מסכת סוכה דף נ״ב עמוד ב׳

רע כל היום כל היום רעתו מתוספת:

ה' לא יעזבנו בידו בתריה כתיב:

מנוול זה יצר הרע:

לכו למים נמשלה תורה למים וכתיב אבנים שחקו מים:

דברי כאש והאש מפעפע את הברזל והיינו מתפוצץ שהניצוצות ניתזין ממנו:

עבדו יצה"ר הוא עבדו של אדם שאם רצה הרי הוא מסור בידו שנאמר ואתה תמשל בו:

באטב"ח אלפא ביתא הוא א"ט ב"ח ג"ז ד"ו הרי עשיריות י"צ כ"פ ל"ע מ"ס הרי מאות ק"ץ ר"ף ש"ן ת"ם הרי אלפים ונשארו הנ"ך שלא היה לה"א בן זוג בעשיריות ולא לנו"ן בן זוג במאות לפי סדר האותיות ולא לכ"ף בן זוג באלפים וחברם יחד נמצא דרך אלף בית זה סהדה מנון סמ"ך מן מ"ס במקום מ"ם ה"א מן ה"ן במקום נו"ן דלי"ת מן ד"ו במקום וי"ו ועוד ה' במקום נו"ן:

התעם תעות בעלמא:

אם ברזל הוא מתפוצץ שנאמר וכפטיש יפוצץ סלע ותימה הא משמע שהפטיש הוא ברזל מפוצץ סלע וכמו כן קשה פרק אחד דיני ממונות (סנהדרין דף לד. ושם:) דקאמרינן מה ברזל מתחלק לכמה ניצוצות אף מקרא אחד יוצא לכמה טעמים וכן קשיא במסכת שבת פרק אמר רבי עקיבא (שבת דף פח: ושם) מה פטיש זה מתחלק לכמה ניצוצות אף כל דיבור ודיבור שיצא מפי הקב"ה מתחלק לשבעים לשון ובההיא דסנהדרין היה מגיה רבינו שמואל מחלק ולא גרסינן מתחלק ולא יתכן להגיה כן כלל דמה לו להזכיר הפטיש ה"ל למימר מה סלע מתחלק ועוד בהך דשמעתין משמע שהברזל מתפוצץ ואית דגריס הכא אם ברזל הוא מפעפע שנאמר הלא כה דברי כאש ואש מפעפע את הברזל ואם סלע הוא מתפוצץ שנאמר וכפטיש יפוצץ סלע ורבינו תם מקיים גירסת הספרים ומפרש וכפטיש יפוצץ סלע שהסלע מפוצץ את הברזל כדאמרינן במדרש (אגדה) מעשה באחד שקנה סנפירין ובא לבדקו נתנו על הסדן והכה בקורנס נבקע הסדן ונחלק הקורנס וסנפירין לא נחלק ממקומו היינו הוא דכתיב וכפטיש יפוצץ סלע הסלע יפוצץ את הפטיש וסנפירין הוא אבן ספיר ואע"ג דלא כתב יפוצצו סלע הרבה פסוקים יש בענין זה אבנים שחקו מים (איוב י״ד:י״ט) פירושו שחקו אותן מים וקצת קשה דהכא מדמה פטיש ליצה"ר ובהנהו מדמי פטיש לדברי תורה בסנהדרין ובשבת ושמא ה"ט דמקרא אחד יוצא לכמה טעמים וקשה לפירוש ר"ת דבריש מסכת תענית (דף ד.) אמר כל תלמיד חכם שאינו קשה כברזל אינו תלמיד חכם שנאמר כפטיש יפוצץ סלע אלמא פטיש קשה ומפוצץ את הסלע:

משביעו שמרבה בתשמיש ביום ובלילה דהא מייתי לה בחלק (סנהדרין דף קז.) גבי. עובדא דדוד שאמר בחנני ה' ונסני דקאמר מיד לעת ערב ויקם דוד מעל משכבו ואמר רב יהודה אמר רב שהפך משכבו של לילה למשכבו של יום ונתעלמה ממנו הלכה דאמר רבי יוחנן אבר קטן יש בו באדם:

וכל הגדול מחבירו יצרו גדול הימנו ומתגבר עליו להמיתו שנאמר צופה רשע לצדיק וגו' אם פגע בך מנוול זה פירוש הוא יצה"ר משכהו לבית המדרש. אם וכו' וה' לא יעזבנו בידו. שכן בא"ט ב"ח קורין לסהדה מנון פירוש כגון א"ת ב"ש ג"ר ד"ק. וא"ל ב"ם ג"ן ד"ס וכיוצא בהן. ואלו האותיות של א"ט ב"ח כה הן א"ט ב"ח ג"ז ד"ו י"צ כ"ף ל"ע מ"ס ק"ת ר"ש. הן האותיות שאצל סמ"ך ה"א דל"ת ה"א שהוא סהדה יבא מהן מנון וכן חילוף.

אמר רבא בתחלה קראו הלך ובסוף קראו אורח ובסוף איש שנאמר ויבא הלך לאיש העשיר וגו'.

א"ר יוחנן אבר יש באדם מרעיבו שבע משביעו רעב ד' הקב"ה מתחרט שבראן באלו יש הרעה אלו הן כשדים וישמעאלים גלות ויצה"ר כשדים הן ארץ כשדים זה העם לא היה אילמלא ג' מקראות הללו נתמוטטו רגלי שונאי ישראל ואשר הרעותי וכתיב כי הנה כחומר ביד היוצר וגו' וכתיב והסירותי וגו'.

רב פפא אמר האי נמי דכתיב ואת רוחי אתן וגו' ד' חרשים משיח בן דוד משיח בן יוסף אליהו וכהן צדק. (ד' חרשים משיח בן דוד שבעה רועים משיח בן יוסף) שבעה רועים דוד באמצע אדם שת מתושלח מימינו אברהם יעקב ומשה משמאלו [שמונה נסיכי אדם ישי שאול ושמואל.

עמוס צפניה חזקיהו ואליהו ומשיח פיס' ומנורות של זהב היו שם. וספלין בראשיהם כו' ד' ילדים מפרחי כהונה ובידיהן כדי שמן של ק"כ לוג ואוקימנא ביד כל אחד כד שמן של ל' לוג הכל ק"כ לוג. ואלו הילדים שהיו עולין בסולמות ובידיהן כד של ל' לוג היו משובחין מבן מרתא בת בייתוס שהיה נוטל ב' יריכות של שור גדול הלקוח באלף כסף בידו אחת ומהלך עקב בצד גודל ועולה בהן במזבח שהכהן היה עולה בכבש שאינו זקוף. ואלו הילדים כשהן זקופין: פיס' מבלאי מכנסי הכהנים ומהמייניהם היו מפקיעין: ירושלמי מבלאי מכנסי כ"ג היו מדליקין נרות שבפנים ממכנסי כהן הדיוט היו מדליקין נרות מבחוץ כתיב להעלות נר תמיד שיערו לומר אין לך דבר שעושה שלהבת אלא פשתים. מהו מפקיעין תירגם ר' חגי מפשילין:

ג״ה בני אם פגע בך מנוול זה משכהו לבית המדרש אם אבן הוא נימוח אם ברזל הוא מתפוצץ שנאמר הלא כה דברי כאש נאם ה׳‎ וכפטיש יפוצץ סלע וה״פ אם אבן היא נימוח ע״י התורה שנמשלה למים והמים שוחקין את האבנים כדכתיב אבנים שחקו מים ואם ברזל הוא מתפוצץ כסלע הקשה שהוא מפוצץ את הפטים וז״ש וכפטיש יפוצץ סלע כלומר כפטיש שיפוצצנו הסלע ואינו נכון שהכתוב מדמה ד״ת לפטיש והוא צריך שיהא מפצץ ולא מתפוצץ ואית דגרסי אם אבן הוא מתפוצץ ואם ברזל הוא נימוח פי׳‎ שד״ת כאש שמחממים את הברזל וממחין אותו כדכתיב הלא כה דברי כאש וכן ד״ת כפטיש החזק שמפוצץ אבני הסלע כדכתיב וכפטיש יפוצץ סלע וזה נכון:

ד"ה אם ברזל וכו' ובההיא דסנהדדין היה מגיה רבינו שמואל מחלק ור"ל ולא שמדמה התורה לברזל שהוא הפטיש אלא שמדמה אותו לסלע:

תָּנָא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בְּנִי, אִם פָּגַע בְּךָ מְנֻוָּל זֶה, מָשְׁכֵהוּ לְבֵית הַמִּדְרָשׁ. יש לדקדק הוה ליה למימר 'בְּרַח וְהִכָּנֵס לְבֵית הַמִּדְרָשׁ' ולשון 'מָשְׁכֵהוּ' משמע שיוליכהו לבית המדרש, ומה יעשה בו שם? ונראה לי בס"ד הכונה דרך משל, יבא יצר הרע בבוקר ויאמר לאדם היום הרוח טוב צא לשדות וכרמים וטייל שם או היום יש מראה עונג במקום פלוני ונקבצים שם אנשים ונשים לך וטייל שם וכיוצא בזה, אם יאמר אדם: לא כי אלא אלך לבית המדרש! אז היצר הרע שהוא השטן יעשה לו עכבות מבחוץ מינים ממינים שונים. כיצד יעשה? יאמר ליצר הן כן אעשה כאשר דברת! וכשיצא מביתו אומר בפירוש שהולך לטיול דנמצאת הליכתו הוא עם היצר הרע ביחד שמראה לו שהוא הולך עמו על פי עצתו ואחר שיגיע לפתח בית המדרש אז ישמט ויכנס שם ונמצא משך אותו עד פתח בית המדרש וזהו שאמר 'מָשְׁכֵהוּ לְבֵית הַמִּדְרָשׁ'.

אִם אֶבֶן הוּא, נִמּוֹחַ. אִם בַּרְזֶל הוּא מִתְפּוֹצֵץ. נראה לי בס"ד נקיט שתי דמיונות אבן וברזל כי שתי מיני יצר הרע הם, אחד על מצות עשה וזה קורא אותו בשם אבן כי מטמטם לבו של אדם ולא יניח לו תאוה לקיים מצות עשה, ואחד על ביטול מצות לא תעשה שמיעצו לעשות איסור להכריתו מן הקדושה דנמצא עצתו היא כברזל שחותך וכורת. או יובן בס"ד אבן וברזל רמז לשני מיני מצודות של יצר הרע האחת העושר שמעשירו כדי שיבעט כי הוא שטן הוא יצר הרע וזו תדמה לברזל ששולט בכל, כן העשיר שולט בעושרו על כל אדם, והאחת העוני שמרושש אותו כדי שיבעט, וזה ידמה לאבן שהכל דשים עליה כן העני הכל דשים בו. ועיין מה שכתבתי בס"ד במאמרים אלו בגמרא דקידושין דף למ"ד.

(משלי כט, כא) "מְפַנֵּק מִנֹּעַר עַבְדּוֹ, וְאַחֲרִיתוֹ יִהְיֶה מָנוֹן" שֶׁכֵּן בְּ'אטב"ח' דְּבֵי רַבִּי חִיָּא קוֹרִין לְ'סַהֲדָה ': 'מָנוֹן '. יש להקשות למה הזכירו בחילוף אותיות? ולא עוד אלא שהוא חלוף סַהֲדָה שהוא תרגום של עד, והוה ליה למימר 'וְאַחֲרִיתוֹ יִהְיֶה עַד'? ונראה לי בס"ד אמר 'מָנוֹן' לרמוז בזה לפי דרכו עוד ענין אחר לומר כי סופו יתגבר עליו בשם השלישי משבעה שמות שלו שהוא שם 'טָמֵא' [50] שמספרו נו"ן כי שם זה קשה מכל שמות היצר הרע כי הוא מספר נו"ן שערי טומאה ולכן אמר 'מנון' תניח חיר"ק תחת מִ' ותהיה אות השימוש ועיקר התיבה נוּן רוצה לומר יִהְיֶה אַחֲרִיתוֹ מִשֵּׁם נוּן שהוא שם 'טָמֵא' והוא ראש שמו של נחש הקדמוני לכך נחש התחתון ארס שלו בראשו. או אותיות 'מָנוֹן' יש בתוכם גם כן מנון רוצה לומר במלואם לרמוז שיתחלק לשני סהדה אחד מצד יצר המתהוה מן החומר ואחד מצד יצר הנמשך ובא מהקליפה כאמור לעיל ונעשו ב' עדים בדבר.

בִּתְחִלָּה קְרָאוֹ 'הֵלֶךְ ', וְלִבְסוֹף קְרָאוֹ 'אוֹרֵחַ', וְלִבְסוֹף קְרָאוֹ 'אִישׁ '. נראה לי בס"ד סופי תיבות 'הֵלֶךְ אוֹרֵחַ אִישׁ' חֹשֶׁךְ, שמחשיך לאדם וזה החשך יהיה בסוף לכך נרמז בסופי תיבות. גם הוא אותיות שָׁכַח, שנשכחו דברי תורה ומוסר. גם הוא אותיות כָּחַשׁ, שמכחישו ומזיקו ובאמצע יש לרי, רמז לקליפה הנקראת לר"י וראשי תיבות בגימטריא ז' רמז לשבעה שמות שהם שבעה כוחות טומאה שיש לו.

אֵבֶר קָטָן יֵשׁ בּוֹ בָּאָדָם, מַשְׂבִּיעוֹ רָעֵב, מַרְעִיבוֹ שָׂבֵעַ נראה לי בס"ד יש באדם צלם מאותיות שם הוי"ה בפנימיותו וצלם מאותיות שם אלקים בחיצוניותו ושניהם נגמרין בעטרה של האבר הזה ולכן חיבור שני שמות הוי"ה אלקים שהם אחד בפנימיות ואחד בחיצניות אם תמלאם במלוי יודי"ן יהיו שבע שהם ע"ב ש' שבע שהם ע"ב ש' ואם תמלא שם הוי"ה ביודי"ן [יו"ד ה"י וי"ו ה"י = 72] ושם אלקים בריבוע [אֱלֹקִים בריבוע הוא כזה: א, א״ל, אל״ה, אלה״י, אלהי״ם = 200] יהיה צירוף 'רעב' שהוא ר' מספר שם אלקים וע"ב מספר שם הוי"ה.

אַרְבָּעָה, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִתְחָרֵט עֲלֵיהֶם עַל שֶׁבְּרָאָם, אֵלּוּ הֵן כַּשְׂדִּיִּים, וְיֵצֶר הָרַע, יִשְׁמָעֵאל, גָּלוּת. ודאי לא שייך חרטה אצלו יתברך כי הוא צופה עתידות ויודע נסתרות צופה ומביט עד סוף כל הדורות! אך נקיט לשון חרטה לברר חובה שלהם כי יֵצֶר הָרַע יאמר שבראו הקב"ה להחטיא על כן מאחר שעשה שליחותו יתברך ראוי שיקבל שכר, לכך אמר הקב"ה לשון חרטה ביצר הרע להראות שאין לו רצון במלאכתו של יצר הרע ואין נחשב לו שעשה רצון השי"ת אלא אדרבה להפך! וכן בְּגָלוּת יאמרו אומות העולם מאחר שהקב"ה גזר על ישראל גלות ושעבוד עשינו רצונו ויש לנו שכר, לכך אמר הקב"ה על הגלות לשון חרטה להראות שלא עשו רצונו בזה! וכן כַּשְׂדִּיִּים שהיו בעלי עצה לנבוכדנצר הרשע להביאו להחריב ירושלים יאמרו מאחר שהנביאים נתנבאו בחרבנה יפה עשינו בעצה ויש לנו שכר, לכך נאמר על מציאותם בעולם לשון חרטה להראות שאין לו יתברך רצון בהם כלל! וכן יִשְׁמָעֵאל כיון שאמר אברהם אבינו ע"ה (בראשית יז, יח) 'לוּ יִשְׁמָעֵאל יִחְיֶה לְפָנֶיךָ' והשיב לו וּלְיִשְׁמָעֵאל שְׁמַעְתִּיךָ הִנֵּה בֵּרַכְתִּי אֹתוֹ וכו' יאמר יש להקב"ה רצון בי וחביב אני לפניו כי אברהם בקש שיחיה בלבד והקב"ה הוסיף לו יותר על בקשתו, לכך במציאות ישמעאל בעולם אמר לשון חרטה להראות כי הוא מאוס לפני הקב"ה!

(זכריה ב, ג) "וַיַּרְאֵנִי ה' אַרְבָּעָה חָרָשִׁים " מַאן נִינְהוּ 'אַרְבָּעָה חָרָשִׁים'? אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן חֲסִידָא: זֶה מָשִׁיחַ בֶּן דָּוִד, וּמָשִׁיחַ בֶּן יוֹסֵף, וְאֵלִיָּהוּ, וְכֹהֵן צֶדֶק. נראה לי בס"ד ארבעתם רמוזים בתיבת 'חָרָשִׁים' שיש בתיבה זו אותיות משיח [ חָ רָ שִׁים ] דקאי על משיח בן דוד ומשיח בן יוסף, ויש גם כן בתיבה זו אותיות שם [חָרָ שִׁים ] זה שם בן נח שהוא מלכי צדק, ויש גם כן בתיבה זו אותיות חי [ חָ רָשִׁ י ם] רמז לאליהו זכור לטוב שנשאר חי ועלה חי לשמים.

מַאן נִינְהוּ "שִׁבְעָה רֹעִים"? דָּוִד בַּאֶמְצַע, אָדָם, שֵׁת, וּמְתוּשֶׁלַח מִימִינוֹ אַבְרָהָם, וְיַעֲקֹב, וּמֹשֶׁה מִשְּׂמֹאלוֹ וּמַאן נִינְהוּ "שְׁמֹנָה נְסִיכֵי אָדָם"? יִשַׁי, וְשָׁאוּל, וּשְׁמוּאֵל, וְעָמוֹס, צְפַנְיָה, חִזְקִיָּהוּ, וְאֵלִיָּהוּ, וּמָשִׁיחַ. הנה ודאי קבלה היא זו ביד רז"ל שיהיו על סדר זה, אך קשה איך יהיה דוד המלך ע"ה גדול מכולם? ועוד איך אברהם יעקב משה יהיו משמאל ולא בימין? ונראה לי בס"ד על דרך שאמרו על אליהו זכור לטוב אשר יתגלה בכל מילה ומילה שאינו בא כולו אלא רק חלק ממנו שיתחלק לכמה חלקים, ולכן יבא באלף מילות ויותר אשר יזדמנו ברגע אחד שבכל מילה יבא חלק אחד ממנו ואין כל החלקים שוים שבכל מילה יתחלק בחלק גדול לפי ערך בעלי המצוה, וכן כאן הרועים אשר יתגלו לעתיד ודוד באמצע, לא יבא כל אחד ואחד כולו אלא חלק אחד ממנו כפי מה שראוי לבא על פי חכמתו יתברך ורצונו הפשוט ואין החלקים שוים, ואפשר כי השלשה שהם מימין יבואו בחלקים גדולים והשלשה אשר משמאל יבואו בחלקים קטנים וחלק דוד המלך ע"ה אשר באמצע יבא יותר גדול או אפשר שיבא כולו. ונראה לי בס"ד בזה קיים בו השי"ת הבטחתו מה שאמר (תהלים פט, לז) 'וְכִסְאוֹ כַשֶּׁמֶשׁ נֶגְדִּי' שיהיה דוגמת החמה בשבעה כוכבי לכת שהם שַׁצַ"ם חַנְכַּ"ל [שבתאי, צדק, מאדים, חמה, נוגה, כוכב, לבנה] דחמה באמצע כן הוא באמצע. ומה שמנה את המשיח בנסיכים לבסוף נראה דקאי על משיח בן יוסף, או כי הנסיכים מני להו על סדר הדורות שלהם ולא נקיט להו על סדר ישיבתם ואין הכי נמי סדר ישיבתם יהיה כפי מעלתם. ונראה לי בס"ד כי יעשה הקב"ה כן לעתיד שיהיה דוד המלך ע"ה יושב באמצע במקום מלך ויהיו גדולי עולם מימינו וגדולי עולם משמאלו כדי לקיים 'מַאן דְּאִיהוּ זְעֵיר אִיהוּ רַב' ששילם לו הקב"ה כבוד בשביל דברי ענוה שדיבר על עצמו דאמרו רז"ל במדרש שוחר טוב אמר דוד אין לי לישב במקום גדולים כי יודע אני בעצמי אלא יהיו אברהם יצחק ויעקב בטרקלין ומשה ואהרן בקיטון ואני מקומי בסף הדא הוא דכתיב (תהלים פד, יא) 'בָּחַרְתִּי הִסְתּוֹפֵף בְּבֵית אֱלֹקַי' עד כאן. ופרשתי בס"ד המאמר שדיבר כנגד אחיזתם דהאבות בחג"ת [חסד גבורה תפארת] שהם ג' אמצעיות ומשה ואהרן בנצח והוד ודוד במלכות סופא דכל דרגין כי לכן נקראת שער ולכן אומר (תהלים נא, יז) 'אֲדֹנָי שְׂפָתַי תִּפְתָּח' [כלומר שם אֲדֹנָי במלואו גימטריא תרע"א 671, שהוא תרגום של שער ] והוא בענותו אמר בסף ממש לכן עשה לו הקב"ה הכבוד הזה לעתיד שיהא יושב כמלך בגדוד הוא באמצע וגדולי עולם מימינו וגדולי עולם משמאלו שבכללם אברהם ויעקב ומשה. ונראה לי שבעה רועים כנגד תורה שבכתב שהיא שבעה ספרים כמו שאמרו רז"ל (שבת קטו:) על פסוק (משלי ט, א) 'חָצְבָה עַמּוּדֶיהָ שִׁבְעָה' ושמנה נסיכים כנגד תורה שבעל פה שיש בה שמנה דרגין שהם כשר ופסול, חייב וזכאי, טהור וטמא, אסור ומותר.