מסכת גיטין דף פ״ט עמוד א׳

הרי זו מגורשת ומותרת לכל:

מאי טעמא הרי קול שחששנו לו תחילה שוברו עמו:

יצא לה קול לאשה פנויה בעיר:

שם מזנה לעובד כוכבים ולעבד שפוסלין אותה מן הכהונה:

אין חוששין לה לאוסרה לכהונה:

פריצותא בעלמא הוא דחזו לה ששיחקה בשוק או מיעך לה בין דדיה:

גירגרה בשוק הלכה נטוית גרון:

מוזרות בלבנה נשים הטוות בשוק לאור הלבנה ודרכן לשוח שיחות בטלות ולדבר בחשודות שבעיר:

אכלה בשוק גירגרה בשוק אומר רבינו יצחק דאיירי שפיר בקלא דקודם נישואין שיצא עליה קול זה ומדברות עליה לעז קודם שנשאת לכהן א"ל ר' יוחנן בן. ברוקה א"כ לא הנחת בת לאברהם אבינו יושבת תחת בעלה כהן שהרי הוא אינו יודע במה שדברו עליה קודם ומה יש לו לעשות:

בעולה אין חוששין לה פי' בקונט' משום בעולה לכ"ג ולעיל נמי פי' יצא לה שם מזנה בעיר כגון שנבעלה לעובד כוכבים או לעבד דפוסלין בביאה וה"נ הוה מצי לפרש חייבי כריתות ורבינו יצחק אומר דסתם בעילה דזנות שאין ידוע ממי פסולה לכהונה והרי היא בחזקת בעולה לנתין ולממזר עד שתביא ראיה לדבריה כדאמרינן בפ"ק דכתובות (דף יד.) דאין אשה בודקת ומזנה ואפילו לר"ג דאמר נאמנת היינו היכא דאמרה לכשר נבעלתי אבל היכא דאמרה לא נבעלתי או אינה יודעת ממי אפי' רבן גמליאל מודה:

ארוסה אין חוששין לה לא מיבעיא נשואה דאם אמת היה הדבר היה מתפרסם אלא אפילו ארוסה דאין מתפרסם כל כך אין חוששין:

עד שמגיעין לדבר הברור מסתמא לא פליג רבי אבא אעולא דלעיל ואברייתא דלוי וכן משמע מדלא קאמר ורבי אבא אמר אלא לעיל דאיכא רגלים לדבר לא בעינן שיגיע לדבר ברור אבל הכא דליכא רגלים לדבר בעינן שיגיע לדבר ברור. וקול דלעיל לא שייך אלא בקדושין והך דהכא שייך בגירושין כמו בקדושין:

מבטלינן קלא או לא מבטלינן נראה כפירוש שני שבקונטרס כגון שחזרו פלוני ופלוני ממדינת הים ואמרו לא היו דברים מעולם וכן אמרי' לקמן אילימא לכי מגליא דקדושין קמאי לאו קדושין מבטלין קלא ופירוש ראשון אין נראה ומייתי ראיה מדאמר רב חסדא עד שישמעו מפי הכשרים ש"מ מבטלין קלא כיון שאין חוששין במהרה לקול:

עד שישמעו מפי הכשרים כו' אע"ג דאמר לעיל ונשים אומרות פלונית נתקדשה שמא משום דהתם איכא רגלים לדבר ואית ספרים דגרסי ובני אדם נכנסים ויוצאין ולא גרסינן ונשים:

כיון דבעידנא דהוה קלא לא הוה אמתלא לישנא משמע דסבר כר' יוחנן ופליג אדרבה בר רב הונא דאמר אמתלא שאמרו אפילו מיכן ועד עשרה ימים:

אמר רבא יצא לה שם מזנה בעיר אין חוששין פירוש לאוסרה אכהן, ופירש רש"י ז"ל: כגון שיצא לה שם מזנה עם נכרי ועבד שפוסלין לכהונה, והוא הדין לחייבי כריתות כדאיתא ביבמות דכיון שנבעלה לפסול לה בחיוב כרת פסלה מן הכהונה, ור"י ז"ל פירש דאפילו יצא לה שם מזנה סתם דכל מזנה אסורה לכהונה עד שיודע לך דכשר לה הואי דמסתמא מחזקינן לה שנבעלה לאחד מן הפסולין לנכרי או עבד ונתין או ממזר כדאמרינן בפרק קמא דכתובות (טו, ב) דאין אשה מזנה בודקת ומזנה ותנן נמי התם (ג, א) ראוה מדברת עם אחד אמרו לה מה טיבו של זה איש פלוני וכהן הוא רבן גמליאל ורבי אליעזר אומרין נאמנת ורבי יהושע אומר לא מפיה אנו חיין אלא הרי היא בחזקת בעולה לנתין ולממזר עד שתביא ראיה לדבריה, ואפילו רבן גמליאל ורבי אליעזר לא אמרו אלא בשאמרה לכשר נבעלתי משום נאמנות שהאמינוה אבל לא אמרה לכשר נבעלתי לא דאין יודעת מה טיבו או שלא אמרה כלום הרי זו בחזקת בעולה לפסול לה עד שיודע לך דכשר הוה. והא דאמרינן נמי לקמן בעולה אין חוששין לה בעולה סתם קאמר ולאוסרה אפילו לכהן הדיוט דסתם בעולה חוששין לה, שלא כפירוש רש"י ז"ל שפירש לקמן דלאוסרה לכהן גדול קאמר ואין צורך לזה כמו שכתבנו.

והא דאמרינן בכולן רבי מאיר אומר תצא ורבי עקיבא אומר משישאו ויתנו בה מוזרות בלבנה. לאו למימרא דסבירא להו דקלא דבתר נישואין חוששין לה, אלא לומר שאם נשאת לכהן אחר שיצא הקול תצא, והאי דקאמר להו רבי יוחנן בן נורי אם כן לא הנחת בת לאברהם אבינו יושבת תחת בעלה, הכי קאמר פעמים שטוות ללבנה נושאות ונותנות בהרבה נשים וכל כהן אינו יכול ליזהר בכל עת בכל נשים שנושאות ונותנות בהן ונמצאת מוציאן מתחת בעליהן.

מה להלן דבר ברור אף כאן דבר ברור הקשה הראב"ד ז"ל לרבי יוחנן בן נורי לית ליה הא דתנן ואלו יוצאות שלא בכתובה העוברת על דת משה ויהודית, ואיכא למימר שאף על פי שיוצאות בלא כתובה לפי שלא נהגו כמנהג הצנועות מכל מקום אם רצה הבעל לקיים יקיים אלא שמצוה עליו לגרשה כדאמרינן לקמן, וצריכה התראה להפסידה כתובתה כדאיתא בסוטה פרק ארוסה (כא, א) ואם רצה לקיים יקיים אפילו אחר התראה חוץ ממי שקנא לה כדינו ונסתרה דקיימא לן אף על פי שמחל על קנויו אין קנויו מחול אחר סתירה כדאיתא התם בסוטה בריש פרק ארוסה ושומרת יבם,.

נשואה אין חוששין לה ארוסה אין חוששין לה פירש רש"י ז"ל: אם היא מוחזקת ימים רבים אצלנו שהיא פנויה ועכשיו יצא עליה קול שהיא נשואה זה כמה ימים אין חוששין לה להוציאה מן החזקה שהיתה אצלנו עד עכשיו דמתניתין דקתני יצא שמה בעיר מקודשת הרי זו מקדושת בשאומר עכשיו נתקדשה היא, ארוסה כלומר אפילו אמרו עכשיו נתקדשה אלא שאמרו סתם ולא אמרו לפלוני אין חוששין לה עד שיאמרו נתקדשה עכשיו לפלוני, ונראה שדחקו לפרש כן משום דכבר תני נשואה אין חוששין לה ושוב לא היה צריך לומר ארוסה אין חוששין לה. וקשיא לי דאם כן כל הני אמוראי דבסמוך דאמרי לא שישמעו קול הברה וכו' אלא כדי שיהו נרות דולקות ואומרין פלונית נתקדשה היום הוה להו לסיומי נתקדשה היום לפלוני דהא עיקרא דקלא כדאמרי לפלוני היא, אלא ודאי משמע דלא קפדינן בין היכא דאמרי סתם להיכא דאמרי לפלוני, ועוד דהא קא תני בהדיא בברייתא של פלוני אין חוששין לה, כלומר דאפילו אמרו ארוסה של פלוני אין חוששין לה ואפילו לספרים דגרסי שלא לפלוני כלומר אם אמרו נתקדשה סתם ולא אמרו לפלוני אין חוששין לה. מכל מקום ארוסה שאמרו אי אפשר כפירושו של רש"י ז"ל דאם כן [בנדפס: דאכתי] תרתי למה לי היינו ארוסה היינו שלא לפלוני, אלא שהגירסא הזו אינה מחוורת מן הטעם שכתבתי דאם כן הוה להו לאמוראי לסיומי ולמימר [בנדפס: ואומרין] פלונית נתקדשה היום לפלוני, והפירוש הנכון דנשואה וארוסה דאין חוששין לה מפני שאין שם אלא קול הברה בעלמא, ואין חוששין לה עד שיהיו שם נרות דולקות ומטות מוצעות כדאמרי אמוראי בסמוך, וארוסה לרבותא נקטה כלומר אין צריך לומר דנשואה אין חוששין לה לפי שקול גדול יש לנשואה ורבים מרגישין בדבר וכדאמרינן בעלמא כל הנשאת יש לה קול וזו הואיל ולא ראינו נרות דולקות חזקה קלא דשיקרא הוא, אבל ארוסה שאין לה קול כל כך הוה אמינא דחוששין לה קא משמע לן דלא, וגרסינן בירושלמי ביבמות פרק בית שמאי קול יוצא לנשואה ואין קול יוצא לארוסה יכולה היא אשה להטמין עצמה ולומר לא נתארסתי ואינה יכולה להטמין עצמה ולומר לא נשאתי, ולא תימא בדאמרי נתקדשה סתם אלא אפילו אמרי נתקדשה לפלוני דהשתא מיחזי כקושטא טפי קא משמע לן דאין חוששין לה עד שיהיו נרות דולקות ומטות מוצעות דאיכא רגלים לדבר, וכן פירשו בתוספות.

אמר עולא לא שישמעו קול הברה אלא שיהיו נרות דולקות וכו' ויש להקשות ובנתגרשה יש לומר נרות דולקות ומטות מוצעות, ויש לומר דהא דעולא בנתקדשה ובנתגרשה דליכא למימר הכי הולכין עד שמגיעין לדבר ברור, והיינו דאמר רבי אבא אמר רב הונא לקמן לא שישמעו קול הברה אלא כדי שיאמרו פלוני מהיכן שמע מפלוני ולא פליגא אדעולא דסגי ליה בנרות דולקות דהא תני לוי כותיה דעולא אלא דעולא שייכא בנתקדשה ורבי אבא שייכא בנתגרשה, ובירושלמי מותיב לה דגרסינן התם רבי יוסה בשם רבי יוחנן נרות דולקות ושיחת בני אדם משיחין התיב רבי זעירא קומי רבי יוסה והא תנינן יצא שמה בעיר מקודשת הרי זו מקודשת מגורשת הרי זו מגורשת אית לך למימר נרות דולקות לא שיחות בני אדם משיחין, והכא שיחות בני אדם משיחין, עד כאן בירושלמי, ומשמע דסלקא להו בקושיא ומשום הכי דחו דאפילו בנתקדשה לא בעינן נרות דולקות אלא שיחות בני אדם משיחין והא דלא כגמרא דילן, ואפשר עוד דבנתקדשה דוקא הוא דבעינן נרות דולקות דאי לאו הכי מבטלינן ליה לקלא אבל בנשנתגרשה אמתלא היא ולא בעינן אלא שיחת בני אדם שמשיחין שנתגרשה דהא כל היכא דאיכא לבטוליה מבטלינן ליה וכדאמרינן לקמן מימר אמרינן עיינו ביה רבנן וקדושי קטן הוה ופחות משוה פרוטה הוה, וזה שלא כדברי הראב"ד ז"ל שכתבנו למעלה דלדידיה לא מבטלינן קלא אלא בדאשתכח קושטא דדייקינן עלה ואישתכח דקידושי קטן הוה אי נמי דאישתכח דהוה פחות משוה פרוטה הא מסתמא לא, והכא נמי לא מחזקינן לה בגרושה אלא אי אישתכח קושטא, אבל לפי הסברא השניה שכתבנו יש לפרש כן והא דרבי אבא דלקמן לאו מיפלג פליגא אדעולא, אבל דתרי גווני קלא נינהו דלעיל כיון דאיכא נרות דולקות ומטות מוצעות רגלים לדבר ובלא הגעה לדבר ברור חיישינן לה אבל לקמן דליכא רגלים לדבר לא חיישינן עד דאיכא הגעה לדבר ברור ומפי כשרין, וכן נמי איכא בספרים דגרסי הכא ונשים שמחות לה ואומרות נתקדשה פלונית, דמשמע דאפילו על ידי נשים הוי קול ומהאי טעמא נמי הוא משום דאיכא רגלים לדבר אבל בדרבי אבא דליכא רגלים לדבר בעינן מפי כשרין, ומיהו איכא ספרים דגרסי בהא ובני אדם נכנסין ויוצאין ואומרין נתקדשה פלונית היום.

הא דאמרינן פלוני מהיכן שמע מפלוני ופלוני מפלוני. פירוש בדאיכא קמן ראובן ושמעון ואומר האחד אני שמעתי מלוי והאחר אומר אני שמעתי מיהודה דהשתא איכא תרי דמסהדי מפי תרין אחריני והלכו הני קמאי למדינת הים, ורבותא קא משמע לן דאף על גב דכל חד וחד משום חד בלחוד קא מסהיד וליכא תרין דמסהדי משום תרי ביחד כדבר ברור חשבינן ליה, אבל ליכא לפרושיה בדליכא קמן אלא חד דשמע מפום חד ואומר פלוני זה מהיכן שמע מראובן וראובן מהיכן שמע משמעון דאם כן אין מגיעין לעולם לדבר ברור דלכל היותר ליכא אלא עד אחד, אלא כדפרשינן ולא הכשירו בו אלא עד מפי עד בלבד אבל לא עד אחד, וגרסינן בירושלמי בשם רבי יוחנן נבדק השם ונמצא מפי נשים ומפי קטנים בטל השם, רב אמר לא התירו בה אלא עד מפי עד בלבד.

יצא עליה שם מזנה בעיר אין חוששין לה הן אם היא פנויה ושיצא עליה קול בפסול לה שלא לאסרה לכהן הן אם היא אשת איש שלא לאסרה על בעלה שאין הקול אלא שראו פריצותא בעלמא וכן אם נראו בה טכסיסי זונה כגון אכילת בשוק ומגרגרת בשוק ר"ל הולכת נטוית גרון וכן מניקה את בנה בשוק ואינה חוששת בגלוי דדיה או אפי' שהגיעה למשא ומתן של נשים הטוות בלבנה שדרכן לשיח שיחות בטלות על החשודות שבעיר אין חוששין לה ולא סוף דבר שאין בית דין אוסרין אותה עליו אלא אפי' למי שמחמיר על עצמו אין צורך להחמיר ואם בא לישאל מודיעין לו שאין צורך להחמיר פריצותא בעלמא הוא ואף לדעת ר' מאיר ור' עקיבא שאמרו תצא פירושו בכתבה אלא שהלכה כר' יוחנן בן נורי שאמר אם כן לא הנחת בת לאברהם אבינו שיושבת תחת בעלה והתורה אמרה ערות דבר וכתוב יקום דבר מה להלן דבר ברור אף כאן דבר ברור ויש מפרשים בו עידי טומאה ולא אמרו בעידי דבר מכוער שתצא אלא מבועל אם כנסה אחר שגירש זה אבל מבעל לא ואע"פ שעוברת על דת משה ויהודית וחברותיה לאו דבר ברור הוא אף אלו אע"פ שיוצאות שלא בכתובה אינה אסורה עליו ואף כל שבעידי דבר מכוער תצא בלא כתבה ובאלו מצוה עליו לגרשה וכמו שאמרו למטה זו מדת רשע ואף אלו צריכות התראה להפסד כתבה ואף לאחר התראה אינה אסורה עליו ואין איסור שלא בדבר ברור אלא בקנא לה ונסתרה וגדולי המפרשים פירשו כאן דבר ברור עידי דבר מכוער וכן פירשו קצת מפרשים בעידי דבר מכוער שתצא מבעל אלא שעיקר הדברים בו מבועל כמו שיתבאר ביבמות בע"ה:

בתולה שיצא עליה קול שנבעלה לכשר לה אין אוסרין אותה לכהן גדול מצד הקול וכן אם יצא עליה קול שהיא חלוצה אין אוסרין אותה לכהן הדיוט הואיל וחלוצה מדברי סופרים לקלא לא חיישינן יצא על פנויה קול שהיא נשואה מכמה שנים אין חוששין לקלא עתיקא ולא איתברר לא חיישינן וכן בארוסה אפי' יצא עליה קול חדש שנתקדשה באותו הפרק אלא שלא הזכירו בה לפלני אינו כלום כמו שביארנו במשנה וכן אם יצא עליה קול שנתקדשה באותו הפרק בעיר פלנית אין חוששין לה וכן אשה שיצא עליה קול שהיא ממזרת אין חוששין לה לאסרה לינשא:

יצא על אדם קול שהקדיש את נכסיו אין חוששין לאסרם עליו וכן יצא עליו קול שהפקיר ובא אחר וזכה אין שומעין לו:

לפי דרכך למדת שהקול האוסר הוא יצא קול חדש פלנית נתקדשה היום או באותו הפרק לפלני אף זו לא בקול הברה לבד אלא שבאו עדים והעידו שראו בבית פלני נרות דולקות ומטות מוצעות ובני אדם נכנסין ויוצאין כדרך מקום שמתאספין בו לשמחה ואומרין שלא מתורת עדות פלנית נתקדשה היום וזהו הקרוי אמרו דבר אבל אם לא אמרו שנתקדשה אלא פלנית מתקדשת היום או פלנית תתקדש היום אינו כלום וזו היא לא אמרו דבר כלומר לא אמרו קול מוחלט ודבר מסויים וקול ושוברו הוא אבל כל שאמרו עכשו דבר המסויים אע"פ שלאחר זמן החזירוהו לאינו מסויים אינו כלום אלא אם כן היתה האמתלא נראית לבית דין כמו שיתבאר ואין הלכה כדברי האומר אפי' מכאן ועד עשרה ימים ונרות דולקות ומטות מוצעות לאו דוקא אלא כמנהג שנוהגים בענינות הללו אף אם באו שנים או יותר ואמרו שמענו מפלני שנתקדשה פלנית בעדים ופלני מפלני עד שיגיעו למי שאי אפשר לחקרו כגון שמת או הלך ופירשוה גדולי המחברים שיאמרו בפני פלני ופלני והלכו העדים למדינת הים או מתו הרי זה קול שמחזיקה במקדשת ומכל מקום רוב מפרשים פירשוה אף בשאין מזכירים עדים אלא פלני שמע מפלני והיה אומר ששמע מפלני וכן הרבה אלא שנראה כדברי גדולי המחברים:

כל קול שלא הוחזק בבית דין שלא יהא קול הברה אלא קול גמור על הדרכים שביארנו אינו קול וכל שאי אפשר לבא לידי כך אלא שהקול יוצא ואין שם עדים לנרות דולקות וכו' ופלני מהיכן שמע נחלקו בזו בסוגיא זו מהם שאמרו שמבטלין אותו ר"ל שמשתקין אותו כדי שלא יתפשט ומהם שאמרו שאע"פ שאין אוסרין עליו מכל מקום אין משתקין אותו מפני שאע"פ שאין בזו כדי לאסור נוח לנו שלא תנשא מפני החשד שלא יאמרו כבר נתקדשה לאחר ועכשו נשאת והניחו דבר זה על מנהג המקומות יעשו הדיינים כפי מה שיראה בעיניהם על פי תוכן הענין והוראתו:

כבר ביארנו שכל שהוחלט הקול אין אמתלא שאחר זמן מפסיקתו והוא שאמרו בההיא דנפק עלה קלא דאיקדשא ואייתיוה לרב חמא ואמרו ליה על תנאי קדיש דלא ליזיל לבי חוזאי ואזל ואמר כיון דבעידנא דהוה קלא לא הוה אמתלא לאו כל כמינך דמחזקת אמתלא:

אע"פ שביארנו במנהג קצת מקומות שאין מבטלין את הקול כל שהקול בקידושין קלים שיש בהם ספק אם יש בהם שוה פרוטה אם לאו ולא באו לידי בירור הצריך לקול מבטלין אותו בכל מקום שאין כאן חשד והכל מכירין ואומרין עיינו רבנן בקדושיה ולא הוה בהו שוה פרוטה:

בפרש"י בד"ה שלא לפלוני יצא עליה קול שמקודשת היום כו' עכ"ל וכן פי' גבי עיר אחרת וצ"ל דלא דק לפרש לפי המסקנא דע"כ איירי בנתקדשה היום אבל במקודשת היום אפילו לפלוני ואפילו באותה עיר לא חיישינן כדפריך ודלמא לא אקדשה ודו"ק:

תוס' בד"ה אכלה בשוק כו' דאיירי שפיר בקלא דקודם נשואין כו' עכ"ל דאל"כ תקשי ליה לרב אשי דלא חייש לקלא דבתר נשואין וק"ל:

בד"ה בעולה כו' וה"נ ה"מ לפרושי חייבי כריתות כו' עכ"ל זו היא גם כן דעת התוספות בפרק הבע"י דאין זונה ולא נפסלה מכהונה אלא בנבעלה לחייבי כריתות אבל נבעלה לחייבי לאוין כיון דתפסי בהו קידושין לא נפסלה לכהונה וכן הוא דעת הרא"ש אבל הרמב"ם חולק וס"ל דמכל חייבי לאוין השוין בכל נמי נפסלה לכהונה ועי' בב"י טור אה"ע סי' ו' ויש להקשות לדברי התוספות מהך מתניתין דפרק קמא דכתובות שהביאו התוספות הכא דהרי היא בחזקת בעולה לנתין וממזר כו' דמוכח בהדיא דנפסלה לכהונה בנבעלה לחייבי לאוין ויש ליישב דאתיא כמ"ד דאין קידושין תופסין בחייבי לאוין ואנן לא קי"ל הכי ובהכי יתיישב נמי הך ברייתא דפרק כ"ג דלא תקשי לדברי התוספות והרא"ש כמ"ש הב"י ע"ש ודו"ק:

בד"ה עד שמגיעין כו' וקול דלעיל לא כו' והך דהכא שייך בגירושין כו' עכ"ל הוה כמו אי נמי אהא דלא פליגי וכ"ה ברא"ש ע"ש:

רש"י בד"ה הרי זו מגורשת כו' הרי קול שחששנו לו תחילה שוברו עמו עכ"ל. ולכאורה יש לתמוה מי דחקו לפרש כן דאדרבא לשון קול ושוברו עמו משמע שיצא קול הגירושין תיכף עם קול הקידושין וכדאמרינן נמי לקמן דכל היכא שיצא קול מעיקרא בלא אמתלא תו לא מהני אמתלא אח"כ ולאפוקי מרבה בר רב הונא דאמר אמתלא שאמרו אפי' מכאן ועד עשרה ימים והנלע"ד דרש"י ז"ל סובר דהאי קול ושוברו עמו לאו מטעם אמתלא איירי דאמתלא לחוד ושובר לחוד דאמתלא שסותרת הקול לגמרי מש"ה בעינן שיצא האמתלא תיכף עם הקול משא"כ במקודשת ומגורשת שאין הגירושין סותרין את קול הקידושין דאפשר דאיתא לתרווייהו אדרבא קול הגירושין בא לחזק הקול דקידושין אלא שמבטלו מצד אחר תו לא הוי כאמתלא אלא כשובר ומהני אפילו לא יצא קול הגירושין עם קול הקידושין אלא אח"כ כן נ"ל בשיטת רש"י וכ"כ הר"ן ז"ל בשיטת רש"י וכן היא שיטת הרמב"ם ז"ל:

אמנם כן מה שהכריחו לרש"י ז"ל לפרש כן נראה דלישנא דמתניתין דקתני איזו היא אמתלא דקידושין אלמא דהאי מגורשת דקתני מעיקרא לאו אמתלא דקידושין היא ועי"ל דמגופא דמתניתין מוכח לה דקתני ובלבד שלא יהא שם אמתלא משמע שאם יש אמתלא בגירושין תו לא הוי קול ושוברו עמו לבטל קול הקידושין אלא קול הקידושין במקומו עומד ואמאי נהי דיש אמתלא לגירושין דלא הוי אלא ספק גירושין אכתי ליהוי אמתלא לקול הקידושין שהרי יש כאן ספק אם קול הקידושין אמת ואת"ל שהקול אמת האיכא קול דספק גירושין ואין לך אמתלא דקידושין גדולה מזו לכך הוצרך לפרש דכאן איירי שלא יצא קול הגירושין עם קול הקידושין אלא אח"כ וא"כ לא מהני מטעם אמתלא אלא מטעם שובר וא"כ כשיש כאן אמתלא לקול הגירושין תו ליכא לא אמתלא ולא שובר לגבי קול הקידושין ואמתלא ליכא שלא יצא עם קול ושובר ליכא שהרי יש אמתלא על השובר אף דלפ"ז לא יתיישב סידור לשון סיפא דמתני' שהקדים אמתלא דגירושין לקידושין דתו לא מצינן לפרש כדפרישית במשנתינו אלא דאפ"ה הוי שפיר לא זו אף זו דהא אמתלא דגירושין מבטלת קול הגירושין ליכא רבותא כל כך דאי להתירה לכהן אין כאן רבותא דהאיכא מיהא כמה ספק ספיקי שמא קול הקידושין מעיקרא לא היה אמת וא"כ אין כאן גירושין כלל ואת"ל שקול הקידושין היה אמת שמא קול הגירושין אינו אמת או שמא אין כאן לא קידושין ולא גירושין ואף להחזיקה בחזקת איסור א"א לעלמא מחמת אמתלא דקול הגירושין נמי ליכא רבותא חדא דלחומרא הוא ועוד דאדרבא אמתלא דקול הגירושין מחזיק את קול הקידושין דמכיון שגירשה אף בספק גירושין אלמא שהיה עליה זיקת קידושין ונמצא שאין כאן אלא ספק גירושין ולא מבטלינן קול הקידושין משא"כ אמתלא בקידושין גופייהו ס"ד דלא אלימא אמתלא לבטל הקול לגמרי ולהקל בחשש א"א קמ"ל דאפ"ה אמתלא מבטלת הקול כן נ"ל ודוק היטב:

תוספות בד"ה בעולה אין חוששין לה פי' בקונטרס כו' ור' יצחק אומר כו' עד סוף הדיבור. ולענ"ד יש ליישב שיטת רש"י ז"ל דפירש לשיטתו שמפרש נשואה אין חוששין לה דהיינו שיצא הקול שהיא נשואה זה ימים רבים דהכי משמע ליה לישנא דנשואה דאי לאלתר ודאי חיישינן וא"כ הא דקתני בעולה אין חוששין לה היינו נמי שיצא הקול שנבעלה זה ימים רבים ומש"ה לא חיישינן משא"כ אם יצא הקול שנבעלה היום חוששין לה ומש"ה הוצרך לפרש לענין איסור לכהן גדול שאם הקול אמת אסורה מדאורייתא וא"כ הו"ל קלא דקמי נישואין וחוששין משא"כ לענין איסור לכהן הדיוט אפי' יצא הקול שנבעלה היום נמי אין חוששין שהרי אף אם הקול אמת אין כאן איסור דאורייתא דנהי שמפרש ר"י דסתם בעילה דזנות אוסרה לכהונה היכא דלא אמרה לכשר נבעלתי ע"כ דאינה אסורה אלא מדרבנן דמדאורייתא ודאי כשירה דנהי דספיקא דאורייתא לחומרא מ"מ הכא מוקמינן לה בחזקת היתר לכהונה כמ"ש התוס' להדיא בפ"ק דכתובות דף ט' בד"ה באשת כהן ע"ש ובחידושינו וכיון דאין כאן אלא חשש איסור דרבנן א"כ לא חיישינן לקלא כלל דהאיכא תרי ספיקי שמא אין הקול אמת ואת"ל שהקול אמת שמא לכשר נבעלה וכיון דאיכא תרי ספיקי וחזקת היתר פשיטא דמותרת אפילו בקול גמור אע"כ דלענין כהן גדול איירי דהו"ל קלא דאיסור דאורייתא שאין כאן אלא ספק א' ונהי דמדאורייתא מוקמינן בחזקת היתר אפ"ה מדרבנן חיישי' לקלא כמו שהחמירו בכל קול דקודם נישואין אע"ג דאיכא חזקת היתר כן נ"ל נכון ועוד שממקומו הוא מוכרע דבמתני' אמרינן דספק קרוב לו קרוב לה הוי אמתלא אע"ג דמ"מ אסורה לכהן אפ"ה כיון דלא מיתסרא אלא מספק הו"ל אמתלא וה"נ כיון דלא ידעינן אי לכשר נבעלה או לפסול הו"ל קול ואמתלא עמו ופשיטא דאין חוששין אע"כ דלכ"ג איירי ועיין בחידושינו בכתובות. מיהו יש לי ליישב ג"כ שיטת ר"י ז"ל דזימנין דאסורה אף לכ"ה מדאורייתא כגון היכא דרוב פסולין אצלה כגון בעיר שרובה עכו"ם ואף ע"ג דבפ"ק דכתובות מסקינן דמאן דמכשיר מכשיר אפי' ברוב פסולין היינו היכא דאמרה לכשר נבעלתי דברי ושמא עדיפא מרוב משא"כ בשותקת מדאורייתא אזלינן בתר רובא וצ"ע:

רש"י בד"ה שלא לפלוני יצא עליה קול שמקודשת היום כו' עכ"ל עיין בחידושי הרשב"א ז"ל שהאריך בחילופי נוסחאות והקשה שם על פרש"י ז"ל דהיינו ארוסה היינו שלא לפלוני ע"ש וכמדומה שלא היה גירסת רש"י ז"ל לפני הרשב"א ז"ל כמו שהיא בנוסחת רש"י ז"ל שלפנינו דלפ"ז ודאי לא קשה מידי דהא דקתני ארוסה אין חוששין לה היינו אף שיצא הקול שנתקדשה לפלוני אפ"ה אין חוששין כיון שלא יצא הקול שנתקדשה היום אלא זה ימים רבים ואשמעי' נמי שלא לפלוני אין חוששין אף שיצא הקול שנתקדשה היום וק"ל:

גמ' ש"מ לא מבטלינן קלא ע' תוס' ב"ב ד' לב ע"א ד"ה ואתא: