מסכת תענית דף י״ז עמוד א׳

אלא בראש השנה כדאמרינן בר"ה (דף טז.) אמרו לפני מלכיות וזכרונות וכו':

וביובל ביום הכפורים של יובל כדתנן התם (דף כו:) שוה היובל לר"ה לתקיעה ולברכות כו':

ובשעת מלחמה דכתיב (במדבר י) וכי תבאו מלחמה בארצכם על הצר הצורר אתכם וגו' ולא ידעינן מנא איתפריש דאומר ברכות ופסוקי מלכיות זכרונות ושופרות בשעת מלחמה:

צעקה לאליהו על מי שענה את אליהו חותם שומע צעקה ובשמואל שומע תפלה דכתיב ביה תפלה (שמואל א ז׳:ה׳) קבצו את כל ישראל המצפתה ואתפלל בעדכם:

צעקה דכתיב (שם טו) ויחר לשמואל ויזעק אל ה' כל הלילה ואיכא למימר במצפה הוה ההיא צעקה דבתר פרשת קבצו כל ישראל המצפתה כתיב בפרשת נחמתי כי המלכתי את שאול וגו' כך שמעתי:

גבי אליהו במעשה דהר הכרמל כתיב תפלה דכתיב ענני ה' ענני דמשמע לשון בקשה ותפלה ולא לשון צעקה ומשני ענני ה' ענני לשון צעקה הוא כך שמעתי:

יונה בתר דוד ושלמה דהוה בימי אמציהו בסדר עולם:

דבעי למחתם בסוף כל ברכות ברוך מרחם על הארץ ולהכי בעי באותה חתימה דוד ושלמה שהן התפללו על ארץ ישראל כך שמעתי אי נמי משום דאינהו תקון בית המקדש דהוא עיקר הארץ כך שמעתי:

ויודע שבתי אבותיו קבועין לשם אסור לשתות יין וכו' פירוש אסור לשתות יין חוץ לסעודתו אבל בסעודתו מותר דיין שבתוך הסעודה אינו משכר:

ובחמישי מותרין מפני כבוד השבת מאי טעמא פי' מאי טעמא אין הכהנים מותרין להסתפר אלא דווקא בחמישי בשבת כדי שלא יכנסו למשמר כשהן מנוולין פי' ולא ימתינו עד יום אחד מימי השבוע הבא ויסתפרו קודם שיכנסו למשמרת דאם לא יסתפרו קודם יהיו אסורין כל השבוע הבא עד יום החמישי ומתוך זה שאסרו לספר כל השבוע הבא יסתפרו קודם שיכנסו למשמרתם ולא יהיו מנוולים:

כהן גדול מסתפר מע"ש לערב שבת וכהן הדיוט אחד לשלשים יום כהן גדול מסתפר מע"ש לערב שבת וכהן הדיוט אחד לשלשים יום. פירוש שאינו יכול להשהות יותר והאי דקאמר בסמוך השתא דכתיב פרע לא ישלחו פרע ליהוי פי' פרע ליהוי עד שלשים יום אם ירצה:

לא לירבו כלל פירוש ואפילו עד ל' יום וקשה דאם כן ג"ש דפרע למה לי וי"ל דשמא ר"ל לא לירבו עד ל' יום אלא יגלח בכ"ט:

שלוחי לא משלחו יותר משלשים יום:

על הששית מי שענה את יונה במעי הדגה על השביעית מי שענה את דוד ושלמה בנו בירושלים תנא יש שמחליפין צעקה לאליהו וחותמין בברכה החמישית ברוך שומע צעקה ובברכה רביעית שהיא מי שענה את שמואל חותמים ברוך שומע תפלה. ואסיקנא ענני ה' ענני דכתיב ביה באליהו לשון צעקה הוא. ואמאי חתים לדוד ושלמה בנו בסוף והלא אינהו קדימי ליונה משום דבעי למחתם ברוך מרחם על הארץ תנא סומכוס אומר בשביעית הוא אומר ברוך משפיל רמים:

מתני' שלש תעניות הראשונות אנשי משמר כו' פי' הכהנים היו חלוקים כ"ד חלקים משמש שבוע ומתחלף יוצא זה נכנס אחר ואותו החלק המשמש שבוע נקרא משמר וכל המשמר היו חולקין ז' חלקים כל אחד משמש יומו ויצא ונכנס אחר משמש למחר ונקרא חלק שהוא אחד משבעה במשמר בית אב. וכן הוא מפורש בתוספתא (דמכילתין) משמר שיש בו ד' בתי אבות או ז' בתי אבות או ח' או ט' משמר שיש בו ד' בתי אבות ג' מהן מקריבין כל אחד ב' ימים והרביעי מקריב יום אחד ומשמר שיש בו ח' בתי אבות כו'. משמר שיש בו ז' בתי אבות כל אחד משמר יומו והן כל אחד ואחד ועל זה הסדר שנו בחיצונה אנשי משמר מותרין לשתות יין בלילות אבל לא בימים שמא יזדמנו אותו היום זבחים הרבה ותכבד העבודה על אנשי (בתי דין) בית אב ויסייעו אותן אבל אנשי בית אב אסורין לשתות יין בין ביום בין בלילה מפני שהן תדירין בעבודה ויש באלו כ"ד משמרות שהפילו גורלות מי שעלה גורלו ביום ראשון נקבע במשמרתו להיות היא משמש ביום ראשון לעולם ומי שנקבע ביום שני כמוהו כגון שהיא משמרת יהויריב בתחלת ניסן בית אב פלוני באחד בשבת. בית אב פלוני בשני בשבת. וכן כולן לפיכך אמרו [המכיר] משמרתו באיזה חדש ובאיזה שבוע זמנו ובית אב שלו באיזה היום מן השבוע זמנו והוא מן הקבועים לעולם אסורין לשתות יין בו ביום מ"ט אמרינן שמא יבנה הבית ויהיה שתוי ואינו יכול לשמש בו ביום ומי שאינו מכיר בית אב שלו אבל מכיר באיזה שבוע זמן משמרתו אסור לשתות יין כל אותו שבוע ומי שאינו מכיר [לא] זה ולא זה אבל יודע שבתי אבותיו קבועין בעבודה אסור לשתות יין לעולם דבכל יום חיישינן שמא יומו הוא ר' אומר אומר אני כגון זה אסור לשתות יין לעולם אסור דרבנן וכדאמרין (אצל) [אבל] תקנתו קלקלתו זה השמועה כולה בסנהדרין בסוף פ' כ"ג פי' כיון שנתקלקלה בבית אב שלו הותר שאפילו אם יבנה הבית אינו משמש עד שישב ב"ד של כהונה ויקבעוהו באיזה יום ישמש לפיכך עכשיו מותר וכן כל כהן שאינו בר עבודה ביום ידוע מותר ועל זה אמר אביי כמאן שתי האידנא כהני חמרא כרבי מכלל רבנן סברי כשמעתייהו ואביי דהוא כהן מבני עלי לא הוה שתי חמרא דהא אמר רבא לדביתהו דאביי ידענא ביה בנחמני דלא הוה שתי חמרא (כתובות סה ע"א) ונהגו הכהנים לשתות יין עכשיו כרבי. הכהנים והלוים אנשי משמר וישראל אנשי מעמד בשבוע המשמשין בעבודה אסורין לספר ולכבס כדי שלא יכנסו במשמרתם מנוולים כיון שיודעין שאסורים (אף) [אז] מקדימין ומתקנים את עצמן ובחמישי מותרין לכבס ולספר מפני כבוד השבת:

מכאן אמרו כל כהן שהוא מכיר משמרתו ומשמרת בית אב שלו ויודע שבתי דינין אבותיו קבועים אסור לשתות יין כל היום. פי׳‎ שיודע זמן משמרתו באי זו זמן ובאי זה יום בית אב שלו ויודע שהוא קבוע ליום ידוע שאינו משתנה אסור לשתות יין בזמן הזה כל אותו היום בלבד ובכלל זה ג״כ שיודע שאינו מן הכהנים הנטפלים שאינן קבועים אלא לכל זמן שיצטרכו להם שמא מהרה יבנה בית המקדש באותו יום ויצטרך לעבוד עבודה ושאר הימים מותר שהרי יודע משמרתו והוא שיודע שבתי אבותיו קבועים שאין משנין משמרותם משבוע לשבוע וגם שאינו מן הכהנים הנטפלים שאין להם קביעות.

אינו מכיר משמרתו ומשמר׳‎ בית אב שלו ויודע שבתי אבותיו קבועים שאסור לשתות יין כל השנה. פי׳‎ שהרי שאינו מכיר מאי זו משמרה הוא ומה שאמרנו בזה שבתי אבותיו קבועים לרבות׳‎ הוא שאע״פ שהיו קבועים כיון שאינו מכיר זמנן אסור כל השנה ויש שפי׳‎ שאותן כהנים שלא נתחלקו למשמרות ואינן קבועי׳‎ אלא נטפלים אינן אסורים לעולם שאין חיוב עבודה עליהם והיינו דקתני בכל חדא ויודע שבתי אבותיו קבועים ודוקא הוא שכל שיודע שאינן קבועים אלא מן הנטפלין מותר לעולם ואפי׳‎ מכיר בית אב שלו ויודע שבתי אבותיו קבועים והטעם לא מפני שיש להם לחוש שמא לא יהא כהן אחר מצוי ביום שאינו שלו ויצטרך לעבוד עבודה כדמפ׳‎ מורי נ״ר דהא ודאי חששא רחוקה היא אלא דקסבר דלעתיד לבא אין חילוק משמרות שעברו אלא כל הכהנים יהיו שוין בעבודה כמו שהיו ברגלים.

אבל מה אעש׳‎ שתקנתו קלקלתו פי׳‎ מורי נ״ר חרבן הבית שהוא קלקלתו לכל הדברים תקנתו לכל זה שאלו היה הבית קיים היה נוהג איסור יין ביום ובלילה ובמשמרה שלו ביום אבל עכשיו שחרב הבית ואין עבוד׳‎ אין לנו לאסרו מפני חשש שמהרה יבנה בית המקדש שזו גזרה שא״א לעמוד בה וחששא גדולה אלא שיהו כלן מותרים ביין נמצא שמרויחי׳‎ בענין זה בחרבן הבית שהיא קלקלתן והיינו דאמרי׳‎ בש״ס אמר אביי כמאן שתו כהנים חמרא האידנא כמאן כר׳‎ פי׳‎ שמתירים לכלם לגמרי מה שאין כן לת״ק שאוסר אותן אף בזמן הזה לפי הסדר דקתני רישא מהם כל השנה ומהם יום ידוע או שבת ידוע ולא עוד אלא שכלם יהיו אסורים לשתות יין כל השנה דת״ק שאין בהם מי שיכיר משמרתו ובית אב שלו והא ודאי מדברי אביי למדנו לת״ק איסור יין לכהנים בזמן הזה דאי לא הוה ס״ד שלא אמר ת״ק אלא בזמן שבית המקדש קיים ולכהן שהוא חוץ לירושלים והיכי דאמרי׳‎ בש״ס על הא דאביי מכלל דרבנן אסרי ואע״ג דרבי יחידאה הוא הלכתא כוותי׳‎ דהא דהני עבדי כוותיה ומאי דאקשיי בש״ס גבי גדל פרע בזמן זה דמייתי׳‎ הא מתני׳‎ דחמרא ומימרא דאביי ואמרי׳‎ מכלל דרבנן אסרים לאו למימרא דהלכתא כרבין ביין אלא ה״ק כיון שלמדנו מדברי אביי דרבנן אסרי בזמן הזה ביין שחוששי׳‎ לבנין בית המקדש כך אוסרים לגדל שער בזמן הזה מהאי חששא ואע״פ שעושין העולם כר׳‎ ביין ולא מחינן בהו מפני שא״א לעמוד בה והוא תקון נאה להם היה לנו למחות על ידם ולכוף אותן לעשות כדברי חכמים שלא לגדל פרע מל׳‎ יום ואילך.

שתיית יין שהוזכרה איסורה במשנה לכהנים לא נאמר אלא בשעת ביאה למקדש ר"ל שלא ליכנס אחר שתייתו למקדש עד שיהא שכרותו נפקע מכל וכל וכן גדול פרע כתבו גדולי המחברים שאין אזהרתו אלא שלא ליכנס עמו למקדש הא כל שאינו רוצה ליכנס אין קפידא בכך ומ"מ גדולי המפרשים כתבו שאף שלא בזמן ביאה אסור להם לשלח פרע וזמן ביאה הנאמר כאן פי' בתוך משמרתם וכן בכהן גדול כתבו גדולי המחברים שמסתפר מערב שבת לערב שבת אף שלא בשעת ביאה למקדש וכן שלא לקרוע אף שלא בשעת ביאה ולא דברו כאן אלא בכהן הדיוט שאסורו בשעת ביאה לבד ומ"מ כל שחושש שמא יבהילוהו לבא ולעבוד צריך לו שיהא נזהר בכך מעתה כל שאינו מאותה משמרה העובדת באותה שבת שותה כמו שירצה ואם הוא מאותו משמר ולא מאותו בית אב שותה בלילה ואם הוא מן הבית אב אסור אף בלילה כמו שביארנו במשנה:

מעתה כהן היודע משמרתו ובית אב שלו ויודע שבית אב שלו קבוע לעבודת אותו היום אסור לשתות יין כל אותו היום שמא יצטרכו לו ויבהילוהו לבא היה יודע משמרתו ואינו יודע בית אב שלו אסור כל אותה שבת ואם אינו יודע אפילו משמרתו הדין נותן לאסרו לעולם אלא שקלקלת בלבולו מורה על פחיתותו ושאינו מאותם שדרכם לימנות ומותר לשתות יין לפי דרכך למדת על פירוש בריתא זו לפי שטה זו שעל זמן שבית המקדש קיים היא שנויה ואין גורסים בה ויודע שבתי אבותיו קבועים אלא בראשונה ר"ל בשמכיר בית אב שלו ויודע שאותו היום הוא שלהם ואם אתה גורסו במכיר משמרתו ולא בית אב שלו אתה מפרשו כשיודע שאותה שבת קבועה למשמרתו אבל באחרונה אי אתה גורסו בשום פנים ונראה לומר שזו היא שטת גדולי המחברים ומה שאמר כמאן שתו כהני חמרא האידנא שענינו על זמן חורבן וכמו שיתבאר למטה שמא יבנה בית המקדש וכו' פירושו לדעתי שמאחר שפוטר בשאינו מכיר משמרתו מתוך קלקלתו אחר שקלקלתו מוכחת עליו שלא יהא תכוף מצד חבריו להביאו לעבוד אף לאחר חורבן ואע"פ שהיה לנו לחוש לשמא יבנה קלקלת החורבן ושולטנות יד האויב עליו מתקנתו לשתיה ואין חוששים לתכיפת גאלה ואפילו באותו זמן שהיה סמוך לחורבן והם היו מקוים גאלתם כרגע ולא היו צריכים לבנין שהרי מקריבים אע"פ שאין בית והיה לנו לאסרה לכל כהן שמא יתחלפו המשמרות או יצטרכו כולם לחנוכת הבית או יהו שוות בו ברגלים אינו כן אלא קלקלת החורבן מתקנתו ומ"מ לנסחת הספרים שגורסים באחרונה ויודע שבתי אבותיו קבועין על כרחך אתה מפרש כל הבריתא בזמן חורבן ואתה מפרש ידיעת קביעות בתי אבותיו שיודע שהיה מאותם הראוים לעבודה ולא מאותם שנתגאלו מהכהנה או מהרבה כהנים שלא הוקבעו במשמרה ולשיטה זו אי אתה גורס ויודע שבתי אבותיו קבועין אלא באחרונה שהרי מכיון שאתה אומר בראשונות שמכיר בית אב שלו או משמרתו על כרחך יודע הוא שבתי אבותיו קבועים ואם אתה גורסו אתה מפרש שהוא שנוי בהם שלא לצורך וכמו שאומרים תמיד איידי דאצטריך למתנייה בסופא נקט ליה נמי ברישא ולשיטה זו אתה מפרשה דרך פסק שבדין היה שאף לאחר שגלו שיהא כהן המכיר משמרתו ויום בית אב שלו אסור לשתות יין ביום שהוא יודע בו שהיה מגיע לזמן עבודתו וא"ת שיאסר כל השבת שמא תכבד העבודה ויצטרך לסייע דייה לחששא רחוקה בפני עצמה ולא שנגלגל עליה חששא אחרת רחוקה שברחוקות ואם מכיר את משמרתו ואינו מכיר בית אב שלו שיהא אסור כל אותה שבוע ואם אינו מכיר אפילו משמרתו ויודע שבתי אבותיו היו קבועים בחשבון המשמרות ולא היו מאותם שנתגאלו מן הכהנה או מהרבה כהנים שלא הוקבעו במשמרות שיהא אסור לשתות יין לעולם שמא יבנה מקדש מעט בפתע ויצטרכו להקריב מיד ולא ימצאו שתויי יין הא מ"מ כל שאינו יודע בזו אע"פ שהוא מוחזק בכהן מותר אף מן הדין שאין חוששים לכמה ספיקות הא כל שיודע שאבותיו הוקבעו במשמרות ואינו מכיר אף משמרתו אסור מן הדין אלא שמ"מ קלקלה שאנו רואין בחורבן הבית ושאין מהירות בנינו נראה לנו מתקנת אותם להיתר שתייה מ"מ גדול פרע אף מן הדין הם מותרים בו שאם יבנה בית המקדש מסתפרים לאלתר והם נכנסים:

מלך ראוי לו שיתהדר ביופי ולא יראה עצמו בשום נוול כדי שלא יקל מוראו כלל ומפני זה אמרו מלך מסתפר בכל יום כהן גדול מערב שבת לערב שבת כהן הדיוט אחת לל' יום ואנשי משמר מסתפרים לפני שבתם ומגדולי המחברים כתבו שמגלחים ורוחצים ומכבסים לפני שבתם ונראה שעל רחיצת הראש אמרו כן וכן נמצא בקצת חבוריהם:

מי שאמר הריני נזיר ולא פורט בו זמן הרי הוא נזיר מל' יום שסתם נזירות ל' יום ומ"מ אם אמר שבועה שלא אשתה יין אין לזה זמן כמו שיתבאר במקומו:

בפרש"י בד"ה ולא ידעינן כו' ופסוקי מלכיות זכרונות ושופרות כו' ובד"ה צעקה כו' ההיא צעקה דבתר פרשת ויקבצו כל ישראל כו' ובד"ה גבי אליהו כו' כתיב תפלה דכתיב ענני כו' כצ"ל:

בד"ה אסור לשתות יין כו' ותכבד העבודה כו' עכ"ל הוא מגומגם דלא שייך שמא תכבד העבודה אלא באנשי משמר אבל באנשי בית אב של יום זה מדינא אסורין ובין ביום ובין בלילה וק"ל:

שם בתוס' בד"ה לא לירבו כלל פי' כו' עד ל' יום אלא יגלח בכ"ט עכ"ל כצ"ל נ"ל ושוב מצאתי כן בתוס' בס"פ כ"ג ע"ש:

מֶלֶךְ מִסְתַּפֵּר בְּכָל יוֹם, כֹּהֵן גָּדוֹל, מֵעֶרֶב שַׁבָּת לְעֶרֶב שַׁבָּת כֹּהֵן הֶדְיוֹט, אַחַת לִשְׁלֹשִׁים יוֹם. נראה לי בס"ד הטעם כי ידוע התספורת היא כדי להעביר כוחות הדינין ולכן המלך שכל ישראל תלויים בו צריך להעביר כוחות הדינים בכל יום, רמז לדבר (מלכים א' ח, נט) 'לַעֲשׂוֹת מִשְׁפַּט עַבְדּוֹ וּמִשְׁפַּט עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ'. אך כהן גדול שאין תלויים בו כמו המלך יסתפר בכל ערב שבת, וכהן הדיוט בכל חודש דאינו דומה בענין זה לכהן גדול שיש לו יום אחד בשנה שהוא יום הכיפורים שכל ישראל תלויים בו.