דף ביאור
מסכת עירובין דף צ״ז עמוד א׳
דף זה מרכז את הביאור על יחידת המקור: פירושי המפרשים כלשונם, המקורות שהטקסט מצטט, החכמים הנזכרים בו וקישורים ישירים חזרה לטקסט.
לטקסט המלא במקורמסכת עירובין דף צ״ז עמוד א׳
מסכת עירובין דף צ״ז עמוד א׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 17 קטעים ממוספרים, כ־353 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.
רש"י
אחד חדשות שאין אדם טורח:
והשתא דתני אבוה דשמואל דהאי חדשות כשיש בהן רצועות ואינן מקושרות כעין קשר של תפילין העשוי כמין אותיות וכן הוא קבוע תמיד אלמא טעמא משום קשר הוא דקשירה אב מלאכה ואסור לקשור בשבת קשר של קיימא:
דכ"ע לא טרח דטעמא דחדשות לאו משום ספק קמיעא הוא:
ר' יהודה לטעמיה בפרק אלו קשרים (שבת דף קיג.) חבל דלי שנפסק כורך עליו פונדא או פסיקיא ובלבד שלא יענבנו אלמא טעמא משום דקשירה הוא וחייבין עליה משום אב מלאכה:
הא לאו הכי עניב בתמיה:
הלכה למשה מסיני היאך הוא עשוי שדומה לדל"ת ובתפירתן עשוי כמין שי"ן ורצועה קטנה קבועה בהן וראשה כפוף ודומה ליו"ד הרי שדי:
ונוייהן אותו היכר האותיות:
לבר לחוץ שאינם כלפי התפילין בין הבתים אלא כנגד מראית העין לפי שנאמר בהן וראו וגו' ותניא ר"א הגדול אומר אלו תפילין של ראש:
ועוד 15 קטעי פירוש על דף זה.
Rashi on Eruvin 97a · Sefaria
תוספות
אמר רב חסדא זאת אומרת עניבה פסולה בתפילין תימה וכי לא ידע רב חסדא דלר"י עניבה קשירה מעלייתא היא כדקאמר אביי וי"ל דניחא ליה לאוקמי מתני' דאוסרת בחדשות כרבנן דר"י דאמרי לאו קשירה הוא אי נמי דקסבר אפילו לר"י שריא עניבה דסתמא דעתיה להתיר ולעשות קשר גמור בחול כדפירשתי לעיל:
אביי אמר ר"י לטעמיה כו' ורבי מאיר דשרי בחדשות קסבר דלאו קשירה היא ותימה דבעיא היא בריש אלו קשרים אם עניבה לר"מ קשירה היא אם לאו וקאי בתיקו ואומר ר"י דהתם בדמיהדק והכא בלא מיהדק וקצת. נראה דהלכה כר"י דעניבה קשירה היא מדמסיק אביי דרבי יהודה לטעמיה וסתם מתניתין אתיא כרבי יהודה מיהו מדפריך סתמא דהש"ס בפשיטות וליענביה מיענב משמע דאין הלכה כר' יהודה ומכאן אר"ת דאין צריך בכל יום להתיר קשר תפילין ולחזור ולקשור בשעה שמניחן כגון שהיה אומר רבינו אליהו דא"כ חדשות אמאי אסר הכא משום קשירה הא לא הוי קשר של קיימא ומה שהביא רבינו אליהו ראיה מדאמר בסוף הקומץ רבה (מנחות דף לה:) תפילין מאימתי מברך עליהן משעת הנחה עד שעת קשירה לאו היינו קשירה ממש אלא קשירה דהתם היינו הידוק כמו שליא קשורה בוולד (נדה דף כו:) וכן קשורה בו ככלב (ע"ג דף ה.):
קשר של תפילין הל"מ פי' בקונטרס הל"מ היאך הוא עשוי שדומה לדל"ת ובתפירתו עשוי כמין שי"ן ורצועה קבועה בהם וראשה כפוף ודומה ליו"ד הרי שדי ואין נראה לר"י דאין הל"מ אלא השי"ן בלבד כדמשמע בפרק במה מדליקין (שבת דף כח:) דקאמר אלא הא דתני רב יוסף לא הוכשרו למלאכת שמים אלא עור בהמה טהורה בלבד מלמען תהיה תורת ה' בפיך מן המותר בפיך למאי הלכתא וקאמר לשי"ן והאמר אביי שי"ן של תפילין הל"מ ומשני אלא לרצועותיהן ולא פריך מד' ויו"ד משמע דאין קדושה אלא בשי"ן בלבד והיא דווקא הלכה ולא מצינו בשום מקום שיהא הקשר קרוי ד':
ונוויהן לבר פי' ר"י דאקשר קאי כמו שפי' בערוך נוי הקשר יפנה לצד חוץ אותו צד שנראה כעין ד ולהכי מייתי לה הכא:
הלוקח תפילין ממי שאינו מומחה וכו' תימה דבפרק התכלת (מנחות דף מב:) תניא תפילין יש להן בדיקה ואין ניקחין אלא מן המומחה ואין לומר דבלא בדיקה קאמר דאין ניקחין אלא מן המומחה דהא קתני סיפא ספרים ומזוזות יש להן בדיקה וניקחין מכל אדם ואור"י דהתם לכתחלה קאמר דאין ניקחין אלא מן המומחה שלא יצטרך לקרוע כל התפר ולבודקן ואיכא בזיון תפילין ואיכא נמי למיחש שמא יתעצל לטרוח לבודקן ויסמוך להניחן בלא בדיקה לצורך שעה והכא איירי בדיעבד שכבר לקח או כגון שאינו מוצא מומחה לקנות ממנו:
מצאן צבתים או כריכות מחשיך עליהן תימה בחדשות נמי דאי אפשר לקשור אמאי לא יצטרך להחשיך עליהן משום בזיון דתפילין ויש לומר דבישנות דווקא דחזי להכניס זוג זוג עשו תקנה אפילו כשהן מרובין ואין כלות קודם שקיעת החמה:
Tosafot on Eruvin 97a · Sefaria
רב נסים גאון
המוצא תפילין אביי אמ' ר' יהודה לטעמיה דאמ' עניבה קשירה מעליתא היא איתה הא דר' יהודה במסכת שבת בפר' אלו קשרין חבל דלי שנפסק לא היה קושרו אלא עונבו ר' יהודה אומ' כורך עליו פונדא או פסקיא ובלבד שלא יענבנו ואמרי קסבר ר' יהודה עניבה כולה קשירה היא ואיתה נמי בפר' אור לארבעה עשר:
הא מני ר' היא דאמ' בתרי זימני הוייא חזקה עיקר דברי ר' במסכת שבת בפרק י"ו נישאת לראשון ומת לשני ומת לשלישי לא תינשא דברי ר' ואיתה בגמ' דיבמות בפר' הבא על יבמתו ובמסכת נידה בפר' האשה שהיא עושה צרכיה:
Rav Nissim Gaon on Eruvin 97a · Sefaria
רבנו חננאל
ר"י סבר בישנות מותר דכולי האי לא טרח אלא בחדשות טרח ר' מאיר סבר אפילו בחדשות לא טרח והשתא דתני אבוה דשמואל בר רב יצחק אלו הן ישנות כל שיש בהן רצועות ומקושרות חדשות שיש בהן רצועות ואינן מקושרות אמר משמיה דרב קשר של תפילין הל"מ אמר רב נחמן ונוייהו לבר (ואי) איכא למימר דעניב להו כעין קשירה דידהו אמר רב חסדא זאת אומרת עניבה פסולה בתפילין אמר רב חסדא הלוקח תפילין כו' ואוקימנא בדזבין מחד גברא ובעינן עד (דמנחי) [דמתמחי] בשל יד ובשל ראש והא דתני רב כהנא בתפילין בודק שתים בשל ראש אוקימנא לר' דאמר בתרי זימני הוי חזקה ומודה ר' בצבתין דמתרי תלתא זבין הלכך צריך לבדוק בכל צבת שתים כדקתני סיפא וכן צבת שני וכן צבת שלישי ואפי' רביעי ואפילו חמישי דינם שוין והא דקתני שלישי לאפוקי מרבי חזקיה ואפילו רביעי ואפילו חמישי הכי דינייהו.
מצאן צבתין או כריכות אמר רב יהודה כו' מחשיך עליהן ומביאן כולן כאחת ובסכנה מכסן והולך לו.
Rabbeinu Chananel on Eruvin 97a · Sefaria
רשב"א
והשתא דתניא אבוה דרב שמואל ורב יצחק אלו הן ישנות כל שיש בהם רצועות ומקשרות, חדשות כל שיש בהם רצועות ואינן מקושרות דכולי עלמא לא טרח. כלומר: ר' מאיר, ושרי משום דקסבר דעניב להו מיענב כעין קשר, ועניבה כשרה בתפילין. ואי נמי דעביד להו קשר מרופה בידו א' דלאו קשירה מעליא הוא לענין הצלת תפילין. א"נ כדתנן בפ' (ח') [בתרא] של שבת (קנז, א) מדבריהם למדנו שפוקקין ומודדין וקושרין בשבת. ר' יהודה [לטעמיה] דאמר קשירה כעניבה מעליא היא כדמפרש אביי ואזיל. א"נ דסבירא ליה דעניבה פסולה בתפילין כדמפרש רב חסדא, וקשר מרופה לדידיה נמי לא, דר' יהודה סבר דכל קשר שהוא של קיימא קצת חייבין עליו. (ולפי' לא איפשיט'). ונראה דהא אמרינן והשתא דתניא אבוה דרב שמואל לישנא דגמרא הוא, וקיימא לן כוותיה, דלכולי עלמא לא טרח ואע"ג דרבא אמר (לעיל עירובין צו, ב) טרח ולא טרח תנאי היא ואפי' מקושרות אסור להכניסן דדילמא קמעין נינהו, לא קיימא לן כוותיהו, חדא דלישנא דגמרא לא כוותיה, ועוד כיון דתנא ר' זירא (שם) חוטין מופסקין (קשרה) [כשירין] לפי שאין אדם טורח ואפשר להעמידה ככולי עלמא ותפסי' להא דרבא דמפיק לה מהלכתא. ועוד דר' זירא ור' אלעזר לא סבירא להו כרבא, וכן נמי משמע דרב חסדא ואביי סברי דכולי עלמא לא טרח והוה ליה רבא יחיד לגבי רבים ולית הלכתא כוותיה. והלכתא: כל שמקושרות בין ישנות דמדת זרועו וראשו ניכר, בין חדשות שאינו ניכר בהן, הרי מכניסן דתפילין נינהו בודאי דלא טרחי אינשי לעשות קמיע וכו'. והלכתא אף המוצא תכלת בשוק חוטין מופסקין כשרה כר' אליעזר כדקאי ר' זירא. והיכא דמצא תפילין שאינן מקושרים כיון דסתים לן תנא חדשות לא (א)פשיטא הכין הלכתא, וטעמא משום דעניבה, ואי נמי קשר מרופה פסולין לתכלת ותפילין עד דעביד להו קשר של קיימא. ואם תמצא לומר דקשר מרופה (קשר) [כשר] בהם, לדידן דקיימא לן דקשר שאינו של קיימא אינו קשר אף שאינן מקושרות מותרות ודלא כמתני'. ואי נמי מתוך שהוא בהול להצילן אסרי למעבד בהו קשר מרופה, דילמא משתלי ומהדק ליה ואתי לידי חיוב חטאת ובודאי משוי להו והלכך גזרינן ואסור. והרב אלפסי ז"ל פירש: (בחידושיו) [בחדשות] דלא, משום דחיישינן שמא קמעין נינהו והלכך גזרינן ואסור, (בלשונות) [אבל בישנות] דכיון שמקושרין לא טרחי אינשי כולי האי בקמיע. תפס ליה הרב ז"ל דברי רבא דאוקמה למתני' כתנאי ובטרח ולא טרח (חילוק) [מחלוקת] דבטרח קצת טרחי אינשי לעשות קמיעות בבתים דתפילים, אבל למטרח בהו כולי האי לעשות בקשורין כעין תפילין לא. ומההוא דאבוה דשמואל נמי מהאי טעמא מפרש לה. וזה תימא בעיני היאך אפשר דטרחי בבתים כעין תפילין שהוא טרח יותר, ולא טרח בקשורין שאין בהם טורח כל כך. ועוד דשבקינן ליה לרבים ותפסי כרבא דהוא יחיד, ומפרשי לה לההיא דאבוה דשמואל בפי' חדתא בהפך כדמפרש לה בגמ'. והר"ז ז"ל פסק כההיא דר' אלעזר דהמוצא תכלת בשוק [לשונות] פסולי' חוטים מופסקים כשרה דלא טרח.
וליענבוה מיענב כלומר: בשלמא לר' מאיר דמכשיר עבידנא להו עניבה, א"נ קשר שאינו של קיימא, אלא לר' יהודה בשלמא קשר מרופה אע"ג שאינו של קיימא ממש [הרי הוא] כקשר גמור, אלא עניבה מיהא ליעביד. ופריק רב חסדא משום דסבירא ליה לר' יהודה דעניבה פסולה בתפילין. ואיכא למידק דמאי קא מקשה לר' יהודה ליענביה, והא לר' יהודה עניבה כקשר מעליא הוא וכדמתרץ אביי נמי, ורב חסדא דתלי ליה בפסול עניבה אמאי דילמא משום דקשר מעליא. וי"ל דסבירא להו דכיון שאינה של קיימא בודאי למחר מתירו ועושה להן קשר, משרא שרי ר' יהודה בעניבה כי הא משום דעניבה גריעא קצת מקשר דעלמא. ואביי אומ' דעניבה לר' יהודה קשר של קיימא ומעליא הוא, וכי היכי דלדידיה קשר שאינו של קיימא ממש אלא שהוא של קיימא קצת אסור, אף בעניבה כן. ואיכא למידק דהכא משמע דפשיטא להו דלר' מאיר עניבה לאו קשירה היא, ואילו בריש אלו קשרים (שבת קיא, ב) איבעי להו עניבה לר' מאיר מאי קשירה היא או לא וסלקא בתיקו. ותירצו בתוספות דהתם במהדקי והכא בדלא מהדקי.
קשר של תפילין הלכה למשה מסיני בשבת כתבתיה בפרק במה מדליקין (שבת כח, ב).
ונוייהן לבר פירש רש"י ז"ל: אותו היכר האותיות לבר כלפי החוץ שלא יעשה האותיות בין הבתים אלא כנגד מראית העין. ואינו מחוור מדאמרינן במנחות בפרק הקומץ רבה (מנחות לה, ב) רב אשי הוה יתיב קמיה דמר זוטרא איתהפכא ליה (דטעמא) [רצועה] דתפילין, אמר ליה סבר לה [מר] נוייהן לבר, [דאלמא] ונוייהן ברצועה כך אמר ולא בכתיבה ואותיות. ובערוך (ערך ניות) פירש הקשר, כלומר: הצד שנראה כמין דלת לחוץ. ויש מפרשים: נוי העור חלקת העור שהוא מקום שער מבחוץ. ובתוספות כתבו דנראה דאקשר קאי וכמו שפירש בערוך דאי לא אמאי מייתי ליה הכא.
הלוקח תפילין ממי שאינו מומחה בודק שתים בשל יד וא' בשל ראש תימה והא תניא בפרק התכלת (מנחות מב, ב) תפילין יש להם בדיקה ואין נקחין אלא מן המומחה. ותירצו בתוספות דהלכתא אין נקחין אלא מן המומחה דחיישינן כיון שטרחות מרובה אם בא לבדוק לקרוע התפירות להוציאן מן הבתים פשע ולא בדיק. ואי נמי איכא משום בזיון תפילין. והלכתא לכתחילה לא אבל בדיעבד בודק ודיו.
וקא תני רב כהנא בודק שתים של יד ושל ראש כלומר: בודק שתים אחד של יד ואחד של ראש וקשיא לרב דאמ' שלש, ופליגא נמי אברייתא אחריתי. ופרקינן הא מני רבי היא דאמר בתרי זמני הויא חזקה, ואידך כרשב"ג סבירא ליה. ולענין פסק הלכה: קיימא לן כרשב"ג, חדא, דקאי רב הכא כוותיה, ועוד דאבוה דר' והלכה כר' מחברו ולא מאביו. וביבמות פרק הבא על יבמתו (יבמות סד, ב) אמרו נשואין ומלקיות כר' וסתות ושור המועד כרשב"ג, וכתב הרב אלפסי ז"ל (יבמות שם) דמילה כנשואין שאם מלה בנה ראשון ומת שני ומת, שלישי לא תמול משום ספק נפשות להקל. אבל שאר מילי מסברא עבדינן כרשב"ג חדא דאבוה הוא ועוד דרב קאי כוותיה הכא. והראב"ד ז"ל כן פסק כרשב"ג.
אי רבי אימא סיפא איכא למידק ואי לא רבי מי ניחא. ופירש הראב"ד ז"ל דזו קושיא היא למאי שהעמידה כר' ולומר דמתרצא היא והרי סיפא וכי איפשר להעמידה בזו, אלמא משבשתא היא. ותירץ דלעולם מתרצתא היא, [וכרבי] היא הך ובצבת. ואינו מחוור בעיני, דפשיטא דשמעתין משמע (כמאן) [דמאן] דאקשי מינה מעיקרא הוא ניהו דהדר ואקשי אי רישא אי סיפא, ואי סבירא ליה דמשבשתא היא היכי מקשה מינה. ולי נראה דהאי מקשה הוה סבירא ליה דאפי' לרשב"ג בגמ' מוקי לה בהא, דכיון דבדק של ראש ושל יד חזקה דבקי הוא בכתיבתן, אבל בצבתין בעינן תלתא להחזיק כל הצבתין. (והלכתא) [והלכך] כי אוקמא [כרבי] בדרישא, אקשי ליה מצבתין. ופרקינן דמודה רבי בצבתין דלזו שלישי ולזו בעינן קאמר, דמתלתא כיון דכל צבת וצבת מחד גברא הלכך כולהו בעו בדיקה.
הא דתני במתני' אבל בחדשות פטור קשיא לי דאדרבא הוה ליה למתני אסור. ולמאן דתני אבוה דרב שמואל חדשות אינן מקושרות הוה ליה למתני נמי חייב דאין דרך מלבוש, ואי עניב להו חייב לר' יהודה. ויש לומר דמשום דקתני המוצא תפילין מכניסן זוג זוג, כלומר: שחייב להכניסם תאני נמי דבחדשות פטור, וכיון שכן אם הכניסם חיובי נמי מחייב.
ועוד 1 קטעי פירוש על דף זה.
Rashba on Eruvin 97a · Sefaria
ריטב"א
ופרכי׳ ולרבי יהוד׳ עבדינהו מערב ומהדרי׳ אמר רב חסדא כו׳ אביי אמר פירש וכדאיתא בהדיא בפרק אלו קשרים וקשה לי דקארי לה מאי קארי לה ורב חסדא נמי איכא למידק מהא דעניבה פסולה בתפילין כיון דאשכחן לרבי יהודה דסבר דעניבה קשירה היא וי״ל דאינהו סבי׳ להו דכי אמ׳ רב יהודה דעניבה קשירה היא ה״מ בעניבה שאפשר שתתקיי׳ כן אבל עניבה דהכא שאינה אלא לשעה כי למחר מתירה ועושה קשר שלהם גריעא טובא ולאו קשר הוא ואביי אמר דעניבה לרבי יהודה קשירה היא וכיון דלדידיה קשר שאינן של קיימא ממש אלא שהוא של קיימא קצת אסור כדאי׳ בפרק אלו קשרים אף עניבים כן. ולרבי מאיר דשרי הכא בחדשות לאו משו׳ דעניב להו מענב דהא בפרק אלו קשרים אבעיא להו עניבה לרבי מאיר קשירה היא או לא וסלקא בתיקו אלא טעמא דרבי מאיר משום דשרי לעשות שם קשר מרופה א״נ דלרבי מאיר דשרי לעשות עניבה שאינה מהודקת ודאי כיון דשרי בקשר מרופה וכי איבעיא לן התם היינו בעניב׳ מהודק׳ וכן פי׳ בתוס׳ ואנן קי״ל דעניבה אפילו מהודקת לאו קשירה היא ושריא וקי״ל נמי דקשר מרופה שרי וכיון שכן קי״ל דאפילו חדשות מותר להכניס דקי״ל כי הא דתני אבוה דשמואל אבויה דרב יצחק דחדשו׳ כל שאינן מקושרות. ולקמיען לא חיישינן דלא טרח דהא כולהו אמוראי דשמעתין הכי סבי׳ להו וברייתא דמתני׳ ר׳ זירא לאתבא בריה הכי אתיא ורבא דפליג בהא דאמר דטרח ולא טרח תנאי היא יחידאה הוא לא סמכינן עלה וזה ברור הוא ושלא כדברי הרי״ף ז״ל הילכך המוציא תכלת לשונות פסולה חוטין כשרה כרבי אליעזר וכמתנייתא דתני רבי חייא משמעתין הביא ר״ת ז״ל ראיה שאין צריך לקשר בכל יום בשעת הנחה קשר של תפילין כמו שהיה אומר רבינו אליהו מפריש ז״ל דאם כדבריו ז״ל שצריך לקשור ולהתיר בכל יום אין זה קשר של קיימ׳ כלל ולכ״ע היה מותר לקושרן ועוד הביא ר״ת ז״ל לדבריו ראיות אחרו׳ והא דאמרי׳ במסכת ברכות שמברכין על התפילין על שעת קשירה להדוק קרי קשירה ורבי׳ שמשון ז״ל היה רוצה להכריע דשל יד קושר ומתיר בכל יום אבל לא של ראש ואחרי כן חזר בו מפני משנה ששנינו במסכ׳ מקואות וכן עיקר ואין זה מקומו להאריך יותר:
קשר של תפילין הלכה למשה מסיני פרש״י ז״ל שיעשה קשר לראש כעין דלת ובקשר של יד רצועה קטנה וראשה כפוף כמין יו״ד ועם השי״ן של קמט תפלה של ראש יהא עולה לשם שד״י ונוייהן לבר פרש״י ז״ל דשי״ן של קמט תפלה של ראש שיעשה אותה כלפי חוץ ושם נראית למראית העין ולא שיעשה אותה בין הבתים בתוס׳ הקשו עליו דהא אמרינן במנחות דמר זוטרא איתהפיכה ליה רצועה.
א״ל רב אשי ולא סבר לה מר ונוייהן לבר דאלמא מודו דרצועה היא ובמסכת מנחות פרש״י ז״ל השחרו׳ שברצועו׳ שהוא הלכה למשה מסיני שיהא לבר ובהפוך פי׳ רש״י נוי הקשר כלומר שיהא הצד הנראה כמין דל״ת לחוץ וכן הכריעו בתוספו׳ דכיון דמייתי לה הכא גבי קשר מכלל דמידי דקשר הוא וגם לזה פרש״י ז״ל במס׳ מנחות. הלוקח תפילין ממי שאינו מומחה פי׳ בתוס׳ דאע״ג דתניא במנחות דתפילין אינן נקחין אלא מן המומחה הא אמר לכתחלה דילמא לא טרח לבדקן ועוד מפני שנראה כבזיון תפילין כשהוא קורע התפר ומוציא התפילין לבדקן אבל בדיעבד כשרין בבדיקה ואפילו לכתחלה נמי כל היכא דלא משכ׳ מן המומחה ליקח ממי שאינו מומחה ובודק ודיו והא תני רב כהנא בתפילין בודק שתים בשל יד ושל ראש כלומר אחת של יד ואחת של ראש ופרקינן הא מני רבי הוא דאמר בתרי זמני הויא חזקה. ופרכי׳ אי רבי פי׳ בשלמא לדידי רשב״ג היא ומיהו גבי תפילין הקל דמסמך על תרי משום דסתם מצויין אצל תפילין מומחין הן ובתרי זימני הויא חזקה אלא שבצבתין בעי תלת׳ להחזיק כל הצבתין
ופרקינן לעולם רבי ומודה רבי בצבתין אחד מתרי תלתא זבין ובדין הוא דאפילו רביעי ואפילו חמישי והא דקתני שלישי לאפוקי מחזקיה דרבי דאמר בעלמא דבתרי זימני הויא חזקה דקי״ל כרשב״ג חדא דאבוה דרבי הוא וק״ל הלכה כרבי מחבירו ולא מאביו. ועוד דרב קאי כוותיה הכא וביבמות אמר נשואין ומלקיו׳ כרבי וסתות ושור המועד כרשב״ג ומילה כנשואין דספק נפשו׳ להקל (הא ככלהו) הרי הלכה כרשב״ג מן הטעם שאמרנו שאין הלכה כר׳ במקום אביו:
כאן בסכנת עובדי כוכבים ומזלות כאן בסכנ׳ לסטים העיק׳ כפי׳ השני דפרש״י ז״ל משנתינו בסכנת עובדי כוכבים ומזלות שגזרו על התפילין ולפי׳ מכסן בלבד והולך לו וברייתא סכנת לסטים עובדי כוכבי׳ ומזלות בעלמא דליכא אלא חשש בזיון תפילין והיינו דפרכינן מתני׳ בסכנת עובדי כוכבים ומזלות היכי א״ר יוחנן שמעון נותן לחבירו וחבירו לחבירו דהא אוושא מילתא כלומר שיתפרסם הדבר שחוששין לשמירת תפילין ויבאו לידי סכנה והיינו דלא אמרינן הכא דאוושא דמילתא דשבת כדאמרינן בסמוך דאלמא אוושא דמילתא דאמרינן הכא היינו כדפרישנא וכן הכריע רש״י ז״ל והוא הנכון. והלכתא לרבנן דבסכנ׳ לסטים מוליכן פחות מד׳ אמות.
Ritva on Eruvin 97a · Sefaria
מאירי
בליטת האותיות שבתפלין ר״ל שינין שבקציצות צריך שתהא מבחוץ ר״ל שיהיו האותיות בולטות ולא שוקעות והוא שאמרו נוייהן מלבר ויש מפרשי׳ שלא יהו האותיות בולטות בצד פנימי של עור המודבק בקלף התפלין אלא בחוץ למראית העין. ויש מפרשי׳ שמקום השער של עור נקרא נוייהן והוא מלבר ר״ל שהכתיבה במקום הבשר כמו שהתבאר במקומו:
הלוקח תפלין ממי שאינו מומחה בעשייתם צריך לבדקם אם נעשו כתקנם אם לאו ואם לקח מהם הרבה ביחד לחזור ולמכרם בודק מהם שלש קציצות רצה שתים של ראש ואחת של יד רצה שתים של יד ואחת של ראש ואם מצאם כשרים הוחזק הכל להכשר אבל בשתים לא ואעפ״י שבענין קטלנית אמרו בתרי זמני הויא חזקה בזו לא הוכשרו כלם אלא בבדיקת שלש ואעפ״י שזה שלקחם הוא ממנו לקחם מתגר אחר ואם לקחם צבתים צבתים ר״ל כרכים כרכים והרבה תפלין בכל כרך וכרך כל צבת וצבת צריך בדיקה בשלש קציצות שחזקת הצבתים שמהרבה בני אדם הם נקחים ואם היה התגר מומחה סומכין על בקיאות התגר שבשעת מקחו בדקם:
Meiri on Eruvin 97a · Sefaria
מהרש"א — חידושי הלכות
בד"ה אביי אמר כו' ור"מ דשרי בחדשות קסבר דלאו קשירה היא כו' עכ"ל לר"מ ודאי מצינו למימר שפיר כדס"ד מעיקרא דשרי אף בחדשות משום דבלא קשירה הוה דרך מלבוש כמ"ש התוס' לעיל אלא משום דלרבי השתא דאוסר בחדשות משום דאינן מקושרות ליכא למימר הכי לית לן למימר דר"מ פליג עליה בהא אלא דפליג עליה בהא דפליגי כבר רבנן עליה דר"י וקסברי עניבה לאו קשירה היא וק"ל:
בא"ד מדפריך סתמא דתלמודא בפשיטות ולענביה מיענב משמע דאין הלכה כר"י כו' עכ"ל דבריהם אלו לתירוצם דלעיל לרב חסדא מוקמינן מתניתין דהכא כרבנן דר"י דאמרי עניבה לאו קשירה [היא] אבל לתירוצם שני ליכא ראיה דאיכא למימר דלר"י נמי פריך וליענביה דקס"ד דאפילו לר"י שרי עניבה דהכא דסתמא דעתו להתיר כו' כמ"ש התוס' לעיל ודו"ק:
בד"ה קשר של תפילין כו' ומשני אלא לרצועותיהן ולא פריך מדל"ת ויו"ד כו' עכ"ל ר"ל דכמו דפריך אשי"ן דלא איצטריך קרא מן המותר בפיך דבלאו קרא נמי כיון דהוה הל"מ מאותיות השם ה"נ איכא למפרך אהא דמשני לרצועותיהן כיון דמהל"מ יש בהו ד' וי' מאותיות השם לא איצטריך בהו קרא אבל אי ד' וי' אינן הל"מ אלא קשר בעלמא הוה הל"מ ניחא אי לאו קרא דמותר בפיך לא הוה ידעינן דבעי ברצועותיהן עור בהמה טהורה ועיין במרדכי בה"ק ובאשר"י במנחות וק"ל:
Chidushei Halachot on Eruvin 97a · Sefaria
מה תמצאו כאן
יחידת טקסט מלאה של מסכת עירובין, דף צ״ז, עמוד א׳, בהיקף של כ־353 מילים ב־17 קטעים. מספור הקטעים מאפשר לחזור לשורה מדויקת, והפירושים מובאים כלשונם מן המקור הנדפס.
המשך הרצף
מקורות מקבילים
שיעורים וכלי לימוד
מפת קטע אחר קטע של כל 17 הקטעים בדף: מילות הפתיחה, המהלכים הנמצאים בטקסט עצמו וקישור חזרה לאותו קטע במקור.
- קטע 123 מילים
נפתחת ב״אֶחָד חֲדָשׁוֹת וְאֶחָד יְשָׁנוֹת, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר.…״
- קטע 231 מילים
נפתחת ב״(שיצ״י עצב״י סִימָן.) וְהַשְׁתָּא דְּתָנֵי אֲבוּהּ דִּשְׁמוּאֵל…״
- קטע 310 מילים
נפתחת ב״וְלִיעְנְבִינְהוּ מִיעְנָב! אָמַר רַב חִסְדָּא: זֹאת אוֹמֶרֶת,…״
- קטע 410 מילים
נפתחת ב״אַבָּיֵי אָמַר: רַבִּי יְהוּדָה לְטַעְמֵיהּ, דְּאָמַר: עֲנִיבָה…״
- קטע 533 מילים
נפתחת ב״טַעְמָא דַּעֲנִיבָה קְשִׁירָה מְעַלַּיְיתָא הִיא, הָא לָאו…״
- קטע 65 מילים
נפתחת ב״דְּעָנֵיב לְהוּ כְּעֵין קְשִׁירָה דִידְהוּ.…״
- קטע 725 מילים
נפתחת ב״אָמַר רַב חִסְדָּא אָמַר רַב: הַלּוֹקֵחַ תְּפִילִּין…״
- קטע 816 מילים
נפתחת ב״מָה נַפְשָׁךְ: אִי מֵחַד גַּבְרָא קָא זָבֵין,…״
- קטע 920 מילים
נפתחת ב״אִי מִתְּרֵי תְּלָתָא גַּבְרֵי זָבֵין, כׇּל חַד…״
- קטע 1031 מילים
נפתחת ב״אִינִי?! וְהָא תָּנֵי רַבָּה בַּר שְׁמוּאֵל: בִּתְפִילִּין…״
- קטע 1119 מילים
נפתחת ב״וְהָתָנֵי רַב כָּהֲנָא: בִּתְפִילִּין בּוֹדֵק שְׁתַּיִם שֶׁל…״
- קטע 1217 מילים
נפתחת ב״אִי רַבִּי, אֵימָא סֵיפָא: וְכֵן בַּצֶּבֶת הַשֵּׁנִי,…״
- קטע 1315 מילים
נפתחת ב״מוֹדֶה רַבִּי בִּצְבָתִים, דְּמִתְּרֵי תְּלָתָא גַּבְרֵי זָבֵין.…״
- קטע 1413 מילים
נפתחת ב״אִין הָכִי נָמֵי. וְהַאי דְּקָתָנֵי שְׁלִישִׁי לְאַפּוֹקֵי…״
- קטע 1528 מילים
נפתחת ב״מְצָאָן צְבָתִים אוֹ כְרִיכוֹת וְכוּ׳. מַאי צְבָתִים…״
- קטע 1635 מילים
נפתחת ב״מַחְשִׁיךְ עֲלֵיהֶן וּמְבִיאָן. וְאַמַּאי? לְעַיְּילִינְהוּ זוּג זוּג!…״
- קטע 1722 מילים
נפתחת ב״וּבַסַּכָּנָה מְכַסָּן וְהוֹלֵךְ. וְהָתַנְיָא: וּבַסַּכָּנָה מוֹלִיכָן פָּחוֹת…״
חכמים הנזכרים בדף
- רב כהנא [השני] · אמוראים · דור ראשון לאמוראים
תלמיד מובהק של רב ולמד תורה גם משמואל.
מקור: מסכת עירובין דף צ״ז עמוד א׳ · קטע 11 — “וְהָתָנֵי רַב כָּהֲנָא: בִּתְפִילִּין בּוֹדֵק שְׁתַּיִם שֶׁל יָד וְשֶׁל…”
- שמואל · דור ראשון לאמוראים
שמו: שמואל הכהן בריה דאבא בר אבא.
מקור: מסכת עירובין דף צ״ז עמוד א׳ · קטע 5 — “…יְהוּדָה בְּרֵיהּ דְּרַב שְׁמוּאֵל בַּר שִׁילַת מִשְּׁמֵיהּ דְּרַב: קֶשֶׁר…”
- אביי [הכהן] · אמוראים · דור רביעי לאמוראים
דור רביעי לאמוראים ונקרא שמו נחמני על שם סבו.
מקור: מסכת עירובין דף צ״ז עמוד א׳ · קטע 4 — “אַבָּיֵי אָמַר: רַבִּי יְהוּדָה לְטַעְמֵיהּ, דְּאָמַר: עֲנִיבָה קְשִׁירָה מְעַלַּיְיתָא…”
לשון המקור
אֶחָד חֲדָשׁוֹת וְאֶחָד יְשָׁנוֹת, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. רַבִּי יְהוּדָה אוֹסֵר בַּחֲדָשׁוֹת וּמַתִּיר בִּישָׁנוֹת. אַלְמָא מָר סָבַר טָרַח אִינִישׁ, וּמָר סָבַר לָא טָרַח אִינִישׁ.
(שיצ״י עצב״י סִימָן.) וְהַשְׁתָּא דְּתָנֵי אֲבוּהּ דִּשְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק: אֵלּוּ הֵן יְשָׁנוֹת — כֹּל שֶׁיֵּשׁ בָּהֶן רְצוּעוֹת וּמְקוּשָּׁרוֹת, חֲדָשׁוֹת — יֵשׁ בָּהֶן רְצוּעוֹת וְלֹא מְקוּשָּׁרוֹת. דְּכוּלֵּי עָלְמָא לָא טָרַח אִינִישׁ.
וְלִיעְנְבִינְהוּ מִיעְנָב! אָמַר רַב חִסְדָּא: זֹאת אוֹמֶרֶת, עֲנִיבָה פְּסוּלָה בִּתְפִילִּין.
אַבָּיֵי אָמַר: רַבִּי יְהוּדָה לְטַעְמֵיהּ, דְּאָמַר: עֲנִיבָה קְשִׁירָה מְעַלַּיְיתָא הִיא.
טַעְמָא דַּעֲנִיבָה קְשִׁירָה מְעַלַּיְיתָא הִיא, הָא לָאו הָכִי — עָנֵיב לְהוּ, וְהָאָמַר רַב יְהוּדָה בְּרֵיהּ דְּרַב שְׁמוּאֵל בַּר שִׁילַת מִשְּׁמֵיהּ דְּרַב: קֶשֶׁר שֶׁל תְּפִילִּין הֲלָכָה לְמֹשֶׁה מִסִּינַי הוּא, וְאָמַר רַב נַחְמָן: וְנוֹיֵיהֶן לְבַר!
דְּעָנֵיב לְהוּ כְּעֵין קְשִׁירָה דִידְהוּ.
אָמַר רַב חִסְדָּא אָמַר רַב: הַלּוֹקֵחַ תְּפִילִּין מִמִּי שֶׁאֵינוֹ מוּמְחֶה — בּוֹדֵק שְׁתַּיִם שֶׁל יָד וְאַחַת שֶׁל רֹאשׁ, אוֹ שְׁתַּיִם שֶׁל רֹאשׁ וְאַחַת שֶׁל יָד.
מָה נַפְשָׁךְ: אִי מֵחַד גַּבְרָא קָא זָבֵין, לִבְדּוֹק אוֹ שָׁלֹשׁ שֶׁל יָד אוֹ שָׁלֹשׁ שֶׁל רֹאשׁ.
אִי מִתְּרֵי תְּלָתָא גַּבְרֵי זָבֵין, כׇּל חַד וְחַד לִיבְעֵי בְּדִיקָה. לְעוֹלָם מֵחַד גַּבְרָא זָבֵין, וּבָעֵינַן דְּמִיתְמַחֵי בְּשֶׁל יָד וּבְשֶׁל רֹאשׁ.
אִינִי?! וְהָא תָּנֵי רַבָּה בַּר שְׁמוּאֵל: בִּתְפִילִּין בּוֹדֵק שָׁלֹשׁ שֶׁל יָד וְשֶׁל רֹאשׁ, מַאי לָאו אוֹ שָׁלֹשׁ שֶׁל יָד אוֹ שָׁלֹשׁ שֶׁל רֹאשׁ! לָא: שָׁלֹשׁ, מֵהֶן שֶׁל יָד מֵהֶן שֶׁל רֹאשׁ.
וְהָתָנֵי רַב כָּהֲנָא: בִּתְפִילִּין בּוֹדֵק שְׁתַּיִם שֶׁל יָד וְשֶׁל רֹאשׁ! הָא מַנִּי רַבִּי הִיא, דְּאָמַר: בִּתְרֵי זִימְנֵי הָוֵי חֲזָקָה.
אִי רַבִּי, אֵימָא סֵיפָא: וְכֵן בַּצֶּבֶת הַשֵּׁנִי, וְכֵן בַּצֶּבֶת הַשְּׁלִישִׁי. וְאִי רַבִּי — שְׁלִישִׁי מִי אִית לֵיהּ?
מוֹדֶה רַבִּי בִּצְבָתִים, דְּמִתְּרֵי תְּלָתָא גַּבְרֵי זָבֵין. אִי הָכִי אֲפִילּוּ רְבִיעִי נָמֵי, וַאֲפִילּוּ חֲמִישִׁי נָמֵי!
אִין הָכִי נָמֵי. וְהַאי דְּקָתָנֵי שְׁלִישִׁי לְאַפּוֹקֵי מֵחֶזְקֵיהּ, וּלְעוֹלָם אֲפִילּוּ רְבִיעִי וַחֲמִישִׁי נָמֵי.
מְצָאָן צְבָתִים אוֹ כְרִיכוֹת וְכוּ׳. מַאי צְבָתִים וּמַאי כְּרִיכוֹת? אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: הֵן הֵן צְבָתִים, הֵן הֵן כְּרִיכוֹת. צְבָתִים — זָוֵוי זָוֵוי, כְּרִיכוֹת — דִּכְרִיכָן טוּבָא.
מַחְשִׁיךְ עֲלֵיהֶן וּמְבִיאָן. וְאַמַּאי? לְעַיְּילִינְהוּ זוּג זוּג! אָמַר רַב יִצְחָק בְּרֵיהּ דְּרַב יְהוּדָה: לְדִידִי מִיפָּרְשָׁא לֵיהּ מִינֵּיהּ דְּאַבָּא, כׇּל שֶׁאִילּוּ מַכְנִיסָן זוּג זוּג וְכָלוֹת קוֹדֶם שְׁקִיעַת הַחַמָּה, מַכְנִיסָן זוּג זוּג. וְאִי לָא, מַחְשִׁיךְ עֲלֵיהֶן וּמְבִיאָן.
וּבַסַּכָּנָה מְכַסָּן וְהוֹלֵךְ. וְהָתַנְיָא: וּבַסַּכָּנָה מוֹלִיכָן פָּחוֹת פָּחוֹת מֵאַרְבַּע אַמּוֹת! אָמַר רַב: לָא קַשְׁיָא: הָא — בְּסַכָּנַת גּוֹיִם, הָא — בְּסַכָּנַת לִסְטִים.