דף ביאור

מסכת פסחים דף פ״ג עמוד ב׳

דף זה מרכז את הביאור על יחידת המקור: פירושי המפרשים כלשונם, המקורות שהטקסט מצטט, החכמים הנזכרים בו וקישורים ישירים חזרה לטקסט.

לטקסט המלא במקור

תלמוד בבלי · מפת הדף

מסכת פסחים דף פ״ג עמוד ב׳

מסכת פסחים דף פ״ג עמוד ב׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 14 קטעים ממוספרים, כ־267 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

רש"י

שמצאן צבורין צבורין ובדק עליונים ומצאן חלוצין:

עצמות קדשים לא בעו למיבדק תחתונים אבל עצמות פסח בעו למיבדק כולהו ובהא פליג רב זביד אדרב נחמן דאי מצאן חלוצין לא חמיר שימוש נותר כולי האי להצריכו שריפה מספק ולומר בתר איסורייהו חלצינהו:

כל הגידין בשר הרי הן כבשר ונימנין עליהן בפסח ויוצא ידי חובתו:

חוץ מגידי צואר שהוא אצל הרחב וקשה ועץ בעלמא הוא:

הני גידין דקאמר עיקרן ותחלתן לשריפה היכי דמי:

ואי דאייתור ע"י שנתעצלו באכילתן היינו נותר:

אלא פשיטא בגידי צואר קאמר ומשום שאין נאכלין מחמת קשיין מני להו בהדי עצמות וקאמר דעיקרן לשריפה דמסתמא לא אכיל להו:

אי אמרת בשלמא בשר נינהו ואי אכיל להו נפיק בהו אמטו להכי בעי שריפה כו':

ועוד 17 קטעי פירוש על דף זה.

Rashi on Pesachim 83b · Sefaria

תוספות

אי אמרת בשלמא בשר נינהו כו' ואין להקשות אי בשר נינהו ליכלינהו דלאו בשר גמור הוא שיהא טעמם כטעם בשר מיהו לענין שריפה בעי למימר דליהוו בשר:

לא נצרכא אלא לשומנו קשה דבריש גיד הנשה (חולין פט.) פריך וסבר תנא דידן אין בגידין בנותן טעם והא תנן ירך שנתבשל בה גיד הנשה אם יש בה בנותן טעם אסור והשתא דילמא הא דקתני אם יש בה בנותן טעם משום שומנו דגיד הנשה קאמר דהכא קרי ליה גיד ושם פירשתי:

ליתן בקר שני לשריפתו וא"ת אי אסור לשורפו בליל מוצאי י"ט עד הבקר היכי מוכח דאין שריפת קדשים דוחה י"ט הא על כרחיך גזירת הכתוב היא דהא אפי' בלילה שהוא חול אסור לשורפו וי"ל דכיון דאסור לשורפו בבוקר ראשון ילפינן שפיר דאין שריפת קדשים דוחה י"ט והא דאסור לשורפו בליל מוצאי י"ט אין תימ' שכן מצינו בשלמים שאין נאכלים לאור שלישי ואפ"ה אין נשרפין עד היום כדאמרי' בריש מכילתין (דף ג.):

ולא עולת חול בשבת כו' משמע הכא דאיברי חול אין קריבין בשבת ולא בי"ט וקשה דבסוף פרק טרף בקלפי (יומא מו.) אמר אברי חול שנתותרו עושה להן מערכה בפני עצמן וסודרן אפילו בשבת ואפי' לרב הונא דפליג התם היינו דאינו עושה מערכה בפני עצמן אבל דברי הכל סודרן על המערכה גדולה כן צריך לפרש שם וכן בסוף פ"ק דשבת (דף כ.) דריש בכל מושבותיכם אי אתה מבעיר למישרי אברים ופדרים הוא דאתא והיינו איברי חול שנתותרו דאברי תמיד של שבת נפקא מעל עולת התמיד בריש אלו דברים (לעיל פסחים סו.) ודוקא אברי עולת חול ממעט הכא ותירץ ר"ת וריב"א דהתם דוקא במשלה בהן האור מיירי דנעשו כבר לחמו של מזבח שמתוך שהן לחמו של מזבח הרי הן כקרבן היום ודחו מבמועדו אפי' בשבת וללישנא דאסיק נמי התם דוקא בפסולין אי משלה בהן האור אין אי לא לא לאו למעוטי כשירין אתא אלא ה"ק דלא איצטריך בכשירין לאשמעי' במשלה בהן האור ומיהו אף בכשירין לא שריא אלא במשלה בהן האור וריב"א מסופק בשאר קרבנות דלאו תמיד ומשלה בהן האור אי נעשו לחמו של מזבח למישרינהו בשבת דדילמא דוקא בתמיד מהני האי טעמא דשם תמיד דוחה שבת וא"ת דביומא (דף מו.) דריש לה מבמועדו ובפ"ק דשבת (דף כ.) דריש מבכל מושבותיכם וי"ל דקרא דבכל מושבותיכם גלי על במועדו דאיירי אפילו באיברים ופדרים של חול והא דלא נקט ביומא קרא דכל מושבותיכם דהויא עיקר דרשה משום דניחא ליה למינקט דרשה דמועדו דשייכא אף גבי טומאה ובכל הקרבנות:

Tosafot on Pesachim 83b · Sefaria

רבנו חננאל

רב זביד אמר כגון שמצאן צבורין צבורין מהן חלוצין ומהן אין חלוצין עצמות קדשים שאין בהן שבירת עצם אמרי' מדהנך חלוצין הנך נמי חלוצין בעצמות פסח דאיכא שבירת עצם בעו בדיקה:

אמר רב יהודה אמר רב כל הגידין כשרין חוץ מגידי צואר ואקשי' עלה ממתני' דקתני הגידים ישרפו הני גידים מאי עבדתייהו אי בשר הן אמאי ישרפו נכלינהו ואי נותר הן נותר אלא ודאי גידי צואר הן ולא יכול לאכלן וטעונין שריפה ואי אמרת לאו בשר הן נשדנהו ושני' גיד הנשה הוא ואליבא דר' יהודה דאמר אינו נוהג אלא בירך אחת ולא תימא (אלא ודאי) מספקא ליה אלא אפי' תימא פשיטא ליה דשל ימין אסורין וכגון שהוכרו ולבסוף נתערבו דהא לא אפשר למכלינהו הלכך טעונין שרפה:

רב אשי אמר גידים דקתני במתני' שמנו של גיד הנשה הוא דנהגו בו ישראל קדושים איסור רבינא אמר גיד החיצון הוא ששנינו במשנתנו שאין חייבין עליו דגרסי' בפ' גיד הנשה אמר שמואל שני גידין הם פנימי סמוך לעצם אסור וחייבין עליו חיצון סמוך לבשר אסור ואין חייבין עליו:

Rabbeinu Chananel on Pesachim 83b · Sefaria

מאירי

גיד הנשה נוהג בבהמה וחיה בין בירך של ימין בין בשל שמאל ואינו אסור מן התורה אלא את שעל הכף הא שאר הגיד שלמעלה מן הכף או שלמטה הימנו אינו אסור אלא מדברי סופרים וכן שמנו של גיד מותר אלא שסופרים נהגו בו איסור וגידי הצואר מתוך קשיים אינם ראוים לאכילה ואין נמנין עליהן בפסח ואין בהם משום נותר ושאר דברים שבשמועה כבר ביארנום במשנה:

כל מקום שיש עשה ולא תעשה ואי אפשר לקיים את שניהם יבא עשה וידחה את לא תעשה ובלבד שיהא העשה מתקיים בשעת עקירת הלאו ומ"מ אין עשה דוחה את לא תעשה ועשה ומתוך כך אין שריפת קדשים דוחה שבת ויום טוב שהרי כתוב בהן שבתון שהוא עשה כלומר שבות ולאו של מלאכה ואין עשה של שריפה דוחה את שניהם:

אע"פ שהותרה מלאכת אוכל נפש ביום טוב מכשירי אוכל נפש מיהא אין דוחין יום טוב יש מהן אף באי אפשר להם מבערב ויש מהם דוקא באפשר להם מבערב וכבר ביארנו הכל במקומו במסכת יום טוב שנאמר עולת שבת בשבתו ולא עולת חול בשבת ולא עולת חול ביום טוב:

Meiri on Pesachim 83b · Sefaria

מהרש"א — חידושי הלכות

פירש"י בד"ה עצמות קדשים כו' דאי מצאן חלוצין לא חמיר שימוש נותר כולי האי כו' עכ"ל לכאורה קשה אמאי אין שורפין מספק דטפי אית לן למימר דבתר איסורייהו חלצינהו בהיתר אליבא דר"ש מדנימא דחלצינהו באיסור קודם שנעשה נותר וא"כ תבעי שריפה וי"ל דבעי לאוקמא הך ברייתא בכה"ג אליבא דר' יעקב דס"ל דבתר דהוה נותר איכא נמי איסור שבירה דהשתא במצאן חלוצים הוה ספק גמור ולא חמיר שימוש נותר שהוא רק מדרבנן ליבעי שריפה מספק ואפשר דמשמע ליה לרב זביד מדקתני מפני התקלה דאתי' כר' יעקב דהוה תקלה אף אחר שנעשה נותר ולכך מוקי לה בכה"ג ולא מוקי לה במצאן כולן חלוצין וכר"ש דא"כ לא הוה תקלה רק קודם איסורא כמ"ש התוס' לעיל ודו"ק:

תוס' בד"ה אא"ב כו' דלאו בשר גמור הוא שיהא טעמו כו' עכ"ל ר"ל ולהכי לא הוה בכלל נותר דמתניתין וחשיב ליה באנפיה נפשיה מיהא מלתא דרב דחוץ מגידי צואר דלאו בשר נינהו ליכא לפרוקי הכי דלאו בשר גמור דמנ"מ הוא לענין דינא ודו"ק:

בד"ה ולא עולת כו' דקרא דבכל מושבותיכם גלי על במועדו כו' דשייכא אף גבי טומאה ובכל הקרבנות עכ"ל לענין עולת שבת בשבת מגופיה דקרא ילפינן לה ולא איצטריך למועדו בתמיד של שבת אלא לענין טומאה מג"ש מפסח כדאמרינן בריש אלו דברים וכן מה שכתבו דנקט התם במועדו משום כל הקרבנות היינו מוסף של יו"ט ור"ח דדוחין שבת דילפינן לה בפרקין מדכתיב בהו לשון מועד מיהו ק"ק בדבריהם דהא התם אאברי' של ע"ש קאמר וריב"א מסופק לעיל בשאר קרבנות דלאו תמיד אי מהני בהו משלה בהן האור ואפשר דלא מסתפק אלא בנדרים ונדבות שאינם חובה אבל מוספי י"ט ור"ח הוי חובה כמו תמיד ודוחה שבת וק"ל:

Chidushei Halachot on Pesachim 83b · Sefaria

לשון המקור

קטע 1

שֶׁמְּצָאָן צִבּוּרִין צִבּוּרִין, וּמֵהֶן חֲלוּצִין. עַצְמוֹת קָדָשִׁים דְּאֵין בָּהֶן מִשּׁוּם שְׁבִירַת הָעֶצֶם — לְכוּלְּהוּ הֲוָה חָלֵיץ לְהוּ וְאָכֵיל לְהוּ, וְלָא בָּעֵי שְׂרֵיפָה.

קטע 2

עַצְמוֹת הַפֶּסַח דְּיֵשׁ בָּהֶן מִשּׁוּם שְׁבִירַת הָעֶצֶם — דִּילְמָא הָנֵי דְּחַלְצִינְהוּ, וּלְהָנָךְ לָא חַלְצִינְהוּ, וּבָעֵי שְׂרֵיפָה.

קטע 3

אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: כׇּל הַגִּידִין בָּשָׂר, חוּץ מִגִּידֵי צַוָּאר.

קטע 4

תְּנַן: הָעֲצָמוֹת וְהַגִּידִים וְהַנּוֹתָר יִשָּׂרְפוּ בְּשִׁשָּׁה עָשָׂר. הָנֵי גִּידִין הֵיכִי דָמֵי? אִילֵּימָא גִּידֵי בָשָׂר — נֵיכְלִינְהוּ? וְאִי דְּאִיתּוֹתַר — הַיְינוּ נוֹתָר? אֶלָּא פְּשִׁיטָא: גִּידֵי צַוָּאר.

קטע 5

אִי אָמְרַתְּ בִּשְׁלָמָא בָּשָׂר נִינְהוּ, אַמְּטוּ לְהָכִי בָּעֵי שְׂרֵיפָה. אֶלָּא אִי אָמְרַתְּ לָאו בָּשָׂר נִינְהוּ — לְמָה לְהוּ שְׂרֵיפָה? אָמַר רַב חִסְדָּא: לֹא נִצְרְכָא אֶלָּא לְגִיד הַנָּשֶׁה, וְאַלִּיבָּא דְּרַבִּי יְהוּדָה.

קטע 6

דְּתַנְיָא, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אֵינוֹ נוֹהֵג אֶלָּא בְּאַחַת, וְהַדַּעַת מַכְרַעַת שֶׁל יָמִין.

קטע 7

וְאֶלָּא תִּפְשׁוֹט דְּסַפּוֹקֵי מְסַפְּקָא לֵיהּ לְרַבִּי יְהוּדָה. דְּאִי מִיפְּשִׁיט פְּשִׁיטָא לֵיהּ, הָהִיא דְּהֶיתֵּירָא נֵיכְלֵיהּ, וּדְאִיסּוּרָא נִישְׁדְּיֵיהּ — לְמָה לֵיהּ שְׂרֵיפָה!

קטע 8

אָמַר רַב אִיקָא בַּר חִינָּנָא: כְּגוֹן שֶׁהוּכְּרוּ וּלְבַסּוֹף נִתְעָרְבוּ.

קטע 9

רַב אָשֵׁי אָמַר: לֹא נִצְרְכָא אֶלָּא לְשֻׁמָּנוֹ דְּגִיד הַנָּשֶׁה. דְּתַנְיָא: שֻׁמָּנוֹ מוּתָּר, וְיִשְׂרָאֵל קְדוֹשִׁים הֵם וְנוֹהֲגִין בּוֹ אִיסּוּר.

קטע 10

רָבִינָא אָמַר: בַּחִיצוֹן, וְכִדְרַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל. דְּאָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל: שְׁנֵי גִידִין הֵן, פְּנִימִי הַסָּמוּךְ לָעֶצֶם — אָסוּר, וְחַיָּיבִין עָלָיו. חִיצוֹן הַסָּמוּךְ לַבָּשָׂר — אָסוּר, וְאֵין חַיָּיבִין עָלָיו.

קטע 11

חָל שִׁשָּׁה עָשָׂר וְכוּ׳. וְאַמַּאי? נֵיתֵי עֲשֵׂה וְיִדְחֵי לֹא תַּעֲשֶׂה!

קטע 12

אָמַר חִזְקִיָּה, וְכֵן תָּנֵי דְּבֵי חִזְקִיָּה, אָמַר קְרָא: ״לֹא תוֹתִירוּ מִמֶּנּוּ עַד בֹּקֶר וְהַנּוֹתָר מִמֶּנּוּ עַד בֹּקֶר בָּאֵשׁ תִּשְׂרֹפוּ״, שֶׁאֵין תַּלְמוּד לוֹמַר ״עַד בֹּקֶר״, מָה תַּלְמוּד לוֹמַר ״עַד בֹּקֶר״ — לִיתֵּן לוֹ בֹּקֶר שֵׁנִי לִשְׂרֵיפָתוֹ.

קטע 13

אַבָּיֵי אָמַר, אָמַר קְרָא: ״עֹלַת שַׁבָּת בְּשַׁבַּתּוֹ״, וְלֹא עוֹלַת חוֹל בְּשַׁבָּת, וְלֹא עוֹלַת חוֹל בְּיוֹם טוֹב.

קטע 14

רָבָא אָמַר, אָמַר קְרָא: ״הוּא לְבַדּוֹ יֵעָשֶׂה לָכֶם״ — ״הוּא״ וְלֹא מַכְשִׁירָיו, ״לְבַדּוֹ״,

מסכת פסחים דף פ״ג עמוד ב׳

מסכת פסחים דף פ״ג עמוד ב׳

רש"י

תוספות

רבנו חננאל

מאירי

מהרש"א — חידושי הלכות

מה תמצאו כאן

המשך הרצף

מקורות מקבילים

שיעורים וכלי לימוד

חכמים הנזכרים בדף

לשון המקור