מסכת נדרים דף נ״ד עמוד א׳

מתני' הנודר מן הירק וכו' ורבי עקיבא אוסר דקסבר דילועין בכלל ירק:

אלא דילועין מכלל דלאו מיניה הוא:

לא מצאתי אלא קיטנית בתמיה כלומר להכי לא קאמר ליה אלא די דילועין מכלל דדילועין מיניה הוא ולא מין קיטנית:

פול המצרי לח הוי מין ירק:

ומותר ביבש שהוא מין דגן:

גמ' אמאי אוסר ר"ע הא מן ירק נדר ודילועין לא איקרי ירק:

ירקי קדרה עלי ודילועין בכלל ירקי קדרה הן שהרי מתבשלין בקדרה:

ודילמא האי דקאמר ירקי קדרה עלי ירק הנאכל בקדרה עלי קאמר כגון שומים ובצלים שהן נאכלים בקדרה שנותנין אותן בקדרה כדי ליתן טעם בתבשיל:

מתני' הנודר מן הירק אסור בדילועין והוא אומר לא מצאתי אלא דלועין - ואין לוקחם מיד אלמא לא קרי להו אינשי ירק:

אמר להם כך הדבר כלומר משם אני מביא ראיה:

אסור בפול המצרי דלכולי עלמא הוי בכלל ירק:

ומותר ביבש דלא מיקרי ירק:

והא מן ירק נדר ולמה אסור בדלועין שהם פירי:

באומר ירקי קדירה עלי כשדרכם לבשלם והני דרכם לבשלם:

ודלמא ירק הנאכל בקדירה קאמר כגון שומין ובצלים שהוא נאכל בקדירה כגון ליתן טעם בתבשיל:

באומר ירק המתבשל בקדירה מפני שהוא קשה וקסבר ר"ע דלועין בכלל ירק המתבשלים בקדירה:

ירושלמי הנודר מן הירק מהו שיהא מותר ביבש, נשמעינה מן הדא אסור בפול המצרי לח ומותר ביבש, לא אמר אלא פול המצרי דבר שיש לו גורן הא דבר שאין לו גורן אסור אפילו יבש.

גמרא והא מן ירק נדר.. ולרבי עקיבא פריך דהאי איהו לא נדר אלא מן הירק, וזה אינו ירק אלא פרי, ופול המצרי לח לא קשיא ליה דאף על גב דהוי פרי, כיון דעיקרו עומד להאכיל יבש ולעשותו גורן הוי בכלל ירק, אבל דלועין קשיא ליה. ואיכא למידק והא טעמא דרבי עקיבא מפורש בהדיא במתניתין משום דמימליך עליה שליח, ויש לומר דהכי קאמר אף על גב דמימלך עליה שליח היכי אפשר דאסור דהא פרי הוא, ואסיקנא באומר ירק המתבשל בקדרה, וכיון דאמר הכין, ועוד דמימליך עליה שליחא אסור, ורבנן סברי אדרבה אף על גב דאמר הכין, כיון דאיצטריך שליחא לאמלוכי עלייהו לאו מיניה הוא.

באומר ירק קדרה עלי, ודלמא ירק הנאכל בקדרה קאמר פירוש הנאכל בקדרה להטעים את התבשיל כשום ובצלים. תמיהא לי ומאי קושיא דהא כיון דאיכא למימר הכין ואיכא למימר הכין דהא דלמא קאמרי, דינא הוא דנאסור אותו אף בדלועין ובשאר ירקות, דהא סתם נדרים להחמיר וספיקא דאורייתא לחומרא, ומסתברא לי דהא דאמרינן ודלמא ירק הנאכל בקדרה קאמר, לאו למעוטי שאר ירקות חוץ מירק הנאכל בקדרה קאמר אלא למעוטי דלועין, וטעמא דמלתא משום דדלועין מן הסתם אינן בכלל ירק, אלא שאתה בא לרבותו ולאוסרו מתוך יתור לשונו שאר ירק הנאכל בקדרה, ואמאי, כיון דסוף סוף אינו בכלל ירק, אף כשאמר ירק הנאכל בקדרה לא בא אלא לרבות ירק הנאכל להטעים את הקדרה, ולעולם שאר ירקות אסורין משום דבדלמא לא שרינן להו, אלא שלפי פירוש זה יראה דנודר סתם מן הירק אינו אסור בירק הנאכל בקדש, דאי לא למה ליה לרבויי וצריך לי תלמוד. ואסיקנא.

באומר ירק המתבשל בקדרה, הא בסתם אי נמי באומר ירק הנאכל בקדרה אינן אסור בדלועין. מיהו בירושלמי אמרו דלא נחלקו אלא בדלעת מצרית אבל בדלעת יונית כולי עלמא מודו בה שהיא בכלל ירק, דגרסינן התם [שם] מה פליגי בדלעת מצרית, אבל בדלעת יונית כולי עלמא מודו שהיא כירק, רבי קרספא בשם רבי יוחנן קורא וקרובתא דאנן אכלין דלעת יונית אינון, וכיון שכן נראה דאפילו בנודר סתם בזמן הזה אסור אף בלדועין, שהרי אין אנו בקיאין בדלעת מצרית ויונית, ועוד מדאמר ר' קרספא משמיה דרבי יוחנן דכל אילין דאנן אכלין דלעת יונית אינון, משמע שהמצרית מרה היא וצריכה למתקה בקדירה, ושלנו מתוקים הם כיונית. ירושלמי [שם]: רבנן אמרין אין הדלועין בכלל הירק, אף למדת הדין כן, ירקא של גנה זו מכור לך והיו שם דלועין, על דעתיה דרבי עקיבא מכורין, על דעתייהו דרבנן אינן מכורין, אף בהפקר כן [אף בהקדש כן – לפי השי"מ].

הא דאמר אביי מודה רבי עקיבא לענין מלקות שאינו לוקה איכא דמפרשי דאכל מידי דמימליך עליה שליחא קאמר, ואיכא מאן דמפרש דדוקא בירק ודלועין קאמר, וזה נראה לי נכון. (ואם איתא בברייתא) [דאם איתא כפירוש הראשון אברייתא – לפי השי"מ] דהנודר מן הבשר, הוה ליה למימר הכין ואנא ידענא דכל שכן בירק ודלועין, ועוד דבסמוך נמי משמע הכין לכאורה, גבי ההיא דאמר לשלוחו תן בשר לאורחין ונתן להם כבד, וכדכתיבנא עלה בסייעתא דשמיא, וטעמא דפטר רבי עקיבא בדלועין וירק טפי מבשאר הנמלכין, משום דדלועין פרי ואינו דומה לירק, ואפשר דלא אלימא המלכת שליח לשווינהו בכלל ירק, אבל כבד שהוא קרוב יותר לבשר דין הוא שהמלכת השליח תעשנו כמינו לגמרי, תדע לך שהרי מודה רבי עקיבא בדלועין, שאילו הנודר מן הירק סתם אינו אסור בדלועין אלא אם כן אמר ירק המתבשל בקדרה, ואילו הנודר מן הבשר סתם אסור בראש וברגלים ובכבד כדברי רבי עקיבא, אלמא בדלועין הוא דאיסתפק ליה לרבי עקיבא. כן נראה לי.

