מסכת סוכה דף ז׳ עמוד א׳

ויעמידנו כנגד ראש תור (ראש שורה) במקצוע צפונית מערבית באלכסון או מזרחית דרומית כשהמחיצות מערבית צפונית דנראה נוטה לב' מחיצות ומיחזי כארבע מחיצות ראש תור היא תלם מענה של סוף שדה שהתלמים כלים והולכין באלכסון זה ארוך מזה מעט:

טפח שוחק מודדין בד' אצבעות שאינם נוגעות זו בזו דהוי טפח ומשהו:

ומעמידו בפחות מג' סמוך לאחת הדפנות ופחות מג' כלבוד והויא ליה כמחיצה של ד' טפחים ומשך סוכה שבעה נמצא רובו של דופן עשוי:

כמבוי המפולש ששתי הדפנות זו כנגד זו:

כשרה דהא נמי קרי כהלכתן:

לכל רוח שירצה שהרי יש כאן ארבעה יוצאין ולאיזה יוצא שירצה יעשנו:

עושה פס דופן גמור של ד' טפחים ומעמידו בפחות מג' סמוך לדופן אצל מקצוע פס ארבעה דכי אמרינן לבוד איכא ז' טפחים ארוך כדי סוכה קטנה:

שתי דפנות שלמות כהלכתן כמין גאם דאין נראות מפולשות כי האי:

ויעמידנו כנגד ראש תור אע"ג דאכיוצא בזה אמר פ' קמא דעירובין (דף י:) אתי אוירא דהאי גיסא ודהאי גיסא ומבטל ליה גבי והרחב מעשר אמות וגבי עור העסלא הכא דטפח מחיצה דאורייתא והלכתא גמירי לה לא אתי אוירא ומבטל לה:

עושה לו טפח שוחק קנה בפחות מג' סמוך (ליה) לדופן לא יועיל ליחשב כטפח מחמת לבוד דהא לכך בעי טפח שוחק כדי שיהא דופן זה רחב ארבעה טפחים כדפירש בקונטרס כדי שיהא רוב דופן דשיעורו בשבעה טפחים ומשהו ועוד דקנה מבטל ליה אוירא:

ואינה ניתרת אלא בצורת פתח פירוש אלא אם כן עשאו לאותו טפח צורת הפתח על פני כל הדופן כולו כיצד קנה של חצי טפח אצל היוצא וקנה חצי טפח במקצוע שכנגדו וקנה על גביהם דהוה ליה כאילו כל הדופן סתום דאע"ג דבפ' קמא דעירובין (ד' יא:) לא יהבינן שיעורא לקנה של צורת פתח אלא אפילו קנה משהו מכאן וקנה משהו מכאן וקנה על גביהם אלא שתהא בריאה כדי לעמוד בה דלת ואפילו דלת של קשין גבי סוכה החמירו דבעינן מחיצות הניכרות:

שלא יהא בין קנה לחברו שלשה טפחים אין זה כר' יאשיה דבסמוך דבעי מחיצות כסכך צלתו מרובה מחמתו:

שהשבת אינה ניתרת אלא בעומד מרובה על הפרוץ משמע הא כפרוץ אסור והוי מצי לאקשויי מהכא לרב פפא דאמר פ"ק דעירובין (ד' טו:) פרוץ כעומד מותר ובלאו הכי איתותב התם אף על גב דהלכתא כוותיה כדאמרינן התם משום דדייקינן מתניתין כוותיה כדאמר התם ואי גרסינן הכא שהשבת אינה ניתרת בפרוץ מרובה על העומד אתי שפיר:

רבנן אמרי אחת רבי שמעון אמר שתים אותו טפח היכן מעמידו רב אמר כנגד היוצא כדגרסינן בירושלמי רב אמר אותה של טפח צריכה שתהא משוכה מן הכותל טפח אמרו רב כהנא ורב אסי ויעמידנו כנגד ראש תור כלומר בראש הזויות ממול זה וזה כדגרסינן בתחלת המוכר את הבית בעניין מצר לו מצד אחד ארוך ומצד אחר קצר.

אמר רב לא קנה אלא כנגד אותו הקצר א"ל רב כהנא לרב אסי לרב ויקנה כנגד ראש תור שתיק רב וזו ראיה למה שאמרנו ואסיק' ומעמידו כנגד היוצא שהוא כנגד קצה הדופן היוצא להראות כי הוא פתח הסוכה. סוכה העשויה כמבוי מפולש רב יהודה אמר אותו הטפח מעמידו לכל רוח שירצה ריב"ל אמר עושה לה פס ד' ומשהו ומעמידו בפחות מג' סמוך לדופן דכל פחות מג' סמוך לדופן כלבוד דמי. דכיון דלית בה ב' דפנות דבוקות זו בזו לא סגי לה הדופן השלישית בטפח אלא בפס ד' ומשהו רחוק מן הדופן ג' חסר משהו הכל ז' טפחים. והן משך סוכה קטנה ונכשרת הסוכה בכך אמר רב אינה ניתרת הסוכה בענין הזה אלא בצורת הפתח דלא חיישינן לטפח אם ישנו ואם אינו.

איכא דאמרי אמר רבא וניתרת נמי בצור' הפתח או טפח או צורת הפתח.

איכא דאמרי אמר רבא וצריכא נמי צורת הפתח אע"פ שיש שם טפח [בעינן] צורת הפתח וכן הלכתא דהא רב כהנא עבד בה עובדא הכי: ב' כהלכתן ושלישית אפילו טפח.

אמר רבא וכן לשבת מגו דהויא [מחיצה] לסוכה הויא נמי מחיצה לשבת ומותיב עלה אביי מהא דופן סוכה כדופן שבת. כדתנן מקיפין בקנין ובלבד שלא יהיה בין קנה לחבירו ג' טפחים.

יתירה שבת על הסוכה שחשבת אינה ניתרת אלא בעומד מרובה על הפריץ כדגרסינן בעירובין באחרית פרק ראשון כל שהוא ארבעה ומארבעה (ועד ד' אמות) ועד עשר אמות צריך שלא יהא פרצה בין זה לזה במלואו שלא יהא פרוץ כעומד ואם היה פרוץ כעומד כנגד עומד מותר. כנגד פרוץ אסור. ואם היה עומד מרובה על הפרוץ אף כנגד הפרוץ נמי מותר. מה שאין כן בסוכה שטפח בדופן סוכה או פס [ד'] מתיר כמו הפרוץ מאי לאו יתירה שבת דסוכה אסוכה.

ולא אמרינן מגו דהויא דופן לסוכה הויא נמי לשבת (משא"כ בשבת) [לא יתירא שבת] דעלמא. ואקשינן עליה אי הכי ניתני נמי יתירה סוכה דעלמא דאילו סוכה דעלמא לא סגי לה בלחי כל שהוא עד שיהא כטפח ואלו (סוכה דעלמא) [סוכה דשבת] סגי לה בלחי כל שהוא כדתנן לחיים שאמרו גובהו עשרה טפחים רחבן ועביין כל שהוא ואת הוא דאמרת סיכך ע"ג מבוי שיש לו לחי כשר ודחי רבא הא לא אצטרי' למיתנא השתא דופן סוכ' דהיא מלתא [קילתא] הויא דופן לשבת החמורה מידי דאיתיה דופן לשבת החמורה לא כ"ש דתהוי דופן לסוכה קלה.

אמר רב יהודה סוכה העשויה כמבוי פי' כמבוי המפולש משתי רוחותיו דופן מכאן ודופן מכאן. עושה טפח שוחק ומעמידו בפחות מג' וכו'. דקסבר דהא נמי בכלל מאי דאמרי רבנן שתים כהלכתן ושלישית אפילו טפח שוחק הכא נמי מעמיד טפח שוחק לאי זה רוח שירצה מד' רוחות שתי הדפנות בפחות מג', ואסיקנא דלית הילכתא כותיה דאי איכא שתי דפנות דעריבן כמין גם סגי לשלישית בטפח שוחק שהוא כסתום אבל הכא דליכא שתי דפנות דעריבן עדיין בטפח שוחק עומד פרוץ וצריך פס ד' ומשהו ומעמידו בפחות מג' סמוך לאחת הדפנות מאי זה רוח שירצה וכל פחות מג' כלבוד דמי ובין פס ולבוד איכא שבעה טפחים שהוא שיעור הכשר סוכה ובהא סגי אפילו לסוכה גדולה מאד, ומיהו אפילו בסוכה קטנה לא מית כ שרא בטפח שוחק בנתים והוי לבוד לכל צד דלעולם שתי דפנות דעריבן בעי', ויש שמעמידים לזו בסוכה גדולה אבל בסוכה קטנה בטפח שוחק באמצע (דמי) [סגי], ולא נהיר מדקא מפרש לה תלמודא, ולמדנו דלעולם בעי' שתי דפנות כשיעור סוכה דעריבן, ולפיכך הבא לעשות בסוכתו פתחים לכל רוח ורוח צריך להזהר שיהא משייר בקרן האחד שיעור הכשר סוכה מכאן ומכאן דלהוו שתי דפנות דעריבן ואם לאו פסולה, מורי נ"ר.

והאי טפח שוחק דבעי תלמודא, פרש"י ז"ל כי היכי דתהוי בהדי לבוד ד' טפחים דהוי רוב שיעור הכשר סוכה, ואע"ג דבטפח גרידא הוי רוב דהא איכא יותר מג' טפחים ומחצה דהוא פלגא, בעינן רובא דמינכר, אבל בתוספות פי' דלהכי בעי' טפח שוחק משום דבפחות מד' טפחים לא חשיבי בשום דוכתא, ונכון הוא.

גירסת הספרים והיא גירסת הגאונים ז"ל אמר רבא ואינה ניתרת אלא בצורת פתח איכא דאמרי אמר רבא וצריכא נמי צורת פתח איכא דאמרי וניתרת נמי בצורת פתח. ותרי לישני בתראי פליגי אהדדי ופליגי אלישנא קמא, ולא מפרשי לה כדעת מקצת המפרשים, והלשון מוכיח דלישנא קמא סבר דליכא היתרא כלל בטפח שוחק אלא בצורת פתח ובצורת פתח בלחוד ניתרת, ולישנא מציעאה סבר דצריכה לשניהם צורת פתח וטפח שוחק ואינה ניתרת באחד מהם לבדו, ואידך לישנא סבר דבכל חד מינייהו ניתרת. והקשו בתוספות ללישנא דאמר שאינה ניתרת אלא בצורת פתח מאי האי דקתני דגמרינן הלכה למשה מסיני דחד דופן איכא בה טפח, ותירצו דטפח דקתני היינו שנותנין בצורת פתח זו חצי טפח מכאן וחצי טפח מכאן וקנה על גביהן, ולא נהיר, אבל הנכון דלכולהו לישני טפח בעינן, דהכי גמרינן ליה, מיהו טפח לחוד לאו כלום הוא ולהכי אמר ר' סימון דהאי טפח מיתכשר כשיהא שוחק וכלבוד, ורבא אמר בלישנא קמא שאין זה הכשרו אלא כך הכשרו שיעשה עמו צורת פתח ואפילו יהיה טפח בינונית וסמוך לדופן ממש, ובאידך לישנא קאמר דלא מתכשרא אלא בתרוייהו בטפח שוחק עומד בפחות מג' ובצורת פתח, ובאידך לישנא קאמר דסגי בחד מינייהו או בטפח שוחק בפחות משלשה בלא צורת פתח או בטפח בינוני סמוך לדופן וצורת פתח, וקיי"ל כההוא לישנא דקאמר שצריכה לשניהם מעובדא דרב כהנא דאמר דכההוא לישנא ס"ל, והכי פסקו רבוותא ז"ל, מפי' מורי נ"ר.

והני לישני דרבא מסתברא דאטפח שוחק דאתמר במתניתין וכדרבי סימון קיימי כדפרישנא, וכן מוכח מעובדא דרב כהנא דעבד טפח שוחק וצורת פתח כלישנא חדא דרבא דאלמא לא קאי רבא אההוא דמבוי המפולש דבעינן פס ד' ומשהו כדעת מקצת המפרשים ז"ל, אלא ודאי אקמייתא קאי, ואפשר דהא באידך דמבוי ה"ק דבר מפס ד' ומשהו בעינן בסוכה גדולה אף צורת פתח של ד' טפחים שכך הוא שיעורא בכל מקום ודרבא אדר' סימון בתרווייהו קאי, ונראין דברים דבדאיכא פס ארבעה ומשהו בפחות משלשה דופן גמורה היא זו ותו לא בעי מידי אחרינא, ולא איתמר דרבא אלא אקמייתא דר' סימון בלחוד ואף על גב דאיכא בתלמודא הא אידך דר' סימון ביני וביני לא הוי חציצה, דמעיקרא איירי רבי סימון בטפח שוחק, ובתר הכי פריש דמבוי לא סגי בטפח שוחק ולא נגמר ענין טפח שוחק עד שבא רבא ופירש דינין שלו, ודכוותה בתלמודא, והמחמיר תבא עליו ברכה.

והאי צורת פתח דקאמר, פירש רש"י ז"ל כנגד כל הדופן, פי' לפירושו דאי איכא ברחבו יותר מעשר אמות עושה אותו ד' טפחים דהא קיימא לן שכל פתח שהוא רחב יותר (מד') [מי'] אמות אינו פתח כדאיתא בעירובין, והקשו עליו בתוספות אם כן דופן גמורה היא זו דהא בכל דוכתא אפילו בדיני תורה צורת פתח סתימה גמורה היא ומאי רבותא דגמרי גבי סוכה בדופן זה של טפח, ופירשו דברים כפשוטן דצורת פתח של ארבעה טפחים, והוי כאלו הכל סתום ואף על גב דפרוץ שלו מרובה על העומד, וכן עיקר. עוד כתב דפתח זו לא בעי קנה על גביהן (דכסכך דמי) [דבסכך סגי] ופי סכך יורד וסותם, ולכולי עלמא כל היכא דעביד דופן בת ז' טפחים תו לא בעי צורת פתח שאין צורת פתח חיוב שאפילו נכנסין לה דרך ארובה כשרה ושלא כדעת רבים.

אמר רבא וכן לענין שבת ליכא לפרושי דלענין שבת חשיבא דופן שלישית מחיצה לשווייה רשות היחיד להחמיר לחייב הזורק מתוכו לרשות הרבים או מרשות הרבים לתוכו אבל אין מטלטלין בו עד דאיכא ד' מחיצות, דאם כן למה לי מגו דהא מדאורייתא בג' מחיצות הוי רשות היחיד גמורה ואפילו האחד מהם כשלישית זו שיש לה טפח שוחק בפחות מג' וצורת פתח, אלא שיש לומר דמהני מגו להכשיר ואף על פי שאין עומד מרובה על הפרוץ כד' לקמן, מיהו עיקר הפירוש דאע"ג דבעלמא אסור לטלטל אלא בג' מחיצות גמורות ולחי או קורה ברוח רביעית הכא גבי סוכה מטלטלין בשבת שלה בכל הסוכה, דהא תלמודא כי בעי בעלמא טפי מג' מחיצות מדרבנן בעלמא היא והכא אוקמוה דין תורה דמגו דהוא דופן לענין סוכה הויא נמי דופן לענין שבת ומשלך נתנו לך.

והקשו בתוספות אדרבה נימא איפכא מגו לחומרא דסוכה זו בשבת פסולה דמגו דלא הויא דופן לענין שבת לא הויא לענין סוכה ופסולה מדרבנן, וכי תימא דלא מפקינן סוכה מחזקתה וכיון דמבעוד יום כשרה לא פסלינן לה, והא לקמן גבי סיכך על גבי מבוי שיש בו לחי אמרינן דכשרה בשבת אף על גב דפסולה מעק'[רא] מבעוד יום, השתא מגו לקולא דמיגו דהויא דופן לענין שבת הויא נמי דופן לענין סוכה ואמאי נימא איפכא לחומרא דמגו דלא הויא דופן לענין סוכה לא הויא דופן לענין שבת, ותרצו דהתם נמי כיון דאיתכשר האי מבוי בלחי בשבת שעברה לא מפקינן ליה מהכשרו ואמרינן מגו לקולא, ויש שסוברין דההיא דסיכך על גבי מבוי שיש בו לחי דמכשר רבא במגו לאו לשבת בלחוד הוא דהיאך תהא אתמול פסולה והיום כשרה אלא הרי היא כשרה כל ז' ואף בחול מדין מגו שמכשירה בשבת לענין שבת מכשירה לענין סוכה כל ז', ומה שאמרו בסוכה יתירה סוכה דעלמא אסוכה דשבת דאלו סוכה דעלמא בעיא טפח שוחק, לאו היינו סוכה של חול שעל גבי מבוי שיש בו לחי, אלא סוכה כיוצא בה שעשאה על גגו או ברשות הרבים כגון סוכה שעל גבי מבוי ממש שהוכשר בלחי זה דלית לה מיגו דלא כשירה מכיון דלא קימא במבוי ממש, דע"כ לא שרי רבה אלא על מבוי ממש שהוכשר בלחי זה לענין שבת מיהו בהכי שרי אף בחול, וכן נראה דעת אלפסי ז"ל שהביא ההיא דסיכך על גבי מבוי שיש בו לחי כשרה ולא פירש שהיא כשרה לשבת בלבד אלא שהביא סתם, וכמו שדן דבריו רבינו הרמב"ן ז"ל, ואינו נכון בעיני מורי נ"ר, אלא ודאי רבה לא אכשר סוכה על גבי מבוי שיש בו לחי אלא במבוי הנכשר בלחי דוקא כדאמרן וכדמוכח לישני' דקאמר על גבי מבוי, ואפילו בזה לא הכשיר אלא בשבת בלבד אבל בחול פסולה, והיינו דאמרינן יתירה סוכה דעלמא אסוכה דשבת דסוכה דעלמא דהיינו של חול בעיא טפח שוחק וסוכה דשבת זו שהיא כיוצא בה סגי לה בלחי משום מגו, ודקשיא לך נימא מגו באיפכא לחומרא, הא ליתא דאוקומי מילתא על דין תורה לגבי שבת ולהכשיר סוכה עדיף טפי, דהא אקיל רחמנא בסוכה למכשר בה דופן טפח וכיון דאית לן מגו דיינינן ליה להקל בסוכה ולהעמיד שבת על דין תורה, וכן פירשתי לפני מורי נ"ר.

ומיהו בשבת דעלמא אסור לטלטל מדרבנן אלא תוך ד' מחיצות או ג' ולחי או קורה של מבוי, ויש לידון גם כן לעושה סוכה ברשות הרבים בג' מחיצות גמורות שמטלטלין תוכה בשבת במגו דרבה, וההיא דרבה עדיפא מהא דאע"ג דשלישית אינה גמורה לגמרי אמרינן מגו, וליכא לפרושי מילתא דרבה דאמר וכן לשבת בכי האי אנפא בעשה ברשות הרבים סוכה בצל ג' מחיצות גמורות אבל בשלישי טפח בלחוד לא אמרינן מגו כדסבר חד מרבנן דדרא, דהאי מימרא אמתניתא קאי דקתני ושלישי אפילו טפח ועלה קאמר וכן לשבת, כנ"ל.

כבר ביארנו שלא הקלו בשלישית בטפח אלא בשיש שם שתי דפנות דעריבן אבל סוכה העשויה כמבוי דופן מכאן לצפון ודופן מכאן לדרום ומפולשת באמצע לא דיה בטפח אלא צריכה היא לפס ארבעה ומשהו בגובה עשרה ולהעמידו בפחות משלשה לאיזה דופן שירצה והרי יש כאן דופן שבעה עם הלבוד ומכאן הזהירו קצת מפרשים שלא לעשות פתחים בכל הקרנות שעל כל פנים צריכים אנו לשתי דפנות דעריבן אם לגמרי אם על ידי לבוד ואין צריך לומר שכל שאתה צריך להכשרה לצורת פתח אין לעשותה בקרן זוית שהרי אמרו בעירובין פתח שעשאו מן הצד אינו כלום ופי' בה גדולי הפוסקים בקרן זויות ומשם דפתחא בקרן זויות לא עבדי אינשי הא כל שאין להכשרה צורך בכך אינו אלא נוי בעלמא ואין קפידין בכך ומ"מ י"מ זו של עירובין בדרך אחרת ולפי מה שכתבנו שם לא נאמרה אלא בנפרץ בקרן זוית אבל כל שעשאו הוא לשם בכונת פתח ודאי פתחא הוא ושם יתבאר הענין בע"ה:

סוכה העשויה בשתים כהלכתן ועריבן שפסקנו בשלישית שלה שדיה בטפח החמירו בה בצד אחד ונאמרו על זה שלש לשונות שכולם חולקים זה בזה:

הלשון הראשון הוא שאמרו ואינה ניתרת אלא בצורת פתח לדעת זה אין קפידא בטפח אם ישנו שם או אינו אלא עיקר הכשרה בצורת פתח בצד שלישי והוא קנה מכאן וקנה מכאן וקנה על גביהן ופירשו בעירובין שקנה העליון אין צריך ליגע על אותם שבצדדים אלא אפילו רחוקים כמה מהם ובלבד שיהיו מצומצמים כנגדם ושיהיו קנים שבצדדים גבוהים עשרה אומרין בהם גוד אסיק והלשון השני וניתרת נמי בצורת פתח וללשון זה דיו ברוח שלישי או בטפח שוחק או בצורת פתח והלשון השלישי וצריכה נמי צורת פתח כלומר ואינה ניתרת אלא בשניהם וגדולי הפוסקים פסקו כלשון אחרון להצריך את שניהם ממה שהוזכר בגמ' ברב כהנא שהזקיק את עצמו לשניהם ולי נראה ברור לפסוק כלשון אמצעי דניתרת נמי בצורת פתח וצורת פתח זה יעשהו או בדופן שלישי או בדופן רביעי ויש אומרים דוקא באותו שהטפח בו ומ"מ כל שעשה את הדופן השלישי במשך שבעה אם לגמרי אם על ידי לבוד אין צריכה כלום ואפילו הדפנות האחרות משוכות כמה ולמדת שלא נאמרו לשונות אלו בסוכה העשויה כמבוי כלל שהרי פס ארבעה עם הלבוד עושהו דופן שלם הא לא הוצרכנו לצורת פתח אלא כשהוכשרה השלישית בטפח וזו חולקים לומר כן אף בפס ארבעה וקצת ראיה לדבריהם שלא נאמרו לשונות אלו בגמ' אלא אחר שתיהן ואף גדולי המחברים כתבוה כן אלא שאין הדברים נראין ולדברי הכל כל שיש לה שלש דפנות שלמות אין צורך לצורת פתח אפילו נסתמה מארבע רוחות ואי אפשר ליכנס לה אלא דרך ארובה כשרה:

ולענין ביאור הסוגיא י"מ בלשונות אלו שאין בהם אלא שתי מחלוקות ששני לשונות האחרונים הם פירוש לראשון כלומר זה שאמר אינה נתרת אלא בצורת פתח אי אפשר לפרשו כמשמעו שאם כן טפח למה הוזכר ואי אפשר לומר שרבא חולק בכך שהרי טפח זה בברייתא הוזכר אלא כך פירושו או שנתרת אף בצורת פתח או שצריכה גם כן צורת פתח וי"מ בלשון ראשון אין קפידא בטפח על הדרך שהוזכר ר"ל בטפח שוחק לעשות רוב דופן ע"י לבוד אלא דיו בטפח מצומצם סמוך לכותל לגמרי וצורת פתח עמו ואין נראה כן וגדולי הרבנים פירשו בו שיהא חולק את הטפח שוחק חציו מכאן וחציו מכאן וקנה על גביהן ואינו נראה שהרי צורת פתח דיו בקנה מכאן וקנה מכאן ועוד שהרי הגמרא הזכירה בו בפירוש שכונת הענין הוא להיות בו רוב דופן:

אע"פ שלענין שבת נאסר לטלטל מדרבנן בשלש מחיצות עד שיהיה שם לחי מצד רביעי כמו שביארנו בעירובין בשבת שבתוך החג מיהא אם עשה סוכה ברשות הרבים אע"פ שהסוכה אין לה אלא שלש דפנות או שתים כהלכתן ושלישית אפילו טפח וצורת פתח עמה על הדרך שביארנו מותר לטלטל בה וכן אם עשאה לפני פתחו מותר להוציא מביתו לסוכה שמתוך שהוא דופן לסוכה נעשה דופן לשבת שבה וגדולי הפוסקים לא הביאו שמועה זו ואף גדולי הדורות פירשו ששמועה זו לא נאמרה כראוי שאם הוא אומר שהוא דופן לענין שבת מן התורה ולפטור המטלטל בה בדיעבד אף בשאר שבתות כן שכל שלש מחיצות מדאורייתא מותר לטלטל וצורת פתח כדופן הוא מ"מ ואם להתיר אף מדרבנן ולמה שהרי אף כשתחשוב את הטפח ובצורת פתח כדופן גמור אין כאן אלא שלש מחיצות והם סוברים שעיקר מה שהשמיענו בזו הוא לדון טפח זה וצורת פתח שעמו כדופן גמור ואף כשראינו כן אין כאן אלא שלש מחיצות עד שפירשוה בטפח לבד בלא צורת פתח וללמדנו היתרה מן התורה לבד ולפטור את המטלטל בדיעבד שהרי הצורת פתח אינו אלא מדברי סופרים אבל מן התורה דיה בשלישית בטפח ואמר שאף לשבת שבתוך החג אם טלטל בזו בלא צורת פתח פטור וכן י"מ אותה אף מדרבנן וכשהצורת פתח ברוח אחת והטפח ברוח אחרת ועיקר הדברים כמו שכתבנו תחילה להתיר אף בדרבנן ובטפח וצורת פתח מצד אחד שמאחר ששלש דפנות הוכשרו לסוכה הוכשרו לשבת שבתוכה ואע"פ שלשון דופן נאמר בה פירושו הואיל ודופן זה דופן המכשיר לענין סוכה כך מכשיר לשבת שבה:

דופן סוכה כדופן שבת להתיר בה מחיצת שתי בלא ערב כהקפת קנים האמורה בראשון של עירובין שהוכשרה למחיצה אע"פ שאין עומד מרובה על הפרוץ או שאף הפרוץ מרובה ובלבד שלא יהא בין קנה לקנה שלשה טפחים שהרי נעשה הכל עומד מתורת לבוד ויש חומר בדופן שבת דעלמא מדופן סוכה שדופן שבת כל שיצא הפרוץ מתורת לבוד אין מתירין אלא בעומד כפרוץ שכך הכלל לענין שבת פרוץ מרובה אסור ופרוץ כעומד מותר בפרצת עשר או ביתר מעשר אם יש לפרצה צורת פתח אבל פרוץ מרובה אסור על כל פנים ובסוכה היו שם שתי דפנות ושלישית אפילו טפח ויש צורות פתחים בשתי הדפנות אע"פ שפרוץ מרובה כשר ובלבד בעשר אבל ביתר מעשר אע"פ שיש לו צורת פתח צריך לפרוץ כעומד וכן כתבוה גדולי המחברים אלא שבשם תלמוד המערב שמעתי שאף ביתר מעשר מותר בסוכה וכן הדין הואיל והתרת בו פרוץ מרובה אף ביתר מעשר כן וכן פסקוה גדולי הדורות שלפנינו ויש אומרים דוקא בשיש בקרנות משך שבעה לכל אחת מהקרנות הדבקות:

כבר ידעת שהמבוי הסתום שיש לו לחי מצד הרביעי אותו לחי נידון כמחיצה ומותר בו אף מדברי סופרים סיכך על גבי מבוי בצד ראשו שהלחי לשם והסכך רחוק מן הדופן האמצעי של מבוי שנמצאת עכשיו סוכה זו שתי דפנות זו כנגד זו ומן הדין היתה צריכה לפס ארבעה ומשהו על הדרך שכתבנו כשרה בלא פס ארבעה לאותו שבת שבתוך החג אבל לא לחול שמאחר שלחי זה נידון כמחיצה לענין שבת למחיצה רביעית כך נחשב דופן לענין סוכה למחיצה שלישית וגדולי הרבנים פירשוה במבוי מפולש וחוץ מכבודם אין הדברים כלום שהלחי למפולש אינו מחיצה להכשיר ואם מפני שהם עושים אותה מחיצה לחומרא לחייב את הזורק כל שאינה מחיצה להיתר טלטול אינו מחיצה לענין סוכה ומ"מ בזו דוקא במבוי שיש לו לחי אבל במבוי שאין לו לחי ויש לו קורה לא לא אמרו בלחי אלא מפני שהוא משום מחיצה אבל קורה שאינו אלא משום היכר לא:

בפירוש רש"י בד"ה ויעמידנו כנגד ראש תור כו' במקצוע צפונית מערבית באלכסון כו' עכ"ל לפירושו נראה שציור ראש תור כזה* וכ"ה במהרש"ל אבל לדברי התוס' שכתבו אהך דראש תור דאתי אוירא דהאי גיסא כו' א"א לקיים לפי ציור זה ובעל המאור כתב בזה דהרבה דעות ופירושים מתחלפין בשמועה זו והפי' שאנו סומכין עליו בזה הוא פרש"י כו' עכ"ל והפי' שכתב בעל המאור איננו מסכים לפרש"י שלפנינו כי לפי פירושו יהיה ראש תור דומיא דאמרינן בפרק המוכר את הבית מצר לו מצר א' ארוך וא' קצר אף כאן הקצר הטפח והארוך הוא היוצא והתם נמי אקשי ליה רב כהנא ורב אסי ויקנה כנגד ראש תור כו' עכ"ל וכן נוטים דברי הערוך בערך ראש ודברי המלחמות בפי' ראש תור ואף שהם חולקים בפירוש שמועה זו מ"מ אין אחד מהם שיפרש כמובן מפרש"י שלפנינו להעמיד הטפח באלכסון אלא שהטפח עומד בשוה בא' מן הצדדים או מצד מערב או דרום וממקום שכלה הטפח ימשך חוט באלכסון עד סוף הדופן הארוך שכנגדה והנראה דברי התוס' לשיטת בעל המאור דמעמידו נגד היוצא שמעמידו בסוף דופן האחת שיהא נראה דופן קצרה נגד ארוכה והקשו לו רב כהנא ורב אסי דאף אם ירחיק הטפח מהדופן יהיה הטפח הזה נראה כדופן ע"י ראש תור באלכסון נגד סוף דופן הארוכה שכנגדה וע"ז יפול קושית התוס' שפיר דאתי אוירא דהאי גיסא כו' ואפשר עד"ז ג"כ לפרש"י שלפנינו דתקשי לו דא"צ להעמידו בסוף הדופן האחד שיהא נראה כדופן קצרה נגד הארוכה דאף אם ירחיק מן הדופן ויעמידנו במערב בשוה לסוף דופן צפונית באלכסון נגד סוף דופן מזרחית יהיה נראה כדופן ובמקצוע צפונית מערבית כו' דנקט רש"י לאו ממש במקצוע אלא לפי שהוא שוה לדופן היוצא בקרן צפונית מערבית ואינו נוטה אלא באלכסון לסוף דופן היוצא בקרן מזרחית דרומית מקרי שפיר שהוא עומד במקצוע צפונית מערבית כזה* וכן להפך אם יעמידנו בדרום בשוה לסוף דופן מזרחית כזה * ולפ"ז יפול שפיר ג"כ קושיית התוס' דאתי אוירא דהאי גיסא כו' אבל לפי בעל המלחמות וכן לפ"א שכתב הערוך אדרבה יהיה נגד ראש תור דהיינו שיעמידנו בסמוך לדופן אחת ולא יפול בו קושיית התוס' כלל ודו"ק היטב:

בד"ה ואלו סוכה דשבת כו' נהי דמדרבנן אסור מדאורייתא מיהא מותר כו' עכ"ל פי' דאע"ג דמדרבנן אסור כיון דמדאורייתא מותר משום מצות סוכה התירו לטלטל ואליבא דר"י דמבוי מפולש הכשרו בלחי וכ"כ הרא"ש וכה"ג כתבו התוס' גבי פסי ביראות דמשום מצות סוכה התירו לטלטל וק"ל:

רש"י ד"ה ויעמידנו כנגד ראש תור ראש שורה במקצוע צפונית מעדבית באלכסון וכו' עד ומחזי כארבע מחיצות כו'. מתוך משמעות לשון רש"י שכתב ומחזי כד' מחיצות וגם מתוך לשון התוס' שכתבו אע"ג דאכיוצא בזה אמר פ"ק אתי אוירא רהאי גיסא וכו' נ"ל לצייר הצורה באופן זה א? ור"ל אם השתים מזרחית ודרומית אזי יעמיד אותו הטפח במקצוע צפונית מערבית ויהיה קצת נוטה לצד צפון וקצת נוטה לצד מערב ומחזי כאילו היה לו ג"כ דפנות לצפון ולמערב והיינו ד' מחיצות ואם השתים צפונית ומערבית כזה ב? אזי יעמיד הטפח במקצוע מזרחית דרומית (כזה?) וק"ל ובספר הח"ש ראיתי שצייר בענין אחר אבל לא יתיישב לפי ציורו לא פרש"י שכתב ומחזי כד' מחיצות ולא לשון התוס' שהקשו דלא אמרי' הכא אתי אוירא דהאי גיסא ודהאי גיסא ומבטל ליה ע"ש ודו"ק:

בפרש"י בד"ה ויעמידנו כנגד ראש תור במקצוע צפונית מערבית באלכסון או מזרחית דרומית כשהמחיצות מערבית צפונית כו' עכ"ל. לכאורה משמע דמאי דמפרש רש"י מעיקרא דיעמידנו במקצוע צפונית מערבית היינו כשהמחיצות מזרח ודרום וא"כ דא ודא א' היא אלא דמפירושו וציורו של מהרש"ל ז"ל נראה שהבין בכוונת רש"י ז"ל דהא דאמר מעיקרא דיעמידנו במקצוע צפונית מערבית קאי אמאי דמפרש רש"י לעיל דהמחיצות מזרח וצפון וא"כ יש לפרש כוונת רש"י דלא פסיקא ליה לפרש דברי המקשה בחד גוונא אלא דשניהם הן בכלל לשון ראש תור דהיינו אלכסון וא"כ יש לפרש הקושיא בא' משני פנים או שיעמידנו כנגד היוצא אצל צד הצפוני רק שיעמידנו באלכסון דמיחזי יותר כסתום לצד מערב וגם לצד דרום באלכסונו ובהכי אפשר דעדיף טפי להא מלתא דלא נימא אתי אוירא דהאי גיסא ודהאי גיסא כקושית התוס' או דטפי עדיף להעמיד במזרחית דרומית כשהמחיצות מערבית צפונית דאף על גב דאיכא למימר דאתי אוירא דהאי גיסא ודהאי גיסא כו' אפ"ה לא איכפת לן וכמו שתירצו התוספות ומכל מקום בהכי עדיף טפי דנראה כסתום מד' רוחות כך נראה לכאורה אלא דאכתי אין הלשון מדוקדק דלמה שני בלישנא לפרש אידך גיסא כשהמחיצות צפונית מערבית ואמאי לא מפרש בהאי נמי כשהמחיצות מזרחית צפונית כדלעיל ויעמידנו במקצוע מערבית דרומית לכך נראה עיקר כפירוש הראשון ויתכן להגיה בתחלת דבריו במקצוע דרומית מערבית ודו"ק:

בגמ' שתים כהלכתן אמר רבה וכן לשבת מיגו כו' נראה דרבה גרסי' בכל הנך דשמעתין ולא רבא דהא בהא דאיתיביה אביי מסיכך ע"ג מבוי שיש לו לחי מפרש רש"י דהיינו ממאי דס"ל לרבה גופיה לחי משום מחיצה והיינו לרבה דאית ליה הכי בפ"ק דעירובין דף י"ב ע"ב אבל רבא סובר התם דלחי משום היכרא והכי איתא נמי להדיא שם בפלוגתא דאביי ורבא בלחי העומד מאליו דאביי לטעמיה דלחי משום מחיצה ורבא לטעמיה דלחי משום היכרא ואם כן ע"כ גרסינן בשמעתין רבה וכן נראה מלשון הרא"ש והר"ן ז"ל שנפל הטעות בדפוס בכל הגמרות וכן בלשון הרא"ש ז"ל גופא ואף על גב דאמר ליה אביי והא את הוא דאמרת ולכאורה לרבה לא הו"ל למימר הכי אלא והא מר הוא דאמר מ"מ נראה דרש"י ז"ל הרגיש בזה בשינוי לשונו לפרש והא מר משום מיגו אית ליה הכא ודו"ק:

אלא דאכתי צריך לי עיון בלשון הרא"ש ז"ל שכתב ואע"ג דקאמר התם רבה אמר א' זה וא' זה משום היכר רבא גרסינן התם שהיה תלמידו של רב יהודה והאיך יתכן לומר כן דהא ביום שמת רב יהודה נולד רבא כדאיתא בפרק עשרה יוחסין ובלא"ה לא הבנתי לשון הרא"ש ז"ל בזה דהא בהאי סוגיא דרב יהודה גרסינן וכן אמר רבה לחי משום מחיצה וקורה משום היכר ורבא אמר א' זה וא' זה משום היכר וא"כ ע"כ חד מינייהו רבה ואידך רבא ובמאי דפרישית הכא דגרסינן רבה א"ש הא דקאמר מיגו דהוי דופן לסוכה הוי דופן לשבת דאי גרסינן רבא מאי קמ"ל פשיטא דהא מסקינן בסמוך דלרבא בסוכה בעי נמי צורת הפתח וכיון דאיכא צורת הפתח אפילו בלא מיגו מהני לענין שבת דעלמא נמי אבל לרבה איכא למימר דלא סבירא ליה כי האי לישנא דרבא אלא כאידך לישנא דטפח לחוד נמי מהני ובזה יש ליישב שיטת הרי"ף ז"ל שהשמיט האי מימרא דוכן לשבת משום דלמאי דקי"ל דבסוכה לא מהני טפח אלא בהדי צורת הפתח תו לא שייך האי מימרא כלל כדפרישית ויש לתמוה על הר"ן ז"ל שלא פי' כן בכוונת הרי"ף ז"ל ודו"ק:

בפירש"י בד"ה וכן לשבת אע"פ שצריך לשבת ג' מחיצות ליעשות רה"י כו' ואע"ג דבשאר שבתות לא מישתרי כו' עכ"ל. נראה דהא דבשבת בעינן ג' מחיצות ולחי היינו מדרבנן דבשתי מחיצות ולחי א' משתרי לטלטל אבל מדאורייתא וודאי בכל שבתות משתרי דאע"ג דקי"ל ג' מחיצות דאורייתא מ"מ הא קי"ל לחי משום מחיצה וא"כ לא גרע האי טפח שמעמידו אצל היוצא מלחי משהו וכדפרישית בסמוך דרבה גרסינן הכא ואית ליה בהדיא לחי משום מחיצה ומה"ט אית ליה לרבה דזורק למבוי מפולש שיש לו לחי חייב בעירובין דף י"ג וכדמוכח מפירש"י בסמוך וכדפרישית אלא דאפילו הכי אסור מדרבנן ומ"מ בשבת של סוכות שרינן לה ע"י מיגו ואפילו אי גרסינן רבא דלחי לאו משום מחיצה אפ"ה י"ל דאף למ"ד ג' מחיצות דאורייתא היינו לענין דבשתי מחיצות לא הוי רה"י גמור לחייב הזורק לתוכו מר"ה אבל מ"מ ר"ה נמי לא הוי כיון דאיכא שתי מחיצות מעליא אם כן לא דמי לדגלי מדבר היכא שאינו מפולש ממש לרה"ר. ועוד דלא גרע מרה"ר מקורה ע"י הסכך. אלא כרמלית הוי דאסור לטלטל מדרבנן ובסוכות שרינן ע"י מיגו ומה שיש לדקדק בזה מסוגיא דעירובין גבי הזורק לבין הפסין ישבתי בעזה"י לנכון ואין כאן מקומו להאריך כיון דבלא"ה נראה ברור דגרסינן רבה והכי קי"ל להלכה דלחי משום מחיצה דקי"ל כאביי בלחי העומד מאליו ביע"ל קג"ם והוצרכתי לפרש כן משום דנ"ל דוחק גדול לומר דשרינן איסורי דאורייתא דשבת וסוכה משום מיגו דמאי חזית למימר לקולא נימא לחומרא איפכא כמו שהקשה הר"ן ז"ל ומה שתירץ בזה דכיון שאמרה תורה חג הסוכות תעשה לך שבעת ימים אין לנו לומר שיהא אסור לטלטל בה בשבת דאם כן אינה ראויה לשבעה כו' ע"ש נ"ל דוחק גדול דאטו סתם מצות סוכה שציותה התורה היינו שיעשנה ברשות הרבים ממש דהא לרבי אליעזר פסולה ואפילו לחכמים דמכשרי מ"מ לאו אורחא דמלתא לעשותה ברה"ר גמורה אלא בחצר או במבוי דהוי כרמלית וכ"ש למאי דפרישית בסמוך דלקושטא דמלתא בשתים כהלכתן נמי לא הוי רה"ר גמור אלא כרמלית וכ"ש למאי דקי"ל לחי משום מחיצה ורבה גופא ס"ל הכי וכמ"ש הר"ן ז"ל בעצמו דנראה דגריס בשמעתין רבה ע"ש ונהי שהר"ן ז"ל נדחק לפרש מימרא דרבה בשמעתין בפרוץ מרובה דבשבת דעלמא לא מהני לחי ואפ"ה על ידי מיגו שרינן לה בשבת דסוכה דמלבד שהוא דוחק אכתי לא מתרצה קושייתו דהיא גופא תיקשי מנ"ל דסוכה דקרא איירי בכה"ג עד שנקל בזה לומר דע"כ התירה התורה איסור שבת שהוא בסקילה לפי פירושו ע"י מיגו. ובר מן דין נראה לפענ"ד אפילו בפרוץ מרובה על העומד דלא מהני לחי לעניין שבת מ"מ לאו ר"ה גמורה היא דמה"ת הא לא דמי לדגלי מדבר ועוד דלא גרע מפסי ביראות ואין להאריך בזה כאן דלענ"ד דבר ברור הוא בכל הסוגיא דעירובין והא דאמרינן התם כי אגמריה רחמנא למשה לא תיפרוץ רובא היינו לענין דלהוי רה"י גמור לחייב הזורק לתוכו או דעיקר הלכתא דפרוץ מרובה מדאורייתא היינו לענין כלאים כדמשמע שם בסוגיא. אח"ז ראיתי בחדושי הריטב"א לעירובין שהקשה כן בשם התוספות רוצין לדקדק דפרוץ מרובה בשבת אסור מדאורייתא והקשו דאטו מי גרע מפסי ביראות ותירץ שם מ"מ לענ"ד אין זה מוכרח דאיכא למימר כדפרישית וסברא דהכא מסייע לי ועדיין צ"ע:

ועוד דבלא"ה מקשה אביי שפיר מפרוץ מרובה על העומד שאינו ברה"ר אלא בחצר שבמבוי דמסתמא בהכי איירי כדאיתא בפ"ק דעירובין דף י' הואיל דפרוץ מרובה אוסר החצר. ובכך אני מפרש בפשיטות הא דאיתיביה אביי מפרוץ מרובה על העומד דנימא מיגו לענין שבת והיינו נמי כדפרישית כיון דבלא"ה בשבתות דעלמא לא הוי אלא איסורא דרבנן בכרמלית הוה ואתי לאחלופי לטלטל בר"ה וכיון דשרינן ליה לענין סוכה תו לא אתי לאחלופי ברה"ר כל זה נ"ל ברור בעזה"י אף דמפירושי הקדמונים אינו מבואר וראיתי להר"ן ז"ל שכתב שהאריך בחדושיו דא"א לומר דלא שרינן בשמעתין מטעם מיגו אלא איסורא דרבנן ואנו לא זכינו לביאוריו בחידושי גמרא דסוכה אלא דנראה לי דקשיא ליה קושית התוספות בסמוך בענין מיגו דטפח שוחק ובסמוך אבאר בעזה"י לנכון כפי שהורני מן השמים או משום דפשיטא ליה דפרוץ מרובה על העומד אסור בשבת מדאורייתא כמ"ש להדיא ולענ"ד יראה דליתא כדפרישית ודו"ק היטב:

בד"ה מה שאין כן בסוכה דסגי לה בשתים כהלכתן כו' ואפילו יש לה שתי פתחים כו' עכ"ל. ולכאורה לשון מיותר הוא דבפשיטות הו"מ לפרש דפרוץ מרובה לעולם כשר בסוכה. ונלע"ד בזה דרש"י סובר דהא דפשיטא לן דפרוץ מרובה דכשר בסוכה לאו משום דהכי גמירי הלכתא אלא מסברא פשיטא לן הכי כיון דאכשר רחמנא שתים כהלכתן ושלישית טפח ומסתמא היינו אפילו אם יש פתחים באותן השתים דהכי אורחא דמלתא אפ"ה כשר אלמא דפרוץ מרובה כשר לעולם כנ"ל. ובהכי א"ש הא דמקשינן בסמוך דליתני נמי סיכך על גבי לחי במבוי מפולש כשר לפי פירש"י דמאי קושיא דלמא אתי ברייתא כר"ש דבעי ג' דפנות כהלכתן וא"כ לא שייך למיתני הכי דהא כולה סוגיא דלעיל בשמעתין הוי אליבא דרבנן דוקא ולפי מה שכתבתי א"ש דע"כ ברייתא לא מתוקמי כר"ש דלדידיה פרוץ מרובה נמי פסול מדמצריך שלשה דפנות כנ"ל נכון:

גמ' כנגד ראש תור מלשון המשנה כלאים פ"ב מ"ז:

שם שתיק רב כעין זה ביצה דף ו ע"א ודף לז ע"ב ב"ק דף יא ע"א ב"מ דף סט ע"ב: