דף ביאור
מסכת זבחים דף ס״ב עמוד ב׳
דף זה מרכז את הביאור על יחידת המקור: פירושי המפרשים כלשונם, המקורות שהטקסט מצטט, החכמים הנזכרים בו וקישורים ישירים חזרה לטקסט.
לטקסט המלא במקורמסכת זבחים דף ס״ב עמוד ב׳
מסכת זבחים דף ס״ב עמוד ב׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 16 קטעים ממוספרים, כ־398 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.
רש"י
בני קטורה בני אברהם אתם אבל לא כזרע יצחק ויעקב:
הכי גרסינן הוו יתבי קמיה דרבי טרפון ולא הוו אמרי מידי:
פתח ואמר כדי שידברו:
יוחני מילתא בעלמא הוא דקאמר כדי לפתוח פיהם:
בני קטורה אינם יודעין לדבר בהלכה:
גזירין שני גזרי עצים צריך לסדר בראש המזבח המערכה לתמיד של שחר בכהן אחד ולתמיד של בין הערבים בשני כהנים כדקיימא לן בסדר יומא (דף כו:):
אמה ארכו ואמה רחבו כמידת מקום המערכה:
באמה גדומה קצרה שלא יצאו חוץ למערכה ויעכבו הכהנים מלהקיף:
ועוד 32 קטעי פירוש על דף זה.
Rashi on Zevachim 62b · Sefaria
תוספות
באמה גדומה חסירה ובערוך פירש גרומה ברי"ש כמו נותן לו את גירומיו (ב"ב פח:) ורב יוסף פריך ממתניתא שלא יהו. עינים יוצאים:
אויר קרקע מפסיקו קרקע לאו דוקא שהיה פורח אמה על יסוד ואמה על סובב ובלאו קרא היה צריך אויר משום שנאמר סביב כדבסמוך אלא דסגי במשהו אבל הכא בעינן אויר גדול וניכר שהוא לצורך אויר:
דאריך וקטין והא דכתיב חמש אמות אורך וחמש אמות רוחב למצוה והאי קרא לעכב ומיהו קשה דלעכב מהמזבח נפקא:
שיתין וד' הוו היינו כלוי דאמר לעיל (זבחים דף נד.) בדמים ונקיט כוותיה משום תרגום דידן דמתרגמינן באחסנתיה יתבני מקדשא אבל לרב דלא הוה ליה יסוד בבנין הוה ליה מזבח מן הצפון ולדרום ל"א וכבש ל"ב הרי ס"ג ה"ל לשנויי שהיה פורח על הסובב אמה:
Tosafot on Zevachim 62b · Sefaria
גליון הש"ס
תוס' ד"ה אויר וכו' קרקע לאו דוקא עיין לקמן דף פז ע"ב תוספות ד"ה אויר:
Gilyon HaShas on Zevachim 62b · Sefaria
בן יהוידע
אָמְרוּ לוֹ 'קְטוּרָה' כְּתִיב, קָרָא עֲלֵיהֶם: 'בְּנֵי קְטוּרָה' (בראשית כה, ד). הנה לפירוש רש"י ז"ל קראם 'בני קטורה' לגנותם על אשר אמרו לו קטורה כתיב, וצריך להבין מה פשעו בדבר זה מאחר כי באמת 'קְטוּרָה' כתיב. ונראה לי בס"ד הענין הוא על דרך מה שמספרים העולם באחד שגיהק ופיהק שפתח פיו ושכח להניח ידו על סנטירו ואיש היה יושב אצלו ורצה לגנותו ויאמר אליו בפתיחת פיך יראתי פן תבלעני! והשיב לו איך היית ירא בכך הלא אתה יודע כי יהודי אני ואסור לבלוע בשר חזיר! וכן הדבר הזה הם עשו גנאי לרבי טרפון בדבר זה כי רבי טרפון לא היה קורא בספר תורה או בחומש דרך קריאה בתורה כדי שהודיעו אותו שטעה בקראו ' יוֹחְנִי ' במקום ' קְטוּרָה ' אלא רבי טרפון דברים בעלמא הגיד להם שיש לו קבלה שלקח אשה ששמה 'יוֹחְנִי' מלבד האשה ששמה קטורה המדבר בה הכתוב ואין כונתו בדברים לקרות גוף הכתוב ולכן כיון שאמרו לו ' קְטוּרָה ' כְּתִיב, משמע שחשבו שהוא קורא כתוב של תורה וטעה בו לומר 'יוֹחְנִי' במקום 'קְטוּרָה' לכן גם הוא ביזה אותם לפי דרכם מעין הגנות שעשו בכבודו ח"ו ואמר ראוי שתהיו אתם נקראים ' בְּנֵי קְטוּרָה ' על אשר נתקנאתם בשביל 'קְטוּרָה' שחשבתם שהחלפתי את שמה וקראתיה בשם 'יוֹחְנִי' וכל זה אני אומר לפי פירוש רש"י שפירש לגנאי. ברם יש לפרש שהם לא נתכוונו לגנות אלא נתכוונו לכבוד וגם הוא השיב להם תשובה שכיבד אותם בה והוא דאמרו רבותינו ז"ל (בראשית רבה סא, ד) 'קְטוּרָה' זו הגר ולמה נקרא שמה קטורה? שנאים מעשיה כקטורת, ופירשו המקובלים דאחר שהולידה את ישמעאל נתקנה הגבורה שלה ונתמתקה לכן אמרו רבותינו ז"ל דנאים מעשיה כקטורת. נמצא לפי דרשת רבותינו ז"ל שם קטורה אינו שם העצם שלה כי שם העצם הוא הגר והכתוב כינה לה שם זה דקטורה לדרשה על השבח שלה ולכן בני אחותו בשמעם שקרה לה שם ' יוֹחְנִי ' אמר לו יפה כונת לעשות לה כינוי אחר חדש של 'יוֹחְנִי' שהוא לשון חן וחנינה כי גם הכתוב כינה לה שם חדש לשבח מלבד שם העצם העקרי שלה לקרותה ' קְטוּרָה ' לשבח לומר שנאים מעשיה כקטורת ואם כן כינויים של יוחני וקטורה ענין אחד שהם כנויים של שבח. ועל כן אחר שראה שהם כוונו לדעתו בחשבם שכינה אותה בשם זה לשבח אז גם קרא עליהם בלשון מליצה ' בְּנֵי קְטוּרָה ' לשבח והיינו כי הטעם דרוב בנים דומין לאחי האם (בבא בתרא קי.) מפני שהאם יש לה קשר עם אחיה מצד רוחא דשביק הבעל באשתו כמו שאמר רבינו האר"י ז"ל ולכן הבנים דומין לאחי אמם (שמות ו, כג) וכאשר ראה חכמים שכוונו לדעתו קרא עליהם ' בְּנֵי קְטוּרָה ' פירוש בנים של אחותי שהיא קשורה בי דלכך השגתם לדעת כונתי במה שכיניתי שם 'יוֹחְנִי' להגר שהוא לשבח כעין מה שכינה לה הכתוב שם 'קְטוּרָה' לשבח.
Ben Yehoyada on Zevachim 62b · Sefaria
מה תמצאו כאן
יחידת טקסט מלאה של מסכת זבחים, דף ס״ב, עמוד ב׳, בהיקף של כ־398 מילים ב־16 קטעים. מספור הקטעים מאפשר לחזור לשורה מדויקת, והפירושים מובאים כלשונם מן המקור הנדפס.
המשך הרצף
מקורות מקבילים
שיעורים וכלי לימוד
מפת קטע אחר קטע של כל 16 הקטעים בדף: מילות הפתיחה, המהלכים הנמצאים בטקסט עצמו וקישור חזרה לאותו קטע במקור.
- קטע 128 מילים
נפתחת ב״״בְּנֵי קְטוּרָה״. בְּנֵי אֲחָתֵיהּ דְּרַבִּי טַרְפוֹן הָווּ…״
- קטע 221 מילים
נפתחת ב״אָמַר אַבָּיֵי בַּר הוּנָא אָמַר רַב חָמָא…״
- קטע 327 מילים
נפתחת ב״אָמַר רַבִּי יִרְמְיָה: בְּאַמָּה גְּדוּמָה. אָמַר רַב…״
- קטע 435 מילים
נפתחת ב״תְּנַן הָתָם: כֶּבֶשׁ הָיָה לִדְרוֹמָהּ שֶׁל מִזְבֵּחַ…״
- קטע 518 מילים
נפתחת ב״אֵימָא: יָרֵךְ בַּצָּפוֹן וּפָנָיו בַּצָּפוֹן! אָמַר רָבָא:…״
- קטע 625 מילים
נפתחת ב״אֲמַר לֵיהּ: ״רָבוּעַ״ כְּתִיב. וְהָא מִיבְּעֵי לֵיהּ…״
- קטע 723 מילים
נפתחת ב״וְתַנָּא מַיְיתֵי לַהּ מֵהָכָא – דְּתַנְיָא, רַבִּי…״
- קטע 843 מילים
נפתחת ב״וְאֵימָא שְׂמֹאל לַמִּזְרָח! לָא סָלְקָא דַּעְתָּךְ; דְּתָנֵי…״
- קטע 910 מילים
נפתחת ב״הָהוּא מִיבְּעֵי לֵיהּ לְגוּפֵיהּ! אִם כֵּן, ״פֹּנִים״…״
- קטע 1043 מילים
נפתחת ב״שָׁאַל רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹסֵי בֶּן לָקוֹנְיָא…״
- קטע 119 מילים
נפתחת ב״אָמַר לוֹ: שֶׁאֲנִי אוֹמֵר, עוֹמֵד בְּצַד מַעֲרָכָה…״
- קטע 1225 מילים
נפתחת ב״אָמַר לוֹ: כְּשֶׁהוּא זוֹרֵק – לְמַעֲרָכָה דְּלוּקָה…״
- קטע 1317 מילים
נפתחת ב״רַב פָּפָּא אָמַר: כִּי דָּם; מָה דָּם…״
- קטע 1425 מילים
נפתחת ב״אָמַר רַב יְהוּדָה: שְׁנֵי כְּבָשִׁים קְטַנִּים יוֹצְאִין…״
- קטע 1530 מילים
נפתחת ב״וְאִיצְטְרִיךְ לְמִכְתַּב ״סָבִיב״, וְאִיצְטְרִיךְ לְמִכְתַּב ״רָבוּעַ״. דְּאִי…״
- קטע 1619 מילים
נפתחת ב״תְּנַן הָתָם: הַכֶּבֶשׁ וְהַמִּזְבֵּחַ – שִׁשִּׁים וּשְׁתַּיִם.…״
חכמים הנזכרים בדף
- רב יוסף · דור שלישי לאמוראים
סתם ר' יוסף שכתוב בגמרא ללא שם אביו הוא ר' יוסף בר חייא, חברו ובן מחלוקתו של רבה בר נחמני.
מקור: מסכת זבחים דף ס״ב עמוד ב׳ · קטע 3 — “…בְּאַמָּה גְּדוּמָה. אָמַר רַב יוֹסֵף, וְלָאו הַיְינוּ דְּתַנְיָא: ״עַל…”
- אביי [הכהן] · אמוראים · דור רביעי לאמוראים
דור רביעי לאמוראים ונקרא שמו נחמני על שם סבו.
מקור: מסכת זבחים דף ס״ב עמוד ב׳ · קטע 2 — “אָמַר אַבָּיֵי בַּר הוּנָא אָמַר רַב חָמָא בַּר גּוּרְיָא:…”
לשון המקור
״בְּנֵי קְטוּרָה״. בְּנֵי אֲחָתֵיהּ דְּרַבִּי טַרְפוֹן הָווּ יָתְבִי קַמֵּיהּ דְּרַבִּי טַרְפוֹן, פָּתַח וְאָמַר: ״וַיּוֹסֶף אַבְרָהָם וַיִּקַּח אִשָּׁה וּשְׁמָהּ יוֹחָנִי״. אָמְרִי לֵיהּ: ״קְטוּרָה״ כְּתִיב! קָרֵי (עֲלֵיהֶם) [עֲלַיְהוּ] ״בְּנֵי קְטוּרָה״.
אָמַר אַבָּיֵי בַּר הוּנָא אָמַר רַב חָמָא בַּר גּוּרְיָא: גְּזִירִין שֶׁעָשָׂה מֹשֶׁה – אוֹרְכָּן אַמָּה, וְרוֹחְבָּן אַמָּה, וְעוֹבְיָין כְּמַחַק גּוֹדֶשׁ סְאָה.
אָמַר רַבִּי יִרְמְיָה: בְּאַמָּה גְּדוּמָה. אָמַר רַב יוֹסֵף, וְלָאו הַיְינוּ דְּתַנְיָא: ״עַל הָעֵצִים אֲשֶׁר עַל הָאֵשׁ אֲשֶׁר עַל הַמִּזְבֵּחַ״ – שֶׁלֹּא יְהוּ עֵצִים יוֹצְאִין מִן הַמִּזְבֵּחַ כְּלוּם?!
תְּנַן הָתָם: כֶּבֶשׁ הָיָה לִדְרוֹמָהּ שֶׁל מִזְבֵּחַ – אוֹרֶךְ שְׁלֹשִׁים וּשְׁתַּיִם, עַל רוֹחַב שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה. מְנָא הָנֵי מִילֵּי? אָמַר רַב הוּנָא, אָמַר קְרָא: ״וְשָׁחַט אוֹתוֹ עַל יֶרֶךְ הַמִּזְבֵּחַ צָפוֹנָה״ – שֶׁיְּהֵא יָרֵךְ בְּצָפוֹן, וּפָנָיו בַּדָּרוֹם.
אֵימָא: יָרֵךְ בַּצָּפוֹן וּפָנָיו בַּצָּפוֹן! אָמַר רָבָא: רָמֵי גַּבְרָא אַאַפֵּיהּ. אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי: אַדְּרַבָּה – תָּרֵיץ וְאוֹתֵיב גַּבְרָא!
אֲמַר לֵיהּ: ״רָבוּעַ״ כְּתִיב. וְהָא מִיבְּעֵי לֵיהּ דִּמְרַבַּע רַבּוֹעֵי! מִי כְּתִיב ״מְרוּבָּע״?! וְלִיטַעְמָיךְ, מִי כְּתִיב ״רָבוּץ״?! אֲמַר לֵיהּ: ״רָבוּעַ״ כְּתִיב – דְּמַשְׁמַע הָכִי וּמַשְׁמַע הָכִי.
וְתַנָּא מַיְיתֵי לַהּ מֵהָכָא – דְּתַנְיָא, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: ״וּמַעֲלֹתֵהוּ פְּנוֹת קָדִים״ – כׇּל פִּינּוֹת שֶׁאַתָּה פּוֹנֶה, לֹא יְהוּ אֶלָּא דֶּרֶךְ יָמִין לַמִּזְרָח.
וְאֵימָא שְׂמֹאל לַמִּזְרָח! לָא סָלְקָא דַּעְתָּךְ; דְּתָנֵי רָמֵי בַּר (יְחִזְקִיָּה) [יְחֶזְקֵאל]: יָם שֶׁעָשָׂה שְׁלֹמֹה – ״עֹמֵד עַל שְׁנֵים עָשָׂר בָּקָר; שְׁלֹשָׁה פֹנִים צָפוֹנָה, וּשְׁלֹשָׁה פֹנִים יָמָּה, וּשְׁלֹשָׁה פֹּנִים נֶגְבָּה, וּשְׁלֹשָׁה פֹּנִים מִזְרָחָה״ – כׇּל פִּינּוֹת שֶׁאַתָּה פּוֹנֶה, לֹא יְהוּ אֶלָּא דֶּרֶךְ יָמִין לַמִּזְרָח.
הָהוּא מִיבְּעֵי לֵיהּ לְגוּפֵיהּ! אִם כֵּן, ״פֹּנִים״ ״פֹּנִים״ לְמָה לִי?
שָׁאַל רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹסֵי בֶּן לָקוֹנְיָא אֶת רַבִּי יוֹסֵי: אוֹמֵר הָיָה רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי, אֲוִיר יֵשׁ בֵּין כֶּבֶשׁ לַמִּזְבֵּחַ? אָמַר לוֹ: וְאַתָּה – אִי אַתָּה אוֹמֵר כֵּן?! וַהֲלֹא כְּבָר נֶאֱמַר: ״וְעָשִׂיתָ עֹלֹתֶיךָ הַבָּשָׂר וְהַדָּם״ – מָה דָּם בִּזְרִיקָה, אַף בָּשָׂר בִּזְרִיקָה!
אָמַר לוֹ: שֶׁאֲנִי אוֹמֵר, עוֹמֵד בְּצַד מַעֲרָכָה – וְזוֹרֵק.
אָמַר לוֹ: כְּשֶׁהוּא זוֹרֵק – לְמַעֲרָכָה דְּלוּקָה הוּא זוֹרֵק, אוֹ לְמַעֲרָכָה שֶׁאֵינָהּ דְּלוּקָה הוּא זוֹרֵק? הֱוֵי אוֹמֵר: לְמַעֲרָכָה דְּלוּקָה הוּא זוֹרֵק! הָתָם מִשּׁוּם דְּלָא אֶפְשָׁר.
רַב פָּפָּא אָמַר: כִּי דָּם; מָה דָּם – אֲוִיר קַרְקַע מַפְסִיקוֹ, אַף בָּשָׂר – אֲוִיר קַרְקַע מַפְסִיקוֹ.
אָמַר רַב יְהוּדָה: שְׁנֵי כְּבָשִׁים קְטַנִּים יוֹצְאִין מִן הַכֶּבֶשׁ, שֶׁבָּהֶן פּוֹנִים לַיְסוֹד וְלַסּוֹבֵב; וּמוּבְדָּלִין מִן הַמִּזְבֵּחַ מְלֹא נִימָא, מִשּׁוּם שֶׁנֶּאֱמַר ״סָבִיב״. וְרַבִּי אֲבָהוּ אָמַר: ״רָבוּעַ״.
וְאִיצְטְרִיךְ לְמִכְתַּב ״סָבִיב״, וְאִיצְטְרִיךְ לְמִכְתַּב ״רָבוּעַ״. דְּאִי כְּתַב רַחֲמָנָא ״סָבִיב״ – הֲוָה אָמֵינָא דְּעָגֵיל מִעְגָּל; כְּתַב רַחֲמָנָא ״רָבוּעַ״. וְאִי כְּתַב רַחֲמָנָא ״רָבוּעַ״ – הֲוָה אָמֵינָא דַּאֲרִיךְ וְקַטִּין; כְּתַב רַחֲמָנָא ״סָבִיב״.
תְּנַן הָתָם: הַכֶּבֶשׁ וְהַמִּזְבֵּחַ – שִׁשִּׁים וּשְׁתַּיִם. הָנֵי שִׁיתִּין וְאַרְבְּעָה הָווּ! נִמְצָא פּוֹרֵחַ אַמָּה עַל יְסוֹד וְאַמָּה עַל סוֹבֵב.