מסכת תענית דף כ״ט עמוד ב׳

ניזיל בהדיה בערכאות שלהן:

ונתתי לכם אחרית ותקוה איידי דאיירי רב יהודה לעיל נקיט ואזיל:

דקלים להתפרנס מהן שיש מהן בבבל הרבה כדאמרינן בפ"ק (דף ט:) עולא איקלע לבבל חזא מלא צנא דתמרי כו':

כלי פשתן ללבוש:

לא שנו במתני' שכל השבוע אסור לכבס:

אפילו לכבס ולהניח כדי שילבוש לאחר זמן לאחר ט' באב אסור דנראה כמסיח דעתו שעוסק בכיבוס בגדים:

אמר רב ששת תדע דאפי' לכבס ולהניח אסור:

קצרי כך שמם בלשון ישמעאל והם כובסין שמעתי אומרים על שם שמקצרין בגדי צמר כשדורסין אותן ברגליהן במים שקורין פורלוי"ר והיינו דמתרגמינן עין רוגל (שמואל ב יז) עינא דקצרא:

אמר רב פפא הלכך האי בר ישראל דאית ליה דינא בהדי נכרי לישתמיט וכו'. פירוש משום דאמר לעיל מגלגלין חובה ליום החייב:

של תפוחים י"מ תפוחים כריח אתרוגים:

קצרי דבי רב פירוש כובסין הבגדים ולכך קרי להו קצרי על שם שמקצרין הבגדים ע"י רחיצת המים:

מי שאין לו אלא חלוק אחד מותר לכבס במועד (ובטבול יום) ובפ' אלו מגלחין (מו"ק דף יד.) דקאמר וליטעמיך הא דאמר רבי אסי אמר רבי יוחנן מי שאין לו אלא חלוק אחד וכו' דפריך יאמרו כל החלוקים אסורים לכבס בחול המועד וחלוק זה מותר ומתרץ זה אזורו מוכיח עליו שאין לו אלא חלוק אחד וא"כ דוקא להם אבל לנו ודאי אסור אפי' אין לנו אלא חלוק אחד שאין אנו אוגדין אזור על חלוקות שלנו ולא הוי אזורו מוכיח עליו וכן צריך ליזהר שלא לכבס המצנפת בחול המועד אע"ג שאין לנו אלא אחת אבל מ"מ יש לנשים לכבס בגדי התינוקות כדי לשכוב דהוי כמי שאין לו אלא חלוק אחד שיש רגילות להחליף בגדיהם וכל שעה צריך לו כל בגדיו ועל זה נהגו העולם לכבסם בחול המועד:

בשני ובחמישי קורין שלש ומפטיר אחד מכאן מוכיח רבינו תם דמפטיר עולה למנין שבעה מדקאמר קורין שלש ומפטיר אחד שמפטיר אחד מן הג' דקא מיבעיא ליה במגילה (דף כג. ושם) מפטיר עולה למנין שבעה או לא משמע מהכא דעולה:

פי' שאמר הנביא לתת לכם אחרית ותקוה אמרינן משמיה דרב אלו דקלין וכלי פשתן. ראה ריח בני כריח שדה. כריח שדה של תפוחין:

בגדים מגוהצין אסור ללובשן בשבת שחל ט' באב להיות בתוכה עד יום תענית ואפילו הן בגדים של פשתן. פי' גיהוץ בלשון ישמעאל צקל והוא מעברי ליה חומרתא (כתובות י ב) שבת שחל להיות ט' באב בתוכה אסור לספר ולכבס.

ובחמישי מותר מפני כבוד השבת אוקימנא בזמן שחל ט' באב בע"ש בה' שמקודם יום ט' באב התירו לו לכבס וללבוש כשאין לו אלא חלוק אחד ומותר לכבסו אפילו בחוש"מ. כבוס חלוקת רב נחמן ורב ששת היא וקיי"ל בהא כרב ששת דא' אפילו לכבס ולהניח אחר ט' באב אסור תדע דקא בטלי קצרי דבי רב ומותבינן מהא דתניא אסור לכבס לפני ט' באב ואפילו להניח לאחר ט' באב וגיהוץ של בני ארץ בבל כבוס של בני א"י.

וכלי פשתן אין בהן משום גיהוץ אבל אסור ללובשן בשבת שחל ט' באב להיות בתוכה:

[שבת שחל ט"ב להיות בתוכה] אסורין לספר ולכבס ובחמישי מותרין מפני כבוד השבת כיצד חל להיות באחד בשבת מותרין לכבס כל השבת כולה חל להיות ט' באב בב' או בג' או בד' או בה' לפניו אסור לאחריו מותר. חל ט' באב להיות בע"ש מותרין לכבס בחמישי.

פי' מי שאין לו אלא חלוק אחד ואם לא כיבס בה' יכבס בע"ש בט' באב עצמו מן המנחה ולמעלה. לייט אביי מי שהצריך ודחק עצמו לכך. ובקריאת הספר קיי"ל כר' יוסי דאמר לעולם קורין ג' בט' באב ומפטיר אחד. ואסיקנא הלכתא (כר' יוחנן) כרשב"ג דאמר אינו נוהג אלא אותה שבת בלבד שחל ט' באב להיות בתוכה. והלכתא כר' מאיר דאמר עד התענית.

אבל לאחר התענית שאר שבוע מותר וזהו פי' הלכתא כתרווייהו לקולא:

אמר רב נחמן וכו׳‎ והלכת׳‎ כרב ששת שאפי׳‎ לכבס ולהניח אסור והא דאמר בש״ס דגיהוץ שלנו ככיבוס שלהם בא לומר שהכבוס שלנו מותר ונר׳‎ שאין זה אלא בבבל שהמים עכורים ואין הבגד מתלבן באותו כיבוס אבל בשאר מקומות שהמים צלולין והבגד מתלבן בהם דינם כדין א״י ופי׳‎ גיהוץ אינו כשמכניסם אותן במים חמין בלבד דא״כ היאך אמרו שכלי פשתן אין בהם משום גיהוץ אלא כמו שפירש רבינו האי ז״ל עובדי מומרתא אמנא והיא הצמר שקורין ישמעאל צק״אל וכן אמרו גבי אבל לגיהוץ ל׳‎ יום אסור ללבוש כלים המגוהצים ואלו הם כלים המגוהצים כלים שיוצאים מתחת המכבס ומלאכת אומנות היא זו שמתחדשים בה הבגדים הישנים עד שנראו כחדשים ואין חידוש זה ניכר אלא בכלי צמר לא בכלי פשתן שאין המכבס מחזירן לחדושים אבל בחדשים אסורין כדין כלי צמר ואע״פ שאינן מגוהצין וא״כ כלי צמר שאסרו בגיהוץ היינו אפילו בישנים ומה שאמר שכלי פשתן אין בהם משום גיהוץ י״א וכ״ש משום כבוס הקל ולפי זה מותר בכל מקום לגהץ כלי פשתן ישנים אפילו בגיהוץ שלהם אבל ללובשן (מותר) אסור ואפילו מכובסים ובלבד שלהם וכדתניא אע״פ שכלי פשתן אין בהם משום אבל אסור ללובשו בשבת שחל ט׳‎ באב להיות בתוכה וכן דעת הראב״ד ורבי׳‎ הגדול ז״ל אבל י״א שלא אמרו אלא גיהוץ שעיקר אומנותו אינו מפני הלבון אלא מפני החומרתא שמעביר׳‎ עליו לצחצחו. והכבוס שמכבסים אותן שמחזירין לחידושן ולפי׳‎ בבבל שהכבוס שהוא משום לבון מותר אין בכלי פשתן משום גיהוץ דאי משום כבוס האוסר משום לבון אינו מלבן אותה ואי משום מלאכת הגיהוץ אינו עושה בהם כלו׳‎ ר״ל שאינו מחזירן לחידושן ונמצא מותרים בעולם בבבל אבל בא״י שהכבוס אסור אף בכלי פשתן נאסרי׳‎ מפני לבון הכבוס מיחת ואם הן חדשים ודאי יש מהם משו׳‎ גיהוץ ולפי זה נמצאת למד דכבוס לבדו מותר בבבל בכל הכלי׳‎ וגיהוץ אסור בכל כלי׳‎ חדשי׳‎ ובכלי צמר אפי׳‎ ישנים ובכלי פשתן כשהן חדשים ובא״י אפילו כבוס אסור בכלי צמר לדברי הכל וכ״ש גיהוץ בין בחדשים בין בישיני׳‎ וכלי פשתן ישני׳‎ אין בהם משו׳‎ גיהוץ ומשו׳‎ כבוס בפלוגתא ונראה כלשון האחרות דמשום כבוס יש בהם בא״י שהכבוס אסור ושאר ארצות שהן הרים וגבעות ומימיהן צלולין דינן כא״י לענין זה וללבוש כלן אסורים בין חדשים בין ישנים לבנים וצבועי׳‎ בין מכובסים עכשיו בין קודם לכן כלם אסור ללבשן בשבת זו אפילו של פשתן ואסי׳‎ דהלכתא לעניין ט׳‎ באב שאין אסור אלא באותה שבת לפניו אבל לאחריו מותר וגרסי׳‎ בירושלמי ט׳‎ באב שחל להיות בשבת ב׳‎ שבתות מותרין פי׳‎ שהרי אילו נוהג איסור לפניו שהרי בו עצמו מעלה על שלחנו כסעודת שלמה בשעתו והיאך יאסר אותו לפניו וכיון שעיקר התענית בא׳‎ בשבת וקי״ל שאינו אוסר לאחריו נמצאו שתי שבתות מותרין ואין איסור נוהג בו מן הדין אלא ביומו בלבד:

מה שביארנו במשנה שאם אירע יום ט' באב באחד מימות השבוע שלא בחמשי אסור לכבס לא סוף דבר לכבס על דעת ללבוש קודם ט' באב שאסור אלא אף לכבס ולהניח לשבת הבאה אסור ואינו אסור אלא מתחלת השבת עד התענית ואין צריך לומר שהתענית בכלל הא קודם השבת אע"פ שכבר נכנס אב מותר וכן לאחר התענית מותר אפילו על דעת שילבש מיד ובתלמוד המערב אמרו ט' באב שחל להיות בשבת שתי שבתות מותרים:

לא נאסר כבוס זה אלא בארץ ישראל שהמים מלבנין את הבגדים בכבוס לבד כמו שמלבנין בגיחוץ שלנו אבל כבוס שלנו מותר ובלבד להניח שאינו אלא מלאכת עראי וגיחוץ שלנו ככיבוס שלהם ואסורים אף להניח ודוקא בבגדי צמר אבל כלי פשתן אפילו גיחוץ מותר בהם ובלבד להניח ואין צריך לומר כבוס אבל ללבוש אפילו כבוס שלנו אסור בין ללבוש בין להציע במטה בין במפה לידים ולשלחן ואם היו כלי פשתן אלו חדשים אסורים אף בכבוס על הדרך שביארנוה במקומה באבל זו היא שטתנו וגדולי המפרשים מסכימים בה אבל לשיטת גדולי הרבנים כלי צמר אסורים בין בגיחוץ בין בכבוס וכלי פשתן אסורים בכבוס אלא שאם נתכבסו קודם שבת זו מותר לגחצן ובלבד להניח ופירוש השמועה לדעתם גיחוץ שלנו ככיבוס שלהם שאם כיבס בגדיו בשבוע שלפני ט' באב אסור לו לגחצן בשבת שחל ט' באב להיות בתוכה שגיחוץ מיפה כלי צמר אחר כבוס שלנו שאין כבוס שלנו מיפה כל כך את הבגד שלא יתלבן עוד בגיחוץ שאף הגיחוץ שלנו הבא אחר כיבוס אינו אלא ככבוס שלהם וכ"ש כבוס עצמו שאסור אבל כלי פשתן מותר לגחצן שכבר נתיפו כל צרכן בכבוס אלא שמ"מ לבישתם אסורה ודעת ראשון נראה יותר והגיחוץ הוא כבוס במים שצננן באפר וחממן וכבס בהם וי"מ בה החלקת הבגד ושפשופו על אבן חלקה אחר כבוס וממה שאמרו בראשון של כתובות שהגיחוץ הוא על ידי חומרתא וכיבוס של ארץ ישראל אינו צריך גיחוץ זה ובמס' מועד קטן הארכנו בענינו:

אף מה שאמרו במועד קטן י"ד א' שמי שאין לו אלא חלוק אחד מכבסו במועד הא יש לו שנים אסור דוקא בגדי צמר אבל של פשתן אפילו שנים מותר וכמו שאמרו במועד קטן כלי פשתן מותר לכבסן בחולו של מועד וטעם הדבר שמתוך שדבקים לבשר מזיעים תמיד וצריכים כבוס כמו שיתבאר במקומו כן נראה בכל כלי פשתן שאדם משתמש בהם כגון מפות וכיוצא בהם מפני שהם קרובים להתנוול:

לענין קריאה בספר תורה התבאר במגלה שקורים ג' בכי תוליד בנים ומפטיר אחד מהם באסוף אסיפם ולענין ביאור מה שאמרו כאן קורא אחד ומפטיר אחד כשחל שלא ביום ספר היה דעתו שמאחר שאין הקריאה מחמת היום אלא מחמת התענית אין דינו כיום ספר לקריאת ג' ואין הלכה כן אלא אין שום קריאה בעולם בפחות מג':

המשנה השמינית ערב ט' באב וכו' כונת המשנה לבאר עניני סעודות שבערב ט' באב ואמר שלא יאכל אדם בו ב' תבשילים כלומר אפילו של גבינה ודגים או של בצים ודגים ולא יאכל בשר אפילו בתבשיל אחד לבד ולא ישתה יין רשב"ג אומר ישנה כלומר שאינו צריך להמנע משני תבשילים ומאכילת בשר אלא ישנה בסעודתו שנוי של גריעות ומפרש בגמרא שאם היה רגיל לאכל בעשרה בני אדם לא יאכל אלא בה' ואם היה רגיל בב' תבשילים לא יאכל אלא אחד וכיוצא בזה ישנה ממנהגו ר' יהודה מחייב בכפיית המטה ולא הודו לו חכמים ואין הלכה לא כר' יהודה ולא כרשב"ג אלא כת"ק ואע"פ שבגמרא אמרו מודה ר' יהודה לרבנן בשאינו יכול כגון עוברות ומיניקות ורבנן לר' יהודה ביכול ולא נחלקו אלא על שאר מטות שבבית אין הלכה כן אלא כמאן דאמר לא הודו לו כל עקר אף ביכול ומ"מ יש למדין מכאן לענין אבל במי שאינו יכול כגון עוברות ומיניקות שאין יכולות לשוח כל כך שפטורות מכפיית המטה ומ"מ הלכה כת"ק ופטור מכפיית המטה ואסור בשני תבשילים ובאכילת בשר ובשתיית יין ובלבד בתנאים המפורשים בגמרא:

זהו ביאור המשנה ופסק שלה ודינין הבאים עליה בגמרא אלו הן:

אֵלּוּ דְּקָלִים וּכְלֵי פִּשְׁתָּן יש להקשות מאי רבותייהו להני טפי מאחרים? ונראה לי בס"ד דאמרו רבותינו ז"ל בגמרא (פסחים פז:) לא גלו ישראל לבבל אלא כדי שיאכלו תמרים ויעסקו בתורה מפני שהתמרים שהם מתוקין פותחין הלב בתורה, גם עוד כתב בקהילת יעקב ז"ל בשם הרמ"ק ז"ל, תועלת גדולה בלבישת פשתן לחיים ולמתים לגדולים ולקטנים שמציל מכל קטרוגים עיין שם.

כְּרֵיחַ שָׂדֶה שֶׁל תַּפּוּחִים (בראשית כה, כז) נקיט תפוחים שהתפוח משולש במראה וריח וטעם, כן יעקב אבינו ע"ה הוא קו האמצעי שהוא משולש, ולכן זכה לשלשה שמות ישראל יעקב ישורון. ועוד נראה לי בס"ד דאיתא בזוהר הקדוש כל הפירות הם תחת שליטת המלכות שהוא סוד נוקבא קדישא והתפוח הוא תחת שליטת התפארת שהוא סוד דכורא, ויעקב אבינו ע"ה היה אחוז בתפארת, לכך הריח בו כריח שדה של תפוחים.