מסכת סוטה דף כ״א עמוד א׳

הן תהוי ארכא לשלותיך ואז תהא אורך זמן לשלומך שלא יבאו עליך הפורענות וכן עשה נבוכדנצר היה מקבץ בכל יום עניי ישראל שהביא בגולה והיו צריכין מזונות ומפרנסם ואף דניאל כשהשיאו עצה זו לכך נתכוין שראה את ישראל בגולה מחזרין על הפתחים:

וכתיב כולא מטא כל הפורענות הגיע על נבוכדנצר:

לקצת ירחין תרי עשר אלמא תלה לו הזכות י"ב חדש:

לעולם מתני' דקתני ג' שנים ר' ישמעאל היא:

ואשכח קרא דאמר ותני שונה בהארכת זמן כלומר מקרא כתוב שהקב"ה מאריך זמן עד ג' פעמים הלכך הוו להו ג' שנים:

דלא מפקיד דינא עלייהו אין ממהרין מן השמים לפקוד עונותם עליהם בעולם הזה אבל מישראל ממהרין ליפרע בעה"ז ומדקדקין אחריהם:

זכות דמאי מגינה כל כך:

זכות דתורה שהיתה עוסקת בתורה:

מצוה בין בעידנא דעסיק בה בין בעידנא דלא עסיק בה אגוני מגנא אצולי לא מצלא - ותימה מאי האי דקתני בברייתא תלה את המצוה בנר מה נר אינה מגינה אלא לפי שעה אף מצוה אינה מגינה אלא לפי שעה אי מיצר הרע אינה מגינה כלל אי מן הפורענות מגינה לעולם ותורה נמי למה תלאה הכתוב באור משום דמגינה לעולם אי מן הפורענות מצוה נמי מגנא לעולם ואי מיצר הרע דמצלא הא לא מצלא אלא לפי שעה:

זה תלמיד חכם דסלקא ליה שמעתתא אליבא דהלכתא תימה והיאך ניצול מכולן והלא לא ניצול מיצר הרע בעידנא דלא עסיק בתורה וי"ל סתם תלמיד חכם תורתו אומנתו ועוסק בה ומהרהר כל שעה ואינו הולך ד' אמות בלא תורה:

והן אינן יודעין שעבירה מכבה מצוה תימה והא אמר לעיל בין לרב יוסף בין לרבא מצוה אגוני מגנא מן הפורענות אפילו בעידנא דלא עסיק בה ועבירה מכבה מצוה לאו מלהגין מן היסורין קאמר אלא מליטול שכר לעתיד לבא כמו שפרש"י:

כבר ידעת מדרכי הדת שהאומות אין הב"ה מדקדק ליפרע מהן בעולם הזה והוא שאמרו כאן דלא מיפקיד דינא עליהו כלומר שאין מדת הדין ממהרת ליפרע מהן כל כך וכן הענין אף בישראל בין צדיק לרשע כדרך שאמרו וסביביו נשערה מאד וכן רק אתכם ידעתי וכו':

אע"פ שקיים המצוה הוא מה שמעמיד רוב בני אדם שאי אפשר לרוב בני אדם להשיג מכבוד בוראן מה שראוי להשיג מדרך חכמה וחקירה ודים שישיגוהו מצד הקבלה וקיום המצות וכמו שאמרו בדרש ארור אשר לא יקים את דברי התורה אלו נאמר אשר לא ילמד את דברי התורה לא היתה לעולם תקומה אלא אשר לא יקים וכן עץ חיים היא למחזיקים בה אלו נאמר לעמלים בה לא היתה לעולם תקומה אלא למחזיקים בה אעפ"כ מי שחננו השם בידיעת התורה וזכה להיות מן השרידים אשר ה' קורא הוא עיקר הכל ויתד שהכל תלוי בו דרך הערה אמרו כי נר מצוה ותורה אור תלה הכתוב את התורה באור לומר לך מה אור מאיר לעולם אף תורה מגינה לעולם ר"ל שמשפיע לזולתו ומקיים את הישוב בחכמתו ואומר בהתהלכך תנחה אותך בשכבך תשמור עליך והקיצות היא תשיחך בהתהלכך תנחה אותך זה העוה"ז בשכבך תשמור עליך זה יום המיתה ר"ל לעולם הבא והקיצות היא תשיחך לעתיד לבא ר"ל תחיית המתים ותלה את המצוה בנר לומר לך מה נר אינה מאירה אלא לפי שעה כך מצוה אינה מגינה אלא לפי שעה ר"ל שכל שאין דעתו עליה נשאר ערום אבל מי שזכה לחכמה אינה זזה ממנו:

משל לאדם שהיה מהלך באישון לילה ואפלה ומתוך כך היה מתירא משלשה דברים מן הקוצים והברקנים ומן גדודי חיות רעות ולסטים וכן שאינו יודע היכן ילך נזדמנה לו אבוקה ניצל מן האחת ר"ל מן הקוצים והברקנים והפחתים עלה עמוד השחר ניצל מן השניה והוא חיות וליסטים ועדיין אינו יודע באיזה דרך ילך הגיע לפרשת דרכים ניצל מכלן כך זכה למצות והן הנמשלות לאבוקה ניצל מקצת פורעניות בעוד שהיא זורחת אלא שהוא דבר מסתלק לשעתו ומגינות עליו מן הפורענות אבל אינה מצילתו מיצר הרע אחר שנסתלק מעשייתן וזהו שאמר אגוני מגנא אצולי לא מצלא זכה לתורה והיא הנמשלת לעמוד השחר ניצל מן הכל אלא שאינו בטוח עדיין מכל וכל כמו שאמר אל תאמן בעצמך עד יום מותך הגיע לפרשת דרכים והוא יום המיתה ניצל מן הכל וידע ללכת אל עיר גדולה לאלהים העיר מיום ה' שמה:

וכלל הדברים תורה ויראת חטא ערבים זה בזה וכל אחד צריך לחבירו שהתורה מלמדתו המצוה ויראת חטא מונעתו מן העבירה וכל שלא למד תורה ומשתדל להיות אחרים לומדים על ידו חולק בשכר ולא עוד אלא שהתורה נקראת על שמו כמו שאמרו בשמעון אחי עזריה שמתוך שהיה אחיו מתפרנס ממנו בשעה שהיה לומד הוזכר אחיו בהלכותיו ונעשה הוא טפל לו וכן יוחנן דבי נשיאה על שם שהיה מתפרנס מן הנשיא ומי שאין לו מי שיסייעוהו אעפ"כ יטרח וילמד מתוך הדחק ומקומו מושכר לו ועל זו אמרו הלל מחייב את העניים וכל שהוטל עליו לסמכו ולעזרו ולא עשה אפילו היה חולק לו בנכסיו אחר כן אינו חולק בשכר דרך הערה אמרו הלל ושבנא אחי הלל עוסק באורייתא שבנא עבד עיסקא לסוף אמר ליה תא ניערוב וניפלוג יצתה בת קול ואמרה אם יתן איש את כל הון ביתו באהבה בוז יבוזו לו וצריך ללומד שיערים בעצמו על איזה צד למודו מתקיים אם שילמד מעט מעט אם בחזרה אחר חזרה וכן שישפיל עצמו וישים עצמו כמי שאינו לילך אצל קטן הימנו ושלא להקפיד על שום דבר כל שהוא יכול ללמוד ולעסוק בתורה והוא שאמרו דרך סמך והחכמה מאין תמצא:

בפרש"י בד"ה אמאי לא תגין עליהם כלומר אמאי לא תצילהו מעבירות מיצה"ר שהחטיאם ועשאום רשעים גמורים עכ"ל וכצ"ל והוא סוף דבור ואח"כ מה"ד מצוה בין בעידנא כו' אגוני מגנא מן הפורענות כו' מתני' ומדקתני בברייתא עבירה מכבה כו' עכ"ל וכ"ה בפירוש ישן וכן נראה דהשתא לאוקמתא דרבא נמי מתיישב סיפא דברייתא דקתני ד"א עבירה מכבה מצוה כו' לא מיירי מלהגין מן היסורים כמתני' אלא מליטול שכר לעתיד מיהו לשון ראשון דברייתא לא יתיישב לאוקמתא דרבא כמו שתמהו התוס' דלא משמע להו דאיירי נמי בליטול שכר לעתיד ודו"ק:

תוס' בד"ה מצוה בין כו' תלאה הכתוב באור משום דמגינה כו' ואי מיצה"ר דמצלא לא מצלא כו' עכ"ל כצ"ל:

גמ' כיון שעלה עמוד השחר עיין פסחים ב ע"א ברש"י ד"ה בכי טוב:

עֲבֵירָה מְכַבָּה מִצְוָה, וְאֵין עֲבֵירָה מְכַבָּה תּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר "מַיִם רַבִּים לֹא יוּכְלוּ לְכַבּוֹת אֶת הָאַהֲבָה" (שיר השירים ח, ז). נראה לי בס"ד הא דכינה התורה בשם 'אַהֲבָה' כי ידוע התורה נתנה לנו מעולם הבריאה שהיא סוד בינה לכן מתחלת בבית שהיא בינה וידוע כי אהבה בבינה בסוד דְחִילוּ וּרְחִימוּ שהוא דְחִילוּ חכמה וּרְחִימוּ בינה ולכן מכנה את התורה בשם אַהֲבָה. ולכן 'אֵין עֲבֵירָה מְכַבָּה תּוֹרָה' כי בבינה אין שליטה לקליפות.

בְּאַגְרָא דְּמַקְרַיָּן בְּנַיְיהוּ וּמַתְנַיָּין בְּנַיְיהוּ וְנָטְרָן לְהוּ לְגַבְרַיְיהוּ עַד דְּאָתוּ מִבֵּי רַבָּנָן. פירוש אותם שהולכים ללמוד בעיר אחרת אז הנשים שלהם הם מתעסקים להוליך בניהם לבית הספר לקרות ולשנות והם המשגיחים על זאת וגם אותם שלומדים בבית המדרש בעירם הם הולכים בבוקר בבוקר לבית המדרש ובאים בלילה ומוכרח דהנשים משגיחים על לימוד הבנים בבית הספר ואפילו בעלי מלאכה או בעלי משא ומתן גם הם הולכים לעסקים שלהם מן הבוקר עד הערב כמו שנאמר יֵצֵא אָדָם לְפָעֳלוֹ וְלַעֲבֹדָתוֹ עֲדֵי עָרֶב (תהלים קד, כג) ונמצא הנשים משגיחים על לימוד הבנים לכן תלה דבר זה בנשים.

זֶה תַּלְמִיד חָכָם וְיִרְאַת חֵטְא נראה לי בס"ד האי יִרְאַת חֵטְא היא 'יראת הרוממות' הבאה לאדם אחר שיתמלא בלימוד התורה שאז יכיר בגדולת הבורא יתברך ותהיה יראת חטא שלו יראת הרוממות דאין כונתו בפרישתו מן החטא בשביל פחדו מן עונש או בשביל לקבל שכר אלא פירש בעבור גדולתו ורוממתו יתברך שצוהו לפרוש. והזוכה ליראה זו נבדלים ממנו כוחות היצר הרע וכל כוחות הטומאה לא יקרבון אליו מפני שיש לו תורה וגם יראה העליונה וזהו פָּרָשַׁת דְּרָכִים! ומאן דאמר זה תַּלְמִיד חָכָם דְּסַלְקָא לֵיהּ שְׁמַעְתְּתָא אַלִּיבָּא דְּהִלְכְתָא נראה הטעם דאמרו רבותינו זכרונם לברכה (סנהדרין צג:) וַהֳ' עִמּוֹ (שמואל א' טז, יח) שהלכה כמותו בכל מקום, ועוד דרשו וַהֳ' עִמּוֹ, אפשר שכינה עמו ובא לידי חטא? על כן כיון דסלקא ליה שמעתתא אליבא דהלכתא מוכח דשכינה עמו וכיון דשכינה עמו לא יבא לידי חטא ועל כן ניצול מכולם.

אָמַר רַב יוֹסֵף דַּרְשֵׁיהּ רַבִּי מְנַחֵם לְהַאי קְרָא כְּסִינַי. פירוש מקרא זה של 'מַיִם רַבִּים' (שיר השירים ח, ז) דדריש עבירה אין מכבה תורה, דריש דרשה זו כמו דרשה של סיני שיש דרשה בסיני דומה לדרשה שהיא מחזקת ומקיימת דרשה זו דדריש אין עבירה מכבה תורה, והוא דאמרו רבותינו זכרונם לברכה (ברכות לב:) אמרה כנסת ישראל לפני הקדוש ברוך הוא שמא תזכור לי מעשה העגל! אמר לה 'גַּם אֵלֶּה תִשְׁכַּחְנָה' (ישעיהו מט, טו) אמרה לו רבונו של עולם שמא תשכח לי מעשה סיני! אמר לה 'וְגַם אָנֹכִי לֹא אֶשְׁכָּחֵךְ' נמצא אין עבירה מכבה תורה, דהא אין עבירה של עגל כיבתה זכות קבלת התורה בסיני והרי נמצא בסיני אתמר דרשה דומה לדרשה זו ד'מַיִם רַבִּים' דדרשינן מינה אין עבירה מכבה תורה.

יָצְתָה בַּת־קוֹל וְאָמְרָה "אִם יִתֵּן אִישׁ אֶת כָּל הוֹן בֵּיתוֹ בָּאַהֲבָה, בּוֹז יָבוּזוּ לוֹ" (שיר השירים ח, ז). נראה אמרה לשון כפול בבזיון כנגד הנותן וכנגד המקבל דְּיָבוּזוּ לזה שנתן ולזה אשר ירצה לקבל ממון חליפין של התורה. ונרמז שֶׁבְנָא בשם אִישׁ כי ראש וסוף אִ י שׁ הם ראש וסוף שֶׁ בְנָ א.