מסכת פסחים דף ל״ז עמוד ב׳פרק 2 כל שעה

אֶחָד מִכׇּל קׇרְבָּן״, ״אֶחָד״ — שֶׁלֹּא יִטּוֹל פָּרוּס, וְהָכָא כְּמַאן דִּפְרִיסָא דָּמְיָא, קָא מַשְׁמַע לַן.

מֵיתִיבִי: הַמְּעִיסָּה — בֵּית שַׁמַּאי פּוֹטְרִין, וּבֵית הִלֵּל מְחַיְּיבִין. הַחֲלִיטָה — בֵּית שַׁמַּאי מְחַיְּיבִין, וּבֵית הִלֵּל פּוֹטְרִין. אֵיזֶהוּ הַמְּעִיסָּה וְאֵיזֶהוּ הַחֲלִיטָה? הַמְּעִיסָּה — קֶמַח שֶׁעַל גַּבֵּי מוּגְלָשִׁין, הַחֲלִיטָה — מוּגְלָשִׁין שֶׁעַל גַּבֵּי קֶמַח.

רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בְּרַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר מִשּׁוּם אָבִיו: זֶה וָזֶה לִפְטוּר, וְאָמְרִי לַהּ: זֶה וָזֶה לְחִיּוּב, וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: אֶחָד זֶה וְאֶחָד זֶה, עֲשָׂאָן בְּאִילְפָּס — פָּטוּר, בְּתַנּוּר — חַיָּיב.

וְתַנָּא קַמָּא, מַאי שְׁנָא הַמְּעִיסָּה וּמַאי שְׁנָא חֲלִיטָה? אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל, וְכֵן אָמַר רַב יְהוּדָה וְאִיתֵּימָא רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: כְּמַחֲלוֹקֶת בְּזוֹ כָּךְ מַחֲלוֹקֶת בְּזוֹ, וְתַבְרָא, מִי שֶׁשָּׁנָה זוֹ לֹא שָׁנָה זוֹ.

קָתָנֵי מִיהַת: וַחֲכָמִים אוֹמְרִים אֶחָד זֶה וְאֶחָד זֶה שֶׁעֲשָׂאָן בְּאִילְפָּס — פָּטוּר, בְּתַנּוּר — חַיָּיב, תְּיוּבְתָּא דְּרַבִּי יוֹחָנָן! אָמַר לָךְ רַבִּי יוֹחָנָן: תַּנָּאֵי הִיא. דְּתַנְיָא: יָכוֹל יְהֵא מְעִיסָּה וַחֲלוּטָה חַיָּיבִין בַּחַלָּה, תַּלְמוּד לוֹמַר: ״לֶחֶם״.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אֵין לֶחֶם אֶלָּא הָאָפוּי בְּתַנּוּר. רַבִּי יְהוּדָה הַיְינוּ תַּנָּא קַמָּא! אֶלָּא לָאו, מַעֲשֵׂה אִילְפָּס אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ, תַּנָּא קַמָּא סָבַר: מַעֲשֵׂה אִילְפָּס חַיָּיבִין, וְרַבִּי יְהוּדָה סָבַר: מַעֲשֵׂה אִילְפָּס פְּטוּרִין.

לָא, דְּכוּלֵּי עָלְמָא מַעֲשֵׂה אִילְפָּס פְּטוּרִין, וְהָכָא כְּגוֹן שֶׁחָזַר וַאֲפָאוֹ בְּתַנּוּר קָא מִיפַּלְגִי. דְּתַנָּא קַמָּא סָבַר: כֵּיוָן שֶׁחָזַר וַאֲפָאוֹ בְּתַנּוּר — לֶחֶם קָרֵינַן בֵּיהּ, וְרַבִּי יְהוּדָה סָבַר: אֵין לֶחֶם אֶלָּא הָאָפוּי בְּתַנּוּר מֵעִיקָּרָא, וְכֵיוָן דְּמֵעִיקָּרָא לָאו בְּתַנּוּר אֲפִיָּיה — לָאו לֶחֶם הוּא.

אָמַר רָבָא: מַאי טַעְמָא דְּרַבִּי יְהוּדָה, דִּכְתִיב: ״וְאָפוּ עֶשֶׂר נָשִׁים לַחְמְכֶם בְּתַנּוּר אֶחָד״. לֶחֶם הָאָפוּי בְּתַנּוּר אֶחָד — קָרוּי לֶחֶם, וְשֶׁאֵין אָפוּי בְּתַנּוּר אֶחָד — אֵין קָרוּי לֶחֶם.

יָתֵיב רַבָּה וְרַב יוֹסֵף אֲחוֹרֵיהּ דְּרַבִּי זֵירָא, וְיָתֵיב רַבִּי זֵירָא קַמֵּיהּ דְּעוּלָּא. אֲמַר לֵיהּ רַבָּה לְרַבִּי זֵירָא, בְּעִי מִינֵּיהּ מֵעוּלָּא: הִדְבִּיק מִבִּפְנִים וְהִרְתִּיחַ מִבַּחוּץ, מַהוּ? אֲמַר לֵיהּ: מַאי אֵימָא לֵיהּ? דְּאִי אָמֵינָא לֵיהּ, אָמַר לִי: הֵי נִיהוּ מַעֲשֵׂה אִילְפָּס!

אֲמַר לֵיהּ רַב יוֹסֵף לְרַבִּי זֵירָא, בְּעוֹ מִינֵּיהּ מֵעוּלָּא: הִדְבִּיק מִבִּפְנִים וַאֲבוּקָה כְּנֶגְדּוֹ, מַהוּ? אֲמַר לֵיהּ: מַאי אֵימָא לֵיהּ? דְּאִי אָמֵינָא לֵיהּ, אָמַר לִי: רוֹב עֲנִיִּים עוֹשִׂין כֵּן.

אָמַר רַב אַסִּי: עִיסָּה שֶׁל מַעֲשֵׂר שֵׁנִי, לְדִבְרֵי רַבִּי מֵאִיר — פְּטוּרָה מִן הַחַלָּה, לְדִבְרֵי חֲכָמִים — חַיֶּיבֶת בְּחַלָּה.