ואי רבי עקיבא הא אמר כל מידי דמימליך עליה שליחא מיניה הוא, למעול בעל הבית ולא למעול שליחא. איכא למידק ואי רבי עקיבא היכי מעל בעל הבית, דהא אמר אביי דמודה רבי עקיבא לענין מלקות שאינו לוקה, והכין הוה ליה לאקשויי לא למעול לא בעל הבית ולא שליח. ויש לומר דלא אמר אביי אלא לגבי ירק ודלועין וכדאמרינן לעיל, אי נמי איכא למימר דרב חסדא לא הוה שמיעא ליה הא דאביי ואביי נמי דאמר מי לא מודה רבי עקיבא דצריך לאמלוכי ביה היינו כסברתיה, לומר דמודה רבי עקיבא דאינו ברור שיהא מיגו אלא להחמיר אמר כן, ולפיכך צריך השליח לימלוך בו, והקשו בתוספות [כאן ד"ה מיניה או] לפי זה דאם כן שליח אמאי מעל. ומיהו לדידי לא קשיא לי דודאי השליח דינא הוא דלמעול, דכיון שצריך לימלך ואינו נמלך גלי אדעתיה דלא מתורת שליחות בעל הבית הוא דקא יהיב להו אלא מדעתו. ונראה לי דעל כרחין אית לן למימר הכין לכל הפירושים, משום דקא קשיא לי מאי קאמר אביי מי לא מודה רבי עקיבא דצריך לאימלוכי ביה, דאם כן נמצאת אומר דכשאמר לו תן בשר הכבד אינו בכלל דבריו עד שימלך בו השליח. שאילו היה הכבד בכלל דבריו ובכוונתו מפני מה צריך לימלך [בו – לפי השי"מ], דהא חשבינן ליה כאומר לו תן להם בשר או כבד, אלא ודאי לא הוי כבד בכלל [בשר שאמר לשלוחו. ואם כן אפילו כשנודר מן הבשר לא יהיה הכבד בכלל – לפי השי"מ] נדרו, אלא ודאי שאנו צריכין לומר דפעמים שהאדם מכניס בכלל דבריו כל מה שהוא ממין הדבר שאסר עליו, וכיון שכן בנדרים אסור בכלל שסתם נדרים להחמיר, אבל לגבי שליח כיון שלא אמר אלא בשר סתם, ופעמים שאין דעתו אלא על בשר ממש ולא על מינו עד שימלך בו שליח, נמי הוה ליה לאימלוכי, וכי לא ממליך גלי דעתיה דלא מדין שליחותיה יהיב להו, אלא עוקר שליחותיה ויהיב להו מדעתיה.

הנודר מן הירק מותר בדלועין פי' דלאו מין ירק נינהו אלא פרי ור"ע אוסר ומפרש ואזיל תנא טעמא דפלוגתייהו אמרו לו לר"ע והלא אומר אדם לשלוחו קח לי ירק והוא אומר לא מצאתי אלא דלועין פי' וכיון שאינו לוקח מהן עד שבא ונמלך בבעל הבית מכלל שאינם ירק:

אמר להם כן הדבר פי' שאינו לוקח אלא בהמלכה אבל משם ראיה שהם ירק שאלמלא כן היכי שייך המלכה במה שאינו ממין שאמר לו בעל הבית אילו הלך ולא מצא אלא קטניות שמא הוא אומר לו לא מצאתי אלא קטניות אלא ודאי שהדלועין בכלל ירק:

ואסור בפול המצרי הלח ומותר ביבש שאין היבש בכלל ירק אבל בשאר ירקות אסור אפילו הן יבשים וכן פירשו שלא חלקו בין לח ויבש אלא בירק שיש לו גורן אבל בירק שאין לו גורן כגון כרוב ותרדין ודכוותייהו אין חלוק בין לח ויבש ואסור בשניהם:

(שם) והא מן ירק נדר פירוש וסתם ירק לא משמע אלא ירק הנאכל כמות שהוא חי ולא דלועין ודכוותייהו שאין נאכלין חיין ומאי טעמיה דר' עקיבא דאסר בדלועין:

אמר עולא באומר ירקי קדרה עלי פי' דאתי לרבויי אפילו דלועין ופרכינן ודילמא ירק הנאכל בקדרה קאמר פי' דלא משמע אלא ירק שהוא נאכל אף בקדרה כגון כרוב וחזרת והבצלים והשומים שנאכלין חיין ומבושלין ואין בכלל מה שאין נאכל כמות שהוא חי (ב) דלועין ולא מה (ג) שהוא נאכל כמות שהוא מבושל כגון צנון ושומר ודכוותייהו ופרקינן באומר ירק המתבשל בקדרה עלי פי' דכיון דלא אמר ירקי קדרה ולא ירק הנאכל בקדרה ודאי לרבויי אתא כל שהוא ראוי לקדרה אע"פ שאינו נאכל כמות שהוא חי מיהו ודאי לא הוי צנון ושומר ודכוותייהו בכלל כיון דלא מבשלי בקדרה ואמרינן במאי קא מפלגי כלומר דכיון דבין לרבנן בין לרבי עקיבא באומר ירק המתבשל בקדרה משמע אפילו ירק שאינו נאכל כמות שהוא חי וא"כ במאי קא מפלגי בדלועין ואמרינן רבנן סברי כל מילתא דצריך שליחא לאמלוכי עליה לאו מיניה הוא פי' אין דעתו של נודר עליו ור' עקיבא סבר כל מילתא דמימליך עליה שליחא מיניה הוא פי' דאי לא הוה מיניה היה אומר לא מצאתי כלום ולא היה אומר לא מצאתי אלא זה ואע"ג דהאי פלוגתא מפורש במתני' משום דאוקימנא באומר ירק המתבשל בקדרה עלי אתינן למימר השתא דלא במשמעות האי לישנא הוא דתליא טעמא דמתני' אלא ה"ה בכל דכוותא דהוה מידי דמימליך שליחא פליגי נמי ונפקא מינה לנודר מן הבשר וכדמפרש ואזיל:

אמר אביי מודה ר"ע לענין מלקות שאינו לוקה פי' דלר"ע לא משוי ליה מיניה בברי למלקי עליה אלא ספוקי מספקא ליה וחייש לחומרא לכתחלה ומיהו הוא הדין דלר' עקיבא אם אמר לא נתכוונתי לדלועין אינו צריך שאלה ואפילו בעם הארץ דהא איסור רופף הוא משום הא לא ינהגו קלות ראש בנדרים ולא החמירו בעם הארץ אלא במפרש דברים רחוקים כגון [לעיל דף כ.] חרמו של ים וקרבן של מלכים וכיוצא מהם כנ"ל:

והמשנה הראשונה ממנו אמנם תחל לבאר ענין החלק הראשון והוא שאמר הנודר מן הירק מותר בדלועין ר' עקיבא אוסר אמרו לו לרבי עקיבא והלא אומר הוא אדם לשלוחו קח לנו ירק מן השוק והוא אומר לא מצאתי אלא דלועין אמר להן וכן הדבר או שמא אומר הוא לא מצאתי אלא קטנית אלא שהדלועין בכלל הירק ואסור בפול המצרי הלח ומותר ביבש אמר הר"ם רבי עקיבא סבר כל מילי דממליך עליה שליח מיניה הוא וחכמים חולקין עליו והלכה כחכמים:

אמר המאירי הנודר מן הירק מותר בדלועין מפני שאינן בכלל ירק ורבי עקיבא אוסר מפני שהוא סובר שבכלל ירק הם ואמרו לו חכמים לרבי עקיבא והלא אדם אומר לשליחו קח לי ירק והוא אומר לא מצאתי אלא דלועין ואלו היו הדלועין בכלל ירק היה קונה מהן שהרי ירק אמר לו וירק הוא מביא ומאחר שהוא חוזר ואומר לא מצאתי ירק אלא דלועין אלמא אין הדלועין בכלל ירק אמר להם וכן הדבר כלומר מדידכון אנא ממטי לכון שמאחר שהוא נמלך עליהם לומר לא מצאתי אלא דלועין אלמא אע"פ שאינן ירק גמור מכל מקום מין ירק הוא ומתוך כך הוא נמלך עליהם לחזור ולומר לא מצאתי ירק גמור כמו ששאלת אלא מה שהוא ממין ירק והם דלועין אלמא שהדלועין מין ירק הם שכל שדרך השליח לימלך עליו מאותו המין הוא שאין דרך השליח לימלך ולומר לא מצאתי ירק אלא קטנית אלא לא מצאתי ירק אלא דלועין מפני שהדלועין בכלל מין ירק ואין הקטנית בכלל ירק:

ושאלו בגמרא לרבי עקיבא והא מירק נדר כלומר ואין ירק סתם נאמר אלא בנאכל על השלחן ובזו ודאי אין השליח נמלך עליו לדלועים ופירשוה בנודר מירקי קדרה ובזו ודאי שליח נמלך עליהן לדלועין וחזרו ושאלו ודלמא ירק הנאכל בקדרה קאמר ר"ל שאינה עיקר התבשיל אלא שנותנין אותו בתבשיל להטעימו כגון שום ובצל וכוסבר ודלועין ודאי עיקר תבשיל הן ואין שליח נמלך מירקי קדרה לדלועין וזה שאמר ודלמא לא שיהא מסופק בכך שאם כן הרי מכל מקום משמע הכי ומשמע הכי ר"ל בירק הנאכל בקדרה ולירק שהוא עיקר תבשיל וראוי לאסור מספק אלא כעין ודאי הוא כלומר דירקי קדרה ודאי על ירק הנאכל בקדרה קאמר ולא על מה שהוא עיקר תבשיל ואין שליח נמלך מהן לדלועין ופרשה בשנדר מירק המתבשל בקדרה כגון כרוב וכרתי ודומיהן ואף הדלועין בכלל זה הם אלא שהם אינן ירק אלא פרי ומכל מקום אע"פ שהוא פרי ולא ירק גמור הואיל ומתבשלין הן בקדרה והוא נדר מירק המתבשל שליח נמלך עליהן וכל שנודר במלה כוללת כגון ירק כל שהשליח נמלך עליו לידע דעת שולחו אם ירצה מזה הרי הוא מינו ולדעת חכמים כל שהשליח צריך לימלך עליו אינו מינו:

והלכה כרבי עקיבא והלכך הנודר מן הירק מותר בדלועין שמאחר שזה ירק וזה פרי וכן שזה סתמו נאכל חי וזה אינו ראוי אלא בבשול אין שליח נמלך עליו ולא עוד אלא אפילו נדר מירקי קדרה אין הדלועין בכלל שמאחר שזה ירק וזה פרי וכן שזה אינו בא אלא להטעים את התבשיל והדלועין עיקר תבשיל אין שליח נמלך עליו אבל אם נדר מירק המתבשל בקדרה הרי השליח נמלך מזה לדלועין ומתוך כך הרי הוא מינו ליאסר בכללו אלא שאינו לוקה אחר שאינו ירק גמור:

ולדברי הכל הנודר מן הירק אסור בפול המצרי לח ופול המצרי הוא זרע דומה לפולין דקין ויוצאין במצרים והרופאים קורין לו בקלי מצרי ונאכל בעודו ירק וכשמניחין אותו לגמור בשולו נעשית בו כעין שבלת ונעשה שם זרע הנקרא פול המצרי ועושין ממנו גרן כעין הקטניות והתבואות ואמר שבעודו לח אע"פ שנעשה שם זרע בכלל ירק הוא אבל משנתיבש אינו ראוי לירק ואין שליח נמלך עליו לשם ירק כלל אבל ירק עצמו אע"פ שנתיבש אסור בו והוא שאמר בתלמוד המערב הנודר מן הירק מהו שיהא מותר ביבש נשמעינה מן הדה אסור בפול המצרי לח ומותר ביבש לא אמר אלא פול המצרי דבר שיש לו גרן אבל דבר שאין לו גרן אסור אף ביבש:

וצריך שתדע בכל מה שכתבנו בדין המלכת שליח שלא נאמר אלא בשנדר במלה כוללת כגון שנדר מן הירק או מן הבשר או מן הדגן אבל כל שנדר במלה פרטית אין שאר דברים נכללים בו אפילו ממינו אע"פ שיש שם המלכת שליח המשל בזה שאם נדר מן הכרוב אינו אסור אלא בכרוב ולא בשאר ירקות אפילו נדר במין אחד של תאנים לא נאסר במין אחר של תאנים אע"פ שיש מזו לזו המלכת שליח אפילו מפרה לפרה זו אפילו מאבר אחד של בהמה לאבר אחר שבה וכן צריך שתדע שהמלכת שליח אף היא בדין לשון בני אדם לפי המקום ולפי הזמן כשאר ענינים שבנדרים ואם יש כאן דבר שאין רגילין עכשו לימלך עליהן השליח אע"פ שמצאנוה בתלמוד בהמלכת שליח דנין אותה לפי המקום ולפי הזמן:

זהו ביאור המשנה ופסק שלה לדעתנו ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:

יש מי שאומר שבזמן הזה כל שנודר בירק אסור בדלועין אפילו לא הזכיר ירק המתבשל וממה שאמרו בתלמוד המערב שאין מחלוקת משנתנו אלא בדלעת מצרית אבל בדלעת יונית כולהו מודו שהיא כירק ומעתה אין אנו בקיאין במיני הדלועין והואיל ויש מהן שהן בכלל ירק אוסרין את כולן ויש מקילין בכולן מצד שבזמן הזה אין דלועין נכללים בשם ירק כלל:

ברש"י ר"ע אוסר הס"ד:

ברא"ש בד"ה אסור כו' כר"י והנודר כצ"ל עלי הס"ד:

בר"ן אינו כן הס"ד יקחם הס"ד דלועין הס"ד נינהו הס"ד עלייהו הס"ד משמע הס"ד:

בד"ה באומר כו' בהן ורבנן כצ"ל דקדושין הס"ד:

מתניתין אמר להם וכן הדבר כלומר משם אני מוכיח שמא אומר כלומר אם לא מצא אלא קטנים היה אומר לא מצאתי כלום אלא על כרחך כך אמר לא מצאתי אלא דלועין מכלל שהן בכלל ירק כמו שאמרתי ולכן היה צריך לאימלוכי עליהו לבעל הבית אם רוצה בזה הירק. הרא"ם ז"ל. וזה לשון הרי"ץ ז"ל: וכן הדבר אמת כמו שאמרתם ומשם יש לי ראיה כלום אומר לא מצאתי אלא קטנית או מין אחר שאינו ירק ממש ודאי אין דרך השליח לומר כן לשולחו אלא אם כן הוא המין המוצא מעין גוף המין שאמר לו בעל הבית והוא מסופק אם משמע זה מאותו המין או לא על כן הוא חוזר ונמלך בו. עד כאן. ירושלמי הנודר מן הירק מהו שיהא מותר ביבש נשמעינה מן הדה אסור בפול המצרי לח ומותר ביבש לא אמרו אלא פול המצרי דבר שיש לו גורן הא דבר שאין לו גורן אסור אפילו יבש. הרשב"א ז"ל.

גמרא אמאי אוסר רבי עקיבא והא מירק נדר ודילועין לא איקרו ירק באומר ירקי קדרה עלי ירקים היורדים לקדירה עלי ודלועין בכלל ירקי קדירה. ודילמא ירק לחוד קאמר והכי קאמר הרי עלי ירק וקדירה להכי קאמר דדרך ירק לירד בקדירה ולא משום דלועין דירק נותנין בקדירה כמו שלוקחין אותו בשוק כגון כרתי וכרוב אבל דלעת אין נותנין אותם לעולם בקדירה אלא אם נקצצו בחתיכות קטנות שאין נאכל בקדרה כמו שלוקחין אותו בשוק. באומר ירק המתבשל בקדירה עלי (שוב ירק שאין דרכו להתבשל אלא בקדרה) אמר המגיה אפשר דצריך לומר: ירק קשה שאין דרכו ליאכל אלא להתבשל בקדרה. וקסבר רבי עקיבא דלועין נמי בכלל ירק המתבשל. ורבנן סברי כל מילתא דצריך שליחא לאימלוכי עליה כגון דלועין דכי אמר לשלוחיה קח לי ירק אינו מביא לו דלועין אלא אומר לו לא מצאתי אלא דלועין וממליך דקאמר ליה רוצה אתה שאביא לך דלועין כי האי גוונא לא מינו הוא הילכך כי נודר מן הירק מותר בדלועין. ורבי עקיבא סבר כל מילתא דמימליך עליה שליח מיניה הוא מדקאמר ליה לא מצאתי אלא דלועין ולא אמר ליה אלא קטנית אלמא דילועין מין ירק הוא דמאי חזא דאמר ליה דלועין מכל מין שבעולם. פירוש. ובשטה כתוב וז"ל: ודילמא ירק הנאכל בקדירה קאמר הנאכל בלא תיקון אחר בקדירה קאמר אבל דלועין לאחר שנתבשלו בקדירה אינן נאכלין אלא על ידי תבלין אחרים ותיקון אחר. ומתרץ באומר המתבשל בקדרה אף על פי שאינו נאכל בתיקון קרירה לבדה אבל צריך תיקון אחר ודלועין מתבשלין הן בקדרה. האי ודילמא לאו דוקא ומספיקא לית לן למישרי דילועין אלא הכי פירושו ודילמא מה לנו לתלות ולומר דבנאכל בקדירה קאמר. עד כאן. והרי"ץ ז"ל כתב וז"ל: ויש לפרש נמי דלרבנן קא מקשינן דמשמע דמדקאמר מותר בדלועין מכלל דבשאר ירקות אסור בין חיין בין מבושלין דסתמא קתני. והקשה והא מן ירק נדר ובודאי ירק חי משמע ולא מבושל דכיון דנתבשל אבד שמו. ותירץ באומר ירקי קדירה עלי דהשתא משמע אפילו מבושל. עד כאן.

באומר ירקי קדרה עלי ודילמא ירק הנאכל בקדרה קאמר פירוש הנאכל בקדרה להטעים את התבשיל כשום ובצלים. תמיהא לי ומאי קושיא דהא כיון דאיכא למימר הכין ואיכא למימר הכין בהא דילמא קאמרי דינא הוא דנאסור אותו אף בדלועין ובשאר ירקות דהא סתם נדרים להחמיר וספיקא דאורייתא לחומרא. ומסתברא לי דהא דאמרינן ודילמא ירק הנאכל בקדרה קאמר לאו למעוטי שאר ירקות חוץ מירק הנאכל בקדרה קאמר אלא למעוטי דילועין וטעמא דמילתא משום דדלועין מן הסתם אינן בכלל ירק אלא שאתה בא לרבותו ולאוסרו מתוך יתור לשונו שאמר ירק הנאכל בקדרה ואמאי כיון דסוף סוף אינו בכלל ירק אף כשאמר ירק הנאכל בקדרה לא בא אלא לרבות ירק הנאכל להטעים את הקדרה ולעולם שאר ירקות אסורין דמשום דילמא לא שריא להו. אלא שלפי פירוש זה יראה דנודר פתם מן הירק אינו אסור בירק הנאכל בקדרה דאי לא למה ליה לרבוייה וצל"ת. ואסיקנא באומר ירק המתבשל בקדרה הא בסתם אי נמי באומר ירק הנאכל בקדרה אינו אסור בדלועין. ומיהו בירושלמי אמרו שלא נחלקו אלא בדלעת מצרית אבל בדלעת יונית כולי עלמא מודו בה שהיא בכלל ירק דגרסינן התם: מה פליגין בדלעת מצרית אבל בדלעת יונית כולי עלמא מודו שהיא כירק רבי קריספא בשם רבי יוחנן קורה וקרובתה דאנן אכלין דלעת יונית אינון. וכיון שכן נראה דאפילו בנודר סתם בזמן הזה אסור אף בדלועין שהרי אין אנו בקיאין בדלעת מצרית ויונית. ועוד מדאמר רבי קריספא משמיה דרבי יוחנן דכל אילין דאנן אכלין דלעת יונית אינון משמע שהמצרית מרה היא וצריכה למתיקה בקדרה ושלנו מתוקין הם כיונית. ירושלמי רבנין אמרין אין הדלועין בכלל הירק אף למדת הדין כן ירקה של גנה זו מכור לך והיו שם דלועין על דעתיה דרבי עקיבא מכורין על דעתיהו דרבנן אינן מכורין אף בהפקר כן אף בהקדש כן. הא דאמר אביי מודה רבי עקיבא לענין מלקות שאינו לוקה. איכא דמפרשי דאכל מידי דממליך עליה שליחא קאמר ואיכא מאן דמפרש דדוקא בירק ודלועין קאמר. (וז"ל נכון ואם אית') אמר המגיה צריך לומר: וזה נראה לי נכון דאם איתא כפירוש הראשון אבריתא דהנודר מן הבשר הויא לן למימר הכין ואנא ידענא דכל שכן בירק ודלועין. ועוד דבסמוך נמי משמע הכין לכאורה גבי ההיא דאמר לשלוחו תן בשר לאורחין ונתן להם כבד וכדכתבינן עליה בסייעתא דשמיא. וטעמא דפטר רבי עקיבא טפי בדלועין וירק מבשאר הנמלכין משום דדלועין פרי ואינו דומה לירק. ואיפשר דלא אלימא המלכת שליח לשווינהו בכלל ירק אבל כבד שהוא קרוב יותר לבשר דין הוא שהמלכת השליח תעשנו כמינו לגמרי. ותדע לך שהרי מודה רבי עקיבא בדלועין שאלו הנודר מן הירק סתם אינו אסור בדלועין אלא אם כן אמר ירק המתבשל בקדרה ואלו הנודר מן הבשר סתם אסור בראש וברגלים ובכבד כדברי רבי עקיבא אלמא בדילועין הוא דאיסתפקא ליה לרבי עקיבא. כן נראה לי. הרשב"א ז"ל.

אמר אביי מודה רבי עקיבא לענין מלקות שאינו לוקה פירוש דאף על גב דאמר רבי עקיבא דאי נדר מירק המתבשל בקדרה אסור בדלועים מטעמא דמידי דממליך עליה שליחא מיניה הוא לאו דקים ליה הכי כי היכי דלילקי משום בל יחל אי אכל מיניהו אלא מספיקא הוא דקאמר רבי עקיבא הכי הואיל ומימליך עליהו שליחא הילכך אסור ואינו לוקה. ולפום סוגיא דגמרא הכין נקיטינן שהנודר מירק סתם אין במשמע אלא כל שהעלה שלו נאכל כגון צנון וחזרת ודכותיהו בין שנאכלין חיין בין שנאכלין מבושלין. אמר ירקי קדירה עלי אין דלועין וקשואין ואבטיחין ולא צנון ושומר בכלל אלא ירק הנאכל בקדרה כגון כרוב ותרדין והחציר והבצלים דאף על גב דנאכלין גם כן חיין (ה"ה) הא קאמר ירק שנאכל גם כן בקדרה עלי. אמר ירק המתבשל בקדרה עלי נתרבו אף הדילועין לרבי עקיבא אבל לא לרבנן. הרנב"י ז"ל. והרי"ץ ז"ל כתב וז"ל: מודה רבי עקיבא לענין מלקות שאינו לוקה דאף על גב דקאמר רבי עקיבא שאסור לאכול דלועין דחשיב ליה מינו ואפילו מדאורייתא מכל מקום מלקות דלא יחל דברו. ליכא דיכול לומר לא נתכוונתי לכך אלא לכך ואין כאן התראת ודאי. עד כאן.

ואי רבי עקיבא הא אמר כל מידי דמימליך עליה שליחא מיניה הוא למעול בעל הבית ולא למעול שליחא. איכא למידק ואי רבי עקיבא היכי מעל בעל הבית דהא אמר אביי דמודה רבי עקיבא לענין מלקות שאינו לוקה דמספקא ליה והכין הויא לן לאקשויי לא לימעול לא בעל הבית ולא השליח. וי"ל דלא אמר אביי אלא לגבי ירק ודלועין וכדאמרינן לעיל. אי נמי איכא למימר דרב חסדא לא הוה שמיעא ליה הא דאביי ואביי נמי אמר מי לא מודה רבי עקיבא דצריך לאימלוכי ביה היינו כסברתיה לומר דמודה רבי עקיבא דאינו ברור שיהא מינו אלא להחמיר אמר כן ולפיכך צריך השליח לימלך בו. והקשו בתוס' לפירוש זה דאם כן שליח אמאי מעל. ומיהו לדידי לא קשיא לי דודאי שליח דינא הוא דלמעיל דכיון שצריך לימלך ואינו נמלך גלי אדעתיה דלא מתורת שליחות בעל הבית הוא דקא יהיב להו אלא מדעתו. ונראה לי דעל כרחך אית לן למימר הכין לכל הפירושים משום דקשיא לי מאי קאמר אביי מי לא מודה רבי עקיבא דצריך לאימלוכי ביה דאם כן נמצאת אומר דכשאמר לו תן להם בשר הכבד אינו בכלל דבריו עד שימלך בו השליח שאלו היה הכבד בכלל דבריו ובכונתו מפני מה צריך לימלך בו דהא חשבינן ליה כאומר לו תן להם בשר או כבד אלא ודאי לא הוי כבד בכלל בשר שאמר לשלוחו ואם כן אפילו כשנודר מן הבשר לא יהיה הכבד בכלל נדרו. אלא ודאי שאנו צריכין לומר דפעמים שהאדם מכניס בכלל דבריו כל כמה שהוא ממין הדבר שאסר עליו וכיון שכן בנדרים אסור בכלל שסתם נדרים להחמיר. אבל לגבי שליח כיון שלא אמר אלא בשר סתם ופעמים שאין דעתו אלא על בשר ממש ולא על מינו עד שימלך בו שליח נמי הוה ליה לאימלוכי וכי לא אמליך גלי דעתיה דלאו מדין שליחותיה יהיב להו אלא עוקר שליחותיה ויהיב להו מדעתיה. הרשב"א ז"ל.

בהר"ן ד"ה אמר אביי מודה וכו' דדלועין לא משתמעי ע' חולין דף קד ע"א תד"ה הא עוף: