכה (בבא קמא צב.) כל המתפלל על חבירו והוא צריך לאותו דבר הוא נענה תחלה, ופירשו הכונה שהוא אינו צריך להתפלל על עצמו בפירוש כיון דהוא מתפלל על חבירו והוא צריך לאותו דבר ולכן כיון דהתפלל שלא יכשלו בה בני אדם והיא גם כן צריכה לאותו דבר אין צריך שתתפלל על עצמה עד כאן דבריו נר"ו.

כְּגוֹן יוֹחֲנִי בַּת רְטִיבִי הא דלא תירץ אבתולה כלום, דלא אצטריך מאחר דמפרש אלמנה דנקיט התנא בסתם לאו בכל אלמנה איירי אלא בכגון יוחני בת רטיבי תו לא נשאר קושיא בבתולה דגם בזה יש לומר לאו איירי בכל בתולה שמתפללת אלא איירי בבתולה שמארכת בתפלת חובה הרבה דלהכי קורין אותה צַלְיָינִית ואותה בתולה דחזה רבי יוחנן היתה מתפללת תפלה קצרה ולא היתה בתפילת חובה ועוד מן נוסח תפלתה נראה שהיא תמה וישרה ירבו כמותה בישראל ובהאי לא איירי התנא בברייתא דבתולה צליינית.