מסכת פסחים דף נ״ח עמוד ב׳

אי לא חייש ניעבדיה בשש ומחצה דהא הפסחים מרובין ובשבת לא בעי לאיחוריה משום נדרים ונדבות:

קסבר מוספין קודמין לבזיכין ועל כרחך בזיכין בשבע ואינן פנויין בה:

בעלמא כל ימות החול בשמונה ומחצה:

כך סידרו בשבתות של כל השנה ואף על גב דליכא נדרים ונדבות חיישינן לסרך נדרים דחול דילמא אתו למיסרך ולמיעבד בחול נמי בשבע ומיפסלי נדרים ונדבות של אחריו:

ר"ע אומר כל שבתות השנה הוא נשחט בשבע ומחצה כסידרו ערב הפסח דלא גזרינן משום חול:

דברי הכל היא דר' ישמעאל ורבי עקיבא לא איירי בערב פסח כלל וכמתניתין סבירא להו בין בחול בין בשבת:

ניעבדיה בשש ומחצה דהא זריזין מקדימין למצות:

קסבר מוספין קודמין לבזיכין גרסינן:

דברי הכל היא ובין בחול ובין בשבת דקתני במתני' לא קאי ארישא אלא אערב הפסח והא דקאמר דברי הכל היא היינו כלומר דמצינו למימר דברי הכל לפלוגתא דהך ברייתא דקיימינן עלה אבל איכא שני ברייתות דמייתי בסמוך דפליגי בהדיא בשבת דערב פסח ומהנהו ודאי איכא למיפשט דלאו דברי הכל היא:

כאילו חל בשני בשבת אין צריך לפרש דדוקא נקט שני דהוא יומא קמא דמיקלע ביה ארבעה עשר דחד בשבתא לא חזי לארביסר דלא בד"ו פסח דהא ע"כ לרבא דמוקי לה בשני בשבת דעלמא לא הוי שני בשבת דוקא דהא לא בערב הפסח מיירי הוא הדין לאביי אם לא יהיה דוקא אין לחוש ורש"י שהקשה דעל פי הראייה היו מקדשין אין נראה לר"י דאע"ג דהיו מקדשין על פי הראייה היו נזהרין שלא יבאו תרי שבי בהדי הדדי דאמרינן בהדיא פרק קמא דראש השנה (דף כ.) מאיימין על העדים על החדש שנראה בזמנו לומר שלא ראו והא דאמרי' בשילהי אלו קשרים (שבת דף קיג.) חלבי שבת קריבים ביום הכפורים אלמא בהדי הדדי נינהו מוקי לה בהחליל (סוכה דף נד:) כאחרים דאמרי אין בין עצרת לעצרת אלא ד' ימים בלבד:

אלא לרבא קשיא תימה לרבה בר עולא נמי תיקשי דלדבריו לרבי עקיבא מוספין קודמין לבזיכין ולפי מה שהברייתא כאביי לרבי עקיבא תמיד נשחט בשש ומחצה וא"כ בזיכין קודמין למוספין ותירץ רשב"א דלרבה בר עולא לא קאי ר"ע אלא ארישא דקתני תמיד כל השנה קרב כהלכתו משמע ל"ש חול ולא שנא שבת ועלה פליג ר"ע ואמר דשבת דעלמא כערב הפסח והיינו ממש כרבה בר עולא או יתרץ כרבא:

העולה עולה ראשונה תימה דבזבחים פ' כל התדיר (זבחים דף פט.) מפקינן מקרא אחרינא דתנן התמידין קודמין למוספין שנאמר מלבד עולת הבקר אשר לעולת התמיד וליכא למימר דהתם איצטריך לצבור שאין להן תמידין ומוספין אלא כדי אחד מהם דהא קתני התם דם חטאת קודם לדם עולה ודומיא דזה הוי תמידין ומוספין וליכא למימר נמי דאיצטריך קרא תנינא לעכב דבהתכלת (מנחת דף מט:) אמרינן בהדיא דליכא עיכובא וי"ל דהתם איצטריך למוספין דלא קדמי והכא לנדרים ונדבות וצריכי דשמא מוספין חמירי שהן קרבן צבור או שמא נדרים ונדבות חמירי שרגילים ומצויים יותר אי נמי קרא דהכא להקדמת הקטרה דבהקטרה כתיב וערך עליה העולה וקרא דכל התדיר להקדמת שחיטה דתעשו את אלה בעשיית הדם כתיב והא דפריך בהתכלת (שם) גבי הא דתנן התמידין אין מעכבין את המוספין וקאמר היכי דמי אילימא דאית ליה ולקדם והתניא מנין שלא יהא דבר כו' ומייתי הא דרבא ולא מייתי קרא דמלבד משום דלשון שלא יהא דבר קודם משמע טפי עיכוב [להכי] אתייה טפי מן המשנה אי נמי למימרא דאפי' בהקטרה דלא תנן בכל התדיר תמיד של שחר קודם אך קשה דאמאי איצטריך העולה ומלבד תיפוק לי' דתמיד קודם למוספין דבתמיד כתיב בבקר ובמוספין כתיב ביום דמשמע בעיצומו של יום ולמאי דאמרי' בהתכלת דליכא עיכובא בהקדמה לתמיד אתי שפיר הא דאמרינן בריש עירובין (דף ב.) שלמים ששחטן קודם פתיחת דלתות ההיכל פסולים שנאמר ושחטו פתח אהל מועד בזמן שהן פתוחין ולא בזמן שהן נעולין דמטעם ששחטן קודם תמיד של שחר לא הוו פסולין והא דתני בתוספתא דמכילתין [פ"ד] כל הקדשים שהקריבן קודם תמיד של שחר או שעיכבן אחר תמיד של בין הערבים פסולין שאין לך קודם לתמיד של שחר אלא קטורת ואין לך שמתעכב אחר תמיד של בין הערבים כו' האי פסולין היינו מדרבנן [ועיין תוס' עירובין ב'. ד"ה שלמים ותוס' יומא כט. ד"ה אלא ע"ש היטב שכתבו להדיא אבל לשון התוספתא משמע דאפי' זרק הדם בדיעבד ועשה כל מצות אפ"ה פסולין דקתני שהקריבו ולא קתני ששחטן ואי מדרבנן אמאי פסולין וכו']:

פי' מכמר כגון כימוש כדגרסינן באיזהו נשך בזיתים מכמר עיולי לבי דפא כו': אי לא חייש נעביד ליה לתמיד בשש ומחצה כי דיניה והפסח אחריו ושני ר"ע סבר מוספין קודמין לבזיכין הלכך עביד להו למוספין בשש ולבזיכין בשבע ולתמיד בשבע ומחצה וקרב בשמונה ומחצה והפסח אחריו ודחה רבה בר עולא להא דאביי ולהא דרבא ואמר בשבת דעלמא פליגי ופריש הוא הכי כסדרו בחול דעלמא בשמונה שעות ומחצה כך סדרו בשבת דעלמא בשמונה שעות ומחצה ר"ע אומר כסדרו ערב הפסח בשבע ומחצה [כך סידורו] בשבת דעלמא אבל בערב הפסח שניהם [מודים] שהיו בשבע ומחצה בין בחול בין בשבת ובשבת דעלמא בלבד פליגי ר' ישמעאל סבר גזרינן בשבת להעשות התמיד בח' שעות ומחצה ולא מקדמינן ליה גזרה שלא יבוא להקדימו בחול וישארו הנדרים והנדבות ור"ע סבר לא גזרינן שבת אטו חול הכל יודעין שהשבת אין שם נדרי' ונדבות ומקשינן אי הכי אי לא גזר ר"ע [נקרביה] בשש ומחצה כי דיניה ופרקינן אית ליה מוספין קודמין לבזיכין נמצא לטעמיה דאביי ר' ישמעאל כמתני' ולטעמיה דרבא ר' עקיבא כמתני':

מיתיבי חל ערב פסח להיות בשבת כחל להיו' בשני בשבת דברי ר' ישמעאל ור"ע אומר כסדרו ערב הפסח מאי לאו ר' ישמעאל היא דסבר בין בחול בין בשבת בשבע ומחצה דהא בהדיא תני לה חל ערב פסחים להיות בשבת כחל להיות בשני בשבת כתנא דמתני' קשיא לרבא ומשני רבא ואמר מתניתא הכי קתני חל להיות ערב פסחים בשבת דינן כשני בשבת כמו חול דעלמא מה שני בשבת התמיד בשמונה ומחצה אף ערבי פסחים שחל להיות בשבת התמיד נשחט בשמונה ומחצה דלא כמתני' ר"ע אומר כסדרו ערב הפסח מה כל ערב הפסח התמיד בשבע ומחצה כך בשבת בערב הפסח בז' ומחצה כתנא דמתני'. ודיקי' מיניה מדקתני שני בשבת דשביק ליה לאחד בשבת וקתני בשני בשבת מכלל דלא אפשר ערב הפסח שיחול באחד בשבת דאם כן הואיל פסח בשני בשבת מכאן תשובה לאומרים כי בימי החכמים חל פסח בבד"ו וכי אחרי סתימת התלמוד תקנו לא בבד"ו פסח: תוב מותבי' לאביי מהא דתניא תמיד כל [השנים] קרב כהלכתו חל להיות בשבת כסדר כל השנה דברי ר' ישמעאל ר"ע אומר כסדר ערב הפסח כלומר לא שנא חול ולא שנה שבת (לר"י) [לר"ע] דינם כאחד קשיא לאביי ומשני לא תימא כסדר כל השנה דמשמע בשמונה ומחצה אלא אימא כסדר כל השנים בערב הפסח שחל להיו' [ר"ע אומר כסידורו] ער"ש:

ת"ר מנין שלא יהא דבר קודם לתמיד של שחר כו' פשוטה היא:

ת"ר תמיד קודם לפסח.

זה שביארנו במשנתנו בכמה מקומות שאין שום קרבן קודם לתמיד של שחר הביאוה מן המקרא בסוגיא זו מדכתיב בפרשת צו את אהרן והאש על המזבח תוקד בו לא תכבה ובער עליה הכהן עצים בבקר בבקר וערך עליה העולה והקטיר עליה חלבי השלמים וממה שאמר וערך עליה העולה תכף לאמרו ובער עליה וכו' כלומר שקודם לכל דבר יקטירנה והיה יכול לומר וערך עליה עולה אלמא לא מכל עולות נאמר כן אלא מעולת התמיד וזהו שדרשו העולה עולה ראשונה כלומר העולה הנזכרת תחלה לכל העולות בפרשת צו:

וכן מה שביארנו שאין שום דבר מתאחר לתמיד של בין הערבים הביאוה ממה שנאמר באותו פסוק באותה עולה שהזכרנו והקטיר עליה חלבי השלמים עליה השלם כל הקרבנות אבל לא על חברתה ר"ל בתמיד של בין הערבים ומ"מ יצא מכלל זה קרבן הפסח שמתאחר לתמיד של בין הערבים כמו שביארנו במשנה והביאוה בסוגיא זו ממה שנאמר בפסח בערב ובין הערבים כדכתיב שם תזבח את הפסח בערב וכתיב ושחטו אותו וכו' בין הערבים ובתמיד לא נאמר אלא בין הערבים כדכתיב ואת הכבש השני תעשה בין הערבים וכל שרבה בו הכתוב בלשון ערב הוא מתאחר יותר ואחר הפסח מקטירין קטורת של בין הערבים ואחר הקטורת מדליקין את הנרות והיא עבודה אחרונה שבמקדש ואע"פ שהקטורת לא נאמר בה אלא בין הערבים כדכתיב ובהעלות אהרן את הנרות בין [הערבים] יקטירנה והיה לנו לומר שיהא הפסח מתאחר להן ר"ל לקטורת ולנרות שאף הנרות הוקשו לקטורת מ"מ בנרות כתיב אותו כדכתיב להעלות נר תמיד מחוץ לפרוכת העדות יערוך אותו אהרן מערב עד בוקר ודרשו בו מערב עד בקר שיהא נותן בו שמן במדה שיהא דולק מערב עד בקר וזהו חצי לוג ואין לך עבודה שכשרה מערב עד בוקר אלא זו בלבד כלומר שאין עבודה אחריה כדכתיב אותו הוא הוא שבא מן הערב לבקר ולא עבודה אחרת אחריה ולמדת שהקטורת קודם לנר ואע"פ שכתוב ובהעלות וכו' יקטירנה לא שאחר ההעלאה יקטיר אלא שבשעה שידליק תהא הקטורת מוקטרת ויש פוסקין שהפסח מתאחר לכלם ותמיד קודם לקטורת וקטורת קודם לנרות ונרות קודמות לפסח וכן כתבוה גדולי המחברים ולא יראה כן וקטורת של שחרית קודם לקצת עבודות שבתמיד השחר אבל לא לכולן והוא שאחר שחיטת התמיד וזריקת דמו (מדליקין) [מטיבין] חמש נרות ומתעסקין בתמיד להפשיטו ולנתחו ולהעלות איבריו לכבש ואח"כ מקטירין את הקטורת קודם העלאת איברים מן הכבש למזבח כמו שביארנו בסדר יומא פרק ממונה:

בד"ה אלא לרבא קשיא תימה לרבה בר עולא נמי תקשי כו' עכ"ל הא ודאי דאיכא למימר דיתרץ כרבא וכתירוצם ואם ר"ל אמאי נקט התלמוד לרבא קשיא ולא נקט נמי בקושייתו רבה בר עולא א"כ הא לא יתורץ במה שתרצו או יתרץ כרבא אלא דמעיקרא בתמיהתם לא ניחא להו למימר דיתרץ כרבא דמ"מ אמאי לא פליג ר"ע נמי ברישא בשבת דעלמא לרבה בר עולא ואהא תירצו דקושטא הוא דקאי ר"ע ארישא ובתירוצם שני ר"ל נמי דפליג ר"ע ברישא בשבת דעלמא ומדקאי בסיפא נימא דפליג נמי בסיפא ויתרץ כרבא כדמוכח בברייתא דלקמן דפליגי נמי בשבת בע"פ ודו"ק:

בד"ה העולה עולה כו' משום דלשון שלא יהא דבר קודם משמע טפי עיכוב כו' עכ"ל היינו לפי דעת המקשה דבעי למימר עיכובא התם דבלשון הברייתא משמע טפי עיכוב מהמשנה אבל אביי מסיק התם דשלא יהא דבר כו' אינו אלא למצוה וכמ"ש התוס' לעיל ומהרש"ל לפום חורפיה לא ע"ש וק"ל:

בתוס' ד"ה כאלו חל בשני בשבת וכו' אין נראה לר"י וכו' היו נזהרין שלא יבואו תרי שבי בהדי הדדי וכו' פירוש מאיימין עליהם שלא יאמרו שראו החדש ביום שלשים אם יארע לפי אותו חשבון ב' שבי:

בא"ד מוקי לה בהחליל כאחרים דאמר אין בין עצרת וכו' פי' לדבריהם אין דוחין בשום אופן בעולם אפי' בתרי שבי ולכך השנה לעולם שנ"ד ימים ואין בין עצרת וכו':

ד"ה העולה עולה וכו' שאין להן תמידין ומוספין אלא כדי אחד מהם וכו' ר"ל ואין להם ב' ולכך יביאו אותו אחד לתמיד דהוא קודם:

בתוס' העולה עולה ראשונה תימא דבזבחים פרק כל התדיר כו' עכ"ל עיין בלשון התוספות שם פרק הנזכר באריכות ופרק התכלת דף מ"ט האריכו יותר ועי' ג"כ בתוס' ישנים בפ' אמר להם הממונה ובספר משנה למלך בהלכות תמידין האריך בכל זה בתכלית אריכו' ע"ש מיהו במ"ש התוספות כאן ובכמה דוכתין דהא דאיצטריך תרי קראי למוספין ולנדרים ולנדבות היינו משום דתרווייהו צריכי יש לי לדקדק דהא בכולה תלמודא משמע דלאו בקדשים לחוד אמרינן דתדיר קודם לשאינו תדיר אלא ה"ה לכל מילי וא"כ ע"כ היינו משום דגילוי מילתא בעלמא הוא דאל"כ היאך ילפינן חולין מקדשים ולפ"ז לא שייך לומר דתרווייהו צריכי דאדרבה השתא דכתיבי תרתי קראי ה"ל כמו ב' כתובים ואין מלמדין וצ"ע ואין להאריך כאן יותר כיון דבלא"ה משני התוס' שינוי' אחרינא דחד לשחיטה וחד להקטרה:

בא"ד אך קשה אמאי איצטריך העולה בלבד תיפוק ליה דתמיד קודם למוספין ובתמיד כתב בבוקר כו' ולמאי דאמרינן בהתכלת כו' א"ש הא דאמרי בריש עירובין כו' עכ"ל נראה מבואר דהנך תרי קושיות שהקשו תוס' נמשן דווקא לתירוצם השני שכתבו דהאי קרא דהעולה ומלבד תרוייהו לענין מוספין איירי וחד לשחיטה וחד להקטרה וא"כ לפ"ז הא דאמרינן בהתכלת דליכא עיכובא בהקדימה היינו בין בשחיטה ובין בהקטרה וא"כ קשיא להו שפיר האי דבבוקר והאי דשלמים ששוחטין משא"כ לתירוצם ראשון דהנך קראי דהעולה ומלבד היינו חד למוספין וחד לנדרים ונדבות וצריכא דלפ"ז מצינן למימר דכולהו לענין הקדמה דהקטרה איירי ולא לענין שחיטה ולא שייכי הנך קושיות כלל מיהו בתוס' פר' התכלת וכן ביומא כתבו תירוצים אחרים אהנך קושיות ע"ש: