דף ביאור
מסכת זבחים דף ל״א עמוד א׳
דף זה מרכז את הביאור על יחידת המקור: פירושי המפרשים כלשונם, המקורות שהטקסט מצטט, החכמים הנזכרים בו וקישורים ישירים חזרה לטקסט.
לטקסט המלא במקורמסכת זבחים דף ל״א עמוד א׳
מסכת זבחים דף ל״א עמוד א׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 16 קטעים ממוספרים, כ־325 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.
רש"י
לישנא אחרינא גרסינן:
ויקץ כישן פיגול כיון שמצא חצי זית ראשון חצי זית אחרון שהוא מינו ניעור משנתו ומבטולו שנצטרף עם חוץ למקומו לפסול ולא לפגל וחוזר מצטרף עם זה לפגל ובטל לו חצי זית דחוץ למקומו מלהוציא מידי פיגול דאין חצי זית מועיל במקום כזית ולא אמרי' כבר נצטרף עם שאצלו לפסול ולא יחזור ויפרד ממנו:
עירוב מחשבות הוי מכיון שנצטרף שוב לא ירד:
ראשון התערובות הזה תורת ראשון עליו לעשות מגעו שני דהא איכא שיעורא דראשון בגוויה ליתן טומאה:
חלקן זה שני וזה שני שהרי בכל אחד חצי שיעור דראשון וחצי שיעור דשני ותנן לקמן בשמעתא ראשון ושני מצטרפין לטמא בקל שבשניהם:
הא חזר ועירבן ראשון כדמסיים ואזיל מגופא דמתני' אלמא כשחזר ומצא את מינו ניעור מצירוף דשאינו מינו:
נפל זה בעצמו וזה בעצמו כשנסתלק הראשון נפל חבירו עליה פסלה ולא טימאה ליעשות שניה שכשנפל האחד לא היה בו כביצה ראשון וכשנפל חבירו כבר נסתלק זה:
נפלו שניהם כאחד וה"ה בזה אחר זה אם נפל השני בעוד הראשון עליה שניהם כאחד קרי ליה:
ועוד 13 קטעי פירוש על דף זה.
Rashi on Zevachim 31a · Sefaria
תוספות
ויקץ כישן הפיגול לא שייך הכא מצא מין את מינו וניעור:
עירוב מחשבות הוי שאין הפסול מניח הפיגול ליפרד מעליו:
הא חזר ועירבן ראשון הוי תימה מה ענין זה אצל זה דגבי קרבן כשאמר חצי זית חוץ למקומו וחצי זית חוץ לזמנו הרי כבר נפסל הקרבן ואינו חוזר ונעשה פיגול אבל חצי ביצה ראשון וחצי ביצה שני שנתערבו דנעשה שני אין הטעם לפי שנתבטל חצי ביצה הראשון אלא משום דאין לו כח לטמאות בפני עצמו הלכך כשיצטרף עמו חצי ביצה ראשון למה לא יהא ראשון:
נפלו שניהם כאחד עשאוה שניה למ"ד יש נוגע חוזר ונוגע:
התם איכא שיעורא פי' בקונט' מעיקרא שיעור שלם הוה ונחלק הלכך כשחזר וערבו שמו חזר עליו אבל הכא מעיקרא חצי זית פיגול וחצי זית פסול לא נקרא שם פיגול עליו כי אם שם פסול הלכך כי הדר אתי חצי זית דזמן לא פקע שם פסול למיחל שם פיגול ולפירוש זה הוה ליה למימר התם הוה ביה שיעורא הכא לא הוה ביה שיעורא ומפרש ר"ת איכא שיעורא שיש מן השני כשיעור לפיכך מניח לו לראשון להפרד מעליו והלך לו להתחבר אצל ראשון אחר הכא ליכא שיעורא מן הפסול ואין מניח לו לפיגול להפרד מעליו:
אמר רב המנונא מנא אמינא לה דתנן האוכל שנטמא באב הטומאה שהיה בו כביצה ושנטמא בולד הטומאה שהיה בו כמו כן כביצה מצטרפין זה עם זה אם יש חצי ביצה מן הראשון וחצי ביצה מן השני מצטרפין לטמא בקל שבשניהם מאי לאו אע"ג דהדר מלייה שלקח מן הראשון ושם עליו אלמא כיון דליכא שיעורא מן השני אין מניח לו לראשון להפרד מעליו לילך לו אצל ראשון חבירו ומשני דלמא דלא הדר מלייה ואין לדמות זה לטומאה שבטלה חזרה וניעורה דהכא לא בטלה והכא טעמא משום דאין להפרד ממנו ולפי' רבינו תם שפירשתי לא צריכא למה שפירש בקונטרס דאוכל מקבל טומאה בכל שהוא והארכתי בפרק המצניע [שבת דף צא. ד"ה אי לענין]:
חישב שיאכלוהו כלבים למחר פיגול בסוף כל הפסולין (לקמן זבחים דף לו.) אמרינן דחישב שיאכלוהו טמאים לא הוי פיגול וצריך לפרש טעם אמאי גרע מאכילת כלבים:
ואת איזבל יאכלו הכלבים הא פשיטא ליה דשייכא ליה גבי בהמה בדבר הראוי לה כדכתיב תהיה כל תבואתך לאכול אלא מאכילת בשר מייתי ראיה:
ועוד 2 קטעי פירוש על דף זה.
Tosafot on Zevachim 31a · Sefaria
מה תמצאו כאן
יחידת טקסט מלאה של מסכת זבחים, דף ל״א, עמוד א׳, בהיקף של כ־325 מילים ב־16 קטעים. מספור הקטעים מאפשר לחזור לשורה מדויקת, והפירושים מובאים כלשונם מן המקור הנדפס.
המשך הרצף
מקורות מקבילים
שיעורים וכלי לימוד
מפת קטע אחר קטע של כל 16 הקטעים בדף: מילות הפתיחה, המהלכים הנמצאים בטקסט עצמו וקישור חזרה לאותו קטע במקור.
- קטע 18 מילים
נפתחת ב״הַשְׁתָּא ״כְּזַיִת״ ״וּכְזַיִת״ כְּלָלָא, ״כְּזַיִת לְמָחָר בַּחוּץ״…״
- קטע 29 מילים
נפתחת ב״לִישָּׁנָא אַחֲרִינָא: ״כְּזַיִת לְמָחָר בַּחוּץ״ פְּרָטָא, ״כְּזַיִת״…״
- קטע 325 מילים
נפתחת ב״אִיתְּמַר: חֲצִי זַיִת חוּץ לִזְמַנּוֹ, חֲצִי זַיִת…״
- קטע 429 מילים
נפתחת ב״אָמַר רָבָא: מְנָא אָמֵינָא לַהּ? דִּתְנַן: כְּבֵיצָה…״
- קטע 520 מילים
נפתחת ב״מִמַּאי? מִדְּקָתָנֵי סֵיפָא: נָפֵל זֶה בְּעַצְמוֹ וְזֶה…״
- קטע 69 מילים
נפתחת ב״וְרַב הַמְנוּנָא אָמַר: הָתָם אִיכָּא שִׁיעוּרָא, הָכָא…״
- קטע 729 מילים
נפתחת ב״אָמַר רַב הַמְנוּנָא: מְנָא אָמֵינָא לַהּ? דִּתְנַן:…״
- קטע 84 מילים
נפתחת ב״דִּלְמָא דְּלָא הֲדַר מַלְּיֵיהּ!…״
- קטע 928 מילים
נפתחת ב״כִּי אֲתָא רַב דִּימִי אָמַר: חֲצִי זַיִת…״
- קטע 1027 מילים
נפתחת ב״כִּי אֲתָא רָבִין אָמַר: חֲצִי זַיִת חוּץ…״
- קטע 1126 מילים
נפתחת ב״רַב אָשֵׁי מַתְנֵי הָכִי: חֲצִי זַיִת חוּץ…״
- קטע 1216 מילים
נפתחת ב״אָמַר רַבִּי יַנַּאי: חִישֵּׁב שֶׁיֹּאכְלוּהוּ כְּלָבִים לְמָחָר…״
- קטע 1336 מילים
נפתחת ב״מַתְקֵיף לַהּ רַבִּי אַמֵּי: אֶלָּא מֵעַתָּה, חִישֵּׁב…״
- קטע 1420 מילים
נפתחת ב״אִי דְּאַפְּקַהּ בִּלְשׁוֹן אֲכִילָה – הָכִי נָמֵי;…״
- קטע 1523 מילים
נפתחת ב״בָּעֵי רַב אָשֵׁי: חִישֵּׁב לֶאֱכוֹל כְּזַיִת בִּשְׁנֵי…״
- קטע 1616 מילים
נפתחת ב״אָמַר אַבָּיֵי, תָּא שְׁמַע: לֶאֱכוֹל כַּחֲצִי זַיִת…״
חכמים הנזכרים בדף
- רבי ינאי [רבה] · דור רביעי לתנאים
רבי ורבי חייא הגדול היו רבותיו.
מקור: מסכת זבחים דף ל״א עמוד א׳ · קטע 12 — “אָמַר רַבִּי יַנַּאי: חִישֵּׁב שֶׁיֹּאכְלוּהוּ כְּלָבִים לְמָחָר – פִּיגּוּל;…”
- אביי [הכהן] · אמוראים · דור רביעי לאמוראים
דור רביעי לאמוראים ונקרא שמו נחמני על שם סבו.
מקור: מסכת זבחים דף ל״א עמוד א׳ · קטע 16 — “אָמַר אַבָּיֵי, תָּא שְׁמַע: לֶאֱכוֹל כַּחֲצִי זַיִת וּלְהַקְטִיר כַּחֲצִי…”
לשון המקור
הַשְׁתָּא ״כְּזַיִת״ ״וּכְזַיִת״ כְּלָלָא, ״כְּזַיִת לְמָחָר בַּחוּץ״ מִיבַּעְיָא?!
לִישָּׁנָא אַחֲרִינָא: ״כְּזַיִת לְמָחָר בַּחוּץ״ פְּרָטָא, ״כְּזַיִת״ ״כְּזַיִת״ מִיבַּעְיָא?!
אִיתְּמַר: חֲצִי זַיִת חוּץ לִזְמַנּוֹ, חֲצִי זַיִת חוּץ לִמְקוֹמוֹ, וַחֲצִי זַיִת חוּץ לִזְמַנּוֹ – אָמַר רָבָא: ״וַיִּקַץ כְּיָשֵׁן״ הַפִּיגּוּל. וְרַב הַמְנוּנָא אָמַר: עֵירוּב מַחְשָׁבוֹת הָוֵי.
אָמַר רָבָא: מְנָא אָמֵינָא לַהּ? דִּתְנַן: כְּבֵיצָה אוֹכֶל רִאשׁוֹן וּכְבֵיצָה אוֹכֶל שֵׁנִי שֶׁבְּלָלָן זֶה בָּזֶה – רִאשׁוֹן. חִלְּקָן – זֶה שֵׁנִי וְזֶה שֵׁנִי. הָא חָזַר וְעֵירְבָן – רִאשׁוֹן הָוֵי.
מִמַּאי? מִדְּקָתָנֵי סֵיפָא: נָפֵל זֶה בְּעַצְמוֹ וְזֶה בְּעַצְמוֹ עַל כִּכָּר שֶׁל תְּרוּמָה – פְּסָלוּהָ. נָפְלוּ שְׁנֵיהֶן כְּאַחַת – עֲשָׂאוּהָ שְׁנִיָּה.
וְרַב הַמְנוּנָא אָמַר: הָתָם אִיכָּא שִׁיעוּרָא, הָכָא לֵיכָּא שִׁיעוּרָא.
אָמַר רַב הַמְנוּנָא: מְנָא אָמֵינָא לַהּ? דִּתְנַן: הָאוֹכֶל שֶׁנִּטְמָא בְּאַב הַטּוּמְאָה, וְשֶׁנִּטְמָא בִּוְלַד הַטּוּמְאָה – מִצְטָרְפִין זֶה עִם זֶה לְטַמֵּא בַּקַּל שֶׁבִּשְׁנֵיהֶם. מַאי, לָאו אַף עַל גַּב דַּהֲדַר מַלְּיֵיהּ?
דִּלְמָא דְּלָא הֲדַר מַלְּיֵיהּ!
כִּי אֲתָא רַב דִּימִי אָמַר: חֲצִי זַיִת חוּץ לִמְקוֹמוֹ, וַחֲצִי זַיִת חוּץ לִזְמַנּוֹ, וַחֲצִי זַיִת חוּץ לִזְמַנּוֹ – תָּנֵי בַּר קַפָּרָא: פִּיגּוּל; אֵין חֲצִי זַיִת מוֹעִיל בִּמְקוֹם כְּזַיִת.
כִּי אֲתָא רָבִין אָמַר: חֲצִי זַיִת חוּץ לִזְמַנּוֹ, וַחֲצִי זַיִת חוּץ לִזְמַנּוֹ, וַחֲצִי זַיִת חוּץ לִמְקוֹמוֹ – תָּנֵי בַּר קַפָּרָא: פִּיגּוּל; אֵין חֲצִי זַיִת מוֹעִיל בִּמְקוֹם כְּזַיִת.
רַב אָשֵׁי מַתְנֵי הָכִי: חֲצִי זַיִת חוּץ לִזְמַנּוֹ, וּכְזַיִת – חֶצְיוֹ חוּץ לִמְקוֹמוֹ וְחֶצְיוֹ חוּץ לִזְמַנּוֹ; תָּנֵי בַּר קַפָּרָא: פִּיגּוּל; אֵין חֲצִי זַיִת מוֹעִיל בִּמְקוֹם כְּזַיִת.
אָמַר רַבִּי יַנַּאי: חִישֵּׁב שֶׁיֹּאכְלוּהוּ כְּלָבִים לְמָחָר – פִּיגּוּל; דִּכְתִיב: ״וְאֶת אִיזֶבֶל יֹאכְלוּ הַכְּלָבִים בְּחֵלֶק יִזְרְעֶאל״.
מַתְקֵיף לַהּ רַבִּי אַמֵּי: אֶלָּא מֵעַתָּה, חִישֵּׁב שֶׁתֹּאכְלֵהוּ אֵשׁ לְמָחָר, דִּכְתִיב: ״תְּאׇכְלֵהוּ אֵשׁ לֹא נֻפָּח״ – הָכִי נָמֵי דְּפִיגּוּל?! וְכִי תֵּימָא הָכִי נָמֵי; וְהָתְנַן: לֶאֱכוֹל כַּחֲצִי זַיִת וּלְהַקְטִיר חֲצִי כְּזַיִת – כָּשֵׁר, שֶׁאֵין אֲכִילָה וְהַקְטָרָה מִצְטָרְפִין!
אִי דְּאַפְּקַהּ בִּלְשׁוֹן אֲכִילָה – הָכִי נָמֵי; הָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן – דְּאַפְּקַהּ בִּלְשׁוֹן הַקְטָרָה. דִּלְשׁוֹן אֲכִילָה לְחוֹד, וּלְשׁוֹן הַקְטָרָה לְחוּד.
בָּעֵי רַב אָשֵׁי: חִישֵּׁב לֶאֱכוֹל כְּזַיִת בִּשְׁנֵי בְּנֵי אָדָם, מַהוּ? בָּתַר מַחְשָׁבָה אָזְלִינַן – דְּאִיכָּא שִׁיעוּרָא, אוֹ בָתַר אוֹכְלִין אָזְלִינַן – וְלֵיכָּא שִׁיעוּרָא?
אָמַר אַבָּיֵי, תָּא שְׁמַע: לֶאֱכוֹל כַּחֲצִי זַיִת וּלְהַקְטִיר כַּחֲצִי זַיִת – כָּשֵׁר, שֶׁאֵין אֲכִילָה וְהַקְטָרָה מִצְטָרְפִין.