מסכת גיטין דף ע״ט עמוד ב׳

והא דאמר רב יהודה לא יעמוד אדם על גגו ויקלוט מי גשמים הצפין על גגו של חבירו דהוי מוציא מרשות לרשות אם לא עירבו שאע"פ שאינם דרים על הגגות שייך נמי בהו איסור חילוק רשות:

הני מילי דחלוקת רשויות גגין כרשויות בתים לענין שבת:

אבל בגיטין היו לו שני גגין סמוכין זה לזה והשאילה מקום בזה לקבל את גיטה וקיבלתו בזה לא אמרינן הכא רשויות חלוקות דהא דאמרן לעיל תרי מקומות לא מושלי אינשי משום קפידא הוא יש משאיל חצרו ומקפיד על ביתו אבל כולי האי גגין סמוכין ואין תשמיש רגיל בהן לא קפדי אינשי:

במחיצות החיצונה קא מינטרה רגילה להשתמר הלכך משועבדות הן לה וקנו לה:

דהא לא נח ואין מחיצות כלי עשוין לאוירן לשמור דאין כלי עשוי אלא להניח בתוכו:

ה"ג וכי נח מאי הוי כו':

שאין לה שוליים פונ"ץ דפנימית מונחת ע"ג קרקע:

גיטה קודם לבנה שמא ישהה את הגט שנתים ושלש בין כתיבה לנתינה ויהיו לה בנים ממנו בתוך הזמן ואחר כך יגרשנה בו ולימים כשישתכח הדבר יראו זמן הגט קודם ללידת הבן ויהו סבורין שניתן לה משעת כתיבה ויאמרו מן הפנויה נולד משגרשה והוי פגם:

והא דאמר רב יהודה אמר שמואל לא יעמוד אדם בגג זה כו' וא"ת והא שמואל פסיק כר"ש דאמר גגין רשות אחד הן בפ' כל גגות (עירובין דף צא.) וי"ל דהכא להוליך מגג לבית קאמר וא"ת א"כ אמאי נקט מגגו של חבירו אפי' מגג של עצמו לא יקלוט להוליך לביתו לפי שגגו נפרץ לגג של חבירו שהוא אסור לו וי"ל דשמואל סבר התם דאפי' במחיצות שאינן ניכרות אמרינן גוד אסיק מחיצות הבית למעלה ומותר לטלטל מגג לבית ומיהו אנן כרב קי"ל דמצריך מחיצות ניכרות ומיהו לישנא דכשם שדיורין חלוקין למטה כו' משמע דמגג לגג קאמר ושמא שמואל נמי נקט מילתיה ככולי עלמא לרבנן מגג לגג לר"ש מגג לבית וא"ת מאי קמ"ל. שמואל מתני' היא בריש פ' כל גגות (עירובין דף פט:) וי"ל קמ"ל אפילו קליטת גשמים שלא נחו בגגו של חבירו ואפ"ה דיורין חלוקין למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה והכי הוה מצי לאיתויי מתני' אלא דניחא ליה לאיתויי מילתא דשמואל:

פנימית גופה במחיצות החיצונות מינטרה מה שפירש בקונט' שמחיצות החיצונות משועבדות לפנימיות לאו דוקא משועבדות דא"כ אדמפליג בין חצרות לקופות ליפלוג בחצרות גופייהו בין משועבדות לשאינם משועבדות אלא טעמא כיון שהמחיצות החיצונות קבועות ועתידות לישאר שם חשיבא פנימית מינטרא בהו ומיירי כשמחיצות החיצונות מפסיקות בין חיצונה לפנימית דאי אין מפסיקות כשהגיע הגט לאויר פנימית ולא נכנס תוך מחיצות אמאי מגורשת הא אינו משתמר מפני בני חיצונה וא"כ לא חשיב חצר המשתמרת כדפריך גבי עובדא דר"ג וזקנים בב"מ (דף יא:) וכי בצד שדהו היו עומדין אע"פ שהתבואה היתה בביתו של ר"ג שהיה משתמר כדמוכח בירושלמי שכבר היה בבית מ"מ לא הויא משתמרת לגבי זקנים מפני בני ביתו של ר"ג ועוד י"ל דמיירי שפיר באין מחיצות החיצונות מפסיקות ומיירי שהאשה עומדת בצד חצרה הלכך הוי חצר המשתמרת ע"י מחיצות החיצונות דלא לישדיא זיקא לרה"ר אבל גבי זקנים לא היו מועילין מחיצות בית של ר"ג כיון שהזקנים לא היו עומדין בצד הבית והא דאמרינן בשלהי השואל (שם דף קב.) דהזבל של בעל הבית פי' של משכיר בתורי דאתו ליה מעלמא דקנתה לו חצרו אע"פ שאינה משתמרת מן השוכר י"ל דמיירי שיש גם למשכיר בית באותו חצר דהוי עומד בצד חצרו אי נמי שוכר הוי כמו שומר ושלוחו של משכיר:

דהא לא נח פי' בקונטרס ואין מחיצות של כלי עשויות אלא להניח בתוכן משמע מפירושו דאויר כלי אינו קונה ואין נראה דבפרק בתרא דע"ז (דף עא:) אמר גבי יין נסך מכי מטא לאוירא דמנא קנייה יין נסך לא הוי עד דמטא לארעיה דמנא משמע דאויר כלי קונה אלא נראה דהכי פירושו דהא לא נח באויר כלי אבל גבי חצרות אע"ג דלא נח תוך מחיצות הפנימיות כיון שהוא תוך מחיצות החיצונה מגורשת כיון דמחיצות החיצונות הם קבועות כדפירשנו לעיל וגרסי' גבי חצרות כיון שהגיע לאויר מחיצות הפנימית פירוש כנגד הפנימי למעלה ממחיצותיה ותוך מחיצות חיצונה וגבי קופות גרסי' אפילו הגיע לאויר פנימית פירוש ולמעלה ממחיצותיה דאי הוה בתוך חלל קופה הפנימית הויא מגורשת כדפרישית ואית ספרים דגרסי גבי חצרות כיון שהגיע לאויר מחיצה חיצונה ולפי גירסא זו כיון דגבי קופות נקט פנימית הוי משמע אפילו מונח בחלל פנימית אינה מגורשת עד שינוח בשוליו כדפי' בקונט' ולא יתכן דאויר כלי קונה כדפרישית:

ב"ש סברי לא אמרינן גזרה שמא יאמרו גיטה קודם לבנה בירושל' מפרש דאזלי לטעמייהו דב"ש אית להו בפ' המגרש (לקמן גיטין דף צ.) לא יגרש אדם את אשתו אא"כ מצא בה דבר ערוה הלכך מזוהמת היא בעיניו ואינו בא עליה וב"ה אית להו אפילו הקדיחתו תבשילו יכול לגרשה ואינה מזוהמת בעיניו ויאמרו כי בא עליה וכי האי גוונא פליגי לקמן (גיטין דף פא.) במגרש ולנה עמו בפונדקי למאן דמוקי לה בלא ראוה שנבעלה:

כתב לשם מלכות שאינה הוגנת אומר רבינו אלחנן דלהכי קרי לה שאינה הוגנת לאשמועינן דאע"פ שאין לה לא כתב ולא לשון אף על פי כן מתקנאין בה:

וצריכה גט מזה ומזה פי' בקונטרס אע"פ שקדושי השני לא היו קדושין כדמפרש ביבמות (דף פח:) גזרה שמא יאמרו גירש ראשין גט גמור ונשא שני ונמצאת אשת איש יוצאה בלא גט ואינו נראה לה"ר יוסף דהתם ודאי היא אשת ראשון אינה מקודשת לשני אבל הכא מה"ת צריכה גט משני שהרי גט גמור היה אותו שגירש בו ראשון ואינו פסול אלא מדרבנן:

ולא בלאות פירש בקונטרס בלאותיה קיימים ואין נראה דבהדיא אמרינן בסוף פרק אלמנה ניזונית (כתובות דף קא.) זינתה לא הפסידה בלאותיה קיימין אלא בשאין קיימין איירי הכא:

והא דאמר רב יהודה אמר שמואל לא יעמוד אדם בגג זה ויקלוט מי גשמים מגג של חברו וכו'. ואי קשיא והא פסק שמואל בעירובין פרק כל גגות (עירובין צא, א) כרבי שמעון דאמר אחד גגות ואחד חצרות ואחד קרפיפות כולן רשות אחד הן לכלים ששבתו בתוכן ובין עירבו בין לא עירבו, ויש לומר דהכא מיירי להוליך מן גג לבית וההיא אפילו רבי שמעון אסור וכדתנן לכלים ששבתו בתוכן ולא לכלים ששבתו בתוך הבית, והוא הדין לכלים ששבתו בתוכן שאסור להוליכן מגג לבית, ואם תאמר מאי שנא גגו של חברו דנקט אפילו מגג עצמו לבית אסור דהוי גגו נפרץ במלואו למקום האסור לו דהיינו גגו של חברו היכא דליכא מחיצות נכרות בין גגו לגגו של חברו, איכא למימר דלשמואל לא בעינן מחיצות הנכרות אלא אמרינן גוד אסיק מחיצתה כדאיתא התם ומותר לטלטל מגגו לבית מבית לגגו של עצמו אבל לא מביתו לגגו של חבירו ולא מגגו לבית חברו ומגג חברו לביתו, ומיהו בההיא כרב סבירא לן דבעינן מחיצות הנכרות, ואם תאמר מאי קא משמע לן שמואל דאמר כשם שדיורין חלוקין למטה כך דיורין חלוקין למעלה מתניתין היא דלרבנן דיורין חלוקין הן אפילו לכלים ששבתו בתוכן ולרבי שמעון לכלים ששבתו בתוך הבית, ועוד למה ליה לרבא לאיתויי הא דשמואל לייתי מתניתין דכל גגות, ועוד שמואל אמאי נקט קליטת מי גשמים, יש לומר דלשמואל קליטת מי גשמים איצטריכא ליה לאשמועינן דאף על גב דקולט הוא מן האויר מה שלא נח ולא שבת בגגו של חברו כלל אסור לרבנן כדאית להו ולרבי שמעון כדאית ליה, והיינו טעמא נמי דמייתי הכא הא דשמואל לומר דאף על גב דחלוקין כל כך מלמעלה הני מילי לענין שבת אבל הכא משום קפידא הוא וכולי האי לא קפדי אינשי, והא דגיטין לאו למימרא שיהא ממש כעין הא דשמואל דזרק לה בגגו ונח בגגו של חברו דבכי הא ודאי אינה מגורשת עד שיגיע גט לידה אלא הכא בשהשאיל לה הבעל גגו וזרקו על דעת שינוח כאן ונח בגגו השני וקא משמע לן דאף על גב דאמרינן לעיל (גיטין עז, ב) חד מקום מושלי אינשי תרי לא מושלי אינשי התם משום קפידא הוא שמשאיל חצרו ומקפיד על ביתו אבל כולי האי גגין סמוכין שאין תשמיש רגיל בהן לא קפדי אינשי, וכן צריכין אנו לפרש דבגג וחצר קפדי אינשי דהא לעיל אמרינן דבחצר דידה וגג דידיה כי מושיל לה חצר לא מיגרשא בגג דחצר מושיל לה ולא גג, וצריך עיון כיון דבגגין לא קפדי אינשי משום דאין רגילין להשתמש בהן מאי טעמא כי מושיל לה חצר אמאי קפיד אגג, ולא אייתי הא דשמואל הכא אלא לומר דאף על גב דדיורין חלוקין מלמעלה הכא דמשום קפידא לא חשבינן להו כדיורין חלוקין ובששניהם של בעל תרוייהו מושיל לה ולא קפיד ודוקא בשהחזיקה בשניהם כבר אבל אם לא החזיקה בשני לא קני לה, והרמב"ם ז"ל שהעמידה בצורתה דומיא דהא דשמואל כגון שזרקו על דעת שינוח בגגו ונח בגגו של חברו ובתוך פשוט ידים, צריך עיון, חדא דגג של נכרי היאך קנו לה, ועוד דשיעור של פשוט ידים בגמרא לא הוזכר ושמא דמה אותה הרב ז"ל לגמרי עם הא דשמואל דקתני בה לא יעמוד אדם בגג זה ויקלוט מי גשמים מגג של חברו דאפילו תוך שיעור כדי שיקלוט דהיינו כדי פשוט ידים אסור דדיורין מוחלקין הן ובכי הא [בנדפס: הוא] דשרא רבא בגיטין כלומר בתוך כדי פשוט ידים, והראשון עיקר.

כיון שהגיע לאויר מחיצות החיצונה הרי זו מגורשת וכו' מה שאין כן בקופות וכו' אפילו הגיע לאויר הפנימית אינה מגורשת. כך היא גירסת הספרים ופירושא דמילתא כגון שהיו עודפות וגבוהות מחיצות של חיצונה על מחיצות הפנימית וזרקו לה כנגד הפנימית שאם נפל הגט לתוך הפנימית היה נופל [בנדפס: ואמר אביי כיון שנכנס הגט תוך גובה מחיצות החיצונה מגורשת דהא אי נפיל לתוך הפנימית היה נופל] ואף על פי שלא נכנס עדיין בתוך גובה מחיצות הפנימית כזה  מאי טעמא פנימית גופה במחיצות דחיצונה רגילה [בנדפס: להשתמש] להשתמר הילכך חשבינן להו למחיצות דפנימית כאלו הן גבוהות כגבהן של חיצונה וכאלו הגיע הגט לתוך אוירן דמי, מה שאין כן בקופות ואוקימנא בקופות שאין לה שולים לחיצונה והלכך כשהגיע מיהא לקרקעיתה של קופה פנימית מגורשת ואפילו הכי עד שינוח ממש בקרקעיתה אינה מגורשת דהא לא נח ופירש רש"י ז"ל: דהא לא נח ואין מחיצות כלי עשוין לאוירן לשמור דאין כלי עשוי אלא לנוח בתוכו, וקשיא לן דהא אמרינן בפרק בתרא דעבודה זרה (עא, ב) מכי מטי אוירא דמנא קנייה, יין נסך לא הוי עד דמטי לארעיתא דמנא, ובמסכת זבחים פרק שני (זבחים כה, ב) אמרינן אויר כלי ככלי דמי מיהו ההיא לאו לענין קנין אמורה, והרמב"ן נ"ר פירש טעמא משום דאויר דחיצונה הוא שהרי בתוך מחיצות של חיצונה הוא עומד וכיון דפנימית לאו במחיצות דחיצונה מינטרא דלאו להכי עבידי והאי גיטא מינטר אף במחיצות דחיצונה אינה מגורשת והיינו מה שאין כן בקופות, עד כאן, ואינו מחוור דמכל מקום גיטא בתוך אויר פנימית מינטר ומחיצות דפנימית לא בטילי לגבי חיצונה דאדרבה משמע דחיצונה לצורך פנימית היא דהא אין לה שולים ולסמוך בה פנימית אותבוה כמו שפירש רבינו חננאל ז"ל אם כן היאך נאמר דמחיצות דחיצונה מחריבות בה ומבטלים מחיצותיה, ורבנו תם ורבנו יצחק הזקן זצ"ל נראה דגרסי כיון שהגיע לאויר מחיצות החיצונות מגורשת, ובקופות נמי גרסי כיון שהגיע להויר מחיצות החיצונות [בנדפס: הפנימית] אינה מגורשת, והוי נמי פירושא כיון שהגיע לגבהן של מחיצות חיצונות וכנגד מחיצות של פנימית דאי נפל לפנימית קא נפיל מה שאין כן בקופות שאף על פי שהגיע לאויר מחיצות הפנימית כלומר כנגד אויר הפנימית אבל הוא ממעל לגבהן של מחיצות דפנימית אלא שנכנס בתוך גבהן של מחיצות דחיצונה אינה מגורשת דהא לא נח בתוך אויר מחיצות דפנימית כי אם ממעל מחיצותיה כנגדה ולא דוקא נקט לישנא דהא לא נח דלא נח ממש צריך רק שיכנוס לתוך אויר הכלי כההיא דעבודה זרה ודזבחים דאויר כלי ככלי דמי. ומה שפירש רש"י ז"ל במחיצות דחיצונה מינטרא דמשועבדות הן לה מחיצות החיצונות, לאו דוקא נקט משועבדות אלא כאלו הן משועבדות לה דאם כן אדמפליגו בין חצירות לקופות ליפלוג בחצירות עצמן בין משועבדות לשאינן משועבדות, אלא היינו טעמא דמחיצות דחיצונה קבועות ועומדות לישאר שם כל שעה וממילא מינטרא פנימית על ידם אבל שתי קופות אינן קבועות יחדיו ואין עומדות לישאר כך.

מתני' בית שמאי אומרים פוטר אדם את אשתו בגט ישן ובית הלל אוסרין ואיזהו גט ישן כל שנתיחד עמה משכתבו לה. וטעמא מפרש בגמרא גזירה שמא יאמרו גיטה קודם לבנה. וקשיא לי לרבי יוחנן דאמר לקמן (גיטין פא, א) גבי מתניתין דהמגרש את אשתו ולנה עמו בפונדקי מחלוקת בשראוה שנבעלה אבל לא ראוה שנבעלה דברי הכל אין צריכה ממנו גט שני דלכולי עלמא לא אמרינן הן הן עדי יחוד הן הן עידי ביאה, אם כן נתיחד עמה אחר שכתבו לה אמאי פסול דהא מסתמא לא בא עליה דהא לא אמרינן הן הן עידי יחוד הן הן עידי ביאה ומאי גזרת גיטה קודם לבנה איכא, ויש לומר דהתם במגורשת גמורה מסתמא סנו אהדדי ומסתמא לא בא עליה אבל הכא דאכתי לא גירשה איכא למיחש שמא בא עליה ובית שמאי סברי לעולם מכיון שכתב לה גיטא מזוהמת היא בפניו ותו לא חיישינן לשמא בא עליה דחזקה לא בעל, ושניהם הלכו לשיטתן דתנן בפרק המגרש (גיטין צ, א) בית שמאי אומרים לא יגרש אדם את אשתו אלא אם כן מצא בה ערוה ובית הלל אומרים אפילו הקדיחה תבשילו הלכך לבית שמאי שהיא מגורשת משום דבר ערוה מזוהמת היא בפניו ומשכתבו לה אינו בא עליה ולבית הלל אינה מזוהמת בפניו עד שיגרשנה לגמרי ולמאי דאוקימנא מתניתין לקמן בלא ראוה שנבעלה מתניתין דהכא אתיא שפיר דבית שמאי לטעמייהו ובית הלל לטעמייהו כדאיתא בירושלמי אמר רב מנא בית שמאי כדעתהון ובית הלל כדעתהון בית שמאי דאינון אמרין פוטר הוא אדם את אשתו בגט ישן אינון אינון דאינין אמרין אינה צריכה גט משני ובית הלל דאינון אמרין וכו' אמר רבי יוסי בר בון בית שמאי כדעתהון ובית הלל כדעתהון בית שמאי דאינון אמרין לא יגרש אדם את אשתו אלא אם כן מצא בה ערוה אינון אינון דאינון אמרין מזוהמת היא מלפניו ולפום כן אינה צריכה ממנו גט שני בית הלל דאינון אמרין אפילו הקדיחה תבשילו אינון אינון דאינון אמרין אינה מזוהמת מלפניו והוא חשוד עליה לפום כן צריכה ממנו גט שני, ומסתברא מדלא קתני הכא ומודים בנתגרשה מן האירוסין שפוטר אותה בגט ישן כדקתני לקמן גבי המגרש את אשתו ולנה עמו בפונדקי, דהכא בין בזה ובין בזה מחלוקת דאף על גב דבמגרש את אשתו אמרינן בגמרא דנתגרשה מן האירוסין אין לבו גס בה ולא אמרינן הן הן עידי יחוד הן הן עידי ביאה, התם הוא שהיא מגורשת גמורה כיון דאיכא תרתי שאין לבו גס בה ונתגרשה אינו חשוד לבוא עליה אבל הכא כל שלא גירשה שמא עדיין דעתו עליה וגיסי אהדדי וחוששין שמא בא עליה, כך נראה לי.

גמרא במאי קא מיפלגי בית שמאי סברי לא אמרינן גזירה שמא יאמרו גיטה קודם לבנה. דמזוהמת היא בפניו ומכיון שכתבו לה תו ליכא למיחש שמא יבא עליה,

ובית הלל סברי גזרה שמא יאמרו דהא אינה מזוהמת בפניו ושמא בא עליה ויוליד ממנה בן ויאמרו בן גרושה הוא דהא גיטה קודם לבנה, ורש"י ז"ל שפירש שמא ישהה את הגט שנתים ושלש בין כתיבה לנתינה, ומשמע דאפילו הכי אי לא משום גט ישן אכשורי מכשרי ליה ולא פסלינן ליה משום מוקדם, ואף על פי ששנינו נכתב ביום ונחתם בלילה פסול, הכא היינו בשנותנו לה על ידי שליח דאית ליה קלא וכדכתבינן בריש פק המביא בתרא גבי גיטין הבאים ממדינת הים, ואפילו הכי משום גט ישן איכא דבי דינא הוא דדייקי בתר קלא ותו ליכא לא משום פירות ולא משום בת אחותו אבל חשש לעז לגיטה קודם לבנה איכא דשאר אינשי לא דייקי בתר קלא, כך נראה לי.

איכא דאמרי אמר רבי אבא אמר שמואל אם נתגרשה תנשא לכתחלה וכן הלכה חדא דגזרה דרבנן היא ותפוס לשון אחרון לקולא, ועוד דאמרינן לקמן בפרק המגרש (גיטין פו, א) גביה שלשה גיטין פסולין, ותו ליכא והא איכא גט ישן ופרקינן התם תנשא לכתחלה הכא דיעבד, וכן פסק הרמב"ם ז"ל וכן פסק הרב אלפאסי ז"ל בהלכותיו התם בפרק המגרש. כתב הרמב"ם ז"ל בפרק תשיעי נתיחד עמה אחר שאמר להם לכתוב ולחתום וליתן לה הרי אלו לא יכתבו קל וחומר הדברים אם הגט שנתן לה לידה כשנתיחד עמה נפסל הגט שמא בעל קל וחומר לזה שלא נכתב ואם כתבו ונתנו לה אחר שנתיחד עמה אינו גט. וקשיא לי שבכל מקום שכתב הרב אינו גט אינה מגורשת כלל ואפילו ריח הגט אין בו ואם נשאת תצא ואם היה בעלה כהן לא נאסרה עליו כמו שכתב הוא ז"ל בפרק עשירי, ותמה על עצמך בכאן למה בטל ולמה פסול אחר שנתנוהו לה דהא אמר רבי אבא אמר שמואל אם נתגרשה תנשא לכתחלה וכן פסק הוא ז"ל, ובשלמא פסול כיון שלא נתנו הוא בעצמו איכא למיחש שמא פייס כשנתייחד עמה וכדאמרינן בפרק מי שאחזו, ולא אמרו כאן תנשא לכתחלה אלא בשנתנו לה הוא אחר שנתיחד עמה אבל כשנתנו לה שליח חיישינן שמא פייס, אבל מכל מקום בטל ליכא למימר.

מתני' כתב לשום מלכות שאינה הוגנת לשום מלכות יון לשום מלכות מדי לבנין הבית לחורבן הבית. פירוש: בזמן שהאומות מונין למלכיהם ומלכיות מקפידות בדבר אם היה במלכות זה וכתב לשם מלכות אחרת אפילו לשם מלכות שאינה הוגנת משום הכי מזכירו כאן בלשון מלכות שאינה הגונת מה שאינה מזכירו כן בשאר מקומות משום דסלקא דעתך אמינא כיון שאינה הוגנת לא יקפידו בה קא משמע לן, ואף על גב דבגמרא עבידי בה [בנדפס: מינה] צריכותא אחריתי האי צריכותא אשמועינן בלשון שאינה הוגנת, ולא עוד אלא אפילו למלכות שכבר עברה כמלכות מדי ויון דסלקא דעתך אמינא מאי דהוה הוה קא משמע לן, ויש מפרשים דדוקא לשם אלו שהם שם מלכות ובנין הבית נמי משום דחשיבותא דידן הוא, וחורבן הבית נמי משום שהוא זכרון לתקפו של נבוכדנצר ועוד דחשיבותא דידן כשמונין להפסק מלכות שלנו ולא להתחלת מלכות של אחרים אבל מה שמונין ליצירה אין אדם מקפיד בכבוד שמים והראיה שלא הזכירו כאן ליצירה דהוה רבותא טפי. תוספתא כתב לשם איפרכין לשם הורכינות או שהיו שני מלכין עומדין וכתב לשם אחד מהן כשר, ואם תאמר והא אמרינן בפרק קמא דעבודה זרה (י, א) בגולה אין מונין אלא למלכות יון בלבד, יש לומר דהיינו דוקא בשטרות דאין קפידות מלכיות בכך אבל בגיטין שהוא דבר חשוב שמפרידין בו אשה מבעלה המלכיות מקפידות בו אם לא יכתבו לשם מלכות שנכתב בו.

וצריכה גט מזה ומזה פירש רש"י ז"ל: אף על פי שקידושי שני לא היו קידושין, וביבמות (קיב, א) מפרש טעמא זרה שמא יאמרו גרש ראשון גט גמור ונשא שני ונמצא אשת איש יוצאה בלא גט, ואין צריך כאן משום שגט זה גט גמור הוא דבר תורה וקדושי שני קדושין גמורין וצריכה גט שני מן הראשון משום תקנתא דרבנן דפסלוה להאי גיטא.

וכן אף לדעת האומר בשבת לא יעמוד אדם בגג זה ויקלוט מי גשמים מגגו של חברו ר"ל מים הצפים על גגו של חברו שכשם שדיורין חלוקים מלמטה כך חלוקים מלמעלה אע"פ שאין דירה מצויה שם לענין גט מיהא אם היו לו שני גגים סמוכים והשאילה מקום כזה לקבל את גיטה וזרקו בסמוך לו אין אומרין בזה רשויות חלוקות למעלה שאין אדם קפיד ואע"פ שאמרו חד דוכתא מושלי אינשי תרי לא מושלי דוקא במקום דירה ומכל מקום נראה שאם זרקו בגג של אחר הסמוך לזה שהשאילו אינו כלום וכן אם היתה עומדת בגגה והוא סמוך לגג בעלה וזרקו לה ונפל בגגו אינו כלום ומכל מקום גדולי המחברים כתבוה בדרך זה ופירשוה בשיכולה לפשוט ידה וליטלו ואיפשר שדעתם לפרשה אף בשל אחרים ואף הסוגיא מוכחת כן שאם כן מה חלוק בינה לשבת שהרי אף בגט מגגו לגג חברו אינו גט ומכל מקום איפשר דלדמיון בעלמא נקטה וגגין שלו כשהשאיל אחד לה הוי לענין גט כגגו וגג חברו לשבת ובזו מכל מקום אף לענין שבת הלכה שמותר שכל גגות העיר רשות אחת הן כמו שהתבאר במקומו:

שתי חצרות זו לפנים מזו פנימית שלה וחיצונה שלו ומחיצות החיצונה גבוהות על של פנימית כיון שהגיע לאויר החיצונה מגורשת ר"ל שהגיע הגט כנגד אויר הפנימית אע"פ שלא ירד לתוך מחיצותיה הואיל וירד לתוך אויר מחיצות החיצונה מגורשת שהרי אויר שכנגד הפנימית למעלה ממחיצותיה משתמר במחיצות של חיצונה ויש מפרשים אותה אף כשהגיע כנגד אויר החיצונה וכן כתבוה גדולי המחברים ויש מפרשים לשיטה זו כנגד אויר כותל של חיצונה וראשון עקר ומכל מקום בקופות אינו כן כיצד שתי קפות זו לפנים מזו פנימית שלה וחיצונה שלו והם מונחות בסימטא או במקום שאינו של שניהם אם בקרקע שלה ודאי קנה לה אויר חצרה אלא שהוא בסימטא או בחצר שאינה של שניהם ואפי' הגיע לאויר הפנימית אינה מגורשת הואיל ולא נח שאין אויר קונה הואיל ואין מחיצותיו עשויות לתשמיש אויר אלא להניח בתוכו ושמא תאמר ואף לכשינוח היאך הא הוי כליו של לוקח ברשות מוכר שהרי הפנימית ברשותה של חיצונה פירשוה בשאין לה שולים לחיצונה ונמצא שקבלתה שהיא מקבלת את הפנימית אינה קבלה שהרי אינה יכולה לעמד בכדי שתכילה והרי היא מוטה על צדה ונמצאת הפנימית כאלו מונחת על גבי קרקע:

ולענין מה שכתבנו שאין אויר כלי קונה יש להקשות ממה שאמרו באחרון של ע"ז ע"א ב' מכי מטי לאוירא קנייה יין נסך לא הוי עד דמטי לארעיתא דמנא אלמא אויר כלי קונה איפשר דהתם בדנקיט ליה גוי בידיה וכל שבעל הכלי תופשו בידו אוירו קונה לו אבל הכא דמנח אארעא לא ויש מפרשים שכל שאינו בעין אלא שכלה קודם שנח אין אויר כלי קונהו אבל כל שהוא נח אויר כלי קונהו למפרע משנקלט בו ועל זו אמרו במסכת מנחות אויר כלי ככלי וגדולי המפרשים פירשו שאין שולים לשתיהן ומתוך שאין להם שולים אין להם אויר ואלו היתה לפנימית שולים זכה בה מכח אוירה:

המשנה הרביעית והכונה בה בענין החלק השני והוא שאמר בית שמאי אומרים פוטר הוא אדם את אשתו בגט ישן בית הלל אוסרין אי זהו גט ישן כל שנתיחד עמה מאחר שכתבו לה מבואר לר"ם:

אמר המאירי בית שמאי אומרים פוטר אדם את אשתו בגט ישן והוא הגט שנתיחד עמה בין כתיבה לנתינה ובית הלל אוסרין שמא ישהא בין כתיבה לנתינה ויהיו לו בנים ממנה בתוך הזמן ואחר כך יגרשנה בו ולימים ישתכח הדבר והרואים זמן הגט שהוא קודם ללידת הבן יהו סבורים שמשעת כתיבה ניתן ומן הפנויה נולד ונמצא הולד פגום וזהו שאמרו גזירה שמא יאמרו גיטה קודם לבנה והלכה כבית הלל ומכל מקום פירשו בגמרא שבדיעבד מיהא מגורשת ותנשא בו לכתחלה אלא שגדולי הרבנים פירשוה בשהלך למדינת הים ואינו מצוי ליתן אחר ודין קדימה אין כאן שכל שנכתב ונחתם ביום אחד אע"פ שהקדים כתיבה וחתימה לנתינה אין נקרא מוקדם שאין קדימה אלא כשמקדים הכתיבה לחתימה כמו שביארנו בפרק שני:

זהו ביאור המשנה ופסק שלה ולא נתחדש עליה בגמ' דבר:

המשנה החמישית והכונה בה בענין החלק השלישי והוא שאמר כתב לשם מלכות שאינה הוגנת לשם מלכות מדי לשם מלכות יון לבנין הבית לחרבן הבית היה במזרח וכתב במערב במערב וכתב במזרח תצא מזה ומזה צריכה גט מזה ומזה אין לה כתובה לא פירות ולא מזונות ולא בלאות על זה ועל זה אם נטלה מזה ומזה תחזיר הולד ממזר מזה ומזה לא זה וזה מטמאין לה לא זה וזה זכאין לא במציאתה ולא במעשי ידיה ולא בהפר נדריה אם היתה בת ישראל נפסלה מן הכהונה בת לוי מן המעשר ובת כהן מן התרומה אין יורשיו של זה ויורשיו של זה יורשין כתובתה מתו אחיו של זה ואחיו של זה חולצין ולא מיבמין שינה שמו ושמה שם עירו ושם עירה תצא מזה ומזה וכל הדרכים האלו בה אמר הר"ם בית הלל סברי חיישינן שמא יאמרו גיטה קודם לבנה וב"ש לא סבר זה וגט ישן הוא שיכתוב לה גט עוד יחזירה אחר וישאר הגט אצלו אחר זמן רחוק מכתיבת הגט ואחר שהחזירה אצלו גרשה שנית ונתן לה הגט בעצמה וענין מלכות שאינה הוגנת שלא יהיה לזה המלך דין במקום אשר נכתב בו הגט ומשום שלום מלכות תקנו שזמן הגיטין כולן למלך אותה מלכות וזה פסל בעשותו זמן למדי ופרס אשר כבר עברו ואבדו או לחורבן הבית ובנינו אשר אינה מלכות ואמרו הולד ממזר הוא דעת ר' מאיר דאמר כל המשנה ממטבע שטבעו חכמים בגיטין הולד ממזר ואינה הלכה אם שנה שמו ושמה שם עירו ושם עירה לבד הוא אשר הוולד ממזר ודע שמי שגירש אשתו בגט ישן תנשא לכתחלה:

אמר המאירי כתב לשם מלכות שאינה הוגנת פי' משנה זו נשנית בזמן שהאומות היו מונים למלכיהם מצד שהיו המלכים מנהיגים כן להיכר שולטנותם ובאותו זמן תקנו חכמים שבדור שיהו אף ישראל מונין בשטרותיהם למלכות משום שלום מלכות ומעתה צריכים הם למנות למלכות שבאותו זמן ומתוך כך אם מנה למלכות שאינה הוגנת ופירשו בגמרא מלכות רומי אע"פ שהיתה קיימת באותו זמן גם כן ומפני שבאותו זמן היו עובדי האלילים כמו שנזכר בספר יוסיפון ולא היה להם מצד עצמם לא כתב ולא לשון אלא שנטלום מאומות אחרות ומעתה כל שנכתב לשם אותה מלכות במקום שאין לה שולטנות בו וכן אם כתב לשום מלכות יון או מדי שכבר עברו ואבדו מן העולם או שמנה לבנין הבית או לחורבנו בכלם תצא והולד ממזר ושאלו בגמרא ומשום שלום מלכות תצא והולד ממזר והעמידה לדעת ר' שאמר כל המשנה ממטבע שטבעו חכמים בגיטין תצא והולד ממזר ואין הלכה כן אלא שמכל מקום הגט פסול מדברי סופרים הא מכל מקום עקר מנין מלכות הוא למלכות שהוא באותו זמן ושתהא לו רשות ושולטנות באותה מדינה ואפי' היה מלכות שאינה הוגנת כל מלכות במקומה הוגנת היא או שימנו למלכות מפורסמת שיהו כל שאר המלכיות מודים לו אף בחוץ למלכותו וכל שבאותו מלכות אפי' כתב זמן סנטר שבעיר דיו:

תוס' בד"ה והא דאמר כו' וי"ל דהכא להוליך מגג לבית קאמר כו' עכ"ל לפ"ז צ"ל האי דקאמר נמי דבגט כולי האי לא קפדי אינשי היינו אפילו בכה"ג מגג לבית דגג לאותו בית הוה כחד מקום ולא קפדי וק"ל:

בד"ה פנימית כו' הא אינו משתמר מפני בני החיצונה כו' כדפריך גבי עובדא כו' עכ"ל ולולי דבריהם היה נראה דאינו דומה דלא קאמרינן דאינו משתמר מפני אחרים אלא היכא דליכא מחיצות למטה דנוח להשתמש שם כההיא דבני בית של רבן גמליאל אבל הכא למעלה באויר א"נ דליכא מחיצות מקרי משתמר כיון דאינו נוח להשתמש שם על ידי אחרים וק"ל:

בא"ד ומיירי כשהמחיצות החיצונות מפסיקות בין החיצונית לפנימית כזה #א ומחיצת החיצונה המפסקת היא סמוכה למחיצה הפנימית ושני מחיצות המפסיקות ביניהם סמוכות זה לזה ואין ביניהם רק כמו קליטה אלא שהחיצונה הסמוכה לפנימית עודפת על הפנימית ואין מפסיקות שכתבו התוס' היינו כזה #ב דהיינו שאין הפסק בין החיצונה לפנימית אלא מחיצה הפנימית אבל מחיצה החיצונה העודפת היא שמחוץ לחיצונה ויש לפרש עוד שתי חצרות זו לפנים מזו ומחיצה חיצונה המפסקת גם כן ביניהם כזה #ג וב' מחיצות סמוכות זה לזה אלא שהחיצונה עודפת על הפנימית הסמוכה ואין מפסיקות שכתבו התוספות היינו כזה #ד שאין מפסיק ביניהם אלא פנימית ולפ"ז צ"ל שגם ג' המחיצות של הפנימיות עודפות על המחיצה הפנימית שמצד החיצונה דאל"כ לא הוה מנטרא כלל מצד ג' מחיצות אלו גם לפי פי' זה לא הוה דומיא דב' קופות דמשמע כפי' הראשון שכתבנו ודו"ק:

בד"ה דהא לא נח כו' הוה משמע אפילו מונח בחלל פנימית אינה כו' עכ"ל דדומיא דגבי חצרות לאויר החיצונה דהיינו תוך חללה אית לן לפרש גבי קופות לאויר פנימית דהיינו תוך חללה של פנימית ולא כנגד כמו שכתבו לעיל התוספות וק"ל:

בד"ה כתב לשם כו' דלהכי קרי לה שאינה הוגנת כו' עכ"ל ר"ל דלהכי קרי ליה הכי גבי גט טפי בהאי לישנא מבכל דוכתא לאשמועינן דאע"פ כו' וק"ל:

בפרש"י בד"ה מטמאין לה אם כהנים הם עכ"ל ר"ל אם היה ראשון כהן וחי במותה אינו מטמא לה ואם הראשון מת והשני כהן ונשאה בחזקת שאין זה גט אינו מטמא לה וכה"ג פרש"י בהך עובדא דלקמן יצא עליו קול איש פלוני כהן כתב גט כו' דתצא מן השני אם מת כהן ראשון ונשאה כהן שני ע"ש ומהרש"ל נדחק בזה דלאו דוקא שני כהן אלא נזיר א"נ כו' וא"צ וק"ל:

בד"ה נפסלה מן הכהונה דזונה היא דסתם זונה היינו א"א כו' עכ"ל דמשום גרושה לא נפסלה רק מדרבנן כיון דגט פסול הוא כפרש"י אלא דע"י שנשאה השני נעשת זונה ונפסלה מן התורה לכהונה גם אם מתו שניהם וכתב מהרש"ל לפירוש התוספות קשה מאי נפסלה מן הכהונה כבר נפסלה משום גרושה מדאורייתא דגט ראשון גט גמור הוא ונדחק בזה לתרץ ולי נראה לתרץ דהכא לא הוה צריך ליה למתני דנפסלה מן הכהונה אלא משום כל הכי דקתני לקמן כל עריות כו' והכונס את יבמתו כו' וכתב סופר גט לאיש ושובר כו' דקתני בהו דכל הני י"ג דרכים בה איצטריך למתני בהו דנפסלו מן הכהונה על ידי שנשאו לאחר וק"ל:

רש"י בד"ה דהא לא נח ואין מחיצות כלי עשויין לאוירן כו' עכ"ל ממה שדקדק רש"י ז"ל לפרש דאין עשויין לשמור משמע דטעמא משום דלא מינטר מיקרי ולפ"ז נתיישב מה שהקשו בתוס' דבעכו"ם משמע דאויר כלי קונה דאיכא למימר דשאני התם דדעת אחרת מקנה וכשיטת הפוסקים דהיכא דדעת אחרת מקנה לא בעינן חצר המשתמרת אלא אפילו באינה משתמרת מהני היכא דעומד בצידו משא"כ בגיטין לא מיקרי דעת אחרת מקנה כיון דחוב הוא לה כדאיתא בפ"ק דמציעא וכ"ש דאתי שפיר טפי למאי דמסקינן דאיירי בקופה שאין לה שוליים וק"ל:

משנה בית שמאי אומרים פוטר אדם את אשתו בגט ישן וב"ה אוסרין ואסקינן דאם נתגרשה תינשא לכתחילה כמבואר בלשון הרא"ש ואיכא למידק אמאי לא מיפסל האי גיטא משום מוקדם ובשלמא לשיטת הרמב"ם ז"ל אתי שפיר דלא הוי מוקדם אלא כשנתאחר בין כתיבה לחתימה אבל בין חתימה למסירה לית לן בה משא"כ לשיטת הרא"ש ושאר פוסקים דבכה"ג נמי הוי מוקדם א"כ ע"כ צריך לומר דהכא דאיירי במגרשה ע"י שליח דלא מיפסל משום מוקדם כדאמרינן לעיל ד' י"ח דגט ע"י שליח קלא אית ליה וע"ש בתוס' אלא דלענין חששא דגיטה קודם לבנה חיישינן אפילו ע"י שליח שהלעז הוא לכל העולם ואיכא דידע בהא ולא ידע בהא וכ"כ הרשב"א ז"ל בחידושיו אלא דלפ"ז קשה טובא על הרא"ש ז"ל בשמעתין שכתב דהא דאמרינן בגט ישן אם נתגרשה תינשא היינו דוקא שמסרו מידו לידה אבל במגרשה ע"י שליח אם ניסת תצא ע"ש בלשון הרא"ש ז"ל שכ"כ בשם הרמ"ה וא"כ קשה טובא במוסר הגט מידו לידה ליפסל משום מוקדם וליכא למימך דאיירי בגט שאין בו זמן ואין בו עידי חתימה אלא עידי מסירה לחוד וכשיטת הרשב"ם ז"ל והעיטור שהביא הב"י בסי' קכ"ו דבכה"ג כשר לכתחילה ומש"ה לא מיפסל הכא אלא משום גט ישן אלא דנראה דהרא"ש ז"ל לית ליה האי סברא דהרשב"ם ז"ל והעיטור. אח"ז ראיתי שגם הטור כתב בשיטת אביו הרא"ש ז"ל בסי' קמ"ח והבית שמואל כתב שם שהרש"ך הקשה כן והניחה בצ"ע. ולענ"ד יש ליישב דאיירי בגט מאוחר שלשיטת הרא"ש ז"ל כשר לגרש בו לכתחילה ואף דלדידיה אין הגט חל אלא מזמן הכתוב בו ודלא כשיטת הראב"ד ז"ל אפ"ה שייך שפיר חששא דשמא יאמרו גיטה קודם לבנה משום דמשעת המסירה יוצא הקול וסברי דנתגרשה לאלתר ואיכא לעז כן נ"ל ועוד יש לפרש בגט שכ"מ שנכתב על תנאי דבכה"ג לית ביה משום מוקדם כמ"ש לעיל באריכות ודו"ק:

משנה כתב לשום מלכות כו' לחורבן הבית תצא מזה ומזה ופרש"י ז"ל מפני שלא כתב לשם המלכות ונראה מדקדוק לשון רש"י ז"ל דנהי דלחורבן הבית לא שייך שום קנאת המלכות דאדרבא אמרי צערייהו קמדכרי אפ"ה פסול דנהי דליכא זילותא לאותו מלכות אפ"ה חשיבותא מיהו ליכא ואנן אשלום מלכות מהדרינן דחשיבותא ליהוי לדידהו שאנו מזכירין שמותיהם בגט וכפרש"י עוד בד"ה משום שלום מלכות בגמרא ואי תיקשי בגט שאין בו זמן כלל אמאי קאמר ר"מ לקמן בהמגרש דף פ"ו דהולד כשר ותיפוק ליה משום שלום מלכות דכיון שאין בו זמן לא נזכר שם המלכות ואפשר דבאין בו זמן כלל מודה רש"י דלא שייך בכה"ג למיפסל משום שלום מלכות וכמ"ש הרשב"א והראב"ד ז"ל שם והר"ן ז"ל אע"ג דלדידהו נראה דעיקר הטעם דשלום מלכות היינו היכא דשייך שום קנאה וכן נראה משיטת התוספות כאן בד"ה כתב לשם מלכות בשם רבינו אלחנן וא"כ כ"ש שיש להכשיר באין בו זמן כלל דלא שייך קנאה משא"כ לשיטת רש"י ז"ל דאחשיבותא מהדרינן מ"מ ע"כ צריך לחלק כדפרישית. אמנם ראיתי להראב"ד ז"ל בספר תמים דעים ומשמע שם מדבריו דמתניתין דהכא איירי דוקא במקום שהמלכות מקפדת וא"כ משמע דלאו כל המקומות וכל הזמנים שוין ולפ"ז אתי שפיר טפי ובסמוך אפרש עוד בזה בלשון התוס' בד"ה מפני מה תקנו ע"ש וק"ל:

תוספות בד"ה וצריכה גט פי' בקונט' כו' ואין נראה לה"ר יוסף כו' אבל הכא מן התורה צריכה גט כו' עכ"ל. ובאמת לכאורה יש לתמוה על שיטת רש"י ז"ל מה ראה לפרש כן ולענד"נ דסוגיית הגמרא קשיתיה חדא כיון דבכולהו בבי דמתניתין דתנינן תצא מזה ומזה וכל הדרכים האלו בה כגון בשינה שמו ושמה ובכונס את יבמתו ובכתב סופר גט לאשה ושובר לאיש בכל הני לא הוי גט כלל מדאורייתא והולד משני ממזר מדאורייתא ואם החזירה הראשון הולד ממזר מדרבנן א"כ ממילא משמע דבהאי בבא דרישא נמי דינא הכי דהולד משני ממזר מדאורייתא ומהראשון מדרבנן דאלת"ה היאך קתני וכל הדרכים האלו בה ואבבא דרישא קאי. ועוד מדדייקינן לקמן בשמעתין דמודו רבנן בשינה שמו ושמה דהולד ממזר והיינו מדלא ערבינהו ותנינהו לשינה שמו ושמה בהדי שלום מלכות לפירש"י ז"ל לקמן ואי ס"ד דבשלום מלכות הולד משני ממזר מדרבנן לא מצי למערבינהו ולמיתנינהו כיון דבהאי ממזר מדרבנן ומהראשון מדאורייתא ובשינה שמו ושמה הוי איפכא ונהי דתוספות לשיטתייהו דשינה שמו ושמה היינו שם יהודא בגליל דלפ"ז איכא למימר דבשינה שמו ושמה נמי הגט כשר מדאורייתא והולד משני ממזר מדרבנן מ"מ רש"י ז"ל לא ס"ל כהאי פירושא אלא שינה שמו ושמה היינו כפרש"י בשינוי גמור דהתוספות גופא לא משמע להו הכי לעיל דף כ' אלא מדלא קתני לא כתבו כלל דפסול לר"מ מדאורייתא משום דר"מ בעי מוכח מתוכו ולשיטת רש"י ז"ל לא בעי ר"מ מוכח מתוכו כמ"ש התוס' בשמו לעיל דף כ"ב בד"ה מאן חכמים ע"ש וכבר כתבתי בזה בכמה דוכתי במכילתין ליישב שיטת רש"י ז"ל בזה נקטינן מיהא דלשיטת רש"י ז"ל הוי שינה שמו ושמה שינוי גמור דפסול מדאורייתא ומדדייק הש"ס לערבינהו ולתנינהו אלמא דבהנך נמי פסול מדאורייתא והולד משני ממזר דאורייתא ועוד מדקתני היתה בת ישראל נפסלת מן הכהונה ואי ס"ד דהגט כשר מדאורייתא בלא"ה פסולה מכהונה משום גרושה מכל זה נראה לרש"י ז"ל דבהנך נמי הגט פסול מדאורייתא והוולד משני ממזר דאורייתא. ואי תיקשי אכתי סוף סוף כיון דטעמא דר"מ בשלום מלכות אינו אלא משום מטבע שטבעו חכמים והיאך אפשר לומר דגט פסול מדאורייתא יש לנו לומר דכל דמגרש אדעתא דרבנן מגרש וכמו שהארכתי בזה בתשובה א' דלכך כותבין בגט כדת משה וישראל כמ"ש התוס' לעיל פרק השולח דף ל"ג לענין כל דמקדש אדעתא דרבנן מקדש ע"ש אלא דהתם כל היכא דמסיק הש"ס כה"ג היינו היכא דמדאוריית' לא הוי גיטא ומדרבנן הוי גיטא הוצרכו לומר כל דמקדש אדעתא דרבנן מקדש משא"כ הכא הוי איפכא דמדאורייתא הוי גיטא ומדרבנן לא הוי גיטא מש"ה מצינן למימר שפיר דפסול מדאורייתא דכל דמגרש אדעתא דרבנן מגרש כן נ"ל. ויותר נכון אצלי לפי מה שמצאתי בספר גט פשוט למהר"ם חביב שכתב בא"ע סי' קכ"ו ליישב תשובת הרא"ש ז"ל בענין גט מוקדם שלא נודע להאשה וניסת לאחר והתירה הרא"ש ז"ל לחזור לבעלה הראשון בלא גט משני וכתב מהר"ם ז"ל דטעמיה דהרא"ש ז"ל כיון ששינה הסופר וכתב גט פסול לא עשה שליחות הבעל ונתבטל הגט מדאורייתא ע"ש באריכות אלא שלדעתי דבריו תמוהין בזה דא"כ בכל הנך דמתניתין דמסקינן לקמן דפליגי רבנן ואמרי הולד כשר ואמאי הרי שינה הסופר השליחות ובטל מדאורייתא ודוחק לאוקמי כל הנך דמתניתין בשינה הסופר מדעת הבעל דפשטא דמתני' לא משמע הכי נקטינן מיהא דבמאי דדלה לן חספא מהר"ם חביב ז"ל אשכחנא מרגניתא ליישב בזה שיטת רש"י ז"ל בשמעתין דקאי אליבא דר"מ דס"ל כל המשנה ממטבע בגיטין הולד ממזר לבד משלשה גיטין שכך היתה המטבע כמו שאפרש בעזה"י בדף פ"ו נמצא דלר' מאיר איכא למימר דפסול מדאורייתא דכיון ששינה מהמטבע עבר על ציווי הבעל שציוה לכתוב גט כשר ונתבטל' השליחות. ואי תיקשי הא לר"מ אפילו מצאו באשפה כשר ולא בעינן שליחות בכתיבה מ"מ כבר כתבו התוס' דף ס"ו בסוגי' דאומר אמרו דר"מ מודה היכא דשינה בכתיבה דהגט בטל ועוד דסוף סוף העדים שינו וחתמו על גט פסול ולא עשו שליחותן כדמשמע לעיל פ' המקבל דף ס"ג בהאי גיטא דנפאתה וכתבו תפאתה דמשמע דבחתימת העדים נמי שייך שליחות הבעל ע"ש. ובלא"ה כתב הרא"ש ז"ל בשמעתין דההיא דכתב במזרח והיה במערב דלאו אסופר קאי אלא אעדים והוא מלשון התוס' דיבמות דף צ"א ובסמוך אפרש דבריהם בזה. ועוד בה שלישית הוספתי טעם לשבח דלר"מ כל היכא דהגט פסול מדרבנן בטל נמי מדאורייתא והיינו לפמ"ש לעיל דף י"ז דלר"מ דס"ל עידי חתימה כרתי ומשמע משיטת רש"י ז"ל בכולה מכילתין דלר"מ לא בעינן עידי מסירה כלל דאין דבר שבערוה פחות משנים אעידי חתימה קאי. ולפ"ז הקשיתי לשאול דיכילנא למיפסל לכולהו גיטא דעלמא דהא מדאוריי' עדות שאי אתה יכול להזימן לא שמה עדות ועידי חתימה לא יכול להזימן לומר עמנו הייתם במקום פלוני ביום פלוני דמצו למימר אחרנוהו וכתבנוהו כדאיתא בריש פרק אחד דיני ממונות. וע"כ צריך לומר בזה דמדאורייתא היה צריך לכתוב בגט גט זה בזמנו כתבנוהו כי היכי דליהוי עדות שיכול להזימן והאידנא דלא כתבינן הכי היינו מתקנת חכמים דאין בודקין עדי נשים בדרישה וחקירה כדאיתא שילהי יבמות דכיון דאיכא כתובה למישקל כדיני ממונות דמי וה"ה לגיטין כמבואר בתשובת מהר"ר חיים שבתי בקונט' עגונות באריכות ואדרבא מהדרינן לכתוב לכתחילה שלא יוכל לבא לידי הזמה. סוף סוף לא מיתכשרי גיטין שלנו לר"מ אלא מדרבנן נמצא היכא שעבר על דברי חכמים ושינה ממטבע הם אמרו והם אמרו דלא הוי גט כלל דמדאורייתא בלא"ה לא הוי גיטא משום עדות שאי אתה יכול להזימן כן נ"ל ועדיין צ"ע ועמ"ש בזה בפרק השולח דף ל"ו והראשון נראה לענ"ד נכון יותר ודו"ק:

גמ' אם נתגרשה תינשא לכתחלה עיין יבמות דף יד ע"ב תוספות ד"ה בגט ישן: