מסכת זבחים דף ל״ד עמוד ב׳פרק 3 כל הפסולין

וּפָסוּל. תְּיוּבְתָּא דְּרֵישׁ לָקִישׁ! תְּיוּבְתָּא.

וְכוּלָּן שֶׁקִּיבְּלוּ כּוּ׳. בְּעָא מִינֵּיהּ רֵישׁ לָקִישׁ מֵרַבִּי יוֹחָנָן: פָּסוּל – מַהוּ שֶׁיַּעֲשֶׂה שִׁירַיִם?

אֲמַר לֵיהּ: אֵין עוֹשֶׂה שִׁירַיִם אֶלָּא חוּץ לִזְמַנּוֹ וְחוּץ לִמְקוֹמוֹ, הוֹאִיל וּמְרַצֶּה לְפִיגּוּלוֹ.

רַב זְבִיד מַתְנֵי הָכִי – בְּעָא מִינֵּיהּ רֵישׁ לָקִישׁ מֵרַבִּי יוֹחָנָן: כּוֹס פָּסוּל, מַהוּ שֶׁיַּעֲשֶׂה שִׁירַיִם? אֲמַר לֵיהּ: פָּסוּל גּוּפֵיהּ מַאי סְבִירָא לָךְ? אִי פָּסוּל מְשַׁוֵּי שִׁירַיִם – כּוֹס פָּסוּל נָמֵי מְשַׁוֵּי שִׁירַיִם. אִי פָּסוּל לָא מְשַׁוֵּי שִׁירַיִם – כּוֹס פָּסוּל נָמֵי לָא מְשַׁוֵּי שִׁירַיִם.

רַב יִרְמְיָה מִדִּיפְתִּי מַתְנֵי הָכִי – בְּעָא מִינֵּיהּ אַבָּיֵי (מֵרָבָא) [מֵרַבָּה]: כּוֹס, מַהוּ שֶׁיַּעֲשֶׂה אֶת חֲבֵירוֹ דָּחוּי אוֹ שִׁירַיִם?

אֲמַר לֵיהּ: פְּלוּגְתָּא דְּרַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן וְרַבָּנַן. דְּתַנְיָא, לְמַעְלָה הוּא אוֹמֵר: ״אֶת דָּמוֹ יִשְׁפֹּךְ״, לְמַטָּה הוּא אוֹמֵר: ״וְאֶת כׇּל דָּמָהּ יִשְׁפֹּךְ״.

מִנַּיִן לְחַטָּאת שֶׁקִּיבֵּל דָּמָהּ בְּאַרְבָּעָה כּוֹסוֹת, וְנָתַן מַתָּנָה אַחַת מִזֶּה וּמַתָּנָה אַחַת מִזֶּה – שֶׁכּוּלָּן נִשְׁפָּכִין לַיְסוֹד? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״וְאֶת כׇּל דָּמָהּ יִשְׁפֹּךְ״.

יָכוֹל נָתַן אַרְבַּע מַתָּנוֹת מִכּוֹס אֶחָד, יְהוּ כּוּלָּן נִשְׁפָּכִין לַיְסוֹד? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״וְאֶת דָּמוֹ״. הָא כֵּיצַד? הוּא נִשְׁפָּךְ לַיְסוֹד, וְהֵן נִשְׁפָּכִין לָאַמָּה.

רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: מִנַּיִן לְחַטָּאת שֶׁקִּיבֵּל דָּמָה בְּאַרְבָּעָה כּוֹסוֹת וְנָתַן אַרְבַּע מַתָּנוֹת מִכּוֹס אֶחָד, שֶׁכּוּלָּן נִשְׁפָּכִין לַיְסוֹד? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״וְאֶת כׇּל דָּמָהּ יִשְׁפֹּךְ״. וְהָכְתִיב: ״וְאֶת דָּמוֹ יִשְׁפֹּךְ״! אָמַר רַב אָשֵׁי: הָהוּא לְמַעוֹטֵי שִׁירַיִם שֶׁבְּצַוַּאר בְּהֵמָה.

קִיבֵּל הַכָּשֵׁר וְנָתַן לַפָּסוּל כּוּ׳.

וּצְרִיכָא; דְּאִי אַשְׁמְעִינַן פָּסוּל, הֲוָה אָמֵינָא: מַאי ״פָּסוּל״ – טָמֵא, דַּחֲזֵי לַעֲבוֹדַת צִיבּוּר; אֲבָל שְׂמֹאל – לָא.

וְאִי אַשְׁמְעִינַן שְׂמֹאל – דְּאִית לֵיהּ הֶכְשֵׁירָא בְּיוֹם הַכִּיפּוּרִים; אֲבָל כְּלֵי חוֹל – לָא.

וְאִי אַשְׁמְעִינַן כְּלֵי חוֹל – מִשּׁוּם דַּחֲזוּ לְקַדּוֹשִׁינְהוּ; אֲבָל הָנָךְ – אֵימָא לָא. צְרִיכָא.

וְלֶיהֱוֵי לֵיהּ דָּחוּי! אֲמַר לֵיהּ רָבִינָא לְרַב אָשֵׁי, הָכִי אָמַר רַב יִרְמְיָה מִדִּיפְתִּי מִשְּׁמֵיהּ דְּרָבָא: הָא מַנִּי – חָנָן הַמִּצְרִי הוּא, דְּלֵית לֵיהּ דְּחוּיִין.

דְּתַנְיָא, חָנָן הַמִּצְרִי אוֹמֵר: אֲפִילּוּ דָּם בַּכּוֹס, מֵבִיא חֲבֵירוֹ וּמְזַוֵּוג לוֹ.

רַב אָשֵׁי אָמַר: כֹּל שֶׁבְּיָדוֹ – לָא הָוֵי דָּחוּי.

אָמַר רַב שַׁיָּיא: כְּוָותֵיהּ דְּרַב אָשֵׁי מִסְתַּבְּרָא. מַאן שָׁמְעַתְּ לֵיהּ דְּאִית לֵיהּ דְּחוּיִין – רַבִּי יְהוּדָה; דִּתְנַן, וְעוֹד אָמַר רַבִּי יְהוּדָה: נִשְׁפַּךְ הַדָּם – יָמוּת הַמִּשְׁתַּלֵּחַ, מֵת הַמִּשְׁתַּלֵּחַ – יִשָּׁפֵךְ הַדָּם;

וְשָׁמְעִינַן לֵיהּ דְּאָמַר: כֹּל שֶׁבְּיָדוֹ – לָא הָוֵי דָּחוּי. דְּתַנְיָא, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: כּוֹס אֶחָד הָיָה מְמַלֵּא מִדַּם הַתַּעֲרוֹבֶת, וְזוֹרְקוֹ זְרִיקָה אַחַת כְּנֶגֶד הַיְסוֹד. שְׁמַע מִינַּהּ: כֹּל שֶׁבְּיָדוֹ – לָא הָוֵי דָּחוּי! שְׁמַע מִינַּהּ.

גּוּפָא – תַּנְיָא, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: כּוֹס אֶחָד הָיָה מְמַלֵּא מִדַּם הַתַּעֲרוֹבֶת, שֶׁאִם יִשָּׁפֵךְ אֶחָד מֵהֶם – נִמְצָא שֶׁהוּא מַכְשִׁירוֹ. אָמְרוּ לוֹ לְרַבִּי יְהוּדָה: וַהֲלֹא לֹא נִתְקַבֵּל בִּכְלִי! מְנָא יָדְעִי? אֶלָּא שֶׁמָּא לֹא נִתְקַבֵּל בִּכְלִי! אָמַר לָהֶן: